אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

צח

צו

מי יעצור כח לכל מאמיצי כח. מקול מחרפי ומבז' תורה אריה שאג מי לא ירא. וקם שורש פורה ראש לאמר לגפן שיחדול תירוש מתגברים עליה' להכחיד את כל ים חצבים לנהרא כגני לייא. בענין ריב ומצה אשר היה למשל ולמליצה זה כמה זמני חדשים וגם ישנים אשר היו בין שני גברי נכבדי ארץ שהיה להם לעמוד בפרץ אך בסיבת נצחונו' וקטטה נתפשל גרירה והארץ כי מטה לכן יהא אחרית' חרטה הני תרתי כהני אב ובן הנ' ויצא ור' מיכל נשתבש' כהני אם לא ישמעו לקול מוכיחות ואזהרות רבית אשר פתחו בשלו' ובפה רך שיחזרו בהן ויתחרטו על המעל הגדול ופרצת גדר אשר עשו וישובו בתשובה שלימה על אשר מעלו בתקנת ר"ג מ"ה ותקנה קהילות וגזירה רבני פדוא ושביישו האי' תם וישר ובשם טוב הרר"ק ובנו וא"צ ביאר לפרש כל כללי ופרטי כי כבר מבואר בכתבים מ"ה מה"ר גרשון טרויווש וע"ה מהררי"ב ויתר רבותים אך אבא בקצרה לפרט חטאתם בליקוט' בתר ליקוטא וכסבי דאזלי אתיגרא. מעתה אתחיל ואומר האב ובנו הכניסו את עצמו לסתור ולבטל תקנה קהילות ר"ג מ"ה ועל ידם נפרץ הגדר ולא יכול אחד מהם להמלט את נפשו בטענ' רעוע וגרוע לומר האב מה יש לי לעשות הבן גדול ובר דיעה ומנפשיה עבד כי חשקה נפשו בבת הנק' זוסמן או הבן לא מצי למי' מה יש לי לעשות אבי ציוה עלי לעשות זיל הכ' קמדחו כו' הא ליתא דהוי כמו זה אינו יכול דשניהם חייבים דבן אינו יכול לגמור בלי סעד האב בנתינת מוהר ומתן ושאר מילי הגם יש לו נכסים מ"מ לאו אורח ארעא שהבן יקח אשה אם לא ברצון אביו וכן היה עובדא דידן דהאב היה עיקר בהנחת הקנס וכן לא היה יכול הבן לומר מה יש לו לעשו' אביו ציוה לו הלא תשובתו גלויים ומפורסמת לכל הוא שאם אמר האב לבנו עבור על ד"ת שלא ישמע אליו דת"ר מניין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו וגו' כולכם חייבים בכבודי וכן איתא בפ"ק דקדושין ראה הבן שאביו עובר על ד"ת כו' ואדרבא אם האב אינו עושה מעשה עמו אין הבן חייב בכבודו כדאיתא בריש איזהו נשך ובריש הגוזל קמא הניח להם אביהם מעות של ריבית כו' פרה וטלית חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ופר"י קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור וכן בריש אלו הן הנחנקין לכן קורא אני עליהם ויעמדו יחדיו במעל והתקלה יוצא מתחת ידי שניה' ודומ' להא דאיתא בריש פ' חלק דא"ל אנטונינו' לר' יכולין גוף ונשמ' להציל שניה' מדין כו' עד אמשול לך משל לה"ד למלך כו' שהיה לו פרדס והשיב שני שומרי' לשומרו אחד חיגר ואחד סומא כו' עד הרכיב חיגר על הסומא ודן אות' יחד וה"נ ל"ש ומכמ' וכמה ראיות מוכיחות ומופתיתות עדיות אשר בא לפנינו ניכר שכל מחשבותם היה לזלזל ולנקום ועברו על לא תקום ולא תטור ועל ידי ההוא נקימה ונטירה עברו כמה לאוין ופרצו גדר עולם ולאפוקי מאן דנקיט בדעתי' באמרם דמצוה קעביד דהוי מצוה הבא בעבירה ואין סוף לעונשו דהוי כמו גונב נפש אשר חטפו הנערה הנקשרת לרב שלמה בן ה"רר קוזי וכן א"צ ביאור האי דינא עני המהפך בחררה כי כבר ביארו רבותי ביאור היטב ולית דין צריך פנים. דהכא עובדא דידן הוי קניין גמור ההיא נערה לר' שלמה בלי התרת האגד כדמוכח בעדיות לפי אשר הובא לפנינו לכן כ"ע מודה דגרע טפי מעני המהפך כו' והוי גזילה גמור' אשר לא ניתן להשבון כי נפש בעליו לקח גם ראויי' הם לקבוע גם את נפש' ודומה להא דבן נח נהרג על פחו' משוה פרוטה כיון דלא ניתן להישבון ה"נ האי גזיל' אין בו השבון וראוי להחמיר עליהם עד אין סוף במחילות ורידוי וממון ואת"ל דיהיבנא ליה כל טענתיה דה"ר קוזי מחל על ר' זוסמן מ"מ האי מחילה לאו כלום היא ואין בו ממש דאין כח להרר"ק למחול זכות בנו דזכין לאדם כו' ואין חוזר כו' וכה"ג איתא בתשוב' מה"רם פ' האומנין וז"ל נשאל על מלמד שהתחיל ללמוד וא"ל הבעל בית לך ממני כי איני חפץ בך כו' ושוב חוזר הבע"ה ורוצה לעכבו והמלמד אומר מחלת שעבודי כו' והשיב נ"ל דלא נמחל. ועוד כיון שהשכירו נתחייב לבן ללמדו ולאו כל הימנו דאב למחול שעבודו דבן דזכין לקטן ואין חבין כו' עכ"ל. כ"ש הכא שבן מהר"ק גדול דלאו כל כמיני' למחול זכותו והני זוגי דרבנן דהתירו לו לפי הנרא' לא סיימוהו קמייהו כל הני ערמומיו' אשר נעשה לפי העדיות אשר בא לפנינו וכאשר מוכח מטובי המדינה כו' דידעו שורש הענין וגם לא יוכל הנר' ויצא כץ ובנו להמלט בזה שיאמרו מה שעשו עשו הכל בציווי בני עירם דיש רגלים לדבר דכל הני הותרות נכתבו אחר גמר המעש' כאשר ביאר ר"ג מהרי' ברונה. הגם אם יהיבנא כל טעיותייהו דנעשו קוד' לכן ובוודאי ובברור דההוא ויצא ובנו הטו את לבב' והעלימו מהם גופא דעובדא ובפרט מי שמע כזאת דעשיר ונכבד כמו הנ' ויצא יקח אשה לבנו אשר יצא עליה שם שהיא נכפית ואף גם זו אם סיימו קמייהו כל הדברים כהווייתן לא היה לו הוא ובנו להכניס ראשו ולמעול בגזירות עד שיצא הדבר בהיתר כאשר אבאר לקמן באי"ה ית' ופליאה גדולה על הני זוגי דרבנן שי' מה עלה על דעתם שהתירו להנר' ויצא ולבנו לישא הנער' טריינלן נגד גזירת בני פדוא ובשעת הקריאה אשר קרא מהרר"י טריווש הגזירה לפניהם לפני קהל ועדה קיימו הם בנפשם שרי' עצרו במילין. הגם אם אחים נמלכו להתירה או קודם לכן מאחר ששמעו גזירות לא היה להם לאמץ התרתם רק היה להם לישאל אותה רבנן מאי טעמייהו דאסר וגזרו הלא לא מעבר לים היו ומדינא היה להם לקבוע יום יחד ולהתווכח על האי דינא ולאסוקי אדעתייהו דלא קטלי קנה באגמא הם. ושמא כת אחת יקפח כנגדם ע"י ראיות וטעמי' שעמדם ויחזור כו' או לכתוב דעתייהו לרבנן קשושאי ולירד למניין ע"ז וע"כ היה יוצא הדבר לאמיתו ולאורו. אכן אע"ג דיצא הדבר מתחת יד רבנן מיישטרי מ"מ בזה לא ינצל ויצא ובנו מעונש רבנן פדוא והנמשך לזה כי הוא לא היה לו להכניס ראשו בין הרים גדולים ונצחים זה בזה בהלכה ולא היה לו להכריע ולעשות מעשה לחטף הנערה מר' שלמה דלא הוי פסידא דלא הדר כדפרי' לכן אין לו שום זכות וכסות עינים שאמר הנ' ויצא או כתב למדינת פדוא שרוצה להיות צ"ד אם פשע ועש' אות' תשוב' גמרו המעשה הרעה אשר יזמו והחלו לעשות דדומה להא דאמר אחטא ואשוב דהוי מהנהו דאין מספיקין בידו לעשות תשובה אפי' היכא דמעבירה אפשר לתקן מכ"ש וק"ו הכא עובדא דידן דהוי מעוות שלא יוכל לתקון אשר נפש בעליו יקח וכן אין להמלט ויצא ובנו מעונש דרבנן ותקנתם בזה דכתב דכל מה שעשה הכל נעשה בהתיר' רבני עירו והאריך בזה ודאי מה שהתירו לאדם רבני עירו די לו בזה וא"צ דרישה וחקירה מרבנן אחרים מאי דעתן אבל הכא דכבר שרו ביה רבנן פדוא ר"ג בהתרתן וגזרו על זה שלא לעשות מעשה ולא אשגח בזה הנ' ויצא ובנו ועברו גזירתן בזה מעלו ופשעו ועברו על ד"ת בשלמא אי הוי מלתא דתליא במנהג הוי ראוי ודינא למישמע לרבני עירו דאמרינן נהרא נהר' ופשטי' וכן מר כי אתרי' ומר כי אתרי' ותלמוד ערוך זה בידינו וכן מלתיה דאית ביה פלוגתא תנאי או אמוראי ג"כ מצינו דמר כי אתריה הן לקולא הן לחומרא כדאי' פ' מקום שנהגו כו' וכן איתא רבה ב"ב חנה אכל דאייתר' כו' וכן פ"ק דחולין כי סליק ר' זירא אכל מגרמתה דרב ושמואל אמרו ליה לאו מאתריה דרב ושמואל את. וכן באלו טריפות דההוא שרקפה דספק דריסות אתי לקמיה דרב שדרינהו לגבי שמואל כו' עד דאתרא דשמואל הוי וכו' אך רש"י פירש שני פירושים ע"ש:

וכן בפרק קמא דשבת ההיא תלמידא דאורא בחרת' דארגיז כר' שמעון שמתיה רב המנונא ופריך והא כר' שמעון ס"ל ומשני אתריה דרב הוי וכן בכירה דרבי אבהו כי איקלע לאתריה דר' יוחנן כו' וכן בריש דר"א דמיל' ובסוף כל הבשר לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטוות' בחלבה כו' כי אתו לקמיה דר' א"ל מ"ט לא שמתינהו א"ל אתריה דרבי יהודה בן בתירא כו' וכן בסוף כל גגות רב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני וביני א"ל שמואל שקולו נגידי' ליה גלימא פי' רש"י אמר להו שמואל קחו טלית ופרשו אותו שם להיות מחיצה אהדרינהו רב לאפי' דקסבר אסור לטלטל הסדין שבתוכה:

ופריך הגמרא ורב אי סבירא היה דאסור לימא ליה אתר' דשמואל הוי וכו' ע"ש וכה"ג מצינו טובא בתלמודא ואין לרבותינו לחשכים כולהו אבל מילתא דאיסורא דלא תליא בפלוגתא תנאי או אמוראי או במנהגא ע"ז אמרינן אין חכמה ואין תבונה כו' אלא חובה ומצוה על כל מאן דחזי לאפרושי מאיסור' אע"ג דלית' באותו עיר או באותו מדינה דכל ישראל ערבים זה בזה ובפרט מי יש בידו למחות כו' כאשר ביארתי כבר במכתבי הראשון ואפילו תלמוד' לפני רבו כדאית' בפ' הדר אמר רבא לאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפי' דמי רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזי לההוא גברא כו' רמי בי' קלא ולא אשגח ביה א"ל ליהוי ההוא גברא בשמת' א"ל רבינא לרב אשי כה"ג מאי וכו' א"ל אין חכמה ואין תבונה כו' כל מקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב. א"כ ק"ו דמה תלמוד המור' לפני רבו חייב מיתה מ"מ שרי ומצוה קעביד מכ"ש רבנן סמיכי דמוטל עליהם מצד החייוב למחותה באתרא דלא דידהו אפי' אם הוא ידוע שהרב הדר באותו עיר התיר דבר אחד ויש רבנן באתרא אחרינא דלא הוכשר בעיניהם ההוא שריות' מוטל עליהם למחות ולאסור והא דת"ר בפ"ק דע"ז הנשאל לחכם וטימא אל ישאל לחכם ויטהר כו' הא איתא שם במרד' דמפרש ה"מ דפליגי בסבר' כו' אבל ע"י ראיות הא תנן פ' דיני ממונו' הטומאו' והטהורו' מחזירי' בין לזכות בין לחובה כו' והכי אשכחן בכמה דוכתי כו' ע"ש. ולפי תלמוד דידן דווק' קתני חכם שאסר אין נשאל לחכם שיתיר שבא להקל ועל כה"ג נמצא דפריך היכי עביד הכי כו' בפ"ב דנידה אתא אייתי דמא קמיה רבה ב"ב חנה וטימא לקמיה דר' יצחק וטיהר ופריך והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא כו' וכן בריש אילו טריפות איתא ההוא פסוק' דגרגרות אייתא לקמא דרב' ב"ב חנה ואכשרי ופריך והיכא עביד הכי והתני' חכם כו' כל כה"ג דווקא אשכחן דחכם בתרא אתי להתיר ולהקל אבל איפכא אם חכם התיר דבר יש לחכם כח לאסור כגון עובד' דידן הגם לפי הירושלמי דאית' לי' נמי איפכא חכם שהתיר אין חבירו רשאי לאסור מ"מ הלכתה כתלמוד דידן דהאלפ' לא הביא הירושלמי וגם הס"א הביא' הירושלמי וז"ל חכם שטימ' או איסר אין חבירו יכול לחלוק עליו מכח סברא ואם לא מכח משנה או בריית' או אמורא אבל אם טיהר או התיר יכול לחלוק עליו ולפי הירושלמי אף בזה אין יכול לחלוק עליו עכ"ל. מדקאמר ולפי הירושלמי משמע דלדידי' לא ק"ל הכי אאת"ל סבר כמו הירושלמי מ"מ כתב המרדכי דווק' מכח סברא אין יכול לחלוק אבל בהוכחות וראיות כעובדא דידן שיש לרבני פדוא ראיות תילי תילים נכוחות וישרו' פשיטא דשפיר עבידי. וסא"ז פסק בהדי' היכא דהותר יש כח לחבירו לאסור וז"ל חכם שטימא אין חבירו כו' היכא שבא הדבר לפני שניה' יחד בבית המדר' או שבאו דברי המתי' תחילה רשאי לאסור והא דאמרי' בירושלמי כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע א"כ ש"מ דליכ' שום נדנוד או גמגו' לפקפק על גזירה רבני פדוא אלא יפה גזרו ויפה כיוונו ויישר כחם שבאו לאפרושי מאיסור בלי נשיאת פנים אפי' אם היה ידוע להן התר' רבני מיישט' וכ"ש וק"ו דהכ' יצא הוראתן וגזירתן לאיסורא בפרהסי' בפני רבנן טרם שידעו התרתן וגם בפניה' נקר' אותה גזיר' ואיסור' והם קיימו בנפשו שרים עצרו במילין גם האב והבן עמדו ולא ענו לאמור כבר הותר לנו על כן אמינ' דלית דין ולית דיין דחל גזירת רבני פדוא על הנ' ויצא ובנו כי יפה כוונו ויפה דנו וייש' כחם. וכן ראיתי מה שכתבו רבו' מ"ה מהרי' ברונ' ומה"ר גרשון ופרטו הלאוין וכל שאר איסורים אשר עשו:

וכן מה שגזר ה"ה מה"רם בן ר"ג מה"ר יוחנן ז"ל וה"ה מה"רד אינשטט וה"ה מהרר"י איילבורק ויתר רבותי' לכך באתי לטפויי גברי. והנני גוזר על הנ' ויצא ובנו מתי שיוודע להן אזהרת רבותי' שאל יעמדו במרדם עוד ויפייסו מה"רד קוזי ובנו בפיוסי' ומחילות ממון וכל הנמשך לזה. וכן יפייסו רבני פדוא על אשר מעלו בגזירת' וזה יעשו תוך ל' ימים אחר שיוודע להם אזהרת רבותי' ואם יעמדו במרדם יהיו מובדלים מכל עדת ישראל. וכן יכריז עליהם בפרהסיא ברבים בב"ה. וכן עוד אני גוזר על הנ' ויצא ובנו שלא יאמרו אדרבה נגד רבני פדוא ולא נגד שום רב או חבר שכתבו בעס' זה ואם ישמעו לדברי רבנן ויכנע לבבם וישובו יתברכו מא"ה ית' ויהיה מחניה' קדוש ויהיו נמנים עם שאר קדשי ישראל ונכבדי ארץ בלי שמץ ופרץ כ"נ השואל ומבקש בשלום ישראל משה טרוד משה לוי מינץ:

וכאשר נתגבר המחלוקת בין ה"רר קוזי ובין הנ' ויצא זה כנגד זה גבו עדיות משני צדדי' כל אחד להחזיק זכותו בראיות ובטעמי' ע"י זה נתחלקו רישי גלוותא לכיתות יש מהן בצד הנ' ויצא ויש מהן בצד ה"רר קוזי גם הישיש' מה"רר ליווא לנדוא חילוקים בעת ההיא כתב לזכות הנ' ויצא ובנו אך הפריז על המד' בגזירו' באלות ובקללו' ח"ו על כל רבנן העומדי' בצד הר"ר קוזי וכן הטיל פיוסי' על רבני פדוא לפייס הנ' ויצא ובנו זה הועת' מגו' כת' של מהרל"ל לידע ולהתוודע כי יש שופטים בארץ באתי אני ח"מ במדת משפט להזהיר את הרבים ולהסיר מכשול מדרך עמינו דהיינו מה"רר יודא מינץ ומה"רר זנוויל מוגיל ומ"הר יוסף מריווש על הנכבד והמשכיל הת"ר ויץ כ"ץ ובנו ר' מיכל כץ שלא ישא ר' מיכל כץ את בת של הנ' זוסמאן ואני ח"מ כאשר מכבר ימים עמדתי על העניין הזה ונודע לי תוכן הדברים וכל גילגולים מראש ועד סוף עמדתי נבהל מה ראו תלתא רבני הנ"ל ומה הגיע אליהם ראו חכמתם לגזור גזירה זו בלתי מקום וטעם וסברא ויותר עמדתי נבהל בעשות חיזוק לגזירות וגזרו פעם שנית על הני כהני הנ"ל שיתנצלו תוך שלשה ימים למה עברו על גזירת ואמרתי אוי לעלבונה של תורה. איך בינת נבונים נסתרה וקצת נתקררה דעתי אני ח"מ בראותי שאר רבנים סמוכי' והגונים עמודי ארץ ועומדי בפרץ ובטלו גזירות של רבני פדוא אמרתי עתה ייטיב לנו השם ית' ותשוב התורה לאכסניא שלו ואמת ושלום יהיה וראיתי גם אני ח"מ סכלנותו וענותנותו של הנכבד והמושכל ה"ה ויץ כהן צדק הנ"ל והתהלך בתומו והשיב לתלתא רבני פדוא הנ"ל תשובה נכונה ונצחנותה וכי ציית להו דין אף כי אינהו לא דינא עבדי עמו. בכן באתי אני ח"מ לבטל גזירות של תלת' רבני פדוא ואף כי בטלה ומבוטלת היא מעצמה מעיקר' מ"מ כדי לחזק ידי שאר כל הרבנים המקרינים והמתירום דילפות כח הנכ' והמש' הח"ר ויץ כץ ובנו הנ"ל מודיע אני לרבנים שהנ' ויץ ובנו עשו בהיתר גמור כל מה שעשה בעניין החיתו' אשר עשו עם הנ' זוסמן הנ"ל וכי ר' מיכל כץ קיד' הבתולה טרייכלן בת הנ' זוסמן הנ"ל בהיתר גמור ולא עוד אלא מצוה רבה עביד ואשרי כל המסייעים למצותם וכדי לעשות חיזוק להתרתם של כל שאר רבנים ולהתרת'. הנני גוזר בגזירת נח"ש ששום אדם בעולם לא יפצה פה נגד הנכבד הר"ר ויץ ובנו הנ"ל ולא נגד הקדשי' זוסמן ובתו הנ"ל לומר ח"ו שעשו בלתי הגון בזה אף לא לזלזל ולבייש שום אחד לא בדיבור ולא בכתב ולא במעשה ואם ח"ו שאם יעבור שום אדם בעולם על גזירתי הנ"ל יחול עליו ועל זרעו עונש הנ"ל ויהיה בנ"חש בעולם הזה ובעולם הבא והמוסיפים לגזור נגד החר' ויצא ובנו או נגד הנ' זוסמן ובתו הנ"ל בכתב זה תשובה גזירה בראש גוזרים וכל ישראל יהיו נקיים ונותן אני כח להח"ר ויץ ולבנו ולצירופו הנ"ל ולכל מסייעיו להשיב אדרבה לכל מי שיגזור עוד עליהם שום גזירה עוד בנדון הנ"ל ויהיה הגוזר בנח"ש הנ"ל וגם הגוזרים הנ"ל דהני תלתא רבני פדוא הנ"ל כדי לצאת ידי שמים חייבים הם לפייס את הנ' ויצא ובנו הנ"ל במידי דמפייסי ולבקש מן הר"ר ויץ ובנו מחילה באפי עשרה טובי העיר על אשר ביישו וזילזלו אותם אולי יהיה תקוה וכו' ליווא לנדוא:

(הועתק אות באות מכתב מהר"ל לנדוא הבא לידי מקוים כו' וכזה לא נשמע עד הנה לזלזל ולקלל רבנן אותם ואת זרעם וע"כ כתבו רבנן על מהר"ל הנ"ל מררות וילותא וירודה על המעל הגדול הזה עד שיתחרט וישוב ויבטל גזרתו הנ"ל וכן עד שיפייס רבני פדוא ואני ח"מ באתי ג"כ לענות חלקי מה שנ"ל מדינ' וזה הסכמתי על דבר התעוררות מדנים ועסק ריב אשר נפל בין תרי גברי באיטלי' מהר"ר קוזי והנ' וויץ כהן וצירופיהן ראיתי כמה דיוטאות נשתפכו וקולמוסין נשתברו וניירות הושחרו משני הצדדים וכן באו הדברים לפני רבנן אשר בארץ שי' כל אחד כתב דעתו לפי שכלו ודעתו יש מהן לחד גיסא ויש מהן לאידך גיסא מר יהיב טעמא למלתיה ומר יהיב טעמא למלתיה כל אחד ואחד לפי השגתו ואלו ואלו דברי אלהים חיים דת"ר בפ"ק דחגיגה מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור"א בן חסמ' כו' אף הוא פתר ואומר דברי חכמי' כדרבונו' וגו' נתנו מרועה אחד למה נמשל ד"ת כו' בעלי אסופו' אסופי' ועוסקים בד"ת הללו מטהרין והללו מטמאין הללו פוסלין והללו מכשירין והללו אוסרין והללו מתירין וא"ת היאך אנו לומד תורה מעתה ת"ל נתנו מרועה אחד כו' ופרנס א' אמרו כו' מפי אדון כל המעשים כאשר פרש"י הטעם פרק אעפ"י וכן יש כמה וכמה דינים שיש סברות וראיות לכאן ולכאן בלי הכרחה ומופת אך כל אדם יש לו שכל העיוני להוציא לאור ההווייה בדמיון מן הכח אל הפועל לכן כל ת"ח דגמר וסבר ונקט רשות' מר"ג וניתן מקלו ורצוע' בידו יש לו רשות לייסר מורדים ולהדריך פושעים לגזור ולהחרים ולנדו' למיגדר מילתא לפי הענין וצורך שעה לפי דעתו וכדי לקיים עשה דהוכח תוכח וגו' המוטל עליו וכדבעי' לפרושי לקמן אי"ה ית' וכדאמרי' פ"ק דסנהדרין שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה ת"ל ועמכם דבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואשרי לו שלא ישא פנים ודינא דין היכא דלא טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת וכן היה פלוגתא דתנאי או אמוראי ובעלי תוספות והגאונים אשר היה פלוגתא ביניהם הן בדיני ממונות או בגטין וקדושין ושאר מילי הן על דינים בלא מעשה או על מעשה הבא לפניה' ולא מצינו כת אחת שזילזל כת אחרת שכנגדו או מילט לייט מאן דכנגדו פסק וכן היה במדינה בכה"ג כמה מחלקיות אשר יש מרבותי שכתבו לזכות ראובן וכתבו גזירות ומרירות על שמעון ויש כתבו לזכות שמעון וכתבו מרירות על ראובן וכל חד יהיב טעמה למלתייהו ולא חזינא שום זילותא או לטות' שכתבו רבנן זע"ז או לפייס אותו שנכתב עליו מרורות וכן הדין נותן מטעם גלויי' וידועים לכל בעל שכל וכאשר ביארתי במכתבי הראשון אך מהר"ל לנדוא שי' הגדיל לשונו והפריז על המדה נגד שורת הדין וקו המשפט וז"ל מודיע אני לרבים שהנכבד הנ' ויץ ובנו עשו בהתר גמור כו' והנני גוזר בגזירת נח"ש ששום אדם בעולם לא יפצה פה נגד הנ' ויצא ובנו הנ"ל ואם ח"ו יעבור שום אדם על גזירותי הנ"ל יחול עליו ועל זרעו עונש הנ"ל ויהי' בנ"חש בעולם הזה ובעולם הבא והמוסיפים לגזור נגד הנ' ויץ ובנו הנ"ל תשובה הגזירה ההיא בראש הגוזרים כו' עכ"ל. מי ראה ומי שמע כאלה לקלל ולנדות תלמידי חכמים אשר כתבו דעתן של עסק זה וכן שכתב וז"ל והמוסיפי' לגזור תשוב' ההיא גזירה כו' עכ"ל כל זה לגמרי חוץ משכל המדע לנדות אותו רבנן אשר באו לבאר בעסק זה והוא לא ידע מאן נינהו רבנן אשר יכתבו או אם טעמייהו יהבי למילתא ושמא הנהו רבנן שיכתבו דעתייהו גדולים ממנו בחכמה ובמניין הגם אם החזיק את עצמו גדול הדור שמא הנהו שכנגדו מרובי' הם ותנן בפ"ק דעדיו' ומייתי לה בתלמוד' בכמה דוכתי אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין אבל בחכמה בלא במניין או במניין ולא בחכמה אינו יכול לבטל ועוד לאו מפיו אנו חיין שיחזיק את עצמו גדול הדור כי אין זה הסכמת העולם שהוא גדול בדורו וכן שמא אי חזי ההיא מהר"ר ליווא טעם אגוזרים איהו פי' והדר בי' ממה שכתב לגזור ויודה לדברי הגוזרי' מכ"ש וק"ו בן ק"ו דההו' מהר"ל לא כת' במכתבו שום ראיה או טעם או סברא או הוראה כ"א הילכת' בלא טעם כמשה מפי הגבורה רק עונש והבדלה וגזירה כאחד מיושבי קרנות היה הדין נותן ולא ה"ל לאסוקי אדעתיה למיעבד הכי וכי רבנן בני לטותא נינהו. מכל הנהו טעמי לא הוי לו לעשות כדבר הרע הזה למילט לייט רבנן אפי' על אותו שגזרו כבר ואפי' אם ראה וידע טעמייהו מכ"ש אם לא ידע טעמייהו וכ"ש וק"ו הנהו רבנן הבאים אח"כ ויגזרו שלא היה לו לקללו כסומ' בארוב' ולא ידע מאן נינהו ולא שמע טעמייהו. וכן אמינא ההוא מה"רל פגע ונגע בכמה לאוין. לא תקלל חרש. אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור א"עג דאינו חייב עד שיקלל בשם ובכינוי. ה"מ לענין מלקות דלאו זה לוקין עליו א"עג דאין בו מעשה דא"ר יוחנן משום ר' יוסי הגלילי כל לא תעשה כו' שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל אבל מ"מ איסורא מיהא איכא. ועוד דהכא גוזר בנח"ש והוא שמתא דחמור מצינו למימר דחייב וכן בזה שהחזיק דבריו והטיל עונש על הבאין אחר כך והחזיק ידי עוברי עבירה ונותן יד לפושעים כי הנ' וי. וסיעתו נקטו בדעתייהו ידינו רמה ומי יאמר לנו מה תעשה אין שום רב או מנהיג יפצה פה עוד נגד גזירת מהר"ל ובטל דברי רבני פדואה וע"י כ גרמו המעשה הרע אשר יזמו לעשות:

לכן אמינא דמוטל על כל צורבא מדרבנן לעשות לזה ובפרט כל הני רבנן שי' דכתבו לזכות מהרר"ק וחובה על הנ' ויץ וצירופו מוטל עליהן מצד חיוב לומר אדרבה למדוד למהר"ל במדה אשר מדד ולקמן נדבר יותר מזה ולבאר כל כללי ופרטי יחד:

ואשר כתב וז"ל וגם הגוזר הנ"ל דהיינו תלתא רבנן פדוא הנ"ל כדי לצאת ידי שמים חייבים הם לפייס את הנ' ויץ ובנו במידי דמפייס ולבקש מן ר' ויץ מחילה באפי עשרה טובי העיר על אשר ביישו וזילזלו אותם אולי יש תקוה עכ"ל גם על זה לא אחריש ולא אעצור במילין ולדבר על אשר יורני שכלי מן השמים ואוכיחו מהר"ל. ואשא משלי ואומר אע"ג דתניא בערכין ר' טרפון אומר תמיהני אם יש בדור הזה אדם שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם כו' א"ר עקיבא תמיהני אם יש בדור הזה אדם היודע להוכיח כו' ותנן בפ' עגלה ערופה בעקבו' משיח חוצפה יסגה ולומדיה עת לעשות ולנקום נקמת השי"ת ותורתו וכדי שלא יתמוטטו עמודי עולם אשר עומד על הדין והאמת כי איזה רב יכניס עצמו בספק זה להוכיח מורדי' ולגזור או להחרים כפי הנראה לו דינא אם יש כח לרב אחר להכלימו ולהטיל עליו פיוסים ומחילות כאשר ביארתי באר היטב במכתבי הראשון וע"י כן יבטל דין ומוכיח וכל איש הישר בעיניו יעשה וילך אחר שרירות לבו ונתמלא הארץ גזל וחמס גם זילותא רבה אשר זילזל רבני פדוא. ועונש גדול על מאן דשמע זילותא דרבנן ושתק מההוא עובדא דפ' הפועלים מר' אליעזר בר' שמעון דנפיק ריחשיה מאודניה כו' וכדדריש בסוף אילו הן הלוקין אוטם אזנו משמוע וכו' דלא שמע ליה בזילות דצורב' מדרבנן ושתיק על כן נקיטנה בדעתי לדבר במקצ' דינא מאן דמזלזל ת"ח אמרי' בפרק כל כתבי אמר רב יודא אמר רב לא חרבה ירושלי' אלא בשביל שביזהו ת"ח שנא' והיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו'. וכן בפ"ק דקדושין איתא אפילו מאן דמצער אפילו שליח דרבנן מאי דינא מכ"ש רבנן עצמן. וכן בפ' חלק דהוי אפיקורס מאן דמזלזל חבירו בפני ת"ח מכ"ש ת"ח עצמו וכן בכמה דוכתי ואפילו מאן דמנקיט רבנן עון גדול הוא ונקרא פלגאה כדאיתא פרק האיש מקדש אשכחינהו מר רב יודא לרב יוסף רבה בריה דרבה בר חנה אמר להו תנן כו' ובחולין שנשחטו בעזרה כו' ר' שמעון אומר אינה מקודשת כו' ורמינהו כו' אשתיקו אתו לקמי' דרב' אמר להו פלגאה מוקמינן כו'. ופרש"י קנטרן ורגיל לחלוק על חבירו וכן בפ"ק דגיטין שלח ליה מר עוקבא לר' אליעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות כו' ופרש"י העומדים עלי לחרף ולגדף כו' ובידי למוסרם למלכות כו' יש כח בידי להלשין עליהם כו' שלח ליה דום לה' כו' השכם והערב כו' משמע דשלח ליה לעשות מידות חסידות ולשתוק הא לאו הכי הוי מצי לנקום נקמתו:

אע"ג דאיתא בטור ח"מ בסי' שצ"א וז"ל כתב הרמב"ם אסור למסור לישראל בידי גוים בין בגופו כו' אפילו היה רשע ובעל עבירה ואפי' היה מציר לו ומצערו עכ"ל וצ"ע ויש ליישב ובפ"ק דגיטין איתא דאין לכבד ת"ח פלגאה דאיתא שם רב הונא ורב חסדא הווי יתבי וחליף ואזיל גניבא כו' א"ל חד לחבריה ניזול וניקום מקמיה דבר אוריין א"ל אידך מקמיה פלגאה ניקום ופרש"י בעל מריבה עם מר עוקב' כו' וכן בפ' לא יחפור נענש רב אדא בר אהבה ואמר אביי אנא ענישתי' דאמר להו לרבנן עד דגרמיתו גרמי' ביה אביי כו' רבא אמר אנא ענישתי' כו' ואמר ליה לטבחה הב לי בשרא מקמיה דרבא דאנא עדיף מיני' כו' אע"ג שלא היה מסתמא כוונתו להעניש כדאיתא בתו' שם דכל אחד היה מתאונן כו' ע"ש וכן בפ' מצות חליצה איתא דנענש אבדן על שקינטר ר' ישמעאל בר' יוסי וכן בפ"ק דחגיגה משום דקרו רבנן לרב אידי בר בי רב דחד יומא חליש דעתיה א"ל ר' יוחנן במטו מינך שלא תעניש' רבנן וכן ראוי לדחותו מבית המדרש כדאיתא בפרק האיש מקדש ובפ' כהן גדול והנזיר תנו רבנן לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להן רבי יודא לתלמידיו אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן שקנטרני' הם וכן בסוף הוריות דרשב"ג הוה נשיא ור' מאיר הוי חכם ור' נתן אב ב"ד ועל דעל בדעתיה לעשות כיסופ' לרשב"ג אפקינהו מבי מדרש' עד אמר להו ר יוסי תורה מבחוץ ואנו מבפנים אמר להו רשב"ג נעיילינהו מיהו נקנסינהו דלא לומר שמעתתה מפומייהו כו' אחזו להו בחילמה זילו פייסו לרשב"ג ר' נתן אזיל כו' וכן מאן דמצע' רבנן ראוי להעביר מגדולתו כדאיתא בפ' תפילת השחר העבירו ר"ג מנשיאתו על שמצער לר' יושיע כו' עד אמר ר"ג הואיל וכן הוא איקם ואיזל ואיפייס לר' יושיע וכן מצינו דבמילתא קלילא נקטו בדעתייהו דהוי זילותא ונתחרטו כדאיתא בסוף אלו מציאות בעי' מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד ורבו צריך לו מהו כו' א"ל חסדא חסדא כו' רב חסדא הוה יתיב מ' יום בתעניתא כו' וכן בסוף יומא רב האי הוה פסיק סידרא קמיה דר' כו' אתא ר' חנינא א"ל הדר לרישא אמר כל מאן דאתי' נימא הדר ניהדר לריש' נקט ר' חנינא מלתא בהדיה אזל רב לגביה תליסר מעלי יומא דכיפורי. וכן בחגיגה פ' חומר בקדש א"ר יושע בושני מדברי ב"ש אפשר אשה לשה כו' מיד הלך ר' יושיע ונשתטח על קברי ב"ש ואמר נענתי לכם כו' כל ימיו הושחרו שיניו מפני התענית. ואפילו מאן דמצער רבו דרך לימוד נענש כדאשכחן פ"ק דתענית גבי שלש רבנן שבאו קמיה דרב פפא כו' מחיי אהדדי כו' חלש דעתא אקרינהו בחילמא ואכחיד את שלשה הרועים וכו' וכן רב שימי קיבל עליו שתיקותי כדשמע צלותא דרב פפא וכו' מכיסופא דרב שימי. וכן גבי רב כהנא דצער לר' יוחנן בפ' הגוזל בתרא וכן ר"ל בפ' הפועלי' דאמר מאי אהנית לי. וכן איתא בעדיות פ"ה ומייתי לה סוף פ' תמיד נשחט ובפ' מי שמתו שנתנדה עקביא על שקינטר שמעי' ואבטליון דתנן עקביא בן מהללאל העיד ד' דברי' כו' הוא היה אומר אין משקין את הגיורת ולא את המשוחררת כו' וחכמים אומרים משקין אמרו מעשה כו' שפחה משוחררת כו' והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להו דוגמת' השקוהו ונידהו כו' ופרש"י וז"ל דוגמתה השקהו דומה להם היו אותה שהשקו' על שם שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כו':

אכן התוס' בשם הערוך מפרשי' דוגמה מצבע אבל לא היו גרים ממש ולא היו מוחקי' התורה עליה. ולפי זה לא דיבר כ"כ גנאי מ"מ נידוהו. אך מזה אין כ"כ ראיה דשמא משום שכבר מתו שמעיה ואבטליון משום שמספר אחר מטתו של ת"ח. ועל הא מייתי בפ' מי שמתו. וכן הא דר' יושע דלעיל ביישוני מדבריכם ב"ש הוי אחר מטתו. מ"מ שמע וכן דבדיבור קל חשבי' זילותא וראיי לנדות. וכן ראוי לעשות תשוב' ופיוסים וחרטה וכן חייבים ת"ח לכבד זה את זה כאשר מצינו בכמה דוכתי. ואיתא בפ' תפילת השחר ת"ר כשחלה ר' אליעזר כו' אמרו לו תלמידיו ילמדינו אורח חיים כו' אמר להן הזהרו בכבוד חבריכם. וכן בפ' הבא על יבמתו תלמידי דר' עקיבא שמתו כולם בעת אחד על שלא נהגו כבוד זה בזה. וכ"ש וק"ו שאין לזלזל או לקנתר זה את זה. והאי מהר"ל תפש שיטה זו לקנתר ולזלזל רבנן כאשר ידוע כמה עניינים ויתר קלא אשר עבר על ההוא מהר"ל דלאו מידת ת"ח לכן חייב מהר"ל לחזור ממה שכתב על רבני פדוא ולבטלו מעיקרו כל זילותא שכתב עליהן ולפייסם כדינא כדבעי לפרושי לקמן. ואשר כתב מהר"ל ז"ל ואני נותן כח להנ' ויץ ולבנו הנ"ל ולצירופן הנ"ל ולכל מסייעו להשיב ולומר אדרבה לכל מי שיגזור עוד עליהן שום גזירה בנדון הנ"ל ויהיה הגוזר בעונש נח"ש הנ"ל עכ"ל. הפלא יפלא על ההוא סבא אשר יצא חוץ לשיטה לגמרי וכת' נגד דין ומשפט ואלפיה בעלי בתים לומר אדרב' נגד ת"ח הכותבים דעתן ע"פ הדין על זה תאבל הארץ ואומלל כל יושביה. הלא איתא בתשובות רבי חיים בר"א אליעזר ז"ל וז"ל כתוב בתורה שמוע בין אחיכם וגו' ואו' אשר תשים לפניהם ודרשו רבותינו אלו כלי הדיינים ודין ישראל וכנגד מקל ורצועה תהא זריז. ואמרו רבותי' מכין ועונשים שלא מן הדין לעשות סייג לתורה ואמרו רבותינו כל מי שיוכל למחו' ואינו מוחה נתפס עליו וכו' שמא יאמ' הדיין מה לי לצער זה ת"ל עמכם דבר המשפט כו' ומכאן אני אומר כל דיין שדן את הדין או המורה שהורה הוראה בדור ומוחה בחבירו ואינו שומע לו אם נידוהו הדיין או המורה וזה החציף פניו לומר אדרבה אין לחוש על האדרבה כלום ועוד מצות עשה על המורים אחרים לנדות אותו על החוצפה שהחציף פניו לומר אדרבה ואין לך מנדין לכבוד הרב גדול מזו כדי שלא יהיו הדור של שפוט השופשים דור ששפטו את שופטיהם ופשוט הוא שאין כח לשום מורה ליתן יד ולסייע ולהעמיד אותו האדרבה של זה ואפי' אם נתברר לנו שזה בידהו בטעות שהרי לא אמר' תורה ושפטו את העם בכל עת ע"מ שיכניס עצמו בספק רע בזה שאם טעה שישאר הוא בנדוי של זה המשפט דא"כ מן הדין שיאמר מה לי לצער הזה כו' כי בקל יבא שהמחוייב' יאמר לשופט אדרבה כדי לביישו ולבלבלו ומהו לא תגורו מפני איש כו' עכ"ל והאריך מאד בראיות לגעור בההו' גברא האומר אדרב' נגד התורה ולנדותו אפי' אם טעה המורה כדי שלא יבא לידי אגודות ת"ח. ואח"כ איתא באותה תשובה וז"ל אלא ודאי אין לדיין צער מזה ולא להתפחד ולא לגור מזה כי התורה זכתה לו לדיין וגם למורה על מי שעשה דבר הראוי לנדות ולמחות ולדון לפי הנראה לו ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין להעניש השופט בכלום ובמידי ולא לחוש במה שהעניש ונידה. אכן הדיין שטעה יש כח לדיינים אחרים לכופו להחזער הדין או הנידוי. או הם יתירו הנדוי בע"כ של הדיין כו'. עכ"ל וכן איתא בהגה במיימו' בהלכו' ת"ת וז"ל ודוקא שידע שאינו חייב בנדוי כי ההיא דר"ל במועד קטן אבל מורה שנידה משום שהוא סבור שזה ראוי לנדות אע"פ שטעה אין לנדות המורה עכ"ל:

וכן איתא בחידושים בשם רשב"א וראב"ד ז"ל אבל לו' אדרבה נגד צורב' מדרבנן לא מיבעיא דאין נידוי נדוי אלא אדרבה הוא צריך נדוי מחמת זה שזלזל את התורה אף על גב שהת"ח שנידהו שלא כדין עכ"ל. גם היה לו למהר"ל להזהר ברוחו שלא לקלל רבנן ולהשים על לב הא דאיתא בס"פ נגמר הדין אמר רב יודא אמר רב כל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד כו' אמר רב יודא אמר רב היינו דאמרי אינשו תהא לטויתא לווטא ולא תהא לטיו. ועתה בארנו טעותו של ההוא מהר"ל אשר נותן יד לפושעים ונתן כח ליד הנהו גברי לומר אדרבה והסכים על ידו והחזיק האדרב' ואיפכ' איתא לעיל בתשוב' דמצות עשה על מורים אחרים לנדות אותו על שהחציף פניו לומר אדרבה ועתה על שלשה פשעי מהר"ל באתי לבאר בקצר' הא דגזר בכח נח"ש על מאן דכתב הנ' ויץ וצירופו א"כ בזה ביזה מהר"ל והעניש והבדיל בכח עונש שלו כל רבנן דכתבו לחובת הנ' ויץ וצריפו לפייס מהר' קוזי ובנו לכן מוטל על כל ת"ח ובראש אותם המסכימים למדוד למהר"ל במדה אשר מדד להענישו ולהבדילו עד שיבטל כל אשר גזר וכת' בהאי עניינה. וכן יחוש לעצמו אשר פגע ונגע בכמ' לאוין ונותן יד לפושעים כאשר בארתי וכן אשר הטיל פיוסי' על רבני פדוואה יקבל הוא ההוא דינא אשר פסק ונימא איהו לנפשי' ולעשות להם פיוסה כאשר פסק עליהם. לכן חייב לפייס רבני פדוואה כדינם:

וכן אשר נתן כח להנ' ויצא לומר אדרבה והסכים על אותו אדרבה גם על זה צריך לקבל עליו חרטה ולשוב כי הוא הריסות עולם כאשר ביארנו אע"ג דאמר רב הונא באושא התקינו אב ב"ד שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם כו' אב ב"ד שאני ועוד דהתם מיירי דעביד איסורא לנפשיה אבל הכא דהוא הטיל עונשו על רבנן ועשה שלא כדין כאשר ביארתי והתחיל בקללה. וכן הוא יחיד נגד רבים וכן על ידו נתרבה מחלוקת בישראל כי איזה רב יכניס את עצמו בספק לגזור או להחרים אם יש כח באותו מאן דהוא לומר אדרבה. לכן מחוייבים כל רבנן לזה כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל וראיה מתנור עכנאי דר' אליעזר בן הורקנוס היה גדול הדור ונותן טעם לדבר והיה נושא ונותן עם חכמים להשיב להן הרבה תשובות. וגם היה רבי שלהן כדאיתא בס' פ' ארבע מיתות. וכן בס' פ' הזהב דאמר לו עקיבה ולא אמר לו ר"עקיבה. מ"מ לא קבלו ממנו כיון שהן רבי' והוא עומד בדבריו ואע"ג שלא מצינו ש"ר אליעזר עשה להן שום גנאי רק החזיק דבריו נגד רבים מ"מ נידוהו כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל. וכן עקביא בן מהללאל משום דעמד בדבריו ואמרו לו עקבי' חזור בך ולא רצ' לחזור ועמד בהוראתו חשבינן זקן ממרא בפרק אלו הן הנחנקין. מכ"ש וק"ו האי מה"רל שיעניש כל רבנן שיכתבו לחובה הנ' ויץ ובנו טרם ששמע טעם הגוזרי' וראוי לשלם לו גמולו במדה אשר מדד ככל אשר בארתי לעיל. וכן ידע דכבר גזרו רבני פדוא על הנ' ויצא ובנו שלא לגמור מעש' הרע אשר התחילו לעשות וכדינא עשו רבני פדוא מטעמים דיהבי למילתייהו ויתר טעמים כי קודם המעשה חל עונש הגוזר כדמפרשי' התו' על ההוא עובד' דר"ל דא"ל אם ממון נתחייבתי לך כו' דזה מיירי דכבר עבר ואכל את התאינים ולא נתחייב לו כ"א תשלום ממון אבל קודם למעש' לאפרושי מאיסור' שפיר דמי ומצו' קא עביד כדי לאפרושי מאיסורא ואפי' על איסור דרבנן כגון ההיא דקטור' חמרא בציניתא בשבת מכ"ש איסור דאוריתא ואפילו תלמוד במקו' הרב כאשר בארתי במכתבי הראשון מכל הני טעמים הנני מסכי' עם רבותינו מה שכתבו על מה"רל דגזרו עליו שיבטל גזירתו מה שגזר בכח נח"ש על מאן דכתב נגד הנ' ויצא וצירופי. וכן מה שהטיל פיוסא על רבני פדוא לפייס הנ' ויצא ובנו ונתן להם כח ורשות לומר אדרב' והסכים מהרל על ההו' אדרב' כל דבר בכלל ובפרט יבטל מהר"ל וילבש חרט' ככל אשר גזרו רבנן על מהר"ל הנני נגרר אחריהם אף ע"ג דכתבו רבותיי שחייב מהר"ל לפייס רבני פדוא אמינא מאחר דמהר"ל קש טוב' וגבר' רבה הוא ובא בימי' ושימש ת"ח הרב' והרביץ תור' ראוי לחו' לסבא כי הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון כי שמה רוח בלבלו ודעתו חוצה מרו' זקנתו על כן ראוי לחוס על כבודו ולהקל עליו אם הטיב דרכיו ונתחרט בו וחוזר ומבטל מעיקרא כל מאי דכתיב באותו כתב כאלו לא נכתב לעולם אז אני מבקש רבני פדוא שיוותרו חלקם וישאו פני זקן שלא יקבלו ממנו שום פיוס ודי בזה דחזר בו מהר"ל וימחלו עליו. וכן אמינא טרם כל יעשו רבני פדוא שליח ב"ד איש נכבד ומהימן או בחור נעים וידבר על לב מהר"ל בנחת ובפה רך ובדרך כבוד שיחזור בו ויקבל עליו הא דלעיל ויאמר לו דעת רבנן איך הסכימו שעשה שלא כדין וכשורה. והסכימו לבטל דבריו ולעשות כמוטל עליהן למיגדר מלתא ככל המבואר לעיל. אם מקבל עליו כמבואר לעיל טוב ומטיב וישר כחו ואשריו. אבל אם עומד במרדו ולא רוצה לשוב מטעותא לבטל אשר גזר וכתב באותו כתב אז יהא דברינו שרירין וקיימין ככל אשר הסכימו רבנן על מהר"ל. וכל זה לא לכבודי ולא לכבוד אבא עשיתי כ"א לשם שמים שלא ירבה מחלוקת בישראל. יהי רצון מלפני אדון כל ברוך הוא שיערב לפני מהר"ל דברינו ולא יאמץ את לבבו לעמוד על דבריו משו' קו המשפט ומשום כבודו וכבוד כל ת"ח כדי שלא תהא קטיגור בין רבנן ויתן תודה לאב"ה:

ויהא מבורך וימנה עם שאר מנהיגי ישראל הקדושי' עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ויצילנו משגיאות ויסיר קנאת אפרי' מעמו ישראל כמבקש משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה