שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
צו
הנה עובדא בא לפני דהוו שני פרנסי המדינה באיטליא נזדווגו יחד שם האחד הר"ר קוזי ושם הב' הנר' זוסמן שבן הר"ר קוזי ישא בת ה"ר זוסמן ונתקשרו יחד בתשומת יד ובקנסות כמנהג ונתגלגל ביניהם תחרו' וחלוק לבבות שה' זוסמן לבש רוח אחרת ונתחרט ועלה בדעתו ליתן בתו המשודכ' לאיש אחר ויש עוד פרנס אחר בעיר מיינשטרי ושמו הנ' ויץ כהן שהיה לו בן והשתדלו שדכנים שהנ' זוסמן יתן בתו המשודכת לה' ויץ כהן וכן נגמר כל דבר ורצו להניח הקנס במיינשטרי בן הנ' ויץ כהן ואותו בת הנ' זוסמן ובתוך כך יוודע הדבר להר"ר קוזי והלך לרבני דק"ק פדווא וצעק בקובלנה רבה על הנ' ויץ ועל הנ' זוסמן איך שאלו שני אנשים רוצים לביישו. וכן איכא חרם ר"ג מ"ה ותקנות קהילות שלא לבייש את חבירו ולא מועיל להפטר את עצמו בנתינת הקנס וכאשר שמעו רבני פדווא קובלנא של הר"רק בהסב"ד ר"ג מהרי' מינץ ומה"רר זנוויל מוגיל יצו' ומה"רר יוסף טריווש ז"ל גזרו על הנ' ויץ כהן ובנו שלא יניחו שום קנס עם בתו של הנ' זוסמן שלא לבייש ה"ררק כי כבר משודכת הנערה לבן הר"ר קוזי וכתבו טעמייהו וכן הלך מה"רר יוסף טריווש בעצמו למיינשטרי בשעה שרוצה הנ' ויץ כ"ץ להניח הקנס והזהירו בשעת כנופיא ברוב עם היה בהקהילו להניח הקנס וגער כה' ויץ שלא להניח הקנס והזהירו בגזירת מהררי' מינץ וגזירתו עם גזירת מה"רר זנוויל הנ"ל ולא שת לבו הנ' ויץ לכל אזהרתו וגזירתו והניח הקנס ואמ' הנ' ויץ שהבני עירו התירו לו והן מה"רר יעקב מיישטר ומה"רר יודא אוברניק ויתר טעמו יהיב למילתי וע"י כן נחרבה בין שני גברא מחלוק' הרר"ק והנ' ויץ והרצים יצאו דחופי' להרבנים בכל מדינו' אשכנז וצרפת יש צדקו דינ' של הרר"ק וגזרו על הנ' ויץ ובנו לפייס ה"ררק ובנו המשודך עם ריצוי כסף ויש צדקו דינא של הנ' ויץ ובנו וכל כת וכת יהבי טעמי למילתייהו ובתוך כך הלך הנ' ומיכל בן הנ' ויץ והכניס ראשו בזה ולקח בת הנ' זוסמן ועשה אירוסין ונישואין וכן אני ח"מ הייתי אחד מן המנויים להצדיק דינו של ה"רר קוזי והא לך הסכמתי:
מודעת זאת בכל הארץ ע"ד המחלוקת והתעוררות מדנים אשר בין תלתא גברי הנקובים בשמותם וצירופיהם האלוף ה"רר משלם קוזי שי' ובנו שי' והנ' זוסמן שי' ובתו שתי' והנ' ויצא רפא שי' ובנו שי' בא לפני כמה זמנין דברי ריבותם והתנצלותם משני הצדדים בכלל' כתבי רבני פדוא מיישטרי עם עדיות וראיות ועד הנ' החרשתי ושמתי יד לפה הגם ראיתי כמה מיני פריצ' גדר אשר נעש' בהאי ענייני ערמומיו' שלא הוכשרו בעיני והיה מוטל על כל יודעי דת ודין לעשות לזה לתיקון העולם מ"מ אמרתי אשמרה לפי מחסום דשמא ואולי תוך כך יש אנשים נכבדי ארץ שימצא מקום לשלום כדי שלא יתרבה מחלוקת בישראל. וכן היה כוונתי לש"ש על האמת ועל השלום. אכן אחרי ראיתי תגבורת המחלוק' ולא שב אפם כי קשתה ועי"כ נתרבה זילות ידו רבה מדרבנן ת"ח. רעדו כל איבריי על ח"ה ית' ותורה ונעשה כשני חדודים הערוני רעיוני מצד החיוב לענות חלקי ולעשות בזה המוטל עלי מדינא דאמרו רבנן כל מקום שיש חילול השם ית' אין חולקים כבוד לרב. מעתה אתחיל ואומר:
ראיתי מה שכתב הישיש מהר"ל לאנדוא שי' וז"ל וגם הגוזרים הנ"ל דהיינו תלתא רבני פדוא הנ"ל כדי לצאת ידי שמים חייבים הם לפייס הנ' ויצא ובנו במידי דמפייסי ולבקש מר' ויצא הנ"ל ובנו מחיל' באפי עשרה טובי העיר על אשר ביישו וזילזלו אותם אולי יש תקוה עכ"ל וכן יתר דברי' אשר ביאר ה"ה ר"ג מהרר"י ברונ' כל דבר באר היטב אמינא דמאד הפריז ההוא סבא על המדה ושגגה גדולה בידו לזלזל ת"ח בכה"ג כי מוטל על כל ת"ח להסיר המכשול וליישר העקוב הולכי דרך עקלתון להדריכו לנתיב אמת ומעגלי צדק ולעשו' משפט לפי צורך ושעה בכח נח"ש ובמטה האלהים אשר בידו לפי דעתו והשגתו כי בדברים לא יוסר עבד. ומצוה הוא עושה שנ' הוכח תוכיח ואמרי' בסוף פ' במה אשה כל מי שיש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו כו' על כל העולם כלו נתפס על כל העולם כולו ואפילו ספק לו אם קבלנו כו' כדאיתא שם אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו ש"ע אם לפניך הוא גלוי כו' ואפילו אם ברור לו שלא יקבלנו כתב רא"ם נהי דפטור מעונש אבל מעשה דתוכיח לא נפטר ופליגי רב ושמואל ור' יוחנן עד היכן חייב להוכיח כו' ופסק המיימו' כרב דאמר עד שיכיהו החוטא וכדאיתא בתנחומא כו' וכן איתא בפ' השואל דמוטל על כל חכמי דור ודור לתקן תקנות הצריכי' לציבור דאיתא שם בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל ופרש"י כגון שנפלו לה נכסים מאביה ועמהם מעות הקדש ואינם יודעי' שהם של הקדש ואמרו רבנן הבעל זוכה בכל הנכסים ובתקנה זו נעשה שליט בנכסי הקדש עכ"ל ואמר רבא מי למעול נימעול בעל כו' נימעול איהי כו' נימעול בי דינא כו' ופרש"י ב"ד של ישראל באותו דור שכל תקנות משפט תלויים בהן ועל ידיהן עומדות ונוהגין חוקות המתוקנים לציבור והוי כמו שתקנו הם קנין זה ונמצא דהם המקנים נכסי הקדש להוציאו לחולין כו' עכ"ל ש"מ דכל חכמי דור ודור עליהם מוטל לתקן כ"ד מכשול דהא הכא מעלו אם בא נכסי הקדש ליד בעל שלא כדין דהוי כאלו הם עשו התקנה כיון דעליה' מוטל לתקן ולית דין צריך פנים ופשיט' הוא דאין להכלם ת"ח הכותב דעתו לייסר מורדים ולהסיר מכשול. (הגה אם יש ת"ח הקש ממנו או מה שהוא מחזיק את עצמו שהוא גדול ממנו שיבא להכלימו ולטורדו אז מי הוא זה שרוצה להכניס את עצמו בספק זה שיבא את שכנגדו להכלימו ולטרד לעשות פיוסים ומחילות וע"י כן יבטל דיין ומוכיח וכל איש הישר בעיניו יעשה וילך אחר שרירות לבו ויתמוטטו עמודי עולם העומד על הדין והאמת וק"ל לכן לא נסבה טעמה בהא מילתא ולית הלכתה כוותיה ובטל דבריו בזה מעיקרא). אכן העיקר זילותה דנעשה לרבני פדוא הוא יוצא מתחת יד ה"נ ויצא ובנו כי הם פירסמו הדבר ושלחו אותה זילותא בכל מקום היטב בעיניהם לרבנן ולקהילות והוי אפקירותה גדולה לזלזל ת"ח בפרהסיא ואמר מאי אפקירותה רב ור' וחנינא דאמרי תרוייהו זה המבזה ת"ח ר' יוחנן וריב"ל אמרי זה המבזה חברו לפני ת"ח א"כ מכ"ש וק"ו ת"ח עצמו וכן דבר הוא זה בכלל המתכבד בקלונו של חבירו אשר דינו מבואר ודינ' מאן דמביי' ת"ח גלוי וידוע וגם מבואר במקצת הכתב האלוף מהר"ד איינשט שי' לכן מוכח ומובן שכל כוונה ה"נ ויצא ובנו לזלזל ולבקש תואנות על מומיו מתחילה ועל סוף באופן אשר ביאר ר"ג המופלג מהרר"י ברונ' בהוכחות ובראיות וע"י ראיות ועדיות טובי המדינה ארבע עשר שי' אשר עלה על רוחו לפגום ולזלזל האיש המופלג והמעולה בשם טוב האלוף מהר"ר קוזי שי' ובנו שי' וקט היריעה מהכיל לבאר הכל לעת הזאת על עת פקודה:
וכלל היוצא מדבריי הנני מסכים לכל אשר כת' הישי' מהר"י ברונא שי' כי ראיתי כל דברי האלוף הר"ר משלם קוזי שי' טובים ונכוחים בצדק ובמישור וגזירה רבנן פדוא היה כדינא וכשורה. וחל גזירתם על ה"נ ויצא ובנו ומוטל עליהם לפייסן ויזהרו בנפשם שלא יעמדו במרד' בתוקף אזהרתי ואם ישמע אלי ויסירו רוע מעלליה' יהיו מבורכי' ונכללו בכלל שאירות ישראל. ומה שכתבתי היום יום ו' פרש' ולא יכלה עוד הצפינו ראה ראיתי את עני עמי רכח"ל כתבתי וחתמתי נאו' משה טרוד משה לוי מינץ: