שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
צו
עובדא בא לפני שבעל בית אח' נפל למשכב בחולה שינוי אויר ובאותו חולי מת רחמנא ליצלון מכל מרעין בישין והמשיך חליו בערך ז' או ח' ימים והלך לעולמו והניח חיים לכל רבנן ולכ"י והיה לו בת ומתה אחר אביה וגם אשתו היתה חולה בשינוי אויר בחיי בעלה אך לא הכביד החולי עליה כ"כ בחיי בעלה ואחר שמת בעלה הכביד עליה החולי ומתה גם היא אחר בעלה ד' או ה' ימים והניח' חיים לכ"י ולא נשבעת על כתוב' ובאו לפני לדין יורשי הבעל ויורשי אש' יורשי הבעל אמרו מאחר שלא נשבעת על כתובתה כל הנכסי' בחזקתן ויורשי האשה אמרו מיד כשמת הבעל תפסה האש' בנכסים מחמת פירעון כתובת' כי היא הית' בבית והכל היה ברשות' גם ידוע שלא הניח בעלה אפי' חצי כתובת' ויהבו עוד טעמי' לדבריהם ואומר דהכא אפי' שבוע' לא צריכ' דכיון דמת הוא בחולי הנ"ל הוי כמו מת פתאום דלא חיישינ' לצררי כדאיתא במרדכי פ' האשה שנפלו ופ' מי שמת על הא דתנן נפל הבית עליו ועל אשתו ועוד או' דנדונייתא וכל מה שהכניסה נוטלת בלא שבועה כדאיתא במיימו' בהלכות אישות פי"ח ע"ש וזהו עיקר טענותן וזכותן עם יתר דברי' דא"צ לפרטן הנה ד"ת ל"י אך הנ"ל לפי ע"ד אברא תחילת דינים באתי לבאר בחזקת מי הנכסי' איתא בריש פרק אלמנה ניזונית אמר רבי אליעזר אלמנה שתפסה מטלטלים במזונותיה מה שתפסה תפסה אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני אבל לכתובה מפקינ' מינה ואית' במרדכי ע"ז וז' וכן פסק רש"י בתשוב' וכל נכסים שהניח המת הן בחזקת היתומים בכל מקום שהם אינ' משועבדים לא לכתוב' ולא לב"ח אלא למזוני לבד ואם תפסה לכתובה או לב"ח מפקינן מיניה ומחזירים ליורשים בלא שום טענה ואין לדון עליהן עד שיה' בידן וברשותן כו' כי לעולם קודם שבועה אין להם רשות בנכסי' לא במקרקעי ולא במטלטלי דהבא ליפרע מנכסי יתומי' כו' וחזקה המחזיק בהן אינה חזקה וכו' עכ"ל ע"ש אע"ג דר' יואל מתמיה על מטלטלי' וז"ל תמיהני הא דאידנא משתעבדי מטלטלין לכתוב' ולב"ח אמאי לא מהני אפילו תפיסה לאחר מיתה מ"מ מיישב דאפילו לרבי טרפון לא מהני תפיסה אלא היכא דציבורין ומונחים בר"ה כו' ש"מ מהא דיורשי הבעל מוחזקים בהנכסי' ויורשי האשה באים להוציא וכן איתא במיימו' פי"ח דתפיס' כתוב' לא מהני אלא מחיי' כר' עקיב' אפי' לפי תקנות הגאוני' דכתובות נגבות מטלטלין וז"ל אם תפסה מטלטלין בכתובת' בחיי בעלה ומת גובי' מהן אבל אי תפסה לאחר מותו לכתובה אינו גובה מהן אע"פ שתקנו הגאו' שתיגבה כתובתה ותנאי כתובות מן המטלטלי' עכ"ל וכן איתא באלפס דמחלק בין תפסה מחיי' לתפסה לאחר מיתה כדי דלא תקשה דרבא אדרב' ולחד דרבוותה דפסקו כמר בר רב אשי דתפיסה מהני לכתובה קסברי דכולה שמעתתה דתפסה מחיים וכן פר"ח אבל לאחר מיתה לא מהני ואיתא שם בהגה וי"ל דהיינו כרבינ' דתפיס' לכתובה לא מיהני ולא כמר בר רב אשי דסבר דמהני תפיס' לאחר מיתה ומוקי פלוגתייהו בתפס לאחר מותה ור"ת פסק כמר בר רב אשי אך מוקי פלוגתייהו דתפס מחיים ולרבינ' אפילו תפיסה מחיי' אינו כלום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ע"ש והאריך וכן איתא באות' הגה וזה לשונו והנה ראבי"ה פירש בכל דברי ר"י אלפס ור' המחבר כו' עד כל לשונו הלא חזינ' דכולהו סברי להו דוקא מחיי' מהני תפיס' לכתובה ולפי הגי' דמפרש פלוגתייהו במחיים והלכת' כרבינא א"כ לפרושי' אפילו מחיים לא מהני תפיסה וכן אית' בס"א ריש הכותב ולקמן נפרש איזהו נקרא תפיסה מחיים ומעת' אבא לבאר מעיקר' דדינא מהאי דאי' קמן הנה ידוע לכל הנהו דיעות דאית' במרדכי פ' הכותב אלמנה שלא נשבעת על כתובת' אם מתנתה מתנה ואם לאו דדיעות יש מקצת פסקו ברבי אליעזר דאמר יורשיה או מתנתה נשבעים שבועת מתנה שלא פיקדתני שהיתה כתובת' פריע כו'. וכן ראב"ן פסק דמתנות קיימת כדאית' בתשובה ריש פ' אלמנה ניזונית ופרק מי שמת אפילו בתפיסה אחר מות בעלי' מהני אפילו בזמן דכתובה לא נגבה ממטלטלין ע"ש ויש פוסקים כרב ושמואל ע"ש דס"ל אין אדם מוריש שבועה וכו' ור"י ט"ע ורב האי כתבו דיחלוקו דס"ל כרב נחמן דפליג על רב ושמואל גבי פלוגת' דר"מ ורבי יוסי גבי שניהם חשודים להיכן הוא חזרה כו' ויש עוד לשם וז"ל אך יש לראות אם מחזיקים האלמנ' בעושר גדול אם לאו כיון דאיכ' פלוגת' דרבוות' לפי הענין שיראו הדיינים צריכין לדון והנה ראבי"ה דפסק מתנתה מתנה ע"ש פרק הכותב וזה הוי לפום ריהטא סיוע ליורשי האשה בעובדא דידן והא ליתא כי דייקינן בהו ואין בזה שום סעד וסמך דהתם מיירי שכבר נתנה או מכרה וחשוב כגבוי אבל הכא לא יצאו נכסים מחזקת יתומים כלל דלא עשתה בהן האלמנה שום גיבוי וכ"כ ראבי"ה האי טעמא וז"ל, וכי היכא דאז בימי חכמים נשבעים על קרקע שתפסתן ונתנתן ומכרתן אע"פ שהיא לא נשבעת בשעת שמכרה ונתנה ה"נ בזמן הזה שתקנו להגבות האשה ממטלטלין כתובה אם תפסה ומכרה ונתנה ומתה ישבע זה הבא מכחה עכ"ל וכן אית' פ' מי שמת בתשובה ר"ג מ"ה וז"ל וששאל' ראובן נשא לאה והכניסה לו קרקע וילדה לו בן ונפטר ראובן ונשאה לשמעון והכניס' לו אותו קרקע וילדה לשמעון ב' בנות וכו' זכו בנו שמעון באותו קרקע כו' וא"ת בחזקת לאה עומד שהיא הכניס' לשמעון אע"פ שלא גבתה לאה אותו קרקע כמו שגבתה דמי זו אינה כלום וליכא למי' הכי דקרקע זו בחזקת יתמי קיימת ולא בחזקת האשה דאמר רב יודא הכניסה לו ב' כלים כו' הנ' קרקע בחזקת יורש שמעון קיימת כי צריכה או מכירה או נתינה או גיבוי וגבוי בעי עכ"ל ור' משלם מוסיף ביאור וכתב אע"ג דקרקע זו א"צ שבועה שהרי היא הכניס' לו ומ"מ בעי גיבוי או נתינה או מכירה ע"ש א"כ ה"נ עובד' דידן לא הוי לא מכירה ולא נתינה ולא גיבוי לכך קיימי הנכסים בחזקת יתמי וכן צ"ל חילוק דאל"כ הוי קשה ראבי"ה אדרבי"ה דאית' בס' א"ז פרק יש נוחלין מעשה בראובן שהיה לו שתי בנות ותפס' אלמנתו הנכסים והיתה משופעת בנכסים ואח"כ נשתמדה הבת האחד ושוב מתה האלמנה ולא נשבעת על כתובה ונתנה הכל במתנת ש"מ לבת ישראל ושוב מתה המשומדת ובא בעל המשומדת לאחות אשתו על דבר הירושה כי הבעל יורש את אשתו והשיב ראבי"ה שבעל יורשה עכ"ל אלמא דהמתנה לא הוי מתנה. לכן י"ל ההוא דהכותב איירי שבא לכלל גיבוי כלו' שתפס' מרשות יתמי לרשות' וההיא דיש נוחלין איירי בדלא הוציאה מרשות יתמי רק צוואה בעלמא אע"ג דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי ל"ק וק"ל אבל אין לתרץ דאידי ואידי בתפסה וההוא דיש נוחלין איירי דתפסה לאחר מיתה וההיא דהכות' מיירי דתפסה מחיים ז"א דראבי"ה אית ליה האידנ' דכתובה נגבית ממטלטלים מהני תפיסה אפי' לאחר מיתה וז"ל והא דק"ל כר"ע דיניחנו (פי' ותפיסה לאחר מיתה לא מהני אבל מחיי' מהני תפיס' לרבי עקיבא ע"ש) ליורשיו ה"מ באותו זמן דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה עכ"ל וכן ע"ש בהג"ה דלעיל. ועי"ל חדא מיירי בצבורים ומונחים בר"ה או בסימטא וחד מיירי דתפסה מיתמי כמו שמתרץ ר' יואל אביו דראבי"ה בתשובת רש"י דלעיל מ"ת הכא חשיב תפיס' מחיים כיון שנושא' ונותנ' בהם בחיי בעלה כאשר כתב ר"ב ז"א ראיה כלל די"ל הא דחשיב ליה תפיס' מחיי' ה"מ אם גם לאחר מות בעלה עבד' תפיס ע"י נתינ' או מכיר' או גיבוי אז מועי' לה נמי מה שנושאת ונותנת בהן מחיי' אבל היכא דלא עבד' שום תפיס' אחר מיתת בעלה כעובדא דידן מצינו למימר דלא חשיב תפיסה מה שנושאת ונותנת בהן מחיי' וכן משמע מתוך דברי ר"ב ע"ש ועו' ע"כ צ"ל הכי דא דא"לכ יאמר רבותא וכן יש דיעות אפי' אם תפסה מחיים לא חשיב תפיסה אא"כ תבעוה מחיים ולא רצתה להשיב כמו גבי ההיא איתתא דתפס' מלוגא דשטרי ע"ש וראב"יה גופיה ס"ל דלא חשיב תפיסה מה שנושאים ונותנין מחיי' דא"לכ לא ה"ק מידי שהבאתי הא דלעיל וז"ל והא ק"ל כר"ע כו' עכ"ל זה לא הוי קושיא דלר"ע מהני תפיסה מחיים כדאיתא בפ' הכותב וע"ז לא אמ' ר"ע ינתנו ליורשים אע"כ צ"ל דזה לא חשיב ליה תפיס' מה שנושאת ונותנת מחיי' ועתה אמינא הכ' עובדא דידן דלא נעשה שום תפיס' מודה ראב"יה דלא דיינין כר"א דיורשין נשבעין וכו' דדוקא היכא שנעשית תפיס' ויצאו הנכסי' מרשות יורשי' ע"י נתינ' ומכיר' אז מספיקה לא מפקינן מיד המחזיק ופסקינן כר"א משום האי דינא דעביד כר"א עבד אבל כשהנכסים עדיין בחזקת היתומים סבר ראב"יה דעבדינן כרב ושמואל ולאו פסקי' כר"א להוציא אלא עבדי' כדפסק האלפס ור"ח ויתר דיעות וכן נ"ל ראי' דלא חזינן שום גאון דפסק כר' אליעזר גבי יורשים בלא שום גיבוי רק כל התשובות דאיתא בידו כו' איירי במכירה או נתינה דהוי גבוי ויציאה מרשות יתומים הא חזי' אפי' היכא דתפסה חשיב ראב"יה תפיסה מספק ותפיסה גרועה היא וסותר סברת ר' שמחה דכתב דגיבוי ממש לב"ה עדיף טפי משטר העומדת לגבות לב"ש ועל זה כת' ראב"יה וז"ל דעדיף טפי משטר העומד' לגבו' לב"ש לתפיס' ממש לב"ה דלא מהניא תפיסה כלל לרב ושמואל דדילמא צררי אתפשיה והוי תפיסה בספק וכן איתא בתשובת מהר"ם דסרח בת אשר כדלקמן לכן נראה לומר היכא דליכ' תפיסה כלל דמודה ראבי"ה ודעימיה דפסקינן כרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה וכו' וכן מהר"ם פסק דהמתנה אינה קיימת דהנכסים בחזקת יתמי קיימי אפילו אם אחר שנתנה המתנה נשבעת על כתובתה ואמרה דבשעת המתנה לא היה לה יותר על כתובת' מ"מ בההי' שעתה שנתן לא היה לה כח ליתן שלא היה לה בנכסים רק שיעבוד דק"ל כרבא דבעל חוב מכאן ולהב' הוא גובה כו' וכן אית' פ' חזק' הבתים בתשובת מהר"ם וז"ל מעש' באלמנ' סרח בת אשר טוענ' על ראובן את אביה קרקעים ומטלטלין של זקיני יעקב אביך ואמך אשתך של זקיני לא נשבעת על כתובת' כו' והשיב ראובן אמרה לי ודאי שלא הניח לה אבא מטלטלין רק כדי פריעת חובותיו והבית והכרמים נתן לה במתנת ברי בשטר ולי נתן הספרים כו' ע"ש והאריך מאד בדיני קרקעות ואח"כ כתב וז"ל ועל ספרים שהיא תובע' נר' אי ליכא עדות שהיה של זקינה ישבע הוא שזקינו שהוא אביו נתנה לו ויפטר אבל הספרים שיש עדיין שהיו של זקינ' ועתה רואין אותו בידו לא מהימן לעכבו בשבועתו וכו'. דאשה הנושא' בתוך הבית עליה להבי' ראייה ואפי' כי מתה על היתומים להבי' ראייה בכה"ג בדברי' הידועי' שהיו של יעקב ולא מצי לישבע שבוע' יורשי' וליטל בכתובה אמו דק"ל כרב ושמואל דאין אדם מוריש כו' וליכא למימר ה"מ דלא תפס והכא תפס ומדב"ש דאמ' שטר העומד לגבו' כגבוי דמי דיורשי' נשבעי' כו' נשמע לב"ה היכ' דתפסה כו' הא ליתה לב"ש תפיסה מעלי' חשיבה אבל לב"ה כיון דנכסי' בחזק' יתמי קיימו ותפיסתו לאו כלום היא כו' עכ"ל ואח"כ איתא בתשובת מהר"ם בהאי פירק' וז"ל אדוני שאל ראובן נשא לאה והוליד ממנה חנוך ומת ראובן ולאה לא נשבעת על כתובתה ונשאה לשמעון והכניסה לעצמו זקוק כסף וספרים כו' וחציי' הני' לחנוך כו' ואח"כ מת לאה ובא חנוך ועירער על שמעון לאמר כל מה שהכניסה לך אחי לי הוא כי לא נשבעת על כתובת' נ"ל אע"ג דק"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו ולא לכל הבאים מכחו א"ה לא מפקינן משמעון כו' אע"ג דאיהו הוי שבועה בעי הבאים מרשותה מעכבין מה שבידם בלא שבועה עכ"ל אילו שני תשובות מהר"ם נר' לפום ריהט' דסתרן אהדדי אכן כי דייקות ביה כולהו מתרצים ומכוונים אהדדי ומוכח מיניה וביה דחד טעמה הוא חיובה ופטירי דהנהו תרי עובד' מדמה להו לפלוגת' דרב ושמואל דאתמר אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרו' יוצאין על שמו ואמרו שלי הן שנפלו לי מבי' אבי אמי רב א' עליה להבי' ראיה בעדים או בקיום שטרות היכא דלאו חלוקות בעיסתן ושמואל אומר על האחין או על האשה להבי' ראיה ואמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראייה והלכתה כרב דתני' כוותיה. אך בזה דיעות יש אם הלכתה בהא כשמואל דאמר מודה לי אבא כו' ומעתה עובד' קמיית' דסרח בת אשר איתא בהדי' כאותה תשובה דמיירי שהוא ידוע שהקרקעות או הספרים היו של יעקב וז"ל ועוד הוי כאשה הנושאת ונותנ' בתוך הבית והיו אונות ושטרו' יוצאים על שמה עליה להבי' ראיה אע"ג דאמר התם ומודה לי אבא שאם מת על האחין להבי' ראייה לא דמי דהתם דווקא שאין הדברים ברורים שהיו אותה נכסים הכתובים בשמו של אבי יתומים אלא שאנו מדמין מאומד הדעת לומר כן אבל הכא שידוע דהני קרקעות היו של יעקב אפילו לאחר מיתתו עליו להבי' ראיה כו' עכ"ל וכה"ג אית' באותה תשובה על הספרים כאשר הבאתי לעיל וההי' עובדא דחנוך לא היה ברור שהנכסים הוי של ראובן אביו לכך אומרי' כיון שמתה על חנוך להבי' ראיה כשמואל דאמר ומודה לי אבא שאם מת על האחין להבי' ראיה וז"ל אף ע"ג דק"ל אין אדם מוריש כו' א"ה לא מפקינן משמעון אע"ג דאמרי' פ' חזקת הבתים אחד מן האחין וכן האשה שנושא' ונותנ' בתוך הבית פ' וא"כ ה"נ זאת האשה לא היתה נאמנות לומר שלי הם שנפלו לי ממורישיי כו' ולא היה ידוע לנו שיש לה שום ממון לבר משל בעלה ראובן וא"כ ודאי כל אשר בידה משל בעלה ראובן ולא מהימנ' לומר נפל לי בירושה א"ה במתה על חנוך להבי' ראייה אם הוא רוצה להוצי' כו' דהא אמרינן התם ומודה לי אבא כו' עכ"ל מדא' לא היתה נאמנות לומר שלי הם שנפלו לי ממורישיי ש"מ דמיירי בכה"ג שלא היה ידוע שאלו נכסים הוי של ראובן דאם היה ידוע שהיו של ראובן פשיט' דלא מצי למימר שנפלו לי ממורישיי ועוד מצינו למי' דלא רואים עתה בידו כדלעיל בתשוב' דסרח בת אשר וצ"ע דמחלק באותו תשובה בין מקרקעי למטלטלי ליפלוג בדידי' במטלטלים וצ"ע ועוד יש להאריך בזה אך ללא צורך ולא באתי רק להראות מקום כי מאן דידע צורת' דשמעת' ידע ויבין במשקל ראשון מ"מ כתבתי זה לאפוקי הנהו הבאים ומחפשים בזכות' ובאין לקרות מתוך הספר מה שהוא מסייע לדינייהו ובקריאת עראות סבורים שמצא און וסעד להם ולא ידעו עיקר' דדינ' ומקום מציאותו רק כסבי דאזלין אתיגרי וכלקוט' בתר לקוטא וכחלום בלא פתרון נים ולא נים תיר ולא תיר וכן יש טועים וסבורים דההי' תשובה דחנוך ושמעון סיוע להם מדפסק דלא מפקי' משמעון ה"נ לא מפק' מיורשי האשה מאי דתפסי וזהו טעות גמור ואדרבה האי תשובה סיוע ליורשי הבעל דהתם מאי דתפס שמעון הוי תפיסה מדינ' ושפיר תפס ועוד דהתם לא בעי שמעון שבועה לכך לא מפקה מניה אב' הכא יורשי אשה בעי שבועה ואין אדם מורי' שבוע' לבניו ולא לכל הבאים מכחו וכן איתא בהדי' באותה תשובה וכן בכמה דוכתא כתב מהר"ם דק"ל כרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' ואף ע"ג דאית' בתשובה מהר"ם שני דייני גזירות היכא דאמר לעלות והיא אמרה שלא לעלות שתצא בכתובה וכתו' בסוף התשובה אבל חוזר לח"ל ונתיישבה שם אפילו אחר כמה שנים אם אז היא בחיי' תגב' ממנו מנה ומאתיי' ותוספות ואם תמות היא קודם גבה יורשיה ממנו ע"ש ש"מ דיורשים גובה כתובתה לאחר מיתתה וי"ל דהתם איירי שנתן לה גט ונשבעת ואח"כ מתה כדמשני כה"ג בפ' בתר' דשבועו' אע"ג דהכא אין לה עתה לא מנה ולא מאתיים ולא תוספו' א"כ שבועה זו למה וי"ל דמ"מ שמא מעצמה תפסי צררי. לכך הזקיקה הבעלה לישבע ועוד דהיא רצתה לישבע נ"מ אם חזרה הבעל לח"ל שיכולה לגבות כתובתה ממנו היא או יורשי' ועוד שאני התם דלא חיישינן לצררי דהא יצאה ממנו ע"י קטטה או בגט ושמר לה דלא אתפסה צררי כדמשני פ"ב דכתובות וכן איתא בהדי' במרדכי ריש שני דייני וז"ל נראה בעיני שאם הלך בעלה למדינת הים מתוך קטטה כו' נאמנו' ליטול מזונות לאלתר אבל אם נפטר בעלה ממנו מתוך אהב' בהא פליגי רב ושמואל ואילו היה נפרד בקטטה אנן סהדי דמבריח הכל ממנה כו' לשמואל אין פוסקי' כיון שנפרד ממנה באהבה תפס צררי וכן איתה בתשובת מהר"ם דסרח בת אשר כה"ג וז"ל שאני התם דהוא שנאה ואינו נותן לה מזונו' בריוח עכ"ל ע"ש ומה שמפטפטי' ואומרי' דהכ' הוי כמו מת פתאו' דלא חיישנן לצררי הא לית' דלא דומ' הך דהכא לנפל עליו הבי' דהכא מת על מטתו כדרך כל הארץ רחמנ' ליצלן והארי' בחליו בער' שבוע ובישו' הדעת זה לא נקרא מיתה חטופה כיון שהאריך בחליו ומת בישוב הדעת ועוד בפ' הכותב יש שינויי אחרים וז"ל אם קנו ממנו שפטרה משבועה גובה בלא שבועה אפילו מן היתומים כו' והשתא לא קשה מהא דאמ' בפרק מי שמת נפל הבית עליו ועל אשתו דיורשי האשה יחלקו בלא שבוע' איך יגבו כתובת' בלא שבוע' כו וי"ל כגון שפטרה בק"ס או י"ל שייחד לה מטלטלין כדאיתא בתחילת פרק אע"פ לעיל ייחד לה מטלטלין גובה בלא שבועה עכ"ל ע"ש וכן התי' פרק החולץ גם כן מתרצין בע"א כדלקמן ומה שטענו יורשי האשה דנדוני' נוטלת בלא שבועה הא ליתא והא דאי' במיימו' פי"ח וז"ל ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשין נדוניא שהיו נצ"ב עכ"ל וכן איתא בטא"ה זהו מיירי שאותם נכסים עדיין הן בעין קיימין וכן משמע הלשון לעיל מיניה וז"ל הנכסי' עצמן שהן נדוניא נוטלת אותה בלא שבועה עכ"ל לשון עצמן משמע שעדיין הן קיימין וכן צ"ע בהאי לישנא שקאמר אח"כ אא"כ הותר בחיי בעלה לכך נוטלת בלא שבועה דהוי דמיא קצת להא דאי' בריש פ' אע"פ ייחד לה מטלטלין ואיתנהו בעיניה בלא שבוע' ה"נ סבר המיי' כיון שעדיין הן קיימין לא חיישי' לצררי אחרי' ואיכ' מ"ד פרק אלמנה לכ"ג המכנסת שום לבעלה אם רוצה הבעל למכור לא ימכור וכן גם הם ברשות' אם הם קיימי' אפי' אם פיחת' נוטלת כמו שהן אם הן ראוים לעשות בהן מעין מלאכתן ואין הבעל חייב לשל' הפחת ע"ש במיימ' פ"ב וכן באלפס ריש פרק אלמנה לכ"ג ש"מ א"עג דהן באחריותן אם אבדו או נגנבו מ"מ כשהן בעין אין הבעל צריך לשלם הפחת דהוי עדיין כאלו הן ברשותה לכך נוטלת בלא שבועה כך דעת המיימ' אבל אם אינה בעין כגון שמכורי' או הכניסה לו כספים או מטבע כסף או זהב כדי להוציאו בריוח להלויתן או רווחים אחרים דשרי להוציאן והרי הן באחריות והן עליו חוב גמור עם שאר ממון המבואר בכתובה פשיטא דבעי שבועה דע"מ כן הכניסה לו להוציאה כדתנן ריש פרק מציאת האשה פסקה להכניס לו אלף דינרין הוא פוסק כנגדן ט"ו מנה כו' פסקה להכניס לו כספים סלע נעש' ו' דינר ע"ש וזהו משום שמרויח בהן מוסיף שליש והיכא שמכניסת מטלטלין קתני וכנגד השום הוא פוסק פוחת חומש ואיתא בירושלמי מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש א"ר יוס' בר' חנינא שמודעת שרוצ' אשה לכלות כליה ולפחות חומש ושמודעת האיש שרוצה לישא וליתן כספים ולעשותו אחד ומחצה אמר ר' יוסי הדא אמרו אין אדם רשאי למכור כלי אשתו ע"ש וכן איתא במיימ' פי"ז דאם אינה בעין צריכה שבועה וז"ל היו כותבין בכתובה נצ"ב וטענה שאבדה או שלקחן הבעל הרי הן נצ"ב כלה כשאר בעלי חוב ונשבעת שלא לקח אותן ולא נתנה ולא מחלה וחולקת עם בעלי חובין עכ"ל ש"מ דאי' כאן בהדיא היכא דאינ' בעין צריכא שבועה ואין לחלק ולומר שאני הכא דיש ב"ח וק"ל וזיל בתר טעמא דהוי סברות הפוכו' אם לא היה צריך שבועה היכא שאינה בעיניהו דכות' הוי לן לן למיחש לצררי בנדונייתא להצריך שבוע' ממנ' או מאתים ותוספות כיון שהיא הכניס' לו ודאי לא נתנה ברצון מתחת ידיה אא"כ הבעל מתפס לה צררי או היא עצמ' תפס' דמורי היתירא ואמרה כו' אך אם יבא בעל דין למיעול פילא בקופה דמחט' ולומר המיימוני בכל ענין קאמר דא"צ שבועה אפילו אינה בעין אז יש כמה גאונים דפליגי עליה דסברי דצריכ' שבוע' דתנן פרק מי שמת נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרי' האשה מתה ראשונה כו' ויורשי האשה אמרו הבעל מת ראשון כו' ב"ש אומר יחלוקו וב"ה אומר הנכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזק' יורשי האשה ורישא דב"ה דקאמר דהנכסים בחזקת' פי' נצ"ב ופליגי כו' בגמ' בחזקת מי ר"א או' בחזקת יורשי האשה ר' יוחנן אומר בחזקת יורשי הבעל בר קפרא אומר יחלוקו והלכת' יחלוקו ואית' במרדכי ס"פ מי שמת וז"ל ר"א או' בחזק' יורשי האשה כו' דר' אליעזר לטעמיה דאי' ליה בפ' כל הנשבעים דאדם מורי' שבועה לבניו אבל ק' מר' יוחנן הכא דמאי איריא משום דבחזקת יורשי הבעל אפילו הם בחזק' יורשי האשה לא יטלו יורשיה כלום דמסתמא מא דר' יוחנן לא פליג על דרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו כו' וי"ל דהיא הנותנת כו' ור"ש מלונבל תירץ דוקא שמת על מטתו כו' דאיכא למיחש לצררי אבל היכא שמת פתאום כו' עכ"ל וכן איתא במרדכי ס"פ האשה שנפלה ופ' הכותב ובמרדכי דכי מתרץ דאיירי כגון שפטרה משבועת או' י"ל שייחד לה מטלטלין גובה בלא שבועה כדלעיל וכן בטור א"ה בסי' צ"א מוקי לה בייחד מטלטלין ההיא דנפל הבית עליו ועל אשתו כו' עכ"ל ע"ש ובתשובת מה"רם פ' מי שמת המתחלת וז"ל ראיתי בכתב רבות בדין נפל הבית עליו ועל ד' בנותיו ועל לאה אשתו כו' עכ"ל ושם תפס תירץ על קושיא דלעיל כרבי שמעון מלונב"יל דהכא לא חיישינן לצררי כיון שמת פתאום ש"מ דכל הני גאונים סברי דנצ"ב צריך שבועה וכן בתו' פרק החולץ איתא וז"ל א"נ אר"י דאיכא לאוקמי במטלטלי ואית' בעינייהו שנוטלתו בלא שבועה והא דלא משני הכא בשבוע' כו' אבל הכא דאיירי בנצ"ב שהביאה מבית אביה דרגילין להיות בעינייהו דאין דרך לבעל למוכר' כו' עכ"ל וע"ש ש"מ אפי' ר"י לא סבר דנוטלות נצ"ב בלא שבועה כ"א בעינייהו אבל כי ליתא בעינייהו לא סלקא דעתך דנוטלת בלא שבועה ואפשר דהנהו תירוצים דלעיל סברי אפי' נצ"ב בעינייהו צרי' שבועה מדלא מתרצי כדמתרץ ר"י דמוקי לה דא דאיירי שפטרה משבועה או ייחד לה מטלטלים דהוי תפיסה ממש ודוחק לומ' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וצ"ע לתת לב ליתן טעם במאי פליגי ובאיזה סברא מעתה אאת"ל דסבר המיימ' וטור א"ה דא"צ שבועה על נצ"ב אפי' אינה בעין מ"מ אזלינן בתר רוב דיעו' לכן אין סברא לו' דמיימ' פליג על כל הני דיעות דלעיל ועדיף טפי לקרב הדיעות ולומר דמיימ' מיירי דוקא בעינייהו וסבר כפי' ר"י אבל כי ליתא בעינייהו מודה וכן בתשו' ר' שמשון פ' מי שמת שהועתק מכתב יד מהר"ם וז"ל על אלמנה ששהת' אחר בעלה י' שנים ובאים יורשי בעלה ותובעים ממנה מה שבידה והיא אמרה שלא נשאר בידה משל בעלה כ"א ט' קבין תבואה והיא מכרה והשביחן שיש לה עתה כנגד ל' ליטרא ורוצה עתה לישבע כו' הלכך אשה זו אפילו דמי אותה ט' קבין שהניח בעל' לא תגבה שכבר אכלה יותר מדמיהן כו' ע"ש מהא נמי שמעינן דצריך שבועה על נצ"ב באינה בעין דאל"כ ה"ל לאשה לומר הני ט' קבין אינם מגיעים לסך נצ"ב שלי ומה שהשבחתי לעצמי הן הן אע"כ צ"ל דצריך נמי שבועה על נצ"ב וכ"ת אותה אשה משמת בעלה הניחה ערומה בלא נדוניית' הא ליתא דאל"כ ה"ל לפרושי הך טעמ' בתוך התשובה אבל אין להוכיח ולומר דע"כ יש לההי' איתת' נדוני' דעייל ליה עתה נהגינן דכתבינן בכתובות ודין נדוני' דהנעלת ליה כו' אם כן מודה הבעל עצמו שהביאה לו נדוני' והודאת בעל דין כק' עדים דמי והאי לישנ' דתקון כתובה ודין נדוני' כו' נהגו נמי לכתוב בימיה' כדאית' בתשו' ראב"ן ריש פ' אלמנה ניזוני' ובתו' פרק חזקת הבתי' בדיבור המתחיל הג' ופר"ת כו' דזה אינו ראיה דלא אמרינן ע"ז הודאת בעל דין כו' די"ל דנהגו כן לכבוד הכלה כלומר עשירה היא כדאי' בתשו' ריצב"א במיימ' בסי' ו' וז"ל ראובן טען מחמת ישען על ביתו ולא יעמוד כו' אבל נדוני' יחזיר ומ"מ אין בידי להוציא ממנו אלא כל מה שידוע שהכניסה לו ואף על פי שכותבין נדוניי' גדולות בשטר כתובות כו' קצת נראה בעיני דכעין תו' היא אלא שכותבים כן לכבוד הכלה עכ"ל וכן כל הנהו דיעות דפ' הכותב על הא דאלמנ' שנתנה מתנה בדלא נשבעת על כתובתה לא לשתמיט שם הך טעמא שתהא מתנה מתנ' משום דנצ"ב שנוטלת בלא שבועה ש"מ דכולהו סביר' להו דנצ"ב צריכה שבועה וכן בטור א"ה כתב בסי' פ"ט וז"ל נוטלת נכסים בלא שבועה בין נ"מ בין נצ"ב עכ"ל ע"ש בכל אותו דין נרא' מכל משמעות דאיירי בנצ"ב כשהן בעינייהו וצ"ע בסי' צ"ח וכן צ"ע בסי' ק"ט תשובת הרא"ש וז"ל ראובן שמת והניח בנים ואלמנ' ומתה האלמנה קודם שנשבעת על כתובה אם יש לבכור פי שנים כו' תשוב' כל זמן שלא נשבעת אלמנה על כתובתה כל הנכסים בחזקת בעלה ויש בהן דין בכורה עכ"ל ע"ש דלא מפליג בנצ"ב רק סתמא כתב כל הנכסים כו':
אך מאני דלבוש' שהביא' עמה מבי אביה והן עדיין קיימי' בזה חילוקים יש ובעינן לפרושי אי"ה ואבא עתה לבאר אי"ה איתא בסוף נערה איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אומר אין שמין והלכתה כוותיה דרב דשמין ולא מבואר שם אם צריכה שבועה על אותה בגדים דלא אתפס' צררי' אם לאו לכן אבאר דחילוקי' יש. ואיתא בתשובת מהר"ם וז"ל מיהו היכ' כידוע שהקנה להן מעיקרן אפילו כלי שבת ורגל אין לו בכסו' אשתו ובניו וכ"ש היכא דהיא הכניסה לו דאין ב"ד גובין מהן ואפילו כלי שבת ורגל שהרי הן מיוחדים לה ואפותיקי נינהו לדידהו דק"ל כרב יודא דא' המכנס' שום לבעלה וכו' הדין עמה משום שבת בית אביה ואמר התם דאם רוצה הבעל למכור לא ימכור עכ"ל הנה לא ביאר מהר"ם אם עבר ומכרם אם המקח קיים אם לאו ואית' בריש אלמנ' לכ"ג תניא כוותיה דרב יודא המכנס' שום לבעלה אם רוצה הבעל למכור אל ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניסה לו שום משלו אם רוצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות לא איפשיט' שפיר דנעביד ביה מעשה עכ"ל ואיתא במיי' פכ"ב בהדי' דהמקח קיים במטלטלין וז"ל הבעל שמכר קרקע נכסי אשתו בין נצ"ב בין נ"מ לא עשה ולא כלו' מכר מטלטלין של נצ"ב אע"פ שאינו רשאי אם עבד מכרו קיי' עכ"ל וכן פרשב"ם פ' מי שמת על רבי יוחנן דאמר בחזק' יורשי הבעל וז"ל בחזקת יורשי הבעל אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו ויכול למוכרן עכ"ל:
ועיין בטור בסי' נ"ב דיש הרבה דיעות בזה וכתב וז"ל ורב אלפס פסק שהמכר שמוכר הבעל בנצ"ב קיים ואפילו האשה אינה יכולה לבטלו עד שעת הטריפה וכן פר"י כו' וא"א הרא"ש כו' דוקא בקרקע שמכר הבעל קיים עד שעת טריפה אבל מכנסת נדוני' לבעל במטלטלים כסף וזהב ובגדים אין הבעל יכול למכרן עכ"ל וכן הביא דברי הרמב"ם כדלעיל והאריך ע"ש וכן עיין בתוס' ובמרדכי פ' אלמנה לכ"ג א"כ ש"מ דלא אתבריר ליה האי דינא דכל מה שהכניסה ועדיין הן בעין אם יכול למוכרן אם לאו ודיעות יש לכאן ולכאן לכן אמינא דכל מה שהכניסה לו שום משלה דהיינו נצ"ב לא עדיפא כמו ייחד לה מטלטלי ואיתניהו בעינייהו כו' דאית' בריש אע"פ דגבתה בלא שבועה דיחד הוי תפיסה ממש מחיי' וסמכה אדעתה ולא חייש לצררי לכך גבתה בלא שבועה דתפיסה מחיים במטלטלין מועיל אפילו לרבי עקיבא אף בימיהם דמטלטלין לא משתעבדי לכתובה מכ"ש עתה לפי תקנת הגאונים דנגבית ממטלטלים לכן לא חזינן ביה דבייחד לה מטלטלין שום חילוק דיעות וספיקה לכן נר' דבייחד לה מטלטלין פשיט' דאם רוצה הבעל למכרם שאינו רשאי כלל כי לא יכול למכור מה שנתן לה כבר ותפסה בה כן איתא שם ליתנהו בעינייהו וכו' והלכתה בלא שבועה ופרש"י והרא"ש אפילו נגנבו או אבדו א"צ שבועה דכיון דאבדו תו לא מייחד לה אחריני ש"מ דתפיסה אפקי מרשותה לגמרי לכן לא מייחד לה תרי זימנא אך האלפס ריש אף על פי והמיימו' פי"ו מפרשי' בע"א עיין בטור סי' ק' לכן מאחר דהוי תפיס' גמור' לא חיישינן לצררי אבל מה שהכניס' ועדיין בעין אין לה סמיכות גמורה כ"כ לכך י"ל דחיישינן לצררי וממילא בעי נמי שבועה דהא בהא תליא אפי' להנהו דיעות דאית להו דלא מצי הבעל למכרן מ"מ לא סמכה דעת' עלייהו כיון דעשויין לכלות עד דמיבלעים ונישחקים כדאית' בירושלמי א"ר יוסי בר חנינא שמודעת שרוצה אשה לכלות כליה ולפחות חומש וכן יתיירא שמא הבעל יקחם וימכרם כיון שהן אתו בבית לכן לא סמכה דעת' לכן אמינא אע"ג דכתב מהר"ם וז"ל אפילו כלי שבת ורגל הרי הוא מיוחדים לה ואפותיקי לדידיה עכ"ל אע"ג דנקט לשון מיוחדים זהו פ' נגד ב"ח דלא מצי לטרוף בגדי' דמה שהכניס' עדיף טפי ממה שהקנה לה הבעל אבל למיחשב לגמרי כתפיסה כמו ייחד לה מטלטלים ליתה וכה"ג משני התם כי אקני אדעתה למיקם קמיה אדעתה למישקל ולמיפק ולאחריני לא אקני ליה לכך בעי שבועה אע"ג דאית בתשובה ר"ג שהבאתי לעיל דר' משלם ביאר וכתב וז"ל דק דקרקע זו א"צ שבועה שהרי היא הכניס' לו כו' עכ"ל ש"מ אפילו מה שהכניסה נמי לא בעי שבועה זהו דווקא קרקע דלית ביה כל הני חששות דלעיל וסמכה אדעתה אבל מטלטלים לא סמכה אדעתה כדפ"ל מההיא תשובת ר"ג דיש חילוק בין ייחד ובין מה שהכניסה דספק היה לו אפי' על הקרקע שהכניסה דזכו ביה יורשי שמעון ולא יורשי לאה אע"ג דלא בעי שבועה ואע"ג דשמעון מת קודם והגיע זמן גביית כתובת' א"כ איך מתורץ לדידיה מתניתן דנפל הבית עליו ועל אשתו קושיא דתוס' והמרדכי לר' יוחנן תיפוק ליה. דאין אדם מוריש כו' או לפי האמת דהלכתה חולקים למה חולקין הא ק"ו הוא אפילו היכי דשמעון מת קודם מ"מ ספק ר"ג דהקרקע בחזק' יורשי' קיימים והם זכו בה דכיון דלא נעשה בהם שום גיבוי מכל שכן וק"ו התם דנפל הבית וגו' דשמא מתה אשתו תחילה דהוי ליה למימר זכו בהן יורשי הבעל וע"כ צ"ל התם מיירי בייחד לה והוי תפיסה גמורה לכך חולקים והנה הקרקע שהכניס' לא חשיב גיבוי כמו ייחד לכך זכו ביה יורשי שמעון גם בזה אין הוכחה כדבעינן לפרושי לקמן וכו' וכן בתשובת מהר"ם לעיל דנקט לישנ' דאפותיקי וחזינן היכא דעשה בפירש אפותיקי דפליגי ביה תנאים. אי מצי בעל למכרן כדאית' פ' השולח תניא אידך העושה שדיהו אפותיקי לב"ח ולכתובה גובים משאר נכסים רשב"ג אומר ב"ח גובים משאר נכסי' אשה אינה גובה משאר נכסים שאין דרכה של אשה לחזור אחר. בתי דינים ובתו' האריכו שם בפלוגת' דרש"י ור"ח מביא ראייה מהא דפ' אלמנה דמכניס' שום לבעלה ע"ש ובירושלמי פליג ר' יוחנן ור' אליעזר בנצ"ב ומסיק דפליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן רבי אליעזר כרבנן ור' יוחנן כר' שמעון בן גמליאל ש"מ אפילו עשה אפותיקי בפירוש גובין משאר נכסים לרבנן אף על גב דההוא אפותיקי נעשה לה בשעת שנישאת וה"ל למימר ע"מ כן נשיאת כדפי' רש"י שם (וז"ל אינה גובה משאר נכסי כו' כלומר דווקא הוטלה אחריו' כתובת' ע"ז השדה וע"מ כן נשיאת עכ"ה) ה"ה במכנסת שום כו' מ"ת מכניס שום עדיף מאפותיקי דהיא הכניסה ז"א דא"כ איך מוכיחים התוס' הכא על אפותיקי דמקח בטל ממכנס' שום תאמר מכנסת שום עדיף אלא צ"ל דליכא בהוא כלל שום עדיפות אכן בס"א פ' אלמנה לכה"ג איתא דמכנסת שום עדיף וז"ל ודעת א"א הרא"ש אפילו במכנס' קרקע לבעלה שהמכר קיים עד שעת טריפ' וכ"ש באפותיקי (הג"ה וק"ק דפליג עם התוס' בסברא זו אך יש ליישב דס"א סבר האי אפותיקי דפליגי ביה איירי דנעשים אחר הנשואים לכך מכנסת קרקע עדיף דאמרי' ע"מ כן נישא' והתוס' סברי כרש"י דהאפות קי נעשים בשעת נשואים וצ"ע ובזה מיושב דלא פליגי בסברות הפוכות הגה) אך מסיק בי בירושלמי דפליגי בממכ' לשעה אבל ממכר עולם ד"ה אינה קיים ע"ש אך ק' לחלק בין עשה שדה אפותיקי ובין מיוחד לה קרקע דאפותיקי היינו יחוד וכן התוס' פרק השולח משמע דנצ"ב ואפותיקי חדא היא וז"ל רשב"ג לטעמיה דאמר הכא שאין דרכה של אשה לחזר אחר בתי דינים ולא דמי לשאר נכסי' של בעל דהמקח קיים כו' ואי איכא בני חרי לא גבי ממשעבדי אבל הכא אפילו איכא בני חרי יכולה היא לומר לא שקילנא אלא הני שנתייחדו לי הפקיעו חכמים בזה המכר לאלתר עכ"ל ש"מ דהתוס' קראו לו ייחוד אכן מ"מ מצינו למימר דלא הוי לגמרי כמו ייחוד וצ"ע (הגה אכן פ' הכותב בתשוב' מהר"ם איתא דייחוד ואפותיקי חדא מילת' היא ושניהם הוי כמוחזקת בהן וז"ל וששאלת על אלמנה שייחד לה בעלה קרקע שהוא דר בו לכתובה כו' ועוד דכל כה"ג לא מיקרית בעת כתיבתה כיון דנעשה לה קרקע אפותיקי הוי כמו כמוחזקת ותדע כו' עכ"ל ויש לחלק ולומר דההוא שנעשית אפותיקי בשעת נישואין דעדיף בכה"ג דלעיל הגה) אכן אפותיקי דמטלטלין כגון בגדים שהכניסה דקראה מהר"ם אפותיקי ודאי הוא גרע טפי מאפותיקי דקרקע דאמר רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו עשה עבדו אופותיקי ומכרו ב"ח גובה ממנו לכן מצינו למימר דאפי' רשב"ג מודה במטלטלין דיכול הבעל למוכרן הנה הוכחתי דייחוד עדיף ממכניס שום דהרבה דיעות במכנסת שום מש"כ בייחוד לכך מצינו למימר אע"ג דייחוד לא בעי שבועה מ"מ מכנסת שום בעי שבועה הנה יש דיעות איפכא דר"י מתרץ ההיא דנפל הבית עליו ועל אשתו מיירי במכנסת שום ועדיין בעין לכך לא בעי שום שבוע' אע"ג דסבר כשבעל לבדו מכר נצ"ב מכור והמקח קיים עד שעת טריפה כדלעיל בטור בסי' צ"ב ש"מ דאינו תולה במכר וא"כ הכא עובדא דידן לר"י לא בעי שבועה ויזכו בהן יורשי אשה וכן בטור רסי' ע"ח איתא דמלבושים אינם בכלל נצ"ב וז"ל וכתב א"א הרא"ש בתשובה אשה שהכניס' לבעלה מלבושים לבושים עליה אין אני קורא בהן נצ"ב שאין דרך לשום המלבושים שעל הכלה ונצ"ב היינו שומת הנכסים שהאשה מכנסת לבעלה עכ"ל ואלעיל מיניה קאי דמיירי מזה דאי נגנבו או נאבדו דאין בעלה חייבת לשלם דאין אחריותו עליו א"כ הוי כמו נכסי מלוג ולפי האי טעמ' לקחה האש' אות' בגדי' בראש לבד מה שמבואר בכתובת נדוניי' ק' או ר' ותוספו' ולפ"ז נ"ל הא דאמר רב שמין מה שעליה מיירי בבגדי' שקנה לה הבעל והא דכתבינן בכתובה ודין נדוניא כו' במאני דלבושא כו' ש"מ דמאני דלבושי הוי בכלל שומת נדוניא זהו פי' בגדים שהכניסה לו לסחורה דומיא דמליא דערביא ותותבי דבי מיכסיה ואשלי דקומחנ' כו' דעביד ביה סחורות אבל מלבושי' שעלי' ללבוש לא הוי בכלל נכסי צאן ברזל אכן אנן לא ק"ל הכי דכמה זימנין ראיתי רבותיי מגבין כתובה לארמלתא ושמין לה כל בגדיה ה בלתי חילוק הן בגדי' שהכניסה הן שאר בגדים שקנה לה הבעל לכן אמינ' ליישב הטור אליבא דהלכתא ולומר הא דכתב מאני דלבוש' אינה בכלל נצ"ב היינו משו' דלא היה כתבינן בימיו תוך הכתובה בין בכסף בין בזהב במאני דלבושא רק היה כתב הכל בסכום אחד וכן משמע בכתובה דאירכסא שסידר וז"ל ועוד קבלתי על עצמי נדוניית' שהכניסה לי מבי אבוה סכום כך וכך עכ"ל לכך לא הוו בגדי' בכלל שום נדוניית' אבל עתה דנתקן לכתו' פרטי בין בכסף כו' מאני דלבושי כו' סבר נמי הטור דהוי כל מלבושיה בכלל שומת נדונייא וכן ראב"יה כתב במשפטי כתובה הכתובים ודין נדוניית' דהנעלת בין בכסף כו' מאני דלבושא ושימוש' ערסא וכתב בהדיא דמלבושים הוי בכלל נצ"ב ע"ש וכתב ראב"יה נמי שם ומייתי לה במרדכי בקיצר וז"ל ואי אייתאית לי' קטלאות ונזמים וכל דכוותייהו וכתב לה בכתובת' ואייתינהו בעינייהו אפילו איתנהו ביד בעל מגבינן ליה מיניה דבעל ומעתה אין דין להעבי' מב"ח שזוכה בהן מכח התלמוד וליתן לכתובה כו' עכ"ל ע"ש ש"מ אפילו מאי דהנעלת ליה ואיתנהו בעינייהו דב"ח גוב' הימנו וזה לא מצינו היכ' דייחו' לה דמצי ב"ח למיגבי מינייהו ועיין בשערי אלפס בשע' עשרים ולפי תשובה ר"ג יש לילך דרך קצרה דפסק דזכי ביה יורשי שמעון דאע"ג דאותו קרקע שהכניס' בעין ולא היה בעי שבועה מכ"ש הכא עובדא דידן דהנכסי' אינם בעין וצריך שבועה ואגב גררא באתי לבא פ"ש של אותו תשוב' כי צריכ' ולפני ולפני' דק' אמאי זכו ביה בנות שמעון הא ע"כ מיירי בשטר כתוב' קיימ' דאל"כ אפילו אם האשה עדיין קיימת במאי תגבה הקרקע דודאי נפרע א"כ זכה בנה באותו שטר מצד ירוש' שירש כל מאי שהיה לאמו אמאי לא תבע החוב שחייב שמעון או יורשיו לאמו דהיינו כתובתה ויטול הקרקע מבנות שמעון מכח חוב כתובת שיש לאמו על נכסי שמעון והאי קרקע משועבד לה יותר משא' נכסי שמעון שהיא הכניסה בשלמא אי לא ר' משלם הא דסבר ר"ג דקרקע זו אע"ג דהיא הכניסה מ"מ לא נטלתן האשה אלא בשבועה לכך לא מצי בנה למיגבי כתובת אמו דאין אדם מוריש שבועה לבניו אבל עתה שמפ' ר' משלם דעל קרקע זו לא בעי האשה שבועה א"כ ק' למה לא נטל בנה הקרקע לכל הפחות בשבועה (הגה או אפי' בלא שבועה כמו אמו דנוטלת מן היתומים בלא שבועה וקם בנה תחתיה בכל זכות שיש לאמו הגה) דהא הוי כמו מת מלוה בחיי לוה דמודו רב ושמואל דיתומים מן היתומים נפרעי' ע"י שבועה ונ"ל דסבר ר' משלם אם לאה באה לגבו' בחיי' אותה קרקע צריכ' שבועה א"עג דהוא הכניס והוי בעין דלא סבר כר"י דמתרץ גבי נפל הבית עליו כו' דהיכא דהוי בעין לא בעי שבועה אך אם כבר גבת' שבא לידה לא הוי בעי שבועה דהוי תרתי לטיבותא דכבר גבתה והוי בעין לכן הכא דלא וגבתה לאה בחייה לא יזכה בזה הבן דאין אדם מוריש שבועה לבניו דאם לאה גופה באת לגבות צריכ' שבוע' וסבר ר' משלם כרב ושמואל דאין אדם מוריש שבוע' לבניו ולכן לא באתי בקצרה לזכות הכא עובדא דידן יורשי הבעל מכח האי תשובת ר"ג משום דיש לפרש ולומר דהוא סבר כמו אותן דיעות דפ' הכותב דסברי דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכבר ידעי' דדיעות יש לכן הארכתי לבאר דאפילו הנהו דיעות דסבר מתנתה קיימת ופסקי' כר"א הכא מודה דפסקינן כרב ושמואל כאשר ביארתי לעיל הנה פרשתי ובארתי חלוקי דיעות על בגדים שהביא' עמה מבי אביה גם אדבר בקוצר בטבעת קדושין וסבלונות אית' במרד' בסוף נערה וז"ל א' המקדיש וא' המעריך כו' אבל בגדי שבת ומועדים ב"ח גובה מהן ואצ"ל שאם היה בהן טבעת קידושין וכלי כסף וזהב שהכל לב"ח עכ"ל הנה סתמא כתב כסף וזהב ולא הוציא טבעת קדושין או סבלונו' מן הכלל שב"ח גובה אתהן וכן לפרעון כתובה שאין לה אע"ג דאיתא פ' מי שמת הלכתא קדושין לא הדרא גזירה שמא יאמרו קידושין תופסי' באחותו בין הדרא כו' בין שמת כו' וכן בסבלונות מחלקי' שם בין עשוי לכלות בין אינה עשוי לכלות וכן במתני' תנן שלח סבלנו' מרובי' כדי שיביאה אמה לבית בעלה כו' ופרשב"ם וז"ל וה"ה מועטים אם שלח לכך אלא אורח' דמילת' נקט מרובים כו' עכ"ל כל אותו סוגי' מיירי באירוסין אבל בנישואין יש צדדים לכאן ולכאן וזה לא בעי' לפרושי כי פשוט הוא דשמין בכתובת' כן ראיתי הלכה למעשה כמה זימנין מרבותיי. אך ע"ז באתי לדון מאחר שיש עדיפות בהנהו תכשוטים דאינהו עדיפ' מבגדים שהביאה עמה מבי אביה בחילוק זה דבגדים עשוים לכלות לא סמכא אדעתה וחיישי לצררי כדלעיל. אבל הני אין עשוי' לכלות סמכה דעתה וחשבי' כמו יחד לה מצי למימר דלא בעי שבועה ועדיף טפי משאר נכסי' כסף וזהב כי דומה קצת לייחוד כיון שהוא נתן לה תורת דורון. אכן י"ל נמי איפכ' דגרע מבגדים דאותו בגדים שהביאה עמה מבי אביה סמכא אדעת' טפי כי אין בעלה יכול למוכרה כדלעיל. אבל סבלונות שהוא נתן לה מצי למימר דלא יהיב אלא ע"מ דאין לה בהן שום זכות שלא יכול' למכרה לא מצינו למי' דב"ח גובה מהן וכן לא סמכא אדעתה ובעי שבועה כי סתמא דמלתא לא יהיב אינש את שלו לאחרים להיות אצלו כזר כך נ"ל דינא דסבלונות אבל טבעת קדושין אי לא מסתפינן אמינא דהוי כמו ייחו' ואין הבעל יכול למוכרה דעדיף טפי כדלעיל גם מסמנים ביה דסוגי' דעלמא ריהטא ואמרינן דמי שמכר טבעת קדושין הוי כאלו מכר מזלו וכן אמרי' דהוי כאלו מבטל האהב' והברי' שביניהם וכה"ג ירצו פי המונות ואין דרך למכור כ"א מדוחק גדול לכן היה סברא דחשבינן כמו יחוד ולא לבעי שבוע' מכל הני טעמי' נ"ל דבגדי' שהכניסה לו מבי אבוה אותן בגדים חשבי' כמו יחוד ואפותיקי לגבות כתובתה מהן כדאית' בתשו' מהר"ם ולא בעי שבוע' ויקחו יורשי האשה ל"ש בגדי שבת ורגל ל"ש בגדי חול אע"ג דכתבתי לעיל כמה חלוקים לכאן לכאן מ"מ הדעת מכרעת דלא בעי שבועה ודווקא מה שהכניסה אבל בגדים שעשה לה הבעל לא תקח כדאיתא ג"כ בתשובת מהר"ם וז"ל אבל בגדים שאדם קונה לאשתו אין חלוק בין בגדי חול לשבת כו' והנותן מתנה לאשתו קנתה כו' והיכא דליכא עדים שקנאו לשמה וקטעין לא לקחת' לשמה נאמן ובשבועה עכ"ל ומעתה שמת טענינן ליורשים כו' מ"ת אות' תשובה מיירי שעדיין לא הלבישו רק לקחו לשמן לכך הבעל נאמן אבל היכא דהלבישו אין לך נתינה גדולה מזה ולא מצי למיטען לומר לא לקחו לשמן הא ליתא דמתני' דערכין כייל ותני הכל בחד כללי דמינה שמעי' דהכל חד דינא הוא לכולהו ע"ש. ואת"ל דיש חלוק מ"מ אמרי' כי אקני ליה אדעתא למיקם קמיה א אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה כדאי' שם בגמ' לכן צריכ' יורשי האשה להביא ראיה הבגדים שהביא' עמו מבי אבוה וטבעת קדושין אי עדיין קיימת תקחו גם כן יורשיה ושאר כל הנכסים הנשארים בכלל ופרט מזומן ואינו מזומן חובות ומשכנות תקחו יורשי הבעל כמו שפסק מהר"ם ודעימיה כי מהר"ם הוא בתרא ויודע דעת כולם וכן מטעמים אשר בארתי לעיל ואפי' הנהו דסברי מתנתה קיימת מיירי דוקא היכא דבא לכלל גיבוי. אבל הכא עובדא דידן כ"ע מודה כי טוב לקרב הדיעו' דלא הוו פלוגת' רחוקה בין חכמים עם יתר טעמים שביארתי לעיל ותו לא מידי. ואם יבא איזה חלוק במשמעות הפסק או מה שלא מבואר בו יביאו הדברים לפני ואפרש אי"ה ואל יעשה שום אדם פי' לפירושי רחמנא ליצלן משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו וישים שלום על דייני ישראל עם שאר כ"י אמן כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:
כאן שייך דיני כתובות וכל דיניהם