שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
צה
ואשר שאלת מי ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם תוך ל' יום או לאחר ל' יום אם חייב להתאבל או אם אמרי' ספיקי דרבנן ולקולא עכ"ל השאיל' וצ"ע השאילה זו וצריך לפניי ולפנים כי דין זה לא מצינו בהדי' רק צריכנ' לדמויי מילת' למילת' לפום ריהט' היה נראה דאין להתאבל בכה"ג אספקי אבילות מהא דאמרינן בפ' יש בכור הכל מודים לעניין אבילות דיום ל' ביום שלפניו פי' מי שמת לו בן קטן תוך ל' יום פשיט' דאין מתאבל עליו דנפל הוא דפליגי בו רשב"ג ורבנן רשב"ג או' כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנ' ופדויו מבן חדש וכו' הא לא שהה ספיק' הוי ורבנן סברי אפי' לא שהה חשבינ' בר קיימה כדאית' ב"פ ר' אליעזר דמילה ופסק שם שמואל הלכה כרשב"ג ובפ' יש בכור ר' עקיבא ורבנן ביום ל' לענין פדיון הבן רבנן אמרי ביום שלפניו רבי עקיב' מספקה ליה מ"מ לעניין אבילות קאמר הכל מודי' דאין מתאבל וכל זה הבי' הלכות שמחות בסי' ז' וכתב ע"ז וז"ל וכיון דבאבילות מקילינן א"כ כל מידי דהוי ספיקה נמי אמרינן ספיקה לקולא עכ"ל אך מצינו למימר דכל זה אינו ראייה כ"כ די"ל דכל כה"ג דהוי מילת' דלא איפשר לברורי לעול' אם חייב להתאבלו דשמ' נפל הוא ולא עביד לגלויי ואין גנאי כ"כ אם אין מתאבל ולכך סמכינן אמיעוט המצוי דהוי נפלים ואין להתאבל מספק כדאית' בתו' פרק החולץ וז"ל הא לא שהה ספיק' הוי לא כמו שפי' הקו' דבפיהק ומת איירי דבהא אפילו רבנן מודה אלא כשנפל מן הגג או אוכלו ארי מיירי והתם פסקי' כרשב"ג וא"ת אמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעלי' ילדו אמר ר"י דחיישינן למיעוט המצוי כמו מים דאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידים עליו להשיא אשתו כו' וכיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמרינן ביה כו' ומיהו לעניין אבילו' לא החמירו כו' עכ"ל חו' ט"ש לכן מצינו למימר דבספק נפל הקילו כיון דמעולם לא היה להאי ולד חזקת חיות ולא חל עליו מעולם שום אבילות בודאי וגם מילת' דלא עביד לגלויי לכך סמכינן אמיעוט המצוי ואין מתאבל דאין כ"כ גנאי אבל הכא בעובד' דידן דמלת' דעביד לגלויי דשמא יודע אחר כך דהיה תוך ל' לכך גנאי הוא אם אינו מתאבל וכן מצינו כה"ג דמתאבל מכח גנאי אפילו במילת' דלא עביד' לגלויי כדאית' במסכת שמחות הספיקות אוננין ומתאבלין עליה וזה מיירי בספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והיינו טעמא דגנאי הדבר שלא יתאבלו לא זה ולא זה כיון שוודאי קרוב הוא לאחד מהן כדאית' בתוס' פרק החולץ ובהל' שמחות ובמרד' ע"ש אך יש לחלק דהתם דוקא גנאי הוא כיון דיש ודאי קרובים להאי מיתנ' ואיכא ודאי חיוב דאבילות על אחד מהן לכך אמרינן גנאי הוא שלא יתאבל לא זה ולא זה אבל הכא עובד' דידן שמע שמועה רחוקה ולא היה שום חיוב אבילות על האי מיתנא אך נ"ל דיש להחמיר ולהתאבל דהעמיד מיתנ' על חזקתו ואמרינן השת' הוא דמת אע"ג דאיתרע חזקתו והרי מת לפניך מ"מ אוקמינ' אחזקתו כדאית' בריש שמעתה דנידה שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר כו' ומפרש בגמר' מ"ט דב"ש משום דהעמיד אשה על חזקת' אע"ג דלהשת' הרי דם לפניך והילל נמי לא פליג אלא משום דאיכא ריעות' מגופי' כדאית' בתוס' שם וז"ל דאיכ' ריעות' מגופ' אבל אי לאו האי טעמ' הוי מוקמינן ליה אחזקת טהרה אע"ג דהשת' ודאי טמא כמו בנגע באחד בלילה דמטהר אף רבנן בראוהו חי מבערב אע"ג דהשת' ודאי מת וליכא עוד חזקת חיות ואפילו גבי אשה דמטמאינן ולא מוקמין אחזקת' היינו דוק' לקדשים או תרומה אבל לחולין לכ"ע דייה שעתה אע"ג דהשת' ודאי ראתה וכן בנגע באחד בלילה דמטמאו רבנן היכא דלא ראו חי מבערב מיירי דוקא לקדשים והכל חומר' דרבנן משום מעלה עשו בקדשים אבל לחולין טהור אף לא ראוהו חי דאוקמ' אחזקתה כדאית' בתו' ומקר' יליף בפ"ק דחולין דהעמיד דבר על חזקתו אפילו היכא דאיכא ריעות' מגופה מויצא הכהן מן הבית וגו' דילמ' אדנפיק ואזיל בציר ליה שיעוריה ומקשי' התוס' בריש נידה היכא דאיכ' ריעות' מנלן ומתרצי' די"ל דקרא מיירי אפילו היכא דבא בסוף שבוע וראה והנה כהה הנגע מטמאינן אדם הנכנס לשם ומקשי' התוס' מ"ש ממקוה דמטמאינן מכח תרתי לריעות' ולא מוקמינן אחזקתו ה"נ נימא טהור מכח תרתי לריעות' דנימא הרי חסר לפניך ואוקי גברא בחזקת טהור ומתרצים גבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט כו' ע"ש ש"מ הא לאו הכי אוקמינן אחזקתו אפילו בתרתי לריעותא מכ"ש הכא עובדא דידן דאוקמ' אחזקת חיות ואמרינן השת' הוא דמת דאף על גב דאבילות דרבנן חוץ מיום ראשון מ"מ מצינו בכמה דוכתא דאזלי' רבנן לחומר' אפילו בספיק' דרבנן כדאית' במרדכי בריש החולץ על א' שחלץ את אשה מספק ורצה לישא אחות חליצתו משום דאחות חלוצ' דרבנן וספיק' דרבנן לקולא והשיב ר' ברוך על ספיקה אחת חלוצה כו' והאריך הרבה ומייתי ראיה דאפילו בספיק' דרבנן אזלינן לחומר' בכמה דוכתא ע"ש אך מזה אין ראיה כ"כ דודאי בכמה דוכתא החמירו חכמי' אפילו בספיק' דרבנן אבל אבילות לא חשיב חומרא כדאית' בהלכות שמחות בסי' קנ"א וז"ל ונהי דנהגו העולם לסמוך על אחד להחמיר יפה הן עושין בדבר שאין בא לידי קולא אבל אבילות חומר' הבא לידי קולא הוא שנוהג אבילות בשבת בדברים של צינעה ומבטל ת"ת כל ז' ימי אבלות עכ"ל אך גדולה חזקה דתנן פ"ג דגיטין המביא גט והניח זקן או חולה נותן לו בחזקת שהוא קיים בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינו' הים אוכלת בתרומה כו' השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים כו' ג' דברים אמר ר' אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על העיר שהקיפה כרכום ועל הספינה המטורפת בים ועל היוצא לידון שהוא בחזקת קיימא כו' ש"מ אפילו חולה רק שאין גוסס כדאי' בגמ' מוקמי' על חזקתו ומתירין על ידי זה יבמה לשוק ומביאין קרבן על חזקה זו ולא חיישינן דהוי חולין בעזרה לכן לפי אומדנא דעתי ראוי להתאבל על כה"ג ויען דאין לי ראיה ברורה לא לכאן ולא לכאן אבאר הגם אם יש מורה הפסק דאין להתאבל בכה"ג מספק אבאר איך דינ' אם לא נודעה לו בבירור עד לאחר ל' ואח"כ יוודע לו למפרע דהיה תוך ל' כשבא לו השמועה אם חשבינן עתה כשמועה רחוקה או אמרי' כיון דהיה לו ידיעה תוך ל' אע"ג דעבר ל' צריך להתאבל איתא בהלכות שמחות בסי' צ"ה וז"ל ויש להסתפק היכא דבא עליה סמוך לטבילה (הגה פי' וילדה שני ולדות ומת אחד מהן מיד אחר הלידה והשני חי ויצא מתור' נפל ביום ל"א כו' והשתא ע"כ נתעברה סמוך לטבילה דאי סמוך לווסתה בר תמני' הוי ומי קא חיי וכיון דהאי בר קיימא השני נמי הוה בר קיימא אפי' אמרת זה נקלט מיד והשני נקלט אחר ג' ימים אכתי בר קיימא הוי דיולדת לט' יולדת למקוטעין קיימא לן וא"כ יתאבל עליו עתה או דלמא לא דמי כיון דהשת' כב' עברו ל' יום הוי ליה כמו שמוע' רחוק' או דלמא לא דמי לשמוע' רחוק' דהת' לא ידע כלל שמת לו מת אבל הכ' דידע מיתלא תלא וקאי עד שיווד' ספיקו וכל זה לפר"ת דפי' דאין אש' מתעברת וחוזר' ומתעבר' אפי' נפלים אבל לרש"י דחוזרה ומתעברת נפלי' אין החי מוכיח על השני כו' וגם לפי' ר"ת נר' דכל כה"ג הוי כמו שמועה רחוק' ועוד כיון דפלוגת' דתנאי הוא אי יולדת לט' יולדו' למקוטעין או לא כו' א"כ אין לחוש כה"ג בדבר שאינו מצוי כלל עכ"ל א"כ פסק דכה"ג הוי שמועה רחוק' ונימא ה"נ ל"ש אך יש לחלק דהת' אי אפשר שיתברר הדבר עד אחר ל' יום לכך הוי שמועה רחוק' אבל הכא בכל עת ראוי לחול האבילות אם יוודע לו דהוי תוך ל' לכך מצינו למימר דחייב להתאבל הגם אם יוודע לו לאחר ל' דהוי תוך ל' כשבא לו שמוע' וכן לפי הועוד דסבר משום הכי לא גזרו על כה"ג אבילות משום דמילתא דלא שכיח הוא הא לאו הכי מתאבל א"כ עובד' דידן שכיח וראוי להתאבל למפר' מ"מ צ"ע לעשות מעש' להורו' להתאבל למפרע וצריך לתת לב לפי עניין רחמנא יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו כנ' אהו' משה טרוד משה לוי מינץ: