אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

צה

צד

כאשר שאלת מי שבא על הפנויה גדול' שהגיע לראות ובא הבועל לעשות תשובה אי מחזקינן ודאי בועל נידה וצריך לקבל תשובה כאילו בא על הנידה או שמא י"ל ס"ס דשמא לא ראתה דממשפחת דורקטאי היא ואת"ל ראתה שמא טבלה לנדת' דמסתמ' איהי נמי לא שבק' היתיר' ואכלה איסורה עכ"ל השאלה נ"ל האי ספיקא דשמא ממשפחת דורקטאי לאו מילתא הוא דהוא מיעוטה שאינו מצוי כלל דמיעוט דמיעוטא הוא ואיכא רוב גמר דרוב נשים ראתה:

(הג"ה ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ למיעוט דמיעוט' לא חייש כדאיתא בתו' ריש גיטין הג"ה) והוחזקה כדם לכן לא חשיב אפי' לגבי ס"ס כדאית' בתו' בריש כתובו' בשיט' פתח פתוח בדיבור א"נ אשת ישראל כו' דמקשינא וז"ל וא"ת ונוקי אחזקיה היתר לבעלה ונימ' באונס נבעלה וי"ל דאונס קלא אית ליה כו' וה"ל רצון רובה ואונס מיעוט ורוב' וחזק' רובה עדיף וא"ת בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי כו' ואומ' ר"י דרוב רצון אינה רוב גמור אלא מדרבנן הלכך במקום ס"ס שרי כו' עכ"ל ע"ש ש"מ היכא דאיכא רוב גמור אינו חשוב אפי' גבי ס"ס וליכא אלא חד ספיקא אפי' לגבי תינוקו' בת יומו מיעוט דשכיח הוא לראות דם כדאית' בריש בנות כותים א"ר יוסי מעשה בעין כל והטבילה קודם לאמה א"ר מעשה כו' והטבילוה קודם לאמה אמר רב יוסף עובדא כו' והטבילוה קודם לאמה ומהאי טעמא גזרו על בנות כותיים נידות מעריסתן לכן צ"ע וההוא גברא הבא לעשות תשובה מסתמא כוונתו לש"ש א"כ נשיילי' ליה איך הוא מחזיק ההיא פנויה אם היא פרוצה ביותר ומקולקלת במעשיה קרוב לודאי גם בהא קלקל' ועו' הכ' גרע טפי דלא יכלה לטבול בינה לבין עצמ' אלא צריכה אשה לראות שטבל' שפיר והכא פנויה שרצתה לטבול אז היית צריכה לגלות שרצתה לזנות מסתמא אין שום אדם מגלה שרוצה למיעביד איסור כדאית' פרק תפילת השחר כשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו אצלו לבקרו כו' אמרו לו ר' ברכנו אמר להם י"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו עד כאן ותו לא אמר להן ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אמר לא יראיני אדם וכן איתא בסו' מרובה מ"ט גנב משלם כפל וגזלן אינו משלם כפל כו' לכן קרוב לודאי שלא טבלה הפ' אם לא הוי המעשה קרוב לר"ה או לי"כ דכל הנשים רגילות לטבול או אם נאמר הבועל עצמו ראה אותה שטבלה אם ההוא בועל או אחר אפי' מאן דנושא אשה בהכשר כדת משה וישראל צריך לישאול אותה אם שמרה ז' נקיים קודם שיגע בה כדאיתא בהלכות נידה משום דנשים דעתן קלות אע"ג שהיא בחזקת כשרו' ומסתמ' טבלה מכ"ש הבא על אשה בזנות דחייב לידע אם טבלה אם לאו ואפשר שם לא מועיל שאיל' להאמינה כיון דהיא פרוצ' ולא היה לו להכניס בספק זה לבעול ספק נידה ואיפשר לא שאל אותה אם טבל' לכן נר' דצריך תשוב' ואשר שאלת פנויה המעוברת ואמרה עוברה של פלוני הוא והוא מודה שבא עליה אבל אמר כשם שזינתה עמי זנתה נמי עם אחרים ואיבעי לך שמא נאמנת דהיא טוענת ודאי והוא טוען ספק או שמא נימא נשים דעתן קלות ושמא הוחשד' לומר כן ובפרט בדבר שאינו יכול להכחישה עכ"ל השאלה לא ביארת נאמנת למאי אי להא נאמנת לשווי זה בנו לענין ירושה או לפטרה את אשתו מן חליצה או לכהונה וכה"ג יש בכל אילו חילוקים דאע"ג דפשיטא דאינה נאמנת בפרט הכא מאחר דהוא מכחישה מ"מ אבאר קצת מקצת חילוקים לעניין כהונה. איתא בהדיא אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופי' אחד מהן ובעל הוולד שתוקי אע"ג שברור לנו שמכהן כשר הוא בא כו' ואם נקיבה היא הוולד ראוי להנשא לכהן וקרי ליה שתוקי מדין כהונה שלא יעבוד בעבוד' כו' עכ"ל ופר"י מאי משתוקי אלימא משתיקי' אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אביו מני אלא משתיקין אותו מדין כהונה דכתי' והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו כו' וגם שמעינן מכאן דאינו ירשו דבגמר' פרי' פשיטא מי ידעינן אבו' מני ולא בעי לתרץ דאיתפיס כדמשני בסוף קדושים על ארוסה שעיברה כדאיתא בתו' ע"ז וז"ל פשיטא מי ידעינן אבוה מני הכא לא בעי לשנויי כדמשני בריש פרק יוחסין גבי ארוסה שעיברה דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה דאיכא למיתלי ביה טפי מבאינש אחרינה עכ"ל תו'. ולעניין חליצה תנן פ"ב דיבמו' מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן הייבום ואית' במיימו' בריש פ"ג דהלכות ייבום וחליצה וז"ל מי שזינתה איש עם אשה בין בפנויי' בין בא"א ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו הוא אפי' הוא מודה לה אעפ"י שהוא בנו לעניין ירושה הוי ספק לענין ייבום כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחרים ומאן יודע שזה בנו ודאי וכן המרדכי הביא לשון המיימו' בקיצר וכתב עליו וז"ל ונ"ל דמתני' כגון שהיו חבושים בבית האסורים עכ"ל פירש מתני' דפטור בודאי דקתני מי שיש לו בן מ"מ כו' מיירי דהאי ודאי בנו כגון שהיה הבועל חבוש בבית עם הזונה דליכא לספוקי דזינתה עם אחר וכן הביא הטור א"ע המיימ' והבי' אח"כ תשובה מן הרא"ש והשיג על המיימ' וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה על אחת שהית' משרתת והיית' מיוחדת לו קאמר שהוא בנו שפוטר את אשתו מן הייבום אע"פ שלא רצה להכני' למילה כשמלוהו והביא דברי הרמב"ם וכתב ודבריו תמוהים מאחר שקראוהו ספק למה כתב שירשו ומוציא הממון מחזקת יורשיו הוודאי ואי משום שהאב נאמן על בנו כר' יודא אם כן לעניין חליצה נמי יהא נאמן ואף לפי דבריו בנדון זה שהיית' לו מיוחדת בביתו אפשר דכה"ג לא אמר שיחלוץ כי הוא לא כתב אלא בזנות באקראי פנויי' דומי' דא"א עכ"ל ש"מ דלעניין חליצה דווקא כשהוא מודה ומיוחדת נאמן שהוא בנו דפסיק הספר הלכה כר' יודא דאב נאמן על בנו וגם בזה יש חילוקים דיליף מיכיר כי בכור בן השנואה יכיר אבל היכ' דהוא מכחישה ליכא שום דיעה שהיא נאמנת לא ליורשו ולא לפוטרו מן חליצה. הגם אשר כתבת דמעשה דידן דהבועל היה עם הנבעלת בבית מ"מ לא דומה להא דלעיל דמיוחדת לו וגם לא מודה לה אלא מכחישה. וגדולה מזו איתא בפ' אלמנה לכ"ג תרי לישני פלוגת' רב ושמואל לישנ' קמא אתמר הבא על ארוסתיו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אומר הולד שתוקי ופרש"י אע"פ ששניהם מודים חיישינן הואיל ופרוצה היא שמא אחר נמי בא עליה ומיעברה מיניה ואמר רבה שם מסתבר' מלת' דרב דדיימא מעלמ' אבל לא דיימא מעלמ' בתר דידי' שדינן ליה מנא אמינ' ליה דקתני כהן שבא על בת ישראל כו' עיברה לא תאכל ילדה תאכל (הגה פי' מאחר שיש לה בן מכהן מאכיל את אמו בתרומה וזה שהיא פנוי' ה"ד אלימא דדיימ' מעלמ' וילדה תאכל פי' בתמיה אלא דדיימי' מינה לחוד ומה התם דלהאי איסור' ולהאי איסור' בתר דידיה שדינן ליה הכ' דלהאי איסור' ולהאי היתיר' לכ"ש א"ל אביי לעולם היכא דדיימי מיניה אע"ג דלא דיימ' מעלמ' אמר רב הולד ממזר מ"ט מדאפקר' נפשה לגבי ארוס אפקר' נפש' לעלמא ומתני' שהיו שניה' חבושי' בבי' האיסורי' ומזה הלשון מוכח קצת דפנוי ופנויה אפי' שניה' מודי' דאינ' נאמנים היכ' דדיימ' מעלמא דאל"כ מאי פריך אלימ' דדיימ' מעלמא תאכל בתמיה תתרץ אה"נ דשניהם מודי' משום הכי בתר דידי' שדינן אלא ש"מ דלא מועיל ואיתא שם איכ' דאמרי בבנו כ"ע ל"פ דבתר דידי' שדינן והכי איתמ' ארוס' שעיברה רב אמר כו' אמר רבה מסתבר' מלתא דרב דלא דיימ' מיניה אבל דדיימא מעלמ' בתר דידי' שדינן לה כו' ומנא אמינ' לה דקתני תאכל ה"ד אלימא דדיימ' מניה לחוד צריכ' למי' דתאכל אלא לאו דדיימא אף מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתר דידיה שדינן ליה כו' א"ל אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אע"ג דדיימא מיניה אמר רב הולד ממזר ומתני' לא דיימ' מעלמא כלל מ"ת א"כ חזינן לרבה דמוקי מתני' דדיימא אף מעלמא מ"מ בתר דידיה שדינן ליה א"עג דלהאי איסורא ולהאי איסור' א"כ ה"נ עובדא דידן ז"א ראיה די"ל התם מיירי דשניהם מודים כאשר פרש"י אלישנא קמא וכן לאביי דמוקי מתני' דלא דיימא מעלמ' כלל מצי למי' דמוקי גם כן שניהם מודים לאפוקי עובדא דידן אך אם כן קצת ק"ל לאביי אי לא מיירי דדיימא מעלמא גם שניהם מודים צריכ' למימר דתאכל בתמיה אך י"ל דלית' קמא לישיילוה ופרק י' יוחסין מייתי דרב ושמואל ופריך רב אדרב ושמואל אדשמואל ומשני כמה תירוצים ע"ש וחדא תירוץ משני איפוך דרב ושמואל ויתר תירוצים ע"ש ושם משמע דלא כרש"י וכן איתא בגי' דלא כרש"י בפ"ק דכתובות דאית' שם ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר מיני אמר רב יוסף למאי ניחוש חדא דקא מודה ועו' אמר רב יודא אמר שמואל הלכה כר"ג (הגה פי' ר"ג ור' יהושוע פליגי במתני' ראוי' מדברת עם א' כו' מאיש פלוני וכהן ר"ג אמר נאמנו' ור' יהושיע אמר לא מפיה אנו חיין כו' היתה מעוברת מה טיבו של עיבור זה כו' מאיש פלו' כהן כו' ר"ג או' נאמנות ור' יהושע אומר כו' (הגה ואיתא שם גי' ארוך דמקשה הא דשמואל אדשמואל דהכא אמר חדא למאי ניחוש והתם קאמר שמואל הולד שתוקי ומיישב הגי' התם אמר שמואל הוולד שתוקי כשלא בדקה באמה והא דכתובות בבדקה ואמר' מניה כו' כו' ע"ש והאריך הרבה גם מחלק לדיימ' ללא דדיימ' גם מחלק בין שני לישני דפ' אלמנה לכ"ג דבקדושין מייתי דוקא לישנא בתרא ארוסה שעיברה וע"ז קאמר דוק' בדקה אבל ללישנ' קמא א"צ בדיקה לבסוף מחלק הגי' וז"ל ושמא יש חלוק דהא דהתם היינו שפעם א' בא עליה אבל מודה הכא מינאי היינו שבא עליה ביאות הרבה והיה רגיל אצלה תמיד וכדאמרי' רוב בעילת אח' בעל ע"ש והאריך הרבה והכ' עובדא דידן לא מבואר אם מודה הבעל שבא עליה ביאות הרבה. אך מסתמ' כיון שהיה עמה בבית בעל בעילת הרבה מ"מ לא דומ' להנהו דהתם בא הבועל להכשיר הולד ומודה לדבריה וגם היא אמר' כך ולכ"ע אסורה והכא איפכא והוא מכחישה וגם פנויה דלהאי איסור' ולהאי איסור' וכו' וכה"ג אית' בהדי' במיימו' בפט"ו דאיסור' ביאה דפסק אפי' בבא עליה הארוס היכא דדיימ' מעלמא אע"ג דדיימ' מיניה הולד ממזר וז"ל ארוסה שנתעברה בבית אביה הוי הולד בחזקת ממזר ואם נבדק' באמה ואמר' מארוסי נתעברתי נאמנת והולד כשר. (הגה והמרדכי הביא הלשון המיימ' ופי' ע"ז וז"ל פי' דלא דיימ' מעלמ' עכ"ל וזהו בלישנ' בתר' כאביי) ואם הכחיש' ואמר מעולם לא באתי אליה הרי הולד ממזר כו' ואם העם מרננים אחריה והיא גייסה עם הארוס ועם אנשי' הרבה אע"פ שבא עליה ארוסה בבית חמיה ה"ז ספק ממזר כשם שהפקיר' עצמה לגבי ארוסה כך הפקירה עצמה לגבי אחרים (הגה והמרד' כתב ע"ז וז"ל דהכי מסקינן בס"פ אלמנה לכ"ג דכל היכ' דדיימ' מעלמ' אע"ג דדיימ' מניה אמר רב הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי עכ"ל וזהו כלישנ' ק' וכרבה ומיירי דיש קמן האשה דלשייליה דהא אח"כ כתב מי' יבדק כו' הא מתחילה מיירי בלא בדיקה הגה) ואם נבדק' ואמרה עובר זה מארוסי הרי זה כשר עכ"ל הרי זה כתב המיימו' היכא דדיימ' נמי מעלמ' אע"ג דבא ודאי עליה הולד ממזר אע"ג דלדידיה התיר' ולכ"ע איסורי מכ"ש וק"ו הכא עובד' דידן אע"ג דמודה דבא עליה כיון דדיימ' מעלמ' דלא מהימנ' לדידה דלהאי איסור' ולהאי איסור' וגם אמר בפי' דידוע לו דכמו שזינתה עמו כך זינתה עם אחרים אע"ג דלעיל מינה כתב המיימ' וז"ל ואם הכחישה ואמר שמעולם לא באתי הולד ממזר עכ"ל משמע הא אם מודה שבא עליה הולד כשר זהו משום דאיכא תרתי טיבות' חדא דלא דיימ' מעלמ' ועוד דלדידי' בהתיר' ומוקמי האשה אחזקת כשרות והתיר'. אבל הכא עובד' דידן אע"ג דמודה דבא עליה כיון דלדידי' נר' איסור' מצינו למי' אפילו לא דיימא מעלמ' מ"מ לא מהימני להו דכמו שזנתה עמו כך זינתה עם אחר דאיתרע חזקה ותדע דכן הוא דלא מפליג המיימו' בפנויי' בין דיימא ללא דיימ' כדמפליג הכא כאשר הבאתי לעיל המיימוני דפ"ג דהלכות יבום דכתב לעיל אפילו שניהם מודים הוי ספק לעניין יבום עיין לעיל וכן עיין בסא"ז דפסק כאיכ' דאמרי ואשר שאלת וולד שהוא שתוקי או אסופי איזה אשה משיאין לו מסתמ' הוא אסור בכל נשים דומיא דעושה שליח לקדש לו אשה שאסור בכל נשים שמא קדש השליח קרובותיה וא"כ אינו מותר כ"א בשפחה או בגיורת ותימא הוא דלא לשתמיט שום תנא או אמור' לאשמועי' שאסור בכל הנשים כמו שאומר על האומר לשליח צא וקדש לי אשה עכ"ל השאילה שאל' זו לא צריך פנים מבואר היטב בכמה דוכתי מתני' וגמר' ופוסקים דכשר הוא ומותר הוא בבת ישראלית תנן בפ"ק דכתובו' ראה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומר נאמנת ור' יהושע וכו' ופליגי בגמ' ר' יוחנן סבר לדברי המכשיר בה פסול (צ"ל מכשיר) בבתה והלכת' כר"ג כדפסק שמואל שם וכן רב' פוסק כאבא שאול כדלקמן וכן הילכתה כר' יוחנן דמכשי' בבתה כדפסק האלפס וכן תנן י' יוחסין עלו מבבל כהנים לויים ישראלים נתונים שתוקים ואיסופי' גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואוסיפי מותרין לבא זה בזה ואלו הן שתוקי כל מי שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר אביו אסופי' פי' שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלו כו' מאי אמרת דלמ' אזל איהו לגבייהו דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי התורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' דוקא ממזר ודאי כו' ומ"ט אמרו שתוקי פסול גזירה שמא ישא אחותו מאביו אלא מעתה שתוקי בשתוקי לא ישא גזיר' שמא ישא אחותו מאביו אלא לא שכיח ה"נ לא שכיח אלא מעל' עשו ביוחסין ופרש"י וז"ל אלא לא שכיח לא חיישינן דלא שכיח שתזדמן לו אחותו א"נ שתוקי מלתא דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן גזירות וזה עיקר עכ"ל ש"מ דלא גזרו רבנן שמא יזדמן לו אשה האסורה לו מצד קורב' וכן איתא נמי אח"כ על אסופי אע"ג דאסופי חמיר טפי דלא ידעי' אפילו אמו ושמא היא א"א כדאית' שם ואית' נמי שם אבא שאול היה קורא כו' מאי בדוקי אילימ' שבדקה באמה ואמרה לכשר נבעלתי כמאן כר"ג תנינ' חדא זימנ' היית' מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור' אליעז' אומר נאמנת ור' יהושע וכו' ומשני אי מהתם ה"א התם דוקא דרוב כשירים אצלה אבל היכא דרוב פסולים אצלה אימא לא צריכ' אמר רבא הלכה כאבא שאול ש"מ היכא דבדקינן באמו ואמרה לכשר נבעלתי הולד כשר לבא בקהל ולא חיישי' שמא ישא אחותו מאביו ושתוקי ואסופי דפסול היכ' דלא בדקו באמו משום מעל' עשו ביוחסין ואיתא במתני' כל האסורה לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ודאין בוודאין מותר אבל ספיקו' בודאי כו' או ספיק' בספיק' אסור ואילו הן ספיקות שתוקי ואסופי ופליג בגמ' רב סבר הלכה כר"א ושמואל אמר הלכה כת"ק וכן אית' הך פלוגת' בפ' החולץ אביי ורבא ופליגי בזה דמ"ד חיישי' שמא חד ספק מהם ממזר ודאי ואידך ספק כשר ואינו ממזר ומ"ד מותר סבר דוק' ממזר ודאי אסור רחמנ' אבל ממזר ספק לא אסור כדלעיל אמר רבא דבר תורה כו' ובהך גזירות פליגי אבל כ"ע מודה דלא חיישי' שמא ישא אחותו דאל"כ ספיק' אמאי מותרין ש"מ היכא דבדקי' באמו ואמרה לכשר נבעלתי דכשר הוולד דק"ל כרבי יוחנן דנאמן דמכשי' בה מכשיר בבתה אפילו ברוב פסולי' אצלה כן פסק האלפס פ"ב דכתובות ופ' בתרא דק' וכ"כ המיימו' פט"ו דאיסור ביאה וז"ל פנויה שנתעברה מזנות ואמרו לה מהו עובר זהו או הולד זה אם אמר' בן כשר הואיל ולישראל נבעלתי הרי היא נאמנ' והבן כשר (הגה וזהו כאבא שאול וזהו לאו שתוקי) אע"פ שרוב העיר שזינת' בה פסולים לה ואם לא נבדק אמו עד שמתה או שהית' חרשת שוטה כו' הרי זה ספיק' ממזר וכו' וזהו נקר' שתוקי כו' פנוייה שזינת' ואמרה בן זה בן פלוני הוא אם אותו פלו' כשר אינה נאמנת להיות זה בנו של אותו פלו' ויראה לי שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובן של אותו פלו' מספיק' עכ"ל ש"מ דבשאר נשים מותר ואח"כ איתא במיימ' בזה בפ' ט"ו וז"ל מנין אתה אומר שאין האסופי והשתוקי אסו' בכל אשה שאפשר שתהיה עליו ערוה שהרי בהכשר נבדקה עמו וכו' והרי נאמרה בתורה לא תחלל בתך להזנות' ואמרו חכמים שאם יעשה זה נמצא האב נושא בתו ואח נושא אחותו ואילו היה הדין שכל מי שאינו יוד' אביו בודאי שהוא היה אסור בכל הנשים שהיה איפשר שתהיה עליו ערוה לא היינו באים למידה הזאת לעולם ולא היתה הארץ מליאה זימה הא למדת שאין אסורים עריות מחזיקי' אותן כשאר כשר בספק עד שיוודע בודאי שזוהי ערוה עליו שאם אתה אומ' כן כל היהודי' שלא הכירו אבותיהם בכל מקום שמא יפגעו בערוה עכ"ל עתה תראה דכת' המיימוני בהדיא דלא חיישינן לספק ערוה מ"מ הבאתי כל הני דלעיל שרשו של דבר ומקום עיקר מציאותו ויסדו לאפוקי מדעתך שכתבתה דלא לשתמיט וכו' ומה שכתבתה שמסתמ' הוא אסור בכל נשים דומיא דעושה שליח לקדש לו אשה כו' גם זה יש לתרץ כדאיתא בהדי' דזה חומר' בעלמא משום קנסא בפ' התקבל מייתי לה ופרי' מינ' לר' יוחנן ולימא חזקה שליח עושה שליחותו דאמר רבי יצחק בר יוסף האומר לשליחו צא וקדש לי אשה סתמ' ומת אסור בכל הנשים כו' ומשני ה"מ לחומר' אבל לקולא לא וז"ל אגודה יתומ' קטנה תיתסר לכ"ע שמא קדשה אביה בחייו וקבלה קידושין מזה השליח שמת ונראה דהכ' טעמא משום קנס' אבל לא מדיני' ובנדרים פריך עלה מזו סתומה ומשני אמינ' לך אש' דלא ניידי לא משום דחשוב קבוע דבדבר המתערב ואינו ניכר אינו חשוב קביעות מחצה על מחצה אלא מחמת קביעו' קנסינן טפי עכ"ל ש"מ דווקא הכא קנסינן דעבדינן שלא כהוגן שאמר לשליח צא וקדש לי סתמא ולא פי' דבריו לכן ראוי לקונסו מכמה טעמים:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה