אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

צד

צג

חיים ושלום לשאי' ומחו' ב"ד אהו' ה"ח יואל ס"ל יצו וגיסו ה"נ יעקיל שי' חילק לבבכם וריבכם קשה עלי מב' צדדים וכן אין לי נחת רוח בזה שהטלתם עלי הדב' לפסוק ביניכ' כי פסלינה לשניכון מצד קורבה ונקטינא בדעתכם למיתבע אולפנא דהאי דינא מאחד מרבותיי מפי דיין כשר מומח' ומוחזק ועת' בעו"ה נשתבשו הדרכי' ופוסק עובר ושב ע"י כרוז מושלי הדוכס י"רה שלא לתייר שום יודי אם לא יתן תיור זהב מפרסה ובטילים בטלוה לגמרי ארחת הולכי נתיבו' אפי' דרך עקלתן ואיני רוצה להוציא ע"ז שליחות בלי ידיעתכם לכן מחמת הדין דין אמת ושלום שלא לענות דינא נתתי על לבי לדון ביניכ' ודקדקתי בטענות ובתשוב' כפי הצורך לפי מיעוט שכלי הלא מצער היא ותחי נפשי מה מאד העתרתם עלי דבריכם ללא צריך בחוזר חליל' באופן הגלגל אך עיקר הדבר משני הצדדי' שהטלת' הדבר עלי לבאר פתשגן הכתב אשר בא לידי מינך הר"ר יואל אשר נתת לגיסי יעקל בשעת מסירה לידך הי"ח זהובים כאשר אבאר ותביעת יעקל אשר תבע ממך ח' זהו' כי עש"רה זהו' קיבל ע"י חילוף וח' הנשארים שאל כי אמר שמסרם לידך תורת פקדון בחזקתו ובחזקת בתו כמבואר בטענות ואמר יעקל שכן מבואר בכתב שנתת לידו אתה יואל בשעת מתן מעות הנ"ל שכתבת' אליו שיהיו המעות מונחים בידך בחזקתי כו' כמבואר לעיל ותשובת יואל שלא מסרם לידך תורת פיקדון כלל כ"א בתור' חילוף לקבל תמורת מידי ממעות שלו שיהיו בידי ואמרת שכן מבואר בהדיא באותו כתב אשר כתבתה אלי בשעת מתן מעות הנ"ל כמבואר בתשובתו ולכך אין לו עליך דין או דברים כ"א לא קבל המעות מידי איהו דאפסיד אנפשייהו זהו עיקר טעמ' ותשוב' ודבר זה שינותם ושלשת' ככפתו' ופרח ושוב הארכתם בשפת יתר דכל אחד רוצה להחזיק זכותו בנימוקים וטעמים בהוכחות לפי סברתו ודעתו וע"ז לא צריכנ' להשיב כ"א על עיקר דינא אבא למידן ונדבר תחילה בדינא מאן דקביל עליו קרוב או פסול דהואיל ואתא לידן נימא בה מילתא כי צריכנא להאי עובדא דידן דעסקינה ביה. תנן בפרק זה בורר אמר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו' ר' מאיר אמר יכול לחזור בו וחכמים אומרי' אין יכול לחזור בו ואיתא בגמרא שלח ליה רב נחמן בר חסדא לרב נחמן בר חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו לפני גמר דין מחלוקת או כו' שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכ' כדברי חכמים רב אשי אמר הכי שלח ליה במחול לך מחלוק' או כו' שלח ליה באתן מחלוקת והלכה כדברי חכמים וכתב האלפס וז"ל כי הלין תרי לישנ' דרב נחמן בר יעקב עכ"ל ש"מ דאפי' באתן לך לא מצי למיהדר ביה אחר גמר דין דהלכ' כחכמי' וזה מיירי בלא קנין דפלוג' דר"מ ורבנן איירי בקבל עליו בלא קניין כדמוכח צורת' דשמעתת וכו' וק"ל וכן איתא במרדכי פ"ק דסנהדרין בתשובת על הא והילכת' פשרה צריכה קנין וסוף התשובה וז"ל אבל ה"ג ורב צמח פסקו דאפי' תוב' המוחל צריך קניין ופי' ר' יואל הלוי הטעם מפני שאינו ידוע כמה יפשרו וכו' ולהכי הני דלקמן בפרק זה בורר משמע דלפני גמר דין יכול לחזור בו בין באתן לך בין במוחל לך עד שיקנו מידו כו' עכ"ל משמע הא אחר גמר דין אינו יכול לחזור בו אפי' באתן לך ובלא קנין. וכן איתא בסמ"ג בסי' צ"ו דעשה וז"ל אמר רב' קבל עליו קרוב או פסול בין לעדות בין לדין בין למחול על פיהם בין ליתן על פיהם אם לא קנו מידו על זה יכול לחזור בו עד שנגמר' דין וכו' נגמר הדין כו' בדיין זה פסול או עדות אינו דין לחזור בו שהלכה כחכמים שאמרו ו כן שלחו מבי רב לשמואל לפני ג"ד וקנו מידו מהו שלח להו אין לאחר קניין כלום כו' עכ"ל וכן אית' באגודה וז"ל נאמן עלי אבא ואביך כו' ר' מאיר אמר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו לאחר ג"ד מחלקת והלכה כחכמים באתן לך מחלקת אבל קודם ג"ד לכ"ע יכול לחזור בו ואם קנו מידו אפילו קודם ג"ד אין לאחר קניין כלום כו' עכ"ל הרי לא הזכיר דינ' דמחול לך רק איירי באתן לך, ומ"מ כתב דלאחר ג"ד אינו יכול לחזור בו אפי' באתן לך ובלא קניין וק"ל וכן איתא בתשובת מהר"ם וז"ל על עסק ראובן שתבע לשמעון הלוותיך כו' ושמעון השיב פרעתיך נאמן על אשתך וכו' וחזר בו שמעון וכו'. עכ"ל ע"ש דאיירי בלא קניין ומ"מ אחר ג"ד אינו יכול לחזור בו וכן איתא בס"א ואל תשיבני מה צריכנא כל הני ראיות הלא איתא בגמ' דלאחר ג"ד אינו יכול לחזור בו אפי' בלא קניין דאיתא שם בגמ' שלחו מבי רב לשמואל לפני ג"ד וקנו מיניה מאי שלח להו אין לאחר קניין כלום משמע דווקא קודם גמר דין בעי מיניה אבל לאחר ג"ד פשיט' דלא מצי למיהדר כדפסי' לעיל מיניה רב נחמן בר יעקב. די"ל משום הא לא איריא דהא דס"ל לשמואל באתן לך אפי' בקניין ואפי' אחר ג"ד יכול לחזור בו דשמואל פליג לעיל מיניה אדר' יוחנן דאמר באתן לך מחלוקת וסביר' ליה שמואל ואמר לך במחול לך מחלוקת אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ומעתה מצינו למימר דשמואל שלח להו לפי שיטתו וגם בי רב שלחו ליה ושאלו מיניה לפי שיטתם דלא איירי פלוגתייהו באתן לך וע"ז שלח להו אין לאחר קניין כלום דמינה שמעינן אחר ג"ד אפי' בלא קניין לא מצי למיהדר ביה זהו מיירי במחול לך דאיכא תרתי לטיבותה אבל באתן לך לא ידענא ושמענא משמואל מאי ס"ל אי מועיל ג"ד בלא קניינא או לא לכן מהדרינה לאתויי הני ראיות דלעיל דמוכח אפי' באתן לך אחר ג"ד אינו יכול לחזור בו אפי' בלא קניין ואין להקשות לפי האמת מנ"ל לסמ"ג ודעימיה להביא ראייה משמואל על אתן לך תאמר הוא שלח להו לפי ש שיטתו כדפי' די"ל דס"ל לסמ"ג ודעימיה דמדברי שמואל שמעינן הדין לדידן מר כדאית ליה ומר כדאיתא ליה. דכמו דסבר שמואל דבמחול לך פליגי אחר ג"ד ולא יכול לחזור בו אפי' בלא קניין כו' דהלכה כחכמים אפי' בלא קניין ה"ה נמי לדידן דסביר' לן באתן לך מחלקת אחר ג"ד דאין יכול לחזור בו אפילו בלא קניין אבל אנו אי לא חזינן מסמ"ג ודעימיה האי סבר' מניין לנו לעשות שיקול כי האי מסבר' הכרס בלתי מופת והכרע ואין להקשות שלא להבי' ראייה מבי רב ושמואל תאמר הם דבעי מיניה קודם ג"ד ה"ה נמי בעין מיני' אחר ג"ד ודעתן למיבעי' מיניה חדא דמיפשט מיני' תרתי דאי שלח להו דאין יכול לחזור בו אז מכ"ש לאחר ג"ד דאינו יכול לחזור בו ואי סבירה ליה שמואל דאפי' אחר ג"ד יכול לחזור בו אפי' מירתח הוי רתח והיה לו להשיב אדבעיתו קודם ג"ד הא אפי' אחר גמר דין מצי למיהדר ביה מכ"ש קודם זה אינו קשה דה"א חזרה דמצי לחזור בו הוי ולא אמרי מרתח קא רתח לקולא כדאית' בתוס' אלו טריפות הלכך אי הוי ביה רב נמי מסופקי' באחר ג"ד ה"ל למיבעי' נמי האי גם צריכנ' לבאר הא דאיתא באלפס ובמיימוני ובתשובת מהר"ם היכא דקבל עליה חד קרוב או פסול כבי תרי בלא קניין. מצי למיהדר בי' אפי' אחר ג"ד כיון דאיכא תרתי לריעותא כדאי' במרדכי ע"ש וכן איתא בס"א גם צריכנ' לבא' מהו נקרא ג"ד איתא בפ' שבוע' העדו' בפ"ק דסנהדרין ה"ד ג"ד איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב וכן אית' במרדכי בפ' זה בורר וכתב וז"ל וכן אם נפסק הדין לישבע וי"א דוקא נשבע או ניתן כבר על פיהם וכן פר"ת וראיה מפ' יש נוחלין כו' השבע וטול אין יכול לחזור בו אבל לי נר' דגרס נשבע ואינו יכול לחזור בו ומשמע דאפי' קודם שבועה. אינו יכול לחזור בו עכ"ל ופלוגת' זו תולה בגירס' אי גרס ונשבע בויו או לא וכן במרדכי פ' יש נוחלין האריך יותר ושם א איתא דר"ת גופי' חזר בו וסביר' כרש"י דגר' נשבע בלא ויו וכן רב האי ור"י משמע שם דנרא' לו דברי רש"י עיקר וכן איתא בתוס' שבועת הדיינין על הא ואם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד וכתבו ז"ל ע"כ נר' כרש"י ולא כמו שפי' ר"ת בספר הישר בפ' זה בורר עכ"ל ש"מ וכן כתב פ' המפקיד האריכו מאד ושם אי' גם המסקנ' כרש"י על הא וחזר ואמר איני משלם וז"ל מכאן מוכיח ר"ת דאם אומר אדם לחברו השבע וטול יכול לחזור בו קודם שנשבע כו' מיהו שוב פר"ת בתשובה אחרת דשפיר גרס נשבע כו' עכ"ל והאריך מאד ליישב האי גירסא ונשאר שם המסקנה כרש"י ופסק' נמי מה"רם דמאחר שהעידו העדים הוי כגמר דין ולקמן נבאר כל אחד במקומו דצרכינן כל הני דינים ונניח מזה ונדבר מגופא דעובדא דאיתא קמן אודיעכם באמת ובאמונה שלא בא לידי שום כתב ממך יואל או מאן דכתב בשמך שעשית חילוף עם יעקלן במעות שנתן ל לידך ושקיבל תמורתן ממני ממעות אשר היו בידי והכת' אשר בא לידי מקדמת דנא אחר שקיבלת הי"ח זהו' מיעקלן אבאר תוארו וצורתו באמיתות הדברים אך לשון הכתב לכוין אות באות אי אפשר וכן מבואר בו איך שקבלת י"ח זהו' מיעקלן והוא נתנ' לידך להיות מונחי' בחזקתי שאוכל לשלוח אחריהם כו' לבתו על סמך אותו מעות על דרך זה נכתב באותו כתב אך מסופקני אם הנזכר באותו כתב גם בתו כלו' שנכתב בו שיהיו מונחים בחזקתי ג"כ ובחזקת בתו ריינלן או לא הוזכר בתו רק חזקתי לבד זה לא איתבריר לי אך בזה אין נפקותא לגבי האי דינא והכתב נאבד ממני עם שאר הוני בע"וה כשנלכד מגנצא הנה בארתי פתשגן הכתב את הידוע לי על הין צדק בלי משא פנים מעתה אבאר מה דינא ד"ת ל"י אכן נ"ל לפע"ד דהאי דינא נשתנה ונתחלפה שיטתו מה שאני דן האי דינא ממה שבא לפני דיין אחר מאחר שאני עד ודיין כאשר אבאר באי"ה דאם בא לפני אחר דלא ידע מאומה מהאי עסק רק ע"פ טענות ותשובות ועדתי אשר הגדתי פתשגן הכתב כמבואר לעיל היה דינא לפי ע"ד דיש עסק שבועה ביניכם כדבעי' לפר' לקמן בעז"ה דינא פשוט דעד א' קם לשבועה כדדרשי' לא יקום ע"א באיש לכל עון וגו' ודרשינן הא לשבוע' קם והיכא דע"א מסייע לתובע צריך הנתבע לישבע שבועה דאוריית' להכחיש העד ונסתלק ופטור הנתבע ה"נ עובדא דידן לא עדיף דידי שהגדתי מע"א כ"ש לכך אם היה רצה ר' יואל ליפטר את עצמו ע"י שבועה להכחיש דברי הרשות בידו אע"ג דלפי הנר' יש להבין משמעות דבריהם דקבלוני להיות נאמן כבי תרי וכ"כ ר' יואל בתשובתו כמה זימנן שרוצה לקבל עליו כל מה הידוע לי מזה וז"ל אשר כתב בתשובה שלישית ליבר מורי וואש אויך צו ווישן איזט דא גינוגט מיך וואל אן עכ"ל מ"מ מצי למימר ר' יואל ולתרוצי לומר דלא קיבל אותי להיות נאמן כשני עדים רק דעתו שאהי' נאמן כע"א כשר כך היה דינא אם רב אחר פסק ע"ז ולכך היה דינא שיואל ויעקל יבררו בבי תלתא שיסדרו השבועה וילבינו שאר חלוקים לפי משמעות הפסק ולמרוק ג"ד בין ר' יואל ובין הנר' יעקל ולסדר השבועה וכן טרם כל ישאלו את פי ר' יואל איך היה דעתו עם זה שרוצה לקבל עליו כל הידוע לי מזה כאשר בארתי לשונו בל"א לעיל בל' ליבר מורי כו' אם אמר שקבלוני להיו' נאמן כבי תרי עדי' כשרים ועדיין דעתו כך דלא רצה למיהדר ביה גם עתה אז חייב הוא למיתן ליעקל הח' זהו' ואם אמר שלא היה כוונתו רק להפשירני כעד א' כשר אז צריך יואל לישבע בנקיטת חפץ כעין שבועה דאוריית' כיון דנשבע להכחיש העד דהוי כדבריו שעשה חילוף עם יעקל כמבואר בתשובתו וכיון דנפסק הדין צריך לישבע ולא יכול לחזור בו אחר ג"ד דליכא אלא חד ריעותא דקבל עליו קרוב כחד והלכה כחכמים וזה איכא ג"ד הא דנפס' הדין לישבע אע"ג דלא נשבע וכרש"י ודעימיה גם ר"ת גופיה חזר בו כאשר בארתי לעיל ואם א"ר יואל דדעתו הי' להכשירני כב' עדים כשרים אבל עתה רוצה לחזור בו לגמרי זה יכול לעשות ויש כח בידו לחזור אפי' אחר גמר דין כאשר בארתי גם לעיל היכא דקיבל עליו קרוב או פסול כבי תרי בלא קנין דיכול לחזור בו אפי' אחר ג"ד אך מ"מ צריך שבועה חמורה לישבע ולאיים עליו כי קרובים אע"ג דאין כשרים להעיד מ"מ מחמיצי' הדין כך היה דינא אם בא דבר המשפט לפני דיין אחר אך עתה שביררו אותי לדין ביניהם ואני עד בדבר להגיד בירורו של כתב נשתנה דינא אפי' אם לא הטילו הדבר עלי פתשגן הכתב רק מאחר דידוע לי תוכן הדבר כאשר הגדתי וקים לי בגויה דידי דכך היה לית לי רשות לפסוק להטיל שבועות על יואל לישבע נגד מילתא הידוע לי וע"ז נאמר מדבר שקר תרחק דת"ר לגבי שבועת העדות מניין לדיין שיודע הדין שהוא מרומה שלא יאמר אדון ככה ויהי הקולר תלוי בצואר העדים שנ' מדבר שקר תרחק וטוב' איתא שם כה"ג ה"נ עובדא דידן אפילו לא נתרצו לשאלני עדות רק כיון ידוע לי שאם נשבע יואל דשגגה היא בידו ומשנה מלת' דברור לי דלית כך לית לי רשות לומר אדון ככה ויהי הקולר תלוי בצואר יואל ח"ו ובעבור זה נ"ל דיש להפך השבועה אשכנגדו וישבע ויטול וכה"ג איתא בפ' הכותב ההוא איתתא דאיחייב שבועה בבי דינא דרבא אמר' להו בת רב חסדא ידענא ביה בההיא איתת' דחשודה אשבועה הפכה רבא אשכנגדה זימנין הוה יתיב רב פפא כו' עד אמרה ליה בת רב חסדא קים לי בגוה כו' אמר רב פפא השתא דאמרו רבנן קים לי בגוי' מלתא היא כגון אבא מר כדי דקים לי בגוו מרענ' שטרא אפומא ופרש"י וז"ל איחייב שבועה שהיה אדם תובעת ממנה ממון והיא כופרת כו' אהפכי רבא אשכנגדה התובע אותה ישבע ויטול כדתנן ואלו נשבעין ונוטלין שכנגדו חשוד כו' עכ"ל אע"ג דכתב האלפס וס"א דהאידנ' לא אמרי' קים ליה כו' היינו שאין לסמוך על אדם אחד להאמינו לו' קים ליה כו' כדי להפכ' השבועה או למרענ' שטרא כמו רבא ורב פפא אבל דיין עצמו דיודע דדין מרומ' או ידע גופא דשטר' איך הוי וברור לו אם נשבע התובע דמשנה הידוע לו אין לו רשות להטיל השבועה עליו אלא להפכה על הנתבע דאל"כ עובר מדבר שקר תרחק כאשר עשה רבא אע"ג דאמר אם הדין מרומ' אין נזקקין לו ה"מ כשהתובע מרומה אבל אם הנתבע מרומה צריך דרישה וחקירה שיצא הדין לאמיתתו כדאית' במרדכי ואין לחלק ולו' שאני התם גבי רבא דאיכא תרתי לריעת' חדא דאם הטיל השבועה על ההיא איתתא והיה מפסיד ממון התובע ועוד איכא איסור שבועת שוא דעונשין מרובה דהעול' נזדעזע כו' אבל הכא עובדא דידן האי גברא ר' יואל אדם נאמן ובחזקת כשרות ואפילו אם נשבע ומחליף הדברים דליכא עונשין אין כאן עונש שבועה כדאמרי' פ"ג דשבועת גבי רב כהנא ורב אסי מר אמר בשבועה הכי אמר מר ומר אמר בשבועה הכי אמר מר כו' ע"ז אמר לו את ליבך אנסיך ומפרשי' התוס' וז"ל לאו למיפטר מקרבן גרידא קאמר אלא אפי' עונש נמי ליכא כדמוכח בנדרים פ' כו' עכ"ל זה אינו נראה לחלק דכל היכא דאיכא הטיית דין אפילו בממון כל שהוא אין סוף לעונשו דאמר שמואל בר נחמני כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ויתר עונשים דאי' ע"ז וכן אמר שלמה המלך ע"ה מי יוכל לשפוט העם הכבד הזה ודרשי' מי יוכל לשפוט וגו' משפט כבד מאד אם יבא דין שני גוים לפני ואטול מזה ואתן לזה שלא כדין איני נענש אבל ישראל הריני נענש עליו עונש נפשות שנאמר וקבע את קובעיהם נפש רחמנא ליצלן וכן פרש"י במלכים ועוד דגבי שבועו' ממון לא אמרי' ליכא עונשי' לפוטרו מעונש כדאית' בתו' בדיבור שהבאתי לעיל ותוס' פ' השולח דמקשי' מההיא איתתא דאמרי' הנה סם המות באחד מבניה כו'. ולא היו ימים מועטים כו' אמאי מיענש' הא נדרי שגגות מותרים כו' ומתרצית דגבי פקדון היה לה ליזהר יותר כו' ולאסוקי אדעת' שבא לידי שבועה ע"ש והכא בעובדה דידן כיון דנפסק הדין לא מצי אחד מהם לחזור בו דליכא אלא חד ריעותא דקבלוני לדיין ואנא פסילנ' מצד קורבה דלא חשיב תרתי ריעותא גם אין לומר מאחר דאני עד. ודיין חשוב תרתי לריעות' הא ליתה מתרי טעמי חדא האי דהכשירוני לעד חשיב כמאן דלית' דלא מעלה ולא מוריד ואין בו נפקות' כלל דאפי אם לא הכשירוני כיון דידוע לי בברו' כאש' הגדתי וקים לי בגווה דידי דכך הי' המעש' הייתי מוכרח מצד החיוב לפסוק כאשר פסקתי עתה להפוך השבועה אשכנגדו מטעם מדבר שקר תרחק כדפי' לעיל ועוד דכה"ג לא מצינו דהוי תרתי לריעות' רק היכ' דהכשירו ע"א קרוב במקום שנים דהוי בחד מילתא תרתי לריעות' דקרוב פסול לעדות אפילו בחד עד ליכא והוא הכשירו כשנים אבל אם הכשיר אדם קרוב להיות נאמן כעד אחד וגם להיות דיין אחר כך ע"י זה לא הוי תרתי לריעות' כיון דבחד ענין ליכא תרתי לריעותא דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ואם נפשך לומר נשאל פי ר' יואל איך היה דעתו אם קבלני כע"א או כשני עדים ושמא יאמר דקבלוני כשני עדים והוי תרתי לריעותא בחד מילתא כדפרי' זה אינו ק' נהי דיכול לחזור בזה דהכשירונו לעדות משום תרתי לריעות' מ"מ בדיינות דהוא ענין אחר דלית ביה אלא חד ריעותא לא מצי למיהדר ביה דרעות' דעדות לא מגרע כח הדיינות דהאי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי מ"ת בדיינות גופא איכ' תרתי לריעותא דתנן דיני ממונות בשלש זא"ק הא איתא בבריי' בגמ' דתנא ואם היה מומחה לרבי' דן אפילו יחיד אע"ג דנמלה שפל' אני ובינת אדם אין לי ולא הגיעני אפילו להיות רועי בקר מ"מ זכיתי לשם דרבותי מחזיקים אותי דגמירנ' וסבירנא ונתנו לי רשות ויחיד מומחה יכול למידן אדם בע"כ כדאיתא בתוס' ובמרדכי בריש פ"ק דסנהדרין אע"ג דאנו אין אנו מחזיקי' עצמינו כמומחים דהא מצריכינן ג' להתרת נדרים או בהתרת בכור לאכול במומו וכה"ג מ"מ כיון דגמרינן וסבירנא דחשבינן אנו להא מלתא כמומחין דלא מיושבי קרנות אנו כדמשני בריש מכילת' מדאוריית' חד נמי כשר כו' גזירה משום יושבי קרנות ואיתא שם לענין אם טעו דלא ישלם דתול' בגמירנ' וסבירנ' ונקיט רשות וכו' או דיני ממונות ביחידי איבעי להו כגון אנא דגמירנ' וסבירנ' ונקט רשות כו' או דילמא אף על גב דלא נקט רשות כו' ש"מ דתולה בגמירנא וסבירא כו' עכ"ל ואנן שליחותייהו דבני מערב' עבדינן אע"ג דאין סמכינן בבבל עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיח ואית ביה חסרון כיס כדאמרינן בהחובל ומעשה שם בכל יום האידנ' דרבנן כופין לדין מאן דמסרב לדיינא אע"ג דקרוב בעיני לודאי בתרוייהו דלא שווייה נפשייהו דהדרנה מ"מ כתבתי דינא מסקנא דמילתא יעקל ישבע בנקיטת חפץ כעין שבועה דאוריית' באפי' תלת בי דינא בלי עי"מ על דעתו שנתן הי"ח זהו' לר' יואל בתורת פקדון להיו' מונחי' בידו בחזקתי ובחזק' בתו ריינלן או בחזקתי לבד ולא עש' שום חילוף מעולם עם רבי יואל כאשר ביאר בטענ' והדיינים יבארו השבועות כדינא וכדחזי כנרא' בעיניה' דינא ונכון שיצא הדין לאמיתו וכשיעש' יעקל השבועה אז חייב ר' יואל ליתן ליעקל ה"ח זהו' תוך ל' יום ותו לא מידי וכן יהא מחניכם קדוש והשקט במחיצתכם ושלו' על דייני ישראל עכ"יא כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה