שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
צ
חיים ושלום וכ"ט לכ' הדיינים האהו' והנעימים האלוף מהר"ר יעקב שי' ומחו' הנר' יוסף שי' בתחילת אתחיל לכתוב בלשון הקדש ואח"כ אבאר בקיצור גם הדברים בלשון אשכנז כדי שירוץ בו הקורא תמיהני מה מצאתם בי לשלוח אלי הלא יש רבנן קשישאי ועדיפא מנאי מ"מ לאהבתכ' ובשביל השלום אשיבכ' ד"ת ל"י מ"מ כאשר ירונו מן השמים לפי שכלי אודיעכם האי דינא מתחלק לב' צדדי' חילק האחד אם גלוי וידוע לכם הדייני' כאשר טען ראובן מחמת בתו דלוי בעל האשה לא נתן נדונייתו רק אלו נ' זהו' אשר ביד שמעון הנאמן הם נדוני' האשה הזה אבל ה' לוי לקח בערמה נדוני' שלו מיד הנאמן בטברי' והלך יש לו דין בפני עצמו אבל אם זה אינו ידוע לכם משל מי באו הנ' זהו' אשר ביד הנאמן שמעון אם מנדוניית שניהם בשוה או לא בשוה או משלו לבדו או משלה לבדה יש לו דין בפני עצמו. מעתה אבאר אם גלוי וידוע דלוי לא נתן נדונייתו רק חזר ולקחה מיד הנאמן בטברי' בערמה ואלו נ' זהו' שביד שמעון הם של חוה אז לית דין צריך פנים דצריך הנאמן שמעון ליתן לה נדונייתה בשלימות מיד אע"ג דאיתא בריש ב"מ מה שהנפקד תופס בחזקת שניהם ה"ז כאלו הם עצמה מוחזקים בו והכא שאני דמה שנתרצי' חוה להניח הנ' זהו' בחזקת שניהם זהו ע"מ שיביא הבעל גם הוא נדונייתו וישלטו שניהם בנכסיהם אבל ע"מ שיחזיק בשלו וילך לו לא השליטו וק"ל גם מפי הרב גמליאל מנהרדעה מוכח דלוי עשה מתחילה שלא כהוגן ועב' על הא שנ' אל חחרוש על ריעך רע והוא יושב לבטח עמך כדאיתא בס"פ בתרא דגטין והתם מיירי דכבר נשאה כדאיתא שם א"ל רב משרשיה לרבא היה בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליו אל תחרוש וגו' מכ"ש וק"ו הכא עובדא דידן דמתחילה קודם נשואין לקחה לשם כך כאשר כתב הרב גמליאל מפיו וז"ל ווען ער די ברכה האב גיטאן דא הט עש אים ברויאן אונ ער ווער עש גערן אזוא גוועזן דא וואלט ער יששכר ניט לאזן אום דאש קנס קומן כו' עכ"ל ויתר דברים אשר אין כשרים לעשות לבר ישראל אשר כתב הר"ב וע"י האי ערמה חשש הקנס פגמה הבתולה חוה שעתה היא בחזקת בעולה לפחת כתובה מתי שיצאה ממנו וקנה את עצמו בגט או במיתת הבעל וכל הנמשך לזה וכן אשר מעגן אותה שלא כדת חילק הב' אם אין ידוע משל מי הם הנ' זהו' אשר ביד שמעון כאשר טען שמעון וז"ל מיר אושט איין געבן ווארדן פון איין פר דז זאלט איך נימנט געבן דען אין ביידן כו' מיט נאמן האט מיר דער חתן איין געבן מיט זיינר הנט כו' עכ"ל אז יש לו דין בפני עצמו דמאחר שיש להסתפק שמא המעות באו מנדונייתו אין ליתן לידה כל המעות רק יש לה מזונות מהן ותנן בפ' בת' דכתו' מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות כו' ואתמר בגמ' אתמר רב אמר פוסקים מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקין וכו' ואמר שמואל מודה לי אבא בג' חדשים הראשונים שאין פוסקין כו' לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן כו' ואיפסוק הלכה פוסקי' ואתמר שם כששמעו בו שמת כ"ע ל"פ כו' כי פליגי שלא שמעו בו שמת והאי חילק א"צ הכא בעובדא דידן דעדיין הוא בחיים ולא רצה לחזור אליה דרך קטטה לכן יש להסתפק שמא המעות אשר ביד שמעון באו משלו לכן אין ליתן לה כל הנ"ז משלו בפעם אחת רק יש לה מזונות מן אותה מעות כאשר אבאר מכאן ואילך. אבל למפרע אין לה מזונות ולא מטעם שפרש"י בפ' אלמנה ניזונ' על הא דא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא אלמנה ששהתה ב' או ג' שנים ולא תובעות מזונות אבדה מזונותיה כו' אמר רבא לא אמרן אלא למפרע אבל מכאן ולהב' יש לה ופרש"י מטעם מדלא תבעה ודאי מחלה. וכן נמי לא מטע' שמא אתפסוה צררי או שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך דפליגי בה רב זביד ורב פפא דכל זה לא שייך הכא דהא הלך ממנה ע"מ לחזור רק להביא נדוניית' וכן נמי לא מטעם זה אין לה מזונת למפרע מהא דתנן ב"פ בתרא מי שהלך בעלה למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו איבד מעותיו וכו' ופסקינ' הילכתא כוותיה ופסק מהר"ם אין חילוק בין אב לאחר. אע"ג דבירושלמי מחלק מספיק' לא מפקינן עכ"ל מהר"ם אך רש"י פסק היכא דלוותה בין מאביה בין מאחר כגון שאמר הלויני ואני אפרע אז המלוה תובע ממנה והיא תובעת מבעלה וכו'. ובזה יש הרבה חילוקים דלא שייך הכא לכן אקצר אך מטעם זה אינו חייב ליתן לה למפרע דאיתא בסמ"ג דנוהגים שתלווה אשה בב"ד לכן אין לה לתבוע מה שלוותה עד הנה אך מכאן ואילך יש לה מזונות אע"ג דטען שמעון הנפקד וז"ל אונ האט מיר גשריבן איך זאלט דאש געלט נימנט געבין ווען אין ביידן אונ פר ביטן ניט הרוש געבין עכ"ל. אין בזה משו' טענה וזכות ולאו כל כמיניה דלוי לצוות להנאמן שלא ליתן לאשתו ותמות היא בחיצ' רעב וגדול מזו איתא בתשובת במר"ד בפ' בתר' דכתובות בראובן שהלך למדינת הים והפקיד ממון ביד שמעון וא"ל הזהר אם תבא אשתי לפניך אל תתן לה כלום ממה שהפקדתי אצלך כ"א לבתי הקטנה וכו' והרבה חילוקים שם כגון שמא אחר נתן לו ע"מ שאין לאשתו כלום באותו ממון או נתן בפי' להבת וכה"ג אותה החילוקים דלא שייכי הכא דהוי לוי עצמו מודה דמונחים המעות בחזקת שניהם מסקנא דאותה תשובה אפי' אי אמר בפי' לא יפסקו לה ב"ד מזונו' מאותו ממון אין שומעין לו כי לאו כל כמיניה להעשיר את עצמו ויטיל אשתו על הציבור כו' עכ"ל מכ"ש וק"ו הכ' דלוי וחוה נתנו הממון ליד הנאמן לחזקת שניהם שאין כלום בדבריו שציוה אח"כ שלא ליתן לאשתו גם איתא באותה תשובה ומה שאמרתי הדין עם האשה לתבוע מזונות מאותו ממון לא יטול ממנה מה שלוותה ואכלה קודם שפסקו לה ב"ד מזונות כי אחרי שפסקו לה יש לה ליטול משל בעלה משם ואילך מה שפסקו לה ב"ד כו' עד כאן לשונו. וכן השיב רב משול' לעניין מזונות לאש' לא משהינן לאודועי' כו' ואם היא תובעת הנפקד לדין כופין אותו ב"ד ליתן לה מדר' נתן כו' ע"ש אע"ג דמיימו' פי"ב וגם האלפס בפ' שני דייני גזירות פסק ומה שלוותה אפי' שלא בב"ד צריך לפרוע י"ל שמא הם סברי כאב"יה שפי' בשם רי"בא דצריך לפרש לשם הלוואתה ובפני עדים מלווה לה ועוד יש לחלק די"ל דזה מיירי דוק' כשבא הבעל אז כיפינן לפרוע אפי' מה שלוותה ע"י ב"ד וכן משמע לשונם ע"ש גם התו' פליגי ומפרשים הא דאמרינן לוותה ואכלה ועמד' ומיאנ' כו' ודייקו טעמה דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה זה מיירי שפסקו לה ב"ד ע"ש במיימו' בה"גה ובמרדכי ובטור דדיעות יש לכן יש לה מזונות מכאן ואילך מממון הנ"ל ומעתה אם אין לברר שהנ' זהובים שביד שמעון שבאו משלה אין ליתן לידה הכל רק כדי פרנסתה לכן צריכינ' לבאר האי דינא איתמר פרק אלמנ' נזונית כיצד מוכרת ר' דניאל בר קטינא אמר רב הונא מוכרת לי"ב חדשים ולוקח מפרנס אחד ל"ל יום ר' יהודא אמר לו' חדשים ולוקח מפרנס אחד לל' יום ופסק אמימר הילכתא מוכרת לו' חדשים כו' ש"מ דאין נותנין לידה רק כדי פרנסתה ל' יום ואין לומר תאמר דווקא אלמנה אבל אשה שהלכה בעלה לה נותנים לה טפי ז"א דמניין להקל ולחלק ועוד אדרבה הא חמירה טפי כדאיתא במרדכי על כלתו של ר' שבתאי שתפס' דיסקאי' מליא מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציאה מידה ומחלק שם דמש"ה אין כח ביד חכמי' להוציא משום דתשבע היא בסוף על פירעון כתובת' וכו' מעת' עובדא דידן שמ' לא יבא לידי שבוע' דשמא היא תמות תחיל' כדאיתא במרדכי על הא דתנן מי שהלך בעל' למ"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה והלכתה כמנין ואיתא במ"רד ע"ז וז"ל ה"מ כששמעו בו שמת וברור שסופה לישבע על גביו' כתובת' אבל בלא שמעו בו שמת ושמא היא תמות בחייו ולא תבא לעולם לידי גיבוי הלכך נשבעת מיד ונוטל' וכו' עכ"ל אך איתא בטור אה"ע דפוסקים לה בלא שבועת אפי' בלא שמעו בו שמת גם איתא שם דיש גאוני' פסקו דאין פוסקי' לה מזונות עד שתביא כתובת' דשמא מחל' כתובת' ואין לה מזונות אכן הר מבן והר"אש פסקו אפי' אין כתובת' בידה ע"ש לכן אם אין לברר של מי המעות שביד שמעון יפסקו לה ב"ד מזונות מכאן ואילך מהנהו נ' זהו' אשר ביד שמעון והי' צריכה לישבע שאין לה משל בעל' ולא רצת' לבזבז יותר מהראוי לה ויפרנסנ' בריוח ולא בצימצו' כיון שבעלה בגד והתל בה ועבר על לאו שאירה כסותה ועונותה לא יגרע לכן יש כח ביד ב"ד להקל וליתן פרנסתם בפעם אחת לחצי שנה או לשנה אע"ג דאית' שם דלוקח מפרנס אחד לל' יום הכא ראוי להקל דשמא המעות באו כולם מנדונייא כאשר יש קצת רגלים לדבר ויתר חילוקים מהאי טעמא נמי אפילו אם בא הבעל ללוי או אחר בכחו ותבע מן הנפקד שמעון המעות אשר בידו או תבע החצייה כי המה מונחים בחזקת שניהם א"צ שמעון ליתן לו אלא הכל יהא מונח לפרנסה חוה עד גמירא אע"ג דאיתא במרד' בריש דייני גזירות וז"ל אם בא הבעל ותבע לדין פי' תובע הנפק' לדין ליתן לו מה שבידו אין יכול לעכב ממונו אך ל"ו חדשים יתן להאש' כו' עכ"ל מ"מ הכא שאני דשמא כל הנ' זהו' באו ליד נאמן מנדוניית' כדפרי' וכאשר יש רגלים לדבר ומחמת שכר השליחות אין סברא שיתחייב הנאמן לשלם מכיסו כיון דאין לו תביעות עליו רק על הממון שמונח בידו בתורת פקדון דאם כן נעלת דלת בפני כל הנפקדים דאין שום אדם יקבל פקדון ויתר טעמי' יש לי ואין לי פנאי להאריך אך יקח היציאה מהפקדון בקיצור אבאר אם יש לברור שהנ' זהובי' הכל הן משל נדונית' כדפרי' אז חייב הנפקד ליתן לה הכל מיד ואם אין זה אפשר לברר דשמא יש מאותה נ"ז מקצתה מנדנייתו או כולה אז אין ליתן לה כל המעו' רק הנפקד יפרנס אותו מן המעות ע"פ ב"ד ויתן לה פרנסה פנימי וחיצון וכסות בריוח מן המעות עד גמיר' ויתן לה בפעם אח' לחצי שנה או לשנה הגם אם יבא הבעל או מורשה שלו ותובע מן הנפקד מה שבידו מקצתו או כול' אין הנפקד יתן לו מאומה רק יהא הכל מונח לפרנסת האשה כדפרי' ותו לא מידי.
עתה אבאר בקיצור בל"א
האט דיא אשה עדות אדר ראיי' דז די נ' זהו' דיא דער נאמן שמעון אינון הוט דז זיא זיין קומין פון אורר נדוני' אונ לוי האט זיין נדוני' ניטברוכט אין דער מאלש אז ראובן גיטענת האט פון זיינר טאכטר וועגין זו איזט שמעון חייב צו געבי איר די נ"ז מיד אן דחי' אבר קאן דש זיא ניט מברר זיין אונ דז די נ"ז מוכטן לייט קומין זיין פון זיינר נדוני' איין טייל אדר אל צו מאל זו זאל מן איר ניט געבן דאש ממון צו אירן הענטן אלז צום איינם מאל' לורט זאל זוא דש ב"ד מפרנס זיין פנימי וחיצון וואז זיא בדארף אונ קליידר בריוח ולא בצמצום ווען דער מאן וארט אן איר אונ עובר אויף דברי תורה דא זאל זיא דז ב"ד משביע זיין דז זיא ניט האט כלום מנכסי בעלה אונ קאן זיך ניט מפרנס זיין במעשה ידיה אונ וויל ניט מער פר טון ווען זיא בדרף קיינר לייא צו אונץ דא זול איר דז ב"ד פסקן צו געבן פון די נ' זהו' פרנסתה לחצי שנה או לשנה לפי ראות עיני הדיינים אונ קעם לוי אדר אימנט פון זיין וועגן אונ היש שמעון אונ דש געלט זא איזט שמעון אים ניקש מחויב צו געבין אלו איך אלש בשיירן האב לעיל באר היטיב בלשון הקדש הנה אהו' הדיינים טרחתי ויגעתי בלי שהייה לאהבתכם וכדי למעט הוצאה פיזר הציר וכן הציר בא בערב בשעה. שרצינו לילך לב"ה וישבתי כל הלילה עד חצות לסדר הא אשר כתבתי לפי שכלי ועתה היום ישב נער סופר והעתיקו וזה נמשך עד שעה אחר חצו' ולכובדכ' עלי לשלם פשיטי לספרא, וא"ל לשלום עליכם יס"ג ועל כל דייני ישראל. כ"נ אהו' מחו' משה טרוד משה לוי מינץ. זאת מצאתי והעתקתי: