שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
פט
יהי רעוא שלא תיבוש ולא תכלם אתה אהו' הנר' דוד אופנהים שי' אחזני פלצות ורעדה על לא טוב השמוע' אשר בא לפני איך שאתה וסיעתך שלחתם יד במשיח ה' וגאון מהר"ז אופנהיים סג"ל דבר הנוגע בגופו ובמאודו ובכבודו ויצאת חוץ למחנה שכינה וישראל ופערת פיך במסירות בפרהסי' ואתה ראש המדברים ונעשית סרסור לדבר עביר' וקט היריע' מהכיל לבאר כל הקילקולים היוצאים מזה ולפי הנשמע גרמת לגרש האומללים ועניים עירכם ונמסרים לשבי ולרעב כי בחוץ תשכל כו':
ופליאה גדולה בעיני מדוע לא זכרתה אחריתך ואיה חכמתך אשר לא חסת על נשמתך וגופך ומאודך כי הכל תלוי בה:
נשמתך ידוע דיני מסור דהוא בכלל הנהו דאין להם חלק לעולם הבא. גופך זה מחמת שגרמת לגרש העניים והוי כאילו פגעת ונגע' בנפשות לגרום לגרשו' הם ובניהם. וכן ח"ו יחם לבבם כו' וראיי' משאול המלך ע"ה מתוך שהרג נוב עיר הכהנים היה כאילו הרג הגבעוני'. ומאד גרמת רע לעצמך תוספות מסים ושאר יציאות היוצאים על קטט וכל הא דלעיל שמעתי טרם כתב לי הגאון הנ"ל קובלנ' וקלא דלא פסיק הוא. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה איך היתה לזונה קריה נאמנה אשר מקדם צדק ילין בה ועתה כו' ועתה ביאר לי הגאון מה שנעשה לו ורוצה לברר וללבן כ"ד בעדות ברורה. ונבהלה נפשי בראותי המעל הגדול ומ"מ אפתח בשלום ושמע בקולי איעצך ויכולת עמוד היטיבה דרכך וכוף את יצרך ותפייס הרב הגדול והרבה עליו ריעי' כי קים ליה בגוי' שרך הוא לרצות ויותר טוב יותר מכדי דינם ואם לא תשמע אלי יפגעו בך קנאים תלמידיו ושאר רבותי' וגם הוא שותק אנן לא שתקינן והאי דינא הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בקיצור. גרסי' ב"פ לא יחפור אמר רב הונא בר מתא אבר מת' מצי מעכ' כו' אמר ר"נ בר יצחק ומוד' רב הונא ברוכלין המחזירים בעיירות דלא מצי מעכב דאמר מר עזרא תיקן להם שיהא הרוכלים מחזירי' וה"מ לאהדורי אבל לאקבועי לא. ואי צורבא מדרבנן אפי' לאקבועי כו' כי הא דרבה כו' וכן איתא שם רב דימי מנהרדעי אייתי גרוגרת למחוזא א"ל ריש גלותא לרבא. אי צורב' מדרבנן הוא לינקט ליה שוק' כו' ע"ש ואיתא במרד' על הא דאמר בר מתא אבר מתא אחרי' מצי מעכב ואי שייך בכר"ג לא מצי לעכב וז"ל המרדכי ראיתי שפי' ר"ת ואי שייך בכר"ג דמתא שרוצה להיות שייך בכר"ג לשאת עמהם ולישא בעול כמו בני העיר מכאן ואילך לא מצי מעכב ולכך נהגו לגזור הקדמונים חרם של ישוב שע"י חרם זה כופין ולא מן הדין כדפי' ורשאי להסיען על קיצתן וכו' ואי צורבא מדרבנן הוא אפי' אקבועי' נמי נ"ל דלצורבא מדרבנן דוחק את בני העיר להתיר לו היישוב ויש לנו לומר הלא גזרו הקדמונים גזירות דלא כהלכת' ואין רשאי להסיען על על קיצתן לגבייהו כדאמרי' לא ליטרוד מגירסותייכי כו' עכ"ל וכן בסא"ז והוסיף ע"ז וז"ל ואם ת"ח הוא וכו' אפי' שהוא דר תחת ממשלה אחרת שאינו נותן מס למושל העיר הזאת לא מצי מעכב עליה ודאי חזקה שלא הסכים ר"ג לאסור מעולם שום יישוב את"ח אפי' יש ת"ח אחר בעיר הזאת כו' ואם אינו יודע להשתכ' אלא ללמוד תדיר בני העיר מצוין לעשות מלאכתן כו' ע"ש ע"כ ש"מ אפילו יש תקנה או חרם שלא יבא אדם לדור בעיר בלתי רצונם דאותו תקנה וחרם לא חל על ת"ח וכופין אותן לבטל ועתה בין תבין חטאתך אשר עשית לעכב הרב על ידי גוים ומסירו' הוי גדול העונש ועביר' עשית בכמה גוונים ואיכא חילל השם לכן אזהירך בתוקף אזהרה ובחשן המשפט א"כ הן הדברים כאשר בא לפני הן או כיוצא בהן תפייס הרב הגדול ותתקן מעללך תוך ל' יום אחר בא לידך כתבי זאת או העתק מקויימת מדוע לא זכרת אחריתך הלא דינך חרוץ אפי' מאן דמזלזל שליח דרבנן מנדין אותו וכ"ש רבנן עצמו וק"ו וכ"ש הרב המופלג וגם הרב יכול למיעבד דינא לנפשו ועם יעמוד הרב ויכרוז עליך נדוי מאן ימחה בידו ומי יכול להצילך מידו או אפילו הרב ינהוג בך בעצמו דין נדוי ויפרש ממך וישב חוץ לד' אמותך וירגישו תלמידי' הפרשתו ויצא הקול שהרב מובדל ממך אז מוטל עליהם שגם הם יהיו מופרשים ממך וכן כ"ע כי מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל. מכל הני טעמים הסר מעללך ואל תוסף לעשו' הדבר הרע הזה ותתקן עוותתך כאשר בארתי ותהא מבורך והיה מחנך קדוש ומכלל הן וכו' ואם ח"ו תמאן ותעמוד במרדך תלקה במצודות חרמים ויוטל עליך גודא רבא אשר אין לך כח לעמוד אך אם יש בפיך תשובה נכונה הודיעני ואקבלנו ואעשה אז גם אשר מוטל עלי מדינה אכן באתי עליך בתוקף גזירתי ובמטה האלהים אשר בידי בכ"ח נח"ש ושם איתא שלא תוסיף לעשות עוד כדבר הרע הזה מכאן ואילך ואל תלך עוד לפני שום גוים לגרע כח הרב או המצורפים אליו הן לפני גוים או לפני עירונים או שאר תקיפים או שרים או שאר גוים בכלל ופרט לא אתה ולא שלוחך או שליח שלוחך הן ברמיזה הן בקריצותה בלי ע"ומ וגזירה זו יחול עליך ועל המצורפים עמך ועל כל מאן דשמע גזירה זו או יוודע לו שלא ילך מכאן ואילך לפני גוים כדלעיל לגרוע כח שום יודי ככל המבואר לעיל ואם שמוע תשמע אלי ינוח ברכה ושלום על ראשך לכן שמע אלי כי כוונתי על הדין והאמת והשלום כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:
הם טענות בל"א לכן ג"כ אבאר בל"א בסוף הפסק: