שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
פח
חיי אריכי לאהו' מחו' האלוף מרדכי שי' וכא"ל אשר שאלת בראובן שהיה לו כבר אשה ולא היה לו זרע מההוא אשה ראשונה, ואותו אשה תובעת גט ממנו בבואה מחמת טענה ואמר' בעינה חוטרה לידה ומרה לקבורה ונתן לה גט לההיא קמיית' מרצון נפשו ונשא אשה שיש לו עתה וטוענת גם היא אשה שנייה גט מחמת טענה דלעיל דבעינן חוטרה כו' והוא ממאן מלגרש' והנה שאילותיך אם יש לכופו לגרשה או בשמת' והארכת מאד בזה ירא' לי דליכ' שום דיעה או ס"ד לכופו חדא דלא איתחזיק אפי' לר' דאמר שני פעמים הוי חזקה כדדייק בס"פ הבא על יבמתו שני אין שלישי לא אבל פחות משני פעמים לא הוי חזקה לכ"ע וכן ק"ל כרב דאמר דאין מעשים אלא לפסולות כדאיתא במרדכי ופליגי בא"י וכן סמכינ' על הא דאיתא ס"פ חזקת הבתים משחרב בית המקדש וכו' הלכך לכל הפחות אין כופין כו' ע"ש ומעתה ק"ו ומה אפי' האיש שמצווה על פריה ורביה דאורייתא אין כופין אותו לגרש מכ"ש שאין כופין אותו משום טעמא דידה דאמר' בעינה חוטרא כו' וכן איתא שם דהק' ר"י כיון דהוחזק' תרי זמנ' לר' למה יש לה כתובה מן השני כו' ומסיק דלגבי ממון אינה מחזקת עד ג' זמנים א"כ הכא אפי' אי הוא מוחזק באילו שתי נשים מ"מ לגבי ממון לא מוחזק עד לפעם שלישי. ומסתמא עובדא דידן האשה תובעת גט וכתובה וכן עתה דאיתא תקנות ר"ג מ"ה שאין ליתן גט לאשה בע"כ מכ"ש בעל כרחו דלא מ"ת כופין אותו עד שיאמר רוצ' אני בכה"ג צ"ע וק"ל ואשר שאלת אם צריכה האשה להגביה הספר כשנשבעת על כתוב' כו' אמת כתבת ובכמ' דוכתי משמע דצריכ' להגבי' וכן איתא במיימונ' פי"א דשבועות וז"ל שבועת הדיינים בין שהיתה של תורה או של סופרים בין על טענת ודאי או של ספק כך היא נשבע אוחזה ס"ת בזרועה כו' עכ"ל וכן ראיתי כמה זמנין מרבותי מעשה ושמא ה"ה אם הספר מונח על השולחן ומניח האשה ידה תוך הספר די בזה כדמשמע לישנא דגמרא אמר רבא האי דייני דאשבע כו' ולא אתפס חפצה כו' נעשה כמו שטעה בדבר משנה וכו' לשון אתפיסו אינ' משמע הגבהה רק תפיסה בעלמא כלומר דמנח ידיה אחפצ' וכן מסתברא דדומי' לאליעזר שנ' וישם העבד את ידו כו' אאת"ל דהוי אסמכתא מ"מ לא מחמירין טפי ממעשה שהיה א"עג דתקנו לאחוז ס"ת בזרועו י"ל זה הוי כדי לאיים וכן פרש"י דבטלו הראשונים בדורינו שבוע' דאוריתא כו' ותקנו לגזור בארו' וכו' וכן בריש פרק שני דנדרים איתא דיש חילוק בין מנחה אארעה ובין נקיט בידיה דתניא הנודר בתורה לא אמרה כלומר במה שכתוב בה דבריו קיימים ופריך בגמרא פשיטא כו' אמר רב נחמן לא קשיא הא דמנח' אארעא הא דנקט בידיה מנחת אארעה דעתה אגוויל כו' עוד יש שם שני תירוצי' ורוב פוסקים ס"ל תירוץ קמא עיקר משם נמי מוכח קצת היכא דלא מנחה אארעה חשיבה נקיטת חפץ אע"ג דשבועת הדיינים י"ל מחמירים טפי מ"מ קצת דומה וזכר לדבר איכא לכן עת לקצר עתה:
ומה ששאלת וז"ל הנה האלמנה הרבנית אחותה של חמותי שאלה אותי איך שהניח מהר"ם ז"ל כתובת' בצמצו' ובמטלטלי' והיא צריכה לטפל בהן ולמכור אם היא ניזוני' משלה ולא משל יתומים למה לא תטלי שכר טירחא מן הרבי' כו' עכ"ל ונראה לך ליתן לה שכר טירחא מנכסי יתומים וכתבת וז"ל אבל שלא לזון ושלא ליטול טרחה לגמרי לא מצאתי אמינא הפרש יש כי כתבת בתחילה וז"ל הנה שאלה אותי איך שהניח מהר"ם ז"ל כתוב' בצימצום ובמטלטלים והיא צריכה ליטפל בהן ולמכור עכ"ל לכן אמינא דלא דמי כלל לההיא דהתם דשם לא תובע' כתובה וגם לא אמרה ראי מה שהניח בעלי אמרינן סתמא דמילתא טורח לצורך יתומי' וגם יש לה מזונות מתנאי כתובה דאת' יתב' בביתי ומתזנ' וכו' אבל הכא עובדא דידן תובעת כל כתובת' דאין לה עוד מזונות ונתנו לה כל המטלטלים כדי לגבות כתובה מהן א"כ בדנפש' טרחה ולהנאתה לגבות ולמכור הגם אם ימצ' טופייתה בגמר המכירה וצריכה להחזיר המותר ליתומים מ"מ משום הכי אין לה מזונו'. ומה שמסופק אתה אם האלמנה צריכה להביא המטלטלים והנכסים לב"ד כו' ע"ז לא צריך להאריך כי ע"ז נאמר הרחק ממך וגו' ולזו' שפתים ולהיות נקי מה' ומהאדם. ועוד כ"ד צריך שומא לבד ממעות לכן נכון להראותו לשומן כמה הוי שויו לצאת ידי שמים והבריות. ובכן יהי שלום במחיצות' ונזכה לביאת משיחינו כמבקש משה טרוד משה לוי מינץ: