אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

פו

פה

נשאלתי מי שהוא אבל תוך ל' על אביו או על אמו והוא רב מהור"ר או החבר עיר שנוהגים ליתן לו ברכת אירוסין מן נישואים אם מותר לברך שניהם או אחת מהן מאחר שהוא שמחה ונ"ל דמותר לרב או לחבר עיר לעשות ברכת אירוסין או אפי' ברכת נישואין אפי' תוך ל' דהא אפי' בסעודת מצוה יש דיעות על הא דתניא באבל רבתא על כל המתים אסור לכנס לבית השמחה עד ל' יום ועל אביו ואמו י"ב חדש אא"כ היה לש"ש ואיתא ע"ז בשמחות מהר"ם וכן בתשובה המיימו' וז"ל משמע מהכ' דסעודה מצוה יש בה היתר כו' כגון שהיה משיא יתום ויתומה ובירושלמי יש כגון חברת אכילת פסח או מעשר שני כו' וכן כ"ד שצריך הוא עצמו לעשות כו' וכל זה אינו אלא מל' ואילך באביו ואמו אבל בתוך ל' כל סעודה בעולם אסור ולעיל מיניה מייתי דברי רב בדרב הונא דלישנא קמא דס"ל דסעודת רשות הוא דאסור אבל סעודה מצוה מות' ליכנס תוך ל' וכן מייתי דברי אמימר ע"ש והאריך אך אח"כ כתב ראב"יה וז"ל ודווקא סעודת שמחה אבל לילך לברכת נישואין ולברכת אירוסין מותר מיד לאחר ז' שהרי אין שם שום שמח' לא ריקו' ולא טיפוח ושחוק וראב"ד כת' לאחר ל' דווק' ולא נתן טעם לדבריו עכ"ל וכן איתא בסא"ז דכניסה בלא אכילה שרי באבילות דאביו ואמו אבל לאכול אסור עד לאחר ל' ע"ש וכן כתב דאבל אפי' תוך ז' מותר להיות בעל ברית ושיש לו לילך לב"ה להיות בעל ברית אך אין זה כ"כ ראייה דאין בו כ"כ שמחה משום דאיכא צערה לינוק' כדמחלק שם בשמחות מהר"ם דיש מתירים לאכול שם מהאי טעמא ע"ש ש"מ דמותר לברכת אירוסין ונשואים אחר ז' וזה משמע אפי' מאן דלא עביד שום מצוה רק לשמוע הברכו' מותר ליכנס מכ"ש אם האבל עצמו עבד מצוה שמכניס חתן וכלה לחופה ומברך ברכת אירוסין ונישואין ואיפשר אפי' רא"בן דכתב דווקא לאחר ל' מודה אם האבל עצמו המברך דשרי תוך ל' אע"ג דאיתא שם וז"ל אמנם נהגו עלמא שאבלים אין נכנסי' לבית חתנים בשעת הברכה כל י"ב חדש על אביהן או אמן אלא עומדי' לחוץ לבית לשמוע הברכה וכן כתב האגוד' וזה מיירי דווקא מי שלא מברך רק שמע הברכ' אם הוא האבל עצמו מברך שרי כדי שיגמול חסד לחתן ולכלה ועבו' מצוה גדולה דתנו רבנן מבטלין ת"ת להכנסת כלה וכן הא דאיתא פ"ב דכתובות דהרבה ענינים עבדו רבותי' לפני הכלה מרקדי' לפניהם כו' וכן בריש פ"ב דערובין ויביאה אל האדם מלמד שעשה הקב"ה שושבינות עם האדם למדך תורה דרך ארץ שיעשה גדול לקטן שושבינות ואל ירע לו מ"ת אדרבה היא הנותנת משום דהוה מצוה רבה מש"ה ה"ל לאבל שמחה רבה בקיום המצוה לכן יהא סברא לאסור לאבל לברך הא ליתא דת"ת הוא קיום מצוה גדולה מ"מ אינו אסור רק תוך ז' ולא מצינו דשמחת קיום מצוה גורם איסור לאבל לעשות מצוה רק שהמצוה היא עצמו שמח' כגון לאכול ולשתות שמצו' היא עצמו שמחה וכן שמחה בלא מצוה אסור תוך ז' כדאית' באבל רבת' דאבל לא יניח תינוק לתוך חיקו תוך ז' מפני שמביאו לידי שחוק וכן על אביו ואמו אסור לילך בסחורה כו' דדומה לשמח' וזהו שמח' דלא מצוה אבל קיום מצוה מותר לאבל א"עג דהקיום מצוה גורם שמחה בלב האבל. ועתה אמינא לא מבעיא ברכת אירוסין פשוט דמותר דאין כל כך אפושי שמחה בשעת אירוסין וגם תוך הברכה אינה מוזכר שום שמחה כמו בברכת נישואין א"עג דעתה אנו עבדי' ארוסין ונשואין בבת אחת מ"מ האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכן מפסיקי' אנו בנייהו כדי לעשות היסח הדעת לברך גם בפ"ה לברכת נישואין אלא אפילו לברכת נישואין מותר כי בשעת הברכה אירוסין ונישואין אין שם שמחה כי אם אחר כך בשובו מן הברכה לבית חתנות ולכך מלבושים הכלה סרגנות של נשים שקורין רוקלין להזכיר יום המיתה וכן עטופה בסרבל או הקור"זן על ראשה כאבילה וכן החתן מעטף במטרון בראשו כאבל וכן נותנים אפר מקל' בראשו במקום הנחת התפילין להזכיר חורבן ירושלים ולקיים מה שנ' אפר תחת פאר ונאמר תדבק לשוני לחכי אם לא אעלה וגו' וכן נמי יש עירבוב שמחה בשעת ברכת נשואין כדאיתא פ' אין עומדין בריה דרב עבידא ליה הילוליא לבריה חזי רבנן דקא בדחו טובא. אייתי כסי דדמי יקרא וכו' ותבר קמיה כו' ואז עציבו וכו' ואיתא בתוס' ע"ז מכאן נהגו לשבור זכוכית בנישואין עכ"ל ע"ש לכן אין למנוע מליתן הברכות אפילו ברכת נישואין לרב או לחכ' העיר האבילי' אפי' אם יש שם בעיר ב' רבנים ונוהגים ליתן הברכות לשניהם גם עתה שאחד אבל על אביו או אמו לא ימעט כבודו בשביל האבילות כי כבוד ת"ח גדול מכהן גדול וגדול ממלך. גדול מכ"ג דתנן בסוף הוריות על הא דא"ר שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך וכו' וצורב' מדרבנן א"צ וכו'. דכבוד תורה עדיף ממלך אע"ג דמלך עדיף לענין זה דאינו יכול למחול על כבודו שנ' שום תשים וגו' מ"מ לענין כבוד ת"ח עדיף כדאיתא נמי פ' שבוע' עדות רב יימר הוי ידע סהדותא למר זוטרא אתי לקמיה דאמימ' אותבינהו לכולהו א"ל רב אשי והא אמר עולא מחלוקת בבעלי דיני' אבל בעדים ד"ה בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף וכן הוא הדיני' אם הרב עושה ברכת נשואין כגון שיש רב אחד דזקן או גדול ממנו שעשה ברכת האירוסין אז הרב האבל אל ילך לבית החתונה או בב"ה במקום שנעש' שם הברכה רק יעמוד בחוץ אצל שאר אבילים עד אחר ברכת אירוסין ואז ילך לבית חתונות או לב"ה אצל מעמד חתן וכלה כדי לעשות ברכ' נישואין ואם הרב האבל יעשה ברכת אירוסין ולא ברכ' נשואין אז אחר שעשה ברכת אירוסין וסדר קדושין וקריאות הכתו' וקניין על הכתו' והתנאים כתיקונה ילך אז חוץ לבית חתונות אצל שאר אבילים לשמוע ברכת נשואין אך בין כך ובין כך לא ילך הרב האבל ולא שום אבל לבית חתונו' או לב"ה עם שאר הקהל כי מנהג' ללותו בכלי שיר שילך לפני החתן לכן אל ילך האבל כלל עם כלי שיר כאשר כתב ראב"יה כדלעיל וז"ל אבל לילך לבית נישואין מותר מיד לאחר ז' שהרי אין שם שמחה לא ריקוד ולא טיפוח ושחו' עכ"ל ש"מ כשיש טפוח דדומה לכלי שיר אסו' אלא רב האבל ימתין בב"ה או בית חתונו' עד שבא החתן וכמעט קרוב לי בודאי שראיתי הלכה למעשה מן ה"ה מהרר"ז קציגן ז"ל בקהילות ווי"רצבורק שבתוך ל' לאבלו' על אשתו עש' ברכת אירוסין ונישואין אך שמעתי יש רבותינו מונעים את עצמו מלברך ברכת אירוסין ונישואין כל י"ב חדש ויש מונעים דוקא תוך ל' של אבילות אב ואם אבל אח' כך כל י"ב חדש אין מונעין ואם המניע משום איסורא איני יודע מנין ומהיכא ראייתם וגם אני שמעתי י"א טעם המונעים לא משום איסור רק משום הואיל ואבילות איתרע מזליה ולא ניחא ליה לאיניש לעשות ע"י שום עסק הן מקח וממכר הן שאר עסק פן ח"ו לא יצליח וכן לא רצה לקבל מהם לא ברכת אירוסין ולא ברכת נישואין לחבר הזוג ע"י ואמרי' סימנא מלת' היא כדאיתא פ"ק דהוריות ע"ש במרדכי בה"ל י"כ. וכן אמרי' שמהאי טעמא יש קהילות שאין מניחי' אבילים על אב או אם להתפלל כל ימי החול כי מקפידין הקהל שיהא האבל ש"צ שלהם יען כי איתרע מזליה אכן טעמא אחריני שמעתי דמשו' הכי אין מניחין האבלי' להתפלל משום דכמ' אבלים עם הארצים ולא יודעי' להתפלל העברי בתיקונה ומתפללין בשיבוש לכן מונעים אפי' היודעי' כדי שלא לבייש את שלא יודעים כדאיתא בסוף בכורים שהכהן מקרא שלא לבייש שאינו יודע לקרות וכן נמי כדי דלא אתי לאינצויי כי רוב בני אדם מחזיקים את עצמם כיודע. ומהאי טעמא נוהגין באילו המדינות שחזן קורא בתורה ולא הנקראי' כדאי' בטור א"ח אך באלו המדינות ליתא להנהו תקנת' דקפידי ומניחים האבלים כל ימות החול להתפלל ואמינא אי טעמא משום קפידא מזה לא אדבר רק דיני כתבתי ה' ית' יזכינו לראות בביאת משיחנו ויזכינו לשמוע בחדות קול ששון ושמחה וקול חתן וקול כלה באגודות ישראל בבנין אריאל כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

פו שלום רב לאהו' שאי' האלוף מה"רר זלמן יצ"ו וכ"אל. מה שכתב בקו"בץ שמציאות ברכה על הנירות בשבת אחר יציאת ב"ה לא שמיע לי כלומ' לא ס"ל ולא מר ברי' דרבינ' חתום עלה אית' בס"א בהלכו' פדיון הבן בא"י אמ"ה אשר קידש העובר וכו' וכתב ע"ז הרבה ע"ש דלא נתחדש שום ברכה אחר שסידר רב אשי כו' ה"נ ל"ש ובפרט ברכת הנר בשבת דאית' בתו' בפ"ב דשבת דיש ר"ל שאין לברך עליהם מדקרי ליה חובה מכ"ש שאין להוסיף ברכה אך נהגינן כר"ת שמברכין להדליק נר והאריך וע"ש בתו' גם מנהג הברכ' אינ' מחוור לי ואשר שאל' אם יחיד אומר פיוטים שלפני ק"ש ולאחריו בבקר ובערב כגון יוצרות וזולתו ומעריבי' וכה"ג ויפסוק בתפילה לומר הפיוטי' אמינא על הראשונים אנו בושים ואתה בא להוסיף הלא מה"רם קרא תגר ע"ז וכת' שאין בידו למחות לכן הנח לישראל מוטב שיהו שוגגין וכו' עיין בא"ז בסי' ס"ג גם יש דעות שמקיימין המנהג מ"מ אין חובה לו' א"כ יחיד מה לו לצרה להכניס עצמו בספק זה בשלמא צבור מ"ד דעתי עם הצבו' שלא לפרוש מן הצבור מטעם דלא תתגודדו או משום דנר' כיוהרא או כה"ג אבל ביחיד מה לו לצרה לעשות נגד מה"רם דהחודל מלאומרו אין שום הפסד אך מה דכתב מה"רם דהיה מתפלל בלחש עד ועונה לעמו בעת שועם אליו ושם שותק והמתין וחתם הברכה עם הצבור צ"ע אם שהה כ"כ זמן רב כדי לגמור את כולה דיעות יש בזה דהאלפס והמיימו' ויתר דיעות סברי אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש אך ר"י מסתפק בדבר ע"ש במרדכי בסוף ד"ה וגם שם משמע דהצבור שותקים כשאמר הש"צ הזולת וז"ל וקשה הדבר מאד שהציבור מתפללין ואו' אמת ויציב וממתינין ושותקין עד שגמר הש"צ הזולות מיהא היכא דאין שוהין לגמו' את כולה מתחלה ועד סופה אין לחוש לאביי פ' הקור' כו' עכ"ל לכך אמינ' ג"כ דעת מה"רם דלא שהה כ"כ כדי לגמור את כולה או סבר כאותו דיע' דאפי' אם שהה כדי לגמור אינו חוזר וש"מ דכתב המרדכי דציבור שותקין כשאמר הש"צ לכן אין מפסיקין לכן יחיד אין להפסיק כלל ואני איני פורש מן הצבור מאחר דנהגו לומר אך כל היוצרות שאו' הקהל עם הש"צ איני מתחיל הברכה בא"י יוצר אור כו' אור עולם באוצר חיים וכו' כמו שאמ' כל הקהל עם ש"צ אלא אני מתחיל בלא ברכה אור ישע או שאר יוצרות עם הצבור ואחר שנגמר היוצר אור ישע ומתחיל הש"צ המאיר לארץ כו' אז אני מתחי' הברכה בא"י יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ וכו' ומתרי טעמא אני עושה כן חדא למעט ההפסק ביוצר ועוד מאד האריכו החזנים ביוצרות כגון צאנה וראנה וכן ואהיה שכונה וכו' וכן הניגון של אור ישע או אשרי העם בשמח' תור' ואפשר אותו הפסק הוי כדי לגמור את כולה לכך אני מפסי' כדי לקיים דברי ר"י דמסתפקא ליה כו' כדלעיל וגם מתרי טעמים אמינא יוצרות ופיוטים עם הציבור ואיני פורש מן הציבור חדא דמאן דחזי שתיקות דידי יש מרנני' ואומרי' הרב אינו חש על התפילה ואיכא חילל השם גם הם ילמדו ק"ו מן הרב ויזלזלו בתפילה ואידך אפי' מאן דידע דעתי ידנוני ליוהרא אך מחמת סהדותא של ההוא ר' דוד לא מעלה לא מוריד כי אין לסמוך כלל בכה"ג ואין לסמוך עליהם כלל וכמה פעמים אנשי דכוותיה אמרי עדות כה"ג דהוי לגמרי נגד הדין והדת יש מוכח דלא הבינו הדבר וטועים ויש שמדמין מלתא למלתא ויש שעושים כדי להחזיק דבריהם וכן איתא בריש פ' יש נוחלין ת"ר אין למידין הלכה מפי תלמוד ולא מפי מעשה כו' א"ל רב אשי לרבי יוחנן וכי אמר לו מר הלכה ניעב' מעש' א"ל לא תעביד עד דאמינא לכו הלכה למעשה ע"ש בפרש"בם ש"מ אפלו רב אשי שהיה ת"ח החמיר רבי יוחנן דלא נעביד מעשה עד דאמר להו מכ"ש אינשי דעלמא דאין לסמוך עליהם כלל ועוד כי שמא עשה להחזיק דבריו ואיתא פ' הערל ופ' נושאים על האנוסה ופרק בתרא דקידושין אמר ר' אבא אמר רב כל ת"ח שמור' הלכה ובא אם קודם מעשה אומרה שומעים לו ואם לאו אין שומעין לו אע"ג דמפרשים התוס' הא דאין שומעין לו היינו היכא דהוא עצמו נוגע בדבר כו' ע"ש מ"מ הכא בעובדא דידן אני מחשב כאלו הוא עצמו נוגע בדבר להחזיק דבריו ויתר טעמים ומה שנהגת לומר לאחר תפילה בכל יום אלהי עד שלא נוצרתי כו' ושאלת אם מותר לאומרו בשבת כיון דאמרינן אל ישאל אדם צרכיו בשבת כו' נר' דשאילה זו לא צריך פנים דזה לא קרוי שאיל' צרכיו דלא הוי רק וידוי הגם יש בו בקשה יהי רצון שלא אחטא ומה שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים וכו' הלא אותו יהי רצון שסדרו חכמים שתצילנו היום לאמרו בכל יום בבקר יהי רצון וכו' שתצילנו היום ובכל יום מעזי פנים וכו' טפי חשיב בקשה מ"מ לית פוצה פה שיש מניעה מלאומרו בשבת אלא לא חשיב בקשה אלא שמבקש על פרנסה או על חולי שיש לו בבית ודומה לו שיש לו צער לפניו אבל חרטות עונות טוב לאמרו בכל יום ובכל עת שנ' וחטאתי נגדי תמיד וכן שוב יום א' לפני מיתתך וכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים ואשר שאלת הא דאיתא בסוף חגיגה אמר ר"ל פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב כו' שאינה אלא כעובי דינר מ"מ אין אור שולטת בו ק"ו רשעי' דמליאים מצות וק' לך ה"ל למינקט מזבח הנחשת נ"ל דל"ק וטעית טעות גדול דמזבח נחשת הוא מזבח אדמה דבסוף פ' וישמע יתרו וכן פרש"י על נבוב לחות ופרש"י שבעת חנייתו ממלאי' אדמ' והעצי לוחו' שיטים עצי שיטים מכל צד והוא מחופ' נחושת והאש אפשר היה רחוק מן הלוחין. ועוד אפי' לפי דעתך לא קשה מכמה טעמים דזה ידוע דנחושת מאד קשה יותר מהזהב כשרוצה לחתוך הנחושת צריך אש גדול וזמן רב ועוד תאמר הוי עב יותר כפל כפליים ממזבח הזהב שהוא עב כעובי דינר זהב איתא בפ"ב דערובין אמר ר"ל פושעי ישראל כו' ומפ' התו' בערובי ז"ל תימא במס' חגיגה עבידי ק"ו מסלמנדרי' על דת"ח כו' אין אור שולט בהם כו' עכ"ל וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירים ואלו ת"ח כלל לא עכ"ל ע"ש בזה נמי מתורץ דזהב משחיר טפי אז יותר מנחוש' ועוד דנדרש ג' מיני זהב וכסף ונחושת דלקח למלאכת המשכן נגד ת"ח בעלי בתים ופושעי ישראל נחושת נדרש נגד ת"ח דנמשלו למלאכים שנ' כעין נחושת קלל כסף נגד בעלי בתים עשירי' שנ' כספך היה לסגים זהב כנגד פושעי ישראל שמליאי' עונו' ואדומי' כזהב שנא' אם יאדימו כתולע כו' ועוד טעם נסתר דמזבח הנחש' בטל בימי שלמה כי הסיר' כדמוכח קרא וכדאיתא פ' במה האשה אע"ג דאיתא בדברי הימים ויעש שלמה מזבח הנחשת כו' התו' מתרצי' ע"ש וע"פ הסוד המוסר לבעלי המחקר למה לא הניח גם אותו מזבח כמו שאר כלים שהוסיף שלמה עליה' ובזה מיושב קצת למבין די ומה ששאלת מי שהחזיר הסדרה פי' אם צריך ג"כ לחזור ג"פ אותן פסוקים דאין להם פי' וכתבת נמי ע"כ א"צ דא"כ מאי רבותיה ז"א דמ"מ איכא רבותא גדולה לאפוקי כמה דיעות ר"י ורב עמרם ורב נטרונאי גאון דס"ל דווקא תרגום זכה שניתן למשה מסיני עיין בהג"ה מיימו' וכן לא מועיל לע"ז או אשכנז לדידהו וכמדומה לי ראיתי לדעת דאות' פסוקים שיש להם פי' פשיטא לך דאין צריך לקראתו שנים מקרא וחד פי' דאם היה לך פשיטא דצ"ל ב"פ מקרא ופעם אחת פי' מסתמא נמי היה דינא אותו פסוק שאין לו פי' צ"ל מקרא ג"פ וז"א לפי דעתי אפי' לדיעות דס"ל דפי' מועיל יותר זהו משום דסברי דיש להבין הפשט טפי מן הפי' ומן התרגום מ"מ סברי דהוי כמו תרגום דצ"ל שנים מקרא וחד פי' א"כ ממיל' הוי נמי בזה דינא כתרגו' אותם פסוקים שאין תרגום צ"ל ג"פ כמו עטרות ודיבון מכ"ש לפי' ר"י דפי' דלכך נקט עטרות ודיבון ולא נקט ראובן ושמעון דצריך לקרות עליו תרגום ירושל' א"כ מי שמחזיר הפי' ג"כ לומר תרגום דידן היכא דליכא פי' דמ"ש עטרות ודיבון דצ"ל תרגום ירושלמי אך האגודה כתב וז"ל ויש גאונים האומרים דפי' טוב כמו תרגום ונכון להחמיר עכ"ל ואשר כתבת בענין יחוד נשים ההולכים עם יחיד מעיר לעיר וכה"ג אמת הוא וכי זו בלבד נעש' עתה בעו"ה יתר קלקולי' אירעו כי הדור פרוץ במילואו ואין בידי למחות זה או כיוצא בזה הש"י ירחם עלינו ברחמיו המרובים חסד חנם כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה