שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
פה
מה ששאלת על מעשה שאירע ק"ק ווירמש בשב' פרש' החדש שהיא ויקהל ופקודי מחוברים לקרות יחד ונקראו ששה גברי כדינא וכשהחזן קורא השביעי להשלים הספר נפל תגר בין שני גברא עד שהס"ת מונח' בטיל' ונמשך זה כנגד ב' שעות שלא יכלו להשוותן איזה מהן לקרות לשביעי לסיום הספר עד שהלכו כמעט כל הקהל חוץ לב"ה ולקחו עמהם ס"ת מתוך ארון הקדש והלכו לב"ה של בחורים שקורין צומ"רש ושם קראו שביעי והשלימו הסידרא כתיקונים ולא נשאר בב"ה של עיר רק ד' או ה' אנשים אותם בעלי מחלוקת וצירופה'. ועתה אתם מחולקים איך לקרות בשבת אח"כ בשבת של ויקרא יש מכם שדעתם נוטה לקרות לשבת שבא פ' ויקהל ופקודי עם ויקרא ויהיב טעמא למלתא כיון שלא נשלם הסדר בשבת שעבר באותו ב"ה ובאותו ס"ת כי אם בס"ת אחרת ונ' כאלו ס"ת ראשונה פגומה וכן לא חשיב השלמה מה שקראו בב"ה הבחורים כיון דלא קראו כל ס"ת בחד ב"ה לכן צריך לקרות בשבת הבא ויקהל ופקודי עם ויקרא ועוד השהייה בין ששי לשביעי הוי יותר מכדי לגמור את כולה ואע"ג דפסק גבי מגילה אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה יצא מ"מ אפשר גבי קריאת התורה חמור טפי ולא יצא והשהיי' היה בכפליי' ויותר בכדי לגמור את כולה כי ההפסק היה כנגד ב' שעות כך דעת השואל ויש דעתו נוטה דדיי בזה שהשלימו קריאותו בב"ה של בחורים לכן א"צ לקרא ולחזור ויקהל ופקודי עם ויקרא בשבת הבא עכ"ל השאילה ונ"ל דאין לקרות בשבת הבא ויקהל ופקודי רק מתחיל סדרה דשבוע דהוא ויקרא מכמה טעמים חדא מה שהשלימו הסדרה ושהו יותר מכדי לגמור את כולה בזה אין נפקות' ויצאו ידי קריאה דהא פסקי' הלכתא כר' יוחנן דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא דתניא כוותיה כדאי' שם וכן הביא האלפס ע"ש ואיתא באותה ברייתא שמע ט' תקיעות תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא ואפי' בסירוגין אפילו כל היום יצא עכ"ל הברייתא וכן פסק סא"ז וס"א ומרד' ומיי' וכן פר"ח וכן איתא המסקנא בירוש' אע"ג דר"י מספקא ליה אי הלכתא כר' יוחנן משום דר' אבהו פליג אדר' יוחנן וכן רב אשי פרק מי שמתו דסבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש גבי היו מים שותתים לו על ברכיו ע"ש במר' סוף מסכת ר"ה מ"מ אזלינן אחר רוב דיעות דפסקו כר' יוחנן ועוד רבי שמשון מקוצי מיישב דרב אשי אית ליה דרבי יוחנן ומפ' דדוקא היכא דגברא דחוי ואינו ראוי בזה סבר רב אשי אם שהה כדי לגמור את כולו חוזר כגון גבי הולך במבואות המטונפות או מים שותות על ברכיו אבל בשמע ט' תקיעות בט' שעות כו' לאו גברא דחוי סבר כר' יוחנן וכן הלכתא דתניא כוותיה עיין במר' פ' מי שמתו ה"נ עובדא דידן ל"ש דאע"ג דע"י פלוגתא דתרי גברא נתבטל הקריאה מ"מ לא דיחוי הוי הני גברי אלא בכל עת היה כח בידן להשוותן ולקרות וק"ל א"כ ש"מ אפילו תקיעות שהוא דאורייתא אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר מכ"ש קריאת התורה שאינה מדאוריי' שאינן חוזר לראש
**(הג"ה
דאיתא בירושלמי משה ר"עה תיקן להן לישראל שיהו קורין בתורה בשבתו' ובי"ט וכן המיימוני פי"ב מתחיל מ"ר תיקן שיהיו קורי' בתורה ברבים בשני וחמישי ושבת שחרית וכן איתא בכמה דוכתיה דקריאת התורה לאו דאורייתא ע"כ:
הגה)**
ומאי דיהיב השואל טעמא למילתא דלא מהני ההשלמה כיון דלא הוי באותו ב"ה אמינא האי מאי וכי חילו' או בילק הוא והיכן מצינו דזה שינוי מקום גורם הפסק וכי סבור הוא הא דשמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא יהיה הכל במקום אחד הא ליתא דלא מצינו זה בשום דוכתיה דצריך חד מקום לט' תקיעות וכן ראיה אפילו חד תקיעה יכול להיות בשני מקומות כדאיתא פרק ראוהו בית דין אמר רבא שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת על שפת הבור יצא עד כי קאמר רבא בתוקע ועלה לעצמו וכן איתא פ' בתרא דר"ה דר' אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן והוה קרי ק"ש כי מטי למבואות המטונפות פסק בתר דחלף אמר ליה ר' מהו לגומר' א"ל אם שהית כדי לגומר' חוזר לראש. ש"מ דשינוי מקום לא הוי הפסק ומאי דיהיב השואל טעמים למילת' כיון דלאו באותו ס"ת נקרא לכך נראה כאילו ס"ת ראשונה פגומה זהו' נתינת טעם לפגם ומבלי לב ועיון. הא ע"כ אינה פגמיה דאל"כ אינו רשאי לקרות בה ויקרא בשבת הבא ומה צריך לקרות ויקהל ופקודי עם ויקרא ואי אמרת שמא היתה פגומה באותו שבת ואח"כ ניתקן טעיותיה בחול קודם שבת ויקרא אי חיישי' לזה אז ליתה תקנתה בזה שקורין ויקהל פקודי עם ויקרא תאמר היתה פגומה באותה שבת וניתקן אח"כ קוד' שבת ויקרא ועוד דהתגר בין השני גברי מוכח דלאו משום פגימתו נתבטל הקריאה כ"א דכל אחד מהם רוצה להיות חוב' לקרות בה ולסיי' הספר לכן מוכח דלא נפגמ'. והנה אמינא אפי' אם לא סיימו הספר בב"ה של צומריש ולא יצאו ידי קריאתה דיומ' באות' שבת מ"מ אין שייך לקרות בשבת הבא ג' סדרו' ויקהל ופקודי עם ויקר' כי דין זה לא מצינו כ"א בסא"ז ומייתי לה באגודה פ' הקורא וז"ל בא"ז אם בטלו בשב' התמיד ולא קראו הפרש' אז יקראו בשבת הבאה שני פרשיות עכ"ל הנה לא כתוב רק אם ביטל השבת אחד התמיד אז יקראו בשבת הבאה שני סדרות אבל לא כתב אם ביטול ג' או ד' שבתו' יקראו כל אות' סדרות בשבת א' וכן מסתברא דאל"כ אין לדבר סוף מעתה שק"ק מה שייך לעשות חצי תקנת' רק אמר דווקא שבת אחת לימא שתי שבתות או ג' דמ"ש שבת אחת משני'. לכן נ"ל דווקא שני סדרו' יקראו יחד אם יתבטל קריאות' שבת כיון דבלאו הכי מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחת בשנת פשוטו' דהרבה סדרות מחוברות אבל אם נתבטל ב' שבתות אין קורין בשבת הבא ג' סדרות דלא מצינו שום דוכתי שקורין ג' סדרות בחד שבת א"כ הכי עובדא דידן אם באת לקרא מה שלא נקרא בשבת שעבר היה צריך לקרות ג' סדרות ויקהל ופקודי עם ויקר' וזה לא מצינו ואין בזה שום דיעה ולא תקנה לקרות בשבת הבא ג' סדרות וכן משמע לשונו וז"ל יקראו בשבת הבאה ב' פרשיות עכ"ל וקשה הוא לפעמים נמצאו ג' פרשיות כשהיו שתי סדרות דבוקות בשבת שעבר והכי ה"ל לומ' יקראו בשבת הבא כל סדרות שראוי לקרא בשבת שעבר עם סדרה של שבת וכה"ג דזה הוי משמע בין שיהיה בשב' שעבר חד סידרה בין יהיו ב' סדרות אע"כ לכך קאמ' דוקא ב' פ' ולא כשיהיה ג' סדרות כגון דלא היו דבוקות בשבת זה אבל היו דבוקות בשבת שעבר אין לו תשלום מ"ת א"כ מ"מ הכא עובדא דידן דנקר' פקודי לחודיה עם ויקרא זא"ק כיון דויקהל ופקודי היו דבוקים באותן שבת שעבר והוי כמו חד סידרה לאותו שבת והוי שניהם חיובה דיומא לכן אין סברא כלל לחלקם ולקרות בשבת הבא חצי חיובה דיומא שעבר הוי חצי תשלום והוי כמאן דליתא ועוד יש גריעותה הכא כיון דפקודי הוי סיום הספר אין סברא בשבת אחד לקרות מספר לספר דזה לא מצינו בשום דוכתה ובפרט למנהגינו דאנן נהגינן כשיש ב' סדרות דבוקות אז חד גברא קרי סוף סידרה ראשונה ותחילת סידרה שנויה יחד ויפה מנהג' כדי שלא להפסיק בין סידרה לסדרה כדי שיהא נרא' כאלו הוא חד סידרה א"כ כי קורין הכא פקודי עם ויקרא אז היה צריך לקרות לחד גברא סוף פקודי ותחילת ויקרא זה אין מן הנכון לקרות מתרי חומשי לגבר' חד לחברם יחד כי תיקון סופרי' להפרידם בארבע שורו' שיש חלק בין חומש לחומש כדאיתא במסכת סופרים וכן אנו נהגינו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק וטעמא של אותו מנהג כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרין עלך כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת השמר לך פן תשכח את הדברים כו' חזור בהן שלא תשכח או כמו שנהגו לומר לחזן ישר כחך כלומר גמרת מצוותך יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות וה"נ פי' סיימת החומש יישר כחך א"כ הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש לכן אין סברא ונכון לקרא עוד לאותו גברא תוך החומ' השני וכן מסתברא שלא לקרות מחומש לחומש בשבת אח' ותו לא מידי עושה שלום במרומיו כו' כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ: