שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
פד
ואשר שאלת' אם יש לראובן עסק דין ותביעות ערבות על שמעון ולוי שהם ערבי' שלו עבור מה שהו' אך אם הם ערבי' זה בפני זה רק כל א' בפני חלקו וכאשר תקף ראובן את שמעון ולוי לדין אז אמר לוי לראובן לפני הקהל ועדה מה לך לצר' לתבוע שנינו יחד ולהטריחנו חנם הלא משפט אחד לנו הניחני מלדון עמי ודון עם שמעון ואני אקבל עלי כל מה דמתעני' ליה לשמעון מדיל' הן לזכות הן לחובה אקבל עלי אותה דין אם יצא שמעון חייב גם אותו פסק דין יחייבוני כאלו דנת' עמדי. וכן אם יצא שמעון זכאי גם אני אהיה זכאי וראובן נתרצה זה ללוי וכן קבלו עליהם זה לזה בפני קהל ועידה ובזה נתבטל וועד המושב מן הק"ק בעת ההיא:
ואח"כ כשבא ראובן לדין עם שמעון וכל א' יבורר דיין אז ביר' שמעון דיין הפסול ללוי מצד קורבה כי הוא בן אחותו של לוי וכן ישבו דייני' וטענו ראובן ושמעון לפניהם נגד ד' שבועות לפני דיין הפסול ללוי עם שאר הדיינים ואח"כ חוזר ראובן ופוסל דיינא של שמעון באמרו כיון שהוא קרוב ללוי ופסול לדיין מצד קורבה וקבל לוי עליו אותו דין א"כ ה"ל כאלו דן עם לוי כי קל להבין כל מה שיכול לוי לסייע לשמעון זכותו יעשה י ושמעון או' מה יש לי עסק עם לוי איני משותף עמו מה יש לי נפקותא בקורב' של לוי כיון שהדיין לי. ועוד בא ראובן לאמץ זכותו לפסול דיינ' של שמעון ואמר שהדיין של שמעון אמר ברבים שלא ברצונו נעשה דיין כ"א בע"כ כי דודו לוי כופה אותו להיות דיין א"כ ידים מוכיחות דשמעון ולוי אחים יעשו קינוני' ביניה' ומסייע לוי את שמעון להטעים דבריו נגד הדיין בן אחותו ע"כ תורף השאלה. הנה זה דין נרא' דלית דין צריך פנים דפשיט' הוא דיכול לפוסלו וכן מוכיח הוא במושכל הראשון לפום ריהטא דכיון דלוי קיבל עליו הדין כל מה שנפס' בין ראובן לשמעון הן לזכות הן לחובה א"כ הוי שמעון כמו מורשה של לוי לכן דיינא של שמעון פסול משום דינ' של לוי דודו אע"ג דשמעון עמד וצווח אין לי עסק עם לוי כי אני באתי לדון בשביל עצמי ואין לי עסק עם לוי מאי איכפת לי בקבלת דין שעשה ראובן עם לוי כי אני מור' שלי מ"מ מאחר דממילא חד דינא לשניהם ע"י קבלת לוי ממילא הוה כמו מורשה לעניין זה לפסול דיינא כי הדין של שמעון יודע שזה דיין נוגע בדודו לוי כאשר קבלו עליהם ראובן ולוי והדיין מתוך קירוב הדעת של דודו לא חזי זכוות' לראובן דלא לידון אינש לא למאן דרחי' ליה והדיינים צריכין להיות שוים לשניהם. וכן איתא בס"א וז"ל אין לדיין להפך בזכות מי שבורר אותו יותר מזכות האחר עד כאן לשונו. וכן איתא בשאר דוכתא לכן כיון דהדיין יודע שפסק שלו נוגע בדודו לא חזי ליה חובות וק"ל אך כי. דייקת בהן ידוע תדע כי צריך לפניי ולפנים דמצי למימר שמעון לראובן מאי דעתך לפסול דיינא דידי משום קבלתך עם לוי האי קבלה כמאן דליתא דמי ומצי את למיהדר בך דאפי' אם קבלת עליך בפי' קרו' נגד לוי מצית למיהדר בך א"כ חוזר בך נגד לוי ולימא ליה חזרני בי אז יהיה הדיין שביררתי כשר לי לדון דתנן פ' זה בורר נאמן עלי אבא ואביך וכו' ר"מ או' יכול לחזור בו וחכמים אומר אינו יכול לחזור בו פסק האלפס כתרי לישנא דרב נחמן בר חסדא דשלח לרב נחמן ב"ר יעקב דשלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כחכמים כו ורב אשי אומר הכי שלח לו באתן לו מחלוק' כו' ש"מ דקודם ג"ד כ"ע מודה דיכול לחזור בו:
מ"ת הא דמצי לחזור בו קודם ג"ד באתן לך אבל במחול לך סבר דלא מצי למיהדר אפי' קודם ג"ד ועובדא דידן הוי כמו מחול לך דראובן הוא התובע וקבל עליו נגד לוי דאם יצא שמעון זכאי שגם לוי יהיו זכאי הא ליתא בהדי' איתא בסמ"ג בסי' נ"ו דעשה אפי' מחול לך דמצי למיהדר ביה קודם גמר דין וז"ל קבל עליו קרוב או פסול בין לעדים בין לדין בין למחול על פיהם בין ליתן על פיהם אם קנו מידו ע"ז יכול לחזור בו עד שלא נגמר הדין עכ"ל וכן איתא במרדכי פ"ק דסנהדרין וז"ל בה"ג ורב צמח גאון פסקי שאפי' התובע' המוחל צריך קנין כו' ולקמן בפרק זה בורר משמע דלפני גמר דין יכול לחזור בין באתן בין במחול לך עד שקנו מידו עכ"ל וכן לא מצי ראובן לטעון נגד שמעון כיון דנעשה ההוא הקבלה עם לוי בפני הקהל זה הוי כמו קנין דראב"י ור"י טוב עלם כתבו דפשרה בפני ג' לא בעי קניין מכ"ש אם הדבר נעשה בפני טובי העיר ע"ש הא ליתא דהא דכתבו מה שנעשו בפני טובי העיר דהוי כמו קניין זהו מצי לפרושי דנעשה. ע"י טובי העיר כדמשמע לישנא שם אבל עובדא דידן מתוך השאיל' משמע דראובן ולוי נתפשרו מעצמו כך בפני הקהל ואותה פשרה לא חשבי' כקנין אך אם עובדא דידן נמי נעשה הפשרה ע"י קהל הוי כמו קנין להנהו דיעות (אכן רש"י פי' דאפי' פשרה בג' צריך קנין הג"ה) מ"מ אין טענה ראובן כולם דאת"ל דהוי קנין גמור מ"מ מצי ראובן לחזור בו בלוי דק"ל בכל דוכתי' קניין בטעות חוזר פ"ק דגיטין ובפ' הריבית ובחזקת הבתים וביתר דוכתי והכ' הוי קנין בטעות דמ"ל ראובן ע"מ קבלתי הקנין שיהא הב' כשר מכל צד גם ללוי אבל מאחר דיש צד קורבה ע"מ כן לא קבלתי וע"ז לא אמרינן דברים שבלב אינם דברים דהיה לו לראובן להתנות בפי' דזה מובן ומורגש לכל כיון דנעשה ב"ד בפני שמעון שקבל עליו ראובן את דינו דשמעון נגד לוי אדעתה דהכי שיהא הב"ד כשר לכך יכול לחזור בו. ועתה ביארתי כל זכות' דשמעון דיש צדדים דלא מצי ראובן לפסול דיינא דשמעון מטעם דמצי למימ' שמעון לראובן חוזר בו בלוי ואף יהא הדיין שלי כשר אכן עתה באתי לבאר דהדין עם ראובן דמימר אמר לשמעון אין לך שום זכות להכשיר דיינים שלך רק ע"י שאחזיר בו בלוי ויש לי כח לחזור האי לאו טענה היא אנן לא משוינן נפשיה הדרנא אלא מיקום בהימנו שנ' שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב וא"עג דתנן קבל עליו קרוב או פסול דיכול לחזור בו מ"מ לאו שפיר עביד מדלא קתני מותר לחזור בו כדדייק פ' הזהב אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן האומר לחברו מתנ' אני נותן לך יכול לחזור בו ופרי' פשיטא אלא אימא מותר לחזור בו וכן אית נמי במרדכי פ' הזהב תשובת ר"ת וז"ל נשאל לר"ת על עסק ראובן שטען על שמעון אשתך היתה דודתי בשעת פטירת' ציוות לך ליתן לי ממלבושיה ומחפציה כך וכך ונתרצית כו' והשיב יכול שמעון לומר אע"פ שנתרציתי עכשיו חזרני בי נהי דאסור לחזור בו משום שארית ישראל גו' מ"מ איבעי למיהדר לא מצינו למיכייפיה כו' עכ"ל וכן איתא בתו' פ' רבית בדיבור התם זבינ' הכ' הלואה וז"ל נהי דיכול לחזור בו מ"מ אין לו לחזור כי היכא דליקם בהמנותי' כו' עכ"ל ע"ש והאריך וכן נמי הלכתא כרבי יוחנן דאמר דברים יש בו משום מחוסר אמנה ותניא ר' ייסי בר' יודא או' הין צדק יהיה לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. אע"ג דמצינו נמי אפי' היכא דהוי קנין מותר לחזור בו מכ"ש דבר בלא קנין כדאיתא במרדכי פ"ק דסנהדרין וז"ל כתב רא"בן הא דאמרי' מחילה בב"ד הוי מחילה היינו היכא דלא טעה כו' אבל היכא דסבר שאין עליו עדים ולאחר זמן מצא עדים הת' ודאי לא הוי מחילה וכו' ואפי' היה שם קנין קנין טעות הוא ולאו כלום הוא עכ"ל ול' לאו כלום משמע דהוי הקנין כאלו לא היה ומותר לחזור וכן איתא שם אח"כ בשם סמ"ג וז"ל דיין שטעה כו' אע"פ שקנה מידו על הפשרה אינו כלום כו' ע"ש עכ"ל אם כן רצה שמעון לזכות ולטעון שיהא מותר לראובן לחזור לכך צריך לחזור כדי להכשיר דיינא הא ליתא דמצי ראובן למימר אאת"ל דמותר אני לחזור מ"מ אקדש את עצמו במותר לי ולא משוה את נפשי אהדרנא ועוד דמשום דמשוית לי שם רע דהדרנא אנא ולא איקו בהמנותי דלאו כ"ע דינא גמירא דידעי שמותר לי לחזור ועוד יבא בעל דין לחלוק ויאמר האי דינא דידן לא דמי להנהו שהבאתי שיהא מותר לחזור אבל הכא אסור לחזור והוי הדרנא ועוד כת המדברים ומספרים לשון הרע ושמחים לאד אפיק לישנא בישא וק"ל מכל הני טעמיה שביארתי אין לי טעם ברור לפסול בודאי הדיין כי יש צדדים לכאן ולכאן כאשר ביארתי ומצי למימר שמעון לראובן לאו כל כמינך לפסול דיינ' שלי בקבלתך אם לצאת לבדך תשא מי ביקש זאת מידך לקבל עליך אם לאו דייני דידי אם הסכלת עשה בזה לא תגרע כחי וזכותי בהאי דייני' שביררתי טוב ויפה לי ויכול לחפש בזכותי. תיהדר בך ותיהדר בך דייני' שלי לא תפסול בשטותך ומאי איכפת לי דגרמת לך שם רע וקרינא לך הדרנא אך בזה זכה ראובן דמצי לחזור בו ולפסול הדיינים הקרובים ללוי כיון דמובן ומוכח ומורגש מתוך הענין דהוי קינוניא בין שמעון ולוי תחילת בריר' הדיין הוה עצת חטאין בינייהו וזימה היא תבל עשו וע"י כן כבר נמשך הענין נגד ד' שבועו' שהטעימו שניה' הדברי' להדיין לוי הקרוב עם שמעון כל אותו הימים נכנס דבריהם בלבו של הדיינים לזכות ולא לקובה אע"ג דעתה חוזר בו ראובן ולוי מ"מ תו לא חזי אותה דיין שום חוב' לשמעון אע"ג דנסתלק עתה לוי מ"מ שבשת' כיון דעל על לכן מצי לפסלו כיון דהוי קודם גמר דין בהא סליקנא הכא עובדא דידן מצי ראובן מיפסל דייני' של שמעון מצד קרבתו של לוי מטעמי' מי' שביארתי שלא יהא דיין עוד אלעתיד לבא כל כמה שלא נפס' הדיין קודם חזרתו של ראובן אך מה שפסק הדיין כבר כל אות' ד' שבועות קודם שחזר בו ראובן כגון חילוק הטענות או בשאילות העדיות כה"ג כל מה שפסקו קודם חזרתו של ראובן יהיה שרירה וקיימא כאשר ביארתי לעיל דאחר גמר דין והמחלוקת הלכה כחכמים דלא מצי לחזור בו אחר גמר דין אפי' באתן לך מכ"ש במחול לך וכן שלום על דייני ישראל רחמנא יצילנו משגיאות כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ: