שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
פא
אני ח"מ נתבקשתי מאת ק"ק פה בבנבערק ש"י לסדר עניינו החזן איך נהג את עצמו עם הקהל ש"י ומה משפטו וכן כוונת התפלה וסדר הקריאה ותיקון מלבושיו בשעת התפלה והמצורף לזה לכוין תפלתו בכוונת הלב ושיהא תפלתו סדורה בפיו ובלבו ויעשה עבוד' הקב"ה בכוונת הלב ובאמונה שלימה שנא' לרומם בית אלהינו ולהעמיד חורבותינו וזה נדרש על ש"צ המתפלל בכוונה נאמ' כאן לרומם ונאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו כלו' הש"ץ אומר לקהל גדלו לה' אתי ונאמר ונרוממה כלו' גדלו ונרוממ' יחד כלו' כולנו בכיון הלב ובאגוד' אחת ואז נזכה להעמיד חורבותינו ובכן יהי רצון וזה דינן. נכון הוא שיכניס החזן לב"ה ראשון ויצא אחרון ודינן להיות מידת ש"צ כדאיתא פ"ה דתענית כו' ת"ר אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל כו' רבי יודא אומר מיטפל כו' וביתו ריקם מעבירה כו' זקן ופרקו נאה שפל ברך ומרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה ונביאים וכתובים ובקי בכל ברכות כו' וכן איתא שם. והיתה לי נחלתי כאריה ביער נתנו עלי קולה על כן שנאתיה:
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב זביד וכו' זו ש"צ היורד לפני התיבה שאינו הגון ואיתא בפר' מצות חליצה ר' חייא ור"ש ב"ר הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמ' המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנ' והיה לבי ועיני שם כל הימים פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למעלה שנ' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים כי אתי ר' ישמעאל בר' יוסי אמר להו במאי עסיקתו אמרו ליה בתפילה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיקיים אילו השני פסוקים. ואיתא בפ"ק דשבת רבא בר רב הונא רמי פזמוקי ומצלי אמ' נאמ' הכון לקראת אלהיך ישראל רבא שדי גלימא פכר ידיה ומצלי אמר כי עבדא קמי מריה כי ליכא ריתח' מציין נפשיה ומצלי אמ' הכון לקראת וגו' ועתה בעו"ה איכא ריתחא בעלמא לכן צריך לעמוד כעבד' קמיה דמריה וא"צ להאריך בראיו' רק כוונתי לסדר קצת איך יתנהג החזן וכך יתנהג בבגדים ש"צ צריכין להיות נקיי' בלי ליכלוך ורבב ובפרט הסרבל והמטרין וכן בגדיו יהיו ארוכי' שלא נראה רגליו ואם אינם ארוכי' כ"כ וילבש בתי שוקים על ברכים שקו' קני' הוזן ויזהר שלא יתפלל בלא מכנסים ושיהא מכנסיים שלו נקי בלא טינוף לכן טוב הוא שיהא לו מכנסי' נקי מיוחד שילבש מתפיל' לתפיל' ולאחר התפילה יסיר אותה מכנסים מיוחדת וכן צריך להיות בקי בפיוטים בזולתות ובמערבים שאומ' בכל השנה וצריך להחזירם בכל עת שיבואו עתם עברי ופירושו כדי שיהא שגורה בפיו עברי ופירושו וכן הסליחות וכשעומ' להתפלל יפנה לבו מכל הרהו' וטירוד וישים עיניו למטה שלא יסתכל בשום אדם ולא יעסוק בשום דבר עם ידיו רק יניח ידיו על לבו תח' סרבילו כפיפת יד ימנית על יד שמאלית כעבד לפני רבו העומד באימה וביראה ולא יסיר ידיו זה מזה כ"א לצורך כגון להפוך הדפין ולסדר טליתו וכה"ג לא יעסוק בשום דבר' אחר כאשר יש מקצת חזנים שיש להם ידים עסקניות בדברי הבל ויטיבו הנרות בשעת תפילתם או יעיינו במנהגם או שאר דברים וכן לא יעשה. וכשיתפלל בקול רם יתפלל מלה במלה כאילו מונה מעו' וכן לא יסיר תפילין מראשו וזרוע עד גמר תפלתו ויצא מן העמוד. אלא כל מחשבתו יהא על כיון תפילה ולהתפלל במתון ובנחת ובדיוק ימין ושמאל ושאר דיוקות ויתן ריוח בין הדבקים ולא כמקצת חזני' אשר ירוצו בפיה' התפילה מכח הרגל לשונם ולבם בל עמם ומקצת הכוונה אבאר:
טוב הוא מי שהוא חזן קבוע שיאמר פסוקי דזמרה בב"ה בקול רם בניגון כמנהג המקום כי אסור לדבר מן ברוך שאמר עד אח' ישתבח כי פסוקי דזמרה יש להם ברכה תחילה וסוף ברוך שאמר הוא תחילת הברכה וישתבח הוא סוף הברכה דפסוקי דזמרה ותדע שכן הוא שהרי ברכ' ישתבח לא מתחיל בברכ' יען כי היא סמוכה לחבירת' היינו לברוך שאמר שהוא תחלת פסוקי דזמרה וישתבח סופו לכך כתבו הגאונים דאסור לדבר מן ברוך שאמר עד לאחר ישתבח וגם אסור לדבר בין ישתבח ליוצר כדפי' בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליו מערכי המלחמה לכן נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר מאחר שאסור להפסיק בנתיים ולאפוקי מקצת חזנים שיצאו חוץ לב"ה בחצר במושב ליצים ומספרים בהבליהם דברי תיעתועים. ואז ילכו לפני העמוד ומתחילין ישתבח דאיכא הפסק וגם עיקר תקנה של פסוקי דזמרה שצריך לסדר שבחו של הקב"ה קודם התפילה גם מתוך כך יסיר מלבו כל דבר המטרידות כדתנן בברכות בפרק אין עומדים ריש פירקא אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש פירש באימה וביראה חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים ומה בגמ' מנלן דבעי כובד ראש שנא' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ומפ' נמי בגמר' מנלן דשוהין שעה א' כו' א"ר יהושע ב"ל המתפלל צריך שישהה שעה א' קודם שיתפלל ושעה אחר שיתפלל שעה קודם מנין שנ' אשרי יושבי ביתיך וגו' אחר תפילה מנין שנ' אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל מכל הני טעמים איך שייך לחזן העיר לעסוק בדברים בטלים בשעה שאומר פסוקי דזמרה וכשעומד להתפלל ישתבח יאמר אותו בקול רם ובמתון ולא בחפזון כלל לאפוקי כמה חזנים שאומרים אותו בנחת ובחיפזון כי שבח גדול הוא ושלמה המלך תיקן ושייך על פסוק דסיים בו פסוקי דזמרה ביום ההוא יהיה ה' אחד ע"ז קאי ישתבח שמך לעד כלו' לעתיד כשהבור' ית' יהיה אחד אז יהיה משובח בפי כל. ויש בו ט"ו לישנא דשבחות שיר ושבחה כו' כנגד ט"ו שיר המעלות וכנגד ט"ו תיבות בברכת כהנים ויתר כוונה יש אשר רמז על גדולה גבורה תפארת הספירות כו' אך אין כאן מקומו רק כוונת המילות כתבתי ואח"כ יאמר החזן קדיש בכוונה יתגדל ויתקדש שמיה רבה מורה נמי על ביום ההו' יהיה ה' אחד ויסד על המקרא והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. שמיה רבא כלו' כשינקום בעמלק לעתיד לבא יהא הכסא שלם שנ' כי יד על כס י"ה וגו' וימליך מלכותי' כלו' אז יהיה מלכותו וכסאו שלם וימליכוהו כל העולם שנא' אז יהפוך כל העמים שפה אחת לקרא כלם בשם המיוחד ויכוין הש"צ שזה יהיה בעגלא ובזמן קריב ומזהיר הציבור שיאמרו אמן בלב שלם לכך מסיים ואמרו אמן והקהל עונין אמן ועונין יהא שמיה רבא מבורך כו' כלומר לעתיד יהא שמיה רבה מבורך בפי כל האומות כדפרי' וזה יהא לעולם כלו' אז לא יפסוק אותה טובה וגדולה לעולם. ואיתא פ' כל כתבי אמר ריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא וגו' בכל כחו קורעי' לו גזר דינו ומובטח שיהיה בן עולם הבא בכל כחו פי' כל כוונת לבו ואז יאמר ית' כו' זה קאי על יהא שמיה רבא שאמרו הקהל שיהא לעולם וע"ז משבח החזן כשיבא אותו יום אז יתברך וישתבח כו' שמיה דקודשא בריך הוא כלומר מבורך בפי כל לעילא מכל ברכתא כו' על כל שירות ותשבחות וד' כריעות צריך החזן לעשו' בקדיש כשאמר יתגדל יכרע עד שמיה רבה וכשאמר שמיה רבא יזקוף בעגלא ובזמן קריב יכרע עד ואמרו אמן יזקף יתברך וישתבח יכרע עד שמיה דקודשא בריך הוא יזקוף תושבחת' ונחמת' יכרע עד דאמירן בעלמא יזקוף ואז יתחיל ברכו ויאמר אותו בכיון הלב פשטי' של ברכו אומר החזן לקהל שיברכו לקב"ה משום שעתה רוצה להתפלל יוצר אשר חייב להתפלל ז' ברכות ג' בבקר וד' בערב אומרים ברכו קודם לכן כלו' אומר לקהל שיברכו הש"י ולא תאמר הוציא עצמו מן הכלל שאומר לקהל שהם יברכו דמשמ' אבל הוא לא יברך דכיון דאמר המבורך הוא נמי מברכו כלומר הוא אומר ה"ית הוא מבורך ואומר לקהל שיברכו עמו משום שנא' גדלו לה' אתי. ואילו ז' ברכות נתקנו ע"ש שבע ביום הללתיך ולכן תקנו נמי ז' קדושות (נ"ל ז' קדישים) ג' בבקר וד' בלילה כנגד ז' ביום כו' ואח"כ יתפלל יוצר במתון ובכיון כדלעיל וק"ש יאמר מלה במלה ויתן ריוח בין הדביקים כמו בכל לבבכם ושמתם את וכן אחריני ופסוק ראשון יאמר בכוונה וכשיאמר שמע ישראל יפסיק מעט ואח"כ יאמר ה' אלהינו כו' וכן כשיאמר אשר אנכי מצוך היום יפסיק מעט ואח"כ יאמר על לבבך ולא ימהר להתחיל אמת כי יש בני אדם שמתפללי' ק"ש במתון מאד לכן צריך ג"כ הוא להמתין עד שיגמרו גם הם לפיכך צ"ל הוא במתון אך אם אירע ע"י הרגל לשונו או מחשבה שהקדים גמר קריאתו אל יגמור ק"ש וימתין כי אחר ה' אלהיכם צ"ל אמת ויציב מיד או אמת ואמונה בלי הפסק לכן צריך לשתוק ולהמתין קודם אני ה' אלהיכ' עד שיגמרו כל הקהל ק"ש אז יגמור ה' אלהיכם ויתחיל אמת ויציב דהלכתא כרבא פ' הקורא דאמר אינו חוזר ואומר אמת ויתפלל החזן י"ח ברכו' ביחיד כמו הציבור וכשרוצה להתחיל שמ"ע בקול רם יאמר קודם לכן בנחת ה' שפתי תפתח וגומר ויתפלל בכיון וכורע באבות תחילה וסוף וכן בהודאות תחילה וסוף כורע בברוך וזוקף בשם וכל הכריעו' יכרע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה ולא יכרע בגופו וראשו זקוף רק יכרע בראשו עם גופו ויהא הכרעה עד שיהא ראשו נגד לבו ויכרע ראשו עם גופו במהירות בפעם אחת וכשזוקף אז זוקף בנחת ובמתון
**(הגה
ויש כורעי' ג"כ בברכת ירושלים תחילה וסוף וכשמתחילין ולירושלי' עירך וכו' וכשאמר בונה ירושלי' ולא בברכה רק בתיבה אחרונה של ברכה דאיתא ירושלים:
הגה)**
וכן בערב יתפלל ערבי' ומתחילין והוא רחום בכוונה דאמרי' ערבי' והוא רחום דכל שאר תפילות ניתקנו כנגד הקרבנו' יוצר מוסף מנחה שנא' ונשלמה פרים שפתינו אבל תפלת ערבית אינו קבוע שם קרבן שבא כנגדו לכן אנו מתפללים שיהא מרחם עלינו ויבער עונינו אע"ג דאין שם קרבן ועוד משום דבלילה אנו מפקידים בידו נשמתינו מבקשים אנו שיכפר לנו עונינו ויחזיר לנו הפקדון שנא' בידך אפקיד רוחי ובשבת בקיץ ובשחרית שהקהל מנגנים היוצר אז דרך החזן להחזיר הסדרה ויזהר החזן שלא יתפלל אותו יוצר של שבת ואח"כ יחזיר הסדרה דאיכא הפסק אלא יחזיר הסדרה טרם שיתחיל היוצר ואח"כ קרוב לסיומה דקהל היוצר אז יתפלל היוצר אם סיימוהו קודם שגמרה הקהל ישתוק עד שסיימוהו הקהל ויתחיל לאל אשר שבת בלי הפסק כלל. בי"ט בשעת נשיאת כפים אז כשמסיים החזן הטוב שמך ולך נאה להודות יאמר החזן בלחש בשעת עניית הקהל אמן של קהל אלהינו ואלהי אבותינו כו' עד מפי אהרן ובניו עד כאן יאמר בלחש ואם יש שם שני כהני' יאמר בקול רם כהנים ואז יהפכו כהנים פניהם ויאמרו ברכה שלהם ויאמר החזן בלחש עם קדושיך כאמור זה הכלל כהני' יקרא בקול רם ואז יאמר בלחש עם קדושיך כאמור ואם אין שם אלא כהן א' דאז לא יקרא כהנים אלא יאמר הכל בנחת בשעת עניית אמן של הקהל ויזהר החזן שלא יקרא כלל כהנים עד יגמרו כל העם אמן שאמרו על הטוב שמך ולך נאה להודות וכן כשהכהנים אומרים ברכת אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה וענו הקהל אמן יזהר החזן שלא יתחיל יברכך עד יגמרו הקהל אמן שאמרו על ברכת כהנים וכן על כולם ישא יאר וכן שים שלום יזהר החזן שלא יתחיל עד שיגמור אמן מפי כל הקהל וכן כל הקהל לא יתחילו לומר אמן עד שיגמרו המל' לגמרי מפי כל הכהנים הן האמן שאחר ברכתן של כהנים הן יברכך הן ויחנך הן שלום:
ואם החזן הוא כהן האי דינה לא בעינה לפרושי עתה וכן כל התפלה יזהר החזן שלא יתחיל עד שיגמרו מפי כל הקהל מה שעונין אחריו הן אמן קדושה ברכו וכל דבר וכן יזהר שיהא גופו נקי ולא יהא נצרך לנקביו דאיתא שם ת"ר היה נצרך לנקביו לא יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה ובלאו הכי אפילו בלא תפלה איסור איכא דאיתא במכות בפ' אילו הן הלוקים אמר רב אחא המשהה נקביו קעבר בל תשקצו את נפשותיכם ואיתא בעירובין פ' הדר אמר רבא בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה ה"ד שתוי ה"ד שיכו' שכור אינו יכול לדבר לפני המלך לכן יזהר כל תפלת ערבית שלא יהא מבוסים כ"כ ע"י שתיית יין או שכר בפרט במנחה בשבת הוא מצוי מאד מכמה בני אדם לכן יזהר בנפשו. הלכות קריאת התורה:
החזן צריך ללמוד הסדרה שתהא שגורה בפיו כל דקדוקים במתגי' מלעיל ומלרע ימין ושמאל ושאר כל ענין הקריאה ויקרא במתון מאד כל מלה ומלה ולא במהירות כלל וכן יזהר שיקרא במתון ואל יבליע שום אות או תיבה או אפי' דקדוק אחד וכתב המיימ' פי"ב דהלכו' תפילה וז"ל אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיגמור אמן מפי הציבו' קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירים אותו עד שיקרא בדקדוק עכ"ל לכן יזהר החזן מאד וגם יזהר שלא יתחיל לקרות עד שיכלה אמן מפי ציבורא כי לפעמים החזנים ממהרי' ומתחילין לקרות במעט פסוק שלא ישמע הציבור קריאותו מחמת עניית אמן דציבור' לכך נהגו עלמא שהקורא יענה אמן בסוף אחר עניית אמן דציבורא וכן כאשר רצה לסיים הפרשה כאשר בא בסוף הפרשה אז קורא בע"פ תיבה או ב' מכח הרגל לשון ע"ד זה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אז כשאומר ויהי ערב וגו' אז לוקח הסגן העמודי' ומקרבין זה לזה והחזן גומר בע"פ יום אחד וכן כיוצא בזה כי אסור לקרות אפי' אות אחת בע"פ לכן יזהר החזן שלא יסיר עיניו מס"ת עד גמירא וסיום יאמר מתוך הס"ת ולא יניח הסגן לקרב העמודים עד גמר קריאתו וכן החזן בשעת קריאתו התורה יעמוד בלי סמיכה או משענת על הבימה או על ש"ד רק יעמוד על עמדו באימה בלי סמיכה כלל כדאית' בירוש' עיין במיימו' פי"ב בהג"ה ועוד יש קצת טעם שאסו' לשעון על הבימה שהס"ת מונח עליו אפי' שלא בשעת קריאת התור' משום דהוי תשמי' קדושה כדאיתא בירושלמי ומייתי לה במרדכי פ' בני העיר אם לא נאמר דכבר הותנה עליו. וכן איתא שם ר' יונה עבד מגדל ומתני עליה כו' וכי היכא דאתני ר' יונה צריך להתנו' בזמן הזה על כורסיה שהוא תשמיש של ס"ת שאל"כ אסור לישען עליו להנאתו כו' ויש למצא היתר קצת לכורסי' שבזמן הזה לתת עליו ס"ת בלא מטפחת והוי תשמיש דתשמי' ומי' משום מטפחת עצמו יש למנוע אם לא יתנה כדפ"ל עכ"ל ע"ש לכן אמינא אני ח"מ מי שהוא זקן וצריך לישען טוב שיסיר המפה קצת וישען על הדפין או על האבן ולא על המפה דהוי תשמיש קדושה. ועתה באתי לבאר משפטי החזן והנהגתיו עם ציבוריו:
יזהר החזן אם יש ריב וקטט בין שני בעלי בתים שיהא בשב ואל תעשה הן בדיבור הן במעשה הן בגלוי הן בסתר מכ"ש אם יש עסק ריב לנכרי עם בעל בית שיהא בשב ואל תעשה ואפי' אם אותו נכרי מחותנו או קרוב שלו ולא יתן לו שום סעד הן בע"פ הן ע"י כתיבה לכתוב מה שהוא לנכרי ההוא או לכתו' במקומות אחרים נגד שום בעל בית הגם אם אותו בעל בית אינו שלו' עמי או שונאו רק החזן צריך מאד לדקדק על עצמו להיות מרוצה לכל ציבורא ולא יטור שום שנאה עליהם או גירור מדנים על בעלי בתי' כ"א יש לו שום שנאה או איבה עם אח' או אחת מן הקהל זהו נגד המידה שמנו חכמים שצריך להיות בחזן וזה איכא קפידא ויש כח ליחיד להיות פתחון פה לחלוק עליו מפני כמה טעמים וטעם הגלוי ומפורסים כי איך יהא מליץ על מאן דלא רחים ליה להתפלל בעדו כי אין קטיגור נעשה סניגור לכן אם יש לו שום קטט או איבה עם אחד או אחת מהקהל או אם אירע הכי אז צריך להעמיד אותו הדבר על הרב או על הקהל לפשר ולעשות ככל אשר נראה להם נכון ובזה יצא החזן י"ח ואם יהיה החיסרו' ומנוע הפישו' בצד שכנגדו אז הוא נקי ומה יש לו לעשות. וראוי לחזן לכלכל מעשיו כשורה ולהיות נח עם הבריות ועניו ואהוב לבריאו' ואז תפילתו נשמע שנאמר יבא כל בשר להשתחוו' כו' אמר רי"בל בא וראה כמה חביבות נכה רוח לפני ה' ית' שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולתו בידו מקריב מנחה שכר מנחה בידו אולם מי שדעתיו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקרי' כל הקרבנות שנ' זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת. שנאמר לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה. וכן יהי רצון שיהא חזן דידן ציר נאמן ואשריו שזוכה הוא ומזכה לק"ק עמו ואשרי לק"ק שיש להן ציר נאמן וע"יכ יתקיים ברכת כהנים וחותמו שנחתם בשלו' ונאמר ה' יברך את עמו בשלו':
אם מקיים החזן והקהל קרא דלעיל גדלו לה' אתי וגו'. בכוונת הלב אזי יזכו גם לקרא שנ' בו יחדיו שנ' ויהיו תאמים מלמט' ויחדיו יהיו תמים על ראשו פי' אם יהיה תמים בתפילתו בלב שלם בתפילתו למטה אז יהא שלום למעלה תמים על ראשו כלומר למעלה כי התפלה שנעשית בכוונ' הלב בא מלאך אחד ועוש' בה כתר ומניחה בראש הקב"ה לכך נאמר תמים על ראשו כלומר בתפילה שהיא תמה מניח בראש של הקב"ה והוי נמי כאילו הקריב קרבן על המזבח שנאמר בו תמים על ראשו והתפילה מקרבת הגאולה שנא' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כן יהי רצון שנזכה לגאולה כדמבק' משה טרוד משה לוי מינץ: