אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

פ

עט

יען אשר ראיתי בכמה מקומות יש חילוקים בין תושב ובין אורח בקדיש יתום ובתפיל' תוך י"ב חדש למיתת אב או אם יש מקומות מנהגם תושב דוחה את האורח מלהתפלל ולומר קדיש יתום כ"א פעם ראשונה ויש מקומות מנהגם דמשפט אחד לגר ולאזרח הארץ וכן יש יתר חילוקים מי שהוא תוך ז' או תוך ל' או תוך י"ב חדש וכן מי שבא לו יום שמת בו אב או אם איזה מהן קודם ומי נדחה מפני מי לכן נתבקשתי פה מאת ק"ק בבנבערק לסדר הדבר כדי דלא אתי לאנצויי וכן הוא ראוי ונכון כי תמיד באו אילו חילוקים זה אומר בכה וזה אומר בכה ולא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה י"א בכה מנהגה וי"א בכה מנהג ולפעמים נתבטל התמיד ע"י כן ואיכא נמי טירחא דציבור לעכבם עד שיפושר ומאד חשו חכמים על טורח ציבור כדאיתא ביומא ובסוטה דכהן גדול ביום הכיפורים קורא אחרי מות בס"ת וגולל וקורא אך אך בעשור דפרשת אמור אבל בעשור דחומש הפקודים פירש דפרשת פנחס (הגה) קורא על פה ויהיב טעמיה מאחר שהוא רחוק כ"כ משום הכי אין גוללים ס"ת בציבורה כי היכא דלא ליקו ציבורא בשתיקה ואפי' לאותה דיעה דפ' הקורא דמחלק ומפרש דווקא בחד גברא אין גוללים אבל בתרי גברי גוללים מ"מ מודה דחיישינן לטירחה דציבורא והתם הוא דלא חיישינן כדי לעשות הקריאה כמצותה מתוך הכתב ולא בעל פה לכך מתיר לגלול ולא דחינן מצות קריאה בשביל טורח ציבור מ"מ מודה דחיישי' לטורח ציבור כדאי' נמי ס"פ תפילת השחר. תניא טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית אין מחזירין אותו כו' ואתמר עלה א"ר יוחנן בציבור' שאני מפרש בה"ג דהכי פירש בש"צ משום טירחא דציבור' אבל יחיד הדר כו' וכן מפרש האלפס ע"ש

**(הג"ה

אך רש"י פי' בציבור שאני דאין מחזירין משום דשמע מש"צ ואיכא קצת הזכרה אבל ביחיד צריך להחזיר ע"ש:)**

וכן איתא באלפס ובתוספו' דר"ה פרק בתרא וז"ל עכשיו תוקעין תשר"ת ג"פ תש"ת ג"פ תר"ת ג"פ וכו' ומברכין עליהם כשהם יושבים לפיכך חוזרין ותוקעין על סדר הברכות קש"רק פ"א קש"ק פ"א קר"ק פ"א וכו' ובדין הוא שיהא תוקעין על סדר הברכו' ג"פ לכל א' ודי להם לתקוע קשר"ק פעם אחת כו' כדי שלא להטריח על ציבור עכ"ל על כן אבא לסדר הדבר אי"ה. ראשית הדבר האי פלוגתא אם תושב דוחה את האורח אם לאו תולה במנהג יש מנהג במקצת מקומות משפט א' וכו' ויש מקומות דאורח נדחה מפני תושב כי יציבא בשמי שמיא וגיורא בארעא ונהרא נהרא ופשטיה

**(הגה

ויש טעמים וסברא לכאן ולכאן וראיתי פסק מהר"י מולין ז"ל דיהיב טעמ' לשני המנהגים דהנהו דנהג המשפ' אחד וכו' טעמייהו משום דאמרי' פ' בני העיר א"ר שמוא' בר נחמני א"ר יוחנן ל"ש אלא ב"ה של כפרי' אבל של כרכים כיון דמעלמא אתי ה"ל דרבים ולא מצי לזבוני כו' ואיתא במרדכי וז"ל אבל בשל כרכי' מקום סחור' ורגיל' לבא שמה רבים מסתמא כ"ע נתנו בבניינו שהרי נתקנו לצורך רבים כו' עכ"ל וכן הביא הירושלמי וז"ל אבל של רבים אומר אני אחד מסוף העול' קני בה עכ"ל ע"ש והאריך ומעתה סתם ב"ה בקהילו' חשוב כשל רבים כיון שבאו שמה אורחי' אמרי' מסתמ' דכ"ע נתנו בבניינו לכן יש לאורח זכו' בכל מילי דב"ה כמו תושב והנהו דסברי דאורח נדחה מפני תושב סברי דכל מילי דמת' מוטל על בני העיר לתקן בדק ב"ה וליתן מס של ב"ה בכל שנה וכן כל בני העי' צריכין ליתן לשרי העיר מסי' ועיוני להחזיק מעמד הקהילה דאל"כ בטלי ובא ב"ה בידי גוים לכן דין הוא דתושב דוחה את האורח וכן האריך מאד בזה ועת לקצר:)** וכן גלוי וידוע דמנהג פה ק"ק בבנבערק וביתר קהילו' באילו מדינות דתושב דוחה את האורח רק פעם ראשונה יש לו רשות להתפלל ולומר פעם אחד קדיש יתום:

וכן לאחר ל' יום. (הגה וכן שמעתי מרבותי שפס' דכל אחר ל' יום יש לאורח כח ורשו' להתפלל ולומר קדיש פ"א:

הגה) אך הא דפורסי' על שמע בבקר בקדיש ובערב על פתח ב"ה לא שמעתי מנהג מקויים שגם בזה אורח נדחה. וי"א בזה אורח ותושב שוה לכן אמינא מאחר דלא מקויים אותו מנהג ורפויי בידן אמרינן הבו דלא לוסף עליה כי כבר נפסק הדין ע"פ ר"ג מהר"ם ס"ל מווינא משפט אחד יהיה:

וכן ראיתי רבותי' פוסקים במקום עיר חדש' שבאו שמה לקבוע או מעלמ' ורצו לקבוע שמה מנהגם דנכון הוא לקבוע מנהג' משפט א' יהיה. וגם אני שמעתי על ההיא קדיש דעל פתח ב"ה חילוקי דיעות.

**(הגה וקשה לי מ"ש האי מהאי ונ"ל לפי הנהו דאמרי' אין שם מנהג קבוע על פתח ב"ה משו' דאותו קדיש אינו קבוע וכמה פעמים בטל והוי כמלתא דלא שכיח' דלא חשו חכמי' לעשות בה תקנתה לדחות אורח גם מזה ועוד כדי שלא יהא אורח נדח' לגמרי ממצוה המוטלת עליו ולעשות נחת רוח לנשמות אביו וכן שלא יאמרו האי גברא לאו בר כפרה הוא ח"ו לכן הניחו לו חכמי' משום לקיים מצות כיבוד ודבר כפרה הוא:

עכ"ה)** ואפי' בשני אבילים תושבי' או שניהם אורחים י"א דאין חולקין אותה קדיש ע"פ הגורל כסדרן כמו תפילה וקדיש יתום לפני התיבה כיון דאינ' קבוע אלא כל הקודם זכה. וי"א גם בזה גורל וחלק ולא נ"ל להיות דינא כל דאלים גבר וכל הקודם בהן זכה כי אתי לאינצויי ובא לידי קטט לקלקול רב ועצום ח"ו ומאד חשו חכמים ע"ז מפני דרכי שלום כדתנן בפ"ב דיומ' בראשונה מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהם מרובים רצים ועולים בכבש כל הקודם את חברו לתוך ד' אמות זכה כו' ומעשה שהיו שניהם שוים ורוצים ועולים בכבש ודחף האחד את חבירו ונפל ונשב' את רגלו וכששמעו חכמי' את הדבר שבא לידי סכנ' התקינו שלא יהא תורמי' את המזבח אלא בפייס פי' בגורל. וכן איתא בהג"ה פ' הנזקין מילי טובא דתקנו חכמים מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון וכו' וכן משאלת אשה לחבירתה החשוד' על השביעית נפה וכברה וכו' אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה וכו' וכולן לא אמרן אלא מפני דרכי שלום כו' אבל משתטיל מים לעיסה לא תיגע עמה לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה כו' ש"מ דגדול השלום דאפי' אמילתא דאיכא קצת איסורא עבדו רבנן תקנתה מפני דרכי השלום וכן אבא אל שער המלך ית' לעשו' תקנה לסדר כדי שיהא שלום בארמנותינו היכל הקדש ונעשה המצוה כתיקונה לש"ש בלא ריב וקטטה ראשי' דבר פה ק"ק בבנבערק תושב דוחה אורח היכא דהם שוים כאשר אבאר אי"ה וכן יהא משפטו ודינו היכא שיש ב' אבילים על אב או אם רחמנא ליצלן. והם שניהם תושבים או נכרים ושניהם תוך ז' או תוך ל' או תוך י"ב חדש יחלקו בגורל כל התפילות והקדישות הן לפני העמוד או לפני פתח ב"ה ואם אחד תוך ז' ואחד תוך ל' דוחה בן ז' בן ל' מכ"ש שדוחה בן י"ב חדש ויאמר בן ז' קדיש כל אותה שבת ואם אירע לאדם באותו שבת יום מיתת אב או אם שקו' בל"א יאר צייט גם הוא נדחה בפני בן ז'. ולומר קדיש כל השבת (פי' מיום הקבורה ולא מיום שיודע אם הוא אחר ז' כו' הגה) אך במ"ש יכול להתפלל ולומר קדיש אותו אדם שאירע לו מיתת אב או אם בשבת ולא אמרי' ע"ז עובר זמנו בטל קרבנו כלומר אפי' יש אבילים בב"ה שהן תוך ל' או תוך י"ב חדש לא יוכלו למחות בו מלהתפלל או לומר קדיש במ"ש וכן אם אפי' אם הבן ז' הוא נכרי דוחה את התושב בן ל' או יום שמת בו אב או אם מכ"ש בן י"ב חדש כל אותו שבת ויאמר הבן ז' קדיש כל אותו שבת אך אם הבן ז' קטן שאינו בר מצוה והולך לב"ה כל ז' לומר קדיש אז מי שאירע לו יום מיתת אב ואם תוך אותו ז' אומר קדיש יתום פעם אחת וכן אם תושב ונכרי שניהם בני ז' גם בזה יחלקו בגורל אותה קדישות של אותו שבת כי בזה שהוא תוך ז' אין שום עלייה או הקדמה לתושב על אורח ואם אחד תוך ל' ואחד תוך י"ב חדש תושבים דוחה בן ל' את בן י"ב חדש התפיל' וקדיש לפני העמוד אך בקדיש ופריס' שמע שאומר על פתח ב"ה שניהם שוים בו ויחלקו אותו בגורל ויום שמת בו אב או אם לתושב דוחה בן ל' מכ"ש בן י"ב חדש לתושב כל אותה יום התענית דהיינו תפילת ערבית שחרית ומנחה וכן הקדישות של אותו יום שאומרים לפני העמוד אך הקדיש ופריסת שמע שעל פתח ב"ה יחלק בגורל אבל אין לו זכות לחלק לא במנחה לפני התעני' ולא בערבית אחר התעניות ואם התושב בן ל' או י"ב חדש והנכרי אירע לו יום שמת בו אב או אם אז הנכרי יש לו כח להתפלל תפילה אחד וקדיש אחת לפני העמוד וקדיש ופריסת שמע יחלקו בגורל. ואם הנכרי תוך ל' ותושב בן י"ב חדש אז יחלוקו התפילות ובקדישות בין לפני העמוד בין בפתח ב"ה תושב ונכרי כל אותן ל' יום אך בזה יש עילוי וריוח לתושב על נכרי אם שניהם בני ל' או שניהם בני י"ב חדש או שניהם יום שמת בו אב או אם בזה דוחה התושב הנכרי לגמרי מלהתפלל ולומר קדיש לפני העמוד אך בפריסת שמע ובקדיש בפתח ב"ה שניהם שוים ויחלקו בגורל. ואם שניהם נכריים דינם כשתי תושבים בכל המברש לעיל וכן יש לפעמים ג' או ד' בני אדם שאירע להם ביום אחד יום מיתת אביהן או אמן ואין באותו יום כ"א ב' קדישות לפני העמוד אז תפילת ערבית וקדיש יתום של סיום יום התענית יש להם להתפלל ולומר קדיש דעל כה"ג י"ל הלילה הולך אחר היום. וכן מי שלא היה לו פנאי לבא לב"ה יום מיתת אב או אם כו' שהיה בדרך וכה"ג ובא לב"ה בתפילת ערבית באפוקי יומא יכול לומר קדיש יתום שלאחר תפילת ערבית של סיום תעניות וכן יש לו כח ורשות להתפלל תפילת ערבית אבל אם בא קודם תפילת מנחה והתפלל תפלת מנחה או אמר קדיש על הפתח אז אין לו שום זכות בתפילת ערבית ובקדיש יתום של ערבית וכן לפעמים יש ביום אחד ג' קדיש יתום כו' בשבתו' שאומר בהן פרקי' וכן ביום שאומרים בו מגילות שיר השירים או רות וקהלת שאומר קדיש אחריהם ואז מי שאירע לו באותו ימים מיתת אב או אם יש לו כח לאמר כל אותן קדישות כי כל הקדישות והתפילות של אותו יום הוא זוכה בהן והן שלו:

(הגה וא"ת והא אפי' אם יש חמשה אבילים יש להם קדישות בלא תפילות ערבית שלאחר התענית כגון אחד המתפלל תפילת ערבית ואחד קדי' יתום של ערבית ואחד שחרית ואחד קדיש ואחד מנחה וא"ק דמרגל בפומה דכ"ע דקדיש יתום עיקר וליתא אלא ב' קדישות ולפעמים יש ג' כדלקמן ועוד דלפעמים יש שאינה רגילים להתפלל ואין להם כ"א קדיש יתום. וא"ת אמאי תיקנתי שיש להם להתפלל ערבית לאחר התענית לא היה לי לתקן כ"א קדיש יתום של ערבי' אתר התענית ולא תפילת ערבי' דא"ק דא"כ דהוי כי חוכא ואיטלולה ונרא' כסתרן שיש להם זכות בקדיש יתום שלאחר התענית ולא יהא לה' זכות באות' תפילות ערבית ע"כ הגה):

והיכא שיש הרבה אבילים והם בני איש אחד או אם אחת להם. ויש עוד אחד שהו' אבל על אב או אם ראיתי בתשובה אחת שהרב' בני אדם מאב אחד חשבינן כולם כאיש אחד ואותו שהוא בן יחיד נוטל חלק כנגד כולם

**(הג"ה

והטע' מסתמ' דהאי גברא מיתנ' שיש לו בן יחיד צריך כפרה כמו אותו שיש לו בנים הרבה עכ"ל:

הגה)**

אך אין נהגינן כן כי המצו' מוטל נמי על החיי' והוי בכלל כיבוד אב ואם. לכן אילו הרבה בני אדם מאב ואם אחד חייבי' בכיבוד אב ואם כמו הבן יחידי לכן יחלוקו בגורל כולם יחד מי שיש לו ג' בנים יאמרו ג' קדישו' והבן יחידי אומר קדיש אחד וחוזר חלילה:

וכן ראיתי רבותי פסקו כן הלכה למעשה וכן ראיתי בתשובת היכא שיש הרבה אבילים ויש מהן שרגילים להתפלל ומהן שאינם רגילי' להתפלל או יש שם קטנים שאינ' יכולין להתפלל אז מי שמתפלל אין אומר קדיש יתום רק אותם שאינם רגילים להתפלל או קטן יאמר קדיש כי התפילה נגד הקדיש ומשובח יותר מן הקדיש אך גם בזה אין מנהגינן כן אך הקדיש יתום כולם שוים והאי שיכול להתפלל זריז ונשכר לה ולא נגרע ממנו ערכו וחלקו שיש לו בקדיש יתום וכן חילוק יש מי שהוא דר בקהילה ומת שם והניח חיים לכל ישראל ויש לו בנים גדולים הנשואים ודרי' במקום אחר והם באים תוך הקהילה שהאב או האם נקברי' שם וע"ז יש מפטפטים ואו' שהן חשובים כמו תושבים כיון שהאב נקב' באותו קהילה ושילם שם קבורתו וז"א כיון דחיוב התפילה והקדיש חובת החיים כדלעיל לכן אין להם דין תושב רק אותם החיים הדרים תוך הקהילה וכל דרי הקהילה נקראים תושבים הן אותה שנותנים המס או משרתי הקהילה ואפי' עניי העיר שיש להם שם דירתם בקביעות כולם חשבינן כתושבים ואם יש לבעל בית מלמד או שמש המושכר לחצי שנה או לשנה והוא פנוי שאין לו אשה ובנים אז בכל מקום באשר הוא שם חשוב מקום דירתו ויש לו דין תושבים אבל אם יש לו אשה או בנים במקום אחר אז אין לו דין תושב כי דירתו דירת עראי ואם הבעל הבית מגדל יתום מאב ואם בתוך ביתו הן בשכר או בתורת צדקה וגמילת חסד אז אותו יתום כבני ביתו ויש לו דין תושב אבל אם יש לו אב או אם קיים וקיימי' והם במקום אחר אז אותו קטן אינו חשוב כתושב אפילו אם מגדלו תורת צדקה מכ"ש אם הוא אצלו בשכר ואם אדם קובע דירתו תוך הקהילה אז משעה שהוא חייב לישא בעול עם דרי הקהילה חשוב תושב אבל לא משעה שגמר עיסק המס עם הגמון אעפ"י שצריך ליתן המס להגמון וכן איפכא מי שעוקר דירתו אז משעה שאינו חייב לישא בעול עם דרי קהילה חשוב כאורח אעפ"י שעדיין חיי' ליתן מס להגמון:

הנה ביארתי ביאור יפה רוב החילוקים ההוים ומצויי' בין איש ובין אחיו ובין גירו והודעתי להם הדרך אשר ילכו בה לכן נכון הוא לקרות כן לידע ולהוודע לבאר הספיקות הבאין בין גברא לגברא בלתי שיהוי ועיכוב וטירוד וטירחא דציבורא ואם יבא שום חלוק דלא מבואר באיגרת הזאת ודאי יש ללמוד מתוך חילוקים הפשוטים ומבוארים לעיל שאר חילוקים הדומי' לאלו ועז"נ תן לחכם ויחכם עוד ואיש על מקומו יבא בשלום עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן ויברכנו ויאר עינינו במאור תורתו וישבור מוטות עולינו מעל צווארינו. ויזכינו לביאת משיחנו בקרוב בימינו המבקש משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה