אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

עח

עז

אב בתורה ובחכמה ר"ג מ"ה שאי' מהר"ר משה מינץ סג"ל שי' הנה על דבר המשי שלח לכ"ת מחו' מהר' קוזי ומרוב אהבה וחשק וקשר ותפ' אותו בעצמו באופן דלא יה' מקולקל ושלח לכ"ת לעשות ממנו ד' כנפו' ואם אינו מקובל לכ"ת השיבוני אלי ואני אפרע בעבורו לכ"ת א' דוקוט וחציה ודעתי למוכרו ולהרויח בו ולא לעשות ממנו ד' כנפו' כי קשה בעיני להכניס באותה מחלוקות משאר מינים ללא צריך. ואף לפטור אותו בד' כנפות מצר גם מזה מסופק במרדכי קטן איך צורתו ואף כי תפשנו צורה אחרת והכנסנו בעצמינו באותה חיוב' להיות חיובה לכל הפחות מדרבנן א"כ הוא שני מדרבנן קשה בעיני שיפטר דרבנן אחר כיון שהשני דרבנן אינם שוים כמו שכתב המרדכי בהלכו' א"י ואם לעשותו כפול כנגד צמר מ"מ מי מיפס איזה מהן עיקר כו' ותו אין להאריך כח' וכח' יודא מינץ:

שלמה רבא לאהו' שאי' האלוף מהר"ר יודא ס"ל שי' כאשר כתבתי לך כבר שלא היה לו פנאי להשיבך מחמת ד' כנפות וכן היה מרוב טרדות ועסקיי ועתה פניתי מכל עסקיי להשיבך. מה שכתבת דקשה להכניס בזה ד' כנפות ממשי זה ליכא חששא כלל חדא דרוב דיעות סבירא להו דלית הלכתא כרב נחמן אלא כדרבא דחיוב שאר מינים מן התורה וכן נתפשט ברוב קהילות שעושים טליתות מצמר גפן וכן יש במקצת קהילות חשיבות שיש להם טליתות של משי המיוחד לחזן בי"ט ובימים נוראים. וכל מי שיתפלל רב או חשוב צריך ללבוש אותה טלי' ועוד מי שרוצה לצאת ידי כולם יכול ללבוש ד' כנפות תחת הקוט. וזה של משי למעלה לכבוד י"ט ושבת. ועוד כי דייקת במרדכי קטן תראה דלא קרא תגר רק על הנהו שנעשו קטנים ואין ראויי' לכסות ראשו ורובו של קטן ואין ראוי כ"כ לגדול אבל אותן ד' כנפות שעשו הרבנים שמכסים כל גופם ורחבה הוי מלביש גמור כמו סרבול פשיטא דחייבת בציצית. ודוק במרדכי קטן שכתב וז"ל אין זה מן המובחר דלא איקרי אשר תכסה בה כו' ובודאי חתיכות גדולה ניכרת בד' כנפות אין טוב הימנו ועיני ראו אותה של רבים כדי להורות הלכה למעש' וצריך להרחק קרנות זה מזה שיהא ניכר היטב עכ"ל ש"מ כשעשה גדול אין טוב הימנו וכן מעשה רב ועשה כן כדי להורות הלכה למעשה ש"מ כשהוא גדול אין בו שום גמגום או נדנוד ומה שכתב' מאחר שיש קורי' תגר הגם כי תפסנו צורה אחת והכנסנו עצמנו באותו חיוב להיו' חיוב לכל הפחות מדרבנן קשה בעיני שיפטר בדרבנן אחר כיון ששני הדרבנן אינם שוים כדאיתא במרדכי בהלכות א"י עכ"ל נרא' דאין הנדון ד"ל כלל דהכא לא הוי שני דרבנן דמשי חייב לכ"ע לכל הפחות מדרבנן וכיון דרבנן אשכנז חייבי בגד קטן כמו בגד שלם וגדול כיון דגדול די מה לי ב' או ג' אמות ומה לי עשר אמות. לכן ד' כנפות של צמר חייב מדאורייתא וכן איתא בתשבץ בסי' רע"ד וז"ל טלית קטן כשנתעטף בו אין צריך לחזור ולברך על הגדול דאם לא שח בנתיי' כמו בתפילי' ושיעור טלית של קטן כדי שיכול להכני' ראשו ורובו של קטן כו' עכ"ל ש"מ חיובה של טלית קטן הוי דאורייתא כמו גדול דאל"כ ברכ' דטלית קטן דרבנן לא מצי למיפטר ברכה דטלית גדול שהוא דאוריית' וכן ד' כנפות של שיריים חייב למר מדאוריית' ולמר מדרבנן ולפי טעמא דידך אפי' ד' כנפות של צמר אינו חייב מדאוריי' רק דבני אשכנז הכניסו את עצמן לחיוב זה הא ליתה דהיכא מצי לברוכי עלה הלא אחר שסידר רב אשי התלמוד לא נתחדש שום ברכה. אע"כ צ"ל דשיערו דגדול דיי וקרינן בי' אשר תכסה בה ועוד אפי' לפי דעתך דהוי שני דרבנן מ"מ אינו דומה להאי דהלכות א"י דהתם כיון דחד חיוב חמור מאידך לכן אין מפרי' מזה על זה כי אין להפריש מזה שיש לו צד פטור על זה שאין לו צד פטור דהוה כמפריש מן החיוב על הפטור או איפכא וזה איסור גמור דאי מפריש מחיוב על הפטור או איפכא א"כ אוכל טבלים או מאכיל טבלים וכן הא דאיתא במרדכי בסוף פ"ב דמגילה דקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול במגילה דכיון דהוי תרי דרבנן דאפי' גדול אינו אלא מדרבנן וקטן אפי' היה גדול היה רק מדרבנן ועתה שהגי' לחינוך אינה חיוב' חמור כגדול לכך אינו מוציא גדול וכן בפ' לולב וערבה מי שעבד ואשה מקרין אותם עונה אחריהם מה שהן או' דאי' יכול להוציא חיוב דהוא חמור ממנו וכן איתא בפ' הקורא את המגילה עומד על סומא דפורס את שמע אבל לא קטן דהוי שני דרבנן ע"ש אבל הכא גבי ציצית. לא שייך זה כלל בהא מודינא לך ופשיט' שלד' כנפות של צמר חייב מן התור' עדיף טפי דלכ"ע יצא אבל מי שרוצה לסמוך על רבא דשיריי' חייב נמי דאורייתא או אינו חש אם לבש ציציות שהוא אינו חייב רק דרבנן אז אותה ד' כנפות עדיף בשאר מינים כאילו הוי בגד שלם וק"ל:

וא"צ ביאור יותר וגם קשה לבאר כל אילו חילוקים אך הפרש גדול יש כללא של דבר כל היכא דאית חילוק זה דהוי שני דרבנן פי' הכי דהאי חיובא שיש בו צד פטור כגון גבי מעשר לא מצי להוציא טבל גמור מידי חיובה דהוי כמו מן הפטור על החיוב. וכן קטן שאינו חייב כ"כ כדגדול אינו מוציא גדול כו' וק"ל וכן תדע דטלית קטן של צמר חייב מדאורייתא דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא חייב חטאת וכן איתא בתשב"ץ וז"ל מהר"ם אוסר לילך בטלית קטן לר"ה בשבת כדאיתא בהקומץ רבה היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתא חייב חטאת ופרש"י דווקא ציצית שלהן לפי שהן צבועות בתכלת והיו חשיבי ולא בטילי לגבי טלית לכך חייב חטאת כשאינה מצוייצ' כהלכת' דהוא משוי אבל לדידן לא חשיבי ובטילי לגבי טלית אמנם ר' יחיאל מפרי' פי' שאפי' בטלית שלנו הציציות חשיבי שהן עשויין לשם מצוה ולא בטילה לגבי טלית ע"ש בתשב"ץ בסי' ל"ג וכתב אח"כ וז"ל אכן לכל הפירשו מותר לילך בו לר"ה כשהיא מצוייצת כהלכתא עכ"ל ומסתמא טלית קטן של ר' יחיאל ושל מהר"ם היה כטלית שלנו ומ"מ כתב לכל הפי' מותר לילך בו כשהיא מצוייצת כהלכתא. ואם איתא שאינה חייב מן התור' א"כ היאך יכול לצאת בו לר"ה לישא משוי לר"ה אם בגד זה אינו חייב בציצית מן התורה והוי לר' יחיאל משוי וגם מהר"ם מחמיר על עצמו מלילך בו לר"ה היינו משום דיהיב טעמא למילתיה דילמא מפסיק אחד מן הציצית וה"ל טלית שאינה מצוייצ' כהלכתא הא לא הכי הוי נפיק ביה מ"ת ממ"נ יוצא בו אי בגד זה חייב מן התורה חפיר יוצא בו ואי אינו חייב אז הציצית לא חשיבו ובטילי לגבי טלית ולא הוי משוי ז"א דהקשיב' אינה בהמצו' רק תלוי בדעתו ובמחשבה של גברא המלבישו דכיון דחשיבה ליה וחשיב בעיניו דנר' בדעתו דמקיים בו מצוה לכך חשיב ולא בטל לגבי טלית וצ"ע וכן משמע קצת דברי ר' יחיאל שכתב וז"ל שאפי' בטלית שלנו חשובים שהם עשויים לשם מצוה עכ"ל מדלא קאמר שמקיים בו מצוה ש"מ דלא תלה בקיום המצו' לבד אלא אפי' אי הוא מחשיב לשם מצו' חשיבי ולא בטילי אע"ג שכתבתי לעיל חייב בציצית מן התורה מדשרי לצאת בו בשבת א"כ אמאי לא אמר הואיל ומקיים בי' המצוה זא"ק דמ"מ לא ר"ל כן כיון דרוצה לאורויי לן דאפי' מחשבת גברא גורם החשיבות דלא בטלי מ"ת מש"ה שרי לצאת בו בשבת דעתה אין לנו ר"ה דאורייתא ז"א חדא דנקט לעיל לישנא לכל הפי' מותר לולך בו לר"ה ועוד אי לא חייב בציצית היכי שרי לן לצאת מכרמלית לר"ה או לרה"י או איפכא היכא שרי לן בדורינו להכניס עצמינו לחיוב ולעקור ע"י כן גזרות כרמלית שהוא תקנ' בימי התנאים או קודם לכן לכן אמינא דטלית קטן של הרבנים שהוא גדול חייב בציצית מן התורה אם הוא של צמר ולרבא אף אם הוא של משי. וכן חזינא כמה רבנים חסידים לובשים אותה ומברכים עליהם ואם היה בה שום נידנוד למה מברכים הלא הממעט בברכות היכא דאיכא ספיקה הרי זה משובח וכן שמעתי בבירור מכמה לומדי' וחשובי' על ר"ג מהרר"י מרפורק ז"ל שלא הלביש טלית קטן בבקר עד אחר יציאת ב"ה ואז מברך עליו דאם היו מלבושיו בבקר היה פוטר הטלית קטן בברכת הטלית גדול של ב"ה ולכך מונע מלובשו עד אחר ב"ה כדי לחייב בברכה ש"מ דברו' לו בלי שום גמנו' שחייב. גם שמעתי מחשו' א' שאמר שמה"ר אים איסרלן ג"כ לאחר שינת צהרי' מברך שנית על טלית קטן וזה נ"ל ברכה יתירתה הגם נהי דסבר דשינה הוי היסח הדעת מ"מ היה יכול לכסות בו בשעת שינה. וכן מנהגי כשאני ישן שינת צהרים אני מכסה עלי הטלית קטן כדי שאיני צריך לברך לסלק נפשי מכל הספיקות וב"כ יגדל שלום למ' כ"נ שאי' ובן דודך משה טרוד משה לוי מינץ:

שלום לעטרת צבי ראש הגו' שאי' בן דודי מהר"ר משה מינץ שי' אמ"ץ אבקש ממר יודיעני עי"ה מה מנהגך ובאיזה אופן כ"ת משביע המחוייבים שבועות הן שבועת דאורייתא או שבועת דרבנן עוד יודיעיני אדוני אם מנהג להתיר נדרים שנודר אדם בעת צרה וכן הנודר בעת צרה לילך לא"י אם מתירי' לו וסומכים על מה שכתב ר"ח כדאיתא במרדכי כי כמדומה לי ששמעתי בקטנותי שהתירו גדולים כה"ג רק שיתנו כדי יצאתם או כה"ג בישיבות או במקום מצוה עוד יודיעיני מר כתיבת יד שכתו' בו וחתימתי תעיד עצי כ"ק עדים כשרים אם חשוב כשטר בעדים כי הזכיר כק' עדים כי שמעתי א' שמהר"רי סגל ז"ל היה דן כשטר עדים וכו' ותו א"ל רחו"יל כ"ח וכת' ב"ד ת"ת יודא מינץ עכ"ל השאילות:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה