שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
עז
חיים וגמורים שכל רזה התורה מכ"ת לא נעדרה אהו' פטיש החזק ר"ג הגאון מהר"ר משה מינץ שי' ושלום כטיפי ימים להגבירה המהוללה. והמוכללות בכתר תורה וחסידות הרבנית מר' מינלן שתי' עם כל בני בית דמר שי'. הנה מר באתי לשאוב מימי בארך מים חיי' אף על גב דאויל מחריש חכם יחשב מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך הנה ק"ל מאחר דק"ל דתפיסת ספק לא מהני כדאיתא באשיר"י פ"ק דב"מ גבי תקפה כהן מוניאין וכו' ובפ"ק דב"ק גבי צרורות דאפילו בספיקות דדינא לא מהני תפיסה וכן בפ' המניח גבי קנסו גופו משום שבחן וכן בפ' מרובה גבי גנבים קבוע ומכרה. וכן כה"ג באשר"י פ' יש נוחלין גבי בכור דלא מהני תפיסה אחר שנולד הספק. וכן כה"ג באשר"י פ' חזקת הבתים דתפיסה לאחר הטענה לא מהני גבי ארבא ובאשיר"י פ' חזקת הבתים לענין החזיק במיצר וכו' אם בא אחד והחזיק בו חזקה בריא' קני ולא מוקמי' ברשות קמא מספיקא והנה ק"ל דבאשיר"י פסק בפ"ק ב"מ גבי גמל בהנהגה וחמור במשיכה וכן גבי משיך חמור וקנה כלים שעליה דגבי מציאה והפקר קנה דתפיסת ספק מהני נגד אחל שאין לו בו שום טענה ובאשר"י פרק חזקת הבתים בהדיא דלא מוקמיה ברשות קמא מספיקא. והיה נ"ל ליישב ולחלק בין תפיסת מטלטלין למקרקעי וכו' ועוד ק"ל הא דאיתא באשיר"י פרק כל שעה ונהגו לברך על ביעור חמץ אע"ג דבלבער כ"א מודה כו' כדאמרינן בפ' כיצד מברכין כו' השתא דאמר מוציא מקמ"ל במוצא כעל"פ אלא שצריך אדם לאשמועינן חידוש לאפוקי מדרבי נחמיה והיה נ"ל לחלק דלעיל בפסחי' דפסק הגמ' בהדיא הלכתא על ביעור וליכא ספיקא בהדי' עדיף טפי לאשמועי' חידוש וגם אצטריך החידוש שלא יסברו העולם דהלכתא כאידך מ"ד ולא ידעו ההילכת' אבל הכא בברכות לא מיפסק ההילכתא בהדיא ואע"ג דממילא. הילכתא כרבים מ"מ להוציא אף דברי היחיד מברכים בורא וכו' האר עיני מתורתיך ואביטה והוריני מה שגיתי ואתי תלין משוגתי. וא"ל רק שלום וכ"ת יגדיל ויאדיר בתלמידי הגונים ויקרים מפנינים כ"נ וכ"נ אהו' החפץ לגמות ממי באירך מי חיים משרתך תלמודך ות"ת משה בן הח"ר אשר ז"ל:
שלמה רב גברא טב אהו' האלוף הר"ר משה שי' מרחוק אשיבך על שאילותיך. אל תחשידני לזדון שמנעתי תשובתי עד הנה על דרך שאני חושש להשיב או משום יוהרא ליתא רק כתב דידך נאבד ממני ע"י מעשה שנכרך עם שאר כתבים באגודה א' ובקשתיו ולא מצאתיו עד עתה ע"י מקרה מצאתיו בתכריך שאר כתבי ומיד עיינתי בו ונתתי על לבי להשיב אך דע שאין לי אשר"י וגם רוב תו' ופי' שהיו לי נאבד ממני בביזת מענץ בע"וה וע"יכ לפעמים לא יכולתי להעמיק מה שבא לפני מעתה אתחיל ואומר. הנה מאד הארכתי להביא היכא דתפיסה לא מהני מספק כגון תקפה כהן וכו' ואחריני כלום ללא צריך לקשי' זו כי כל אותה שהבאת תשובת' וטעם בצידם בתו' ובמרד' דתפיסה לא מהני אחר שנולד הספק. או אחר טענה או התפיסה לא הוי בהיתר או להיתפס גופה יש ספיקה כמו תקפה כהן וכו' אלו טעמי' מבוארי' בהדיא בתו' פ"ק דב"מ ובפ"ד דכתובות ובפ' השואל בתו' ושם האריך המרדכי מאד באלו החילוקים אך עיקר קושיא דידך הא דאי' באשר"י וז"ל גבי גמל בהנהג' וחמור במשיכ' וכן גבי משוך חמור וקנה כלים שעליה דגבי מציאה והפקר קני דתפיסה מספיקה מהני נגד אחר שאין לו בו שום טענה ובאשרי פ' חזקת הבתים כתב בהדיא דלא מוקמי' ברשות קמא מספק עכ"ל וזהו קושיא דידך אלו שנים מיירי בהיפקרא מ"ש הא דפ"ק דב"מ דמהני תפיסה ומוקמי ברשות מרא קמ' ומ"ש הא דחזקת הבתים דלא מוקמי' ברשות קמ' נ"ל דלא קשיא כלל דההיא דב"מ גבי גמל וחמו' הלא תפס בה אמנם אם תפס בה שלא כדרך מ"מ מוחזק בה למה יתפוס אחר או מה יטעון בשלמא במכר לא קנה דלא אחזיק כדרך והמוכר א"ל קנה כדרך שבני אדם קונין וכן איתא בגמ' בהדיא א"ל רב אשי אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת שאין דרכו של בני אדם כו' אלא מאי דעבד עבד וכו' אלא במקח וממכר עסקי' דא"ל לך קני כדרך שבני אדם קונין ש"מ דתפיסה מיה' הוי פי' גבי שבת אע"ג דהוי שלא כדרך כן איתא בס"א נמי וז"ל המוכר בהמה לחברו וא"ל קני כדרך וכו' בשדה ובסימטה קנה במציאה ובהפקר ובכל עניין קנה עכ"ל וכן גבי משוך בהמה וקני כלים שעליה וכו' ג"כ דינא דקמ' קנה דבעי בגמ' אי מהני משיכ' בהמ' לכלים ונשאר בתיקו וכל תיקו המ"עה כדפסקו רוב דיעות ודלא כרב האי גאון דפסק דכל תיקו חולקים כדאי' בתו' בסוף פ"ק דגטין ובשא' דוכתי לכך לא קנה במכר להוציא מרשות מרי קמ' אבל בהפקר ומציאה קנה כיון דתפס בה למה יתפוס אחר דבתפיסה או בקניין כל דהוא קונין מן ההפקר כדאי' בפ' בתרא דב"מ הבטה בהפקר קנה והתו' פ"ק דב"מ מייתי ליה וכן איתא פ' המניח אבל ההיא דחזק' הבתים ג"כ הוא בעי' דבעי ר' זירא החזיק באחת מהן לקנות אות' ואת חבירת' כו' בעי ר' אליעזר החזיק במיצר לקנו' שניהן כו' ונשאר בתיקו לכך בתר' קנה דקמא אינו מוחזק רק באותו קרקע שהחזי' בה ואידך לא בא לידו מעול' אך הבעיא אם מועיל חזקה בקרקע זו לאידך קרקע וזה נשאר בתיקו לכן הבתר' המחזיק בה הוא מוחזק בה תחילה ואין לקמ' שום חזקה להוציא מידו כיון דנשאר בתיקו ואמרי' בזה המ"עה ע"ש בפר"שבם וז"ל לקנות אותה ואת חבירתה החזיק בא' ונתכוין לקנות בחזקה זו את שניהם אותה לבדה קנה כו' דמיצר מפסיקי ודוקא בנכסי גר דממילא קנה הלכך אין בו כח לקנות אלא אותו שדה שהחזי' בה אבל במכר וכו' עכ"ל ע"ש וכן פרש"בם הוחזק במיצר לקנות השדות שתיהן כו' אבל המיצר נ"ל אע"ג דמיצר הוא משועבד לשדה לשמר' כמו שאפשר לשאר בהמו' ואמרינן בקדושין אלו מכר לו עשר בהמות באפסר מי לא קנה וכו' או דלמא האי לחודיה קנה כו' ולא דמי לאפסר של בהמות כדאמרינן בקדושין מי דמי התם איגודו בידו כו' ובעין זה פרשב"ם כמה זימנא ע"ש וכן פי' בהדיא דבעי' החזקה וכוונת תרוייהו בעינן על האי מאן דפשח דיקלא וז"ל דתרתי בעינן שיעשה תיקון בקרקע בידים ובאותו תקון יהא מתכוין לשום תיקון כדי להחזיק בו עכ"ל ובדבר זה אין חילוק בין קרקע למטלטלי כדמוכח הסוגיא וכה"ג איתא נמי במטלטלין דצריך כוונה פ"ק דב"מ אמר ר"ל ל' אמות של אדם קינו' בכל מקום ופרי' עלה מדתנן ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה וכן פר"י הפיאה. ומשני כיון דנפל עליה גלי דעתי' כו' ש"מ. דגבי מטלטלין נמי תרתי בעינן ואשר חילקת בין מקרקעי למטלטלי אמת הוא חילוק זה כי כן איתא בכמה דוכתי דיש חילוק בין מקרקעי למטלטלי אך אין כאן מקומו ומאי דקשה לך דכתב האשיר"י בפסחים דנהגו לברך על ביעור כו' דצריך אדם לאשמועינן חידוש א"כ ה"ל נמי לברך הבור' פרי הגפן והאשיר"י גופיה כתב שיש לברך בורא וכו' כבר כתבתי שאין לי אשר"י וכתבת לי בקיצור לשונו ובדילוג אך מה שכתבת וז"ל וק"ל דבפ' כיצד מברכין על האי מלתא גופי' איתא באשר"י שמברכין בפ"ה וכו' ולא מברכין הבורא עכ"ל קצת משמע לשונך הא דכתב האשר"י תיקון הברכה שיש לברך בורא כתב מנפשיה וזה ליתא דהאשירי נקט לשון דמתני' ריש כיצד מברכין שעל היין מברכין בפ"ה כו' שעל הפת הוא אומר המוציא למ"ה לכך היה לך להקשות מתני' דכיצד מברכין על האשרי דפסחים ותרוצים דידך דברים נעימים ועמוקים הגם אם היה לי לפקפק אינו רצוני וכן אין ווסתי כה"ג לפלפל ע"י ספר כ"א פא"פ. אכן נראה מתוך דבריך שלא עיינת' בגמ' שכתבת חילוק וז"ל נ"ל לחנק דלעיל ל בפסחים דפסק הגמ' בהדיא הלכתא על ביעור כו' אבל בברכ' לא איפסיק הלכתא בהדיא כו' עכ"ל האי כתבת מנפשך בלא עיון כי ג"כ איתא שם בגמרא והלכתא המוציא למ"ה דק"ל כרבנן. ונ"ל דלא קשה כלל לתקן לברך הבורא משום דבורא לישנא דקרא כדכתיב בישעיה כה אמר האל הבורא שמים ונוטיהם וגו' וכן אני ה' מקדישכם בורא ישראל מלככם וכן כי כה אמר ה' בורא שמים ועושיהם לכך אין לשנות כלל נגד לישנא דקרא דהא אפילו המוציא למ"ה אין לשנות אף ע"ג דיש בה חשש עירוב אותיות כדאיתא בתו' ולא ידענא בשום קרא הבורא אך לאו קרא אנא הגם אם נמצא בשום דוכתי ודאי יש לישב שהוא ע"י פשטי' דקרא או ע"י דרשא דאלהבא קאי עי"ל דיש שני לישנא בתו' פ"ק דפסחים וז"ל והלכתא על ביעור חמץ כלו' יכול לומר כן שאף זה הלשון משמע להבא או שמא דוקא כו' ע"ש עכ"ל ומתוך לשונך אשר העתקת' ליה האשר"י נר' דסבר האשר"י הא דפסק הגמ' הלכתא על ביעור חמץ פי' דיכול לברך על כלישנא קמא של תו' וז"ל ונהגו לברך על ביעור וכו' עכ"ל אמינא מדנקט נהגו משמע מנהג' ולא חובה לברך על ביעור אלא איבעי מברך לבער א"כ הא דפסק הלכתא על פי' דיכול לברך על דאי סבר דפי' חובה לברך על א"כ למה נקט האשר"י לשון נהגו הא הגמ' נקט חיובא והוא נקט נהגו. מעתה לא קשה למה לא נהגו הבורא די"ל כיון דאיתא במתני' בהדיא לומר בורא בלא ה' לכך אנו מברכין כלישנא דמתני' מ"ת מתני' גופיה למה לא נקט הבורא די"ל מתני' לא איירי משום מנהגא רק קתני לישנא הבאר היטב ויפה לכ"ע מ"ת א"כ למה נקט המוציא ב"ה ונ"ל זה מתרץ הירושלמי שלא לערב האותיות ולפי האי טעמא מיושב הא דק"ק אמאי בירך רב זביד מוציא הלא מתני' קתני המוציא וכן למה לא הקפיד עליו ר' זירא מהאי טעמא דבירך מוציא נגד מתני' וכן ק' מה צריך הגמרא לפסוק הלכה המוציא פשיטא הלכתא כסתמא דמתני' דכל היכא דאיכא מחלוק' בבריית' וסתמא במתני' הלכתא כסתמא דמתני' ועוד הלכת' כרבנן ועתה מתורץ הכל די"ל דמתני' דקתני המוציא משום שלא לערב האותיות וזהו חשש דוקא לסת' בני אדם דלא דייקי בברכו' וכו' כגון המון עם דלא הוי צורב' מדרבנן אבל צורב' מדרבנן דמברכין בכיוון ובמתון ליתא בהון חשש עירוב אותיות ומתני' דקתני המוציא איירי בסתם בני אדם ולכך לא הקפיד ר' זירא על רב זביד שהיה לו לברך מוציא דעל דידיה ליכא למיחש לעירוב ולכך נמי צריך הגמ' לפסוק המוציא לאשמועי' אפי' ת"ח צריך לברך המוציא שלא לחלק בברכות וגזרי' מ"ח אטו עם הארץ דאי ת"ח בירכו מוציא אז חיישינן גם עם הארץ יברך כן ואין לתרץ לכך צריך הגמ' לפסוק הלכת' דאי ממתני' דקתני המוציא ה"א, דפי' דיכול לברך המוציא דהוא נמי לשעבר משמע אבל אי בעי מברך מוציא קמ"ל הגמ' הלכתא המוציא דוקא ולא מוציא הא תירוצים ליתא דע"כ מתני' פי' דצריך לברך המוציא דאי פירש דיכול לברך המוציא א"כ ליתנ' הבורא לאשמועי' דיכול לברך הבורא ועי"ל דוקא ביעור. או המוציא הן ברכות יחידות יש לתקן על ביעור או המוציא לאשמעי' חדוש אבל בורא דשייך ברוב ברכות לא רצו חכמים לשנותן כלל רק תקנו הברור ויפה לכ"ע דלשון בורא מברכי' בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה בורא מיני מזונות בורא מאורי האש ודכוותיה טובא לא רצו לשנותן כלל ותדע דכן הוא דהירושלמי מפ' טעמ' למה מברכין המוציא ב"ה שלא לערב האותיו' כדאיתא בפ' כיצד מברכין וז"ל והלכת' המוצי' כו' אע"ג דמוצי' כ"ע לא פליגי דמפקינן משמ' בירושלמי מפ' טעמ' שלא לערב האותיו' כו' עכ"ל א"כ ל"ק מעת' מאחר דחזינן דהירושלמי לא חש ליה לטעמא דמשום חידוש דא"לכ תתרץ לכך תקנו המוציא לאשמועי' חידוש א"כ ק' איך מתורץ לפי הירוש' למה תקנו על ביעור משום חידוש אע"כ צ"ל דעל ביעור דווקא מתורץ ץ משום חדוש תקנו על כיון דאותה ברכ' הוי ברכה יחידית ואינו בא כ"א פעם, אחת בשנה אבל המוציא אע"ג דברכה יחידה היא דלא מצינו בשום דוכתי יותר לישנ' דהמוציא כ"א על הלחם מ"מ מאחר דאותו ברכה בא בכל יום ובכל עת לא ה"ל לתקן המוציא דלא הוי שפיר לכ"ע אלא ה"ל לתקן מוציא ה"נ מתורץ האש"ירי קושיא דידך. אכן לפי קושייתה דידך משמ' דמשוה את הבורא והמוציא לגמרי א"כ ה"ה הסברא די"ל כיון דחד מלתא הוא ואשמעי' החידוש מן המוציא תו לא צריך לתקן הבורא משום חדוש דתרתי ל"ל. מ"ת מה מהצריך הירושלמי לפ' הטעם שלא לערב האותיות ה"ל לפרש משום חדוש וי"ל דקשה לירושלמי כיון דבורא ומוציא חד מלת' לגמרי יש גריעותא לחלק מיניה וכו' על זה לברך בה' וזה בלא ה' היה עדיף טפי נמי לברך מוציא או לתקן נמי הבורא וע"ז מתקן הירושלמי שלא לערב האותיות וק"ל ותו אין להאריך וישיג שלום לעל כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ: