אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

עה

עד

מודעת זאת לכל הארץ איך שבא לפני צעקת ה"ה ר"ג מה"ר אליהו שי' על מקצת אינשי דאפיקו קלא בישא של לעז ופגם על אשתו החשובה וההגונה מרת ריינ' שתי' איך שלפני שבע שנין נשבעת על הודאותה שלא היה לה יותר מק' זהו' לבד ספרים ומטלטלים ויתר עניינים שאין צריכים לכלול תוך הודאה. וכאשר נשאה עתה בקרוב ההיא מרת ריין לר"ג מהר"ר אליה מסתמא כתב' לו לנדוניו כפליים בערך מאתיים זהו' או יותר ומחמת זה הוציאו לישנא בישא על האשה הנ"ל באמרם שלא נשבעת כדינא וכראוי בפעם ההי' זה קשה לשמוע ולפגום בת ישראל במילתא דליתה ביה טעם או סברא או נדנוד של לעז כי ידוע וגלוי לכל שבתוך ו' שנים או ז' יכול אדם להעשיר. או להעני ח"ו גם לפי הנהגת העולם. כי ברכת הבית מרובה ויכול אדם לקמץ מעיסתו להעשיר בסייעתה דשמיא ולית דין צריך פנים מ"מ כיון דאתה לידן נימא בה מילתא ואבא בקצרה להראות מקום:

איתא בפרק חזקת הבתים איתמר אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמו ואמר שלי הן וכו' רב אמר עליו להביא ראייה כו' ושמואל אומר על האחים להביא ראייה כו' ואמר רב חסדא ל"ש שעליו להביא ראייה אלא שאין חולקים בעיסתן אבל חולקים בעיסתן אימור מעיסתו קומץ ועל האחין להביא ראייה ופרשב"ם וז"ל ל"ש כו' אלא שאין חולקים בשום דבר בעולם אפי' בעיסתן הילכך מאין לזה כלום בלא אחיו עכ"ל ש"מ דתלי' ההריוח בדבר מועט דקימץ מעיסתו ואע"ג דלא טען אנן טענינן לי' כדאית' בתוס' ובמרדכי דהימנינן ליה במיגו וע"ש לא מחלק שם אם הוא זמן רב שחולק בעיסתן או זמן קצרה וכו' וכן לא מחלק אם הממון שאמר שהוא שלו המעט הוא אם רב שיכול להרויח אותו ממון בקימוץ מעיסתה מ"מ מהימן ומוציאים הממון מחזקת האב כדמשמע לשון רשב"ם וז"ל דכיון דלא נודע מעולם מאיזה צד יש לו ממון בלא אחיו שאין חולקים בשום דבר בעולם כו' מאין לזה כלום בלא אחיו עכ"ל משמע אם היה לו כלום אפי' ש"ד בעולם תלינן ביה א"כ מכ"ש וק"ו הכא עובדא דידן דאותה ק' זהו' הודאת הוא ממון חשוב ויש בו כלי להרויח טובא. ועוד היו לה הרבה עניינים שלא היה בכלל הודאת כדלעיל ולא היה לה טיפול. וכן היו כמה שנים שנעש' הודא' שיש להרויח בהן כהנה וכהנה וכפל וכפליים לפי אורך זמן הודאת ואין להרהר או לגמגם כלל אחריה אע"ג דהלכתא כרב כדפסק האלפסי:

ורשב"ם דחניא מוואיה ופליגא רבה ורב ששת אליב' דראייה במאי רבה אמר בעדים ורב ששת אמר בקיום שטרות ש"מ שצריך ראייה זא"ק כלל דדווקא היכא שאין לו שום ממון בעולם בלי אחיו בזה פליגי רב ושמואל וסבר רב עליו להביא ראייה ובזה פליגי רבה ורב ששת ראייתן במאי אבל היכא דחילק מעיסתה א"צ שום ראייה כדאמר רב חסדא ל"ש וכו' כדלעיל כל זה כתבתי לרווחה דמלת' כי אין לפגום או לפסול בר ישראל בכה"ג אם לא אתו עדים ואמרו דההיא שעתה דאשתבע ה"ל יותר מהודאת כגון שאמרו ההיא שעתה דאישתבע ה"ל יותר בידי או ברשותי והוא ידע ואם לאו הכי אע"ג שנתעשר אח"כ אמרינן דילמא מציאה אשכחיה כדאית' ב"פ הכותב גבי רב יימר וחסא דאמר חדא דידעינה בי' בחסא דלא אמיד כו' ומק' התו' ואגודה דילמא מציאה אשכחיה כדאמרי' גבי עמרם צבע פרק הניזקין ומתרצים מילתא דלא שכיחה לא טענינן ליתמי. משמע הא אי הוי קאים וטען מהימנינ' ליה וכן איתא נמי בתו' פר' איזהו נשך בדיבור ואתיא מריה ויהיב סימנים ע"ש אך במרדכי פרק הכותב נמי מקשי' ומתרץ בע"א וז"ל וא"ת ואמאי לא אמרי' מציא' אשכחי כדאמרינן בהניזקין גבי עמרם צבעי' וי"ל שאני התם גזל כי האי חציפו ליכ' למיחש כו' ע"ש לכן מובן ומורג' לכל כוונית המדברים מוצאי דיבה רעה דלצעורי קא מכווני ולפגום כבוד האשה החשובה הנ"ל והמצורפים אליה עם יתר כוונת רעועו' וגרועות וקל להבין מחשבות הרעה:

ואמינא על הני מוציאים דיבה שהם עוברים כמה לאוין לא תלך רכיל אל תוכו וגומר וגדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו כו' וזה ניתן להישבון כו' מלקינן על לאו זה כדאי' במרדכי פרק הזהב וכן הרי הן בכלל חבירו וכן הרי זה מוציא שם רע אשר לא ניתן למחילה וכל עונשים גלויי' ידועים ונאמר יכרת ה' שפתי חלקות לשון מדברת גדולות ובאתי לפרט עוד חיוב הני דאפיקי לישנא בישא דכיון דביישו מרת ריינא הרבנית כאלו ביישה הרב בעלה ר"ג הנ"ל. כדאמרינן בריש פרק מציאת האשה אשתו כגופו ואיתא נמי בתשובה רב מתתיא גאון ז"ל כיון שלא הגיע בה הרוק בושת קל הוא ויפייס בעל האשה בתעניות ויבקשו ממנה ומבעלה מחילה כו' ש"מ מאן דמבייש אשה בעולת בעל גם חייב לפייס את האיש א"כ מאן דבייש הרבני' כאלו בייש בעלה ר"ג מהר"ר הנ"ל וידוע מאן דמבייש ת"ח חייב ליתן ליטרא דדהבא עם שאר פיוסים הנמשך לזה לכן אמינא אי לדידי. צייתי הני מוציאי דיבה יחישו לעצמם ויעשו כאשר כתב מהר"ם ז"ל המחרף יש לחוש לעצמו ויסגף לעצמו בתעניות ובממון ובמלקות אולי יש תקוה ויכפר כי מאד גדול עון ועונש לשלוח יד בבני ישראל כו' עכ"ל ואם לא ישמעו לי עתיד ליתנו הדין אך מכאן ואילך יזהר כל איש ואשה שלא לעשות כדבר הזה להוציא לעז על האשה החשובה הנ"ל מחמת הודאות שעשתה לפני כמה שנים קדמונים כדלעיל ואם יעמוד שום אדם ויערער ההוא לעז בקריצות. או ברמיזות כדי לפגום כבוד האשה הנ"ל או להחליש כבוד' ישתרבב לשונו עד טיבורו ורבצה בו כל האלה הכתובה בתורת משה איש האלהים. ויהיה בנחש ומובדל מכל בני ישראל ואם יאמר המערער שרצה לברר האי לעז ולהשיב ב"ד על ככה גם על זה ראוי לנזיפה וגערו ביה. כל בר ובת ישראל בחזקת כשרות כדאיתא בטור ח"ה וכן כה"ג ידענה עובדא דנקטו בעלי ריב לפגום כזה אדם כשר וגערו בהו רבותי' הגדולים ריש גלוותא בהנהו גברי והוציאו בנזיפה ופסקו שאין להשיב ב"ד על ככה וקבעו בו מסמרות בגזירות באלות. ובקללות ואנכי ח"מ היה סניף עם רבותי' בגזירתי לטפויי גברא בעת ההיא. והשומע לי ית' וכוונתו על הדין ועל האמת והשלום כו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה