אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

עד

עד

כאשר תבע יוסף את רוזלן איך שנעשה ערב שלה כגד העיצה מחמת מס שלה כי כשרצת' לעקו' ולעשות נשואיה פה או"למא חששה שהעיצה יעלילו עליה ועל נכסי' שהלכה לדרכה בלי רשות ובלי פריעת המס לכך לקחה יוסף עמה והלכה להעירונים ואמרה שרצת' לילך לדרכה ודעתה לחזור ויוסף יהיה ערב שלה עבור המס ואירע הדבר שעקרו היא ובנה וחתנה לגמרי ועל ידי כן נתגלגלו שתפסו הערונים את יוסף מחמת ערבות וכשבא לתפיסה נתגלגלו עליו לפרוע מס שלו, וכבר נתן משכנות להם כדי לדון עמו על מס שלו לפני הפקיד עי"כ צריך למחול על אותו דין וצריך ליתן מס שלו גם מכרו משכנות שלו בזול. גם צריך להוציא שחדים בתפיסה. גם צריך לעשות שבועה שלא לנקום תפיסתו שקורין אורברי"ד ולמחול על תביעותיו שהיו לו על העירוני' והוא עדיין כמו תפוס שאין לו רשות לתבעם. כ"א לפניהם כל זה תבע יוסף מרוזלן ולשלם לו ההיז' ולסלק מעליו הנד'. דהוי כמו אורוד"ר ואמר יוסף שרוצה לברר שרוזלן בקשו להיות ערב על ידי עירונים וגם עם העירונים שאמרו לשר שלא תפסו אותו מחמת עצמו רק מחמת ערבת רוזלן ורוזלן השיבה לה"דם מעולם לא בקשה יוסף להיות ערב שלה גם לא נתפס אלא מחמת שהרחיב פיו לדבר גדולות נגד העיצה איך שהם לא קיימו הקיומים שלו ולא נתפס מחמת' ומה שהביא יוסף ראיה שנתפס מחמתה שהרי העירוני' אמרו לשר של יוסף שתפסו אותו מחמת ערבות של רוזלן אמרה רוזלן דאאת"ל דאמרו העירונים כן זהו משו' ישוב שלא רצו להתקוטט ולהתווכח עם השר זהו עיקר דבריהם אך האריכו מאוד כל אחד ואחד לתת טעם לדבריה' נאמן ולחזק דיבורו ודינו ע"ז א"צ להאריך ולבאר:

אומר אני אפי' את"ל שהוא כדברי יוסף מ"מ היה צריך להביא ראייה בכמה גוונים בעדו' בענין המועיל מכ"ש עתה מאחר דרוזלן טענ' להד"ם על כל דבריו ואפרשנו כל החלוק אי"ה ומעתה אתחיל ואומר כיון דכופרת שלא נעשה ערב שלה מעתה אאק"ל דברור כשמ' שנתפס בעבורה לבד ולא בעבורו מ"מ אינה חייבת לו כלום דמה יש לו עסק עמה אם העיצה עושה לו נגד שורת הדין דהא אמרי' פרק הגוזל בתרא אמר רב האי מאן דא דאשתכח בבי דרי היו ד' שותפי' בגורן והביאו הג' חלקם לביתם והרביעי נמצא בגורן פרע מנת מלכא בשביל כול' וכשיבאו חביריו אין יכולי' לומר לו שלך היו ולא שלנו כו' אבל אריסה לא דאין לו חלק בגוף הקרקע ואין לו עליו לפרוע חלק של ב"ה. וגדול הוא מה שנטל מן האריס עכ"ל. ש"מ דזה מיירי דווקא בשותפי' ואפילו אם נטל מן האריס חלקו אין לו על בעל הבית לסלקו אע"ג דהיו שותפים בפירות ובהתבואה כיון דאין שותפו' בגוף הקרקע וכן איירי נמי בכה"ג בר מתא אבר מתא מעביט דהיו שותפים וכן איתא בירושלמי דפירקי' ובריש שני דייני גזירו' ארי"בל אין אדם נתש' על חבירו וחייב ליתן לו כלום אם ראובן חייב למלוה של גוי או ישראל והלך אותו מלוה ותפס שמעון בן עירו וממשכנו בעבור ראובן והלך שמעון ונתפשר עם זה המלוה ונתן לו כסף או משכון אין ראובן חייב לשמעון כלום כי ממלוה זה שלא כדין תפסו לשמעון כו' ע"ש כדאיתא שם אבל אם תפסו בשביל גולגלת שהיה ראובן חייב לגבאי המלך ופרע ישראל בעבורו חייב ראובן לפרוע עכ"ל. מסתמא זה מיירי נמי בשותפי' כדפ"ל:

א"כ ש"מ אפי' מה שחייב ראובן מדינא לשלם. כגון שיש לו עליו חוב גמור ונתפס שמעון על ופרע בעבורו אין ראובן ח חייב ליתן לו כלום מכ"ש הכא כשרוזלין אומרת שאינה חייבת המס כל כך הרבה להעירנים והם העלילו שלא כדין על יוסף אפילו אם יוסף פרע המס בעבורה איינה חייב' לשלם לו כיון דאינה, ערב שלה לפי דבריה וגם שלא כדין העלילו עליו מכ"ש וק"ו הכא עובדא דידן שרוזלן פרעה המס שחייב' להעיצה לפי דברי העיצה שאין לו ליוסף עליה לא דין ולא דברים עבור זה שהעצה העלילו עליו ובא לידי היזק לפי דברי יוסף ואפילו שותפים במס כה"ג אינה חייבת לשלם רק מנתה דידיה דחייב מדינה חלקו של מס כדאי' לעיל האי מאן דאישתכח בבי דרי ופרע המס בשביל כולם חייבים הג' לשלם חלקם אבל אם העליל ע"ז דאישתכח בבי דרי שלא כדין שצריך ליתן יותר מהמס השייך להשלשה זה לא קאמר דחייבים לשלם מכ"ש עתה שרוזלן אומרת שלא נתפס בעבורה רק מחמת עצמו שהגדיל לשונו כדלעיל ואפי' אם היה עובדא דידן שרוזלן מודה לו שהיה ערב שלה ואיתא בתשו' מה"רם פ' הגוזל בתרא וז"ל מי שמעמיד חברו לגוי ערב מה הדין והשיב נ"ל דעלה דידי' רמיא מסלוקי ואפי' אם הגוי מעליל עליו שלא כדין כו' עכ"ל ע"ש מ"מ איתא נמי באות' תשובה וז"ל מיהו נ"ל שאינו נאמן לו' כך וכך הוצרכתי ליתן לגוי לפשר עמו ואפי' בשבועה לא יטול כו' ואם נתפשר ראובן עם הגוי וסלקו ולא העמיד עליו עדים איהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו להתפשר בעדים כו' עכ"ל ע"ש. ש"מ אפי' מי שהוא ודאי ערב חברו והעליל הגוי עליו צריך עדות ולא נאמן על פיו אפי' בשבועה ליטול כ"ש וק"ו הכא עובדא דידן דרוזלין אומרת לה"דם דלא נעשה ערב שלה וגם נתפש עבור עצמו גם אמר' אין ליוסף ראיה בעדים שבא לידי הזיק אשר טען שהוציא שחדים ע"ז או מה שאמר שמכר העירונים המשכנות שלו בזול לאו כל כמיניה להתגולל על רוזלן היזק כאשר טען בלא עדות וראיה ומה שהביא ראיה מזה שהעירונים אמרו להשר שלו שתפסו יוסף עבור ערבות של רוזלין אינה ראיה כלל וק"ל. אכן אם יש ליוסף ראיה המספי' והביא לפני אותו ראיה מה שהוא אע"ג דלא טען שיש לו ראיה או עדות אז לפי הראיות. אדון ג"כ בעת ההיא אבל עתה אין לו על רוזלן מדינה מחמת תביעה זו לא דין ולא דברים. ומה שאמר יוסף שמקצת עירונים אומר אם לא היה נתפס יוסף והיה דן עם העיצ' עבור המשכנות שלו שהניח עבור המס ודאי היה מנצח זה דברי רוח ופטומי מילי הוא כי קשה להוציא מידם מה שבא לרשות' דהוי כתוא מכמר. ומי יכול לדון עם מי שתקיף ממנו ובפרט שהם גם שרים שלו. גם אמרה רוזלין כל זכות שהיה ליוסף על העיצה יש לה ג"כ גם ידוע שזכות' עדיף טפי מאחר שעיקרה דירה מההוא אתרא ומקום מושבה אלים טפי וידו גבר על ווי"רדא והכתב אשר כתבה רוזלין ליוסף אשר הביא יוסף ראיה לדבריו בסי' ג' אשר כתוב בו שדן אותה לכף זכות שעשה לטובתה מה שלא נתן הכתב להעיצה וז"ל דעם זייא וויא אים זייא דוא הושט אים בעשטן גטאן אונ גילאשן עכ"ל מוכח מתוך אותו כתב לפי דברי רוזלן שלא נעשה בתחילה ערב שלה רק בתפיסה מכריחים אותו להיות ערב וז"ל וויא דוא דרום בישט תפוס גיווארן אונ אויף דז זעלביג מיין ערב בישט גיווארן דאז איז מיר גאר לייד כו' עכ"ל מדכתב דוא בישט ערב גיווארן ש"מ דלכתחילה לא היה ערב שלה רק עתה בתפיסה ע"י הכרחת העירונים וכ"כ וז"ל איך קום יוא דיינר תפיסה צו שאדין עכ"ל וזהו משמע נמי נתפס בעבור עלילות עצמו וכ"כ דז צו ביזארגן אישט אז פיל אז דוא געבן הושט דז איך אויך אזו פיל מוז געבן עכ"ל משמע מזה שהיא תלייה הפסד שלה בגרמתו וכן כתבה אח"כ מה שנשמע לו והלכה אחר עצתו שלא ליתן הכת' להעיצה שלו זהו בשבילו וטובתו וז"ל דז איך דיר ניט גיפאלגט האב דז דוא ניט הושט גשפראכן כו' עכ"ל משמע מזה שעיכב' כתיבת הכתב לטובתו עיין בכתב ותמצא כל טובת משמעתו וז"ל נון וויש ליבר אונקיל אז דוא מיר שרייבשט אז פון דר מסים וועגן וויא דוא דרום תפוס בישט גיוארן אונ אויף דז זעלב מיין ערב בישט גיווארן דז איז מיר גאר לייד אונ דוא הושט עז דיר זעלברט גטאן דז דו ניט מיינן בריב הושט געבן אז בלד זא היט איכש מיט אירם ווילן גטאן אדר העט עז מיט דעם מרשלק איין ענד גימאכט. נון איזט וואל פר זיהנדליך האשטו דיין מסים געבין דז דוא מיר ניט שרייבשט. וויא פיל אדר וואז דוא געבן האשט זול אוב דיך דיא עירונים האבן באצווינגן דז דוא פר מיין מס ביסט אויך ערב גיווארדין מוסטו עז ניט געבן וואז דוא אין גיהיישן הושט וויל איכש געבין דז וויישטו וואל אוב מיר רעכט גישיכט אודר ניט אוב איכש שולדיק בין אודר ניט איך קים יא דיינר תפיסה צו שאדן דז צו ביזארגן איזט אז פיל דז אין געבין הושט דו מוז איך אין אוך געבן דז ווער ניט גישעהן האשט דען בריף געבן הין פון דר עיצה צו ווירד"א זא מיכט עז וואל בעשר זיין גיווארדן בוזר מעכט עש ניט גיווארדן זיין זייא וויא זייא דוא האסט עס אים בעסטין גילאשן דז דו מיין בריב ניט גיענטפרט האשט דז קומט אונש ביידן צו שאדן זא הון אינ' פון דיין וועגין לושן אזו טון דז איך דיר גיפאלגט האב דז דוא ניט העסט גישפרוכן איך היט דיך אום זיין מס גיברוכט ווען אין נון אלז איזט מאכן די עירוני' אן קלאג בערבאר פענדין אונ איר' גווינט עז פון מיין חובות איין רייכטי' אויז אז פיל דוא געבן הושט איך בורכט עז ווער מיר ניט בעשיר עכ"ל ומכל הני טעמים. לפי המובן הדין נותן שאין ליוסף על רוזלן אפי' קיבל שבוע' כיון שפרע המס שלה ויתר טעמי' הנ"ל מ"מ כיון דבלאו הכי יש חיוב שבוע' עליה יש לכלול גם זה תוך אותה שבועות שלא בקשו להיות ערב שלה ולא נעשה ערב שלה כשהלכה מן העיר ויש לי טעמים על הטלת קבלה זה וק"ל. ומה שתבע יוסף את רוזלן ומתרה בה שלא תתבעי שום פרוע שהוא נעשה ערב על אותה חובות שלא לתובעו עוד שלא לגרום לו היזק וגם מה שגבתה כבר מן החובות תעשה לו בטחון אם יבא לו מזה היזק לסלקו כו' גם ביקש ממנה להתיר לו להעיד להגוים שנפרע החוב במקום שנעשה ערב ורוזלן אמרה שמעולם. לא בקשה אותו להיות ערב שלה רק הוא אומר כן משום שלקח ממעות לידו נדר לגוים לסלקם כדי שישארו המעות בידו ולכך אמר שנעשה ערב ע"ז לא צריכנא לפסוק כי כבר פסקנו לעיל בתביעת רוזלן כל זה באר היטב:

אשר תבע יוסף מרוזלן פיזורו אשר פיזר שרכב ו' פעמים עבורה לגורלי"גן לדון שמה לפני העיצה מחמת העיכוב שלה שנעש' על נכסיה וכן רכב הנה אולמא אל רוזלין בציוויה ב"פ ואמר שעולם הפיזור בערך מ' זהו' עם שאר יציאות כי בערך כ' זהו' הוציא לשחדים ובערך ח' זהו'. צריך לפדות הכתב גלחות הפסק דין ובכל רכיבה אשר רכב עליה פיזורו בערך ד' זהו' כי בכל פעם לקח תייר עמו בהליכה ובחזיר' שכר תייר ומכס ופיזורו ופיזור התיירן ולפעמים שהחזיק התיירן אצלו ג' או ד' ימים כשהיה דעתו להחזיר מיד כדי למעט הפיזור וכן פעם אחת י"ד ימים נתעכב במרלינגן אשר בו בפעם פיזר הרבה. והשיבה רוזלן שלא ידעה שרכב לנירלינגן רק ד"פ גם דבר תימא לומר שפיזר כ"כ כי אותה ד"פ שהיה שם היא היה אצלו בעיקר המשפט וכל הוצא' שעלתה ע"ז מחמת המשפט משלמת הוא מכיסה ואידך ב"פ לא נתעכב שם כי נדחה המשפט שלא היה צריך להשהות שמה ולא היה צריך שום יציאה. ומ"ש יוסף שרכב הנה ב"פ השיבה רוזלן שלא ידעה רק בפעם אחת וגם באותו פעם לא שלחה אחריו רק כשעשתה הזיווג פה שלחו אליו ציר מיוחד ושאל ממנו עיצה כי כן אמרה לו שלא לעשות שום זיווג בלתי ידיעתו וכתבה אליו שהיה רצונה שיהיה אצלה אבל לא שלחה אחריו אמר אני מה שאמרה רוזלן שלא שלחה אחריו כשרצתה לגמור החיתון בזה טעות ושגגה בידה ושכחה ופליאה היה לשכח מעשה בכה"ג ועז"נ ויראת מאלהיך הלא קיבלה עליה שלא לטעון שקרן רמאות וכן איתא בכתבה שלה בסי' ה' וז"ל ווייש ליבר אונקיל דז איך דיר דיין ענקיל הון גשיקט דז דוא ניט לושט אונקומשט הער ווען מיין אינקיל מהר"ר ברוך היט מיך היא ביהאלטן איך וואלט מיט דעם עניקל היים זיין אז איך דיר פאר גשריבן האב פון יוסף נורלינגן וועגן אונ פון מיינט וועגן זוא האט מירש מהר"ב בישט גיריטן דאך הון אוכש ניט וועלין ביגערן כו' עכ"ל. הרי גם מוכח מכאן ששלחה אחריו בזה הפעם עוד איתא בסי' ט' שבקשו לבא ואם לא בחינם אז רצתה ליתן לו שכר כדי לסייע לה במחלוקת בתו עם בעלה וז"ל דרום ליבר אונקיל וואלט איך דיך גערן ביטן דז דוא מיט מירל הער קעמשט ווען עש דיך גוט דיכט זיין הער צו קומן דז דוא מיט אים קעמשט זו וואלט איך מהר"י מרגלית צו דיר נעמין ווילשטו עש ניט אום זולשט טון זא וויל איך דיר געבן אז גלייך אונ ביליך איזט כו' עכ"ל ש"מ דגם בזה הפעם שלחה אחריו אבל נעלם ממני אם בא באותו פעם ואמר אני מחמת הפיזור שאמר יוסף שפיזר בכל פעם ד"ז לנורלינגן או הנה אילמא ע"ז לא אוכל להעמיד הדבר על בוריו לידע כמה יצאה ע"ז לפי הסברא כי נכרי אני במדינה. לכן אמר אני יוסף רוזלן יבררו שני אנשים בנורלינגן כל אחד יברר אחד ואותו שנים יעריכו לפי אומדנא הדעת כמה יצאה ועלה ע"ז לפי הענין ולפי אשר היה אחר החירום בעת ההוא ויעריכו הדבר בריוח ולא בצמצום כל זה יקח יוסף כל רכיבה עד ד' זהו' ויכלול תוך שאר שבועות שלא פיזר פחות מאותו סך. וגם יעמידו הדבר על בוריו לדרוש ולחקור אם אי אפשר להוודע כמה פעמים רכב שמ' או מה שפיזר שמה בעיר ומה שיעריכו אותו שנים כן יקום ויקח יוסף דמי אותה פיזור מן המעות אשר בידו שהם של רוזלן או של יתום אשר הודה ומה שאי איפשר כגון שהוא אומר שרכב ו"פ לברלינגן והיא אומר ד"פ אמר אני מאחר שיש בידו משלהן הוא נאמן בשבוע' ע"י מיגו דאיבעי החזרתי לך וע"ז א"צ להאריך ולבאר בראיו' כאש' איתא במרדכי בריש ב"מ בשמעתתא דתקפה וז"ל אבל תקפה בלא עדים נאמן לישבע כך וכך אתה חייב לי במיגו דאיבעי אומר לא תקפתי וכן פי' המיימו' וכן רבנן רעגנשפורק כאשר כתב ר' יואל כן נראה לנו והלכ' כוותי' בישראל כל מי שבידו נאמן לטעון עד כדי דמיהן ל"ש פקדון ול"ש מלוה עכ"ל וכן כאשר אמר יוסף שרכב הנה אולמ"א לרוזלין בציווה ב"פ יעריכו האנשים בכאן אולמא לפי אומדנ' הדעת כמה יצאה ועלה ע"ז לפי העת ההיא וישבע גם יוסף שרכב אליה בציוויה ב"פ ויקח מאותם מעות אשר בידו ונאמן הוא במיגו כדפ"ל אם המעות אשר ביד יוסף אם הם של רוזלן אבל אם הם של יתומים אבאר הדין לקמן א"ה. ובכלל אותה שבועה יכלול שהוציא כ"ז לשחדים לצורך המשפט לטובתה כי מובן לכל שצריך יציאת שחדים על כה"ג ועתה תבע יוסף שכר מרוזלין ושאל מכל רכיב' עשר' זהובים כי אמר פעם אחת רכב מחמת יוזפ' רומהילט ונתן לו י' זהו' לשכר לבד פיזורו ורוזלן השיבה שכמה פעמי' אמר לה יוסף פא"פ וגם ע"י אחרי' שרוצה לעמוד אצלה בצרתה ועסקיה ואינו מבקש ממנה כי היא בת אחיו גם נדר לבעלה להטיב עמה ועם בניו וגם הוא עשה לו טובות בכמה גוונים. אמר אני כיון דיוסף לא התנה מתחילה ליתן לו שכר כאשר היה באהבה עמה ועתה נתרחקו הדיעות ועלתה חלודה בנייהו מתחרט על הטובה אשר גמלה למפרע ואפשר בעת ההיא לא עלה בדעתו לשאל שכר ועתה לבשו רוח אחרת ושאל שכר אע"ג דרוזלן כתבה לו בקטט בתו מירלן שיבא אליה ולסייע לה ולהיו' מורשה עם מה"רי מרגלות ואם לא רצה לעשות בחינם שרצתה ליתן לו שכר. כדאיתא בס"יג דלעיל זהו משו' דצריך לגרום שנאה מי שהוא מורשה ובפרט הכא דהוי נגד הנר' משה גרשון והמצורפים אליו לכך חששת רוזלן שימאן יוסף וק"ל וגם אם היה בדעתו שלא לעשות בחנם עלי' דידי' רמיא לאתנויי ודברים שבלב אינן דברים וק"ו שיש בכמה כתבים של יוסף שכתב לרוזלן ולבעלה משמעות שלא עשה רק בשביל אהבה ולא ע"מ לקבל פרס. ואם עובדא דידן לא ברי היזיקא אז יש לדמות להא דפ' הכונס דתנן נפל לגינה ונהנית משלם מה שנהני' ומפ' בגמ' לא מיבעיא אכל דמשלם מה שנהני' כו' אבל שנחבטת ליה הוי כמבריח ארי מנכסי חברו ומה שנהני' נמי לא משלם קמ"ל ופרי' ואימ' ה"נ אמרי' מבריח ארי מדעתו והאי שלא מדעתו אי נמי מ"א לית ליה פסידא והאי אית ליה פסידא. ר"י מקשה מ"ש מפרע חוב של חבירו וחשבינן מבריח ארי אף על גב דאית ליה פסידא ומתרץ דה"פ דמ"א מדעתו וכיון דהוי מדעתו אפי' אית ליה פסידא כמו פרע חובו א"נ מ"א אפי' לא מדעתו אלא חבירו מכריעתו להבריח ולית ליה פסידא וכאן תרתי שלא מדעתו ואית ליה פסידא וכו' אבל מדעתו אפי' דאית ליה פסיד' או שלא מדעתו אפי' דלית ליה פסידא חשיב מ"א ואין נותן לו אפי' שכרו ע"ש בתו' אלפס א"כ הכא עובדא דידן דלית ליה פסיד' דהא יהבינה ליה כל יציאותיו חשיב מ"א. אך התו' מקשה מ"ש מהא דאמרי' בפ' הפועלים ש"ח שקידם ברועים ובמקלות חוזר ונוטל שכרו מבעל הבית וכן גבי שוטף נהר חמורו וחמור חבירו והניח שלו והציל את חבירו דנוטל שכרו מב"ה. וכן כל מחזיר אביד' דנוטל שכרו כפועל בטל אמאי נוטל שכרו כל הני נימא דהוי כמו מבריח ארי ומתרץ ר"י דלא חשיב מ"א אלא כשאין הדבר ברור כשיבא לידי היזק כגון שהארי רחוק ויכול להיות שלא בא אבל היכא שכבר בא הארי אז נוטל שכרו משלם. וכן כל היכא דברי היזק כגון שטף נהר חמורו וכה"ג לא חשיב מבריח ארי לכן אמינא הכא עובדא דידן איפשר לא חשיב ברי היזיקא אע"ג דנעשה העיכוב ע"י גוים מ"מ לא היה ברי היזיקא כאשר הוכיח סופו על תחילתו וחשיב מ"א:

ואאת"ל דחשיב הכא ברי הזיקא מ"מ כיון דפרע לו כל יציאותיו ולית ליה פסידא סברא הוא דתו לא שקיל יותר דאין ליוסף מלאכה מיוחדת דמצי למימר דביטל מלאכתו וליתן לו כפועל בטל וכן איתא בפ' אלו מציאות דתנן אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם. ואיתא שם בתו' וז"ל ואם יש שם ב"ד יתנה בפניהם שישלם לו כל מה שישתכר במלאכה שהוא עושה ואם אין שם ב"ד לא ישיב כיון שאם ישיב לא יהיה לו כ"א כפועל בטל אבל אם אינו עושה במלאכה ישוב לו בחנם עכ"ל. ש"מ היכא דאין לו מלאכה מיוחדת דצריך להשיב חנם ולא משלם ליה שכר טרחו אף על גב דלא דמיא דהתם מצוה רמיא עליה לקיים השב תשיבם לכך ישיב התם בחינם אבל בעלמא לא אמינא. לא באתי לדמות עובדא דידן להשבת אבידה ללמוד משם דלא יהבינן שכרו אלא באתי להביא ראיה דיש חילוק בין בעל הבית שיש לו מלאכה מיוחדת לשאין מלאכה מיוחד' אבל זה ראיתי כיון שניתן ליוסף כל יציאותיו ולית ליה פסידא כי אין לו מלאכה מיוחדת לא מצינו שירווח וישתכר דההיא פרק הפועלים ש"ח שקידם ברועים ובמקלות בשכר עד כדי דמיהן וחוזר ונוטל מב"ה ונ"מ לכשור' דחיותא או לטירחא יתירתא התם נמי לא משלם לו שכר טרחו על מה שהוציא אלא מה שהוציא לבד ה"נ ל"ש ול"ל שאני התם דמוטל עליה להציל כיון ששומר הוא דש"ח אינו חייב כ"א בחנם ולא בשכר אכן מ"מ יש לחלק וכן הא דתנן שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים וכו' והציל של חברו אין לו אלא שכרו אע"ג דמפסיד חמור שלו דעדיף מן השכר לכך נטל זה שכר כיון שהניח את שלו להלוך לאבדון והציל של חברו לכך נותן לו שכרו דהוי כמו מלאכה מיוחדת שהיה יכול להציל את שלו ושם הצ"ל זיל בתר אומדנא דוודאי כשירד להציל של חבירו היה דעתו שחברו ישלם לו דלאו בשופטני עסיקנן להניח שלו לילך לאיבוד ולהציל של חבירו. ומ"מ כיון דלא אתניה הפסיד מכל שכן הכא עובדא דידן דאין ליוסף הפסד דה"ל לתנות וכן יש ראייה מסיפא דקתני ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו ואם היה דינא שיכול להתנות ולהרויח וליתן לו הפסידו וגם שכר אמאי לא קתני סיפא רבותא אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שכר טרחי חייב ליתן לו אך מ"ל דהתם לא שייך לשלם לו שכר טרחו דהא בלאו הכי יטריח עבור חמור שלו מ"מ מי לא עסיקנ' נמי כגון דחמור שלו א"צ טורח גדול כמו חמור חברו וצריך ליתן לו נמי שכר כגון דסמוך לנמל טפי וכה"ג מ"ת התנא רוצה לאשמועי' רבותא לאידך גיסא דמיירי שהחמור של חברו סמוך לנמיל טפי וא"צ כ"כ טורח גדול כמו בשלו וא"ה משלם כל חמורו משלם כיון דאתני וא"צ לנכות לו מה שניקל טירחא בשל חבירו ז"א כל כך רבותא דסברא פשוטה אין אדם מקפיד על טירחה יתירתא מה שעשה בשלו לכך אין כ"כ חידוש שאין לנכות לו מה שמקיל טירחא בשל אחרים ומפסיד את שלו גם שלו היה לו ניח טפי כדאמרי' משום כשור' דחיות' וק"ל לכך האידך צד הוי רבותא טפי ועוד יש קצת ראייה דהתו' מקשי' שם מ"ש הכא במחזיר אבידה שמשלם לו כל שכרו כפועל בטל. וכן בסוף הפועלים ש"ש או ש"ח שקידם בשכ' חוזר ונוטל מב"ה הכל ואין לו הפס' ופרק הגוזל תנן שטף נהר חמורו כו' והציל את של חברו אין לו אלא שכרו ואין משלם לו דמי חמורו שטבע ואית ליה הפסד ומתרצי' התם יכול הבעלים להציל ע"י הדחק וע"יל כיון שבעל החמור היה שם יכול לו' הייתי שוכר פועלים להציל ע"י ולכך. אית ליה הפסד ה"נ אם לא היה נתרצה יוסף יכולה היא עצמה להציל על ידי עצמה או ע"י שליח. וכן סברא פשוטה דיוסף איש אמיד והיה צריך פיזור הרבה ולקח בכל פעם תייר חזק וכן רכב ואם הגיד לה יוסף שלא רוצה לעשות בחינם אז היתה היציא' עם השכר הרבה יותר מדאי על זה ולכך אם היתה רוזלין יודעת שעלה בדעתו של יוסף. לשאל שכר על היציאה היתה מהדרת אחר איש אחד דאינו אמיד וגם משתדלן כגון הנ' דוד אייזלינגן שהיה הוא בלאו הכי עסקן שלה לפעמים והוא אינו למוד לרכוב או ליקח תייר חזק כ"כ או דכוותיה והוי מקמצת הרבה. כי איפשר לפי הנראה הפיזור ושכרו של דוד גייזלינג"ן אינו עולה לפיזורו של יוסף גם מה שמחלק שם דפרע חובות לא חשיב מטעם דמפרש בירושלמי בכתובות ונדרים דהוי מפייס ליה עד דמחיל ליה ויתר חילוקים דמחלק שם א"צ לפרש ולהביא כי אין מקומו לנ"ל דא"צ ליתן ליוסף שום שכר רק פיזור' כדלעיל. ואשר אמר יוסף שבכלל המ' זהו' הוי מ' זהו' שהוציא לפדות הכתב גלחות הפסק דין שקורי' אור בריבא מן הסופר עיצה ורוזלן השיבה ע"ז שרצתה לברר שאינה חייב' לו כי היא עשתה השתדלות עם העיצה מנורלינגן שיכריחו הסופר שלהם שלא יזמין או יטריד יוסף לשו' משפט נכרי ויוסף אמר כאשר שאל סופר העיר שכרו והוא דוחה אותו על רוזלן והודיע לרוזלן לסלקו ומ"מ מתעצלת היא ביותר מב' שנים ובתוך כך בא לו אזהרה מן מליץ אחד במשפט הקיסר איך שהסופר רוצ' להזמינו והעיצה מנורלינגן כתבו קשות להעיצה מווירד"א להכריח יוסף לשלם וכו' ורוזלן אמרה אחר כל זה כת' לה יוסף לסלקו והיא מודעת לו איך שהרב' עירו' השתדל עם הסופר שלא יטריד יוסף כי היא רצתה להיות צ"ד במקום יוסף לפני העיצה מנורלינגן ונתרצה יוסף לזה ומ"מ הלך ופישר עם הגוי בעבורו לבד ולא צירף אותה להיות פטורה מן הגוי ויוסף אמר שאינו אמת הוא פיטר סתם וגם אין לגוי שום תביעה עליה רק לפדות הכתב וכיון שנפדה הכתב בטל תביעתו וכן האריכו מאוד ע"ז בנתינת טעם הנה מאחר דיוסף היה מורשה של רוזלן לפני העיצה ויש להסופר דין ודברים על ר' יוסף כמו על רוזלן כאשר הודה רוזלן עצמה בטענותיה שהגוי תובע' שכרו משניהם אם כן אמר אני שהאי דינא דומה להא דאיתא בתשו' מהר"ם שהבאתי לעיל מי שמעמיד חברו ערב לגוי שהשיב מהר"ם דעליה דידי' רמיא לסלוקי אפי' אם הגוי העליל עליו שלא כדין ואשר כתבה רוזלן דיוסף נתרצה כו' מסתמא עמ"כ נתרצה שהגוי ימחול עליו וכאשר לא נעשה זה חשש יוסף שיבא לידי היזק עי"ז אמרי איש מפחד תמי' בפרט כאשר ראיתי בכתב רוזלן דלא לישתמט בשום מקום שהוא עלה בדע' אם יבא יוסף לידי היזק שרצתה לשלקו רק יש משמעות איפכא גם לא נמצא בהן שנתרצ' הגוי להניח גיזומים רק כשאמר בעלה יוסף לוי להעירון על פרעגר שרוצה להיות צ"ד להגוי לפני העיצה אז השיב העירון וז"ל דא בישטונדן מיר וואל בייא אונ מושט אונש דר בייא בלייבן לוזין נ"ל מאן לימא לן דיש כח בדברי העירון דשמא הגוי לא אשגח ביה כי בקל יש להבהיל יודי ולגרום לו היזק לכן ישבע יוסף שעשה הטוב בכל יכלתי עד שבאו לו גרומים ואזהרות שלא יוכל עוד להשמט ועשה בזה עניין כאלו נוגע הדבר בעצמו וגם פישר סתם עבור הכתב ולא כאשר טענה שפיש' בפי' בעבורו לכשהוציא' מן הכלל הפשרה ויקח אותו ממון מן המעו' אשר בידו אע"ג דאי' בתשו' מהר"ם דלעיל דצריך להתפשר בעדים ואם לא פיש' בעדים איהו הוא דאפסי' אנפשי' כו' הכא שאני דידוע כה"ג דפסק דין שלהם צריך לפדו' בדמי' יקרים וכתב זה גדול מאד באריכו' דברים ושכרו הרבה מאוד גם כתבה רוזלן עצמה ששאל בתחילה ה' זהו' וכן ע"ז אמרה רוזלן שרצתה להעמיד עירון גם כשנמשך הדבר הפליג הגוי כאשר כתבה רוזלן איך שכתב מרוזלין שנתרצה ליתן לו י' זהו' ולכך קשה לפחות אע"ג דרוזלן כתבה דלא ידעה מזה ולא נתנה רשות לשום אדם לפשר מ"מ אם נעשה הדבר כפי תיקון ענזלין קשה לפחות לכן ישבע יוסף כדלעיל. וא"צ עדות ע"ז ולקמן אי"ה אתקן השבועה דהוא בנקיטת חפץ ואיך יהוא הסדר. ואותו כתב גלחו' יתן יוסף לרשות רוזלן. ואשר תבע יוסף מרוזלן איך שנדרה לו רוזלן שלא ליקח שום בעל בלי רשותו וידיעתו ועצתו וכן הוא התחיל השידוך בינה ובין בעלה ואמר שרוצה להשתדל לה חיתון דרך כבוד עם זה יוסף ערלינגן וכן נגמר החיתון. על ידו ונדרה לו להתפשר עמו לפי רצונה וז"ל אונ זיא וואלט זיך גיטלך מיט אים איינן וכן אמר שהיה שדכן בין בתה ובין יוזפא רומהיילט. לכן שאל ממנה ג' זהו' כי מאחר דאין לה רשות ליקח איש בלתי עצתו צריכ' לעשו' רצונו ולתת לו ממון דבר חשוב ורוזלן השיבה להד"ם על הכל ואמרה שהוא לא היה שדכן לא שלו ולא של בתי גם מה שאמר שנדר' לו שלא לעשו' חיתון בלי ידיעתו ועצתו אומר' אינו כן רק כך היה כשהלכה מווירדא אמר לה יוסף לרוזלן ראה לפניך כי כמה חיתונים יבואו לפניך ראה והמלך במתון והתחכם שלא תעשה לך חיתון שאינו הגון לך והשיבה שרצתה לעשות. וכן אמרה שאמרה לו שלא לגמור שום חיתון אא"כ שאלה ממנו עצתה. וכן עשתה קודם גמר הזיווג יחדה אליו ואל בנו הציר מיוחד ושאלה מהם עצתם והאריכו בנתינ' טעם כל אחד להחזי' דברו וכן כל אחד אמר שרוצה לברר אבל לא ראיתי ראיות ברורות כ"כ רק ע"י כתב שכתבו זה לזו וזו לזה. מעתה אמר אני כאשר אמר יוסף שרוזלן נדרה לו שלא תקחו לאיש בלי עצתו האמת כן איתא בכתב רוזלן בסי' ה' וז"ל וויש ליבר אינקל כו' מיין אונקל מהר"ב הוט מיך היא בהאלטן וכו' בין יוסף נורלינון וועגן. אונ פון מיינם וועגן דרום הין איך מיך ניע וועלן ביגעבן אן דיך אז איך דיך ואר היישן הון. אונ העט איך דיר ניט פר היישן אזו ואלט איכש דענילט פון איך וואלט ניט אונ דיין רוט גיטון אז בילך ווער כו' מ"מ אינה תביעה כלל להוציא ממון ממנה על ידי אותו הנדר דהא קיימא הנדר לפי דברי יוסף עצמו שאמר שהוא שדכן ואמר לה שרוצה לדבר עמה חיתון שהוא לה דרך כבוד א"כ הוי עצתו שתעשה זה החיתון ואם יוסף שלא ברצונו ובעצתו יהיה אלא א"כ תתני לו ממון חשוב ועמ"כ הוי עצתו או ע"מ שיהיה הוא שדכן שלה. כדי שיהנה ממנה ז"א טעם כי זה לא התנה בפירוש כי דברים שבלב אינן דברים וכן אני רוצה לדון אותו לכף זכות מה שמייעץ לה בתחילה או שנדרה לו לפי דבריו היה כונתן לש"ש ועמ"כ נדרה לו לכתחילה אע"ג דעתה אינה טען כך מ"מ אין אדם משי' עצמו רמאי. ואאת"ל דאמר בפי' בשעת התנאי כשנדרה לו שעשה לשם כך שיהנה ממנה. או גם את"ל דלא קיימא נדרה ח"ו מ"מ בשביל זה אינה חייבת לו כלום, רק שחטאה לשמים שעברה על נדרה ויתר חילוקים ואיתא במרדכי פ"ק דב"מ על מילי דממון דמי שאומר לחברו נדרת לי כך והוא אומר לא נדרתי דא"צ שבועה ע"ש רק שצריך להזהירו על שבועה ראשונה וז"ל על שטען ראובן שתקע לו שמעון אמונתו אם יש שטר או עדים כו' על הב"ד מוטל לצוות לו ולקיים כו' אבל אם אין עדים ושמעון אומר לא תקעתי כפי אלא בתנאי כן נאמן אם הזהירה ב"ד על שבועה ראשונה שכך נשבע ולא מחויב תו שבוע' אחרת שלא תקע לו כפו עכ"ל. כל זה כתבתי לרווחא דמילתא כי כבר כתבתי שקיימה נדרה ומה שא' יוסף שהיה שדכן בחיתון שלה והוציא כתיבת ידיה בסי' ו' איך שהודה רוזלן שהוא היה שדכן ורצתה להתפשר עמו האמת כן יש משמעות בכתב שלה וז"ל אז דוא שרייבסט דיא מיינסט איך וויל די ברכה היימל פר דיר מאכין דיא טישט מיר צו קורץ ווען ויא ואלט איך זוא היימלך מאכין ווען דיין זון היא שט אונ אז די האסט גשריבן איך פארכט דוא וערשט מיך פר ביטן וארום וואלט איך דאז זארגן איך וייש ואל וער עז נאך מער ווען אום איין שדכנתת דז די מיר וואל טרוישט דז איך דיך בצאלט וויא ווער איך אזו גאר איין נערן דז איכז קינט פר העלן פיר דיר ווען דז איך וואל ווענט דז מיר וואל טרוישט דז איך דיך גלייך היט אויש גריכט אז פאר עכ"ל:

הרי משמע שהוא שדכן אך היא מיישבת שכתבה לו פיטומי מילין כדי שלא יקלקל עניניה:

גם לא נכתב בפי' שחייב' לו רק כתבה באת"ל שחייב' לו מה שהוא גדול משכר שדכנות משלמת וכה"ג האי שינויא דחיקה ולשורות רמאות לא קאמינא אך מ"מ בכתב של רוזלן בסי' ה' משמ' דיוסף לא התחיל השדכנו רק רוזלן כתבה לו הדבר ושאלה דרך עיצה וז"ל ווען מיין איינקיל מה"רב האט מיך בהאלטן כו' אז איך פאר גשריבן הון פון יוסף נורלינגן אונ פון מיינט וועגן כו' עכ"ל כאשר העתקתי לעיל מדכתב רוזלן דז איך דיר פאר גשריבן הון ולא כתבה אז דיא מיר גירעט האסט ש"מ דיוסף לא ידע בתחלה החיתון עד דכתבה לו רוזלן וכן משמע קצת בכתב יוסף אשר כתב לרוזלן שהוא אינה שדכן כ"כ רק מחמת שיבטל הזיווג ולא יכלו להשוותן עד שגמר הדבר ולקח כח של רוזלן בלי ידיעתו וז"ל זיין זין יוסף שרייבט מיר אים י' זהו' זייא איך אים שולדיג כו' אבר ליבה רוזלן אלז איך איצונד איין שדכנות מיט אין הון גימאכט דו וויישט א ב אילרמן ואל דז איך פאר אונ נאך דער רעכט שדכן בין גיוועזין. אונ אלז ווען איך מיך דיין מעכטיג אין דיין ווילן אונ דז דיא זאך ריכטיג וואר כו' אונ דז ער ר' יעקב מרגלית אונ אייזק כהן שדכנות וואלט געבן דא שפראך איך גיב וועם דיא וילשט איך וויל יא דיא משכנות האבן כו' אבר איך וויל עז ביי דיר בלייבן עכ"ל מדתכב' אונ אלז אוב איך מיך דיין מעכטיג ש"מ דהוא זכותו שהוא עיקר שדכן וכ"כ דר רעכט שדכן משמע שיש נמי שדכנים אחרים לכן יש לשונו' מתוך הכתב שאינ' מחוורי' לי כי לפי האמת מעש' בכל יום שקרובים מכניסי' עצמם בתוך הענין ומוותרי' בע"כ של בעל דבר כדי לגמרו מ"מ משום הכי לא הוו שדכני' גם מה שאמר יוסף שהיא שדכון חתנה עם בתה ואמר שכן כתבה רוזלן בסי' י"ד וז"ל ליבה מירלן אז דוא מיר גשריבן הושט פון דיין וועגן דז האב איך ביי דיין אונקיל גשריבן דז ער טו אז איין פריינט אונ זיך דיינר אין נעם ער האב דיך דאך צו יוזפא רומהילט גיהולפן כו' עכ"ל. גם זה אינו ראייה כלל שמא ג"כ באותו חיתון היה בעובי הקורה מ"מ משום הכי לאו היה שדכן. מעתה אמר אני האי דינא דשדכנות איתא בהדיא במרדכי ובשאר דוכתי היכא שהתנ' השדכן בפי' ליתן לו הרב' שכר מ"מ יש דעות דאין לו אלא שכרו והיכא דזה אומר אני שדכן וזה אומר להד"ם אז אפי' שבועה לא בעי דלא חשי' דררא דממונא וז"ל המרדכי פ' הגוזל בתרא טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אמר מהר"ם וה"ה לשדכנות דאין לו אלא שכר טרחו אמנם בספר א"ז ראיתי שפסק שם רבי שמחה שחייב ליתן לשדכן כל מה שהתנה כו' ואם הוא כפר ואמר מעולם לא שכרתיך נאמן בלא שבועה דליכא דררא דממונא כו' שמודה השכי' שלא בא ממונו ליד השוכר דגרע ממנה יש לי בידך והלה אמר אין לך כלום עכ"ל ואמינא אי לאו הכתבי' שהעתקתי לעיל הית' רוזלן פטור בלא שבועה אך מאחר דיש הני לישני דלעיל מגמגמים יש לכלול תוך שבועת רוזלן שהוא כדבריה שלא היה יוסף שדכן באילו הב' שדכנות, מ"מ לפי תואר הענין נכון להטיל פרס ביניהם ליתן לו מטרון שווה ב' זהו' כדרך שראוי ליתן לקרובים בכה"ג מחמת שדכנות שלה. ועתה דכבר עבר תתני רוזלן ליוסף ב' זהו' ואשר תבע יוסף את רוזלן איך שבעלה קויפמן חייב לאביו לעמלין ג' מאות ויותר ויש ע"ז שטר ורוזלויולעת יודעת שבעלה פישר עם אחיו של יוסף הנ' אברהם עבור נ' זהו' והיא עצמה פישר עם מהר"ב אחרי מות בעלה וכן עם גיסו ר' ברוך לכן שאל הוא גם חלקו ואמר יוסף אע"ג דאין השטרו' בידו כיון שפישר עם מהר"ב אחר מות בעלה מסתמא חייבת דא"כ למה פישרה גם ידוע שהיו השטרות ביד מהר"ב. לכן אמר יוסף אע"ג דאין בידו השטרות מ"מ חייבת לו חלקו דגם הוא בן לעמלין ז"ל. והשיבה שא"צ להשיב כי אין בידו לא שטר ולא עדות ולא ראיי' להוצי' מן היתום נכסיו מתי שיבא ראייה אז רצתה להשיב וכן כפלו ושלשו דבריהם עד שתבע יוסף לשאל רוזלן עצמה ע"פ החרם מה שידוע לה מזה וכן שאלנו אותה ע"פ החרם ואמרה ששמעה מבעלה קופמן ז"ל איך שפעם אחת תבע ה"נ ברוך ח' לעמלין את קויפמן לדין מחמת אותן שטרות ליתן לו חלקו. השייך לו באותו שטרות דהוא כחצי חלק זכר והשטרות היו ביד מהר"ב ונתגלגל הדבר שנשאל מן הר"ב שיגיד בת"ע באיזה ענין השטרות בידו או מה שידע שחייב חויפמן. והעיד מהר"ב ב בת"ע שהכל פרועים ולא נשאר חייב על אותה שטרות כ"א ג' זהו' צריך ליתן לאברהם בן לעמלין זה אמרה רוזלן שכך שמעה מבעלה הנ"ל וכן אמרה רוזלן שיוסף עצמו ידע שנפרעים השטרות רק אותה ג' זהו'. גם נתגלגל ששאלנו מהר"י מרגלית בת"ע שידוע לו איך שהיו לחמיו ה"נ בריך עשק ריב וקטט עם מהר"ב ובא עמו לדין ותבע תביעותיו עם מהר"ב ותבע גם ממנו להוציא ממנו שטרי שיש בידו שהם של קויפמן איך שהי' חייב ללעמלן חמיו ד' מאות יש לו חלק בו באותו שטרות והשיב מהר"ב שלא רצה ליתן השטרות כי ידוע לי באיזה אופן בא לידו. ומשמע מתוך דבריו שהשטרות פרועים ומחולי' כל זה הגיד מהר"י ז"ל בת"ע אחר שמת קויפמן אז נקט חמיו בדעתו לתבוע חלקו מרוזלן שיש לו באותו שטרות ולא בא לידי קטט כי נתפשר שרוזלן נתנה לחמיו מעות אבל אינו יודע בוודאי כמה אלא כמדומ' לו שהוא עשרה זהו' ואמר יוסף שהנכסים שלה ושל יתום מעורבים ויש לו תביעה על הנכסים אע"ג דאין לו עדות או אין השטרות בידו מסתמא גם חייבים לו לכן יועיל תפיסתו אשר תפס הנכסים ויהא הוא נאמן במיגו על מה שבידו ורוזלן אמרת מאחר דירד שלא ברשות יהא כמו חוטף ולא יהא נאמן זהו' עיקר התביעה. אמר אני לית דין צריך פנים ותביע' של הבל הוא כי אין ליוסף לא שטרות ולא עדות ולא ראייה גם הראה לו רוזלן שטרות קרועים בקרע ב"ד ואמרה שהן הן אותם שטרות אשר הם עומדים אותה חייבות שהיה קויפמן חייב ללעמלין וכן שהיה חייב אחיו ולעקלין ללעמלין ואמרה רוזלן שזהו השטרות שהיו ביד מהר"ב וכאשר נתפשרה עם מהר"ב לאחר מות בעלה ונתן לה מהר"ב השטרות לקרעם וכן עדיין אותה שטרות בידו קרועים אשר הראת' לי ונתנו לידי ועדיין הם בידי א"כ מה תביעות יש לו עוד ליוסף על רוזלן מחמת אומה חיוב' הלא מוכח מילתא דזהו אותה שטרות וגם עדות של מהר"ב ומהר"י מוכח שהם פרועי' א"כ אומדנא דמוכח וברור דבטל מעיקרא תביעתו אך אם יש ליוסף עוד שטרות צריך להביא וכל זמן שלא הביא לאו כל כמיניה למיתבע ומה שאמר שפישר עם מהר"ב ועם ר' ברוך מסתמא גם חייב נו מדינה דאל"כ למה פישר' ז"א טענה דעביד אינש דזבין דינה כדאי' בריש חזקת הבתים בפרט נשים דלאו בני טענות הם וקל להבהילה. וכן נמי מאחר דהשטרות ביד מהר"ב היתה מוכרחת לפשר וק"ל. וגם אמרה רוזלן שלא פישרה עם הנר' ברוך לבד רק הנר' ברוך היה תובע חלקו ועי"כ צ צריכה ג"כ לפשר עם מהר"ב וז"ל גם קצת מוכח מתוך הכתב אשר כתב קויפמן ליוסף שהחיוב' לא היה רק הנ' זהו' של הר' אברהם ואותו כתב הוציא יוסף בסי' כ"ד וז"ל את כ"ד הוותי' הח"ר יוסף שי' נא אחי דע שאחיך אברהם תבע ממני המעות שחוייבתי לו מחמת דודי הצדי' ז"ל ויש פתחון פה עלי שיצטרך לפרוע לכבודך עם אותן מעות כי נתנה לו חובות ומשכנות בווירד"א ויש לו חסרון כיס ושאין ידו מגעת לשלם הכל ומחמת זה תבע ממני הנ' זהו' שאני חייב לי וידע שאין הקומץ משביע הארי ועוד יש קרוב לו דאי שמונחים לו מעות בטלים יותר מכהנה וכהנה, רק שמקצה ליה שאינו נהנה מעט ממנו ומ"מ מחויב אני לפרוע לו מתי שירצה רק בקשתי שיתן לי עוד זמן קצר עד שאקבל המעות של גיסי מאיר המותרים דהוא חייב לי וברצון אפרע אותם מהם נאם קויפמן איש אוישפרק כו' עכ"ל:

ומ"ש יוסף מאחר שהוא תופס בידו מעות רוזלן והית' בערבובי' יועיל תפיסתו שיהא הוא נאמן בזה טעה יוסף בפרט בתביעה זו דגם ספק לו אם כן הוי תפיסה בספק וע"ז אמרי' אי תקפה מוציאים מידו כדאי' בריש ב"מ בשמעתת' דאי תקפה בהן מוציאין מידו ע"ש בתו' דפסקו כן ומקשי' מהא דפ' השואל ופ' בית כור גבי שוכר מרחץ מוקי שמואל הא דיחלוקו דבא באמצע החדש אבל בסוף החדש כולה לשוכר ומקשי' אמאי כולה לשוכר הא מסקי' הכ' דאי תקפה כהן מוציאין ומ ומתרצי' שאני התם דנכנס בהתר אבל הכא דלאו בהיתר תפס כ"א בספק ולכך מוציאי' והמרדכי לכי פ"ב דכתו' ותוס' פ' השואל מתרצי' שאני גבי בכור. דהכהן עצמו תפס מספק דלא ידע. אם הוא בכור ה"נ עובדא דידן והתם תפס גוף הדבר שנולד בו הספק מ"מ מוציאים מכ"ש הכא שאין מועיל תפיסת ספק בממון שלהם מחמת תביעות ספק וק"ל וכל זה מיירי אפי' איכא מיגו כגון דליכא עדים דתפס דאל"כ אפי' תפס וטען ברי מוציאי' לאו כל החוטפים נאמנים כדאיתא גבי נסכא דר' אבא פ' חזקת הבתים ובשבועות פ' שבועות העדות ומה שפרש"י גבי שנים החתומים על השטר כו'. הא דאמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ופרש"י ואין נאמנות דקאמר מר לא מגבינ' בשטרא אלא דלא מקרעינ' ליה ואי תפס לא מפקינא מיניה ומקשי' התוס' באלפס מ"ש מתקפה כהן דמוציאים ומתרץ ר"י שאני התם גבי הבכור שהכהן עצמו תפס מספק כי אינו יודע אם הוא בכור אבל הכא גבי רב נחמן טען ברי מהני תפיסה. א"נ התם גבי רב נחמן מיירי שתפס קודם שבא הספק כלו' קודם שבאו העדים לפסו' השטר וכן מתרצי' התו' בפ"ק בב"מ ולפי כל הני שינויי' הכא בעובדא דידן לא מהני תפיסה וכה"ג טוב' איכא דתפיסה מספיקא לא מהני בפ' עשרה יוחסין גבי שתוק דאי תפס מנכסי אביו מפקינן מיניה משום דבשעת תפיסה היה ספק ושלא כדין תפס כל זה כתבתי להוציא מלבו של יוסף לומר דטעה את"ל שהוא שלא לצורך כגון אפי' אם יזכה יוסף בלא תביע' זו להחזיק בכל מה שהיה בידו על יד מיגו ממקום אחר וגם ספק זה אינה דומה לכל הני ספיקות דלעיל וגרע טפי מטעם דפרישית, וק"ל מ"מ מוטל על כל דיין להדרי' הבעלים דינים. כדאי' בפ' מציאת האשה גבי ההיא איתתא דאתא לקמיה דאמימר ותבעה עישור נכסי כו' ואמרו אתי אי הוי לי זוזי הוינ' מסלקי' ליה בזוזי ושתיק אמימר כו', ומוכח שם מדשתיק ש"מ דהדר ביה כו' ואיתא ע"ז מכאן היה רגיל ר"ת. כשהיה יושב בדין ואחד מבעלי דינים היה אומר לחבירו כך וכך אתה מתחייב לי כו' היה אומר ר"ת שקר אתה דובר שאם אין על הדיין לומר כך איך היה מוכיח כאן דהדר ביה מדשתק אמימר:

ומ"ש יוסף את רוזלן שהלוה לה לצורכה מעות ולצורך בנה שמואל בפרוטרוט בערך כ"ו זהו' ומעלה וכן הן הסדר כ"ז וחצי הלווה לה ליתן לגוי שווארץ בארט והשיבה רוזלן אמת הדבר שפערלין הלוה לה אבל פערלין אמרה שרצת' לעכב בידה משל רוזלן עבור אות' מעו' טבעת אחת ויתר משכנות עבור ב"ז אות' ב"ז וחצי א"כ נפרע אמר אני נשאל פי פערלין אם הודה לדברי רוזלן מוטב ואם לאו תשבע פערלין שלא נפרע לה אותה ב"ז וחצי ולא לקחה משכנות כאשר טענה רוזלן ויחזיק יוסף מן המעות אשר בידו ב"ז וחצי בע"מ אם תפיסת יוסף אינ' מזיק ליתום. אבל אם מזיק תפיסתו ליתום אז אין מועיל תפיסת יוסף בנכסי יתום מחמת תביעות שיש לו על רוזלין כאשר אבאר לקמן ואז אם יכולה רוזלן לישבע שנפרע לפערלין בודאי אותה ב"ז וחצי בטבעת ובשאר עניינים ורצתה לישבע הרשות בידה ואם אינה רוצה לישבע אינה צריכה פערלין לישבע שלא נפרע לה אותה ב"ז וחצי אז חייב רוזלן לשלם אותן ב"ז וחצי יוסף אמר שרוזלן כתבה לו שיתן לשונלן ה' זהובים שהיא חייבת לו והוא עשה שליחות והלווה לה אותה ד' זהו' וחצי ונתן אותה לשונלין. ורוזלין השיבה האמת כתבה ליוסף שיקח משלה ה"ז ויפרע לשונלן אבל אח' כך כתבה לו שונלין שיוסף ממאן מליתן לה לכן היא עצמה נתנה לשונלין אמר אני אם אמרה רוזלן שכתבה ליוסף שילווה לה ה"ז ויוסף אמר שעשה שליחות' א"עג דאמרה שונלין שלא נתן לה יוסף מ"מ חייבת רוזלן לשלם והוי דומה לחנווני על פנקסו החנווני אמר נתתי והפועל אומר לא לקחתי שניהם נשבעים ונוטלים מב"ה אבל עתה שכתבה רוזלין ליוסף ליקח ה"ז משלה ומעולם לא הוי דעתה שילווה לה הה"ז שיתן לשונלן לכך אאת"ל שהו' כדברי יוסף שנתן לשונלן ה"ז זה עשה שלא בציוויה ולאו שליח דידה הוא ואיהו דאפסיד אנפשיה ובדין טענה רוזלן וכן הוא נמי תביע' יוסף מתחלה ונכת' כן התביעה מפיו וז"ל ה"ז כתב לו רוזלן ליקח משלה וליתן למ' שונלין כו' עכ"ל. א"כ מעצמו עשה מה שנתן לרוזלן בזה לא יזיק לרוזלן א"עג דיוסף חוזר וטוען ואמר דל' הכתב שכתבה רוזלן לו מוכח מתוך לשון הכתב שהו' ילווה לה הה' זהו' משלה. הא ליתא כדאית' בתשובת יוסף עצמו אשר השיב לרוזלן. וכן בכתב שונלין שכתבה לרוזלן מחמת הה' זהו' כאשר אבאר לקמן א"יה בתביעת יוסף שתבע שהלווה נ' זהו' לשמואל בפרעון המס ע"ש ותמצא באר הטיב. מ"מ צריך לשאל שונלין אם אמת שרוזלן נתנה לה הה' זהו'. ואם שונלן מודה לה קם דינא כדפרי' אף אם שונלן אמרה שרוזלן לא נתנ' לה הה' זהו' צריכה רוזלן לישבע שנתנ' לה יוסף אמר שאכל עמו שמואל ופיזר אצלו ג"ז ורוזלן השיבה אין בידיה נכסי שמואל כי הוא מאבד הונו ויותר הרבה מן אשר לו עד אשר איבד גם משלה ושל יתום כאשר ידוע לכך אין עליה לפרוע מה שחייב שמואל ויוסף אמר שרוצה להחזיק במעות אשר בידו ג"ז כי באותו מעות אשר גבה היה גם נכסי שמואל וכן אמר יוסף שהוציא ב"ז וחצי לשליחות מחמתו ומחמת קויפמן בשותפות מחמת הערבות של משה מול הוי"זן ובא לחלק קויפמן זהו' ורבי' והאריכו מאד ע"ז ונלאתי בו ואקצר האי תביעה וכן כל דבר המבואר בטענות אשר אמר יוסף שהוציא בחיי קויפמן יש לו חלוק לעצמן ואלו הן ח"ז פיזור מחמת שניהם כשרכב לפפנ"הם והוי חלקו ד' זהו' ו' זהו' הוציא מחמת שלוחים ללנד"א אחר שרכב קויפמן חוץ למדינה והוי חלקו ג"ז וכן בסוף הסענו' טען יוסף איך שרכב לאינגל שט"ט מחמתו ומחמ' קויפמן ופיזר ו' זהו' ותבע ג"ז חלקו. עוד תבע שרכב הנה אולמא ב"פ מחמתו ומחמת קויפמן מחמת שהזמין אותו מה"ר עופיזר י"א זהובים ותבע חלקו שהוא ה"ז וחצי. ורוזלן השיבה על כל מה שאמר שהוציא בחיי קויפמן אינה מאמינו בלא עדות או ראיה וגם מוכח מתוך אומדנא דמוכח דכל מה שהוציאו בשותפות נתן קויפמן חלקו במילוי או יותר וא"כ לאו כל כמיניה לתפוס בנכסי יתום אשר היה קטן בעת ההיא ולטעון מה שירצה דין זה אבאר לקמן אי מהני תפיס' לאחר מיתה וכן כל דבר שאמר יוסף שהוציא בציווי' רוזלן יש לו חילוק ג"כ בפני עצמו ואלו הן ה"ז וחצי הנ"ל מחמת שוורץ בארט הנ"ל. וכן ב"ז אמר יוסף שהלוה לבנותיה כשהלכו הנה מחמת בקשת רוזלן ע"ז אמרו שניהם יוסף ורוזלן שרצו לברר יוסף רוצה לברר שהוא כדבריו ורוזלן רצתה לברר שהוא כדבריה אם אשמע בירור אדון לפי הבירור ואם לאו הוו דינא כמו שפסקתי לעיל על ב"ז וחצי של שווארץ בארט דישבע יוסף ויחזיק בידו אם אינו מזיק ליתום כדפרי' לעיל וכדבעי' לפרושי לקמן אי"ה אבל אם מזיק ליתום ורוזלן אמרה לה"דם ולא ידעה מזה יכולה לישבע דלה"דם הוא ופטורה. ואם לא רצתה לישבע אז ישבע יוסף שעשה כציוויה. ואז חייבת רוזלן לשלם לו אותו מעות וכן הדין על כלם שאמר יוסף או פערלן שהוציא מעות בציוויה והיא כופרת ודבר הלמד מעניינ' הוא לכך א"צ לבאר זה על כל אחת בפני עצמה אך צריך דרישה וחקירה על אלו ב"ז אשר אמר יוסף שהלווה אותה לבנותיה כשהלכו הנה אולמא כי לפי הנראה אילו ב"ז הלא הן הב"ז אשר אמרה פערלן שהלווה לבנותיה כי פערלין כתבה שהלווה להן ב"ז וכן נכתב לעיל וז"ל ומאותן י"ט זהו' נתנה ב"ז לשפרינצל ולפערלין כשהלכו הנה. ועתה נכתב בתביעת יוסף וז"ל ב"ז הלווה לבנותיה כשהלכו הנה אחר בקשתה עכ"ל. קשה להבין ולומר פערלין הלווה ב"ז ויוסף ב"ז הלא כיס אחד ליוסף ולאשתו למה לא הלווה א' מהם כל ד"ז. ולפי דעתי כשישמע יוסף זה יחזור בו ויודה שטעה. ועוד קצת הוכחה דטעה בו דאין צריכין ד"ז לפיזור על הדרך עד הנה לאולמא לפי הנראה וכן גם תבע יוסף איך שהוצי' בציוויה ב"ז וחצי להוציא כתב עדות מן העיצה אם אין שם שום ברור ישבע יוסף להחזיק אך על אלו ב"ז וחצי לבי מגמגם מאוד על יוסף כי לפי מכתבו מוכח שלא נדר עבור זה רק חצי זהו' כדאי' בס' כ"ה ליבר פריינט איך האב דער רב עירונית פר היישן פון דעם בריבש וועגן דען מאיר פון גונדלוין גאב פר איין חצי זהו' איין מזיגה אונ שקטן אורז בייא דיזם שליח כו' עכ"ל. מ"מ אשאל פי יוסף אם מישב הדבר כנכון מוטב ואם לאו לא כשר הדבר בעיני:

וכן גם דינא הכי בטענה שאמר שהוצי' ב"ז וחצי בקטט יוזפ רומהילט ובענין מסים אשר אמר יוסף שהוציא. אם אמר שהוציאה בציוויה של רוזיל גם כך הדין וכן אשר טען יוסף שהוציא זהו' וחצי על שמואל ושאר עניינים אם הוא בצוויו של רוזלן כך הדין אבל אם אינה בציוויה של רוזלן רק הלוה לשמואל הניח מעותיו על קרן צבי כי לא מוטל על רוזלן או על היתום לפרוע מה שבזבז ואיבד שמואל לפי הנר' כי קיפל כל חלקו כדפרי' ומ"מ צ"ע כדלעיל. עוד תבע יוסף את רוזלן שהוציא מחמת הבית שהיה של שניהם בשותפות ד"ז והוי חלקה ב"ז. ועוד הוציא זהב הגר לבדוצינ"ז שהוא חלקה חצי זהב הגר ורוזלן השיב' שלא ידעה מזה אינה מבואר זה. אם נעשה הצוואה זו בחיי קויפמן או לאחר מותו לכן צריך אני לחקור מתי נעשה אם נעשה בחיי קופמן אז הוא בכלל שאר תביעות דלעיל אשר תבע יוסף שחייב לו קופמן ודין א' להם. ואם נעשה לאחר מיתת קויפמן אז הוי הבית ברשות רוזלן אם אינו מזיק ליתום כאשר אבאר לקמן אז צריך דרישה וחקיר' באיז' ענין הוציא ע"י אנשי' היודעי' שדרך להוציא בכה"ג על כך וכך הזהו' הגר אזי אם דברי יוסף מכוונים וכן לפי הנראה אז מאחר שהוא שותף והוי כיורד ברשות. וכל מה שהוציאו או התעסק מוטל על שניהם וישבע יוסף שהוציא אותם מעות לטובות שניהם ויחזיק יוסף בידו יציאה זו מן המעות אשר בידו. אך מאחר דשבועות שותפי' הוא צריך להחמיר כדפ"ל וכאשר אסדר השבועה אי"ה אם אותן יציאה מזיק ליתום אז לאו כל כמיניה לומר שהוציא על נכסי יתומים בלי מינוי אפטרופוס לא מאבי יתומים ולא מפי ב"ד ובלי התרת וידיעת ב"ד או רבותי' מ"מ צריך דרישה וחקירה אם בא ליתום טובה מחמת הוצאה זו והציל את הבית שהוא ממון היתום נכון שלא יפסיד לכן צריך לתת לבעל העניין להעמיד על בוריו ויוסף תבע את רוזלן איך שמכר בית בגונצבערק עבור י"ח זהו' וקבלה המעות ואותן מעות היו של ברוך חרש והוא עם אחיו יורשיו של אותו ברוך ותבע מרוזלן חלקו והשיב רוזלן להד"ם אמר אני זה יש לכלול תוך שבועות רויזלן דלהד"ם הוא:

ואשר תבע יוסף רוזלן שאכלה עמו י"ב שבועו' ורוזלן השיב גם הוא אכל עמה כמה זימנין גם עשתה סעוד' לנשואין בנו כו' אמר אני תביעה זו אינה כלום דבאות' שעה היו באהבה יחד והוא דוד שלה ובעלה קויפמן עמו שני בשני מסתמא לא היה בדעתו כלל ליקח שום תשלום:

ואשר תבע יוסף מרוזלן איך שקנה לבני ביתה בווירד"א בציוויי' אווזו' ובשר וכן מספא בערך ד"ז. וכן איתא בפי' בכתב של רוזלן שכתבה ליוסף בסי' ל"ג. וז"ל ליבר אונקיל קויף מיר נוך י' גענז דא מוז איך נוך הון מיט נעמט וואונדר הושטו ניט בשר בשטילט וואז זולטן וויר עשין אונ בזיך מיר אום איין קוא כו' אונ ליש דיך ניט פר דרישן דז דוא מיר אינש הויז אכשט וואז אוך דרף כו' עכ"ל. ורוזלן השיב' א"עג דכתבה הכי איפשר בני ביתו נתנו לו המעות או שמא לא קנה מעולם וכן לא כתב שילוה לה המעו' וכן לא שמעה מבני ביתה שקנה לה יוסף דבר אמר אני גם זה ישבע יוסף שקנה לה הדברים הנ"ל בערך ד"ז ויחזיק בידו אותה מעות שהוציא מן המעות אשר בידו כדלעיל אם אינה מזיק ליתום אבל אם. מזיק ליתום צריכה רוזלן לישבע שבועה חמורה ובאיום גדול שלא שמעה מביתה מעולם שיוסף הלוה להם את זה או לא ידעה או שלא אמר לה יוסף את זה קודם לכן בהיותם באהב' יחד:

ואשר תבע יוסף איך שפעם אחת שאלו העירוני' הלואה סך המעות ממנו וקויפמן נתרצה להעירונים שיקחו המעות בריבית והם רוצים לפרוע הריבית וכן עלה הריבית כ"ד זהו' וכשרצתה רוזלן לעקור עכבו אותה העירו' בעבור חלקה י"ב זהו' אז בקשה אותו רוזלן להיות ערב בעבורה כל מה שתהא חייבת להעירונים בעבור זה שרצתה ליתן להם ואמר יוסף שעתה תבעו העירו' ממנו הכד"ז ותובע מרוזלן לסלקו מן ההיא תביע' נגד העירונים ורוזלן השיב' להד"ם שמעולם לא בקשה יוסף להיות ערב שלה אכן יקותיאל נעשה ערב שלה כאשר נצחה במשפט בבורלינגן והותרו כל העיכובים שנעשו על נכסיה בווירדיא בו בפעם מיאנו העירונים להתיר העיכוב באמרם שמא היא חייבה עדיין למקום מסים או שאר חיובים וע"ז נעשה יקותיאל ערב שלה כל מה שימצא שהיא חייבת למקום שרוצה לשלם. וערבו' זה יעמוד שנה וכאשר רצתה רוזלן להוליך מטלטלים שלה מווירד"א חדשו העירוני' העיכוב וע"ז נעשה גם בפעם ההיא אשת יקותיאל ערבה כדלעיל אבל יוסף לא נעשה ערב שלה מעולם אמר אני גם זה יש לכלול תוך שבועת רוזלן באר היטב בלי עו"מ כאשר ביארתי לעיל גבי הא דתבע יוסף שנעשה ערב בעבורה נגד בעלי חובו' אשר גבה שמואל אם הייתה רוזלן בווירדא אז היה צריכה רוזלן לישבע לפני אותה עירוני' כאשר אמר יוסף שבקשה להיות ערב שלה הכל כמו שמבואר לעיל:

ואשר הוא מבואר לעיל שיוסף תבע ג' זהובים שנתן האכילה לשמואל דרשתי על אותה אכילה באיזה זמן היה ונודע לי באותה שעה עדיין קויפמן במדינ' הי'קיים ושלח בנו שמואל ללמוד ובתחילה היה הנער בבית גיסת' מרים ונתגלגל הדבר שבא הנער לבית יוסף כי הוא דודו ואמרה רוזלן שלא היה אצלו כ"כ זמן רב ולא עלה על דעת יוסף לשאל ש"ד מחמת אותו אכילה כאשר היה ברית כרותה ביניהם. ועתה שאל למפרע אותו יציא' הנה גם אשאל את פי יוסף א"כ הוא הדברים שקויפמן היה קיים והיה במדינה אז מסתמא כל פיזורו של בנו היה מוטל על קויפמן לפרו' כי שלח בנו הנה ולא הי' דעתו להטיל אותו על הציבור או על קרוביו לכך הוו תביעה זו כמו שאר תביעו' אשר תבע יוסף שהוציא מחמת קויפמן. ואם הוא לאחר מיתת קויפמן אז אם אמר יוסף שהכניסו לביתו בציווי רוזלן והאכילו. ורוזלן מכחישו אז ישבע יוסף שהוא כדבריו ויחזיק בידו הג' זהו' ממעות אשר בידו אם אינה מזיק ליתום. אבל אם מזיק ליתום לא יועיל תפיסתו לגרוע כח היתום ונשבעת רוזלין כדלעיל. ועתה באתי למידן בהאי דינא דתפיסה לאחר מיתה אי מהני כיון דכבר נפלו נכסי קמי יתמי:

תנן בפ' הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים. ר' טרפון אומר יתננה לכושל שבהם ופרש"י אף על גב דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב"ח ולא לכתובה הכא כיון דלאו ברשותייהו מנחי ס"ל ר' טרפון דמוציאי' מן הלוה או מן שהפקדון אצלן ונותנין לכתובה ולב"ח שנשתעבד להו מחיים ר' עקיבא אומר אין מרחמים בדין אלא יתננו ליורשי' שכלם צריכים שבועות ופרש"י יתננו ליורשים ולא מהני תפיסה שכלם צריכים שבועה דאין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעי' אין להם רשות בהם. דאין אנו יודעים אם יש עליו כלו' הלכך משמת האב זכו בהן היורשים וברשות' הם. ואח"כ תנן הניח פירות תלושים. מן הקרקע כל הקודם נם בהן זכה זכתה אשה יתר על כתובה וב"ח יתר על חובו המותר ר' טרפון אומר יתננו לכושל שבהן ר' עקיב' אומר אין מרחמין בדין כו' פרש"י כל הקודם בהם זכה קדמו' יורשים זכה ואין מוציאי' מידם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב"ח ולא לכתובה ופריך בגמרא ור' עקיבא תפיסה לא מהני כלל אמר רבא א"ר נחמן כשתפס מחיים. אבל לאחר מיתה לא וכתב האלפס הלכה כר' עקיבא. דק"ל הלכה כר' עקיבא מחבירו ואמרי' נמי דון דייני כר' טרפון ואהדרי' ר"ל לעובד' מנייהו אך האלפס כתב זהו מ"ה בימיהם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אבל האידנא דמטלטלי דיתמי משתעבדי גבי ב"ח מנייהו בין תפס בין לא תפס עכ"ל האלפס ודין זה לא צריך פנים ומיירי בכה"ג דמי שיש לו חוב גמור על ידי שטר בעדים או כה"ג דשמתי' ומת בשמתי' אז מוציאים ממטלטלי דיתמי האידנא אפי' בלא תפס כמו קרקע בימיהם וכן נמי פשיטא בימיהם דאע"ג דלא משתעבדו מטלטלי דיתמי מ"מ מי שיש בידו מטלטלי דיתמי ואמ' מחיים תפיסנה נאמן ע"י מיגו דמצי אומר לקוחים הם בידי כדאמרי' גבי ההוא בקרא דתורא דתפס תורא דיתמי מנייהו ב"ח ובקרא אמר לאחר מיתה תפס וב"ח אמר מחיים תפיסנה אתו לקמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי דלאחר מיתה א"ל לא א"ל מיגו דיכול לומר לקוחים הם בידו יכול לומר מחיים תפיסנה. ויש ללמוד מזה ה"ה מי שיש בידו נכסי יתומים ולא ידעינא אי מחיים תפס אי לאחר מיתה, ואמר דתפס מחיים בהחוב שחייב להם אביהם אע"ג. דאין להם ראייה דאביהם חייב לו נאמן בשבוע' במיגו דאי בעי אומר להד"ם או החזרתי ליתומי' אי הוי מטלטלים ולא שוי' ראה או אפי' ראה ולא א"ל אל תחזירו אלא בעדים נאמן במיגו לומר דאיבעי אומר לקוחים הם בידו כאשר איתא במרדכי משום ראב"יה פ' הכותב אבל מי שתפס לאחר מית' נכסי יתומים ואין לו עדות או ראייה שאבי היתומים חייב לו גם לא מצי למיטען מחיים תפיסנה אלא ברור דלאחר מיתה תפס זה אינו נאמן לומר דאבי היתומים חייב לו במיגו דאיבעי אומר החזרתי ליתומים דכיון דתפס לאחר מיתה אז מיד כשמת אביה' קמו הנכסי' בחזקת היתומים בכל מקום שהן כדפרישית לעיל על ר' עקיבא א"כ הוי הני נכסי כמו יתומים שקנו נכסים או שירשו נכסים לאחר מיתת אביהן דהם לא משתעבדי לב"ח דלא מהני בההוא נכסי תפיס' לומר אביכם חייב לו דהם לגבי האי חיובא דאביהם כמו נכרי ה"נ עובדא דידן דאין ליוסף עדות או ראייה דקויפמן חייב לו ואדרבא יש גילויי' איפכא כדבעינא לפרושי לקמן אי"ה דגלוי וידוע דמה שתפס יוסף הוא זמן רב אחר מיתת קויפמן. דכבר קמו הנכסים בחזקת היתומים כי מתחילה נתמנו לאפטרופסים שמואל בנה של רוזלן וחתנה יוזפא רמהילט וכל הנכסים היו בידם עד שנתקלקלו השורה זה היה קרוב ונתרחק וזה המיר בעו"ה וע"י זה נתגלגל שבאו הנכסים ליד יוסף לכן אין ליוסף שום זכות לטעון על הנהו נכסים שאביהם חייב לו ורוצה להחזיק בהם ע"י מיגו כדפרישית כיון שהנכסים באים ליד יוסף זמן רב אחר מיתת אביהם וכבר היו הנכסים בחזקת היתומים אאת"ל שבאו הנכסים לידו ברשות כאשר טען יוסף מ"מ אין מועיל תפיסתו כדפרי' וכן איתא בפ' אלמנה ניזונית בתשו' רש"י דלא מהני תפיסה בנכסי יתומים ומוציאים מיד המחזיק וז"ל פסק רש"י בתשו' דכל הנכסים שהניח המת הן בחזקת היתום. בכל מקום שהן ואינם משועבדים לא לכתובה ולא לב"ח ואם תפס לכתובה או ב"ח מפקינ' מינייהו ויחזרו ליורשיו בלא שום טענה. ואין לדון עליהם עד שיהו בידו וברשותו כו' כי לעולם קודם שבועה אין להם רשות בנכסים לא במקרקעי ולא במטלטלי דהבא ליפרע כו'. וחזקת המחזיק בה אינה חזקה כו' עכ"ל וזה מיירי אפי' כשיש להם חוב גמור אלמנה מחמת כתובה או ב"ח מחמת חובו ואיתא נמי בפ' ג"פ במרדכי לכי אפי' מי שיש לו חוב גמור דידעינן שהיה חייב לו טענינ' ליתמי דילמא פרע אבוהון ופטורים משבועה וכן איתא ב"פ הניזקין וז"ל רא"ם אם אדם תובע את היתומי' אביהם היה חייב לו והם משיבי' להד"ם או אין אנו יודעין שאין להשביע' שבועת היסת אפי' יתומים גדולים כו' וכיון שאין לו שטר או עדים שהודה בשעת מיתתו או ציוה להם לפרוע אין מצוה להם בכה"ג לפרוע חובות אביהם וכו' והא דתנן ב"פ הנשבעים שצריכים היתומים לישבע שלא פיקדנו אבא כו' היינו יתומים מן היתומים כשיש להם שטר ובאים ליטול אז הם נשבעים שלא פקדנו כו' וגובים מה שכתוב בשטר שלהם אבל לישבע ליפטר לא מצינו שנשבעים כו' עכ"ל וכן איתא פ' המוכר את הבית שטר כיס היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה ופרש"בם ואידך חצייה נשבעים שבועת יורשים ופר"י דאין נר' לו דהא שבועה זו לא מצינו בתלמוד לישבע כדי לפטור כ"א לגבות מכ"ש הכא דאין ליוסף לא עדות ולא ראייה ואדרבה יש גילוי' איפכא כי קופמן בעלה של רוזלן כאשר רצה לפרש ממנה לילך בשייר' וכאשר לא חזר בעו"ה הפקיד על ביתו וכתב בכתיב' ידו מה שחייב לו אחרי' וכה"ג צוואה וכתוב בו שיוסף חייב לו. לו ועתה יוסף מהפך הדבר ואמר שקויפמן חייב לו כאשר טען. ובר מן דין לא מהני תפיסת יוסף כלל טעון שקויפמן חייב לו ולהחזיק בידו מה שתפס כי רוזלן נשבעת על כתובת' זמן רב קודם שבאו הנכסי' ליד יוסף לפני ה"ה מהר' ר"ע נשבעת ויש בידה אותה השבעת כתוב' אשר מבואר בה שהחזיק' רוזלן בהנכסים להיות בידה עד שגבתה כל כתובת' והמותר יהיה ליורשים היתומים וז"ל לכן החזקנוה לגבות כתובתה ותוספת מנכסי בעלה בכל מקום שהם וכו' עכ"ל. א"כ בכח ב"ד כל הנכסים בחזקת רוזלן בתורת משכון לגבות כתובתה ע"י זה נתמנו שמואל ויוזפא לגבות הנכסים ולפרוע רוזלן והמותר יהא ליתומים וכאשר אירע הקלקלה אשר ביארנו ונסתלקו האפטרופסים אז אח"כ באו הנכסים ליד יוסף כאשר טען יוסף שרוזלן בקשו לגבו' וירד ברשות א"כ מחמת רוזלן ירד ומה יש לה עוד עסק עם בעלה ז"ל חייב לו אפי' היה לו ביד יוסף שטר גמור על קויפמן כיון דכבר יצאו הנכסים מיד קויפמן ובאו ליד רוזלן כדפרי'. ומעתה הי"ז זהו' שיש ביד פערלי עדיין גם אותה י"ז זהו' אין לו כח ליוסף לטעון עליה' להחזיקן מכח אותו חיובות שאמר שחייב לו קויפמן אע"ג דהנהו מעות כאלו מופקדים ביד יוסף כ' כל המפקיד על דעת אשתו ובניו כו' מכ"ש המפקיד לאשה ע"ד בעלה הוא מפקיד ומ"מ לא מצי יוסף להחזיק אותו מעות בחיובו של קויפמן כי אחר ששלח פערלין בו יד נעשה הלוואה גבה או אפי' לא שלחה בו יד הוי פקדון גבה ולכך מיד כשמת קויפמן נפלו הנכסים קמי יתמי וזכו בהן בכל מקום שהוא נכסי אביהם ולא מצי יוסף לו' מחיים תפיסנה להיות בידי תורת משכון ויהא נאמן לטעון עליהם במיגו דהא יוסף טען על אותה י"ז זהו' שהם של שמואל ורוזלן נתנה לשמואל כאשר מבואר בהטענו' והיה סובר שרצה לזכו' בהן מכח הפקר הרי הודה בעצמו שלא תפס אותו להיו' בידו תורת משכון אבל אי היה חכם הוה מצי למיטען הכי על הני י"ז זהו' דתפס והוי טענתו טענה כדאיתא בההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגה דשטרא אתו יורשים ותבעו לה מינה אמרה מחיים תפיסנה פי' בתורת משכון אתו לקמיה דרב נחמן א"ל אי אית לך סהדי דתבעי' מינך בחיי' ולא יהיבתינ' ניהליה אמרה לוה לא אם כן הוי תפיסה דלאחר מיתה ולאו כלום היא וכו' ופרש"י וז"ל תפיסה לאחר מיתה שכל זמן שהיה חי היה פקדון בידך והוי הן כמי שמונחין ברשותו כו' עכ"ל וכתב האלפס וז"ל ומסתבר' לן דהא דמצרכא רב נחמן לאתויי סהדי דבחיים תפסה לה במלוגא דשטרא בלחודיה הוא דדייני הכי ולא גמרי' מיני' למידי אחריני משום דמלוגא דשטרא לא יכלה למימר לקוחים הם בידי דאמרי' אחוי שטרך דק"ל אין אותיות נקנית במסירה הלכך צריכנא עדים דתבעינהו מחיים ולא יהבינן ניהליה אבל מידי אחריני יכול לומר לקוחים הן בידי מהימן כי אמר מחיים תפיסנה עכ"ל הרי ש"מ דמצי למיטען מחיים תפיסנה אבל עתה מודה דלא תפסי מחיים תורת משכון בטלה זכותו בזה שרוצה לתפסם לאחר מיתה משום חיובה של קויפמן ועתה באתי לפ' אי מהני תפיסת יוסף בהנהו נכסים מחמת תביעות שיש לו על רוזלן באמרו שהוציאה בציווי רוזלן או לצרכה ולצורך בני בית אומר אני כאשר החזיקו הב"ד בין הנכסים ובחזקת רוזלן לגבות כתובתה מן הנכסי' והמותר יהיה בחזקת של היתומים יעיין בדבר וצריך דרישה וחקירה זה גלוי וידוע בשעת שהחזיקו הב"ד הנכסים בחזקת רוזלן להיות אפותיקי שלה באותה שעה היה לה מותר נכסים השייכים ליתומים ואם נתמעטו הנכסים שלא נשאר בכל הנכסים רק כדי כתובתה ממה שגבתה ומה שעתיד לגבות אשר עומד עדיין אז חזינן דכל הנכסים של רוזלן הם. ואין ליתומים חלק בהן א"כ כל מה שתפס יוסף אחר שנסתלקו האפטרופסי' תפס בשל נכסי רוזלן ולכך מצי יוסף לטעון עד כדי דמיהם שהוציא אותה מעות לצורך רוזלן ובציוויה במיגו דהחזרתי לך כאשר בארתי אבל אם כבר גבתה רוזלן כל כתובתה או אפילו. אם עדיין לא גבתה רק יש שם מותר נכסים השייך ליתום אז לא מועיל תפיסת יוסף לתפוס נכסי יתומים מחמת תביעות שיש לו על רוזלן אלא יתבע רוזלן בדין ויתן ליתום את שלו ולא מצי יוסף לאמור מאחר דהנכסים הם אפותיקי של רוזלן לכך מהני תפיסתו כאילו תפס בנכסי רוזלן ולכך רוזלן יפטור אותה תפיסה מגביית כתובה וינכה לה מכתובתה ומעתה אינו מזיק ליתום תפיסתו ז"א דכיון שהנכסים בחזקת רוזלן לגבות כתובתה מצי אמרה שרצתה לגבות כתובתה ממה שבידה וברשות' בכח ב"ד ולאו כל כמיני' דיוסף לו' שהיא חייב לו ולתפוס כדי להוציא מידה מה שבחזקתה ולכך לא מהני תפיסת יוסף להחזיק בידו מחמת תביעת רוזלן. וע"ז צ"ע איך יתברר ויתלבן אם רוזלן גבתה כל כתובתה או אם יש מותר נכסים עדיין על כתובתה אך מ"מ מה שהוציא יוסף מחמת הנכסים להצילו כשנתעכבו ע"י הגלח כגון יציאותיו אשר אמר אשר רכב שמה ואשר הוציא שחדים בערך כ' זהו' וכן אשר צריך לפדות הכתוב פסק דין של משפט וכה"ג אותה יציא' יחזיק בידו באופן אשר ביארתי לעיל. ואם יהיה יותר יציאו' או חלוקים שרוצה יוסף לומר שגם אותה יציא' נוגע בהאי ענין ורוזלן אמרה אינה נוגעת בהאי ענין אז כשיוודע לי הדבר אז אדון לפי הדברים אשר אשמע בעת ההיא אי"ה:

וכאשר תבע יוסף מחמת אשתו פערלין איך שאמרה לרוזלן שלא רצת' להניח להוליך אותה מטלטלים שלה מווירדא אלא רצתה להחזיק' בווירד"א מחמת התביעות שיש לבעלה עליה ואז השיבה רוזלן לפערלן שתניח להוליך את שלה מווירדא ויהיה לה בכל אותה נכסים בחזקת משכון כמו עתה. ורוזלן השיבה דדיבור זה להד"ם. אמר אני אע"ג דפטומי מילי הוא זה ולאו כלום הוא. מ"מ יש לכלול בשבועת רוזלן דלהד"ם הוא מטעם אשר עמדי ואשר תבע יוסף מרוזלן שהלוה לה ל' זהו' למס ולא היה לו בידו ולא ביד אשתו שום משכנות רק אח"כ גובה אותה מעות מן החובות אשר עתה בידו ורוצה להחזיק מחמת הל' זהו' ואמר כאשר עקר שמואל מווירדא לנורלינגן אמר שמואל שפרע כל המס להעירוני' וכאשר הלך לו שלחו העיריני' אחר יוסף ותבעו ממנו המס ל"ז ואז הוא שלח אחר שמואל שיבא ויפרע המס וכאשר בא שמואל לא היה לו מעות לכן הלווה לו ל' זהו'. ורוזלן השיבה שהיו בידו משכנות עבור הל' זהו' ואותה משכנו' נפדו. ותדע שכן הוא שהרי יוסף לא הזכיר אותה תביעה. קודם לכן והוא דבר חשוב וכבר תבע דברי קלים רק אח"כ בא ונמלך בתביעה זו וכו' וכן אמרה שהוחזק כפרן כי רצתה. להראות בכתיבת ידו שהיה בידו משכנות. אמר אני האי דינא צריך דרישה וחקירה כדתנן פרק אחד דיני ממונות כו' בדרישה ובחקירה ופריך בגמרא עלה כו' ומשני רב פפא כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה אע"ג דאיתא שם במרדכי לכי דכתב מהר"ם, וז"ל דוקא היכא דהנתבע טוען טענת רמאות אז צריך דרישה וחקירה. אבל היכא דהתובע טוען רמאות לא ישתדל הדיין בדין זה. וכן היה עושה מהר"ם הלכ' למעש' מ"מ הכא שיש לכל א' תביעות על חברו ורוצה להחזיק יוסף כל מה שבידו האי תובע נתבע הוא לכן צריך האי דינא דרישה וחקיר' וכמה תמהונות אית ליה על תביעה זו חדא שטען וז"ל כשעקר שמואל מווירד' לנורלינגן אמר לו שמואל שנפרעו כל המסים ע"ז יש תמהון גדול שהאמין לשמואל אפי' אם היה שמואל בו בפעם אדם כשר והגון היה לו לומר לשמואל לך עמי לפני העירונים ואשמע דבר זה מהן כדי שימחלו עלי ויפטרוני מן המעות. או היה לו ליוסף לילך אצלם ולשאול את פיהם אם הוא פטור מערבותו כי דרך עולם מי שהוא ערב בדבר אינה משגיח באתרי' אם אמר לו פטור אתה עד שישמע מפי המלוה:

מכ"ש הכא שהיה לשמואל עסקיו רעים שלא היה ליה להאמינו. ועוד טען שלא היה לו משכנות מעולם ונמצא בכתיבת יד יוסף בסי' ט' שהיה לו משכנות. עבור ל' זהו' וז"ל שפרינץ הוט לעכט פור ל' זהו' משכנות מיינר פלונית געבן דא ריכט מאן לייכט איין מס מיט אויז כו' עכ"ל ש"מ דהיה לו משכנות עבור ל' זהו' ולא כמו שטען וקשה לומר דשכח כי מעשה רב ולא שייך לשכוח בקל. וכן מוכח בתשובת רוזלן ליוסף בסי' ח' שהוא שאל ממנה משכנות והתעסק בדבר הזה להכריח ליתן לו משכנו' לכן קשה לומר דשכח וז"ל ליבר אונקיל פון די מסים וועגן וויל מיין זון שמואל שיר אהיים קומן מוז איך דען אויך משכנות געבן זו מוז אוכש טון כו' עכ"ל. ואע"ג דמשמע מתוך לשון הכתב של יוסף בסי"ט דאין לו משכנות די סיפוקו עם הני משכנות עבור הל' זהו' מ"מ משמ' בכתב שמואל איפכא בסי' י' וז"ל פון דער מסים וועגן האט שפרינץ פערלין משכנות מוזן איין ליגן פיר וויא פיל די היט אונ מיין אונקל ערב פר דיך גיווארדן אונ זייא היישן ד' מסים אונ דענוכט זאלין זיא דיך פאר אן גרייפין די עירוני' אונ וואז צו רינט דז זול פערלן געבן אזו איז ער ערב גיווארן עכ"ל משמע מזה שלקחה משכנות די אע"ג דדברי שמואל אינם מזיקים ליוסף מ"מ הוכחה קצת הוא. וגם אם דברי שמואל אמיתים אז צ"ל דהני משכנות היו מונחים ביד יוסף עד שנפרע כל המסים כי יוסף. לא היה ערב רק מה שנפחת לעירונים מנכסי רוזלן אז יוסף ערב למלאו' הפחת לכן קשה ליוסף ליישב הדבר לאמר דתחילת העניין שנתנה שפרינץ המשכנות ואותן המשכנות נפדו ונותן למס תחילה ואח"כ הלוה עוד ל' זהו' בסוף לפריעת המס בלי משכנות ואותה ל' זהו' תובע הוא עתה כי אם דברי שמואל אמת אז לא היה יוסף ערב רק מה שנפח' מנכסי רוזלן א"כ צ"ל דאלו משכנות היו מונחים עד סוף פי' פרעון המס אם רצה לומר היה משכונות בידו מכל מקום אחר כך האמור להם ונתן להם המשכונו' זהו שינוי דחוק' מעיקר' מאי סבר ולבסוף מאי סבר ועוד נמצ' כתוב בכתב רוזלן ליוס' סי' כ"ב אחר שהמי' שמואל ונתעכ' הממון ע"י הגלח והי' הממון הכל בספק מ"מ אית' באות' כתב שכתבה לבת יוסף להנערה שורלין ליתן ה"ז לשונלין ואותו כתב משמע ליתן משל רוזלן. ומעתה אם היתה רוזלן חייבת ליוסף עוד ל' זהו' והיה בידו מעות של רוזלן או ביד בתו למה לא לקח אותה מעות בפרעון הל' זהו' הלא כל הממון היה תלוי בספק ספיקא וז"ל וויש ליבה שורלן האשטו גאר שונליין קיין געלט געבן פון מיינן וועגן זו גיב איר איצונט ה' זהו' פון מיין וועגן עכ"ל זה משמע שתקחי ממעות שלה מדכתבה לשון ציוויי' וז"ל דא גיב איר כו' דאם לא היה לה מעות היה הלשון הזה טעות לגמרי דמה שייך לצוואת לה ליתן תאמר לא רצתה שורלין או אין לה מעות היה לה לרוזלן לכתוב לייך מיר ה' זהו' או ה"ל למיכתב הייש מיר דיין עש לייען כו' וכה"ג אבל עתה לשון הכתב משמע ליתן לה משלה וכן יוסף עצמו תבע ה"ה זהו' מחמת שרוזלן בקשו ליתן לשונלין משלה וז"ל ה' זהו' כתבה לו רוזלן ליקח משלה וליתן למר' שונלין כו' ושמואל לקח כל מעות של רוזלן והלוה לה יוסף עכ"ל. וא"כ כשהיא חייבת לו ל' זהו' אז כל מה שביד יוסף הם בשלו בפרעון הל' זהו' ולא היה ביד יוסף משלה מאומה אע"ג דחזר וסתר דבריו הראשונים וטען שלשון הכתב של רוזלן משמע שלווה לה משלו וז"ל ויוסף אמר לפי משמעות הכתב שכתב לו רוזליין מוכח שהוא ילוה לה משלו לפרוע לשונלין עכ"ל. ז"א דמתשובת יוסף עצמו בכתב אשר השיב לרוזלן וכח שהוא עצמו הבין הכתב של רוזלן שיתן לשונלן ה"ה זהו' משלה והוא בסי' כ"ג וז"ל פון דער ה' זהו'. די איך שונלין זאל געבן איך וואלט גערן אומדום רעכט טון שפרינץ שרייבט מיר עש זויא אלז איר וז"ל עכ"ל וכן מוכח מכתב שונלין אשר כתבה לרוזלין בסי' כ"ד וז"ל וויש ליבר רוזלן דז מיר יוסף דיא ה' זהו' ניט געבן וויל ווען ער שפרירט ער ברוכט ער טון אונ רעכט דראן אבר ווען דיא אים פאר שפריכשט וואש ער שאדין נעם פון דער ה' זהו' וועגן דז ואלשטו אויז ריכטן זו מיינע איך ער טוא עז עכ"ל ש"מ דה"ל זהו' פרוע ואדרב' היו בידו מעות השייכים לרוזלן ואאת"ל שהוא כדברי יוסף איהו דאפסי' אנפשיה שהאמין לשמואל. והניח לילך לדרכו עם גופו וממונו ולא שאל ממנו משכונות כאשר עשה בתחילה. וגם אח"כ כתב שמואל לבת יוסף הנ"ל. שרוצה לעשות חילוף מחמת המעות שבידו וז"ל לאז מיך ווישן אוב די לעפלערין דז דינגליכט האט געבן עכ"ל זהו גם משמע שהיו מעות ביד שונליין וגם המטלטלים שהיו לפני ה הסרסרות צוה לקח לפני הסרסרו' למה הוציא אותה מידו אם הלוה ל"ז לשמואל אך יש לתרץ וק"ל לכן כאשר פסקתי לעיל שלא מועיל תפיסת יוסף לתפוש בנכסי יתום מחמת תפיסות שיש לו על רוזלן אם יש שם מותר נכסי על פרעון כתובה כדפרישית א"כ ה"נ דינא הכי אם יש שם מותר נכסים אין תפיסתו מועיל נגד היתום כלום. אפי' אם היה תביעתו בדינא בלי הפגת טעם ולית דין צריך פנים אך אם אין שם מותר על כל כתובתה והתביעות מחזרת על רוזלן אז צריך דרישה וחקירה מכל הני טעמי' אדרוש ואחקור אחר הדבר להעמידו על בוריו ואמיתתו לברר וללבן הדבר כשמלה חדשה אך פליאה נשגבה על יוסף שטען בודאי שלא היה לו מעולם משכנות עבור המסים ונשבע על זה ולשכוח הדבר כזה ולא כשר הדבר בעיני כי קבלו עליהם שלא לטעון רק אמת ולא שום רמאות הגם אם יש לו שינויים דחוקים עז"נ ויראת כי הדבר מסור ללב. הוא גם מוטל על כל דיין לדקדק ולדון שיצא ה הדין בלי עיקול ועיכוב לפי התואר והענין ומ"מ לא תנק' רוזלן משבועה וצריכה לישבע שאינה יודעת מאילו ל"ז ושלא שמעה מעולם לא מבנה ולא מיוסף או מאשתו בהיות' באהבה יחד שהלווה לה אלו ל"ז ומה שטענו זע"ז כמה פעמים ואמר אחד מבעלי דינו על חבירו אותה שכנגדו הוא כפרן ואין להאמינו עוד בזה יש כמה צדדים שא"צ להשיב על דבריה' כי בדבר קל כשאחד חוזר וטוען ומשנ' דיבורו או אם ימצא קצת משמעות בכתבי' שיש להם שהוא כנגד טענותו מיד קפץ האחד ואמר על חבירו שהוא הוחזק כפרן ואין להאמינו עוד על שבועתו וכה"ג אע"ג דהוי ליישב בכמה פעמים לכן א"צ להתווכח על כל אותה דברים וכן נמי בלאו הכי כמה חילוקים יש בכפרן דאפילו אם אדם נעשה כפרן בתביעה אחת משום הכי אינו כפרן שלא להאמינו על שאר דברים כדאיתא בפ"ק דב"ב במרדכי וז"ל הוחזק כפרן ודוקא הוחזק כפרן בגוף התביעה. כי ההיא איצטליא דמילתא כי דרבי שבתאי בר"י דרבי מריינוס כתב איצטליא דמלתא לכלתי' בכתובה וקבל עליה וכתב בכתובתה ואירכס כתובת' ואמר להד"ם אתי לקמיה דר' חייא אתי סהדי ביה וכו' א"ל ר' חייא זיל הב לה הדר אמר פרעתי א"ל ר' חייא הוחזק כפרן לאותו ממון זיל שלים אבל הוחזק כפרן בשאר טענות דומה לההוא דמס' שבועות דכל מילי דכדי לא דכירי אינשי אבל התו' פי' הוחזק כפרן ולא מצי לתקן דבריו הראשונים ולומר מה שאמרתי אין לך בידי כלום לפי שפרעתי דהא ק"ל, כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הלכך הוחזק כפרן לאותו ממון ואינו נאמן לשבע עוד על אותו ממון ל"ש הוחזק כפרן קודם שבועה ל"ש הוחזק כפרן לאחר שבוע' ושכנגדו נשבע ונוטל עכ"ל ומאחר דמיירי בדינא כל האומר לא לויתי כו' אמינא הא דפסקתי לעיל אם נמצא שתפיס' יוסף הוא תפס בשל יתום ולא מועקל תפיסתו בנכסי יתום משום תביע' רוזלן כיון דיוסף תבע פיזורו שרכב אליה הנה אולמ"א מחמת בקשת' ורוזלן השיבה שלא בקשו לבא רק פעם אחת וגם אותו פעם לא ידעה שבקשו לבא רק כתבה שיהא רצונה שהיה אצלה א"ז דומה לזה דכל האומר לא לויתי כו', כי מאחר שאמרה שלא שלחה אחריו א"כ לא פרע לו פיזורו ונמצא בכתביה ב"פ ששלחה בסי' ה' איתא וז"ל ליבר אונקל דז דו ניט לושט אונ קומשט הער ווען איך וויל ניכש אן דיך טון כו' עכ"ל. וכן איתא בסי' ט' דרום ליבר אונקל וויל איך דיך ביטן די קימשט ווען עש דיך גוט דיכט זיין הער צו קומן דז דוא מיט אים קעמשט זו וויל איך מהר"י מרגלות צו דיכ נעמן או וילשטו עש ניט אום זונשט טון זו וויל איך דיר געבן וואז גלייך אונ בילך איזט. ושמעתי מפיה שבא יוסף עם העגל איר עניקל. ואם מודה רוזלן שבא גם עם בתו מורלין אז חייב לשלם לו פיזורו אותה ב"פ ויעשו כאשר בארתי לעיל שיקח כל אחד בעל בית בכאן אולמא והם יעריכו כמה דמי פיזורו יעלה ע"ז לפי אומד הדע' במילוי לפי עת ההיא ומסתמ' לא פליגי בזה אם בא יוסף עם מירלין אם לאו כי מילתא דעדיין ידוע. ועביד לגלויי אכן אם אי אפשר ואמרה רוזלן שלא בא בו בפעם באותו ענין אז צריכה לשבע ע"ז שלא בא אליה באותו ענין ויש לכלול זה תוך שאר שבועות שצריכה לעשות וכן פליאה גדולה על רוזלן שטוענת שלא ידעה אם שלחה אחריו ולשכוח הדבר כזה ולא כשר הדבר בעיני כי קבלו עליה' שלא לטעון רק האמת ולא שום רמאות ועז"נ ויראת כו' כי הדבר מסור ללב הואי. ואם בא הדבר לידי קטט והתעסק יוסף באותו קטט ועמד בצידה אז צריכה רוזלן לשלם לו שכר טירחו לפי העניין כאשר כתבה וז"ל וילשטו עז ניט איס זונשט טון כו' עכ"ל והשכר יהיה לפי הענין והאריכות הקטט. ואם אמרה רוזלן שלא בא לידי קטט ונתפשר קודם לכן ויוסף אמר שבא לידי קטט וע"י זה שהוא עמד בצידה נתפשר וכה"ג אז נשבעת רוזלן שהוא כדבריה ופטורה יש לכלול זה תוך שבועתו. ואם צריכה רוזלן ליתן לו שכר יש לכלול תוך שבוע' יוסף שע"מ לקבל פרס עמד בצידיה כאשר כתבה לו רוזלן ולא היה בדעתו לעשות בחנם הנה בארתי כל דבר במקומו באריכו' ובראיות במקצת ועתה אבא לבאר בכללות דרך קצרה כדי שירוץ בו הקורא כללי ופרטי הכל יחד וכן אסדר השבועות הצריכים לעשות כל א' וא'. ועד היכא מגעת תפיסת יוסף להיות מוחזק ע"י מיגו להחזיק לזכות בו. וכן מהו חייבת לו רוזלן לשלם וכל היוצא מכל הא דלעיל וכן הוא מאחר דמקצת תביעת רוזלן על יוסף מחמת שותפות כדלעיל וצריך יוסף לישבע על אותה תביעת לכן צריך לישבע שבוע' חמורה בנק"ח כעין של תורה וכן יש שבועות שצריך לעשות מחמת שהוא תפיס במה שבידו וע"י אותו תפיסה יהיה נאמן לטעון מה שטען להחזיק מה שבידו ולולי התפיס' היה רוזלין נאמנות בשבועה וליפטר ע"ז נמי צריך לעשות שבועה בנק"ח כדין כל הנשבעין ונוטלין ושאר ענייני שבוע' וקבלות שיש לו לעשות יכללם תוך אילו שבועו' ויעשה אותה בב"ה ביום הכניסה ב"ב או ב"ה אחר קריאת התורה. ועתה אתחיל לבארם פסק בכללות. מחמת החוב יורג לויפ' צריך יוסף לישבע הנ"ל בלי עו"מ ע"ד רבים שעשה טובת רוזלן והית' בכל יכולתו ולא קיבל מן החוב רק י"ג זהו' וחצי גם ישאלו הגוי כמה מעות נתן ליוסף וישביענו הגוי שיאמר האמת ואם מודה הגוי לדברי יוסף הרי טוב. ואם לאו צריך יוסף לומר לגוי שהוא משקר או שכח או טעה כו' הכל כמו שביארתי לעיל:

ומחמת החוב מערטין מאיר מוכח מתוך הכתבים שלא היה רצון רוזלן החשבון ומ"מ אשמע תשובת יוסף ואפי' אם מתרץ הדבר ומ"מ יש ספק שמא קיבל יותר מי"ב זהו' מן הגוי אז צריך יוסף לישבע שעשה הטוב בכל יכלתו לטובת היתום ורוזלן ולא קיבל רק י"ב זהו' ואם יכולה רוזלן להוציא אותה י"ב זהו' עדיין מן הגוי אז בטל מיגו שלו וצריך ליתן לה יב"ז מיד או היא תתבעי מן הגוי הי"ב זהו' ואפי' אם לא יכול לתרץ או לא יכול לישב מ"מ א"צ לשלם מטעם דפרישי' ומה שאמרה רוזלן שרצת' לתבוע מות' הריבי' מן הגוי אמר אני אם זה גורם היזק ליוסף אז נראה דצריכה לעשות לפנים משורת הדין:

ומ"ש יוסף שאין בידו נ"א י"א זהו' וחצי ואיפשר החצי זהו' הוציא על החוב זה צריך לישבע יוסף שהוצי' החצי זהו' על החוב או ישלם אותו ט"ו ג' מחמת החוב לינהרט ואילק צריך יוסף לישבע שלא קבל רק ו"ז אך אם דברי הגוי מכחי' את יוסף ואמ' שנתן לו ז"ז צריך נמי יוסף לומר בפני הגוי שהוא משקר כדפ"ל וכן מחמת החוב שטעפנט צריך לישבע שלא קבל רק ו"ז ועשה טובתו בכל יכולתו ואם הגוי מכחישו צ"ל לפני הגוי כו' כדפרישי':

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה