שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
עד
כאשר בא לפני הגר' יוסף מחמתו ומ' רוזלן מחמתה ומחמ' בנה ואלק מחמ' תביעו' שיש לזה ע"ז ובקשו ממני לדון ביניה' על כל תביע' וערעורים שהיו ביניה' עד היום הזה ודרשתי ושאלתי את שניהם מהו דברי ריבותם כ"א היה דבר קל מתרצה לדון ביניהם כדי שלא יהא מידת הדין לוקה באתרא הדין כי מהר"ר ענשכי"ן שי' סילק את עצמו מזה הטעם דיהב למילתא ואמרו לי שיש תביעות הרבה מאוד תילי תילים מכמה ימים ושנים חדשים וגם ישנים שיש לזה ע"ז וכאשר שמעתי הדברים והמשא כבד מיאנתי לקבל עלי לדון עליהם כי לא היה לי פנאי כ"כ מצד למודי ומצד החזרני' שלי ויתר עניינים המוטל עלי ואמרתי להם תבחרו דיינים זה יברור לו אחד וזה יברור לו אחד וברצון אהיה אב"ד ותשכירו סופרים ודיינים כדי שיקל עלי טרחכם כי איך אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. וזה ממאנים לעשות באמרם שע"י ב"ד נמשך הדבר זמן אחר זמן ברוב יציא' וכה"ג ולא שוה להם כלל לעשות ואמרו לי מוטב להם לשלם לי שכר טרחי ושכר בטילה במילוי מלדון בסדר ב"ד מ"מ לא נתרציתי להם ובעבור זה נתבטל התמיד ערב ובוקר עד שנתרבה לזות שפתים בפי הממון באמרם לית דין ולית דיינא באולמא והוי זילותא לכל בר בי רב תלמיד עם צורב עד שנתרציתי להם להיו' דיין שלהם אני לבד ברוב הפצרתם ומטעם הנ"ל וכן קבלו עליהם בקשר אמיץ בחומר קניין ובחרם חמור ובשבועה דאורייתא לשמור לעשות ולקיים ככל אשר אני פוסק ביניה' הן שאני עצמי פוסק או אשאיל דבר המשפט מאחרים הכל קבלו עליהם בחומר הנ"ל. וכן אח"כ קיבל רבי יוסף לפני הב"ד בע"פ בחומר הנ"ל שרוצה להשתדל עם אשתו מרת פערלין שכל תביעות שתובעת מרת רוזלן מחמת' ומחמת בנה הנ"ל על אשתו פערלין שצריכה אשתו לקיים ובכן קבלתי טענות בכתב ובע"פ כפי הצורך והענין והעתירו עלי דבריהם ותוספת דברים יש שלא לצורך ויש שחזרו ככפתור ופרח ובאופן בגלגליהם באים דרך ארוכה. ואני אבא בדרך קצרה כ"א באתי להאריך על כל התביעות ולהתווכח על דבריהם לפי מיעוט שכלי קט היריעה מהכיל ומרוב' יהא כדיבור ונלאה בו הקורא לכן קצרתי ומ"מ אבאר על כל אחד במקומו דבר דבור על אופניו די סיפוקא לפי דעתי ושכלי הלא מצער היא ותחי נפשי אך אם אשכח או אדלג על מקצת לפסוק לבאר כפי צריכות הן דבר או חצי דבר בזה לא יגרע כח שלהם ולא יזיק לאחד מבעלי הדינים ואפסוק או אבאר אח"כ אם אזכרנו או יזכירוני אחד מבעלי הדינים כשאמסור להם פסק שלי בפה ובלשון וכן אבאר כ"ד על סידורו ומקומו איש על מעניהו ואיש על דגלו באותות ובראיה א"יה אך ד"ת ל"י מה שנראה לי לע"ד אשא דעי לבאר ולהאיר בעזרת אשר לארץ מאיר. יערוך לבבי לחדש קרבי להורו' כשורה כדין וכתורה ומעתה אתחיל ואומר. כאשר תובעת רוזלן את דודה יוסף שירד תוך הנכסים שלה ושל יתומי' שלא ברשות ובקש' ממנו חשבון כו' ויוסף השיב שירד ברשות ורוצה להראו' את זה עם הכתבי' שכתבו לו רוזלן כו' אמת הדבר שימצא כמה פעמים בכתבי רוזלן שכתבה שיוסף היה להניח טפי לגבות החובות מאיש נכרי כדאי' בסי' א' וז"ל ליבר אונקיל וכו' איך וויל אין דער וואכין דוד אויזלינגן הין אב שיקן כו' דז ער מיין חובות מאן דז איך דר מיט די מסיה ביצאל אב"ר דוא ברינגשט מיר מיין חובות ביז איין ווען איין אנדר. אבר ווילסטו עש ניט טין כו' עכ"ל וכה"ג כתבה כמה פעמי' יש להשיב ע"ז דאינה ראיה כי בו בפע' היה שמואל יוד"י והוא היה עיקר המוציא והמכניס רק יוסף וירד יסייעו לו וכה"ג משמע בפי"ג בכתבים שנתנה לי רוזלן שיוסף עצמו כתב ליוסף נורלינגן איך שרוזלן לא רצתה ליתן לו הרשאה ובזה בעוד שמואל י"ודי אף ע"ג דהיו עסקיו רעים כאשר הוכיח סופו על תחילתו וז"ל ליבר ה"ר יוסף איר דרפט מיך ניט ושט מינין וואז איך קאן טין וויל איך גערן טון אבר איר וואלן אונ' הון מיר ניט וואלן טרויאן. איך שרייב צום פעשטן רוזלן דזיער אזי שפילט זיא זולט מיר איין גיוולט שיקן אונ זולט איין עצה לוזן הער שרייבן דש מען אים ניקש געבן דא האשט איר מיר ניט וועלן פאלגן עכ"ל וכן נמצא כתב שירד ברשות בסימן י"ט אחר שעקר (נ"ל שכפר) שמואל שכתב שמואל ליוסף ליקח המפתיחות על בית החורף ולילך תוך החדר ליתן המשכונות לפדות גם על זה יש לחלק וכן נמצא בסי' י"א שכתב יוסף נורלינגן מחמת אשתו ליוסף אחר שהמיר שמואל שיטיב עמה להחזיק כל מה שבידו לחזקת וז"ל זא ביט דיך רוזלן אונ מאנט דיך אלז איר אונקיל מאנן זול דש דו דז איר אינ' אירן ווייזן זולשט בווארלן וואז זיא נאך אין דיינר הנט אונ' איר חובות אונ' וואש זיא צו וו"ירדא הוט עכ"ל וכן איתא בסימן כ"ב אחר שהמיר שמואל וזה לשונו אונ טוא אז איך דיר גטרייא אונ ביזארג מיר דז מיין דז איך צו ווירדא פון ווען דיא בישט דאך איין נאמן דריבר כו' עכ"ל אומר אני אע"ג דאין בידו הרשאה מ"מ לפי תואר העניין מוכח דהיה רצונה בכמה עניינים כאשר היה אהבה שלימה ביניהם בעת ההיא בפרט בהתעוררות הקלקול ע"י ממיר והשליך הממון לאיבוד היה שהייה אסורה להניח הממון באנפרות והיה מוטל על כל בן ברית להציל כל מה דאיפשר להצילו ויוסף הוא השליט לדון ולטרוח להחזיק הממון ברשות' ובבקשתם והוא היה אנרטלר שלה לדון במקומה לפני משפ' נורלינגן וכן מסתמא נמי כל מה שגבה יוסף בעת ההיא משעת העיכוב עד גמר הפסק דין היה רצונה אכן צריך לדקדק על כל גביית כל אחד באיזה זמן היה אם יש גבייה היה בשעת גביית המס כאשר היה עדיין שמואל ודי ואם יש בשעת העיכוב ע"י נתינת המומר לגלח ואם יש אחר גמר המשפט כשהותר העיכוב ומדינה היה לו ליוסף לכתוב כ"ד בשעת קבלת המעות בידו על איזה זמן היה מחמת החוב ורג לויפ תובעת רוזלן את יוסף להגיד כמה קיבל עבור הריבית כי הקרן היה י"ג זהו' ורבית והוא הודה שקיבל י"ג זהו' וחצי עבור הכל קרן ורבית והוא אומר שעש' הטוב בכל יכולתו והוא טוען ברי והיא שמא אומר אני שר' יוסף צריך לעשות שבועה שלא קבל יותר ועשה הטוב בכל יכולתו אע"ג דטען ברי והיא שמא הלא תנן אלו נשבעין בלא טענת השותפין והאפוטרו' והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וב' הבית ופרש"י שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא משום דמורה היתירה דטרחנה קמיה כו' אע"ג דפרש"י וז"ל אפוטרופסי' שהיו מתעסקים בממון אדם להכני' להוציא כו' אבל בנכסי יתומים פלוגתא דתנאים היא בהניזקין עכ"ל הא עובדא דידן נמי הכי הוא דלא נתמנה לא מפי ב"ד ולא מאבי היתומים רק שכתבה לו רוזלן להטיב עמה ולהציל את שלה ושל בניה אע"ג דאמרי' והוא שיש כפירת הטמנה שתי כסף. ה"נ כן הוא דהיא טענת שמא קיבל יותר מ"ג זהו' וחצי. ונתנה טעם לדבריה כי החוב עמד זמן רב ומדינה היה זה הרבית יותר מרביעית של זהו' אלא שטענת שמא הוי מודה מקצ' וז"ל רש"י והוא שיש טענת' בנכסי' ב' כסף וזה מודה לו מקצת דקרובה הוא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא עכ"ל ומזה א"צ להאריך בעובדא דידן כי בלאו הכי איכא חיוב שבועה במילתא אחרנית' בטענה דלקמן ויש לגלגל האי טענם תוך אותה שבועות כי מסקי' שם לכל מגלגלים ובסיומא דמילתא אי"ה אסדר כל השבועות וגילגולים דבר דבור על אופניו ומכונו וכן אדרש. אחר הדבר באיזה זמן היה גבייה זו כדלעיל אם היה בשעת העיכוב או לא כי לא מצינו בפירוש שרייזלן ממנה אותו לגבות החובות לידו כאשר ביארתי אך מה שטען יוסף שלא ידע כמה היה הקרן מפני אריכת הזמן לבי מהסס כי מי שעוסק בשל אחרים להכניס ולהוציא בפרט בנכסי היתומי' היה נכון ודינא שיכתוב הכל בספר הזכרון כל דבר באר היטב קרן וריבית כמה קרן כמה ריבית ובאיזה זמן וכמה שהוציא משום חשד ולזות שפתי ומה שאומר' רוזלן שתצפה לשורת הדין לשאל להגוי כמה מעות נתן ליוסף דשמא יאמר הגוי שנתן יותר ליוסף ממה שהודה. אמינא דזהו נכון ודינה אך ישביענו הגוי שיאמר האמת וילך יוסף ומורשה של רייזלין אצל הגוי ויקחו שני אנשים או אחד ממוצע עמהם ואותו אחד או שנים יסדרו איך יאמרו לגוי אבל אחד מהם אל ילך לגוי יחידי לדבר עמו ש"ד מזה לא הם ולא שום אדם בעבורם בלתי עו"מ כאשר קבלו עליהם ואם הגוי מודה לדברי ר' יוסף טוב ומטיב וקם דינא כאשר פסקתי לעיל ואם הגוי אומר שנתן לו יותר אז אמר יוסף להגוי ולא נתתי לי רק כך וכך להכחישו ושדבריו כנים. ואמיתים ושהגוי משקר או טעה את עצמו או שכחן וכה"ג לפי אשר יסדרו האחד או השניים ההולכים עמהם לגוי. ומחמת החוב מארטי"ן מיי"ר מאוישפורק אשר תובעת רוזלן הי"ב זהו' שקבל יוסף מן הגוי גם היה בערך ך' זהובים כי החוב. היה בתחילה י"ח תובע ממנו ההיזק שגרם לה לעשות חשבון שלא ברשות וקלקל החוב כי הריבית היה בערך ק' זהובים כי החוב היה בתחילה י"ח זהו' ויוסף עשה חשבון על כ"ה זהו' והכניס את עצמו בדבר וכאשר באתה רוזלן לתבוע החוב מן הגוי אז אמר הגוי שנתן י"ב זהו' ליוסף ונעשה החשבון על כ"ה זהו' והמותר י"ג זהו' רוצה לשלם ולא יותר וכאשר היא תובעת כל החוב אז מגזם הגוי ליוסף עבור שקבל הי"ב זהו' ואז בא אל רוזלן אשתו ובנו ומגזמים שלא תתבע יותר פן תגרום היזק להם וע"י כן שחששה על היזק יוסף לא רצתה לדחוק הגוי לשלם כל החוב וקבלה הי"ג זהו' מן הגוי ולא יותר אך היה בדעתה לתבוע מן יוסף בדין ההיזק שגרם לה גם אמרה רוזלן שהכתב. לא היה ביד יוסף ומ"מ שלא ברשות הכניס את עצמו בדבר והשיב יוסף הוא התעסק בחוב בראשונה והכתב היה בידו בו בפעם ועשה לה הטוב בכל יכולתו עם החשבון ועם קבלת המעות ומה שאומר הגוי שנתן לו י"ב זהו' אמר הוא שלא קיבל רק י"א זהו' וחצי ואיפשר החצי זהו' הוציא על החוב ומה שאמרה רייזלן שגורם לה היזק עם החשבון שלו אמר יוסף אם לא היה נוח לה החשבון מדוע החזירה הכתב לגוי דאח"כ הוציא מידו ונתן אותו לריזלן ה"ל למימר לגוי אין רצוני בחשבון של יוסף ומה שאמר' שאין הכתב היה בידה א"כ היה הכתב ביד שמואל אז היה מעוכב ע"י המשפט אז הוי כמציל. מפי אר"י ועשה הטוב שיוכל לעשות אמר אני כל אחד שטען חובותיו וזכות חבירו רוזלן אומרת שהכתב לא בא לעולם ליד יוסף א"כ לפי זה מה היזק יכול לגרום לה דחשבון של יוסף כמאן דלית' כיון שאין לו שום כח אע"ג דאמרה רייזלין דהגוים סבורים דכל ענינ' נחת ביה על פיו מ"מ יש לו כח להזיק טפי כשהי' הכתב בידו משאין הכתב בידו וק"ל וכן זה שאומר יוסף הכתב היה בידו א"כ יש לו כח להרע או להטיב ולהזיק ומעתה אם גרם לה היזק עליו לסלקו אע"ג דטען מדוע החזירה רוזלן הכתב זה אינה כ"כ טעם דאמר הגוי לא רצה לעשות חשבון אחר כיון שיוסף היה הכתב בידו בעת ההיא והיה לו כח לעשות עם החוב כרצונו וק"ל נ"ל דאם היה זה המעשה שאין לברר אם היה כתב חוב ביד יוסף אם לאו ואמר יוסף שעשה הכל בציווייה ובטובת' וכו' כאשר טען אז היה דינא שצריך יוסף לישבע שהוא כדבריו כאשר טען שעשה הכל בציוויה ועשה הטוב בכל יכולתו אע"ג דאיתא במרדכי פרק החובל בתשובת מהר"ם דאדם הפוטר חובות של חבירו דאינו נאמן אפילו ע"י מיגו לומר אתה אמרת לי לפטרו במיגו דאיבעי אומר לא פטרתי דמיגו במקום במקום עדים הוא דאנן סהדי דאין אדם נותן רשות לפטור חובו. מ"מ בעובדא דידן שיש ליוסף נתינת טעם שעשה להציל כו' היה נאמן בשבועה כדפרי' אך מ"מ צריך לדקדק על ה הענין אם יש לברר באיזה זמן היה החשבון וגבי'. החוב הי"ב זהובי' אם היה בשעת העיכוב אז היה דברי יוסף טעם לשבח אבל אם היה קודם העיכוב או אחר התרת העיכוב אז נתינת טעם הוי לפגם אך דקדקתי בהכתבי' שנתנה לי רוזלן ומצאתי בסי' כ"ב כתב שכתב יוסף ורוזלן ושאל את פיה אם רצונה לקבל י"ג זהו' ולפטור החוב וז"ל ווישט רוזלן דז מאיר אישט פון אוישפרק קומן אונ' האט מיר וועלן געבן י"ג זהו' דוך וואלט ער מירש ניט געבן איך גיב אים דען דיא שולד בריב אונ' איין קוויטונג פון דיר דרום אישט עז דיר עבן זו שיק מיר דיא שולד בריף אונ איין קוויטונג פון דיר זו גיפאלט דז געלט כו' עכ"ל וכן מצאתי בכתבים שנתן יוסף לידי לא"מן זכותו ולאמת דבריו שכתב לו רוזלן עם שאר כתבים ומצאתי בסי' ב' תשובה על כתב הנ"ל אשר מבואר בו שאין רצונה של רוזלן חשבון זה וכן מיחה בו בפי' שלא ליתן הכתב לגוי עבור הי"ג זהו' גם טענה רוזלן ששגגה בידה שאמרה שהכתב לא בא לעולם ליד יוסף הלא קבלו עליהם שלא לטעון רמאו' ושקר כי גם מוכח מתוך אותו כתב של רוזלן שה שהכתב חוב היה ביד יוסף וז"ל הכתב וויש אז דוא מיר שרייבשט פון דעם מאיר פון אוישפרק וויא ער וויל געבן י"ג זהו' אין וויל דיין שולד בריב האבן אונ איין קוויטונג וויא קון איך דיר דרויף ענטוורן דער שולד בריב דער שטיט י"ח זהוב"י קרן איך וייש ניט חוב ער הוט דראן געבן ער הוט מיר נישט דראן געבן ווידר קרן ווידר ריבת דרום גיב אים די בריב ניט צו לוזן אים דז געלט וכו' עכ"ל הרי כתיב בו וויא ער וויל געבן י"ג זהו' וכו' דרום גיב אים דיא בריב ניט לו לוזן אום דז געלט ש"מ דלא רצתה לקבל הי"ג זהו' ומיחה בידו שלא ליתן הכתבים ושגגה מאד ביד יוסף לטעון מה שלא למנ' הלא קבלו עליהם שלא לטעון טענת רמאות ושקר אמרי' בפ"ב דב"מ חזקה לא מייתי אינש חובה לנפשיה והוא עצמו הוציא כתב זה מ"מ אשמע תשובת יוסף אם יש מענה לשון בפיו למתרץ הדבר בטעם נכון המספיק ולא בשינוי דחוקי ואם יתרץ יוסף בטעם נכון קם דינא שיכול לישבע כדפרישית אז פשיטא אתביעת רוזלן שתובעת ההיזק שעשה לה עם חשבונו. ואאת"ל שלא יכול לתרץ או שלא רצה לישבע מ"מ לא מלאני לבי לידון על יוסף לשלם לה ההיזק אע"ג דאיתא בתשובה דלעיל שיש להעריך החוב כפי אשר בטוח כפי אשר שווה למכור ולא כל החוב וכן איתא נמי בתשובה פ' הפרה וכן איתא בפ"ק ב"מ בדיבור ויחלוקו נמי לדמי ע"ש ש"מ דמ"מ צריך לשלם לפי שוויו א"כ היה לו למ' ה"נ נעריך החוב שמא שוה יותר מכ"ה זהו' מ"מ שאני הכא שהקרן לא היה רק י"ח זהו' ונתחשב על כ"ה זהו' וכל ריבת ראוי הוא ולא מוחזק לכן אין ראוי לחיוב על הרבית שהיה ראוי לבא וגם היה רבית ז' זהובי' בלאו הכי ומה שאמרה רוזלן שרצתה לתבוע מן הגוי הי"ב זהו' ויותר הריבית ויוסף מתרה שלא תתבעו כי עשה הכל בציוויה ונעשה ערב לגוי שלא תתבעו עוד את הגוי וגם אמר יוסף הי"ב זהובי' לא רצה ליתן רק רצה להחזיק בידו מחמת תביעות שיש לו על רוזלן ומחמת כן יהיה הוא נאמן במיגו על תביעותיו כדמבואר זר בטענותיו אמר אני אפי' אם מתרץ יוסף הדבר ועשה השבועה הנ"ל א"מ אם יש כח ביד מ' רוזלן להוציא הי"ב זהו' מיד הגוי אז בטל מיגו שלו אז הוא יתן הי"ב זהו' או יש לה רשות לתבוע מן הגוי דאפילו אם מודה רוזלן ליוסף שעשה הכל בציוויה כאשר טען יוסף מ"מ עמ"כ לא נתנה לו רשות להחזיק בשלו ולהיות נאמן על תביעות נגדה מכ"ש עתה שאינה מודה וכאשר איתא בכתב שלה:
ומעתה מה שהתרה יוסף ברוזלן שלא תתבע עוד הגוי כי עשה הכל בציוויה וכן נעשה ערב בציוויה אין ממש בהתראה זו כאשר ביארתי דיש כתב דאית ביה איפכ' ואפי' אי דליכא הכתב מהכא ורוזלן אומרת שלא עשה בציוויה אז היה דינא אם יכול יוסף לברר דהוא כדבריו אז אין רשות למרת רוזלן לתבוע הגוי עוד ואם אין לו עדו' או ראייה אז לאו כל כמיני' שעשה בציוויה ונעשה ערב כדי לקלקל החוב שלה ובפרט הכא שקיבל הי"ב זהו' ורוצה להחזיק בהן כדלעיל. א"כ הוא לא שבקת שום חוב לשום יהודי כל אחד ילך ויגבה חובות חבירו ויאמר שיש לו תביעות עליו או יקח החוב מן הגוי ויפטר הגוי ויאמר שנעשה ערב מכ"ש עתה שיש כתב שמסייע לה. ומ"מ תשבע רוזלן שמעולם לא נתנה לו רשות לתבוע חוב זה ולא בקשה להיות ערב שלה לפטור הגוי וכן תכלול תוך השבועה שמה שגבתה הג' זהו' מן הגוי לא קבלה לפטור הגוי לגמרי רק דעתה לתבוע יוסף בד"י ולטובתו קיבלה שלא יבא יוסף לידי היזק אבל לא היה דעתה למחול על הגוי אך נראה. דנכון לפנים משורת הדין אם יבא ליוסף שום היזק אם תובעת רוזלן הגוי סברא הוא שלא תתבעו גרום לו הזיקו וממילא פטורה רוזלן משבועה זו. ומה שאמר הגוי שנתן י"ב זהו' ויוסף אמר שהיו רק י"א וחצי ואמר אפשר שהוציא חצי זהו' ע"ז אומר אני על אותו חצי זהו' צריך יוסף לישבע שהוציא לטובתה ע"ז אז א"צ לשלם אותו חצי זהוב אף ע"ג דהיה הדין נותן שהיה לו לבאר ולכתוב כ"ד היכן הוציא ועל מה ועל מי כי מאן דאית ליה פקדון בידו צריך לדקדק בו מאוד מאוד כדי להחזירו לבעליו ועונשו מרובה כדאיתא בתוס' פרק השולח גבי ההוא איתתא דנענשו על שנשבע' יהנה סם המות כו' ומקשי' בתוס' אמאי מיענשו הא אנוסה היא ואמרינן האדם בשבועה פרט לאונס כי הא דרב כהנא ורב אשי וכו' ומתרצי גבי פקדון ה"ל למידק ולמיזהר טפי וה"ל לאסוקי אדעתיה דאתיא לידי שבועה ע"ש. אכן במרדכי פ"ג דשבועות איתא עוד תירוץ ע"ש. ומחמת החוב לינהרט ואילך תובעת רוזלן מיוסף י"א זהו' ואמרה שרצתה לברר ע"י עדות הגוי שקיבל אותו ויוסף אמר שלא קיבל רק ששה זהובים ובנה שמואל קיבל המותר ונתן הכתב להגוי אמר אני שיוסף צריך לישבע שלא קיבל רק ו' זהו' אך אם הגוי אמ' עדו' שנתן אז צריך יוסף לומ' לגוי כו' כאש' ביארתי לעיל הכל יוסף בתביעת יור"ג לוי"פא:
ומחמת החוב שטעפנט עם שוי"ץ הו"יז אמר יוסף שלא קבל רק ו' זהו' ועשה הטוב בכל יכולתו והוזלן אומרת שמן הדין יהיה יותר וגם הגוי אמר בפי' שנת יותר ליוסף ף ג"כ ישבע יוסף שלא קבל רק ו' זהו' וכן ג"כ כאן אם גוי העיד שנתן לו יות' אז צריך יוסף יותר לומ' לפני הגוי כו' כדלעיל ומחמת החוב וינשטורלוך אמר יוסף שלא קיבל רק ב' זהו' אחר פגירו' הגוי ורוזלן אומרת לפי הנר' יהיה יותר ורצתה לתבוע המותר ויוסף אמר שהו' רצונו שתובע' המותר ואמר אני כיון דבלאו הכי יש חיוב שבועה יש לכלול גם זה תוך השבועה שלא קבל יותר מב' זהו'. ומחמת הקוט משי שהיה בשותפות שניהם ואמר שמכר אותו עבור ל"ב זהו' והוציא ג' זהו' ע"ז להודיע לגזלן מחמת יראתו כו' ורוזלן אמר לאו דרך להוצי' כ"כ הרבה. וכן שמא מכר אותו ביוקר טפי מל"ב זהו'. אמר אני מאחר שהוא של גזלן אומדנה הוא שצריך לעשות יותר מדינה ושותף הוא היורד ברשות כו' לכך ישבע יוסף שהנוציא ג' זהו' ע"ז ושלא מכרו רק עבור ל"ב זהו' ומחמת החוב יורג בילונג אמר' רוזלן ששמעה מן הגוי שנתן ליוסף ד' זהו' ויוסף אמר שלא נתן לו, רק ג' זהו' אמר אני גם צריך יוסף לשבע שלא קיבל רק ג' זהו' אך אם אמר הגוי נתתי לך ד' זהו' צריך יוסף לומר לפני הגוי כו'. כדלעיל ומחמת ה"ה שריונים שאמרה רוזלן שהניחה בתוך הבית ואמרת שרצתה לברר שהודת פערלין שמכרה שנים שלקחה מן הח"ד מתי שאשמע הברור אפסוק אי"ה ורוזלן תובע כל השריונים מיוסף ויוסף השיב שלא הפקיד לו מאומה וגוים היו יוצאים ונכנסים וכן לא היה לו רבות ליקח ש"ד מן החדר מחמת העיכוב. אמר אני בזה טעה יוסף וגם שכח מה שכתב בכתב אשר כתב שמואל בבית יוסף בסי' מ"ו אשר לו בעצמו נתן יוסף וז"ל אונ לאז מיך ווישן אוב מיין אונקיל קיין פנציר פר קויפט הט עכ"ל. אע"ג דאין ראייה גמורה מ"מ הוכחה גדולה איכא ואאת"ל דכן הוא כדבריו צריך לישבע על זה ולכלול שלא לקח משלה ש"ד וג"כ אשתו צריכה לישבע מאחר דג"כ הם נכנסים ויוצאים ויתר טעמים ואבאר גם השבועה בסוף הענין אי"ה. ומחמת הי"ט זהו' שהם ביד פערלן שנשארו בידה מהנדוניה שמואל ואשתו שפרינץ והוד' פערלין שעשת' עם קאפמן הוא בעלה ראשון של רוזלן אביו של שמואל הממיר עד שנשאר בידה ס"ט זהו' ואמרה שמזה הוציא' ב' זהובים לצורך בנות רוזלן ועתה טען יוסף מאחר דהנכסים של הממיר שמואל רוצה לזכות בו מן ההפקר כי נכסי משומד כל הקודם בהן זכה והשיבה רוזלן שהמעות שביד פערלין לא היו של שמואל אלא של בעלה קויפמן שלה כי כאשר הניח בנדונית הזוג ביד פערלין נעשו תיקונים שיתנו לקויפמן הנדוניא כדמוכח בשטרות מעתה האריכו בדברים כל אחד וא' בתוס' ביאור אך עיקר זכותו של יוסף מחמת הכתב שכתב רוזלן ליתן המעות לשמואל בהיותו יודי בעת ההיא ומאותה שעה היו המעות של שמואל וכשממיר הוו המעות הפקר ועתה רוצה לזכות בו מן ההפקר. ורוזלן השיב' שהמעות הן שלה ושל קויפמאן אך היא היתה חייבת לבנה מצד אחר וכתב' לפערלן ליתן המעות לבנה. וכאשר מיאנה פערלין מליתן אז נתנה לבנה הי"ט זהו' ממקום אחר מעתה היו המעות שלה ושל קויפמאן כבראשונה:
אומר אני מאחר דמוכח מתוך השטרות שהמעות הן של קויפמאן ואשתו רוזלן ולא בא יוסף. כי אם מצד הודאה של רוזלן מה שכתבה לפערלין כאשר טען יוסף ובא בטענת שמא כאשר מבואר בטענה ע"ש לכן אין בו זכות ליוסף בי"ט זהו' מצד הודאת' דהוא טען שמא ואולי והיא טוענת ברי וודאי שנתנה לשמואל שלו מצד אחר א"כ אותו י"ט זהו' הם לא יצאו מעולם מחזקת הראשונה והם של קויפמן ורוזלן. ומה שבא יוסף לדקדק בלישנא הכתב שכתבה רוזלן וז"ל דיא י"ט זהו' כי פערלן אים שולניג איזט עכ"ל א"כ כתבה שהם שלו ומאפר דהודאת אם כן אע"ג דהמעות הם בתחילה של קויפמן ורוזלן אולי אפר כך נתנה קויפמן לבנו או רוזלן נתנה, אח"כ לבנה דאם כדברי רוזלן ה"ל למיכתב לי ז"ט זהו',. לי מיין זיין לי גיב שמואל או כה"ג ה"ל למיכתב כך לעת יוסף ז"א דברים של שלטעם. כי אין דרך נשים לדקדק בלשונם אפי' מאן דדייק, מ"מ מאחר דיוסף הוא ואשתו באהבה עם רוזלן לא עלתה בדעת' שיבא לידי ערעור לדייק בלישנ' ויוסף טען בעצמו על כתב קויפמאן שמא לא דק ה"נ ל"ש ועוד כ"ש וק"ו הוא דכתב קויפמן היה דרך צוואה. כשרוצה לילך למדינת הים ואז דרך לדקדק מ"מ טען יוסף שמא לא דק מכ"ש הכא אך אפשר גם יש צדדים איפכא מאחר שהוא בהול על הילוכו לא דק כדא מרי' גבי גט חזרו לומר אף המפרש ויונא בשייר' כלו' היכא דאמר כתבו אע"ג ללא אמר תנו מ' מ"מ יש לחלק דלא אמר דטעה רס קיצר לשונו אבל לעולם מידק דייק ויתר חילוקים ועוד יש ליישב דלשון אדם כך מאחר שהיא נתנה לבנה כשעשתה עמו חשבון נקראים הם שלו כי סמכא דעתה של רוזלן שפערנן אינה ממאנת כלל מליתן לו עוד אם באתה לדקדק יש משמעות איפכא דסוף דבריה וז"ל איך האב אים זיין געלט דרויף ביצאלט עכ"ל ואם בדברי יוסף שקויפמן נתנו לשמואל כשעשה חשבון עם פפרלן. אם כן מה צריכה רוזלן להזכיר זה וכה"ג אשכחן טובא דיכול אדם ליישב דבריו כדאמרי בפרק ח"ה אפי' בפני ב"ל ולא אמרי' חוזר וטוען גם זה אמר של אבותי וזה של אבותי כו' הדר אמר אין של אבותיך מ' והא דאמרי של אבותי דסמכה עלי כאבותי. ומ"ש יוסף שרצה לזכות בו מצל הפקר לפי סברתו דהמעות הן של ממיר ונקט בדעתו מיל כשהמיר הוי הפק הוא זכה בהן ואע"ג דהמשוא" דיין קי האי דינא הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא לאאת"ל דהמעות הם של ממיר לא מצי נימא לזכות בו משום הפקר דדוקא משמת המשומד אז שייך בו זכייה מצד הפקר אם שלח בו יד בחיי המשומד או שיש עדים לנפקד שתבעו ממנו המשומד ומיאן בו ליתן ואמר שרוצה לזכות בו אז זכה בו לאחר מות המשומד וא"צ ליתן ליורשיו אבל כל זמן שהי' חי אין לו בו שום זכייה שמא יחזור בתשובה כדמשמע בתשובות רש"י במרדכי בפ"ב דקדושין דדוקא כשמת המשומד אז תובעים הקרובים הנכסים וז"ל לכך היה המעשה וה"ה לא מת נמי ה"מ להם למיתבע מיד כשנשתמד פקע זכות המשומד מן אותם נכסים וחשבי כמת א"כ אז מיד נפלו הנכסים קאי יורשים ולא מצי שום נפקד לזכות בהן אע"כ צ"ל כל הזמן שהמשומל קי הנכסים עדיין בחזקתו ולכך אם בחייו אמר הנפקד שרוצה לזכות בו או לגוזלו ולא רצה להחזיר לו אז זכה לאחר מיתה והוא קודם ליורשיו דזכותו מתחל' מחיי' וכן איתא בהדי' בטור פ"ה אפי' על ירושה שנפלה למשומד מאביו שלא יתן הירושה ליד בני המשומד שהם יורשים בנכסים כ"א ליתן ליד ב"ד ואם יחזיר בתשובה יתנו לו מכ"ש נכסי משומד עצמו שלא זכה בה הנפקד מחייו ויהא מונח עד שמת ואיתא בא"ז בשם המיימו' כל היכא דאיתא יהא מונח זהו הפשט ביד ב"ד ולא ביד הנפקד וכן איתא שם גם בטור ח"ה שני מעשים ע"ש דמוכח. דלא יזכה בהם שום אדם כל זמן שהמשומד חי וכן עובדא דידן נמי אפי'. לפי דעתו של יוסחש רוצה לזכות בו מאחר שנשתמד ליתא דהא לא עלה בדעתו לזכות בו עתה בשעת הטענות והקטט שהוא זמן רב אסר המירתו, א"כ זכו בו רסד היורשים היורשים ומ"מ אשאול אותו לפי טעותו אם יש לו עדים שאמר קודם לכן שרצה לזכות בהן לאחר שנשתמ' אע"ג דלא צריך הוא ומה שטען יוסף ששלחו כבר בהן אשתו יד לפי דברי רוזלין עצמה ובזה עשתה חזקה בנכסי שמואל והוי כמו דאיתא בתשובת רש"י אין הנדון דומה לראי' והוי כמאן דליתא כי כששלחה יד בנדוניי' הזוג היו אותה מעות מונחים בחזקת קויפמן ואשתו גם שמואל היה יודו בו בפעם ושליחות דידה עשתה שצריכה למעות ודעתה כשיש לה מעות ואח"כ נעשה החשבון עם קויפמן ונשארת חייבת י"ט זהו'. ומעתה אא"ת דהו' כדברי יוסף שאח"כ נתנו קויפמן או רוזלן המעו' לשמואל לא מצינו שעשתה אז פערלין בו שום חזקה לגרוע כח וזכות היורשים ועוד אאת"ל דכן הוא דנתנה לשמואל זהו' פי' לחזקת הזוג כלומר לשמואל ואשתו א"כ כשהמיר אין ברירה לומר אילו המעו' היו של שמואל ולא של שפרינץ תאמר אילו המעות היו של שפרינץ כי המעות היו מנדוניו' שניהם ואין ברירה לומר חצייה של שמואל או כה"ג שמא כולם היו של שפרינץ. ועוד הד' מאו' שהיו ביד פערלין היו ג' מאות של שפרינץ ומאה של שמואל מעתה אם באנו לחשבון הוי ג' חלקים של שפרינץ ועוד גלוי וידוע ששמואל היו עסקיו רעים ואיבד את שלו בשחוק ובשאר איבו' ממון יותר מחלקו שיש לו בנדוניית' או ירושת'. לפי הנראה ומשמע מהכתבים מ"מ צ"ע העוד יש לו חלק ונחלה בירושתן. ועוד כל נכסי המשומד היו של שפרינץ מחמת שחייב לה מזונות ושאר תנאי כתוב' וכן כתוב' גופא חייב לשלם מיד כשהמיר ומזה א"צ להאריך בו כל זה לא כתבתי רק לרווחא דמילתא. לכן צריכה פערלין לישבע שהוציאה הב' זהו' לצורך בנותיה של רוזלן וי"ז זהו' של רוזלן הם. ומ"ש יוסף אאת"ל דלא זכה בהמעות מצד הפקר מ"מ רוצה להחזיק בהן מחמת חיובה שחייבת לו רוזלן ויהא נאמן להחזיק בהן מכח מיגו דין זה אבאר לקמן א"יה. ומחמ' החוב ויטרין שהיה של שניהם בשותפות ויוסף עשה חשבון עמו שלא בפני ממונה שלה שהיה עמה בעיר. ג"כ תיקן כתב חוב על שמו לבד ולא צירוף רוזלן לתוך הכתב או ממונה שלה בזה עשה יוסף שלא כנכון אך מ"ש שרוצה להחזיק בהשטר חוב מחמת תביעות אמ' אני אם גלוי וידוע שהחוב היה בשותפות אין לו חזקה ואין מועיל תפיסתו כדאית' במרדכי פ' הבית והעליי' וז"ל כל דבר הידוע הבא מכח שותפות אין לזה שמונח ברשותו כח לטעון לקחתי ממך אם לא בראי' כי כח שניהם שוים בו כו' עכ"ל. וזה מיירי במילתא דמצי בעלמא לטעון לקוח בידי מכ"ש שטרות דאין נקנין במסירה או במשיכה כדאיתא פ' המוכר את הספינ' אמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למכתיב ליה קנה הוא וכל שיעבודה כו' עכ"ל ע"ש וכן אית' באלפס פ' הכותב על ההיא איתתא דאפקי' גבה מלוג' דשטרא כו' וז"ל דמלוג' דשטרא לא יכלה למימר לקוחים הן בידי דאם אמרה לקוחים הן בידי אמרי' לה אחוי שטרא דק"ל אין אותיות נקני' במסיר' ופר"ת שם דאינה נאמנת במיגו דאיבעי קלתי' או במיגו דאיבעי אמרה חזרתי לך דאי קלתי' בנור' או החזירה אותו לא יכלה לגבות מהן אך ר"י פי' בענין אחר ע"ש ופליג עם האלפס הלכך אם ידוע דשותפות הן צריך להוציא ש"ח מרשותו להיות יד וכח שניהם שוים בה ויתבעו החוב בשותפות וישבע יוסף שלא קיבל יותר מאילו ה' זהו' שאמר ועשה הטוב בכל יכולתו לצורך שניהם בלי עו"מ וינכה מה שהוצי' על החוב בשבועה וה"ה זהו' יחזיק בידו כמו שאר שגבה משלה אך כאש' ביארתי לתביעה שלו אז אבאר אותו תפיסה עם שאר אשר תפס אכן אם יש יכולת למרת רוזלן לתבוע את שלה מן הגוי' גם אות' ה' זהו' אז אזלא מיגו שלו כאשר ביארתי לעיל בחוב של מארטש"ין מאיר על הי"ב זהו' וכן ל דינא כל מה שגבה יוסף אם יכולה להוציא אותה גבייה מגוי בטל מיגו שלו עם אותו תפיסה ומעתה א"צ לבאר דבר זה עוד על כל דבר וטענה ותן לחכם וכו'. ומחמת החוב מ' זהו' של גונדלווין אמר יוסף שהם היו בשותפות בשוה שכל אחד הלוה כ' זהו' ורוזלן אמרה שהחוב שלה הכל רק ליוסף יש בו ה' זהו' ורצתה לתבוע כל החוב ויוסף הביא ראייה לדבריו מה שנכתב בכתב גלחית הודאתו של משומד שקו' משטרמינט' שהודה המשומד דהחוב הוא חצי של יוסף מזה אינה ראייה כלל כי דברי המשומד לא מעלה ולא מוריד מטעם דיהבי אינהו גופייהו למילתא ויתר טעמים לכן אומר אני אם אין ליוסף שום ראייה שהיו שותפים בחוב בשוה לאו כל כמיני' דיוסף לכלול חוב זה עם שאר תביעות שהיו לו על גלוי ולפשר בדמים קלילא לקלקל חוב שלה ויש לה רשות לתבוע חוב זה. ומה שאמר יוסף מאמר שהמורשה שלה הולך עמו לפני העיצה כשרוצה להתווכח עם הגוי ושם שאר יהודים וגם הפשרה נעשית לפניו א"כ ודאי ניח' ליה הפשרה מדלא התרה בו שלא יעשה הפשרה לכך מתרה יוסף ברוזלן שלא תתבעו החוב עוד לקלקל הפשרה שלו. והמורשה השיב שלא ידע כשהלך עמו שרוצה לתבוע חוב זה וגם מעול' לא ניח' ליה ג"כ כאשר שמע שתבע חוב זה מתמיה ע"ז נגד חבירו כו' ומה שלא התרה בו כבר מושבע כו' אומר אני ע"ז לא שייך לומר שתיקה כהודאה דמיא מכמה טעמים. ועוד אפילו דיבור כה"ג אינו מועיל אא"כ אמר לו ע"מ כדתנן בסוף החובל האומר לחבירו קרע את כסותי ושבר את כדי חייב ע"מ לפטור פטור ועוד אפי' אם ממונה של רוזלן רוצה למחול מצי אמרת היא אין רצונה וכו' כי לתקוני שדרתיך כו' כי לא בא שמה לפני העיצה מחמת רוזלן לדון שמה מחמתה וק"ל. ומעתה יש יתר חילוקים הצריכים ביאור וכן הוא לפי דברי שניהם אין הגוי חייב המ' זהו' כפל וא"כ אם תובע' רוזלין החוב כאשר אמרה שיש לה כתב מן הגוי אז מקלקלת את יוסף החוב שלו הט' זהו' ואם הוא תובע הט' זהו' הוא מקלקל החוב שלה מ' זהו' ומעתה אומר אני אפילו לפי דברי יוסף הט' זהו' הם חצי של רוזלן דהיינו ד' זהובים וחצי כדאיתא בטענות. וכן לפי דברי רוזלן ה' זהו' של יוסף בהחוב לפי הודאות' לכן אומר אני דיוסף יהיה בשב ואל תעשה אם רוזלן רצתה לתבוע החוב כי כשגובה רוזלן החוב מרויח יוסף חצי זהו' דהיא צריכה ליתן לו ה' זהו' ואם יוסף תובע החוב שלו ואז אין לו כ"א ד' זהו' וחצי דהיינו החצי של ט' זהובים ואיתא בתלמוד בכמה דוכתין דכופין על מדת סדום כגון בזה נהנה וזה לא חסר מכ"ש דכופים שלא יאמר אדם תמית נפשי עם פלשתים לקלקל את שלו כדי לקלקל את חבירו מ"ת הרי יוסף חסר דאם גבה המ' זהו' רוצה להחזיק בחלק' מחמת מיגו שלו הלא ביארתי לעיל היכא דלא יכול להוציא בלעד' בטל המיגו שלו והכא כיון דהוא מודה שהט' זהו' חצייה שלה לא יכול להוציאם אם רצתה היא לעכבי ולכן נמי כשגבתה רוזלון ה"מ זהו' צריכים ליתן ליוסף חלקו ולא מצי' למימר שרצתה להחזיק מחמת החיוב שלה שחייב לה יוסף להיות נאמן במיגו ואתישב בדבר איזה זמן יהיה יוסף בשב ואל תעשה לתבוע הט' זהו' לפי התואר ומתי שיבא אותו הזמן ולא גבתה רוזלן החוב אך יש לה ברירה לית ליוסף חלקו בהט' זהו' כדי שיש לה פנאי לתבוע המ' זהו' בשעת הכשר או להניח ליוסף לתבוע הט' זהו'. ומה שאמר יוסף מאחר שאמר מורשה שלה איך שאמר הגוי לפני המשפט שפרע כל החוב ליוסף ואמר יוסף דהא ליתא. ולכך צריך הוא לילך אל הגוי להתווכח עמו על ככה שלא קבל חלקו של קויפמן בזה הדין עמו אך אני רוצ' לכלול תוך השבועה שצריך יוסף לעשות שלא ידבר שפת יתר דבר המזיק לה שלא לצורך רק להוכיח לגוי שלא קיבל חלקו של קויפמן. ואמנה להם איש נאמן או שנים שילכו עם יוסף ועם המורשה כשילכו לגוי להתווכח ועל פיהם ידברו הנראה נכון וסברא לאותן שני אנשים. ולא ילך זה להגוי לדבר ש"ד מזה כאשר קבלו עליהם מתחיל' הטענו' יוסף ורוזלן הם וכל הנלווים אליהם שלא לילך לשום גוי להשתדל או לדבר מחובו' אשר הם דנים עתה בו לפני. וכן קבלו עליה' בחרם חמור ובגזרות. ומה שאמר יוסף מאחר שהוציאה כתב מן הגוי על המ' זהו' ומכל מקום פישר הוא עמו דבר זה. הוי כמו גניבה ונוגע בו בגופו ובמאודו לכן צריך הוא להציל את נפשו כפי כל רצונו אמר אני דזה אינו דמה סכנה יש לו בזה דאאת"ל דתבע כל החוב אין בו סכנה כי הוא לא ידע שהגוי נתן ג"כ כתב לרוזלן על אות' חוב הלא גם הגוי עצמו טעה שפישר עם יוסף וגם כן כתב כתב לרוזלן על החוב והוא אינו חייב אלא פעם אחת וכבר פסקתי שיש לו רשות לילך להגוי ולהתווכח עמו שלא קבל חלקו של קויפמן אם כן מה יש לו עוד חשש אם אתברר לו אח"כ דיש לו ליוסף צריכותה לילך לגוי אז אסדר גם הדבר כנכון. אבל קודם לכן יזהר בחומר הנ"ל שלא ילך אל הגוי זה או לגוי אחר לכן גם מורשה של רוזלן וכל הנלווים אליהם כאשר קבלו עליהם. אך יוסף אמר לי לא לפני מהר"ר ענשכין שי' איך שהפשרה שעשה עם אותו הגוי עבור שלשים ושנים זהו' לא נחתם וחשש פן יוודע להגוי האי חלוקים שביניהם וילבוש הגוי רוח אחרת ויסוג אחור ויקלקל אז כל החוב ובקשוני להתיר לו בחשאי לפעול שיחתום הפשרה וכן קבל עליו בפנינו על כן התרתי לו לגמור הענין שיחתום הפשרה כדי להציל מיד הגוי ממונו. אך לא יפעול שום פעולה או לא יעשה שום מעשה או דיבור רק זה בחומר שקיבל עליו. אכן רוזלן צריכה לישבע שדבריה כנים ואמיתים שלא ידעה ושלא שמעה כלל מבעליה שהחוב הוא חציה של יוסף. גם רוזלן צריכה לקרות הכתב שיש לה על המ' זהו' לפני יוסף ב' או ג' פעמי' וכן אם יש ליוסף גם כתבים מן הגוי על חוב זה יקרא אותו לפני מורשה של רוזלן ולבי אמר לי שאירע בזה יותר חלוקים דביארתי ולא בארתי לכן אם נתחדש דבר שלא מפורש בפסק זה או בא דבר הנולד אז יביאון הדבר חלקה ליד מורשה שלה. גם תובעת ההפסד אשר לפני ואפרשנו אז אי"ה מחצית החוב של אלכסנדריא ועבר ושאל אשר תובעת רוזלן ליתן גרם לה פערלין אשת יוסף שהחזירה המשכונה לגוי והחזיקה הגוי בידו הטוב בע"כ שבהם. ויוסף השיב שרוצה להחזיק במשכנות מחמת חיוב שחייב' לו רוזלן ומה שאמרה שפערלין החזירה המשכונות להגוי וגרמה ההפסד וכו' אמרה פערלין קויפמן עצמו החזיר המשכנות להגוי ואמרה רוזלן שרצתה לתבוע חלקה מן הביבר ואמר יוסף יהי כן אמר אני אם יכול' רוזלן לתבוע מן הגוי כל החוב שעומדים הביבר והשאל כדי להוציא חלקה מיד יוסף אז יכולה לעשות כדי להציל את שלה מיד יוסף אז יכולה ובטל מיגו שלו כדפ"ל. ואם לאו יחזיק בידו מחמת מיגו שלו כאשר אבאר בתביע' יוסף אי"ה גם יכול' לתבוע חלקה מן הביבר שהחזיק הגוי בידו כאשר אמרה יוסף שהוא רצונו ומה שתובע' רוזלן ההפסד שהחזירה לגוי המשכונו ופערלין אמרה אדרב' קויפמן החזיר אותה ע"ז א"צ פערלן לישבע כי אפשר החזירה פערלן לא הוי פשיעה כיון דהגוי תקיף העיר דלפעמים צריך לעשות וויתר נגדו בכה"ג שלא להטעין שנאת הגוי עליו וכיון דיש לה בהמשכון חלקה וחציה שלה מוכיח מלתא דצריך שעה היתה וכה"ג צריך שותף לעשות לפי התואר והעניין מחמת החוב על העירון אלכסנדרי שכתוב בו נ' זהו' ונפרע עד י' זהובים והוא בשותפים קויפמן ויוסף בהחוב ואמרה רוזלן שאמר העירון שנתן הי' זהו' ליוסף וגם רבית בערך י' זהו' או י"ב ותובעת רוזלן חלקה מקרן ורבית גם אמרה שגרם לה היזק שפישר עם הגוי בלי רשות ויוסף השיב שלא קיבל הי' זהו' אך רוצה לשאול את אשתו אם שקבלה והשיבה גם היא שלא קיבלה ואמר יוסף שלא נתן לו הגוי שום ריבית וקיבל עליו בפני הב"ד להכשיר עדותו של גוי על הריבית מה שאמר שנתן לו יהי כן ויהיה חייב לה חלקה אך יהיה בידו להחזיק אותו מעות כמו שאר מעות שתפס בנכסי רוזלן מחמת תביעותיו לכן אמר אני ארצה למנו' להם איש נאמן או שנים שילך עמהם לפני הגוים וישאלו ממנו הדבר אם נתן הדבר הנ"ל ליוסף. אם לאו או כמה הוא נתן לו ולא ילך יוסף או מורשה של רוזלן אל הגוי לדבר עמו מאומה מזה כאשר כתבתי לעיל בעניין גולד ווי"ן וכאשר קיימו וקבלו עליהם. ומעתה אמרה רוזלן שרצתה לתבוע חלקה של הי' זהו' מן הגוי כיון שאמר יוסף שלא קבלה. וכן תובעות שיוציא הכתב מידו להיות מונח מכאן ואילך בחזקת שניהם ויוסף השיב מאחר שהגוי תקיף המקום על כן אתרה בה שלא תתבעי הגוי לקלקל הקהילה. ועוד ניתן הכתב בידו ברשו' קויפמן גם נתמנה. ע"פ מרים לתבוע החוב כי הכתב נכתב על שם בעלה מאיר ז"ל והאריכו בדברי' אמר אני מאחר דידוע שהחוב הוא של שניהן הדין עם רוזלן שיש לה כח ורשו' לתבוע את שלה וגם צריך יוסף להוציא את הכתב מידו ולהיות מונח מכאן ואילך בחזק' שניהם כי יוסף אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי כאשר כתבתי לעיל בעניין כתב ויטרין ואאת"ל שכבר היה הכתב בידו ברשו' קו קויפמן היינו משום ההיא שעתה היו באהבה זה עם זה אבל עתה מצי למטען דדמיה עלי כאריא רביא וכה"ג איתא במרדכי פרק הבית והעלייה בתשובה מהר"ם דשותפי' שיש להם חוב יחד והאחד רוצה להתרחק ולהוציא השטר עמו שחביריו מעכב עליו ה"נ עובדא דידן הקרובו' נעשו רחוקים ומצי מעכב עליו להיות השטר מונח בחזקת שניהם. ועוד שמ' האמת כן שנתן לו הגוי ה"י זהו' וא"כ אין לו רשות לתבוע ויעשה דחייה שלא תגבה רוזלן את שלה לעולם ואין שייך להאמינו ע"ז עוד ועו' דמה שנתנו קויפמן לו רשות להיות הכתב בידו בטל כי כשמת קויפמן נפלו הנכסים קמי יתמי והם אמרי אין רצונינו שיהא שלנו בידך:
ומה שאמר יוסף מאחר שמרים ממנה אותו לתבוע הוא ולא אחר לכן אין נכון לעשותו שקרן לצרף אחר עמו לתבוע החוב זהו דברי רירי' ותואנות וא"צ להשיב עליהם אך כיון שאמרה רוזלן שכתב בצואת קויפמן שיוסף חייב הי' זהו' וחייב לה חלקה לכן אם אינה יכול' להוציא חלקה מן ה"י זהובי' מן הגוי אז ישבע יוסף שלא קבלו ומדינה מצי רוזלן להשביע יוסף מיד כדי שלא צריכה לדון עם הגוי אך נימוקים וטעמים עמדי ע"ז שלא להטיל השבועה קודם לכן על יוסף מחמת חתיכת זהב השוה ז' זהו' שאמרה רוזלן שאבדה בחדרה ויוסף יצא ונכנס והודה שיש בידו טבעת זהוב ושתי קופות במטבעות ושק קטן בגרוטאו' כסף ואמר דהא איתא בידו וה"ה אידך והשיב יוסף שכבר יצאו ונכנסו יוזפ רומה"ילט ושמואל וכשנסתלקו הם בקש' ממנו רוזלן להציל את שלה וכן עשה וחתיכת זהב אין בידו אך שמע משמואל שאמר שנפל ממנו וכו' אמר אני יש לכלול תוך שאר שבועו' שצריך יוסף לישבע שאין בידו האי חתיכת זהב ולא בא לרשתו מעולם וכן שלא לקח מן הקופות או מן השק מאומה כאשר אסדר השבוע' ויהא הקופות והשק בידו מחמת תביעות שלו כאשר אבאר אי"ה ומחמת החוב של מאייר שהם שותפים בו ונפרע הקרן ואמר רוזלן שהכתב ביד יוסף ובקש' חלק' מהרבית אם גבה הוא גם הרבית ואם לא גבה הרבית אז תובעת ליתן הכתב עדיין לחזקת שניהם ויוסף אמר אדרבה הכתב ביד רוזלן וביקש חלקו מן הרבית כו' אומר אני כל אחד יקבל שלא היה הכתב בידו ולא פשע בו ולא ידע היכן הוא ושלא קבל מאומה מן הרבית וכן יש לכלול לכל א' וא' לתוך שבועתו אע"ג דאילו ואלו באים לידי שבועת שוא הא ק"ל דלי' הלכת' כבן ננס. ועוד שמא שמואל אבדו וכה"ג מחמת החוב של קיסטרליון שאמרה הגויה שנתנה לאחיה המעות כדי ליתן ליוסף ויוסף אומר להד"ם אין ליוסף חיוב שבועה או קבלה אפילו ע"י גלגול ויכולה רוזלן לתבוע הגויה. ומחמת הסכין שקנה יוסף מקויפען עבור זהב ותובעת רוזלן אותו זהב ויוסף השיב שפרע את הזהב לקויפמן גם זה יש לכלול תוך שבועתו ומחמת התביע' שתובעת רוזלן ג' זהו' כי מצאה בצווא' קויפמן שקנה תבואה לשניהם עבור ו' זהו' ויוסף עדין חייב לו חלקו דהוא ג' זהו' ויוסף ואשתו השיבו להד"ם גם את זה יכלול תוך שבועותיו כאשר תובע' רוזלן שמצאה כתב יד של קויפמן שחייב לו זהב שהלוה לו לכעור ויוסף השיב שלא ידע מזה גם יש לכלול זה שלא חייב לו זהב מחמת הכעור. ואשר תובע רוזלן מיוסף שמצאה עוד בכתיבת קויפמן שמסר לו סכין עבור זהב ויוסף השיב שלא ידע מזה דבר אדרבה עשה חשבון עם קויפמן שהוא חייב לו כ"ה זהו' אומר אני שגם את זה יש לכלול תוך שבועתו אכן צריך לדקדק מתי נעשה החשבון כי יוסף אמר שזה תשובות על כל תביעות שמצאה כתיבת יד קויפמן וצריך לשאל יוסף מתי נעשה החשבון כי יוסף תבע בתביעתו מה שפיזר עבור שניהם ושמא אותו פיזר היה ג"כ באותו חשבון ואשר תובעת רוזלן מיוסף שמצאה בכתב יד קויפמן אשר כתב שפירש ממנה איך ששניהם מזגו לכעור אחד כלי בעכר שמשקלו ו' לוט ואותה כסף חייב לו יוסף עדיין והשיב יוסף אדרבה הוא חייב כי עשה החשבון עמו כדלעיל גם זה יש לכלול תוך שבועתו ואשר תובעת רוזלן מיוסף שהיה לו כתב על גוי קלונגליק שניידר ד' זהו' קרן ותובעת אם הכת' בידו שיתן לה והשיב יוסף שלא ידע מזה כלום. גם זה יש לכלול תוך שבועתו שלא ידע מזה כלום ואין הכתב ברשותו ולא נתן אותו לפדות. ואשר תובעת רוזלן מיוסף איך שהניח' בחדר' כוס של קרוסטלין וסבורה לברר ע"י שינלן שיוסף לקח הכוס ומזגו לגוי ויוסף השי' שלא ידע מזה מאומה ולא ראה שום כוס בחדרה לפי ידיעותו צריך לשאל מרת שונלן אם אמרה כדברי רוזלן אז יש לכלול תוך שבועת יוסף. שהוא כדבריו ולא לקח מחדרה שום כוס אך אם שונלין לא ידעת מזה אז א"צ לכלול זה תוך שבועת יוסף מ"מ יש לשאל פערלן ומה שידעה פערלן מזה ופערלן כתב מזה שהיה שם כוס ונשבר ולא יכולני להבין על בוריו כתב פערלין ואשר תובע רוזלן מיוסף שיש בידו חוב על גוי פרידיגר הארזק י"ב זהו'. שהוא של שניהם בשותפות ויוסף השיב שרוצה לחפש אחר הכתב אם הוא עדין בידו אז רוצה להוציאה לחזקת שניהם גם זה יש לכלול תוך שבועתו ולהחמיר עליו מאחר שהוא בשותפות וישבע שאין בידו וברשותו אותו כתב ולא ידע היכן הוא וגם לא גבה מאותו חוב מאומה בלתי עו"מ. ואשר תובעת רוזלן מיוסף מחמת הכתב שהיה לה על גויה שווענקן המחזיק ב' זהו' קרן אם אותו כתב בידו שיתן לה:
והשיב יוסף שמעולם לא היה לו אותו כתב מאותה גויה גם זה יש לכלול תוך שבועתו. ואשר תובעת רוזלן יוסף מחמת החוב אולברעכט אופה שהניחה בחדרה העומד ד' זהובים קרן וסבורה היא שיוסף או אשתו נתנו לפדות ויוסף השיב שלא ידע מזה מאומה אבל רצה להראות בכתב אשר כתב שמואל לבתו ליתן המשכונות לפדות וכן עשה חילוף עבור המעות אח"כ כו' אמר אני האמת כתב שמואל לבתו ליתן המשכנות לפדות:
אבל כתב ג"כ לבתו של יוסף ליקח המפתחו' וליתן אותה לאביה ליתן המשכונות לפדות וז"ל צוויו שליש"ל כו' די נאם אונ גיב זי מיינם אינקיל אונ הייש אונ דיא משכונות צו לייזן געבן עכ"ל ע"ש בסי' י"ט לכן גם זה יש לכלול תוך שבועת יוסף ובשבועת פערלן שאינה ברשות' המשכנות של אותו אולברעכט אופה וגם המעות מן אותן המשכנות אינן ברשותו בלתי ערמה ומרמה ומחמת הזהב אונגרי"ש אשר תובעת רוזלן מיוסף שלקח מן הגוי ויוסף השיב שלא ידע בוודאי אך כמדומה לו שלקח זהו' לעשו' טבעת לבת רוזלין ואמר שרוצה לשאול את אשתו וכן השיבה היא וגם הוא שלקח הזהב בשליחות רוזלן לעשות הטבעת לבתה זה יש גם לכלול תוך שבועתו שכן הוא שלקח הזהב בשליחו' כאשר טען והגיע הטבעת לבתה אך אם אמר שאינו יודע בברור ושרוצה לשאול את אשתו אם נשבעת היא דכן הוא אז לא צריך יוסף לישבע ומעתה שאמרה רוזלן לא צוותה ומעתה רצתה לתבוע כל החוב מן הגוי ויוסף אמר שיקווה לשורת הדין שלא תתבעי האי זהב. שלא תגרום לו היזק שיחזור הגוי עליו לתבוע ממנו אותו זהב. יש לכלול תוך שבועת רוזלן בחומרא שבועה. שלא שלחה יוסף ליקח הזהב וכן שלא נתן לה יוסף הזהב או הטבעות ולא בא לרשותה הן ע"י תיקון הטבעת וכה"ג או ליד כלתה או בתה בציוויה בלתי עו"מ אז יש לה רשות לתבוע כל החוב מן הגוי. אך אם דעתה לתבוע הגוי גם כן אותו הזהב אז לא יעשה פערלין שבועת' עד שנגמר דינה עם הגוי כ"א נתחייב הגוי לפרוע אותו זהב אז פטורי' הן משבועת':
מחמת החוב פלו' שהיו שותפים יחד בכתב ך' זהו' ואמרה רוזלן שיוסף הודה שקיבל י' זהו' מן הגוי ותובעת חלקה. ויוסף השיב שלא הודה לה כי לא קיבל חלקה כי הגוי תבע ממנו הרבה על הטובה שעשה לו וז"ל ער בראכט העכטיג בריב הער אין דיא עצה גרוש אונ וויל דז איך אים זונדרהייט שולדיג ווער דז ער מיך האט פון אולמא הער אויף דעם וואשר גיפירט עכ"ל:
עד שצריך לפשר עמו עבור חלקי כו' אבל חלקה לא פישר אמר אני כיון שהיו שותפים א"כ מה שקיבל הוא של שניהם. ולא מצי למימר פיזרתי עבור חלקי כו' לאו כל כמינים לדחותה על הגוי אשר פיהם דבר וכו'. כדאיתא פרק המקבל בתשובת מהר"ם ע"ש ולפי אשר כתב יוסף עצמו שהחוב היה בטוח וז"ל אונ דז בון דעש בעסטן וועגן גטאן אונ פון דיינן וועגן אוך שפראך ער מערטין גידענק דוא ביקענשט מיר וואל דז פון אים איין גלייך טעדונג עכ"ל ש"מ דהחוב היה בטוח א"כ מה שמחל וויתר להגוי זהו משום תביעות הגוי לכך לאו כל כמיניה של יוסף לקבל חלקו מן החוב ולדחות' על הגוי גם לא מצי יוסף למימר הט' זהו' שקיבל מן הגוי יחלוק לפי ערכו כיון שיש לו על הגוי החוב של ט"ו זהו' לכך ג חלקים יהיה שלו וב' חלקים של שניהם הא ליתא דאפי' אם הגוי הוה עיל עליו שלא כדין מ"מ לאו כל כמיניה לסלק עלילות הגוי מעליו ולפטור את עצמו בממון חברו מכ"ש הכא דאפש' עם הגוי הדין דחיב לו מדינה א"כ מה שמחל על הגוי הוא ממונו דהיינו החוב של הט"ו זהו' והט' זהו' שקיבל הוא היינו של שניה' ואם נחתי' לעומקא דדינא אפשר שהיה חייב לה ה' זהו' משלם כי מה שוותר ה' זהו' ולא קבל רק ט' זהו' מחמת עלילתו מ"מ לא מלאנו לבי לפסוק שיתן מכיסו החצי זהב כי אפשר דחייבת לו ליתן שכרו על גביי' החוב ושמא הוא בערך אותו חצי זהב ודומ' להא דאית' בפ' הגוזל בתרא בתשו' מהר"ם דראובן ושמעון הלוו על משכון וביד ראובן היה המשכון ותפסו השר של ראובן ולקח גם אותו משכון ושוב ראובן נתפשר עם השר המעות להחזיר לו ג"כ המשכון כו'. ושמעון לא רצה לסייע בפדיונו. כי אמר השר שלו תקיף על שר של ראובן ואם לא מיהר לפשר היה שר שלו כופה לשר של ראובן ליתן לו המשכנות חנם. ופסק מהר"ם דאין לראובן על שמעון אלא שכרו כו' ע"ש ש"מ דשכרו מיהא נוטל אע"ג דלא דומה כ"כ דהתם צריך ליתן שכרו שר של ראובן ליתן המשכון לידו וצריך השתדלות להוציא אבל הכא הכתב ביד רוזלן אכל מקום כיון דהגוי תקיף איפשר צריך גם כן הוצאות והשתדלות לכוף אותו לשלם. ומחמת המשכונות של פרוזין וישרי"ן שהניחה בחדרה ואמרה רוזלין שסבורה שרצתה לברר ע"פ מ"ר שונלין שיוסף נתן המשכונות לפדות. ויוסף השיב שלא ידע מזה מאומה. אמר אני נשאל פי מרת שונלין להחמיץ הדין ולהטילה שבועה בחומר על יוסף אם אמרה שונלין כן ואחר שנודע לי הבירור משונלן ארצה לתקן השבועה ואם שונלן אינה יודעת מזה אז יש לכלול תוך שאר השבועות שלא נתן לפדות המשכנות שהמשכנות ג"כ אינם ברשותו גם יש לכלול בשבועות פערלין מה שיודעת מזה. וכן מחמת משכונות של נוסלין קצב. שהניחה בחדרה וסבורה רוזלן שבאו לרשות יוסף כי הוא יצא ונכנס והשיב יוסף שלא ידע מזה מאומה. גם זה יש לכלול תוך שבועתו שלא ידע מזה דבר ולא באו לרשותו וכן גם לשאול אשתו פערלין. ואם גם היא אמרה שאינה יודעת אז יש ג"כ לכלול תוך שבועת פערלין וכן גם שאר עניינים שהיא בחדר יש לכלול תוך שבועת יוסף שלא בא לרשותו וכן גם על פערלין כי מסתמא גם היא יצאה ונכנסה וכן נמצא כמה פעמים שכתב' בכתבי' רוזלן להן לשמו' כל אשר לה גם שמואל כתב בפירוש שיוסף יכנוס להחדר ויתן משכונות לפדות כדאיתא בכתב בסי' י"ט וכאשר אבאר לקמן:
ומחמת המטלטלי' שהניח' רוזלין לפני הסרסרות אמרה רוזלן שיוסף או פערלין לקחו ממנה והשיב יוסף להד"ם אבל יוסף רוצה לשאול את אשתו והיא השיבה ג"כ להד"ם אך בתו ז"ל נתעסקה עם אותו המשכנות בציווי של שמואל גם זה יש לכלול תוך שבועתו של יוסף ואשתו שהם לא לקחו מאומה מן הסרסרות. וגם שאין אותה משכנות ברשותה בלי עו"מ. ועתה אמרה רוזלין שרצתה לתבוע המשכונות מן הסרסרות ויוסף אמר אם בתו לקחה המטלטלים אז עשתה בציוויו של שמואל וכדין עשתה בתו ולכך יצפה לשורת הדין שלא תתבעי עוד כדי לגרום ההיזק. הדין עם יוסף כי נמצא כתוב כתב שמואל בסי' י"ט אשר כתב לבת יוסף וז"ל אונ לוש מיך ווישין אוב דיר די לופלערין דיז דינו ליכט הוט געבן עכ"ל ומעתה שמא הסרסר חזרה המשכנות לבת יוסף א"כ לאו כל כמיניה של רוזלן לתבוע המשכונות ע"י ספק הסרסרות ולהוציא המשכנות הן או דמיהן מידה דאז וודאי חזרה הסרסרות ע"י יוסף. אך ג"כ שמא המשכונות עדיין ביד הסרסרות ולא נתנה לבת יוסף לכן יכולה רוזלן לתבוע הסרסרות לדין לאמור המשכונות עדיין בידה ולהכריחה לעשות שבועה שנתנה לבת יוסף ומתי שנשבעת הסרסרו' אז אינה. רשאי רוזלין לתבוע ממנו המשכון לאמור מי התיר לך לתת לבת יוסף כדפרישי' ומחמ' הכליבות אש' תובעת רוזלין אשר הניח' בבית ולקחו יוסף או אשתו ופערלין השיבה מה שהן בידה דבר מועט ולקחה להציל כשנתיישבו גוים בבית:
וכאשר באתה רוזלין אליה ורצת' להחזיר לה היה בעיניה כמצחק כלומר יהי שלך אם אינו יותר מאילו אשר פירשה פערלין אז אומדנא דמוכח דהדין עם פערלין שנתנו לה כאשר היו באהבה בעת ההיא וטרח קמיה. אך אם רוזלן אמרה ע"פ אמיתותו שהוא יותר כלי בית בבית ממה שהודיתה פערלין או אם אמרה רוזלין אותו כלי בית שמודה פערלין הוא דבר חשוב שאין דרך ליתן בחנם אז יש לכלול תוך שבועות פערלין שלא בא אות' דבר ברשותה או שרוזלן נתנה לה מחמת הקוט בלא שהיה משכון שלה והלביש אותו יוסף ואמרה רוזלן שרצת' לברר על ידי שונלין ופערלין אמר' להד"ם מתי שאשמע הבירור אתקן השבועה ואם אינה יודעת שונלין מזה אז יש לכלול תוך שאר שבועות ומחמת הביבר של שוויגרן אמרה רוזלן שיוסף או בני ביתו נתנו לפדות ויוסף לא ידע מזה ושאל את אשתו ואמרה ששמואל נתן בעצמו לפדו' זה יש לכלול ג"כ תוך שאר שבועות פערלין שכן הוא וכן שאינה ברשותה. ומחמת הכת' של קונץ שוסטר ואחיו אשר הכתב ביד רוזלן ורצתה לתבוע החוב ואמרה שהגוי אמר שנתן ה' זהו' ליוסף ויוסף השיב ששמואל קיבל הה' זהו' כאשר מבואר בכתב ששלח לו יוסף נורלינגן בעלה של רוזלן העתק' מכתיבת יד שמואל אשר הודה שקיבל הה' זהו' וז"ל איך הוב איין גינומן ה' זהו' פון קונץ שוסטר עכ"ל. ואמר יוסף שנעשה ערב של שמואל שלא תתבעי עוד אמו רוזלן הגוי אמרה רוזלן ע"ז דהודאותו של שמואל לא יזיק לה. חדא דהוא משומד ועוד שמא חוב אחר היה קונץ שוסט' אמר אני אע"ג דדברי שמואל והודאתו לאו כלום הוא מ"מ ראייה גדולה ומוכח מילתא דיוסף לא קיבל ה"ה זהובים ולא כמו שאמר הגוי שנתן אותו ליוסף דמה לו לשמואל נצרה לומר שהוא קיבל אם אינו אמת הול"ל יוסף קיבל דאי עשה להציל כמו שאמר' רוזלן דעל דרך זה שקיבל חלקו כדי שיהא הוא מסולק ויהא הנכסים של יורשיו לא הגיד האמת וגם יוסף טען ברי למה ששמואל קיבל ורוזלן טוענת שמא חוב אחר לכן לא תתבעי רוזלן אילו הה' זהובים גם צריך לדקדק בש"ת ולקרותו אולי ימצא מתוך הכתב שהוא אותו קונץ שוסטר. או נמצא וודאי איפכא וכבאי לווריד"א אי"ה אשמע הדברי' ולקרו' הכתב אולי יש למיקם על מילתא הן מתוך השטר הן מראיית אחרות. ואם אי אפשר למיקם עליה אז לא תתבעי רוזלן אילו ה' זהובים וצריך ר' יוסף לישבע שבועה חמורה בכללות שאר שבועות ששמואל קיבל הה' זהובים ולא הוא והשני זהו' וחצי שהור' יוסף שקיבל מעוץ שוסט' ואמר אם הוא גם בהחוב זה אז נתקבל בזה החוב ז' זהו' וחצי אז נעשה ערב כי עוץ או מוקלין שם אחד הוא אבל אם הוא חוב אחר לא נעשה ערב גם זה צריך דרישה וחקירה אם יכול לבוא על תמצית הדבר כי לפי הנראה שמכפר אחד מהן ויש קצת רגלי' לדבר דהיינו הך ויתר דרישות אשר אני רוצה לבאר עתה מטעם אשר עמדי. ואם יודע שבחוב זה שקיבל גם כן ב' זהו' וחצי ויכולה רוזלן לתבוע כל החוב מן הגוי גם אלו ב' זהו' וחצי אז בטל מיגו שלו באילו ב' זהו' וחצי כדפ"ל ואם חוב אחר יש לו בו אז מיגו שלו אסאינו יכולה לתבוע אותה החוב ומחמת החובות יור"ג ויט"ר וכן קוסן פנעצי"ג וכן אולרי"ך סולהוכ"ר אמ' יוסף שלא קיבל מהם מאומ' זה יקבל עליו יוסף ויכלול תוך שבועתו ויכולה היא לתובעה כאשר נתן לה יוסף עצמו רשות לתובען ומחמת החוב של האופים שהוא כ"א זהו' ואמרו שהגוים שנתנו כ' זהו' בפירעון החוב ואותו שעה כבר עומד החוב בערך ז' שנים שעלה הרבה רבית על החוב ובקשה רוזלן את יוסף שיגיד לה אם קיבל הב' זהו' כי רצתה לתבוע החוב משלם. ויוסף השיב אותה ב' זהו' קבל שמואל לפרוע המס כי צריך המעות וגם החוב לא היה כ"כ בטוח לכך פישר שמואל עם הגוים לפטרם עבור הכ' זהו' ומעת' החוב לגמרי פרוע והוא נעשה ערב להאופים שלא יתבעם חוב זה עוד כי רוזלן בקשה על כך להיות ערב על כל בעלי חובות שיגבה שמואל וכן אמרה לו דבר זה בפני ערונים. ורוזלן אמרה להד"ם מעולם לא בקשה להיות ערב לא על חוב זה ולא על חוב אחר. וכן מעולם לא הלכה לפני שום עירון לומר לפני' דבר זה. והאריכו מאוד בדברים:
גם ראיתי כתיבת יד רוזלין שכתבה שבקשה יוסף לסייע לבנה לכוף האופים לפרוע. אמר אני מאחר דרוזלן כופרת שמעולם לא בקשה וגם לא הלכה לפני שום עירון צריכה רוזלין לישבע זה שבועה חמור' על כללות שאר שבועו' שלא בקשה יוסף להיות ערב שלה על מה שיגבה שמואל שלא תתבעם עוד לא ע"י חוב זה ולא ע"י חוב אחר גם צריכ' לישבע שבוע' תמור' שלא יודעת שנפרע החוב ונפטר ומחול או שלא יודעת שגבה שמואל מן החוב ב' זהו' ואם היתה רוזלן בווירד"א אז צריכה רוזלין לישבע לפני אותן עירונים להכחיש דברי יוסף אשר. אמר שבקשה להיות ערב בפניהם והם גונדוליין בונערה קעלר מיישטר אבל מעתה שאינה שמה א"צ לילך שמה עבור זה אכן אחר שנשבעת יכול יוסף למימר לאותה עירונים הנ"ל איך שנשבעת רוזלין לפני דבר זה גם ברירה ביד יוסף להמשיך שבועתה לנסות אם יכול להשתדל שיבואו אותם עירונים הנה או כולם או מקצתם או לנסות אם בלאו הכי יש להם עסקים פה אז צריכה רוזלין לישבע בפניה' כדפרישי' ומה שהביא רוזלן ראייה לדבריה מאישט"ומינט דהודה שמואל דהחוב עדיין עומד אינה ראיה כמו שטענו הם עצמם ויתר טעמים. וכן מה שהביא' ראייה ששמואל כתב לה בתשוב' שהחוב עומד עדין גם אינו כ"כ ראיה כי שמא לכך כתב לה הכי כדי למעט ההפסד ממון אשר עשה לנכסיה כדי שלא יקשה בעיניה לשלוח לו פיזר וכה"ג יתר טעמי' ומ"ש יוסף דאאת"ל שהוא כדבריה שלא בקשו להיות ערב מ"מ היה שם שמואל המוציא והמכניס כל עניינים על פי שמואל ובבקשתו נעשה ערב. ולולי זה לא היה יכול להוציא החוב מן האופים כדברים אלו אין בהם ממש וכאין נחשבו הא שמואל ליתא קמן מאן לימא לן דכן הוא אפש' מעולם לא אמר שמואל דבר מזה החוב מכ"ש וק"ו ששמואל מכחישו תרי זימנין. ובאישטרמ"ענט ובכתב שכתב לאמו בתשובתו ועוד דאין להאמין ליוסף כדבר זה לומר שהוא ערב לגרוע כחה דשמא הוא עצמו קיבל אילו ב' זהו' כאשר גבה שאר חובותיה ולכך אמר שהוא ערב עבור שמואל שקבלה לטובתו ולהנאתו להחזיק בשלה ולאו כל כמיניה כו' וק"ל. ומחמת זה הא דהטלתי השבועה על רוזלן לישבע לפני הגוים שלא בקשו להיות ערב כדלעיל העיקר הטלת השבועה מחמת חובות אחרים אשר אמ' יוסף שנעשה גם ערב מחמת אות' בקשה וגם לאמת הדבר שלא תתן פתחון פה לבעל הלשון לדב' כי אאת"ל שבקשו להיות ערב מה שגבה שמואל מ"מ אין בשביל זה נאמן לו' שהחוב זה פרוע כי אין שום ראייה וגיבוי כ"א ע"פ דיבורו לכן אין להאמינו כי שמא הוא עצמו קיבל הדמים כדפי' וכ"ש עתה דשמואל מכחישו מ"מ צרי' דרישה וחקירה על אילו ב' כי שמא באו לפריעת המס כאשר אמר יוסף לכן בבאי שמה אי"ה אדרוש אחר הדבר כפי כוחי להעמיד הדבר על בוריו לפי התואר ומה שהביא יוסף ראיה שהחוב פרוע מכתבי רוזלן שכתבה לו כמה פעמים לתבוע האופים כדי לפרוע המס אין זה ראיה כי כמה חובות הבטוחים לפעמים צריך נגישה גדולה וצריך להתעסק בו כמה ימים עד שימצא שעת הכשר ובפרט היכא שהחייב נמלט וערק ואזל לעלמא כאשר הוא החוב הזה. א' כל עלילות ותואנות ודחיות מבקשים הערבים כדי להשמט את עצמו מלפרוע בשביל אחרים ועוד במה שכתבה רוזלן ליוסף לנגוש האופים ז"א ראיה שנפרע החוב כי כמו כן כתבה נמי לנגוש שאר בעלי חיובים אשר עדיין לא פרועים לפי הנרא' לפי הטענות והתשובות כאשר איתא בכתב רוזלן בסי' י' וז"ל ליבר אונקל וועה"ר יוזפ קומט זא הילף אין דז מיין חובות בצאלט ווערדן פון דים גו גו"יטיואר אונ פון דין בעקן זיא זאלטן עש דיך לנג ביצאלט הון עכ"ל. וכן איתא בכתב רוזלן בסי' י"ח וז"ל ליבר אונקיל אכט דז די ביקן בצאלן בוראלן דינגן אונדער אלכסנדרי' עכ"ל. וכן איתא נמי בכתב בסי' ו' וז"ל וויש ליבר אונקיל לאז מיך ווישן וויא עש איין גישטעלט האט מיט דעם בעקן אונ מיט דעם גייטיאר אונ המירטלר כו' עכ"ל ומה שאמר יוסף שהעירונים גוערי' ברוזלן כאשר תובעת חוב זה אמר שידוע לרוב העיצה ששמואל פטר ומחל על האופי' ורוזלן אמרה שלא גערו בה וכן אמרה שלא ידוע להעיצה שנפרע החוב ורצה לתבוע את שלה על זה חילוף הדברי' א"צ להשיב וק"ל גם דבריהם מכחישים זה את זה יוסף אמר שהגוי בורשטר בא אליו ואמר לו ראה מה נעשה לנו ואתה יודע שחוב זה פטור ומחול לגמרי ואתה נעשה ערב וכו' ומורשה של רוזלן אומר איך שהגוי בורשטר אמר בעצמו שלא נפרע כל החוב רק אמר שהחוב היה כ"א זהו' קרן וע"ז נתנו ב' זהובי' בפרעון החוב אם כן לפי דברי הגוי עצמו אינו פרוע לגמרי וכן אמר שיוסף מעיד להם יותר ממה שהגוי אמר וכן בזה הוי נמי כשני כתובים המכחישים זה את זה יוסף אמר רוזלן ומורשה שלה יודעים שנפרע ב' זהו' וראיה המורשה לא תבע מן האופים רק זהב קרן למלאות הכ"א זהו' וריבית והמורשה שלה אומר שאינה כן רק תבע הפסק דין מן העיצה בסתם:
ויוסף אמר שרוצה לברר ע"י מקופ' ווישנא שוקותאל מורשה וממונ' שלה אמר בפי' שלא תבע רק זהו' וריבית ומורשה שלה אומר שרוצ' לברר ע"י יוקופ' ווישנ"א שהתרה בו בפניו וכו' אם היה יוקופ' ווישנא לפני אשאל אותו כדי לברר וללבן הדין בלי חימוץ אע"ג דאם אמר כדברי אחד מהן אין לסתור ע"י אותו עדות הנה אח"כ שאלתי הנ' ווק"ל ווישנהורן כת"ע להגיד לי מכל הידוע לו ואמר כדברי יקותיאל שהערב לא אמר רק שנותן בפירעון החוב ב' זהו' גם לא אמר שיוסף ערב בו רק החייב אחר כן וכן שאר הדברים אשר הגיד ע"ש בסוף העדות בסוף הפסק. אף על גב דיש כח ורשות לרוזלן לתבוע החוב כדפרישית מכל מקום אם הגוים אז מטרידים יוסף ואומר' לו אתה ערב שלנו ותובעי' ממנו לפנות' ולסלק' מן ההיזק שנעש' ערב כו' אם לא יוכל יוסף להשמט מהן כדין יעשה יוסף כמו שטעון ויודה האמת שלא יכפור כאשר טען שלא רצה לשקר כו' אע"ג דעי"כ יגרע כח של רוזלן ויגרום לה הפסד מ"מ לפי דבריו שאמר שנעשה ערב חייב לומר האמת מטעם דיהיב יוסף למילתיה ויתר טעמים. אך מה שקפץ יוסף והודה לגוים שהחוב פרוע בלי כפייה והכרע כשאמר לו הבורש"טר אתה יודע שכבר פטור ומחול החוב זה ואתה נעשה ערב ואמר יוסף וז"ל אני מודה לך שאני ערב ואני רוצה לסלקך מכל היזיקות עכ"ל. עכ"נ שומר פיו ולשונו וכן היה לו לומר כשאבא לדין או הוכרעתי ע"י העיצ' להגיד אז אגיד האמ' ואל תפחד שאכחד דבר או אשנה וכה"ג הל"ל וכן הוא נמי בדיניהם שאין שום אדם יגיד עדות עד שיוכרע ע"י הכרע דיניה' לכן מושבע ועומד עוד היום על יוסף, שלא יעשה שום דיבור או מעשה לא הוא ולא אחרים מחמתו כ"א ע"י הכרעה ומה שתובעת רוזלין מיוסף מחמת שהוציא מידו נכסי יוזפא רומהילט שהיה לה תביעות על אותו ממון ונתעכב אותו ממון בידו ע"י השמש בחרם ר"ג כו'. ואמרה שרצתה לברר שיוסף כתב לה שלא יוציא הנכסים מידו כו'. והשיב יוסף מה שכתב לה זה היה כאשר מירלין בת רוזיל אשת יוזיפ עדיין בחיים אבל לאחר מיתה לא נעשה ש"ד או עיכוב כי כל העולם אומר הבעל יורש את אשתו כו'. אומר אני אם תביא רוזלן ראייה שעשתה שום עיכוב בדינה מחמת היתומים הן בחיות' של מירל או לאחר מיתה אז אדון ע"ז לפי הראייתה. ואם אין לה ראייה אז יכלול תוך שבועת' שעשה כדינה עם הנכסים. ומחמת הספר גלחות שאמרה רוזלן שהלווה שמואל לצורף והוא כולה שלה ויוסף אמר שהוא של שניהם בשותפות ורוזלן אמרה שרצתה לתבוע הספר מן הגוי ויוסף מתרה בה שלא תתבעי אא"כ תעשה בטחון ליתן לו חלקו אמר אני אם היה ששניהם אוחזין בה אז הוי דינה כמתניתין דקתני. זה אומר כ"ש וזה אומר ח"ש כו'. זה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע כי רוזל' אמרה כ"ש ויוסף אמר ח"ש. וכן אם היה הצורף מודה שהוא בידו מחמת שניהם אמרינן נמי מה שהנפקד תופס' בחזקת שניהם הוי כאלו הם עצמם מוחזקי' בו והיכא דאינם מוחזקי' בו הוי דינא כל דאלם גבר כההוא ארב' כו' אבל הכא עובדא דידן אין הצורף מחזיק בו בחזקת שניהם כי רוזלין אמרה ששמואל נתן מחמתו וכ"ת נשאל גוי מי הפקיד בידו ז"א תאמר הגוי אינו נאמן ע"ז מכמה טעמים ומ"מ הטוב לשאול אותו לאמת הדין. לכך אני אומר דהוי האי כמו שנים אוחזים ומדינה הוי כל דאלים גבר אך יש לחוש מאחר שהוא ביד גוי בקל יש לקלקל שיהא נאבד משניה' לכן אמר אני שטוב הדבר ששניה' יסייעו זה לזה באמונה להוציא ספר הגלחות מן הגוי ואז רוזלין תעלו ג' חלקים ויוסף רביע ושניהם נשבעים שאין לו בו פחות כו'. היא תשבע שאין לה בו פחות מג' חלקים והוא ישבע שאין לו בה פחות מרביע והיא תטול ג' חלקים והוא רביע. כאשר תובעת רוזלן את יוסף שגרם לה היזק שהיתה צריכה ליתן מס שנה יותר מחמת שלא ביטל העירונים שלו ולא נתן הכתב להעיצ' מווירד"א שכתב להם העיצה מאולמ"א והיזק זה תובעת מיוסף ויוסף השיב מה שעיכב הכתב מידו זהו משום טובתה כאשר כתבה לו שיעשה לפי חכמתו כטוב בעיניו וכן גם אמר שנכנס שנה רביעית והיא אומר' שלא נכנס שנה רביעית ויתר טעמים דיהיב למילתייהו אמת משמע כן בכתב רוזלין בסי' י"ח שכתבה שיעשה כפי חכמתו משמע קצת כדבריו אבל לא איתא באותו כתב בפי' שיעכב כתב עיצה בידו ויכול להיות שהיה כוונתה דמ"מ היה טוב ליתן הכתב להעיצה ולא היה כוונתה, רק לילך עמהם להתייעץ להם איך ידברו להעיצה לבטל העירוני'. וכן איתא בכתב בסי' ג' שמתרעמת על יוסף על זה שלא נתן הכתב כאשר אבאר אי"ה בתביעת יוסף ז"ל הכתב בסי' י"ח אונ"גנג מיט אים בור איין עיצה אודר וויא דיך גיט דיכט דז דו מיין עירונית אויף זאגשט אונ"הר יוזיפע אונ מיין זון שמואל אין איין מס ברינגן עכ"ל אכן מזה לא משמע כלל שיעכב הכתב אבל מ"מ הוא. אמר מאחר שתולה הדב' בו להביאם למס אחר לא היה נראה לו טובות ליתן הכתב וכה"ג יכול למתרץ הדבר אומר אני דיוסף פטור מתביעה זו דקשה להוציא ממון כ"א בראייה גמור' והוא אומר שכוונתו היה לטובה ואפי' אם פשע יוסף או היה מזיד לגרום לה היזק היה פטור דלא הוי אלא גרמא בעלמא שעיכב הכתב בידו וגרמא בנזקין פטור א"עג דיש גרמות דחייבים מ"מ הכא לא דומה להנהו דחייב עי' בתשובה בריש הגוזל קמא ומחלק שם בין גרמא לגרמי וכן לא דומה להא דאמרינן בפ' הרבית האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין דמשלם ליה דהתם מיירי שקבל עליו בפי' אם לא אקנה לך אשלם ממיטב כו' ע"ש דמחלק הרבה וא"צ להביא כי הכא לא טענ' רוזלן שקיבל עליו גם לא פשע לפי דבריו כי אמר שעשה לטובתה כאשר תובעת רוזלן מיוסף איך שהי' פורעת המס משלם של ד' שני' להעירוני' ומ"מ קיבל יוסף מס משנה מיוזפ רומה"ילט ותובעת ממנו להחזי' לה אותו המס. ויוסף השיב לה' לה"דם ואמרה רוזלן שרצת' לברר ע"י יוזפא רומה"ילט אומר אני אם תביא ראיה מן העד אז צריך לברר ולדרוש אם היה העד תחלתו וסופו בכשרות א"עג דעתה נתרחק דאין הוא עתה חתנה של רוזלן מ"מ אם היה חתנה בשעה שנתן לו המס אז היה פסול לה כי כל העדות צריך להיות תחלתו וסופו בכשרות אך מ"מ מחמץ הדין. לכן אחר שאשמע דברי העד שאמר כדברי רוזלן אז אתקן אותו שבוע' לפי הענין אם הוא שבועה דאוריתא אם לאו אבל אם רוזלן לא תביא ראי' מן העד אז יש גם לכלול תוך שבועת יוסף שלא בא לידי שום מס מיוזפ רומה"ילט מחמת הכסף ט"ו לוט אשר תובע' רוזלן מיוסף חלקה כי אמרה שהלוו לגוי בשותפות ויוסף פישר עם הגוי מחמת אותו כסף עם שאר תביעות שהיה לו ליוסף על הגוי ותובעת רוזלן חלקה. גם אמרה רוזלן דאאת"ל שימצא בדין שאינו חייב לה מחמ' תביעה זו אז רצת' לתבוע מן הגוי חלקה ויוסף השיב שלא קיבל פרוטה מחמת הכסף כי הגוי קפץ ונשבע שנתנו לו דרך מזיגה ומאחר דהיה שותף וטרח בשביל שניהם וירד ברשות דלא נראה לו נכון לתבוע הגוי שנית להבאיש ריחו ורוזלן אמרה שלא ירד ברשות וראיה באותה שעה לא היתה שוה עמו כו' ואמר יוסף מ"מ מאחר דהוא שותף הוי כאילו ירד ברשות וגם המורשה שלה היה במעמד ולא מיחה בידו אמר אני שיוסף ישבע שלא קבל פרוטה מחמת זה ואע"ג דהדין נותן שיכולה רוזלן לתבוע. חלקה מן הגוי ודברי יוסף לא יזיק לה אך מ"מ מפני תקון העולם לא נ"ל נכון לתבוע חלקה מן הכסף פן יכשל לעתיד שאין שום עירון יקבל מזיגה משום יודי משום מעשה שהיה באותו גונלווי"ן אך יכול לומר לגוי שלא רצתה לתבוע ממנו הכסף משום כבודו שלא לפגמו וכה"ג כדי שיחזיק לה הגוי טובת הנאה גם יוסף הפריז על המידה מתחילה שתבע ממנה הכסף ואף השיאו ושנאתו שהיה לו על העירין גרמה לו לקלקל השורה כאשר תובעת רוזלן את יוסף. שגרם לה היזק מאתים זהו' כשנגמר הפסק דין בנורלינגן כו' אין אני רוצה להאריך בזה כי נ"ל דברי רירו' היא זה ואין בו ממש או נדנוד תביעה. אך היא כתבה שרצתה לברר. אומר אני אם תביא ראיה או בירור אז אדקדק גם בדבר זה לפי ראיות ולפסו' גם לפי מיעוט שכלי כאשר תובעה רוזלן פערלן שחייבת לה עבור שעות אלו עוד י"ב גדו' כו' וכן ד"ג השיבה פערלן שאינה יודעת מחיוב' זו מאומה אומר אני צריכ' פערלן לקבלת עליה את זה ולכלול תוך שבועתה הנ"ל שאינה יודעת מכל הני חיובת הנ"ל בלי עו"מ:
כאשר תבעה רוזלן מיוסף חצי זהו' שמצאה בפנקס בעלה קויפמן שהלוה לו עבור המס. ויוסף השיב שאינו יודע מזה דבר ואא"תל דכן הוא מסתמא כבר נפרע אמר אני זה יכלול נמי תוך שבועתו של יוסף שאינו יודע מזה דבר:
כאשר תובע' רוזלן מאחר דגם פערלן יוצאה ונכנסה בחדרה להטיל ג"כ שבוע' עליה מחמ' מטלטלין שלה מהחדר שלה ויוסף השיב שאין להשבע חנם על ספק ורוזלן אמרה שרצתה לברר על ידי שוכלין שפערלין לקח ב' שריוני' מן החדר ומכרה אותם. ואמר יוסף את"ל שדינה הוא להטיל שבועה על אשתו פערלן אז דינא ונכון להטיל שבועה וחרם על רוזלן שלא להשביע חנם. אלא שברור לה שאבדה מקצת מטלטלין אמר אני דינא הוא שצריך לכלול תוך שבועת פערלין שלא לקחה מאומה מחדרה מכל של רוזלן ויתומיה כי מסתמ' גם היא יצאה ונכנסה כאשר ביארתי לעיל בתביע' משכנו' של נוסלין קצב אך רוזלין יקבלת עליה מקודם לכן בחרם שנראה לה שאבדה מקצת מטלטלי' ומ"מ אשמע דברי שונלין מה שיודעת מן הב' שריוני' אי"ה זאת המטלטלי' הודתה פערלין ב' מטות מילך העלטר שוה ו' גדולים שולחן שוה ו' גדולים וזה לא מיאנה פערלן מעולם מלהחזי' לרוזלן:
תמו תביעות רוזלן על יוסף:
ועתה אדון על תביעות של יוסף על רוזלן בטוב גדא