שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
עב
חיי אריכי לאהו' הוותי' הח"ר יוחנן ש"י מדוע באת' לטחון בקנקן ריקם אשר אין בו לא חדש ולא ישן מ"מ לאהבתך אשיבך מאוד חשו חכמים בנכסי דיתמי שלא יתמוטטו נכסיהם ומדינא מיום ראשון ה"ל לאפוטרו' למצא דרכים שירויחו הנכסים בעוד דלא צריך היתו' הוצאה גדולה ומה שהתרשלו עד הנה לא יצא י"ח. ונניח מזה מאי דהוה הוה ועוד היום צריך למעיינו במילתא שירויחו הנכסים כפי כל מנהג מדינה ומדינה ולא מצינן למיחש כל חששו' כדאית' בפ' הריבי' אמר ליה רבא לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינ' להו א"ל יהבינה לבי דינא כו' א"ל האי מכליא קרנ' כו' א"צ מבדק בגברא דאית ליה דהב' פריכא ויהבינה ליה קרו' לשכר ורחוק להפסד א"ל התינח אי אשכחן גברא כו' ניכול יתמי לזוזייהו אלא אמר רב אשי מבדק' בגברא דשפי בנכסים ומהימן כו' ויהבינה ליה בב"ד קרוב לשכר כו' ופרש"י ב"ד יש להם כח להפסיד נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד ואיתא נמי בפרק אלמנה ניזונות רבינא ה"ל בידי חמר' דרב נ' זוטי בר אחתיה הוי לדידי' חמרא והוי קבעי למיסק לסיכרא אתי לקמיה דרב אשי א"ל מהו למישקל בהדי וכו' דילמא אתניס כו' א"ל זיל לא עד' מדידך ש"מ מאי דעו בשלו לפי הנהג' המדינה מצי למיעב' ליתמי ה"נ עובדא דידן יהדר אחר אינש מהימן ויהיב ליה קרוב לשכר ורחוק להפסד כי שמעתי שיש למצא ע"ד זה הרב' בעלי בתים דמקבלי זוזי ע"ד זה כן אחד מהדרכים אשר כתבת יקח ג' או יותר אנשים נכבדי ארץ ונאמנים ויעיינו במילי דיתמי איזה הדרך הוא טובת היתום לפי העת והנהגת המדינ' ואחריו ילכו וההוא דפ"ק דב"ב דרב ששת פריך כלומ' ומזה היה הח"ר יוחנן הנ"ל להביא ראייה דאין להוציא מעות דיתמי על ספיקא דילמא לא מחיל אין הנדון ד"ל דמדינא אפי' אינש אחרינא לא מצי למיכפי' להיות שותף בברי' חד או בשאר מילי דמתא אם אמר אחד מהן אין אני חש על זה מיא ואי' לי חלק בו איני רוצה להכניס את עמי בספקא שמא לא ימצא מיא אלא חכמים חשו לתקנא דאתא שיהיו שותפים וכופי' זא"ז במילי דמת' דנרא' להרו' טובי העיר ועמ"כ נשתתפו ומחלו זה ע"ז להיות נגרר אחר הרוב ולכך פריך גבי יתמי דילמא לא מחיל ויתמי לאו בני מחילה נינהו וכ"ת א"כ אפי' אם ימצא מיא למה יגבה מן היתומי' דילמא האי מיא לא צריך להם כ"כ דמצי אומרי' אין אנו חפצים להיות משותף בהיא מיא והם לאו בני מחילה ליקח ממון שלהם זא"ק דזה תולה בדעת ת"ח דהם אבי יתומים ונראה לחכמים כשיש מיא ונהנה גם הם וניחא להו להיות משותפים ויש כח ביד חכמים לגבות ממונם אפי' מה שאין חייבים אכן נראה לרבנן דהוה טובת היתומים דאית' שם רבא רמא צדקה איתמי [רבנן מאורי'] (דבי בר מריון) א"ל אביי והא שמואל כר' יודא ס"ל דאמר אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויי' א"ל אנא לאחשובינה תעביד ש"מ דכל זה תולה בדעת חכמים אבל להוציא מעות יתומים בריוח כדי שלא יתמוטטו הנכסים פשיט' דצריך לעשו' בלי שיהוי וחימוץ כלל כלל לפי מנהג המדינ' שלא יתמו הנרא' לב"ד ואנשי המדינה שהוא טובת היתומים ומאן דלא עביד זה לא יצא י"ח שמים כדפרי' ועוד מצינו למימר ההוא מעשה דרב פפא היא בכה"ג שהיה שם בלאו הכי מיא אך לא היה כ"כ בריוח ובשופי או לא היה מים טוב כ"כ ולכך אין להוציא מעותיהם בספק כיון דלא היה צריכותא כ"כ ' אבל מלתא דצריך להם טובה. מצינו למימר דמצי להוציא מעותיהם בספק כי מי רוצה להוציא מעותיו בעבורם מכ"ש הכא אם לא ירויחו אז וודאי יתמוטטו נכסיהם ועל מעשה לא שייך לומר אמורא היה לו לפרושי ומה שכתבת אח"כ וז"ל מאחר דקאמר אי לא מדויל מהדרנא להו א"כ מעיקר' יניח בידם אע"כ צ"ל שאם לא גבה מהם תחילה אף לאחר המעשה שיצליח בו לא יניחו בני העיר ליתומים חלק בהם שכבר זכו הם ואפילו אם יתנו חלקם אם ירצו יאמרו לא ניח' לן בשותפייהו כו' טעמא זה קשה להבין דאם תלה בדעת בני העיר אז הגיבוי אינו מועיל מה תועלת יש להם בגיבוי זה דמ"מ מצי אומרת ליתומים אנן אינן חפיצים בשותפייכו כי אנו מוציאין ממונינו בספק ואתם רוצים להיות נשכרים ולא נפסדים או תהיו כמונו להכנס בספק או לא נהיה עמכם בשותפין וכן במה זכו היתומים דהיו שותפים בע"כ ומסתמא המעות שגבה רב פפא לא נתן לבני העיר בספק דשמא לא ימצא מיא וצריך אז להתקוטט עם רבים לגבות מעות היתומים ואיכא כמה ספקות שמא לא מצו למיהדר לאיגביה אלא מסתמא רב פפא החזיק המעות בידו וכן איתא בהדיא במקצת גמרא א"ל אי מחיל מפיקנא להו ואי לא לא מפיקנא משמע דלא מוציאין ליתן ליד בני העיר אא"כ מדויל. א"כ רוצים בני העיר לומר אנן עדיין לא ניחא לנו בשותפייכו ועוד מי שבא אח"כ לגור תוך העי' אטו לא מצי למימר אליו בני העיר לא ניחא לנו בשותפייכו לית להן חלק במיא וזהו דבר תימא. ה"נ יתמי כיון דלא חייבי ליתן מעות קודם לכן ה"ל כאלו באו אחר כך לתוך העיר ויתר צדדים וק"ל. אך טעמא דגבו תחילה מיתמי מעותיהם זהו משום תיקון הרבים דחשו חכמים לפסידא דרבים דאם לא גבו תחילה מי יגבה אח"כ דהוו קדיר' דבי שותפי כדאיתא בפ' לא יחפור דפריך על הא דתנן אם האילן קודם קוצץ ונותן דמים אמאי לימא להו הבו לי דמי ברישא כו' אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי כו' ואיתא במרדכי לכי ע"ז תשובת מהר"ם וז"ל יש סמך מכאן שנוהגין בכל הקהילות שיחיד המדיין עם קהילות עבור ענייני מסים שהקהל גובין ממנו המס תחילה ע"ש דרבים רוצים להיות מוחזקים לעולם ומה דמספקת אם לעשות טובת היתום אם לא הוי כ"כ טובת יורשיו לית דין צריך פנים מסתמא עבדי' טובת היתום דעדיין אין ליורשים שום זכות בההוא ממון. לכן נראה לעשות כאשר ביארתי לעיל. וכה"ג איתא בתשובת מהר"ם וז"ל ראובן טען על שמעון כסף של יתומים הלוויתיו למחצית שכר וכבר עברו שנתי' החזירה כי כשהלוויתיך הכסף היתה עשיר. ועתה מתיירא אני שמא תפסי' ליתומים והשיב שמעון זקינו ואמו של יתום הלוו לי למחצית שכר וכן התנוהו בשעת מתן מעות שלא להחזיר עד שיגדל היתום כו' ומה שאמרו שאינו אמוד אדרבא אני אמוד עתה יותר מאז כו'. והשיב מהר"ם אם הזקן של יתום ואמו לא הוו אפטרופסים. לא מאבי היתום ולא מב"ד ולא יתומים שסמכו אצל בעל בית הוה אם כן מאי עבידתיהו שהשתדלו בשל יתום ואין מעשיהם כלום כו' ואפי' אם מנום אבי יתומים או ב"ד או יתומים שסמכו אצל בע"ה מ"מ כיון שהלוו מעות יתומים ם בלא משכון למחצי' שכר על ב"ד לסלקם כו' כדאמרי' בפ' איזהו נשך כו' וכל האפוטרופסים המלוה יותר ממה שאמרו חכמים אפטרו' שמפסיד קרי ליה ומסלקינן ליה בלא התראה מדפסיק הלכתא פ' הניזקין וכיון ששמעון מודה שבא לידו מכח זקינו ואמו של יתומים והנהו מסרו לו שלא כדין לא עדיף מגברא דאתא מיניה דאלו היה עדיין ביד הזקן והאם מסלקינן להו השתא נמי נפיק ממונא מיד שמעון כו' וכי מסתליק זקן לפי שפשע בשל יתומים כמה פשיעות שהלוום למחצית שכר ולהפסיד וגם הלוום בלא עדים ובלא שטר איסתלק נמי שמעון כו' ע"ש עכ"ל ש"מ דשרי בעדים ובשטר קרוב לשכר כו' והדרך אשר כתבתי שרוצה לגדל היתום מק"ע זהו' שבידו עד שמגיע היתו' לי"ו שנה ויגיע לידו ק"ך זהו'. הן הנכסים ירדו או עלו כו' אם על דרך זה רצונכם לעשות צריך מאוד לדקדק שיעשו הדבר בהיתר אע"ג דריבי' דרבנן שרו ביתומים כמו קרוב לשכר ורחוק להפסד מ"מ. כה"ג שמא הוי רבית קצוצה כדאיתא בתשובת מהר"ם וז"ל וששאלתם על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו היציא' והוא חוזר עם בניך כו' אסור כדאמרי' בפ' הריבית הלויני ודור בחצירי צריך להעלות לו שכר אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא כיון שקצצת עליך ליתן לו הוצאה ה"ל רבית קצוצה ע"ש לכן צריך לדקדק בהא מילתא שיצא להיתר ג"כ ח"ה האריך מאוד בהאי דינא דיתמי וכתב מי שנתמנה אפוטרופס א"נ דעת ב"ד אלא יעשה כפי מה שיראו לו טובת היתומים כו' ע"ש לכן כתבתי לרווחא דמילתא שתקח ג' או ד' אנשים נכבדי' ויעיינו במילי ליתמי משום לזות שפתים ובעלי לשון כאשר כתבת ואידך שאיל' מחמת הך' זהו' שנתנה האשה ליד ראובן וכו' אין רצוני להשיב מאחר שלא הטילו כל הכיתו' הדין עליך לפסוק או למיתבע דינא ברצונך כי דיני ממונות אין להשיב בכה"ג וכן קבלתי מרבותיי וא"ל רחוי"ל כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ: