אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

סז

סו

עובדא בא לפני ח"מ שהקהל קדוש פה בבנבערק שי' מחולקים מחמת דבר אחד דצריך הוא לב"ה וכן הוא המעשה בית הכסא שהוא אחורי ב"ה וצריך לפנויי ולתקנה וצריך עתה עשרה זהובי' הוצאו' לב"ה ומי שנצרך לנקביו בעת התפל' יפנה שמה כאש' יש ברוב קהילות בתי כסאות סמוך לב"ה ועתה יש חילוקים דיעות תוך הק"ק איך יתנו המעות וי"א מאחר שהוא צורך ב"ה יתקנה מן ההקדש ואם אין מעות בכיס של הקדש יתנו עשיר ועני שוה. וי"ל דאאת"ל דיתנו לפי שבח ממון. מ"מ אותם בתים הסמוכים לאותו בית הכסא ואין להם ב"ה אחרת אלא אותה ב"כ יתנו ג"כ ערכם מה שישימו עליהם. כי הבית כסא לצורך ב"ה הוא ניתקן ולא לצרכיהם או יעשה מסגרת לנעול הבית כסא כל היום וכל הלילה רק בשעת התפלה יפתח ואחר התפלה יסגר ואומרי' שכך הוא המנהג בק"ק בבנערק לסגור כל היום לבד בעת התפילה. ואו' בעלי בתים הסמוכי' לבית הכס' כבר החזקנו בו זה כמה שנים שהבי' הכסא רשות לרבים הן לבתי יודים שדרים בהן יודים הן לבתי גוים שדרים בהם יודים הסמוכי' לבית הכסא יהיה פתוח יומם ולילה לכל עובר ושב לתושבי ולארחי ופרחי וג"כ כבר נתקנה כמה זימנין ולא נשמע שום נדנוד שיתנו הבתים הסמוכים יותר משאר בעלי בתים הרחוקים ולאו כל כמינייהו לשנות במה שהוחזק והמעכבים אומרים הא שלא תבעו עד הנה מבתים הסמוכים ליתן יותר איפשר זהו משום דהיה מעות בהקדש ותקנו מן ההקדש והגבאים לא חשו לתבוע אבל עתה שצריכים ליתן מכיס' לא רצו לוותר זהו תוקף הדברי' והחילוקי' והטילו הדבר עלי לפסוק ביניהם את הנ"ל דינא. ומחמת שורת הדין לא יכולתי להשמט לדון דינא את הנר' בעיני לפי מיעוט שכלי ודעתי הקצרה. ד"ת ל"י מ"מ אבאר מה שבינתי בספרי' דרך קצרה ומעתה אתחיל ואומר אמינ' האי דיעה שרוצה להשוות עני ועשיר א"צ פנים כי בטילה וליתא ש"ד כלל דתנן בפ"ק בב"ב כופין אותם לבנות בית שער ודלת לחצר כו' ותניא בתוס' כופין בני העיר זא"ז לבנות להם ב"ה כו' וכופין בני מבוי זא"ז לעשות להן לחי וקורה למבוי כו' ובגמ' בעי ר' אליעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לצורך חומה לפי שבח ממון הן גובין או לפי שבח נפשות ופשיט ליה דלפי ממון הן גובין כו' איכא דאמרי בעי ר"א וכו' לפי שבח ממון או לפי קירוב בתים ופשיט לפי קירוב בתי' הם גובים וכיילי' התוס' והמרדכי דכל מילתא דלית ביה סכנת נפשות מחשבי' לפי ממון. ואיתא בתוס' ובמרדכי אע"ג דיש בי' קצת סכנת נפשות אם יעמדו כנגדם להציל ממונו כדתנן בפ' בן סורר ומורה הבא במחתר' נידון על שם סופו ומפרש רבא טעמא משום דחזקה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו א"ה אין מחשבין אלא לפי ממון כיון דהגוים ברצונ' אינם באים על נפשות אם לא יעמדו כנגדם והאריכו בזה. ואם יש חשש לשריפת הבתים מחשבים אף לפי קרוב בתים. וגדול מזה איתא בתשובות מהר"ם וז"ל ענין שומרים שמתחיל' שומרים בעצמן בלילו' ואחר כך נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה השיב מהר"ם נ"ל אע"פ שמתחילה היו שומרים לפי הגלגולת אם דל אם עשיר מ"מ אחר הוסבו השמירה לדין תורה דא' בפ"ק דב"ב דמחשבי' לפי שבח ממון כו' אין לנו לשנות מידות של תורה כו' עכ"ל ע"ש והאריך. וכן תנא בהגוזל בתרא שיירא שהיה מהלכ' במדבר ועמד עליה' גייסות לטרפן מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ואיתא בס"א וז"ל ובכל מה שמחדשים אומות העולם מסים שמדות ופורעניות אפי' מענין ביסורים אין גובין אלא לפי ממון עכ"ל וכל מילי דמתא כופין בני העיר זא"ז אע"ג דאין כ"כ צריכותא הגם צריך לא' יותר מחברו כדאיתא במיימו' פ"א בה' תפילה בהג"ה תשוב' מהר"ם וז"ל על אשר שאלתם שיש קטטה בין קהלכם ואינם יכולי' להשוות דעתן לברור ראשים וזה אומר בכה וזה בכה ומחמת חילוק לבם ביטל תמיד ומדת הדין לוקה נר' בעיני שיש להשיב כל בעלי בתים שנותנים מס ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד ואחד יאמר דעתו לש"ש לתקנו' העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים כו' הן לתקן כיס של צדקה הן למנות גבאים הן לבנות הן לסתור ב"ה להוסיף ולגרוע ולקנות בית חתנות לבנות ולסתו' ולקנות בית האופים ולבנות ולסתור כל הצורך קהל יעשו על פיהם ככל אשר יאמרו ואם ימאנו המיעוט כו' יש כח ביד הרוב או ביד שימנו הרוב עליהם ראשים להכריחם ולכופם בין בדיני ישראל בין בד"ה עד שיאמרו רוצי' אנחנו ואם יצטרכו להוצי' ממון על ככה המיעוט יתנו חלקם לאותו ממון כו' ס"ד כופים בני העיר זא"ז לכל צרכי העיר שצריכי' הרבה וכו' וכופין בני מבוי זא"ז לעשו' לחי וקור' למבוי אע"פ שאינ' צריך כ"כ ואפ"ה כופין כ"ש שאר עניינים שצריכים להם יותר ושלום מב"ב עכ"ל וכן איתא בתשובה שכופים זא"ז לעשות להם מקוה אע"ג. דכל זה צריכים לזה יותר מלזה מי שיש לו אשה זקינה ואינה צריכה לטבול או מי שאין לו בנים וא"צ בי חתנות וכן כולם כה"ג אפ"ה כופים עיין במיי' בפ"ה דה' שכנים. כתב מהר"ם בתשו' דאפי' עיר חדשה שאין להן מנהג כופין זא"ז וז"ל תניא בתוס' כופין בני העיר זא"ז כו' פסק מהר"ם דה"ה להכניס אורחים ולחלק צדקה וכן אם אינה מניין בעי' ורוצי' להשכיר מניין ואפי' אם היא עיר חדשה דאכתי לא נהגו בה מידי כופין זא"ז לתת לתוך הכיס כו' אע"פ שלא נשתתף עמהם לעולם וה"ה שכופין אותו להשתתף עמהם במס וכו' עכ"ל ולכך הארכתי בזה אע"ג דמלתא דפשיטותא היא כדי למעט תרעומת בעלי מתלוננים אשר על כל דברי' א"ל דון דיני זה איני רוצה ליתן כי אינו דבר צריך וכ"כ או אתן לפי הגלגולת. והנה בהני ראיות מוכח גם כן דלא מצי למימר הרחוקים מבית הכסא שהקרובים והסמוכים לבית הכסא יתנו יותר דמ"ש מבית חתנות או מקוה או כה"ג אע"ג דזה צריך להן יותר ומזה אע"ג דיש קצת לחלק דשאני הכא דהסמוכים לה הולכים תדיר עליו וע"כ כי מלא מהרה ואז צריכים לפנות מקרוב. מ"מ יש לדמותו להנהו דלעיל וק"ל אך אך מאחר שיש קצת חלו' אבא' לא מצד חיובא דידהו (פי' חיובא של של הרחוקי') הנהו סמוכים באים מכח חזקה דאחזיקו בבית הכסא זה כמה שנים זה ל' שנים מעט פחות או יותר ותנן בפ"ג דב"ב חזקת הבתים בורות שיחין ומערו' כו' ג' שנים וטעמא משום דג' שנים זהיר אינש בשטרא אבל טפי לא מצי למימר שטר היה לי ונאבד ול"ל דהוי חזקה דאין עמו טענה דללוקח טענינן אנן כדתנן פ' לא יחפור מרחיקין שובך מן העיר חמשים אמה כו' ואם לקחו אפילו בית רובע הרי חזקה ואיתא בגמ' ע"ז א"ר זביד ואיתימא רב פפא זאת אומרת טועני' ליורש וטוענים ללוקח וה"נ הני בתים הסמוכים יש מהן שירשו ויש מהן שלקחו וכן טענינן להו אך הרבה דיעות וחילוקים יש בזה עיין בטור ח"ה בסי' קמ"ו וליכא למימר שאני הכא דהוי הבית הכסא של רבים ולא שייך לעשות חזקה בשל רבים זה אינו קשה דהא מתני' שהבאתי הוא היזק רבים מרחיקים השובך כו' כדעביד הגמרא צריכותא דפריך על רב זביד ורב פפא אמאי קמ"ל תנינא הבא מחמת ירושה א"צ טענה ומשני לוקח איצטריכא ליה כו' ופריך הא נמי תנינא לקח זה מתני' בח"ה ובה זיזין וגזוזטראות הרי הוא בחזקתן ומשני דאצטריך חד לרבים וחד ליחיד וקאמר דאי אשמעינן גבי ר"ה אימא כונס בתוך שלו א"נ אחולי גבי אבל יחיד אימא לא מחיל בהא ואי אשמועי' יחיד אימור פייסי' פייס בממונא א"נ מחולי גביה אבל רב' מאן פייס ומאן שביק צריכא ומפרשים התוס' דגבי רבים שייך טפי מחילה מביחיד כיון דליכא לכל חד בר"ה אלא פורתא ויש כח לרבים למחול כגון ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ויש מקצת עניינים דהוי חזקה לאלתר כדאמרי' בפ"ק דב"ב אי חבריה בטיני לאלתר, הוי חזקה כדאיתא בתו' שם וכן איתא בסא"ז וז"ל ריב"ם ורבי' שמחה אמרו דכל שאין בה להחזיק בגוף הקרקע אלא בתשמיש דעלמא א"צ טענה עם חזקתו ורש"י ורשב"ם אמרו דצריך טענה כו' עכ"ל ע"ש וכן איתא הני חילוקי דיעות בטור ח"ה בסי' קמ"ח ע"ש וה"נ האי חזקה של בית הכסא הוי חזקה של גנאי אפשר הוי לאלת' חזקה. והא דפריך הגמ' על הא מתני' דלעיל ואם לקחו אפי' בית רובע הרי זה חזקה. ופריך והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזיקין. ומשני רב מרי בבית הכסא. א"כ הכא עובדא דידן הוי בית הכסא. ותרצה לומר דלא מועיל חזקה הא ליתא דבית הכסא פי' משום ריח רע זה לא הוי חזקה דמצי למימר סבור הייתי שאוכל לסבול ועכשיו אינני אוכל לסבול וכן עשן קשה לו ואינו יכול לסבול אבל מה שגורם לו הבית כסא היזק ממון ודאי יש חזקה דלכל נזיקים יש חזקה בר מריח בית הכסא ועשן וכן איתא בהדיא זה כתוב גבי רב יוסף דאמר אפיקי קור קור מהכא פי' עורבים משום דמאוס בעיניו לראות הדם משום דהוי אנינ' דעתיה דרב יוסף. כדמשני רב יוסף לאביי הנה לדידי כיון דאנינ' דעתי כקוטרא וכריח דבית הכסא דמיא איתא בתוס' וז"ל, ונראה שר"ל שהיו העורבים. מלכלכים בדם הפירות ותאלי והוי אנינא דעתיה דרב יוסף להסתכל שם. אבל מה שהיו הפירות נמאסים שם מלאכול לא היו להרחיק דהא אחזיקו אפי' היה הפירו' נפסדים לגמרי הא יש חזקה לנזקין עכ"ל התו' ע"ש א"כ ה"נ דהו' רק היזק ממון ולא משום ריח יש חזקה ואפשר דאפילו טענה לא צריך כמו אחזיק להורדי אחזיק לכשורי וכן אחריני פ"ק דב"ב וכן לפי' רי בא ע"ש בתו' בפ"ב:

וכן כשורא דמטללת' דאמר אי חבריה בטינא לאלתר הוי חזקה מכ"ש דהאי בית הכסא דתשמיש של גנאי הוא דבקל הוי חזקה ועוד דהוי מיצר שהחזיקו בי' רבי' דאסור לקלקלו א"עג דאחזיקו ביה שלא כדין דא' מה שנתן נתן ושלו לא הגיע אך יש לחלק וק"ל ומה שאמ' הא דלא תבעו זה משו' דעד הנה אפשר ניתקנו מכי' של צדקה זה אינה טעמא דמסתמא הגבאים עושים ב"ד באמונה ואם היה שום זכות להקדש היו תובעים כאשר מוטל עליהם לעיין טובא במילי דהקדש ועוד טעם אחרינא איכא למימר הכא דאפילו האורחים אחזיקו בהו ולא מצי הקהל למימר ולמחות או לסגור דתנן בפר' בני העיר במגילה תנן בני העיר שמכרו רחבה של עיר לוקחים בדמיו ב"ה מוכרין ב"ה לוקחים תיבה וכו' ואיתא בגמ' ע"ז אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן נ"ש אלא ב"ה של כפרים אבל של כרכים כיון דמעלמא אתו ליה ה"ל של רבים ולא מצו מזבין ליה ואיתא במרדכי שני טעמים ע"ז די"מ דה"ל של רבים פי' לפי שרוב העולם רגילים ללכת להתם א"עפ שאין נותנים כלום בבניינו כיון דלדעת אותם רבים תיקנו נעשה קדושה חמיר' ואין יכולי' למוכרו וראבי"ה פי' מהכפרים אפי' אחרים נותנים להם כיון דאין רגילות לבא שם רוב עם אדעתא דידהו יהבו דמאי דבעי עבדי בי' הכי אמרי' מסתמא אבל גבי כרכים מקום סחורה ורגילות לבא שם רבים מסתמא כ"ע נתנו בבניינו שהרי נתקנו לצורך רבי' אבל אם ברור שבני הכרך בנאוה משלהם אם נמלכו כולם לשנותה שרי אפי' למישתי ביה שיכרא והביא ראיה מירושלמי א"ר שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן כדתמר ב"ה של יחיד פי' של כפרים אבל של רבים אמר אני אח' מסוף העולם על סופו קנו בי' כו' ע"ש הנה אתרא דידן בבנבערק הוי עיר של רבים כי באים הנה תדיר אורחי' ומונח בטבור הארץ א"כ לפי טעמו של ראב"יה דאמרי' מסתמא רבים נתנו סעד בבניינו משום הכי לא מצי למוכרו אם כן כל השייך לב"ה הן חצירות או מקוה או בית. הכסא וכל השייך לזה אמרינן מסתמא רבים נתנו לבניינו לכן לא מצי למוכרן או לסוגרו כל היום למנוע אורחים לילך עליו כל שעה שירצו אם לא שידוע בודאי שהם בנאוה משלהן אך לפי טעמא קמא די"א הטעם כיון דלדעת רבים תיקנו נעשה קדושה חמור' לכן לא מצי למוכרו א"כ לפי אותו טעם דוקא בי' הכנס' דשייך ביה קדושה אסו' לשנותן אבל מקוה ובית הכסא דלא שייך ביה קדושה מצי לשנוי אך מצינו למימר דגם אותו טעם מודה היכא דלא ידעי' בודאי שבנאוה דאמרי' מסתמא כ"ע נתנו בבניינו וטעמא קמא מחמיר טפי דאפי' ידעי' דבנאוה משלהן דאסור למוכרן משום דקדושתן חמורה וע"ז פליג ראב"יה אבל הי"מ לא פליג על ראב"יה דסתמא אמרינן כ"ע נותנין בבנינו של רבים ואסור למוכרן כאשר פי' ראב"יה וא"כ לפי טעמא דראב"יה דסתמא אמרי' כ"ע נתנו בבניינו אפי' אם כל הקהל רוצים לשנות אין כח להם אם לא שידעו בודאי דבני העיר בנאוה משלהם מכל הני טעמים נרא' כיון דבידוע בבירור שלא נתנו מעולם סעד לבית הכסא הני בתים הסמוכים מעתה מכאן ואילך אין לשנות לחייב הסמוכים ליתן יותר וכן אין לסגו' או שאר שינויים אפי' לאורחי' מכ"ש לתושבים והממון נגבה לפי שבח ממון עני לפי עני ועשיר ג"כ לפי ממונו ובכ' כו' משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה