אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

נט

נז

כאשר בא לפני לדין רחל ותובע' מאביה ראובן מאשתו חורגתה לאה לשלם לה מה שהלוות על החגור' קרן ופרי. ואבאר בקיצור גופא דעובדא היכי הוי הם דרים בבית אחת האב והבת. וגויה אחת חייבת לשניהם שלא בשותפות והיה לכל אחת משכנו ברשותו ויהי היום אח"כ באה הגויה ועשתה חשבונה עם שניהם לכל אחד חשבון שלו וזקפה הקרן ופרי הכל לקרן אחד ונשאר' חייבת להאב ג' זהו' ולהבת ד' זהו' ולקחה הגויה כל המשכנו' מידם ונתנה תמורתן חגור כסף. מוזהב השווה יותר מכפליים מהז' זהו' שחייב לשניהם ואח"כ נגנב החגור מחדר אביה כאשר אבאר ועתה תובע' רחל איך שאביה ואשתו פשעו בשמירת החגור כי לא עשו לו שמירה ראוייה ומעולה וז"ל דא איך דיא גירטל מיינם עטן אונ זיינם ווייב אונ שפראך דין גירטל ביהאלט אובן דש ער ניט פרלורן ווערט כו' דא זייטן זוא מיר צו. כו' נון האבן זיא דיין גירטל פר וואר לושט אונ האבין דיא גירטל אין איין און בישלושן טרוג גיטון דו ער גיגנבת איז גווארן דרום הוף איך זיא זאלן מיר קרן אונפרי בצאלן ווייל זיא פון דין גרטיל ריבית צו נעמין האבין האף איך זיא זיין שומר שכר כו' והנה ראובן ליתא קמן כי נפרד מאשתו לאה פרישת עולמית וחילקו כל נכסיהם כל אחד ואחת ישלם החציי' איזה חיוב שמוטל על שניהם. ועתה תובעת רחל כל אילו הטענות על לאה אשת אביה הנ"ל לשלם חלקה. ותשובת לאה באריכות דבריה ואבאר העיקר ואמרה שלא הניחה החגור בתיבה פתוחה ופרוצה בלא מנעול רק בתיבה נעולה והניחה החגור אצל שאר כסף וזהב שלה הן חפצים שלהם הן מזומנים ושמרה אותה חגורה שמיר' כראוי וז"ל דא דיא ערלת וועק גינג דא שפראך רחל צו אירם פאטר עטי היב דיא גירטל אויף אונ ביהאלט איס אזו נעם אין מיין מון אונ הוט אין גליקט ונ מיין לאד דא אנדר כסף וזהב משכנות אל מולא גיניגן זיין. אויך זיין אויגן חפצים אונ מזומנים אין אין גוטין פור שלום לאדן כו' דא האב איך דין זעלבן גירטל זעלברט בור ווירט אויף דאז אליר בעשט כו'. אזו איך איבר דוא לאד גינג אונ אויף שפראך דוא האב איך גיטרויליך ווידר צו גישפער כו' עכ"ל וכן רחל נתנה טעם לדבריה בהוכחה ואמרה שלא נאבדה אלא האי חגורה בלבד ואם כדברי לאה שהיה מונח במקום משומר אצל שאר חפצים למה לא נגנבו ג"כ שאר חפצים ולאה משיבה לא כי אלא נגנבו הרבה משכנות כסף וזהב וחבלים משכונות וגם את שלה עם החגור ועוד טוענת רחל מאחר שהיה דעתו לקבל שכר ריבית ניהוי כמו שומר שכר זהו עיקר הטענות והתשובות הנה ד"ת לא ידענא אך מאחר דקבלוני לדיין אחוה דיעי הקצרה לע"ד כדי שלא לענות דינם ולפזר הונם לשלוח למרחקי' אמינא האי טעמא דיהבת מרת רחל לדבריה דהוי ש"ש אינו טעם דקבלת שכר אינו בא מצד רחל רק מצד הגויה נהי דאת"ל דהוי ש"ש נגד הגויה בשביל כך לא הוי ש"ש נגד רחל וק"ל:

אכן יש צדדים אחרים שיש בהן צד ש"ש תנן פרק האומנים שמור לי ואשמור לך ש"ש ופריך בגמרא אמאי שמירה בבעלים היא. ומשני אמר רב פפא באומר שמור לי היום ואשמור לך למחר. ומקשה התו' מאי קמ"ל שמואל מתני' היא ומתרצי' אי מהתם ה"א לפי שהם אינם שותפים לכך נעשו ש"ש. אבל הכא כשהן שותפים כל א' וא' כששמר חלק חבירו שומר גם בשביל עצמו קמ"ל דא"ה הוי ש"ש:

ואיתא ע"ז במרדכי וז"ל דא"ל שמור לי היום כו' דאינו דווקא דא"ל אלא אפי' קנו בשותפות בסתם, ולקח אחד מהן ושמר בסתם וחבירו שתק ונגנב או נאבד אפ"ה חייב השומר שזה יאמר ש"ש אתה שלאחר שהיית שומר יום או שבוע או יותר הייתי גם אני רוצה לשמור:

(הג"ה ולא נ"ל דמאחר שלא אמר בפירוש אינו נעשה ש"ש דיכול לומר לו אם היית אומר לי שמור לי ואני לך לא הייתי נזקק לכולן אלא לחצי הייתי נותן בידך אז היית. נזהר יותר אבל עתה שלא אמרת לי שומר חנם אני ופטור וראייה כו' עכ"ל:) ש"מ דדיעות יש דהוי ש"ש אך דמסיק וכתב ולא נהירא ומסיק דלא הוי ש"ש ומכ"ש הכא עובדא דידן דרחל סילק את עצמה משמירת החגור מחמת שאין תיבתה נעולה ושבקרו' אבדה טבעות וז"ל. דא גאב איך די גורטל מינע"טן אונ זיינם ווייב כו' ווען איך הון ניילך זייגרליך פר לורן כו' עכ"ל:

וכן בטענה שניי' וז"ל בהאלט דען גרטיל איצונד מיין טרוהן צו ברוכן כו' עכ"ל:

ומחמת טובת עצמה סילקה נפשה משמירתה מחמת דאינו משומר ברשותה:

ומש"ה נתנה לאביה. דמה אפילו בעלמא דשניהם יכולים ורוצים לשמור מ"מ לא מצי למימר חד לחבריה ש"ש אתה. הלא גם אנכי יכול לשמור אמאי לא הנחת בידי לשמור וא"ה הוי שומר חנם מכ"ש הכא דרחל עצמה סילקה נפשה משמירה מחמת שאינה משומר ברשותה:

גם דיעה יש שם דשותפים כה"ג אפי' שומר חנם לא הוי וז"ל. ושוב בלומדי ב"ק לפני מורי רבי יצחק הייתי רוצה לדקדק שודאי אפילו שומר חנם לא הוי מדאמרינן ס"פ המניח כו' אע"פ, שהן שותפין הואיל. ולא קיבל עליו שמירת בהמתו פטור לגמרי ואין חילוק בין בפשיעה בין בכל עניין שנאבד פטור כו' ובתחילת שור שנגח ד' וה' נמי דקדק בתו' כדבריו (הגה ורבי' מחלקים ולא תירצו כו' עכ"ל ש"מ דיש דיעות אפי' שומר חנם לא הוי גבי שותפים היכא דקבל ותפס סתמא ולא קבל עליו שמירת נזקיו) אך הכא עובד' דידן הוי כאלו קבל עליו שמירת נזקיו לכן הוי ודאי ש"ח לכל הפחות מ"מ כתבתי זה להוודע שיש כמה פטורי' בשותפ' וכן איתא בתשובת, ר"ת וז"ל והא דאמר פר' חזקת הבתי' שותפי' נעשו ש"ש זה לזה מיניה מצי מילף דלאו שכר גמור הוא דאטו דאת מעיילת קבא וכיילית לי' כו' עכ"ל, ע"ש ועת' נבאר עד היכא מגיע שמירת ש"ח איתא בפ' המפקיד אמר שמואל כספי' אין להם שמירה אלא בקרקע כו' והאידנא דשכיחי טפוחאי כו' וכת' ראבי"ה וז"ל דהכל תלוי במנהג המדינ' כדקאמר תלמוד' הכא והאידנא דאיכא טפוחאי כו' והיכא שנתנו במקום המשתמר מאש ומגניבה כגון בכיפה שתחת הקרקע או על גבי קרקע פטור. תניא בירו' נתנם במקו' שרגיל ליתן שלו אם ראוי לשמירה פטור עכ"ל אע"ג דכתב ראבי"ה ע"ז וז"ל משמע אע"ג שנהג ליתן את שלו בתיב' ובחדרו אפי' הכי בעינן מקום הראוי לשמירה מאש ומגנבים דא"לכ מה בא לחדש כו' והוצרכתי לכתוב יען כי יש מרבותינו שפסקו דכל היכא דמנח דידי' מנח נמי דחברי' כו' עכ"ל. הנה ש"מ דיש מרבותינו דסברי דאין מונח במקו' שראוי ליתן את שלו כלתה שמירתו ואמינא אפי' לראבי"ה דמצריך להניח במקום שראוי לשמירה מאש ומגנבים מ"מ הכא מודה דדי בשמיר' החדר בתיבה נעולה כי רחל גילה בדעת' שדיי בזה כי אמרה וז"ל בהלט דין גורטיל איצונד מיין טרוהן זיין צו ברוכן עכ"ל ומזה הלשון מבואר בפי' תניח בתיבה נעולה שלך. ועו' דמצי למימר דראבי"ה מיירי דווקא היכא דיש לו כיפה כאשר כתב לעיל מיניה וז"ל והמפקיד אצל חבירו דברי' שאינם נשמרי' בקרקע שמתקלקלי' ולנפקד יש כיפה של אבני' או ע"ג קרקע חייב ליתנם בקרקע עכ"ל משמע אבל אם אין לו כיפה דדיי לו בשמירת חדרו בתיבה נעולה ועו' הכא עובדא דידן דרחל ואביה דרי' בעליי' ותחת העליי' רשות לכל הקהל (הגה רק חדר אחר שאינו משומר כ"כ) אין צריך חיוב ליתנם תחת הקרקע לכך פשיטא שלדעת כן נתנה לה' לשומרה בחדרו. וכ"ש לפי ספר החכמה דכתב וז"ל שמעת' מיירי דווק' לדידהו שהיה להם בתים רעועו' בשדות אבל האידנ' לדידן אין צריכי' שמיר' בקרקע עכ"ל וכן איתא בס"א ע"ש. ומעתה דראובן ולאה לא הוו רק ש"ח וטוענת רחל שפשעה שנתנה בתיבה פרוצה. ולאה השיבה שנתנה בתיבה נעולה אצל שאר כסף וזהב מזומנים הן שלה הן משכונות. ואין עדות או ראייה ברורה בדבר רק הן ולאו יש בזה עסק שבועה ביניהם:

ומדינא לא הוי רק שבועת היסת. וא"ת הלא האי שבועת לאה שבועת שומרים והוא שבועה דאורייתא שהיא ש"ח ורצתה ליפטר נפשיה בטענת נגנב שלא בפשיעה באמרה בתיבה היה נעולה ולית הלכתא כרמי בר חמא דאמר ד' שומרים צריך כפירה במקצ' והודאה במקצת כדפי' האלפס ור"ת אלא ק"ל כמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן וכל ד' שומרים צריכים שבועה בלא מודה מקצת וי"ל דרשתי וחקרתי הטיב אחר הדבר אשר ידוע לרבים דחגורה זה לא לבד נגנב אלא יתר משכנו' נגנבו דצריך לשלם לגוי' ולפש' עמהם כאשר דרך הגוים להעריך משכנות בכפליים לכן לא יפה כוונה רחל שטענה שחגור זה לבד נאב' ומאחר דכן הוא מאושר ומקויים דברי לאה שטוענה שאבדה הרבה עם החגורה וזה קצת מופת שהתיבה היתה נעולה כאש' כתב ראבי"ה על הירושלמי וז"ל אין לך אדם משועמ' שיתן את שלו במקום שאינו משתמ' כו' עכ"ל ע"ש וכן יש לסמוך על ה"ר יהודא ברצלוני כדאיתא בטור ח"ה וז"ל כתב הר"ר יהודא ברצלוני ודאי כך הלכה שאין לכספים שמיר' אלא בקרקע אלא כך קבלוני מרבותי שלא נאמרה דבר זה אלא בזמן שגנבים מצויי' ואנשים רמאים שמחפשים אחריהם. אבל במקום דליכא כל הני א"צ לכסותה בקרקע אלא מניח במקו' שמניח מעותיו דלא עדיף מדידיה וע"ז סמכו קדמונים ז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל וראוי לסמוך על קבלתו והכי איתא בירושלמי אם נתנן במקו' שרגיל ליתן את שלו פטור ע"כ ואם התנה הנפקד בו שאניחנו עם שלו הכל לפי תנאו עכ"ל הלא כתב בפי'. אלא מניחה במקום שמניח מעותיו כו' וכתב הרא"ש דראוי לסמוך על קבלתו. וכן כל אפי שוי' דתנאי מועיל. והכא עובדא דידן הוי כאילו התנה להניח אצל שלה כי המגורה היה ממושכן לשניהם ויש ללאה חלק בו דאי אפשר לחלק א"כ כל היכא דמונח הוא. מונח אצל שלה והוי כאילו אמרו ראובן ולאה בהדיא אניח אצל שלי' לכן מכל הני טעמי' נראה דאין חיוב שבועה דאורייתא על לאה מ"מ ראוי להחמיר על לאה כעין דאוריית' (הגה ולאיים עליה כי שמעתי קול העברה וגלוי קצת דהתיבה לא היה משומר כ"כ) אך אין חייבת שבוע' חמורה מחמת שבוע' שותפי' אע"ג דתנן פ' כל הנשבעין אילו נשבעי' שלא בטענה השותפים כו', ופריך בגמרא אטו בשופטני. עסיקנ' כו' ומשני אילו נשבעים שלא בטענת ברי אלא אפי' בטענת שמא דשבועות שותפים חמורה בכמה גוונים. התם היינו טעמא משום דמורי היתירה דטורח קמי' ושקיל טפי מחלקו לכך נשבע שבועה חמורה דלא שקיל טופייה' אבל הכא איפכא דנאבד החגור וצריכה לישבע שלא פשעה לא שייך האי טעמא ועוד דהכא עובדא דידן מצי למימר דלא הוי שותפים לעניין זה. כי לא היו שותפים בשנים שהטילו לכיס סכום ממון להרויח בהן וטרחו בעיסקא כי הכא לא הלוו המעות לגוי בשותפות רק כל אחד לבדו על משכנות המיוחדות לו ולאח"כ לקחה הגויה כל אותו משכנות משניהם. והניחה החגור לשניהם ולא הוו שותפים כ"א במשכון החגור' (הגה א"כ ה"ל למימר שלא להטיל שבועה חמורה על לאה מ"מ) יש נימוקי עמדי להטיל שבועה חמורה על לאה בנקיטת חפץ ואם נתרצי' לאה לישבע אסדר השבועה בנכון ודינא אך אם לא רצתה לישב' צריכנ' לבאר איזה חיו' מוטל עליה. רחל תובעת מלאה לשלם לה קרן ופרי קרן של רחל ד' זהו' ושל ראובן ולאה ג' זהו' נ"ל דאם נתרצית לשלם אינה חייב לשלם רק הקרן דהיינו ד' זהו' דכל ריבית לא הוי מוחזק אלא ראוי אע"ג דיש להן משכונות השוה קרן וריבית ובעל חוב קונה משכון דש"ל לר' מאיר דאפי' ישראל מישראל קונה מכ"ש ישראל מגוי ואפי' לרבנן דאמרי דווקא ישראל מישראל קונה דקרינה ביה ולך תהיה צדקה אבל ישראל מגוי לא קנה. מ"מ ס"ל לרבנן דאיקרי מוחזק כדאיתא בתוס' ובתשובות ר"י אופנהיים וכן בכור נוטל פי ב' במשכונות של גוי משום דחשיב מוחזק ולא ראוי וי"ל דכל זה איירי בקרן אבל לא בריבית דקרן חשיב מוחזק כיון דמעו' הלוה לו ומעות שקיל מיניה אבל הריבית דמעולם לא הלוה לו לא חשוב מוחזק וכן פי' רשב"ם בהדיא אך בסא"ז משמע איפכא ובזה הדין הארכתי מאוד בתשובה שנשאלתי ז' שאילות יחד בסי' ס"ו ע"ש. והכא עובדא דידן לפי משמעות הדברים והטענות. דהנהו ז' זהובים לא הוי קרן מוחלט רק כשבא הגויה ליקח המשכונות הראשונים שהיו בידיהם עבד' חושבנה עמהם וזקפה יחד קרן ופרי ונעשה הנהו ד' זהו' של רחל קרן גם ע"ז לבי נקפה אי חשבי' קרן כיון דאות' מעו' לא הלוה לגויה גם בדין זה הארכתי באותה תשובה הנ"ל וע"ש אך הכא עדיפא כיון דעשתה הגויה החשבון וזקפה קרן ופרי יחד וע"ז נתנה להם הגויה החגור' י"ל כאלו הלוו לה עתה סך מעות על החגור ויש לחלק ומ"מ נראה אם באתה לאה לשלם צריכה לשלם לרחל כל הד' זהו' היא ובעלה יחד ויש עוד חילוקים ביניהם היו צריכין לפשר עם הגויה מליתן לה ב' זהו' עבור שהחגורה מעולה בדמים וגם לפטור החוב ז' זהו' קרן ופרי והנה לאה טוענת שרצתה לשלם ההפסד לפי דמי המשכון שיש להם בו ג' חלקים ורחל יש לה בו ד' חלקים באמרה כל אחת יתן לפי חשבונה שרצתה להשתכר כ"א לא נפסד החגורה קבלה רחל ד' חלקים שכר ולאה ג' כן יהי ההפסד לפי הערך ורחל אמרה אפי' אם נשבע' שלא פשעה מ"מ כיון דעיקר פשיעה בא ע"י לאה ובעלה. לכן הדין שישלמו החצי הפסד נ"ל דהדין עם רחל דצריכים לשלם כל אחת חצי הפסד דהוי שתיהם כמו ש"ש להגויה ועל שתיהן מוטלת לשומרן זו כמו זו הגם אם אחת מקבלת שכר טפי מחבירתה מ"מ על שתיהן מוטל שוה בשוה לשמור ודמיא להא שמסר שורו לה' בני אדם לשמור ונתן שכר לכולם אפי' אם נתן לאחד שכר טפי מלחברו מ"מ מוטל על כולם לשמרן זו כמו זו וממילא אם לא שמרו כראוי ונאבד השור חייבי' כולם לשלם בשוה זה כמו זה. אבל אין לדמות להא דתנן מי שהיה נשוי ג' נשים וכן ג' שהטילו לכיס אחד והותירו או פיחתו כך חולקים פי' לפי המעות הא איתא בגמר' אמר שמואל שנים שהטילו לכיס אחד זה מנה וזה מאתים והותירו או פיחתו חולקו' לאמצע פירש חולקים בשוה הריוח והפחת. ומקשה מתני' עלי' דשמואל ומשני רב נחמן מתני' בהותירו זוזי חדתי כו' ופסק האלפס כשמואל וכתב והכי הלכתא דמתני' דקתני דחולקין לפי המעות לא הותירו ממש או פיחתו ממש אלא הותירו או פיחתו מחמת שינוי מטבעות וממונא כדקאי קאי אבל הותירו ממש או פיחתו ממש הלכתא כשמואל ואליבא דרב המנונא דאמר אפילו לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע עובדא דידן לא דומה להא דהתם איירי כשהטילו שנים לכיס א' להרויח ויהיה הפחת או ריוח בזה איכא חלוקי' דלעיל אבל אם שנים שותפין לשמור חגור או מה שהוא כדי להרווח כעובדא דידן בזה כ"ע מודה דתנן הכשרתי במקצת נזקי חבתי בתשלומי נזק כאלו הכשרתי כולה נזקו כיצד מוסר שורו לה' בני אדם כו' כדלעיל וכן לא דומה נמי להא דתנן בשור שנגח ד' וה' דר' שמעון פליג על ר' מאיר דריש מתני' דאמר אחרון אחרון נשכר וא"ר שמעון שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חוזר ונגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו נוטל חמשים זוז ושניים הראשונים נוטל כל אחד דינר זהב דהיינו כ"ה זוז ומוקי זה כר' עקיבא דאמר שותפי נינהו וק"ל כוותיה דחלוקה זו כל אחד לפי מעותיו וכן הלכתא כדפסק האלפס והאשר"י ש"מ דכל א' משלם לפי דמיו התם נמי שאני דהם משותפי' במזיק וצריכים הם לשלם מה שהזיק ממונם לכך הם משלמי' דוקא לפי ממונא ולא יותר אבל הכא גופם הזי' שלא שמרו כראוי חייב זה כמו זה ועוד יותר חלוקים יש עיין בח"ה ובמרדכי בהא סליקנא וכללא דמלת' יש כח ללאה לישבע כמו שטוענת בנקיטת חפץ כעין שבועה דאוריית' שלא פשעה בחגור כלל והניחה בתיבה נעולה אצל שאר חפצים ולא הניחה פתוחה כלל כשהלכה מן החדר בלי עו"מ ע"ד ב"ד וכן צריך לאיים עליה חומרא דשבועה אכן אינה צריכה לישבע שאינה ברשותה כשאר שומרים כי ידוע גם לרחל שנגנב ואם עשתה שבועה זו אז פטורה מרחל:

אכן הי"ב זהו' שצריכין ליתן להגויה תתנו בשוה רחל ו' זהו' וראובן ולאה ו' זהו' ואם לא רצתה לאה לעשות השבועה אז צריכה לשלם לרחל (הגה הד' זהו' היא ובעלה וגם לשלם הי"ב זהו' לבד להגויה רחמנא יצילנו משגיאות וישים שלום על כל דייני ישראל. עם כל ישראל אמן כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה