אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

נז

נו

ברכה ושלום להנר' ליזר ס"ל יצו הנה בא לפני עליך צעקת האלוף והישיש מה"רר שמואל שי' בגווני' טובה תחילת מעלליך פגעת ונגעת בחרם דר"ג מ"ה ועל דבר העיכו' אשר עיכבך הנר' ליוומאן משליטשאט ע"י שמש העיר כתקנת ר"ג מ"ה ופרקת עולך מעל צווארך בפעולות זאת ע"י ערכאותיהם ואע"ג דהתרה בך האלוף מה"רר שמואל שלא תלך בע"שג מ"מ לא האזנת למצותיו ולהתראתו הלכת בשרירות לבך בנימוסיהם אשר לא כדת ואם כן הוא פירצה גדולה לפרוץ גדר עולם וגבול אשר גבלו ראשונים גדולי עולם נ"ע וע"י כן נתבטלה דין תורתינו ואח"כ בערך ג' או ד' שבועות חזרת לשליטשאט ועיכבך שנית ההוא ליוואן ושאל ממך כהוגן דכל אח' מכם יברור א' והשנים יבררו שליש וזה מחוור שבדינים שיצא הדין לאמיתו ולאורו בלי גמגום וחשד ומבואר במשנה זה בורר לו אחד. ובאת גם בעת ההיא בתשובת רעועה וגרועה איך שהשר שלך התרה בך על גופך ומאודך שלא לתת דבר פי' לשלם הממון שחיי' בלתי רשותו. ובזה יש להבין קריצותך ורמיזותך כי מה איכפת ליה לשר בזה הלא גם השרים אינם מאמנים מלשלם מה שחייבים מדינה:

ועו' בעבור אמונתינו הישרה אנו נשרפים ונחנקים שלא לעבור על דת אפי' ערקת' דמסאנ' ואין להשגיח בהם לעשות נגד דין ודת מכ"ש עובדא דידך דאוסרת על נפשך בשבועה חמורה לקיים הפשרה לא היה להפר אותה פשרה ע"י עש"ל להכניס ראשך באיסור שבועה וכן גם באת בדחיי' דקים וחצילא מלקיי' הפשרה שנעשה בשבועה והכנסת ראשך בספק זה באיסור בל יחל:

והמצורף לזה האלוף מהר"ש שי' הזהיר אותך לקיים הפשר' וכתב לך בנחת כמזכיר וכמזהיר וסיומ' דבריו ז"ל לכן ראה עוד היום שתקיים מאמרינו פן תמעול בפני כל בשבועת עכ"ל וחשבת דבריו כאין בלתי תשובה כל זה קשה לשמוע שמידת הדין נלקה על ידך איה חכמתך אשר לא ראית הנולד כי מוטל על כל יודעי דת ודין לעשות לזה לייסר מורדים במעגלי צדק אך אשא פניך הפעם מלכתוב עליך מרדות כי תשוב' עלומה ממני ויתר טעמים אשר עמי:

לכן באתי כמזכיר וכמזהיר אל תיכף לעשות כדבר הזה ותלך בדרך טובים ובעקבי הצאן ותתקן מעשיך הראשוני' ע"פ הדין ואם יש בפיך תשובה צפונה אקבלנה בסבר פנים ואדעה אז גם מה לעשות לכן באתי בתוקף אזהרה שרירא וקיימא הודיעני תשובתך תוך ל' יום אחרי שבא כתבי זה לידך או העתק מקויימת ואם לא תעשה זאת הכריחני שורת הדין וקו המשפט לעשות לזה כאשר מוטל עלי מצד החיוב ויהא אחרית חרטה וקטטה לכן שמע אלי ויכולת עמוד וכוונתי על הדין והאמת והשלום:

וכן יהא שלום במחיצית' ושלוה בארמנו' כנ' אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

זה אירע בק"ק ווירמש ושאי' מה"רר מענכן השואל

נח וששאלת שהעירוב הנגבה מן הקהל בע"פ מרוב יבושת נשבר ואתם מחולקים ע"ז יש מהם שאומרים כיון שהיה שלם לא איכפת לן תו בשבירתו ויש מכם אומרים כיון דנשבר נשבר לא ביארת לי לא טעם האוסרים ולא טעם המתירים לכן אבא לבאר מסברא טעמייהו המתירי' סוברי' הא דתנן ריש פ' חלון אין מערבין בפרוסה וכו' והלכה כוותיה וה"מ תחילת גביית העירוב אין לעשו' פרוסה משום איבה אבל הכא כיון דהיה שלם תו לא איכפת לן דנשבר דליכא איבה כה"ג וטעם האוסרים סברי כיון דאיבעי' לן בגמ' כולהו בפרוס' מהו ופשטי לאיסור שמא תחזור הדבר לקילקולה אם כן ה"נ הוי כאלו כוליה בפרוסה גזרינן נמי שמא יחזיר כו' ואין להביא ראיה טעם להיתירא מהא דתנן לעיל מיניה כמה שיערו בזמן שהן מרובין מזון ב' סעודות כו' א"ר יוסי בד"א בתחיל' העירוב אבל בשיעור העירוב כל שהו א"כ ה"נ כשיעור עירוב דמי ושרי אמינא דמזה אין ראיה די"ל הא דאמר כל שהוא מיירי שמות' כל שהוא שלם כי לא בא ר' יוסי לאורוי לן רק דלא צריך שיעור ב' סעודות אבל משלימה או מפרוסה לא איירי ור' יהושע דאמר אין מערבין בפרוסה סתמא קאמר בין בתחלה בין בסוף אבל שלימה מצי למימר כ"ע בעי וכל שהוא לאו דוקא דכל מה שהוא בציר משיעורא קרי כל שהוא ועי"ל דווקא היכא שנתמעט בע"ש סמוך לחשיכה או כה"ג דלא הו' לשהויי לגבות עירוב אחר' אבל אם נשבר בחול דמצי לתקוני ולערב כתיקונם חשיב כתחילת העירוב ואיתא במרד' בסוף פ' חלון וז"ל שמא יחזור הדבר לקלקולו:

נרא' למה"רם דוקא כה"ג אבל אחד שזיכה לכולם בפרוסה משלו שפיר דמי דאם איתא דאפי' בהא איכא למיגזר לישמעינן בהא וכ"ש עירבו כולם בפריסו' דאתי לאיחלופי טפי כו' עכ"ל ע"ש. וכן איתא בהגה מיימוני פ"א דערובין וכן בטור א"ח בסי' שי"ד ומזה יש לדקדוקי דוקא כה"ג שרי מה"רם דלא שייך ביה איבה כלל אפילו בתחילה כיון דאחד זוכה לכולם אבל כי גבו מכולם כמנהגינו דעבדי' שלם מצי למימר דאסור אם נשבר דגזיר בהן שמא יחזיר כו' ויש גם צד לומר איפכא אפי' התם דלא היה שלם בתחילה מ"מ שרי מהר"ם מכ"ש שהיה שלם וזה לא נ"ל וק"ל:

ואיתא במרדכי קטן וז"ל מעשה בבית ר' מפר"יש שאכלו העירוב בליל שבת ולא נשאר ממנו רק חתיכה ואמר לסמוך על אותו חתיכה. והא דאין מערבין בפרוס' היינו תחילת עירוב ומיהו אם זיכה אחד פרוסה לכולם שרי מהר"ם עכ"ל מכאן מוכח דשרי ר' אפי' פרוסה בשירי עירוב אך י"ל דוקא כי הכא שנאכל העירוב בשבת אבל אם נאכל בחול אסור דחשיב כתחילת עירוב כדלעיל וכן נראה מדלא קאמר ר"י הכא רבותא דהל"ל דכה"ג אפי' בחול שרי. ומזה עובדא דר"י נמי מוכח כאשר כתבתי לעיל דשריותא דמהר"ם עדיף מנשבר או נאכל העירוב דמשמע דר"י מתיר משום דהוא שירי עירוב דווקא בדיעבד וע"ז אמר ומיהו אם זיכה פרוסה לכולם שרי מהר"ם זהו פי' אפי' לכתחלה ול"נ משום הכי שרי ר"י התם דוקא דיעבד דהוי תרתי לריעות' דהוי פרוסה ובציר לי' משיעור דב' סעודות הא ליתא דעובד' דר"י מיירי שנשא' שם שיעור דלא מקשים הא דאין מערבין מפרוסה ואם היה גם בציר משיעור' ה"ל גם להקשות גם אותו קושיא ועוד מנלן ר"י להתיר היכא דאיכא תרתי לריעותא תאמר הא דשרי ר' יוסי שירי עירוב בכל שהוא איירי בשלימה. מ"ת אי עובדא דר"י מיירי כשיש בו שיעור ומקשה בהא דקאמר והא דאין מערבי' בפרוסות דקשיא לן מנלן כשאינה שלימה א"כ איך מתרץ היינו תחילת עירוב תאמר ר' ישוע דאמר פרוסה לא סתמא קאמר אפי' בסוף עירוב כדלעיל וי"ל דלא מייתי ר' ראייה רק שיש חילוק בשיעור ב' סעודות בין תחלה לבסוף לכן אמר מסבר' דנפשיה ה"ה שיש חילוק בשלימות ובפרוסות בין תחילה לבסוף דבשעת הדחק כיון דאי אפשר לתקן סמכינן על הא דא"ר אבא כל שיש לך להקל בערובין הקל אבל אם נשבר בחול לא מצינו דשרי מעתה הבאתי קצת צדדים לכאן ולכאן לכן הדעת מכרעת מאחר שנשבר הפת בטל אותו עירוב וצריך לעשות אחרת אכן הלכה למעשה ידענא וראיתי כמה זימני שנשבר העירוב או אוכלו אותו העכברים שהורו רבותיי דבטילה אותו עירוב ועשו עירוב בכל ע"ש על פת שלם עד שנתקן אחרת שלימה כ"ד אהו' שאי' משה טרוד משה לוי מינץ"

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה