שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
נג
תקדמך ברכות כל טוב תשית לראשך עטרת פז ה"ה מה"רר משה סג"ל יצו' מה ששאל' מההו' ששכב בלנדיא ושבק חיים לנא ולכ"י ושבק אח ונין ושתי בנות נשואות לאנשים ויש עליו כתובת אשה והכתובה ק"ן זהו' העזבון אינו מגיע רק בערך ק' זהו' וכה"ג ואלמנתו תפסה הנכסים וגם יש לו בן יושב מרחוק על מי מוטל יציאות דמיתנ' מלנדואה עד לקהילה ווירמש. וזהו תורף דבר שאילתה לפי אשר הבנתי במכתבך:
הנה רוב עמוותנתה גרמ' שחדלת' מתקך ורוב תנובתך הטובה ולשאל בי הלא טוב עוללות דידך מבציר מ"מ לאהבת' אשיב לכ"ת את הנרא' לע"ד ודאי אם היה הבן שמה עליו מוטל לקוברו דעל כל ז' מתים דמטמאה להם כהן מצוה לקוברן אם אין לו ולא חשיב מת מצוה להטיל על הצבור היכא שיש לו לבן לקוברו דתניא איזהו מת מצוה כל שקורין ואין לו עונים הא יש לו עונים לא משום דעלייהו רמי והקרוב קרוב קודם והואיל שהבן קרוב לאב יותר משאר קרובי' דבן כרעיה דאבוה הוא לירושה ולכבד אב ולכל מילי עליו מוטל לקוברו וה"ה לבנות אם היה להם מעות שהם שלהם וכן משמע בפ"ק דכתובות דהבן או קרובים עליהם מוטל לקבור דקאמר מתחילה היה קשה קבורת המת ממיתתו כו' ע"ד שהיו בורחים ומניחי' את המת עד שבא ר"ג והנהיג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן כו' ואי לא היה מוטל על הקרובי' לקוברו אמאי היו בורחים יותר משאר כל העם. וכן פסק רא"בן דכל הקרוב קרוב קודם לקבורה. והשתא דהבנו' נשואות לבעלים ואין להם נכסים בלא בעליהם אין להם רשות בלא בעליהם ולא מצינו שחתנים חייבים בקבור' חמיהם. גם אינ' מוטל קבורתו על האח הואיל שיש שם בן חי וקים והקרוב קרוב קודם. גם על הנין אינו מוטל לקוברו דאינו מז' מתים ואינו מטמא לו גם אשתו אינה חייבת לקוברו מכתובה שפסק מהר"ם ז"ל דאלמנה אינה חייבת בקבורת בעלה וכו' ומשמע אפי' אם הניח נכסים בכדי כתובתה ואין שם שיור לקוברו ולהוציא לתכריכים אפ"ה אינה חייבת האלמנה לפחות מכתובתה כ"ש הכא דלא הניח לה כתובתה שאינ' חייב' לשלם וכן פסק רא"בן וראבי"ה בספר האביאסף וכן הלכה אמנם מן הוצאה להוליכו מלנדו"א לווירמש מאחר שהמת היה מוטל לפניהם בלנדו"א והיה מונח בביתו שאלמנתו בו והבן לא היה שם שהיה המת מוטל לפניו אם כן אי הוי מונח שם יותר הוי זילותא לקרובי' יותר מלאחרים ואיכא פגם משפחה שיניח לפניהם וקבורה לא היתה לו ואפי' אם הקבורה רק יקרא דשכבי כדמסיק בפ' דיני ממונות הכא יקרא דחיים כיון שמוטל לפניהם. וכדאמרינן בפ' במה מדליקין גם טוב לכלב החי מן הארי המת אבא מוטל בחמה וכלבים בית אבא רעיבים וכל מי שהיה לו בושת וזילותא טפי. מלאחר נכון להוציא טפי להוצאה מלאחרים דליהוי יקרא דחיים שישלמו אותו הוצאה ביניהם לסלק הבושת וזילותה מפניהם. ושני חתניו והאלמנה ישלמו שלשתן בשווה באותה הוצאה דאיכא להו זילותה טפי דבעל כאשתו בענין זה מן האח ואח ישלם חצי כמו אחד מהם ובושתו וזילותו טפי מנינו ונינו ישלם חציו ממה שישלם האח וכן הם חולקים ביניהם ולקוברו ברווירמש כולם שוים בו כמו שאר הצבור הואיל שיש לו בן והוא אמיד לפי הנשמע כאשר כתב מר והקרוב קרוב קודם:
וע"ד הכתובה שכתבת שאחד מן העדים שחתום עליה אם אמרינן בעל כאשתו היה שלישי בראשון עם הבעל וגם הבעל עצמו היה חתום על הכתובה תחת חתימ' העדים באותה שיטה לצד ימין הכתובה והאלמנה תפסה הנכסי' נלע"ד שאין לפסול הכתובה בהכי דהכתוב' היא מעשה ב"ד ועוד הרי רשב"ם ורמב"ם סבי' להו דראשון בשלישי כשר ואפי' לפר"ת וה"ג ובירושלמי דפסלי שלישי בראשון כגון פנחס למשה מ"מ אשת פנחס למשה כשר דאמר ר' יוחנן אשת פנחס למשה מות' לכתחלה והטעם דאיתפלי דרי. ועוד כיון דבעל עצמו חתום עליו כתובה מעשה ב"ד הוא. ומהאי טעמא נהגו לחתום שושבנים על הכתובה מש"כ בשאר שטרות ואין צריך רק גילוי מלתא במקום שכותבין כתובה ולא גרע משטר אודית' דכתב ביה דוכרן פתגמא וכל מעשה ב"ד ואין שם אלא שנים דחתימי ביה ולא נכתב בו במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי כותבין ונותנין א"עג דלא אמר כתובו דהוי כג' והפקרם הפקר וה"נ אין מפקיעים מעשה ב"ד וכל מה שאנו יכולין להחזיק הכתובה. אנו עושים ע"כ מכל הני טעמים וגם היא תפסה בנכסי אין לפקפק על הכתובה ושלום נאם א הטר' לב נ"ו הקטן הלוי ציון: