אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

נב

נא

עוד הורינו מר דנפל עוד חילוק ביניהם בענין הכתובה א' מעידי הכתובה החתום עליו אשתו של אותו עד הו' נין של אחיו של ר' ליווא ז"ל וזהו שלישי בראשון ובזה דיעות יש אם ראשון בשלישי כשר כגון משה לפנחס:

המרדכי כתב דכשר י"ס איתא ר"מ ור"ת פוסל מדרבנן אך אפי' מאן דפוסל משה לפנחס מכשיר משה לאש' פנחס. וכן איתא בירושלמי דבעי משה מהו לאשת פנחס:

ומאן דפוסל ראשון בשלישי ראייתו מהירושלמי כדאית' בסמ"ק מצוה כ"ד וז"ל פסק ר"ת דשלישי בראשון פסול הגה וראיי' מירושלמי דבעי משה לאשת פנחס מהו משמע הא לפנחס פסול דשלישי בראשון הוא עכ"ל) והכא עובדא דידן הנר' ליווא והנר' יצחק משטיין שני אחים היו ואותו יצחק יש לו בת אשת ר' צדוק ושמה מרת קלור ואותה מרת קליר יש לה בת ובעל של אותו בת חתום על הכתובה שנתן ר' ליווה ז"ל הנ"ל לאשתו נמצא אותו עד החתום אשתו הוא נין הר' יצחק הנ"ל דהוא שלישי בראשון עם הר' ליווה ע"ש בסמ"ק גם דע מר שאותו ר' ליווה ז"ל הנ"ל הוא עצמו חתם שמו תחת העדים ולא בסוף הכתובה כזה (הכל שריר וקים) כאשר דרך רוב חתנים נוהגי' וזה (פ ב פ) איכא עדיפות דאי חתום בסוף הכתובה (פ ב פ) אזי חתימת החתן אינה נחשב כ"כ דשמא יכתוב לפני חתימתו מאי דבעי ויחתוך העליון ותנן הוציא כתב ידו ואין עליו עדים כו' אבל עובדא דידן דחתום החתום כתקינ' בראש השיטה א"כ דלעדים מהכ' תגבה מ"מ כתובתה בכתיבת ידו כו' דתנן הוציא כתב ידו כו' והעדים שהם למעלה מחתימתו נימא דעביד למיליו דאמר חזקיה מילא בקרובים כשר, וכ"ת חזקיה מיירי דאיכא ג"כ עדים כשרי' לאפוקי עובדא דידן דליכא אלא חד עד כשר אמינא אאת"ל דאין ה"נ מ"מ מצינו למימר דחזקי'. לא מיירי מזה דבעל דבר גופיה חתם עליו והודאות בעל דין כק' עדים דמי מודה חזקיה דכשר דחשבינן חתימתו כב' עדים כשרים לכך אמרינן אותה עדים שלמעלה מיניה מצי למימר דלמילוי הוי:

וכן דקתני בלשון הכתוב' דלא מוכח מתוכה דנעשה מעשה הכתובה לפני ב' עדים כמו שאר שטרות המתחילי' זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ כו' לכן אם אירע בכה"ג דחתום בעל דבר תחת העדים, אפשר דלא מועיל אם אחד מהעדים פסול מצד קורבה אבל הכא דקדקתי בכל הכתובה ולא מצינו דהוזכרו העדים בלשון רבים בכל הכתובה. רק כתוב וז"ל כך כשב' כך וכך לשנת כו' במתא לנדא איך ר' יודא החתן בר אליה אמר לה להדא ארמלת' כו' הוי לי לאנתו כו' וכך אמר ר' יודא חתן דנן אחריות שטר כתובתה. דא קבל עליו ר' יודא כו' וכ"ת גם האי לישנא מוכח דנעשה בפני עדים מדכתב קבל עליו. ולא כתיב אני מקבל עלי וכן יתר לישנא הניכרים בכתובה מ"מ מצינו למימר דכל זה נעשה בפני העד הכשר וההוא עד הכשר כתב איך שר' יודא קבל עליו. ועוד מצינו למימר הכא גבי כתובה אפילו הזכיר בו לשון המורה לשון רבים והיה אחד מן העדים קרוב מ"מ לא מיפסל בכך כיון דלא כתוב בכתובה לשון עדים כשאר שטרות דכתוב בהן זכרון עדות כו' לכך אם היה אחד מן העדים קרוב דאינו ראוי להעיד פסלינן השטר דלאו עדות הוא:

אבל בכתובתה לא הזכיר לשון עדות מצינו למימר דייחד גם קרוב להאי עניין כדעביד שומא מה שהכניס' לו ומה שהוסיף ושאר מילי המבואר בכתובה אך האמת כן דהכא גבי כתובה לא הזכיר לשון רבים כאשר ביארתי לעיל אע"ג דכתב ביה וקנינא מן ר' יודא כו' וסתם קניין הוא בפני שנים הא ליתא דהא אמרי' לא איברא סהדי אלא לשיקר' ומשם מוכח דקניין מועיל אפי' בינו לבין עצמו בלא עדים אלא שאין ב"ד יכול לכופו כדאי' בקידושין לכן אפילו אם אין שם שום עד כשר מצינו למי' דכשר הכתובה וגבינ' בי' בחתימת יד הבעל דלא נתנה כתובה לגבות מחיים לומר עליו פרעתי וגם מעשה ב"ד הוא וגם הכא לפי התואר כמעט ברי דלא אתפסיה צררי ויתר חילוקים וצדדים וא"צ לבאר כי כל רז לא אנס ממך הנה כתבתי למר דעתי, מ"מ בטלה דעתי לגבי דעתך לכן הוריני הדרך אשר נלך בה יען הם טרחני' וסרחני' ומתלונני' גלל כן לא פסקתי ביניהם וגם ללמוד הלכה למעשה מפומ' דמר וב"כ ימ"ל כו' אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה