אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

נא

נ

שלום רב לגברא טב ר"ג עמוד הימין והגאון מהר"ב זעליקמן שי' הנה מר הוריני אמרתך הצרופה מזוקק שבעתים על עובדא שאירע פה לנדוא זקן אחד דר פה הלך לעולמו והניח חיים לרבנן ולכל ישראל. ושבק אשה אשר קרוב לוודאי שלא יגיעו ממון עזבון המת לסך כתובת' ויש לאותו זקן בר מינן שתי בנות דרים גם פה גם יש לו אח דר פה וכן יש לו גם נין אחד דר פה והוא בן אחת משתי בנות הדרים פה. והם מחולקים ביציא' מיתה להוליכו ווירמשא על מי מוטל מטעם אשר אבאר:

אך יש לההוא מיתנ' בן שאין דר פה והוא רחוק מכאן בערך ך' פרסאות והוא אמיד לפי הנשמע ואפשר מתי שיוודע לו משלם ברצון כל היציאה. א"נ י"ל אם יודע לו שנשתלם ע"י קרוביו ואחותיו שלא ישתלם להן מאומה לכך אותם שדרים פה מחולקים מי יתן או ילוה הוצאה:

חתניו לוקחי בנות אומרים נשותיהם אין להם יד או רשות לשלוט בנכסיה בלא רשותן ולא מצינו שחתן חייב בקבורת חמיו. אלא אחיו או נינו ישלמו או אשתו משלמת או קופה של צדקה והאשה אמרה מאחר שאין לה כתובתה אינה חייבת לשלם. והאח אומר הוא חשוב נכרי לגבי בנותיו. כי הם חייבים בכבוד אביהם ולא הוא או נינו ישלם שהוא חייב בכבוד זקינו. וטענת הקהל מאחר שיש לו קוברים הקרובים אליו לא חשיב מת מצוה שיוטל על הקהל אלא על הקרובים שהאונני' והאבלים יתנו או ילוו היציאה ואם יש להם זכות בדין לגבות מבניו של מותנא יתבעו הם ויגבו ממנו. ונינו בן בתו אמר דאין מוטל עליו כ"א על הקרובים והמתאבלים עליו אוסרים לאכול בשר ולשתות יין ופטורי' מכל המצות ומעתה נראה שעליהם מוטל המצוה השתדלות קבורתו וליתן היציאה ואלו חלוקים נפלו ביניה' קודם שמת ההוא סבא עם יתר חילוקים מצד האינה שוה שבהן בחלק לבם:

וראיתי הנולד מתי שימות פן יתעכב מלשלוח לקבורה לק"ק ווירמש ע' חילוק לבבכם ולא ראי זה כראי זה ואין א' מהן מעביר על דעתו ליתן או להלוא' פרוטה לצרכי הוצא' וע"י כן נשתהה המת פה והלנת המת איכא לאו אם לא לכבודו והכא הוי תמורת הכבוד רק גנאי וזילותה. וגם גדול כבוד הבריות כו' וכאשר ראיתי שקרוב מיתתו להיות גוסס השתדלתי ביניהם. ומצאתי פשר דבר שאלו שני חתנים כל אחד ילוה שליש הוצאה והאשה משום כבוד בעלה תלוה שליש. וכל הוצאה שיתנו או שילוה זהו דוקא הוצאה להוליכה לק"ק ווירמש זהו עולה בערך ששה זהו' תייר ומכס ושכר העגלה אבל הוצאה שיעלה ע"ז בווירמש זה לא ס"ד כלל שיתנו או ילוו לזה פרוטה מאחר שיש לו בן ואם הוא לא יחוש שאביו מונח בהקדש גם הם לא יחושו לזה ויהא מונח עד שיבא אליהו:

וטעמא דידן שעשינו הפשרה הכי משום דב' בנות והאוננים ומתאבלות על אביהם וגם חייבים בכבוד אביהם ואיכא לה' גנאי ועון שאביהן מונח לפניהם וקבור' לא יהא לו וגם חתניו חייבים מדרבנן להתאבל על אביהם ואמם לפני אשתו. ועוד דאסורות בתשמיש המטה כל ז' ימי אבלה ובאנינת אשתו כדמסיק שם דאונן אסור בתשמיש המטה דקאמר וכן עמא דבר. וכן אסורות במלאכה כל ז' וכל זה איכא צער והפסד גם לחתניו אבל האח אינו רק צד אחד לבד שהוא אונן וגם אינו חייב כ"כ בכבוד אחיו כמו הבנות. ונינו נמי אע"ג דחייב אדם בכבוד זקינו אינו מוטל עליו מן התורה לא אנינות ולא אבילות אך מדרבנן חייב להתאבל דאיתא שם כשם שמתאבל על אותו מתים כו' כך מתאבל על כו' כגון אבי אביו ואבי אמו כו' דר' עקיבא כו' והלכה כר' עקיבא דחכמים קיימי כוותיה דפריך חכמים היינו ת"ק ועוד הלכה כר' עקיבא מחבירו ואשתו אע"ג דהלכה פסוקה בתשובת מהר"ם פרק נערה דאשה אינו חייב בקבורת בעלה. איפשר זהו יציאת קבורתו מה שעלה על זה. כשהוא בבית הקברות אבל כל זמן שהוא מוטל לפניהם בבית איכא גנאי גדול שמוטל לפניהם מצינו למימר שמוטל עליה להוצי' מביתה לבית הקברות ואז אינה חייבת תו יותר רק מי שחייב בקבורתו הוא ישלם הוצא' או מן קופה של צדקה ודע כל מה שהלוו אילו ג' לא יגרע כחם בזה לומר להם האחרונים או זה לזה המע"ה כי כך הותנה בפי' דהאי מילתא לא יועיל ולא יזיק לאחד מהם ויהא כאלו איש נכרי הלוה המעות עד שנפסק הדין וזה העמידו עלי לפסוק או לשלוח למורי לפי רצוני לכן האיר מר עיניי מפי מ"ר הלכה פסוקי גמור' וערוכה לעין כל נערכה ובשכר זה תבא ברכה מאת ה' ית' כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

ההוא מיתנ' הוא הנר' ליווא גרוניגין ז"ל והנר' יחיאל פה הוא אחיו והח"ר ר' ירוחם והנר' יוזלן שני חתניו דרים גם פה. וניניו הוא בן חתנו של ר' יוזלן וכולם דרים פה ויש להם די סיפוקים:

ואשתו נתנה לר' ליוא מ' זהו' ולפי הנר' אשר ראיתי כל עיזבונו אינו מגיע לק' זהו' וכתובת' ק"ן זהו':

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה