שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
מקצת תקנות קהילות שום
על דבר החליצה אשר נחרצה ונמלצה חוצה מא' טוביינא הר"ר משה בן ה"ר אליעזר הדרשן באנו לגלות לו תקנת הקהילות קדמונים אשר התבוננו והוסיפו על דברי חכמים וכן כתוב בהם שאין היבם רשאי לעגן היבמה יותר מג' חדשים כדברי חכמים אחר מות הבעל. והיכא דאין נכסי מיתנ' בעין כגון שכלו אין לו לעגנה אלא לחלוץ לאלתר בלי איחור אבל היכא דאיכא נכסים שהיו של הבעל שמת יביאו שניהם לפני הדיינים הסמוכים לעירם ועל פיהם יעשו מן הנכסים ולא ימרו את פיהם בין כך ובין כך אין היבם רשאי לתבוע ממון שלא הי' של אחיו ואינה יכול לעגנה אלא יעשו לה מצות חליצ'. ואם יש תביעות ממון ביניהם תעשה קיומי' שתרד עמו לדין והיבמ' הולכת אחר היבם במקום שהוא ואם יסרב היבם לבלתי לחלוץ ויתן עיניו בממון שאינו שלו עבר בחרם כל הקהילות עד שיתרצה לחליצה ותקנת קדמונינו יתד הוא שלא תמוט והעובר עליו ינדוהו הקהילות ומה שנראה לנו כתבנו וחתמנו קהילות מענץ:
אמת ויציב כאשר כתבו רבותי' קהל מענץ על אודות החליצה שאין ליבם לעגן היבמה בשביל ממון שלא היה של אחיו ואם יש שם נכסי מיתנא יעשו כמבואר לעיל. אנחנו מסכימים לחזק דברי רבותינו ללוכדו במצודות חרמינו ובנדויינו עד אשר יקיים מצות חליצה ושומע לנו ישכון בטח קהל ווירמשא:
בתמוז בת"ת קפ"ג לפ' נועדו רבותינו וז"ל תקנת וגם ציווינו לשמור תקנתינו שהיבם אינו יכול לעגן היבמה כ"א נכסי מלוג שלה אין לפחות לה והנכסים שבאו לה מחמת בעלה ספרים וקרקעות נחלות אבותיו יסדרו ביניהם ולא תסוב נחל' לבית אב אח ואם הם מקנתו ולא אחוזתו יחלקו לפי עיניה' הרואו' הישר בעיני בורא'. ומן המטלטלי' יש לסדר לטובי העיר על היבם והיבמה כפי דעת חכמים ולא ישנו דבריהם ימין ושמאל ואין לפחות ליבמה מנכסים שהביאה לו ויפטו' את יבמתו בלי איחור וחימוץ מצוה. ואם היבמה ארוס' יש לו ליבם לחלוץ לאחר ג' חדשים חוץ מיום שמת בעלה ויחלוץ בלי איחור ואינו רשאי לשאל דבר. והיבמה יש לה לישבע כמה יש בידה מן הנכסים ויש לחכמי' לבצע ולסדר בין היבם והיבמה שהיתה נשואה ויש לו לחלוץ בלי איחור והיבמה הולכת אחר היבם. אם הוא בעיר אחרת ותיפטר בחליצה בלי איחור כך קיבלו כל הקהילות ע"פ החרם שנתנו בכל הקהילות ע"פ מורינו ר' דוד ואם ימאן היבם ינדוהו עד יאמר רוצה אני לעשות ברצון. אליעזר הקטן בן רבינו יהודא:
אבי העזרי שמחה בר שמואל. נתן בר יצחק מאיר בר יואל הכהן. אליעזר בר שמעון. יעקב בן רבי' יצחק הלוי:
כתב זה לא נשתנ' כל עקר מכתב' ומלשונם של רבותינו עמודי עולם. זקני עירו יושב עירו יודעו ומכירו של היבם ישיאוהו עצה ההוגנת לו לעשות את שרבותינו ציווהו ולא ימרה את פיהם כי כן תקנ' קדמונינו נוחי נפש ואין לפקפק על דבריה' ולמוכיח ינעם. העני הנשכח מכל טובו אסקופ' הנדרס' הנקרא בשכבר מאיר בר ברוך זלה"ה:
תקנת קהילות שו"ם שנתחדשה שנת קמ"א לפרט. יען אשר ראינו ביבמה מחלוקיות באות מפרעון כתובות זה אומר כה וזה אומר כה ואין הסכמה שלימ' יש על זה ותקנ' רבותי' עמודי עולם נשתכחת. וזה אומר איפוך מזה. וגם על דבר החליצה ראינו שכמה נשים יושבות עגונות מחמת יבמין התובעין מהן ממון שלא כדת ועוברים על מצות החליצה והוא מצות עשה וחלצה נעלו. ואלאו דלא תגזול. דע"י נגישת כופין את יבמתם ומאהביה'. שאין צריכין ליתן ממון שאינה חייבים והתורה אמרה וחלצה בחנם ואמרי' במצות עשה מכין אותו עד שיאמר רוצה אני או עד שתצא נפשו. וכ"ש היכא דמצות עשה וייבום עדיף כמו שאמרו רבותי' וגם דלשבת יצרה. גם כמה קלקולים באים מזה כאשר שמענו וראינו ורבותינו הקדומים ע"ה שהיו רובם צדיקים וישרים עשו תקנה לזה. וכל שכן יש צריכה יתירה וגדר לעשות בענות הזה ליישר העקוב לבלתי רבות מחלוקת לבאר ולפרש היטיב לכל אדם שישמור האיגרת הזאת לבלתי יוסיף ויגרע מאת הסכמתינו ולא לסתור תקנ' הקדמוני' אלא לפרש להמון העם על כ"ד:
הסך והסכום לפי יחפש שום אדם אחד יאמר אלך לפני רב אחר ולא הסכימו יחד כמו שעשו גדולי עולם (כאן חסר מעט) כיתד שלא תמוט והי' דבריהם שהי' כוונתם לשם שמים נשמעים והיו צייתי' למאמרם ולכן ישבנו בקהל עם ובמושב רבנים ופרנסים והסכמנו בפה אחד. ותלינו פני רבותינו להסכים ולחתום עמנו כדי שיתחזק תקנותינו. וזאת אשר הסכמנו:
הנה בעד הכתובה מקדם הי' הפרעון פה ממטבע קולני"ת באותו פעם הלך אותו מטבע ועתה כלה ועבר אותו מטבע והסכמנו שהבתולה תגבה ו' מאו' זהו' ממטבע פלורי"ן והאלמנ' תגבה ג' מאות ממטבע פלורי"ן ולא פחות ולא יותר אא"כ שכתב לה או שמחלה ועל דבר החליצה אשר נתרצה ונמלצה חוצה ראינו תקנת גדולים הקדמונים עמודי עולם ואנו מסכימים על דבריהם ולכל עונשים אשר כתבו נדוי חרם אלה שמת' שאין היבם רשאי לעגן היבמה יותר מג' חדשי' כדברי חכמים אחר מות הבעל והיכא דאיכא נכסים שהכניסו שניהם בין שהוסיפו בין שהוגרעו או שאחד מן הזוג לא הכניס דבר יחלקו כל הנכסים שהניח המת שוה בשוה יורשי המת והיבמה ואפי' לא יגיע חצי חלק היבמה לפירעון כתובתה אבל אם הנכסים מרובים והגיע חצי חלק היבמה לפירעון כתובתה או יותר אז יש ברירה יורשי המת היבם אם יפרעו היבמה במזומני' הכתוב' יתנו לה חצי הנכסי' שהניח כמו שהם ולא יהי' ביניהם יותר לא פקפוק ולא נדנוד אלא כמבואר יעשה כאש' גזרנו ולפוטרו בלא דחייה ג"כ נכסי מלוג שירשה מאביה או מאמה או מאחד מקרוביה לא ינכו אלא זה יתנו לה בראש:
וכן מה שירש הוא יתנו ליורשיו בראש והיבמה תלך אחר היבם במקום שהוא. ועליה לפרוע ההוצאה שהוציא היבם ע"ז. ואם יסרב היבם לבלתי לחלוץ ויתן עיניו בממון שאינו שלו אז יכרח הדין להשמט מן החליצה ילכד בחרם של כל הקהילות. עד שיתרצה לחליצה ויהי' בעונשים. ובעונש רבותינו הקדומים וינדוהו הרבנים פה והפרנסים. כך הסכמנו. ביום ב' ט"ו אב קמ"א לפרט קהל מענץ:
משה בר יקותיאל הלוי מולין שלמה בן מ"ו הק' הר"ר יעקב ז"ל:
אברהם בן הק' ר' גמליאל בן פדהצור:
שמואל בונפנט:
העלו' נתן ב"ר חיים בכ"ח. גם בהסכמתי נעשה זאת:
יוסף בר אליקי' לוצ:
נאו' מנלין רוטנבורק:
חיאל בר יצחק הכהן דנב"ע. גם הייתי בוועד הזה נאם מאיר בן הק' רבי שמואל הכהן החתום מהנורט הויזן:
תשובת מהר"ם מצאתי וז"ל:
ועוד כתב יבם שדוח' את יבמתו לאחר מיתת הבעל ג' חדשים לחלוץ וליב' כתב שיטעוהו בכל מה שיוכלו להטעותו שיחלוץ כגון שתמחול לו כל ממון שיש בידו משל אחיו ואפי' בקניין ותמסור מודעה מקודם:
ואחר שיחלוץ יגבו ממנו הממון דכיון דניתן רשות להכותו כ"ש דיש לנו רשות להפקיע ממון ממנו מה שאנו נותנים לו כדי שיקיים המצוה דהפקר ב"ד הפקר במיגדר מילתא כדי לעשות סייג כ"ש כשעובר על ד"ת ואם אין יכולין להטעותו כופין אותו בשוטי ובמילי דתנן מצוה בגדול כו' עד לא רצה חוזרים אצל הגדול ואומר עליך מצוה או חלוץ או יבום ומפר' בגמ' חוזרים אצל הגדול למיכפיה וכי היכא דאיכא לשון כפייה פי' ר"י אפי' בשוטי דאי במילי לחוד ק"ל ס"פ המדיר דבדברים לא יוסר עבד ועוד דמצות עשה על היבם לחלוץ או ליבם דמ"ש משאר מצות עשה דאמר בפרק הזרוע דמכין אותו עד שתצא נפשו ועוד האריך:
כתב ספ' הפרנס אחרי זאת ראו רבותינו שבקהילות שהי' הדבר בא לעיגון בנות ישראל ונתקבצו כל הגדולים והרבנים והסכימו והתקינו תקנה בל תימוט. וכתבו וחתמו שהיבם לא יהא רשאי לעגן היבמה כי נכסי מלוג שלה אין לפחות לה והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעות או ספרים נחלת אבותיו יסדרו ביניהם בלי היסוב לבית אב אחר ואם הם מקנתו או אחוזתו יחלקו לפי ראו' עיני חשובי הקהל ולא יטו מדבריה' ימין ושמאל ואין לפחת ליבמה יותר מדאי ויחלוץ ויפטור ליבמתו בלי איחור וחימוץ המצוה ואם היבמה ארוסה יש לו לייבם לאחר שלשה חדשי' חוץ מיום שמת בו ארוס ויחלוץ בלי איחור לאחר ג' חדשי' ואינו רשאי לשאל לה שום דמים. והיבמה שהיא נשוא' יחלוץ לה בלי איחור לאחר ג' חדשים והיא תשבע כמה נכסים יש בידה. ולפ"ז יבצעו ביניהם כן קבלו עליהן כשכבר כל הקהילות ע"פ החרם שגזר ר' דוד בר' קלונימוס ואם ימרה היבם ינדוהו עד שיאמר רוצה אני לעשות כרצון חכמים עכ"ל התקנות הקדמוניות:
הועתק מספר הפרנס