אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

ט

ח

שלמא רבא לאשלא רברבא ר"ג עמודי הגולה מוהר"ר דוד שפרינץ יצ"ו:

ושאי' ה"ה מוהר"ר דוד ורנק יצ"ו:

וה"ה מוהר"ר זלמן ס"ל שי' וה"ה מוהר"ר יעקב שי' מה מצאת' בי כי מששתם את כלי הלא ביתי ריק חדל אישים אני ואתם עדיפא מינאי בחכמה ובמנין וכבשתם נבואתכם את הנראה לכם אע"ג דכל רז לא אנס מכם והי' לכם להאיר עיני בתורתכם התמימה ולהראות פנים בהכשר ופסול ולהסיר המסוה מעל פני. לדלות מרגניתא טבא. אז שמא ואולי יש כח בידי למצא חספא תותי' לפי מיעוט שכלי הלא מצער ותחי נפשי ומ"מ לעצור במילין מי יוכל כי אין מסרבי' בגדול ביחיד מכ"ש ברבים. ובאתי למידן על עובדא ראשונה אשר דילג ומאתים וכתב ה' אלפים וט"ו וה"ל למיכתב ה' אלפים ומאתים וט"ו האי מקרה רע הוא בלתי טהור. ואם דילג כל הזמן הוי עדיף טפי כדאי' בריש כל הגט במרדכי בתשובות ר' יואל דכתב דבדיעבד כשר בלא זמן ומייתי ראי' מפ"ב דאמרי' גזייה לזמן ויהביה ניהלה וכן איתא נמי בס"א שר"י כו' וכן אם דילג נמי הה' אלפים ולא הוי כתוב בו רק ט"ו שנים הוי עדיף טפי כאשר אבאר. ר. אבל עכשיו שדילג מאתים דביני וביני גרוע טפי דעתה נראה כמזויף מתוכו בשלמא אי הוי הדילוג כל הכלל גם חמשה אלפים ולא הוי כתב בו רק ט"ו שנים. דאז הוי עדיף טפי דאז הוינא מיישבים ואמרינן דילמא שבקא לאלפא ומאתן דקמא. ולא כתב רק הפרט קטן דהוא ט"ו כדאמרינן בפ"ק דע"ז דפריך דילמא שבק לאלפא קמא כו' ש"מ דהוי כשר כה"ג וא"ת שמא דוקא כשר בדילוג ה' אלפים ולא המאתי' דהוי בכלל הפרט קטן דצריך למכתב הא ליתא דבהדיא איתא במרד' דע"ז דכשר וז"ל מכאן משמע דאם לא כתב שנת כלל לא האלפים ולא המאות רק כתב שנת הפרט כשר עכ"ל ש"מ דכשר אפילו בדילוג המאתים. אך אינה ברורה דכשר בודאי כי המרדכי לא קאמר רק משמע ועתה קשה למה אינה מוכיח מתוך שמעתתא דקאמר דילמא שבק אלפא קמא וע"כ צריך ליישב דדוקא דילוג האלפים מוכח אבל דילוג הק"ק אינה מוכח רק משמע מכח מ"ש דאין נראה לו לחלק. וכן איתא בהדיא בס"ת דיש חילוק בין דילוג דאלפים למאתים מוכח קצת מתוך ספרו דבימיו הי' בפרט ד' אלפי' וט' מאו' וס' וכ' בתחילה וז"ל וגם משמע הכא דאם לא כתב ד' אלפים אלא הפרט כשר כו' עכ"ל ואח"כ כתב וז"ל וה"ה אם לא כתב ט' מאות אלא ס' לפרט שהשטר כשר ולפי רבינו עכ"ל ש"מ דמתחילה לא כתב הס"ת דכשר רק בדילוג האלפי' ואח"כ כתב ה"ה אם לא כתב ט' מאות כו' משמע מתוך דבריו דדילוג דט' מאות אינה ברור כמו האלפים ואין להקשות למה קאמר לעיל משמע דכי דילוג האלפים הלא מוכח די"ל דנקט משמע משום הדין בתרא דקאמר ה"ה כו' אך הלשון דקאמר משמע אינו ק' כ"כ. ואין סברא לומר תאמר דוקא בשטרות כשר ולא בגיטין דאין סברא לחלק בדבר זה. אבל עתה דדילוג מאתים דביני וביני אין ליישבן ונראה כמזויף מתוכו. אך מאחר דכבר נשאת קשה הדבר מאוד לעשות מעשה להוציאה לאסור על בעלה ולשווייה כל בעולתה בעילת זנות. נתתי על לבי למצא צדדי' להתירו בדיעבד כיון דדילג הרבה שנים יותר מדאי מה שהוא. ע"כ צריכנא למימר ולישב דהאי שבק ודילג מאתים בשלמא אי הוי הדילוג שנים מועטים ן אז הוי חששא דמוקדם בין למ"ד משום יחפה. בין למ"ד משום פירי. אבל עתה דדילג מאתים א"כ ממ"נ ליכא שום חששא דליכא למיחש דעשה כן לדעת לעשות מוקדם משום יחפה או פירו' דהאי גברא לא הי' קודם מאתים. מה לו להקדים כ"כ. לכך יש לדונו דשוכח ול"ל איערומי קמערים לכך דילג הרבה כדי לדונו בשכח ואם כן מה הועיל לו הערמה א"כ אינה מוקדם. לכך עדיף טפי לומר דדילוג ושכח להכשיר הגט דכל מה שיכילנ' להכשיר השטר עבדי' כדאמרי' בא' דיני ממונות שמא איחרן וכתבן ואיתא שם במרדכי שטר שכתוב זמנו בשבת או בי' בתשרי דכשר דמאוחר הוא וכן איתא במרדכי בפ"ק דב"מ וז"ל. גט שכתב זמנו מיום ראשון של ר"ח כשהחדש ב' ימים וחשבונו מיום שני והיה לו לכתוב יום ראשון בחודש וכתב בשני או טעה בזמנו בענין אחר כשר עכ"ל משמע וש"מ כשיש טעות בזמן דכשר אכן איתא במרדכי במי שהיה נשוי דר' מווינא פסל שטר שכתוב זמנו באחד במרחשון ביום ו' והיה ר"ח ו"ז מיהו מכל הני דלעיל אינה ראיה כ"כ לעובדא דידן דכל טעותיה דלעיל מוכח מתוך השטר שיש בו טעות הא שטר שכתוב בעשרה בתשרי וזה אי אפשר דהוא יום כפורים לכן על כרחך צ"ל דיש בו טעות וכן ההוא דבב"מ דכתוב זמנו מיום ראשון כו' ג"כ מוכח דיש בו טעות כגון דר"ח הם א"ב והוא כתב הגט בב' וכתב בשני בשבת בשני ימים לירח פלוני וזהו ע"כ טעות דבשני אינו ב' ימים בחדש וכה"ג הכשיר הרא"ש כדאיתא בא"ע ע"ש בתשובת בגט שכתוב בו ביום ד' בכ' יום כו' והיה לו לכתוב בכ"א יום ע"ש ומאחר דודאי יש בו טעות וצריכנא ליישב השטר עדיף טפי לומר שהוא מאוחר להכשירו מלומר שהוא מוקדם ופסול אבל הכא עובדא דידן תאמר דלא היה בו טעות ודוקא כתב והי' מוקדם לכן אינה ראי' כ"כ מכל הני דמייתינן אם לא שנאמר דגם הכא מוכח מתוכה מאחר דדילג הרבה שנים כדפרשתי מ"ת שמא יש לחוש דהאי גברא לא כתב האי גיטא. רק נכתב לפני מאתים שנה ואותו האיש שמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו זה לא חיישי' כדמשני ר' ירמיה ספ"ק דב"מ ובפ"ג דגיטין. מהו דתימא איתרמי שמי' כשמ' ועדים כעדים קמ"ל וה"נ הני סהדי לא חתמו גט אחר לפני מאתים שנה וא"כ לא אמרי' שמ' איתרמי כו'. א"ת דוקא התם לא אמרי' איתרמי אבל הכא דיש קצת רגלי' לדבר דהאי גיטא הוי של איש אחר ונותן לפני ק"ק שנה ז"א הא איתא שם בתוס' כשאומרי' מעולם לא חתמנו כו' כגון שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף בן שמעון כו' אבל אין מכירין מי הוא היוסף בן שמעון כו' ע"ש אבל הכא עובדא דידן מכירין האי גברא ואומרים לזה האיש חתמנו אז ודאי לא חיישינן דלמא איתרמי שמיה כשמיה ועדים כעדים וחתימה כחתימה וכן איתא נמי בס"א בפ"ג דגיטין וז"ל לא מהדרינן גט לזמן מרובה כו'. אלא כגון דאמרו עדים כו' ופרש"י ואותו חתמנו לזה האיש התובעו ויש לסיים פירש. כגון שלא ראו העדים חתימתם א"נ ראו ולא ידעו אם הוא חתימתם כו' עכ"ל ש"מ היכא שיודעים ומכירי' חתימות אז ודאי כשר ועוד איתא בתו' בריש כל הגט דדוקא בגט הנמצא דאתרע בנפילה הוא דחיישי' לשני יוסף בן שמעון ע"ש. אכן ש"מ האי גיטא דידן דאיתרע בדילוג גרע הוא מבנפילה וכן לתירוץ דרב אשי דמשני כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלוני וזה מועיל ה"נ כשייליה לעדים אם עדיין הם מכירין חתימתם והסימנים אשר הי' להן בשעת נתינת הגט וק"ל הלכתא כרב אסי ור' ירמי' כדפסק האלפס וסא"ז סא' וא"ת הא פסול מטע' דנר' כמזוייף מתוכו דהא הזמן אינו מכוון ז"א דבזה לא מיקרי מזוייף כיון דליכא שום חשש של פסול כדאיתא בתו' בריש גיטין על הא דמשני מוד' ר"א במזוייף מתוכו וז"ל והק' ר"י מה ענין שלא לשמ' לענין מזויף מתוכו בשלמ' התם שחותמי' קרובי' או בדין מיפסל' דלמא אתי למיסמך עליהם כו' אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחותמים שלא לשמה מה תקלה יש בכך אם נסמוך עליהם דהא לקמן שרי בשמות מובהקים משום דליכא למיחש לתקלא עכ"ל ע"ש אכן התו' מתרצית דמיקרי מזוייף משום דגזרו חתימה אטו כתיבה, א"כ שמא ה"נ האי גיטא גזרי' מוקדם דמאתים אטו מוקד' דשני' מועטין דאי מכשרי' האי מוקדם מכשרי' נמי מוקדם אחרינא ועוד יש למצא טעם להתיר בדיעבד דשמא לכתחלה כשר לכתוב הפרט קטן ולדלג האלפים והמאות אע"ג דנהגו לכתוב שמא לשופר' דשטרו' ואם הוא דכשר לכתוב הפרט קטן אז לא פסלינן משום דילוג ק"ק דהא איתא בתו' פ' הזורק על דכתב מקום הלידה דאפי' אם שינה אין הגט נפסל בכך וז"ל אבל כאן מה לנו לתקן מקום הלידה בחינם כיון דע"י כך יכול לבא לידי פסול אם ישנה אלא ודאי אפי' שינה כשר:

ור"ת הביא ראיה דאז השטר נפסל כשמשנה דבר שא"צ לכתוב כו' עכ"ל הנה עובדא דידן כשר אע"ג דמשנה כיון דא"צ לכותבן וכן איתא במרדכי פ' השולח אע"ג דראבי"ה בשם אביו רבי יואל כתב דהיכא דשינה מקום לידה דפסול. שמא י"ל דמ"מ הכא בעובדא דידן מודה דכשר דהתם כתב שקר וזייף בגט דכתב מקום שאינו מקומו אבל הכא כתב כל הכתוב בגט אמת רק שדילג תיבה זה לא גרע כ"כ דאע"ג דהזמן הכתוב בגט גם הוא שקר, מ"מ האי שיקרא בא ע"י שב ואל תעשה ושכחה אבל כשמשנה עשה שינוי בידים וכתב שקרא הנראה סברא יש לפסול טפי וק"ל:

ואין לומר אפי' את"ל דהוי הכא גט מוקדם יש להתירה בשעת הדחק כדאמרי' בפ"ג ההוא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתום תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן עד י' ימים אתי לקמיה דריב"ל אמר כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י שהלך לדרכו או נשאת כבר בגט זה וכן פי' סא"ז ש"מ דנשאת מיקרי שעת הדחק ומשמע מדבריהם דנשאת לחודיה איקרי שעת הדחק אע"ג דאין לה ולד ש"מ בנשאת מכשיר רבי שמעון במוקדם וכן איתא בס"א וז"ל נכתב ביום ונחתם בלילה כשר בשעת הדחק ואפי' מכאן ועד י' ימים עכ"ל וכן איתא במרדכי נכי בתשובות רבי אביגדור כ"ץ בפ' התקבל בגיט' דחתם סופר ועד וגם השליח להולכה לא אמר בפ"נ ובפ"נ וכתב וז"ל ועתה יורה המורה כי שעת הדחק הוא ואפשר אם בעיניו יישר דכל פסולי דרבנן בשעת הדחק מכשירין ובניין אב לכולם גט מוקדם כו' אתא לקמיה דריב"ל אמר כדי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק עכ"ל ע"ש אכן איתא בא"ע דרא"ה פסל היכא דנחתם אחר ה' ימים אך הרא"ש מתיר אבל משמע מתוך דבריו דלא מתיר אלא באי אפשר ליתן גט אחר וזהו דוקא שהלך המגרש לדרכו ע"ש וכן איתא בסוף תשובו' דרבי אביגדור כ"ץ ז"ל וז"ל ומיהו לא נתברר אצלו אם גם בלא נשאת או נשא' בלא ילדה מה יאמר הזקן רבינו עכ"ל וזה אינה ראיה כלל להכשיר מוקדם דידן דע"כ צריך לחלק בין מוקדם למוקדם דהא הרא"ש מכשיר מוקדם בשעת הדחק כאשר הבאתי לעיל ואח"כ כתב וז"ל כתב הרא"ש בתשוב' אם נתגרש בגט מוקדם ולא נודע פסולו עד אחר שקדשה אחר דלא טפסיה ביה קידושין של שני וא"צ גט ממנה ומותרת לחזור לראשון עכ"ל וזה משמע איפכא וע"כ צריך לחלק ולתרץ דלעיל כשר מוקדם זהו דוקא שיודעים העדים שהוא מוקדם וכיון דיודעים דנכתב לפני י' ימים ונחתם עתה לכך אינו פסול דעדים אסקי אדעתייהו לידע יום המסירה אבל מה שכתוב בתשובה אח"כ דלא הוו גט כלל זהו מיירי דוקא דלא ידעי העדים פסולו עד אחר זמן משום הכי אדעתייהו להזכיר יום המסירה וזה הוי פסול גמור וכן מוכח מלשון התשובה וז"ל אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פסולו כו' עכ"ל וכן איתא חילוק זה בהדיא בתוספות פ"ב בשיטת מפני מה תקנו זמן בדיבור הנהו קלא אית להו וע"ש אם כן עובדא דידן דלא נודע פסולו עד אחר זמן הוי פסול גמור אך תימא קצת מה שכתב הרא"ש דאין צריך גט משני הא מדאורייתא הוי גיטא הראשון גט אע"ג דמוקדם הוא א"כ קידושין שני הוו קידושין מן התורה למה יוצאה ממנו בלא גט ויש לתרץ דמסתמא טעמא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והם אמרו דגט מוקדם פסול ומש"ה הגט שנתן לה בעלה לא הוי גט כלל ולכך לא הוי קידושין דשני קידושין ויצאה ממנו בלא גט והכא בעובדא דידן אין לדמותה לאותה תשובה לעשות מעשה להקל ולהוציא מבעל' השני בלא גט. דהא תנן בהזורק כתב סופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת יד האיש כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה עכ"ל. ואחד מן הדרכים קתני לעיל וצריכה גט מזה ומזה, אם כן ש"מ התם צר צריכה גט משני אע"ג דהוי אשת איש מדאורייתא הא הגט יוצא מתחת ידי האיש. מכל שכן בשטר מוקדם דצריכה גט משני. וכן ביבמות תנן האשה שהלכה בעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה אע"ג דהוי אשת איש מן התורה מ"מ צריכה גט משני והטעם כדמפ' בגמ' גזירה שמא יאמרו גירש ונשא זה ונמצאת א"א יוצאת בלא גט וההוא טעמא שייך ג"כ הכא גבי מוקדם דעובדא דידן כאשר אבאר אי"ה והא דכ' הרא"ש דיוצאה בלא גט זהו דוקא שנתקדשה ולא נעשה עדיין הנישואין ולכן א"צ גט משני ודמי להא דתנן אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת להחזיר לו ופריך בגמ' ה"נ נימא גזירה שמא יאמרו כו' מסקנת דשמעתתא דלא בעי גט משני ומ"מ לא גזרינן גזיר' שמא יאמרו כו' דאמרי קידושי טעות הוי כו' ע"ש, א"כ בעובדא דידן דנשאת לשני אפי' הרא"ש מודה דבעי גיטה משני ולא אמרי' בכה"ג כל המקדש כו' דדעת דרבנן הכא שיהא צריך גט משני כדי שלא יאמרו כו' סיומא דמלתא קשה הדבר להתיר לעשות מעשה ולא להצריך גט אחר גם קשה להוציאה מבעלה לשוויה בעילת זנות לכן אומר אני אם דעתכם ודעת יתר רבותי נוטה להתיר בלא גט שני ולהכשיר גיטא קמא בדיעבד בראיות ברורות ונימוקים אשר עמכם אהיה נגרר אחריכם לטפוי גברא שפילא לנמטויי' שיבא מכשור' ואם לאו יהיו דברים בטלים ומבוטלים ואקבל שכר על הפרי.שה ואם דעת רבינו נוטה לפסול גיטא קמא ולהצריך גט אחר באתי למידן מה תהא דינם אם שרייה לבעלה השני אם לאו ונ"ל דאסורה לזה ולזה ותצא מזה ומזה נהי דאין להביא ראי' כ"כ מהנהי תרי מתני' דלעיל דאמרו לה מת בעליך ונשאת כו' או מתני' דקתני נמצא גט ביד האיש ושובר ביד האשה דשמא התם קנסינן דהוי א"א דאורייתא ועבדה איסורא דאורייתא אבל הכא עובדא דידן הוי פסול דרבנן מ"מ יש להביא ראיה משאר מתניתין דפרק הזורק כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לחורבן הבית לבנין הבית כו' תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה והכא לא הוי פסול דאורייתא כדמפרש שם בגמרא אמר עולא מפני מה תקנו מלכות בגיטין אע"ג דהתם מוקי כר' מאיר דאמר כל המשנה ממטבע כו' אבל לחכמים אין הוולד ממזר ואיתא שם בתוס' דק"ל כחכמים דאין הולד ממזר מ"מ אפי' לרבנן דאינה ממזר תצא מזה ומזה מודים לר' מאיר וכה"ג דקדק האלפס בפ' האשה שהלכה כו' וכן סברא לקרב פלוגתייהו ועוד ע"כ אסורה לשניהם אפי' לרבנן דמסתמא הנהו גזירות שמא יאמרו א"א יוצאת בלא גט או הגזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו משנשאת או מחזיר חלוצתו אחר שחלץ לה דקם בלא יבנה דזה הגזירה לא תולה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן א"כ כיון דכ"ע אית להו הך גזירות מעתה ודאי אסורה לראשון דהא השני צריך ליתן לה גט שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט כדפי' לעיל מ"ת דטעם שמא יאמרו כו' אינה נשאר לפי המסקנא כשמשני המסקנא רישא דעבדא איסורא קנסו רבנן ז"א דאיתא בהדיא בתו' דצריך נמי הטעם גזרה שמא יאמרו וז"ל רישא עבדא איסור קנסות ומ"מ צריכים לטעם גזירה שמא יאמרו כו' עכ"ל ועוד דגזירה שמא יאמרו כו' מוכח מתוך מתני' דהאשה שהלך כו' דקתני אחיו של שני חולץ וז"ל ואחיו של שני חולץ מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' עכ"ל אע"ג דכתב הרא"ש בתשוב' שהבאתי לעיל דמותרת לראשון היינו דווקא היכא שנתקדשה בלא נשאת ואז יוצאה בלא גט משני דאמרינן קידושי טעות הוא כדפי' אבל היכא דנשאת כעובדא דידן דצריכין גט משני דאי אסור' לראשון מטעם שמא יאמרו גירש הראשון ונשאה השני וגירשה וחזר הראשון ונשאת ומחזיר גרושתו משנשאת' וכעין גזירה זו פרש"י בהזורק דדייק ממתני' דקתני הלכה צרתה ונשאת כו' ופריך נשאת אין זינו לא כו' ופרש"י וז"ל דנשאת אסור שמא יאמרו חולץ זה ונשאת וחזר וכנסה משנתגרשה וה"ל נושא חלוצתו וקים ליה בלא יבנה א"כ ה"נ עובדא דידן יאמרו מחזיר גרושתו משנשאת מ"ת הא האי גזירה דמחזיר חלוצתו הוי לס"ד דקאמר לימא תהוי ת תיובתא לרב המנונא כו' דדוקא נשאת אסור אבל לא לפי האמת הא אפי' לפי האמת לדברי רב המנונ' אית ליה הך גזירה כדאיתא בתו' ע"ש דסתרי פי' הקו' ומפרשים נשאת אין זינו לא ומעתה דוקא אסור נשאת משום דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל בגופיה לא שייך גזירה כיון דבמזיד לא איתסרה רה בשוגג נמי לא גזרו משום מחזי' חלוצתו כדאמרי' בהאשה רבה ומשני נשאת וה"ה זינו ומאחר דמזיד אסורה בנשאו' נמי גזרו משום גזירה שמא יאמרו מחזיר חלוצתה ש"מ אפי' לפי האמת נשאר הך גזירה. וכן האי גזירה איתא בהאשה שהלכה בעלה למדינת הים דאסורה לראשון משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו כדפרש"י בהזורק ע"ש אף על גב דשמא אין להביא ראיה מהני דשמא שאני התם דעבדא איסורא דאורייתא כדפירשתי לעיל וגם גזירה דמחזי' גרושתו אבל הכא בעובדא דידן הוי איסור דרבנן לא דתרתי בעי עבדי איסו' דאורייתא וגזירה דמחזיר גרושתו מ"מ אית לן למיגזר הכא משום דמחלפא באשה שהלכה בעלה למדינת הים אכן שמא י"ל דמחלפין נמי לא שייך מאחר דהוא איסור דרבנן דרבנן בדאורייתא לא גזרינן אכן יש לי קצת להושיב ע"ז. (אכן) אפשר י"ל הסברא איפכא אפי' התם קנסינן מכ"ש הכא דהיכא דנשאת שלא ברשות ב"ד כ"א בשני עדים קתני מתני' דמותרת לחזור לראשון מטעם דאנוס גמור הוא ופסק רב הכי דמאי ה"ל למיעבד אפ"ה לא ק"ל הכי אלא כדרב הונא בריה דרב יהושע דסבר תצא והכי פסק האלפסי וס"א דתצא מזה ומזה מטעם דלעיל דגזירה שמא יאמרו כו' מכ"ש הכא בעובדא דידן דאינו אנוס כל כך כדמשני בהאשה שהלכה על מתני' דהזורק דמקשי מיניה מאי ה"ל למיעבד ומשני איבעי ליה לאקרויי גיטה אף על גב דשינוי דחיק הוא כדמסיק התם ולא סמכינן עליה, מ"מ ש"מ דנהגו דהזורק גרוע טפי ושייך בו למגזר טפי מההיא דנישאת ע"פ ב' עדים וכן סבר רב לפי האמת ע"ש א"ת אי חיישינן להך גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו כו' א"כ הס"ד דהאשה שהלכה דלא ידע דאמרינן דקידושי טעות הוי' ופריך א"ה סיפא דקתני אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר בא בעלה מותרת לחזור לו, התם נמי נימא שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' ונמצא א"א יוצאת בלא גט אמאי לא פריך נמי עוד קושיא אהך גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו כו' כי דוחק לומר דהמקשן לא ידע הך גזירה וי"ל דלר' יוסי בן כיפר דס"ל דמותר להחזיר גרושתו מן האירוסין אינה קשה זה וה"מ לשנויי דאתי כר' יוסי בן כיפר לכך פריך מגזיר' דנמצא א"א יוצאת בלא גט דקש' לכ"ע ומעתה מוכח דאסורה לראשון ולשני נמי אסורה ממנה דאפי' את"ל דהשני א"צ ליתן לה גט מ"מ היכא נתקדשה לו להיות אשתו של שני והקידושין אינם תופסים דהא עדיין היתה א"א מ"ת כיון דמדאורייתא מגורשת בגט הראשון רק רבנן דפסלי מה שהוא חלים הקידושין של שני מן התורה הא ליתא כ כיון דהגט פסול מדרבנן לא חלין הקידושין כלל כמבואר לעיל בתשובות הרא"ש והיכא דגירשה בגט מוקדם ולא נודע פסולו כו' לא תפסו הקידושין של אחר ולא צריכ' ממנה גט וכן איתא בהדיא בפרש"י בפ' הזורק על הא דתנן כותב לשם מלכות שאינה הוגנת לבנין הבית כו' תצא כו' וצריכה גט מזה ומזה ופירש"י וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני ואע"פ שקדושין שני לא הוי קידושין וביבמו' מפרש טעמא גזירה שמא יאמרו גירש הראשון גט גמור ונשא שני ונמצאת א"א תצא בלא גט עכ"ל ולמה לא פי' דהשני צריך ליתן גט מן התורה. מאחר דהוי פסולה דגיטה מדרבנן מה שהוא חלים הקידושין של שני מן התורה ולכך צריכה גט משני אלא ש"מ אע"ג דגיטה קמא אינו פסול אלא מדרבנן מ"מ לא חלים הקידושין של שני ומדינא לא הוי צריך גט דכל המקדש אדעתא דרבנן קמקדש אם לא מטעם גזירה שמא יאמרו כו' ועוד טעמא דקדושין ראשונים של שני אינם מועילין דהוה נראה כחוכה ואטלולא דמצריך גט שני מראשון ש"מ דהוי א"א אם כן איך חלי הקידושין של שני וזה סתרי אהדדי מ"ת אחר הגט שני של ראשון יחזור בעלה השני ויקדש אותה הא נמי ליתא משום גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו משנשאת כי מי שראה הקידושין שניים יאמר הלא כבר היתה אשתו קודם הגט שנותן זה עתה ולכך יאמרו ודאי כבר היתה אשתו של שני וגירשה ונשאת לזה שנותן לה עתה הגט וחזר זה ונשא' עתה א"כ מחזיר גרושתו מ"ח הא יש ליישב האי גיטא ולומר שהית' אשתו מן האירוסין דהא לא חזינן שנשאה זה שנתן הגט א אחר הקדושין ומצינו למימר גירש זה וקידש זה וגירשה וחזר זה ונשאה א"כ לרבי יוסי בן כיפר מותר להחזיר גרושתו מן האירוסין וז"א מיושב דק"ל הלכה כחכמים דאמרי' אחד זו ואחד זו אסורה וההוא גיטא שכתוב בו גרשון ויש ספיקא אם שמו גרשון או גרשום. וכן מסופקים שני אחין בניו של המגרש ומוכח קצת דהוא עצמו מסופק כי אחר נתינת הגט שנה הזהיר את אשתו דגיטה פסול הוי. בזה איני רוצה להאריך כי ודאי אם לא נעשה מעשה בהאי גברא שנתן תרי גיטין אז אפשר למצא צדדים להכשיר בדיעבד דאע"ג דשמו גרשום שם של גרשון לא גרע משום כינוי או חניכו דכשר בדיעבד או שמא מאחר דגרשון שם הכתוב גרע משם כינוי מאחר דגרשון וגרשום תרי שמות הן משני גברי גרע טפי ויש צדדים לכאן ולכאן ולא נכנסתי לפניי ולפנים להאריך ך ולדקדק כי נ"ל מאחר דכבר נעשה מעשה בהאי גברא שנתן תרי גיטי מחמת האי ספיקא א"כ אין לשנות לעשות איפכא משום לעז דאין לך לעז גדול מזה ויאמרו דלא נתגרשו שפיר בגט אחרון ול"ל דיאמר העולם ומיישבים דקמו רבנן במלתא אח"כ דודאי גרשון שמיה הא ליתא דהא האחים עומדים קמן ואומרים דספיקא הוא עדיין בידם ועוד דיותר נראה דגרוש שמי כאשר כתבתי. ועוד גם הבעל עצמו בא אח"כ ומערער ואומר גט פסול הוי וגם עדיין לא נישאתו לכן נ"ל דאין להתיר להנשא בגיטא קמא ולא ביררתם אם עדיין המגרש במדינה שיכול לתקן הדבר. כי לפי המשמע נראה דאין לו קביעות ודירתה וראוי הוא להשליך עליו גודא רבא על אשר רוצה להכשיל האשה כי שמא היתה נשאת קודם שבא אליה ואמר לה דגט פסול הוי לכן ראוי לו להכריחו שיבא בכל מקום שהוא ויפטור אשתו כדינא וכראוי:

בהא סליקנא בקיצור מילי מחמת האי גיטא המדולג בו ומאתים אמינא אם דעתכ' ושאר רבותי נוטה להתיר בגט הראשון גם אנכי אהיה נגרר אחריכם להסכים עמכם לטפויי' גברא מטעמי' אשר כתבתי ואם אין דעת רבותינו נוטה להתיר ומצריך גט אחרת אז נ"ל דאסור לשני ותצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ומההוא דמגרש בשמו דגרשון נ"ל דאין להתיר ההיא איתתא להנשא מטעמי' דמפרש לעיל ואתם רבותי' הוצאתי רוח הקצרה אם שגיתי הראיני נתיב יושר וכן נשא מכ"ת תשלחו לידי ג"כ דעתכם בראייתם וטעמים וכן מה שכתבו רבותינו אותה תשובה תשלחו לידי כדי ללמוד מתוכם כי ללמוד אני צריך והשם יצילנו מכל שגיאות ויסיר מעמו כל מכשול חטא ועון וינחמנו בביאת גואל ובבנין אריאל כ"נ אהו' משה טרוד משה הלוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה