שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
מט
חותם תעודה. יקר כלי חמדה. אהו' מ"ה מה"רר משה סגל שי' ע"ד הקידושין ראיתי הדברים והחילוקים שביניהם אם הטבע' קנו או משכון. וכל אחד עושה סניגור' לדבריו:
ולפע"דנ שאם אין העדים כשרים היודעים וניכר להם כבר קודם הקדושין שזה הטבעת שקידש בו ממושכן הוא לאב ואם (נ"ל ואז) החתן היה נאמן בשבועה לומר לקוח הוא בידי אבל אם היה ניכר להעדים שהטבעת היה ממושכן כבר לא היה נאמן לומ' לקוח הוא בידי אפי' בשבועה ודומה להא דח"ה דרבה בר' שרשום נפיק עליה קלא דיתמי הוא א"עג שהחזיק בה יותר משני חזקה ואם הטבעת עדיין ממושכן הוא רבו הדיעות של רבותי' הגאוני' הסמ"ג והרמ"בם ומה"רם ס"ל דמקודשת בין משכנו בשעת הלוואתו. בין משכנו כו' וראבי"ה והרבה גאונים כתבו דוקא דהא דבעל חוב קונה משכון איירי דוקא שלא בשעת הלוואה. וקשה לנו להכניס ראשינו בין הרים גדול' בענין קדושין והאמת הרבה חילוקים כתבת ודיעות חריפות ובקיאות טעמים מתוקים מדבש אמנם צריכין אנו עתה לעשות משמרת למשמרת לפי הדור תולדו' הזמן. ואם לסמוך על ביאה לכתחילה להכניס בלטותה דרב מה לנו ולצרה. ואפשר חשיב לכתחלה בין (צ"ל כיון) שיש לתקן לקדש פעם אחרת כמו א"צ גבי גט שפי' התו' דחשיב לכתחלה א"צ לחזור וליתן גט על כן אם דעתך מסכים לדעתי לאידכי ולאשפי מכל ערעורים יקדש פעם אחרת ביותר משוה פרוטה ויברך ז' ברכות ובעשרה וכן היה מעשה בגליל התחתון בעודני דר באנדרנך והיה הישיש מהר"ר אנשל ס"ל מקלוינ' ז"ל למד אצלי והיה אחד ושמו יוסף שטונץ שקידש את אשתו בטבע' כסף והיה מוזהב וקנו הטבעת שסברו שהוא זהב ואחרי כן נודע שהיא של כסף ובא מעשה לפנינו והיה מהר"רא ס"ל והסכמנו עמו לחזור ולקדש בעשרה ולברך ז' ברכות וכן יש לי תשובה ממהר"ר זלמן רונקי"ל זצ"ל בכה"ג והנה מר כתבתי לכ"ת דעתי מ"מ אתה אב לחכמים הטוב בעיניך עשה וקצרתי לכ"ת בראיות כי לא היה לי שהות עתה וכתבתי את המחוור. לפי עניות דעתי גם דברתי בענין זה עם הר"ר אליה בעל דבר שי' כאשר יגיד לכ"ת ושלום מאת אהו' בכל לב הק' הלוי ציון:
כתב בזה נתתי לר' אליה. מחמת שיש מקנטרים אותו איך שבעל בעילת זנות וכה"ג דברי גידופים: