שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
מז
יהי שלום בחילך אהו' האלוף והוותיק הר"ר אליעזר שי' אשיבך לאהבת' בקוצר מילין על פלפולא חריפ' אע"ג דאין לי פנאי כ"כ בחד מילתא מ"מ נפניתי. כדי שלא תעלה על לב כבודך דקל בעיני דברים עתיקים ועמוקים היוצאי' מפי כבודך והנחתי בקרן זויות חלילה לי. כי מעולם קיימתי בנפשי מכל מלמדי השכלתי ראש דברך וקשיא דידך על הגמ' דפריך בה ובמה שכתב בה צ"ל וקש' לך מה פריך תאמר אדרבא כו' האי פלפולא אין כאן מקומו ולא צריך הוא אם יש לכבודך קושיות על הגמרא יעמדו במקומו עד באנו יחד ללמוד מסכת נדרים ואז נדקדק על כל קוץ וקוץ קושי' ופירוקים כל אחד לפי שכלו ואף אם יש מילתא דאין בידינו לתרוצי מ"מ צריכנא למיתלי החסרון בנו והגמ' אזלי שפיר והוי כמו חמור דבור לר' יהוד' ושה דאבידה לד"ה דלית לה פירק' וכן גם לבית הילל דהתנאי' עצמן יש להן תירוצים אלא בעלי התלמוד דאמוראים לא יכלו לתרץ מכ"ש אנו יתמי דיתמי אם יש לנו קושיות בעבור זה לא הדרינא דינא דגמ' ושיטותא אכן מה שכתבת כיון דאמר בה לא יועיל מה שאמר אח"כ במה שכתוב בה דדע' אגויל זה קשה להבין ומילתא בלא טעמא הוא דאיך שייך לומר דעתו אגויל כיון שאמר בפירש במה שכתוב בה. וכן לפי הנראה דקושיות דידך נגד שיטת התלמוד בענייני שבועו' דבכל דוכתי היכא דאמר יתור ל' בא לטפויי שבועות. כאשר הבאתי כבר במקצת דאייתר פת פת ובכמה דוכתי ולסברא דידך הוי איפכא דהא דאם אמר במה שכתוב בה הוי שבועה ואם יוסיף ואמר בה ובמה שכתוב בה לא יהא שבועה בתמיה. ומה שכתב וז"ל ואשר הבאת' מריצב"א כו' אדרבא משם יש לדקדק דריצב"א לא ס"ל הלכתא כו' שיצטרך לומר במה שכתוב בה. דאי ס"ל הכי ה"ל לפרושי כו' עכ"ל אה"נ וה"ק כפירש וז"ל דין נשבע בס"ת אין כאן כיון דמחתה על ארעא זהו פי' ללישנא קמא דלא מחל' רק בין נקט בידי' ובין מנחה כו' ולהאי שינוי אין כאן שבועה והדר קאמר ומכ"ש לחד לישנא כו' בעינ' למימר במה ש"ב כו' עכ"ל יתר חילוקים ע"ז ועת לקצר וקחזינא דפומבדיתה את דקמעיילן פילא בקופא דמחטא דבשביל האי דיוקא קלושה לפי דעתך תרצה להוכיח דריצב"א לא סבר כאותו לישנ' ומה שכתבת' הא דאי' ביש מקומות דהזכירו בלשון נטל ס"ת וז"ל מדוע לא אמר שהוא מלשון וינטלם וינשאם כו' עכ"ל מטונך מהאי קרא מוכיח דנטל אינו לשון הגבהה כ"א לשון לקיחה ופירש הקרא ויקח אתכם ויגביה אתכם וכן לשון נטל בכמה דוכתי במתני' ובתלמוד הכל לשון לקיחה בן בג בג אומר אל תכנוס לחצר חבירך ליטול את שלך בפ' המניח נטלו המוכסים חמור כו' הגוזל שדה ונטלוה מסיקים בהגוזל בתרא זה נוטל עד מקום שידו מגעת וכן אמר רבה בר רב הונא כגון שנטלוה מסיקין בפ"ק דב"מ וכן בהבית והעליה ובכמה דוכתי וכן האחים שחלקו ובא ב"ח ונוטל חלק של אחד מהם כו' רב אסי אומר נוטל רביעית בקרקע כו' בפ"ק דב"ק ובפ' בית כור וביש נוחלין בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה ושהיה בכור נוטל פי שנים יהושע וכלב נטלו חלק במתלוננים כו'. ולפי סברת' היה לך להביא ראיה מפ"ק דפסחים דאיתא שם מיתבי העושה לולב לעצמו כו' נטלו לצאת אמר על נטילת לולב ומשני התם בעידנא דמגביה נפיק ביה וא"כ משמע לפום ריהטא דנטילה פירש הגבה. אך הא ליתא דע"כ אינה פירש כך דהא כתיב ולקחתם לכם וגו' ש"מ דהמצוה הוי הלקיח' א"כ כשמברך על נטילת כו' הוי כמו שאמר על לקיחה כו' ומה שהזכיר הגמרא בעידנא דמגביה זהו משום דאורחא דמילתא נקט דמם דמסתמא מי שלקח בידו מגביה דאינו עומד בכפיפת הגוף ויתר טעמים וכן יסד הפייט אוחזי בידם ד' מינים. וראיה קצת מהמיימ' והאגודה ויתר חיבורים דכתבו דמברך תחילה על נטילת לולב ואח"כ נוטל האגודה בימין ואתרוג בשמאל משום עובר לעשייתו. וכן מה שמברכי' ענ"י ואיתא בפ"ק דסוטה מים הראשונים צריך שיגביה ידיו לאו משום הכי מברכין ענ"י משום דנטילה הוי הגבהה אלא משום הכלי ששמו אנטל דיש בו שיעור מים לידים לחוד כו' ועוד דא"צ להגביה ידיו רק משום מים הראשונים שמא יצאו חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ולכך א"צ להגביה ידו רק לזקוף ראש אצבעותיו למעלה משאר יד ולשון מגביה דנקט משום דאורחיה הכי כדלעיל וראיה דא"ח כ' וז"ל אמר רב מים ראשוני' צריך שיגביה ידיו למעלה סימן לדבר וינטלם וינשאם עכ"ל סימנא בעלמא הוא. וכן איתא בסידור אתה יצרת וז"ל ונוטל כבוד מבית חיינו עכ"ל מה הגבהה שייך כאן אע"כ לשון לקיחה לכן כל מקומות אשר הבאת והזכיר לשון נטילה כולם לשון אחיזה או לקיחה הן לכן מה שהעתקת לי אחר כך מתשב"ץ וצפנת פענח דכתבו וז"ל אפי' מי שנשבע על הספר ומשים ידו בתוכו אין זה שבועה כדאיתא בנדרים כו' והוא דמנחה ע"ג א ארע' עכ"ל וכחבת' ע"ז וז"ל משם יראה להדיא שהגבה בעי עכ"ל הא ליתא כלל רק מוכח דאחיזה או לקיחה בעי. גם המיימוני הזכיר ל' אחיזה גבי שבועת הדיינים ע"ש והכא עובדא דידן כיון דהוא עצמו פתח הוי אחיזה ולקיחה ולכך כתבתי לכ"ת כבר דעובדא דידן הוי כמו נטלה בידו כו' כך פי' ודעת' דידי כיון דהוי אחיזה ולקיחה ע"י שפתחה ואשר כתבתה וז"ל וראייתה מההופך כו' משום הא לא תפשוט דלשון הפך קשיתי כדאיתא בגמרא עכ"ל גם זה ידעתי וראייה דידי מזה וק"ל ומה שהיה רצוני לידע לשון השבועה הרבה נפקותא היה בדבר כמו שמחלק הספר אם אמר אני נשבע בתורה. או אמר במה ש"ב וכה"ג גם יש נפקותא אם אמר כך יעזור לי התורה כו' ולא אמר אני נשבע בתורה ואין להאריך מזה. וראייה שהבאתי מא"ז דאפילו נקיטת חפץ יש דיעה ביש לו התרה והשגתה עלי דאם ראייתי מזה דאיתא שם דמי שנשבע בהקב"ה כו' אינה ראיה דשמא דזה מיירי בלי נקיטת חפץ הדין עמך אך ראייתי מזה דכתב הגאון וז"ל הנשבע בי' דברות ובס"ת כו' והשיב ריצב"א אם התירוה בדיעבד מותר עכ"ל זה מיירי דנקט י' דברות או ס"ת בידו ולא מיירי בלא נקיטת חפץ ובאמר בי' דברות או בס"ת מתרי טעמי חד דלא קאמר הנשבע שאמר בי' דברות ובס"ת כו' כדקאמר לעיל מיניה וז"ל והיכא שאמר נשבע אני בהקב"ה כו' ולא נקט לישנא כדלעיל והיכא שאמר נשבע אני בי' דברות ובס"ת א"כ משמע דתפסו בידו ועוד דאי מיירי באומר נשבע אני בהס"ת ולא נקט בידו אמאי אין לו התרה הא בזה כל אפי שוין היכא דלא נקט בידיה אפי' מנח אארע' לפניו אין זה שבועה היכא דלא אמר במה ש"ב ומסתמא אין חילוק אם אמר ס"ת או תורה לחודיה ואין לו' תאמר דוקא בלא נקיטת חפצא וחומרא בעלמא כרב האי וק' ליומה שכתבת דהתשו' במ"ב איירי בלא נקיטת חפץ וראיה וז"ל צא ודקדק בתשובה אח"כ כו' כו' וששאלתי הנשבע בכעסו בעל פה כו' א"כ גם ההוא דלעיל הכל מדבר בדלא נקיט כו' עכ"ל שרי לי מר לפום חורפא שבשתא. ואגב ריהטא לא דייקת ביה שפיר הא רב האי מיירי משניהם בין בנקיטת חפץ בין בע"פ בתחילה מיירי בנקיטת חפץ ואח"כ מיירי בע"פ וכל זה הביא מהר"ם על שאילותו ואח"כ כתב מהר"ם על שניהם חומרא בעלמא וכן מתחילת תשובת מהר"ם וז"ל אשר שאל מורי דודי כו' על הנשבע בי' דברות על אשתו אם לא תטבול כו' הילך לשון רב האי וששאלת מי שנטל ס"ת או סליחו' כו' ונשבע שבועה באותו ספר כו' ורוצה לחזור בו יש להתירה או לא כו' והאריך ע"ז כך ראינו שבדורות הללו אין כח באדם להפר ולהתיר שבועתו כו', וששאלת מי שקפץ ונשבע בע"פ בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון כו' כך ראינו מאחר שהזכיר את התור' אין רשות לשום אדם כו' להפר ולהתיר אותו וכן הלכה עכ"ל רב האי ז"ל הרי שכתב שאין להתיר שבועה דנשבע בשם או בתורה. ואפילו לא נקט בידיה ונ"ל דחומרא בעלמא הוא וכן משמע בדבריו שכתב אין כח בדורות הללו להתיר כו' עכ"ל. עתה תראה דמהר"ם הביא הכל דברי רב האי באורך השני תשובות כאשר התחיל וז"ל הילך ל' רב האי וששאלת מי שנוטל ס"ת כו' וששאלת מי שנשבע בע"פ כו' וכן הלכה עכ"ל רב האי כו' וש"מ דרב האי מיירי בתשובה ראשונה בנקיטת חפץ בהדיא ומ"מ כתב מהר"ם על שני תשובות דרב האי דחומרא בעלמא הוא אפי' על הראשונה דהוי כנקיטת ס"ת וראיה דמהר"ם הביא ראייתו מלשון תשובה ראשונה וז"ל ונ"ל דחומרא בעלמא כו' וכן משמע דבריו שכתב אין כח בדורות להתיר כו' עכ"ל ולשון זה איתא בתשוב' ראשונ' כאשר הבאתי לעיל ויש לי עוד ראיות מיניה וביה מתוך הפשט וקט היריעה מהכיל ונלאיתי להאריך ושוב כתבת וז"ל דכל הני היתרות כגון אשת כהן מטעם דלא אפשר בתקנה עכ"ל. האמת כן גם אני כתבתי הכי ומ"מ מוכח דחומרא בעלמא עכ"ל דאל"כ לא הוי חילוק בין אפשר ללא אפשר כאשר הוכח ר"ת ושוב כתבת וז"ל ועל האחרון הבאת מטור י"ד שהיו כו' אתמה לחדא כו' כי הוא הרא"ש שהביא עצמו בדבריו וז"ל הא אמרי' נשבע בתורה ולא נקיט בידי' כו' עכ"ל גם זה יש בטור שלי תורה אחת יש לנו מה אעשה שלא דייקת בשורש הטור הלא גם הוא הביא כל דברי רב האי בקיצור שני דבריו הנשבע בנקיטת חפץ כו' וכן מי שנשבע בע"פ כו' וע"ז כתב וז"ל א"א הרא"ש ז"ל כתב שכל אלו חומרות בעלמא עכ"ל ואתה אמרת דכל זה קאי דוקא על חצי דברי רב האי ופלגינן דיבורה והטור כייל כל אלו כו' והא דכתב הטור אח"כ וז"ל דהא דאמרי' לעיל נשבע בתורה ולא נקיט כו' עכ"ל כך דעת הטור דרוצה להוכיח מזה דמלתא דרב האי חומרא בעלמא וראיה מזה מדלא נקט חפצים דפשיטא דיש לו התרה מ"מ כתב רב האי דאין לו התרה אלמא חומרא בעלמא ה"ה שאר דבריו ורישא דמלתא דדברי רב האי נמי איירי בחומרא בעלמא כך הפשט וכן צ"ל הפשט במרדכי בתשובת מהר"ם ולכך חוזר הטור וכתב וז"ל אלא כל שבועות יש להן התרה עכ"ל ואין לי ספק בפשט הטור מ"מ לרווחא דמלתא אודיעך את אשר נשאלתי כבר מלמדן א' ממדינת זאקשין דגם הוא כתב לי דכן איתא באשיר"י וכן שאל ממני כמה שאילות וזאת א' מהן וז"ל עוד א' הודיעני מר מאי נהגי' עתה באיש הנשבע בנקיטת חפץ לגרש את אשתו ונתחרט כיון דלא אשכחינן בתלמוד רק הגאונים החמירו שלא להתיר. והאשר"י שהוא בתרא כתב בנדרים דכיון דרבו הפרוצים בנדרים ובשבועות אם לא יתירו להם יעברו במזיד לכן טוב הוא שיתירו להן הלכה למעשה הודיעני מר אם יתירו כמו האשר"י או יגרשנה ויחזור ויקחנה עכ"ל השאילה מן ההוא למידן עתה תראה דכתב לי ההוא למדן דכן איתא באשר"י ואין לי אשר"י להעתיק לך ומה שכתבת שראית שמהר"ר אברהם ז"ל התיר שבועות בקוביא כו' כן דברת וידעתי גם אני בעיר כאשר עשה מהר"א ז"ל כי האי מעשה. והיו גם גדולים שם אשר לא רצו להתיר והוא לגרמי' עביד יודע אני מה שדברו ת"ח ע"ז ואותה תשובה ידוע לי ג"כ ואסור לפרסם ועת לחשות כו' ומ"ש וז"ל ראיתי לעיל מיניה בה' נדרים וז"ל הנודר בתורה והיא מונחת ע"ג קרקע כו' ואם אחזה בידו ונדר בה ואפי' לא אמר במה ש"ב צריך שאלה כו' עכ"ל י"ד וזה סותר שכתבת שאפי' נקיט' בידים צ"ל במה ש"ב ואשר לא דקדקת באותה ברייתא נפלאות היא אתי עכ"ל והנה אהו' שרי לי הלא כבר כתבתי לך לשון הברייתא וקושית הגמרא ותירוצים במקצת וכתב לך ע"ז וז"ל ורוב פוסקים אינם מחלקים כו' והיינו כתירוץ קמא אך בתשובת ריצב"א איתא כו' עכ"ל וזה אשר הבאת מטור י"ד הוא היינו אותו דינא וכתירוץ קמא וכן איתא ברוב פוסקים אך ריצב"א כתב דלחד תירוץ דאפי' נקט בידים צ"ל מה ש"ב ואתה מתמיה שלא דקדקתי באותה ברייתא והיא היא מה אעשה דלא עיינת כפי הצורך כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ: