אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

מו

מו

השמים שמים לרום מהשיג עצמו' בשלימות אף בחלק מחלקי חלקי דקי שכליך וגץ ניצוציך מתחלקים לחלקים חילוקים דכים אכים ורכים לא ישערם משער ולא יתארם תואר המתואר בחומר האנושי חומרי המורכב כ"ד יסודות המה למלחמה יגון ואנחה עברה וצרה כו' האדון מהר"ר משה סג"ל יצ"ו וכו' והנה אשיב למר ראשון ראשון כפי קוצר השגתי אי מהבריית' דנדרים איפכא במציאו' אך ק"ל קשי' בלשונה בה ובמה שכתב בה צריכ' למימר כי לא נהירא לי שבילי דנהר דיעה ובבינ' לא נבונתי לפום ריהטא תק' תאמר דאדרב' הייתי טועה ואומר מאחר שהזכיר בה אפילו שהזכיר במה שכתוב בה עתה לא יתקימו דבריו דנאמ' דעתו אגוויל דהוי כמו שנדר בתורה דלא אמר כלום ותירוצי הגמרא לא כתבתי לי ואם אבנתיו נביאים הם אפי' כפול לא הגעתי וכאשר הבאתם מרי"צבא שאפילו דנקט לי' בידי' צ"ל במה שכתוב בה וטעמא דמר מדהזכיר בלשונו וכ"ש לחד לישנא דנדרים כו' אדרבא משם יש לדקדק דרי"צבא לא ס"ל לדידיה הלכתא כדנקט נודרים שנצטרך לומר במה שכתוב בה דאי ס"ל הכי ה"ל לפרושי מלתא והשיב ריצ"בא שדין ס"ת אין כאן כיון שלא הזכיר במה שכתוב בה אלא מדתלה טעמא במנח אארעא ש"מ דהוא לא ס"ל דבנקט בידו שיצטרך לומר במה שכתוב בה כי הוא אחרון מבית המדרש מחובשי ג' מאשר עזרת והגברת בכח ואמצת מילין על שאילתי ושורש ספוקתי אי הנחת ידים עליה סגי או דוקא בדנקט ליה בידים ממקומו בהגבהתו. ופשיטותא להא מילתא מסברא דלא אישתמיט בשום דוכתי כו' אדרבא יפלא וזר בעיני שהם שהסמ"ג ומ"ג צפנת פענח וטור י"ד הזכירו בכל מקום הלשון מנוטל הספר בידו ולא הזכירו בשום מקום לשון יניח ידו וז"ל המ"ג וששאלת מר שנוטל ס"ת ותפילין וכו' ושם מתחילתה וגם מסופו יש לדקדק דבמנח ידיה לא הוי נדר וז"ל סוף השאילה וכן תיקנו הגאונים שהחזן נוטל ס"ת בידו ומחרים כו' וכ"כ הפוסקים מזכירים בלשון זה ומדוע לא אמר שהוא מלשון וינטלם וינשאם כימי עולם. ראייתה מההופך וכו' משם לא תפשוט דלשון ההופך קשיתי כדמתרץ הגמרא. ועוד דלא דמי דמנלן להקשות כו' אך מסברת דלא שייך טעמא דהגבהה כ"א במציאה בהא לא פלגי' דמלתא דתליא בסברא לחיי. ומאשר שקלת במשקולת הדיעות כאשר כתבתי בפעם ראשון דאזלינן בתר גילוי הדעת עליך מוטל בכאלה להיות ראש וקצין בישראל אך לחם ושמלה אין בביתי כי בזה נסתפקתי אם תאמר שהשבועה חלה ולפי דעתי אז ועתה שלא הי' לה היתר א"כ ח"ו יבא הדבר לידי מכשול שלא תתקיימי:

ולכ"ת אבאר לשון התשזבה (צ"ל השבועה) איני מבחין בשאילותא נפקותא אי משום שריצב"א הביא שאמר כך יעזור לי התורה הזאת מעשה שהיה כך היה אי משום הא לא איריא. אך בי"ד רבו חילוקים לשונות משבועות והכא כפי אשר הגיד לי פתח ואמר בשבועה התורה הזאת כו' ועל טענתי כי תמהתי שכתבתי שאם חלה השבועה שאין לה התרה עולמית יסרתני כי יש דיעות וראיה מסא"ז שמי שנשבע בהקב"ה כו' משם אין ראיה דיש לחלק דמדבר בדלא נקט ספרא בידיה וא"ת מה חידוש למ"ד דיש התרה פשיטא זה אינו קשה דה"א כיון שהזכיר שם הב"ה הוי כדנקט ס"ת בידיה קמ"ל וכו':

גם ההיא דהבאת מהמ"ג והערוך כו' פשיטא דהאמר דמיירי דההיא דלא נקיט ליה בידים צא ודקדק בתשובה אח"כ מהמ"ג וז"ל וששאלת הנשבע בכעסו בע"פ בהזכרת השם ובי' דברות וכו' א"כ גם הא דלעיל הכלל מדבר בדלא נקט וכו' ושם שייכי הני חילוקים ואפילו למאן דמתיר דווקא בדיעבד אבל בעובדא דידן אם הוא בדעת' שבשבועה דהוי לא הוי סעד ועזר לדבריך ואם שגיתי תוריני בל תלין אתי משוגתי:

ואשיב לאדו' ואתוודע באשמתי ודופי דברתי ועוד כל הני היתרו' כגון אשת כהן מטעם דלא אפשר לתקנה ועל אחרון אחרון הבאת מטי"ד שהיה מקילין כו' אתמה לחדא ומשתומ' לאדו' כי הא הרא"ש שם הביא עצמו בדבריו וז"ל הא דאמרינן נשבע בתורה ולא נקיט ליה בידים לא אמר כלום וכו' ואם אף כתב אח"כ בעוכריי באלו הארצות כו' ע"כ לא פליג הרא"ש כ"כ להקל ולהתיר אפי' בדנקט בידים אלא אמר דהא דמתיר בדלא נקט וכו' וחידוש אשמעינן דלא תימא כיון שהזכיר בי' דברות הוי כדנקט אלא יהא לו היתר בטעמי הראשון ודוק מינה ומינה כי מינה אזיל ממילא סברתיה ולהודיעך האם השבועה מקובייאו' באמרך לחלק מראיות ואף בזה אחווה שכלי. כי ראיתי מהר"ר אברהם ז"ל שהתיר שבועה משחוק והוקם לי אז ותשובתו מאשר הביא המ"ג בהג"ה מי שיצרו מתגבר עליו וראו ב"ד שאין בידו לקיים מתירים לו וכו' אך שבועה זאת משותפן ואחרי כל אלה בחשבוני פשתי ולא מידי לעצמי שיירתי ראיתי לעיל מניה בהל' נזירין וז"ל הנודר בתורה והיא מונחת ע"ג קרקע ולא אומר במה שכתוב בה או אומר במ"ש בה אפי' אינו אוחזו בידו הוי נדר וצריך שאלה לת"ח ולאו דוקא נדר ה"ה שבועה עכ"ל וזה סותר דברי' שכתבת שאפי' נקט בידים צ"ל במ"ש בה ואשר לא דקדקתי באותה ברייתא נפלאות היא אתי ולכן קושייתי מאז ומעתה שהזכיר אחיזה בידו אם סגי באנחת וכו' אליעזר טריוש:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה