אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

מו

מו

משיב ושואל כדת וכהלכה מאלהיו ישא ברכה להאלוף והוותיק אורייתא ובר אורייא אהו' הר"ר אליעזר שי' וכו' תמיהני מדוע באת להריח בקנקני' ריקות אשר אין בה לא חדש ולא ישן. ומה אדע אשר לא תדע מ"מ לאהבתם אחווה דעי הקצרה לפי מיעוט שכלי הלא מצער היא ותחי נפשי:

הנה אהו' האי דשאילנא קדמך בראובן שפתח בי' דברות כו' חזיתה לדעת' הספיקא דעתה אינה אלא בזה אי לא מיקרי נקיטת חפץ אך דע שמאד סתמו הפוסקים האי דינא:

ולפי שיטת הגמרא וצורתה דשמעתתא איתא אפילו היכא דנקט ליה בידים צ"ל במה שכתכ בה לחד לישנא ואבאר במקצת והכי איתא בריש פ"ב דנדרים תניא הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימים בה ובמה שכתב בה דבריו קיימין עכ"ל הברית' ופריך בגמרא קתני במה שכתוב בה דבריו קיימין בה ובמה שכתב בה צריכ' למימר ואמר רב נחמן לא קשיא הא דאנחה על ארעא הא דנקט בידים אנחי' אארעא דעתי' אגוויל כו' ואי בעי' אימא כולה באנחי' על ארעא והא קמ"ל כ' ע"ש. ורוב פוסקים אינן מחלקין רק בין אנח' אארעא ובין נקט לה בידים דהיינו כלישנא קמא אך בתשו' ריצב"א איתא דאפילו נקט בידים צ"ל מה שכתב בה וז"ל מעשה באחד שפתחו לפניו ה' חומשי תורה ונשבע ואומר כך יעזור לי ד' אותי והתורה הזאת שאקיים אלו התנאים והשיב ריצב"א דדין נשבע בס"ת אין כאן כיון דמחת' אארעאי וכ"ש לחד לישנ' דנדרים דאפילו נקט ליה בידים בעינא למימר מה שכתב בה כו' עכ"ל ש"מ דאפילו אם עובדא דידן מיקרא נקיטת חפצא מ"מ צ"ל מה שכתב בה לחד לישנא אך עובדא דידן נראה דהוי כמו נטלה בידים. כיון דמנח ידו עליה דאין חילוק בין הגביה או מנח ידיה עליה כיון דהוא פתחה דהוי כמו אחיזה או לקיחה דהא דבעינן נקיטת חפץ ילפינן בפרק שבועת הדיינים משבועת דאברהם דאיתא שם בריש פ' הדיינין היכי משביעין אותה אמר רב יהודא משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה שנאמר ואשביעך בה' כו' ואפילו תימא רבנן כו' לאתפוסי חפצה בידים כו' כדרבא דאמר רבא האי דיינא דאשבע בה' כו' ולא נקט חפצה נעשה כמי שטעה בדבר משנה כו' ע"ש א"כ דילפי' מהתם לא צריך הגבהה דכתיב שים ידך תחת ירכי וכתיב וישם העבד וגו' וכן הביא האלפס הני קרא שם. גם לשון נקיטי או ל' אתפוסי (לא?) משמע הגבהה דלא לישתמט בשום דוכתי דקאמר דצריך להגביה דלשון אנקוטי או אתפוסי משמע אחיזה בעלמא. וכה"ג דייק פרק המניח קתני ההופך את הגלל לר"ה והוזק בה אחר חייב וא"ר אלעזר ל"ש אלא שנתכוין לזכות בה כו' ומוקי רב אשי שם דהפכ' פחות מג' ולכך צריך שיתכוין לזכות בה ופריך מאי דוחקי לר' אליעזר כו' לוקמיה למעלה מג' אע"ג דלא מתכוין לזכות בה. ומשני אמר רב' מתני' קשיתיה מאי איריא דקתני הפך ליתני המגביה ודוקא גבי קניה איכא חילוק דצריך למשוך או להגביה להביא לרשותו זה לא שייך הכא. והכא עובדא דידן נראה אע"ג דלא אמר במה שכתב בה הוי כאלו אמר במה שכתב בה דמאחר דהוא עצמו פתח בי' הדברות ש"מ דמוכח דנשבע במה שכתוב בה ולאו אגווילין ולכך פתח בי' דברות דכתיב לא תשא וגו' ולא דומה למעשה של ריצב"א דלעיל דהוא לא נגע בהחומש רק הם פתחו והוא לא גילה בדעתו אי נשבע אגווילן או על במה שכתוב בה ומצינו בכמה דוכתי היכא דיש גילוי דעת דמוכח כגון היכא דעסקינן באותו ענין אפילו לא עשה מעשה שא"צ לפרש כדתנן במסכת מעשר שני ומייתי לה האלפס בפ"ק דקדושין הי' מדבר עם האשה על עסק גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פי' ר' יוסי אמר דיו ור' יודא אמר צריך לפרש אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ר' אליעזר בר שמעון אומר אע"פ שאין עוסקים כו' אמר אביי מענין לענין ובאותו ענין ע"ש וכן איתא בכה"ג בריש פ"ג דשבועות דפריך למימרא דאכיל דאכילנא משמע ורמינהו כו' שאוכל לך אסור כו' ומשני כאן במסרבי (פי' במפצירין לו לאכול) ש"מ ע"י סירוב נתהפך הלשון:

וכן בההיא פירקא תנן שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש חייב על כל אחת ואחת. ופריך בגמרא בשלמא התם חומרא אייתר לי' פת לחייבו לכל אחת ואחת אלא הכא דלמא למיפטר נפשיה מהאחריני קאתי (פי' דאי אמר לא אשתה סתם היה נאסר בכל המשקין) אמר רב פפא במונחים לפניו ודוחק מאד ולמצא לישנא לחלק וכן לעיל מניה נמי גבי פת ע"ש מ"מ היכא דמוכח מתוך לישנא במונחים לפניו או ע"י סירוב וכה"ג מחייבינן קרבן שבועה מכ"ש הכא דעביד מעשה דהוא עצמו פתח י' דברות ולכך עובדא דידן אאת"ל דהוי כמאן דמונח אארעא מ"מ כיון דהוי כמו שאמר במה שכתוב בה חל השבועה מ"מ היה ניחא לי שביארת' לי לשון השבועה אם אמר בלשון כך ועזור לי התורה הזאת שלא אעשה כו' אך אין כ"כ נפקותא. ומה שכתוב כתב אח"כ דאת"ל דחלה השבועה אין להתירה עולמית כי כל אפי שוי כו' הנה. אהו' גם בזה דיעות יש. והכי איתא בסא"ז ז"ל והיכא שאמר נשבע אני בהקב"ה אי' בה שאלה ואין בה התרה ולפי' רא"ם יש בה שאלה ויש בה התרה והערוך כתב בשם הגאונים הנשבע בי' דברות ובס"ת אין לו התרה לעולם והשיב ריצב"ה אם התירוה בדיעבד מותר וכן בתשובת מהר"ם איתא אשר שאל מורי כו' על הנשבע בי' דברות על אשתו אם לא תטבול באותו לילה שלא יבא אליה לעולם כו' והביא דברי רב האי דאסור להתירה אלא יגרשנה כו' והאריך מאוד באותו תשובה וכתב דחומרא בעלמא הוא דבדורות אחרונים קילי נדרי ושבועי ושקיל וטריד מאד ומחלק גם שם בין נדרים לשבועות ומסקנת אותה תשובה דחומרא בעלמא הוא ומשמע דיש להתירה ועוד יש ראיה מר"ח דכתב דרב האי גופיה מודה דיש להתירה היכא דלא אפשר לתקנה ע"י גרושין וז"ל אמנם ר"ח פסק בתפ' חפץ של דבר מצוה יש להתיר' כי מה שכתב רב האי גופיה שאם נדר לגרש אותה יגרשנה ר"ל דוקא אשת ישראל שיכול להחזירה אבל באשת כהן. שאינו יכול להחזירה מודה שיש להתירה עכ"ל ש"מ היכא דיש קילקול או קטטה יש להתירה:

וכן איתא בס"א וכן איתא בטור י"ד אשר כתב בשם הרא"ש על דבר רב האי דחומרא בעלמא הוא. דכתב באלו ארצות ראיתי שהיו מקילין מאוד בנדרים ובשבועות כו' ופריצי הדור אם לא יתירו להן לא יבאו עוד לבקש התרה כו' ויעברו במזיד עכ"ל וכן אני השפל ראיתי כמה פעמים הלכה למעשה להתיר כל נדרים ושבועות בכה"ג אם הוא צריך לפי הענין או לדבר מצוה או להבאת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו אם לא ביארתי לי על מה נשבע כי יש נדרים שאין מתירין כמו מי שנדר שלא לשחוק בקוביא או בכה"ג כדאיתא בירושלמי חד בר נש נדר דלא מרווחנא א"ל אתי לקמי' דר' יודא בר שלום כו' א"ל אישתבענא דלא מרווחנא א"ל וכי עביד בדין א"ל בקוביא קאמינא אמר ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו שצריך לפ' הנדר ואיתא במרד' ע"ז מכאן שאין להתיר נדר של משחק בקוביא לכן צריך כתב לעשות לפי הענין כי הכל אתך ואשר שאל כתב בענין שטר מזונות ברוך אתה וברוך טעמך וחלוקים דידך אמת ואמונה אך אל ירע בעיניך אהו' שאעצור במילין ע"ז כי כך מקובלני מרבותי מציקי אשר בארץ ג"ע דעל דיני ממונות אין לדון בכה"ג אם לא שיקבלו אותו לדיין וכה"ג וק"ל דע אהו' ידי' אע"ג דלא איש דברי' אנכי וכבד פה ולשון אני לא הורגל לדבר צחות ובלשון חכמה כאשר אתם רגילים במדינתכם מ"מ לפי חילי ושכלי אשי' ברצון לכל מאן דשואלני דבר חוק ומשפט מתוך כך נתרווח' שמעתתא ומכל מלמדי השכלתי כו' וי"ח שלום אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה