אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

מו

מה

מי יעליני השמימה להשגיח בנוראותיך. נוראות פלאות אות בצבאות ריבואות המוניך. כיתי חיליך. מלאכיך לפניך עומדי' ידודון ידודון יחרדון מאימתיך:

בהגלותך יערוצוך יקדישו קדוש אחת. בנחת. בלחש רחש לבם דבר טוב במשכולך. המה עבדיך שומרי עידותיך. חסדך בבקר ירננו. יתנו צדקותיך. ואף אמונתך בלילות תהילות. קדוש אתה יושב. או מי יורדך אלי להשכיל באופן אוכל להקיף אחת מאלף אלפי חורפיה טעמי' כי מה מאד יוקטן מוקף המשכיל מהמושכל. כי אף סופר אי איפשרי הוא להעתיקו יחסר מעמוקו. ק"ו בחסרני מהביט אל ניצוץ זוהר שביביך שביבי אש ולהבה. במפעל ר"ב המחשבה. אתה חושב ובמרום רומי התורה שמת קינים קינים ופתחי גמטריאות ופרפראות לחכמה והחכמה מאין תמצא זולתה:

אתה בבית יושב ושוכן:

היושב במושב ה' וכגן עדנו ארזים לא עממוהו ודקרי ודתני לא עממוה ולא משבחי חיבת הקודש מכשרתו חובת הלבבות מחייבות טבע האנושי לעורר לזורר רוחו בלתו. בחשיהו לצאת מגדרו ללא תוארו להביט למעלה ממנו לדבר לחבר. דברים אמרים. לא ידענו בהם כלל ופרט אף בצד בכותל ובאצבע כותב כאני העני המני רישני. ופרצני העטיפני. מסוה הסכלות. והוללות נהייתי ככוס חרבות לסיבות המסובבות שכות בלבבות בחריבות. מכאיבות. לבות מעציבות מדאיבו' עין לכל רוח המנשבות ואף בעודי כאבי מי אנכי בא עד הלום. כחלום חולם. גולם בלי צורה. אליך שר תורה האדו' מהר"מ מינץ סג"ל שי' אעירה רוחי ואשען בענוותנותיך אך כי לא זמותי לחזות פניך היקרים מאירים ומזהירים. לחברים השוערים. המשוררים בשערים נדונים נהנים מזיו כבודיך את בשבת תחכמוני יושב מ"מ לאשר לא הביישן למד ותורה היא וללמוד אני צריך אמרתי אשא כלימתי וחרפת נעוריי וחיסרון הייתה בעוכריי אל יזכור אדוני. ודברי ישמע יבין ויקשב:

מעשה אירע בראובן שפתח בעשרת הדברות ונשבע עליה שלא יעשה דבר פלוני עד זמן פלוני ילמדינו רבינו אם השבועה חלה אם לא. מאחר שלא הגביה הס"ת בידו או כיון דמנח ידו עליה כמאן דהגביה דמי. וראיה לאומרים שהשבועה חלה מלשון הסמ"ג נטלה בידו ונשבע הרי זה כמו שנשבע במה שכתוב בה עכ"ל הסמ"ג בדיני שבועות דמשם יראה מדחלה השבועה היכא דנטלה בידו ש"מ דבתר גילוי דעת אזלינן דכיון דנטלה בידו אמדינן דדעתי' לכתב ולא אגוויל ה"נ כיון שפתח ומנח ידיו עליה אף שלא הגביה ס"ת בידו גם לא הזכיר במה שכתוב בה אמדינן דעתיה ה"נ גם כל הפוסקים שהזכירו דנקט חפצה בידיו או הלשון דאיתפיס' חפצים כו' בכמה מקומות בענין שבועת האם יתחייב הנשבע להגביה הס"ת בידו או המונח ידיו עליה סגי:

וכבודך ישכילני ויעמידני באופן קיים חוק ומשפט אלפוני ובו אתיצב ואחלה יקרת הדרת אדני לכף זכות ידינני. ואל יחשבני ח"ו לגאה גאון לובש במידת הכבוד כי בוז וקלון חיתוני וברע' שבעה נפשי לצרה ועברה אחיותיי כמושבותיי לנו ומגן רוחי לא נתניני השב. וק"ו ובנו ק"ו לפניך המלך דבריי שבי' איך אתייצב כאשר זה ימים ושנים נחלקו הדיעות עונות לקרנות ריב ומדון בנדון שכירות החזן המתפלל כל השנה ובהגיע לעת ועונה לתת לו שכירותו יתחלקו חילוקים רקים אכין ורקין. לא ישערם משער זה אומר לפי ממון הן גובין וזה אומר לפי נפשות. משום דירא' ה' אז עליהם כדל כעשיר. או נאמר כן אפי' כל השנה. וראייה מכופי' זא"ז לבנות כו' כ"ש להשכיר חזן ויהי' כל השנה שוים לימי' הנוראים או נאמר דההיא כופין זא"ז לעשות בריח ודלתי מיירי ע"פ ממון לבד והטעם נותן דאל"כ לא שבקת חיי לכל עניים. העשירים יתחברו יחד ויבנו ב"ה ובריח וכל צרכי ציבור ויעלה מה שיעלה בכדי יגרשו העניים מן העיר. עד כה שאיליתי לאדוני האומר מי יתנני לפני רבו מסיבי. ואהיה מיציקי מים על ידו מסבת תלמידיו ושלום לאדוני מר ותורתו. יטעימני מטובחי דמר. יאציל במצילתו וצוה לאחד מנעורי להשיבני. גם כי יבא דברך ודרושתך אל אורי וישעי האדון מא' מרנא ורבנא מה"רר שמואל יצ"ו ימלא דרשותו. ואני לכל אשר תגזור עלי אקיים לטובתך אדלג שור. צור עולמים יגדל כסא דמר בתלמיד' י"ח מתאבק להתאבק בעפר רגלי תלמידי תלמידך אני הוא אסקופה תחחונ' מחנן בחנינה:

אנא ה' הושיעה נא הק' אליעזר בן מהר"ר שמואל עריוותץ איש חיל. ושכחתי בשאילתי הראשונה כ"א תאמר השבועה חלה אפילו לא הזכיר במה שכתב בה א"כ אין לה התרה עולמות כי כל אפי שוים שהנשבע בעשרת הדברות אין לו התרה ושלום למר ולתורתו וש"ש וש"ש:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה