שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
מה
עובדא בא לפני ח"מ אשה ששמה מירליין תובעת את בעלה רבי משה איך שהיתה לה ב' בנות מבעלה ראובן הראשון ונתארמלה ממנו ועתה נזדווגה למשה זה אשר עתה. בעלה ובשעת הברכה קבל עליו משה בק"ס ובחרם ובשבועה בעדים ובשטר כתוב וחתום שרוצה להטפל בבנותיה בנות ראובן כאלו הם בנותיו בכל מילי לגדלן ולהשיאן ועתה נתבגרו ונתגדלו בכל מילי ובשנים הגדולה בת ך' שנים והשניה לה בת ט"ז שנים וז"ל השטר ר"ד רבי משה יגדל הילדים ייטלן שורלן כו' יגדל כל ימי חייהם כו' במלבושים ולהשיאם ולגדלם בכל עניינים כאלו הם ילדיו כו' וכל דלעיל קבל עליהם זוג הנ"ל בחרם ובשבועה ובק"ס ועתה תובעת את בעלה משה שיקיים את השטר ויתן להן נדן ובגדים כראוי להן לפי עשרו כי ידוע שהוא אמוד קצת שיש יכולת בידו לעשות וידוע לכל אלו היו בנותיו כבר השיאן כראוי והשיב משה לא נכתב בשטר שום קצבה ולכן אפילו אם היו בנותיו לא רוצה עתה להשיאן כי חובותיו עומדים בלי פירעון וקצת יאושים והתנגדות לפי צוקה עת הסובב עתה במדינה וגם אינה מבוא' בשטר איזה זמן חייב להשיאן לכן בדידי תליא להשיאן מתי שיוכשר בעיני לפי השגתי כללא דמלתא לא עדיפנא הן מאילו הן בנותיו זה עיקר טענה ותשוב' אע"ג ד"ת ל"י מ"מ הנ"ל אבאר וכאשר ירוני מן השמים ולפסוק אמת דינא ר"ד אמינא דהאי איתתא באתה בטענה אלימתא על בעלה משה ואבא בקצרה לבאר עיקר מקום. מציאותו דהאי דינא:
תנן בפ"ק דקדושין כל מצות בן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות כו' ואיתא בגמרא תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו כו' וללמדו תורה ולהשיאו אשה ומפרש בגמרא להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות ותנו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ואיתא בפרק נערה א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מפני מה תקינו רבנן כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ופריך מי איכא מידי דרחמנא אמרה ברא לירות ברתא לא תירות ואתי רבנן ומתקנו דתירות הא נמי דאורייתא דכתיב קחו נשים וגו' ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא ברתה מאי עביד לה הא קמ"ל ל דמלבשה ומכסה ונותן לה מידי כי היכי דליקפצו עלה עלה אינשי ואתו ומנסבי לה כו' ועד כמה אביי ורבא דאמרו תרווייהו עד עישור נכסים ש"מ דחייב אדם להשיא' את בתו וליתן לה כראוי לה והאי דינא דעישר נכסי צריך פנים לבאר. כי דינם חלוק דלפעמים אזלינן בתר אומדנא דאב כדבעי' לפרושי:
תנן פרק מציאת אשה יתומה שהשיאתן אמה או אחיה כו' יכולה היא משתגדל להוציא מידה מה שראוי להנתן לה ר' יודא אומר אם השיא בת ראשונה ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה אמרו לו פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין את הנכסים ונותנין לה ופסק שמואל ורב חסדא הלכה כר' יודא וז"ל האלפס ואמר שמואל לפרנסה שמין באב אומדין אלו הי' האב קיים כמה הי' נותן לבתו לפרנסת הבעל ונותנים לה:
ומותבינ' עלה דשמואל ממתני' דקתני פעמים שאדם עשיר והעני כו' אלא שמין את הנכסים ונותנין לה מאי עני והעשיר אילימא עני עני בנכסים עשיר עשיר בנכסים מכלל דת"ק אפילו העשיר והעני כדמעיקרא יהבינה לה הא ליתא אלא עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת וקתני שמין כו' אלמא לא אזלינן בתר אומדנא ופרקינ' הוא דאמר כר' יודא דאמר אם השיא הראשונה ינתן לשנייה כו' ולימא הלכתא כר' יודא אי אמר הלכה כר' יודא ה"א דווקא השיא דגלי דעתי' אבל לא השיא לא קמ"ל דטעמא דר' יודא אזלינן בתר אומדנא ל"ש השיא ול"ש לא השיא כו', א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודא א"ל יהא רעווא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון בשמי ומי אמר רבא הכי והתניא ר' אומר בת הניזוני' נוטלת ע עישור נכסים ואמר רבא הלכה כר' ל"ק הא דאמידנא הא דלא אמידנא כלו' אי ידעי' אומדנא דעתו יהבי' לה במה דאמיד ואי לא ידעינן אומד דעתו יהבי' לה עישור נכסים עכ"ל האלפס וכן הלכתא כר' יודא דאזלי בתר אומדנא דאב אפילו לא השיא אך בזה דיעות יש אי אזלינן בתר אומדנא דאב אפילו להוסיף על עישור נכסים או דווקא לגריעות מעישור נכסים וכן הוא רוב דיעות ר"י ור"ת מהר"ם וס"א כולהו ס"ל כגאון קמא דאלפע דדווקא לגריעות ע"ש במרדכי פ' נערה ופ' מציאת האשה ובמיימוני רי' פ' כ"ב בהג"ה מעתה מאחר דזה משה האי' אסר על נפשו בחרם ובשבועה ובק"ס לגדל בנות אשתו כאלו הן ילדיו במלבושים ולהשיאן א"כ מוטל עליו שלא יחל דברו ויקיים את אשר אסר על נפשו ומ"ש משה. כיון דלא מפורש קוצבות בשטר כמה חייב ליתן להם לכן לא יכול עתה ליתן מאומה לפי צוק העתים המתרגשות ואומר אך אם רוצים לכופו להשיאן בע"כ רוצה ליתן מה שירצה אמינה ליתא ממשות בדבריו לא מפיו אנו חיין כי לא בדידי' תליא מילתא רק באומדן דעת ב"ד תליא מילתא. או עישור נכסים יתן אי לא ידעינן אומדנ' דעתיה כי בנותיו מוטל עליו חיובא להשיאן וליתן להם נדוניא ומלביש כראוי להם כאשר. הבאתי לעיל מפ"ק דקידושין ופרק נערה:
ואיתא במיימוני וז"ל צווי חכמים שיתן אדם מנכסיו לבתו כדי שתנשא בו כו' לא יפחות מכסות שפוסקים לאשת עני שבישראל כו' בד"א כשהיה האב עני אבל כשהי' עשיר הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו וכן איתא בס"א פ"ק דקדושי' ז"ל חייב אדם להשיא לבנו וליתן ממון לבתו כדי שישאו אותה עכ"ל. ומ"ש משה דלא מבואר בשטר באיזה זמן חייב להשיאן לכן אינו חייב אינו חייב עתה להשיאן עד שיוכשר בעיניו כו' זה אינו טענה כבר ביארתי דחייב אדם להשיא את בתו ואותו זמן מבואר משהגיע לכלל גדלות דתניא המשיא בניו ובנותיו סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר ופקדת את נוך ולא תחטא וזה סמוך לפירקן אע"ג דלא נתגדלו עדיין:
אבל משנתגדלו כבר מטו זימנן להשיאן:
דאמרו חכמים בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה:
ועו' עובדא דידן בעי חיזוק להשיאן לאלתר משום תקנות הבנות דשמא ח"ו אזלא משה לעלמא דאתי ופקע אז חיובא כי השיעבוד והקישור לא חל על יורשיו אז יצאו הבנות נקי בלא דמי ומה תהא עוד עליהם ישבו עד שתלבין ראשם בתמיה:
וכ"ת אי דינא הכי דמצי למכפיי' האב אמאי לא חייזינן מעולם דכייפינן אבא להשיא את בתו וליתן לה ממון כפי אומדנא זא"ק דכל מי שיש לו צרות הבת עשה מעצמו יותר מכדי השגתו ומעשים בכל יום דכמה וכמה עניים דמחזירין על פתחי נדיבים כדי להשיאן את בתן כו' נכמרו רחמיו שנאמר כרחם אב וגו' ואפילו כמה וכמה אלמנות עשו כן אע"ג דלא מוטל עליהם חיובא להשיאן את בתן כדאיתא במרדכי בפ' נערה. וכן בתשובת המיימוני ז"ל כתב בעל העיטור בתשובה היו' כמה שנים בטלה כתובת בנין דיכרין כו' לפי שצריך נכסים שיש בהן אחריות ועוד עיקר תקנה כדי שיקפוץ ויתן לבתו כבנו והיו' הלואי שיתן לבנו כבתו וכמה הוצרך לעיין בדבר ולנדות כל מי שירבה לחתות כתובות עכ"ל ש"מ דעתה נהוג עלמא להוסיף להבת יותר מן הראוי וכן הדין נותן שחייב ליתן טפי לנדוניי בנות אשתו על בנות עצמו דמאן דלקח בנותיו סתמא דמילתא נותן לו שטר ירושה כמנהג המדינ' וכן יש לחתניו סמך אם יתמוטטו נכסיו ומטה ידו שחמיו מחזק ידו וכן כמה מיני סיועים וסמיכות שיש לאדם על חמיו לכך מוותר חתנו בחחילת קצת על נתינת הנדוניא אבל בנות אשתו נחשבים כזר אצלו ואין להם עוד חלק ונחלה בנכסי משה רק מה שנותן להם עתה וכן אין להם שום סמיכות עליו שיעמוד להם בעת דוחקן להחזיק ידן:
לכן קשה לזוגן כראוי אם לא שירבה להם מהר ומתן טפי מלבנותיו ומ"מ הלואי שיועיל שתמצא להם זיווג הגון וראוי כמו בנות משה:
והוא אסר על נפשו להשיאן כאלו הן בנותיו וק"ל אע"ג דגם בזה יש דיעות אם פרנסת הבת נגבות דוקא ממקרקעי או אפילו ממטלטלי האידנא כמו כתובה ותנאי כתובה כדאיתא במרדכי דכי פרק נערה ובאלפס פ' מציאת האשה ה"מ ביתומה היכא דמת האב אבל בעובדא דידן דמוטל חיובא על האב להשיא את בתו פשיטא דחייב בכל ענין כדקתני סתמא פרק מציאת האשה המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמשים זוז כו' וכאשר כתב המיימוני וס"א סתמה וכן תולה בסברה דכיון דאב קיים לא תולה בכתובה או בתנאי כתובה רק חיובא מוטל על האב ובלאו הכי פרנסת איכא בתנאי כתובה לכן סליקנא בהא וסיומא דמילתא האי משה צריך לקיים הקשור אמיץ אשר נקשר עליו וצריך ליתן לבת חורגת בגדי' ונדוניא וזה לא תולה בדעתו רק בדעת הב"ד אי אמידנ' וותרנותו וקמצנותא יהיב להון כפי אומדנא ואי לא מצינו למיקם אדעתיה אז צריך למיתב לה עישור נכסים ורוצה אני לברור, לו אנשים הגונים הדרים אצלו או קרוב אליו בשכונתו ולנסו' אי ידעינ' אומדנא דעתיה ואפילו אי ידעינן אומדנא דעתיה לא יהבינא לה להוסיף על עישור נכסי רק לגריעות על עישור נכסים כרוב גאונים דס"ל הכי כדלעיל וכן אחר שכתבתי זה נודע לי שזה משה השיא כבר בן אשתו ושמו לזן דהוא היה באותו קשר אשר אסרה על נפשו להבנות הנ"ל א"כ יש קצת אומדנא דעתיה כי השיא אותו לזן וצ"ע ע"ז אם יש להשוות בת לבן או שמא צריך להוסיף לבת. כדי דקפצי עליה אינשי דלענין זילותא אשה קודם לאיש:
כדתנן בסוף הוריות אשה קודם לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי וה"נ איכא זילותא וח"ו גם פגם דמאן דיש לו בת גדולה אשר לא היתה לאיש וק"ל גם צריך לשום על לב שצריך ליתן לבן סבלנות וס"ק לכן צריך להוסיף לבת נגד זה ועול יש חילוק כיון דיש שתי בנות גדולות הראויות לנושא אם אמן מורליין באת' לנחות לעמוק דדינא עם בעלה משה להכריחו להשיאה בבת אחת אז היה צריך ביאור איך יתן לשניהם עישור נכסים אך כמדומה לי אין דעתה לדחוק את בעלה לזה רק להשיא הגדולה עתה ומ"מ אבאר קצת ברמז אותו. דין פ' מציאת האשה ר' אומר בת הניזונת מן האחים נוטלת עשור נכסים אמרו לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לבן במקום הבנות כלום. אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים ושניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה וחוזרת וחולקת בשוה ופריך חוזרות וחולקות. כל חדא וחדא דנפשיה שקיל ה"ק אם באו להנשא כאחת חולקות בשוה מסייע לרב מתנא דאמר אם באו כולן להנשא. כאחת נוטלות עישור כאחת וכן הלכתא דליכא מאן דפליג ועת לקצר בהאי דינא כיון דלא צריכנא לזה כדמפ"ל. רחמנא ליצלן מעינוי ומעוות הדין וינחמנו בביאת גואל. ובבניין אריאל. כ"נ השואל ודורש טוב לרבנן ולכל ישראל כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ. עובדא זה ואשר פסקתי היה באלול רכ"ט לפ"ק פה בק"ק בבנבערק.