אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

מד

מג

שלמה רבה לגברא רבה עמוד הימיני ה"ה מהר"ר דוד יצ"ו וכל חוני דגלך שואבי מי באר מבאיר' עמיקתא תמיהני מדוע סלקת' מר את עצמך לדון בין שני הבעלי דינים ד"ת לפי הנר' כאשר יורוך מה' כיון שהטילו הדבר על כ"ת הגם אם כ"ת רוצה לקיים הא מילתא דאיתא בפ'. המניח האי מאן דבעי למהוי חסידא כו' רבי אמר לקיים מילי דאבות ושם תנינו בפרק בן זומא ר' ישמעאל אומר החושך עצמו מן הדין כו' והגס לבו בהוראה כו' מ"מ מאי חזית מר לשלוח הדבר לפני חדל אנשים הלא קנקני ריק' בלי חדש וישן היה לכ"ת למיתבע אולפנא קשישאי דעדיפ' מינאי אך מאחר ששלחת' הדבר לפני אדון ע"ז כאשר בינותי בספרי' לפי התואר ולפי מיעוט שכלי הלא מצער היא ותחי נפשי ומעתה אתחיל ואומר ד"ת לי' מ"מ מה שנלע"ד אבא בקצרה לבאר כאשר טען אייזק וז"ל מעולם לא עלתה בדעתי שמשה יקבל חובותי. ולא הפקדתי לו הן בדיבור הן בכתב ולא נתתי לי שום כח ורשות ולא שום העתקה כו' עכ"ל וע"ז השיב הח"ר משה ואמר. סהדי במרומים שביק' אותי כמה וכמה זימניה והייתי מסרב בבקשתו לבסוף נתרציתי עכ"ל. אומר אני תשובת הר"ר משה דברי רירות דלית ביה מששא:

הגם קפץ ונשבע למגנא ושלא לצורך וז"ל וסהדי במרומים כי לא מפיו א"ח וכל יתיר כנטול דמי והוי תוספת גרעון הוא כי כל המוסיף כו'. איתא בפ' החובל תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לקצצו פטור א"ל לא שבקת חיי לכל בריה לאו כל כמיניה. א"ל איסמיי' א"ל תתרגמא שמעתא בשור העומד להריגה כו' ואיתא במרדכי בתשובת מהר"ם ע"ז וז"ל ואשר שאלת שראובן טוען על שמעון ואומר אתה פטרת בעל חובי וערביי בלי ידיעתי ושמעון משיב אתה אמרת לי לפוטרו כו' לאו כל כמיניה דשמעון אומר את אמרת לי לפוטרו כדאמר ס"פ החובל שורי הרגת ואפילו אין עדים שקצץ נטיעותיו אינו נאמן לומר את אמרת לקצצו במיגו דאיבעי אומר לא קצצתי כו'. דה"ל מיגו במקום עדים דאנן סהדי שמשקר כו' ה"נ אנן סהדי דלא אמר ליה לפטור החוב והערבים כל זמן שלא פרעוהו עכ"ל ה"נ עובדא דידן דמיא להא דלאו כל כמיניה דמשה לומר אתה אייזק אמרת לגבות חובתי לקלקל מ"ת לא דמי מתרי טעמי' חדא דהתם איכא קילקול בלא שום הנאה וטובה ואידך דפטר החוב לגמרי בלא שום גבייה אבל הכא כיון דעקר אייזק דירתו משם ונתרחק מבעלי חיובים וגם לא פטר הח"ר משה החובות בלא גבייה אלא דלא גבה כל החוב קרן ופרי ברצון ה"ר אייזק לכך יש לו להאמינו לה"ר משה. שטוב לו מה שגבה מה שהוא דבוצינא טב מקרא הא ליתא דהא ריחוק קורבה הוא דיכול ר' אייזק עתה לנגשם במשפט על הגשר שקורין ברוקן גריכט בווירצבורק כאשר הוא שם עתה במקום דירתו כמו שיכול לעשות כשדר אצלם מכמה טעמים ואפשר הנגישה עתה עדיף טפי מבראשונה:

ואידך טעמא גם כן ליתא דמסתמא התם נמי מיירי שיש לראובן שום טובת הנאה. בזה דשמעון פטור חובו כגון דגוי אלמא הוא וגיזם לו או תקיף ורוצה להטיב לו במילי אחריני וכה"ג דאל"כ מה צריך מה"רם להביא ראיה דאין שמעון נאמן דלא מצינו בשום דוכתא היכא דאדם מזיק לחבירו שיהא שום צד ס"ד דמצי למיטען אתה אמרת לי להזיקך אלא מילתא דפשיטא הוא דאינו נאמן וא"צ להביא ראיה ע"ז בשום דוכתי כגון היכא דשבר כליו או קרע כסותו או בגרמותיו כל הני דהגוזל או בשאר דוכתי כגון זרק מטבע של חבירו לים הגדול או שורף שטרותיו של חבירו או נתייאש מלגדור או מסר ממון חבירו לגוים אלא וודאי מדמייתי מהר"ם ראיה ש"מ דמיירי אפילו בכה"ג שיש בו טובת הנאה כדפרשתי אפ"ה אינו נאמן ה"נ ל"ש. ועוד הכא עובדא דידן מוכח דדברי משה בדותה היא מכתב שכתב לו אייזק למשה וז"ל איך לוש דיך ווישן דז קראפט פון איינך הוט מיר אנפיטן ער האב דיר געלט געבן פון מיין וועגן כו' אויך האב איך דיך גיהיישין ניקש צו אנפפנגן עכ"ל ויתר הוכחות וגדולה מזה דאת"ל דאין זה הוכח מ"מ הלא מיחא בו אייזק בפירוש שלא יגבה חובותיו עוד:

לכן מדינא היה לו למשה לסלק את עצמו מאותו יום והלאה כי ביטל ההוא מינוי אפוטרופוסים אשר אמר משה שאמר שהפקיד לו לגבות כדאיתא באותה כתב וז"ל דרום ביט איך דיך ניקש איין צו נעמן דוא מכשט מיר איין אירשם כו' וזה לא עשה משה כאשר טען אייזק וז"ל ואח"כ כתבתי למשה דברים וגערתי ב כו' מ"מ משה לא השגיח בי וקבל מעות משני גוים ולפעם אחרת ג"כ משני גוים ומשה לא השיב ע"ז מאומה בטענתו א"כ ש"מ דהודה לדבריו מאחר שמיחה בו קיבל עוד חובותיו ובר מדין לאו כל כמיניה דמשה לומר שציווה לו לגבות חובותיו בלא עדות או ראיה או בכתב או בע"פ דא"כ לא שבקת חייב לכל בעלי בתים דכל א' ילך ויגבה חובות חבירו ויאמר אתה אמרת לגבות וק"ל ולאו כל כמיניה. לומר חטפתי ודידי חטפתי ובציויך חטפתי לאו כל חטפנים נאמנים כדאיתא גבי נסכא דר' אבא אע"ג דיש שם קצת מיגו להחטיף מ"מ ה"ל כגזלן וחייב לשלם מכ"ש וק"ו הכא דליכא שום צד זכות או נדנוד של מיגו או טעם כי הגוים החייבים מודים לאייזק החיובא והיה יכול להכריחם לשלם אי לא עדותו של משה כאשר אבאר לקמן:

וכן אמינא כל הגרעון וההפסד שבא לאייזק בחובת שגבה משה הן כולה הן מקצתה או מה שהו' חייב משה הנ"ל לשלם לאייזק כי הזיקו בידים שגבה את שלו שלא בטובתו אף ע"ג דכתב משה שלא תבע ממנו ש"ד רק ההיזק שגרם לו עם העדות וז"ל ועוד האריך כו' והגיד בפירש שאינו תובע אותי רק מה שהעדתי עליו עדות מ"מ אשיב לו כו' עכ"ל שגגה הוא זה ביד משה הלא תבע אייזק בפי' אפי' הפס' הריבי' ומכ"ש אם הי' או איר' לו שום הפסד בקרן וז"ל ובטחתי בכ"ת שיקוב הדין שאעש' חשבון מן הריבי' וגם משה מחויב לי כו' עכ"ל. אכן אותו הפסד של החוב אינו תולה בחשבונו של אייזק לשלם כל דמי החוב. רק כפי שוויו למכור כדאי' בתשובת מהר"ם שהבאתי לעיל וז"ל ואם יש עדים כמה הי' החוב ישלם כפי טובת הנא' שבו ולא כל דמי החוב אלא בשוויו למכור כדתניא במכות כו' ה"נ כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ולא משלם אלא כפי אומדנא ההיזק עכ"ל וכן איתא בתשו' בא' שעשה סעודה והזמין את ראובן ובני ביתו ונפל קטטה ביניהם וז"ל ואת החוב שהפסיד שמעון לראובן יש לאמדו עכ"ל. לפי מה שהוא בטוח כו' ולקמן אבאר מי יערוך החובות עכ"ל ע"ש. וכן איתא בתוס' בפ"ק דב"מ בדיבור ויחלוקו נמי לדמי ע"ש. ואי' באות' תשובה דפ' החובל צריך שיהא ידוע שעדיין חייב לו. אך הכא הויא שפיר ידוע שהגוים לא כפרו לאייזק ואין להם שום אמתלא רק שנתנו למשה. ואי' בתשו' בפ' הפרה דזה מקרי ידוע וז"ל ואם אי' יודעים כמה הי' החוב שוה אלא שיודעים ש"י ליטרי' חייב לו ששמעו מפי השופט כו' עכ"ל ואם יש אנשים חכמים היודעים להעריך החובות טוב ומטיב. ואם לא אבאר לקמן מאי דינא והנמשך לזה כל זה הוא פסק דין אפי' אם לא העיד משה לגוי' אך מחמת היזק שגרם ע"י עדותו אבא לבאר עתה:

ומה שתבע אייזק כל שאר היזיקות שגרם לו משה בהגדת עדותו לפני גוים וז"ל והגיד לי בסוד שבידיה' עדות מיהודי משה אורינגן להעיד עלי אדרבא לתבוע ממני ולעשות אותי זייפן הלכתי עם שחדים כו' על בפי' אמרו לי והזהירו בי לפשר עם הגוים כי ראו העדים בכתיבתו כו' דו קומשט אום לייב אונ אום גוט תיכף טרחתי עם הוצאת שחדים לפשר כו'. לפטור אותם לגמרי החיוב וכל משפטים לסלק וליתן להם הפיזור והוצאת הכתב עדות שהעיד משה לפני העיצה רוטבורק והוצאת שהוצאתי עד ו' זהו' מעט פחו' וכל זה גרם משה בשקר עדותו ובטחתי בכ"ת. שהדין יקוב לסלק אות' ההזיקות כו' עכ"ל ותשובת משה וז"ל מה שהעדתי עליו בדין עשיתי כי אותו אייזק תובע והזמין גוים לווירצבורק ורוצה להכריחן בדיניהם שיתנו לו והוצרכו לעדותי להשמט הימנו ומכריחי' אותי עם העיצה להגיד הם הידוע לי. והעיצה נתנו כתב חתם להוליך לפני המשפט ווירצבורק כו' ע"כ אקווה שבדין עשיתי מאחר שהוא הי' התובע כו' עכ"ל כל דברי משה ריק והבל וכאין נחשבים רק זדון לבו השיאו לאבד ממון של ישראל במילת' דנגע בגופא ובאמ' למען ספות הרווה כו' וחזיתי לדעת דפגע ולא נגע בהא דיש חילק בין תובע לנתבע האי מאן דאסהיד לגוי על ישראל אך אין הנדון ד"ל וכרחוק מזרח ממערב ועתה באתי לבאר אי"ה. איתא בהגוזל בתרא מכריז רבא ואיתימא רב יוסף כו' האי בר ישראל דידע סהדותא לגוי על ישראל חבריו ואזיל ומסהיד בי' דאמרא משמתינן לי'. ואיתא במרדכי בריש הגוזל בתרא וז"ל ופסק ר"ת על ישראל היודע עדות לגוים שישראל חייב לו ומעיד בדייני גוים משמתינן לי' אע"פ שמעיד אמת לפי שבדיניה' מוציאין ממון ע"פ ע"א. ונמצא מפסיד ממונו של חברו שלא כדין ודוקא עד אחד אבל שנים לא דהא בדינינו מוציאי' בשני עדים וה"מ להוציא ממון אבל להעמיד ממון ביד גוי כגון ישראל תובע לגוי וזה מעיד שאינו חייב לו כלום אין משמתינן לי' דבדינינו נמי מעמיד ממון ביד בעלים אפי בלא עד דהמע"ה וע"ז סמך משה וטען מאחר דאייזק התובע אינה עליו אשמה. גם טען משה את"ל שחטא נגד ד' יתעל' ח"ו מ"מ לא חייב לאייזק שום תשלום ואייזק שינה דברי משה להרע כחו ולהבאיש ריחו של משה כדאיתא בטענותם אך הרב שי' ביאר לי איך שאמר וטען משה. וז"ל הרב אייזק כתב שינוי וז"ל כאשר הודה משה שחטא נגד הקב"ה הנה מר ולא הודה בדבר הזה אך בדרך זה אמר הטוען שלו אם לא עשה כדין אז לא מחויב לך דבר רק מה שחטא להקב"ה עכ"ל הרב אשיב על ראשון ראשון כו' מה שסמך משה ע"ז דאייזק הוא התובע ליתא כלל וטעות גדול הוא דהתם מיירי שהגוי טען פרעתי ואמ' שיש לו עד ע"ז יודי פלו' שידע שפרע ואז אם היודי מעיד לגוי שהדין עמו שפרע לכך אין משמתינן ליה כדפרשתי דבדינינו נמי מעמיד ממון ביד הבעלים דהמ"עה. אבל הכא בעובדא דידן כל הקלקלה וההפסד בא ע"י משה שקיבל החוב מן הגוים והיזק בידים הוא דמזקי לאייזק כי הגוים לא טענו שפרעו לאייזק רק שאמרו שנתנו למשה וזה גרם משה שהלך להגוים ואמר להם שאייזק ציוה לו לקבלם כאשר טען אייזק וז"ל כשעקרתי דירתי כו' באו הגוים החייבים לו למשה ודרשו אחרי לשלם אותי ופתח פיו ואמר משה תנו לי המעות וז"ל אייזק הוט מיך גיהיישן איין נעמן וכן עשו הגוים כו' עכ"ל וזה לא כפר משה בתשובתו שאמר לגוים כן רק השיב שאייזק בקשו לקבלו מן הגוי כאשר כתבתי לעיל תשובתו וז"ל סהדי במרומים שביקש אותי כמה זימנין כו' עכ"ל אע"ג דאמר משה דאמת אתו שאייזק ציוה לו כבר כתבתי דלאו מפיו אנו חיין ואינו נאמן ע"ז מטעמים דפירשתי וע"ז העיד בדיניהם להחזיק שקרא והיזק לאייזק בהבל פיו לכן לא דומה כלל ועוד אפי' בלא היזק דבידים מ"מ הפסיד לאייזק בעדותו שלא כדיני ישראל כ"א בדיננו לא היה עדותו מזיק לאייזק כיון דהגוים מודים בהחיובא לאייזק רק אמרו שנתנו למשה בזה לא נפטרו מאייזק. כי אייזק אמר שלא ציוה להם שיתנו למשה ולכן אפי' אם העיד משה בדינינו שאייזק צוה לו זה לא יכלו הלוי' לישבע כי הם לא ידעו ולא שמעו אותה ציווים. לכך אם אמר אייזק לא ציוויתי לו לקבלם היה נאמן והיו צריכים לפרוע לו ולית דין צריך פנים ם מ"ת אפי' בלא עדותו של משה היו הלוים פטורי' כי הם עצמם אמרו שאייזק צוה להם ליתן למשה והיו נאמנים בדינינו בשבועה דכן הוא ז"א דעובדא דידן מוכח דאייזק לא אמר להלוים מאומה שיתנו למשה כי תחיל' טענה אייזק טען שמשה אמר להגוים שיתנו לו והגוים לא ידעו מזה. רק הם שאלו למשה היכן הוא אייזק וז"ל ובין כך באו החייבים למשה ודרשו אחרי לשלם אותי כו' ואמר משה תנו לי המעות וז"ל אייזק הוט מיך עש גיהיישן איין נעמן עכ"ל כאשר כתבתי לעיל וע"ז לא השיב משפ' בטענתו בע"פ דאייזק טען שקר כלומר הגוים לא שאלו אחר אייזק לשלם לו כי אייזק ציוה לגוים עצמו שיתנו למשה רק הגוים באו אליו ונתנו לו המעות כאשר ציוה להם אייזק אע"ג דכתב משה עתה בתשובתו איך שאייזק אמר לגוים גופא שיתנו למשה וז"ל לא זו בלבד שביקש אותי אלא הלך למערופי' שלו והגיד להן באם יבא שתרצו לשלם אותי תנו למשה. ובזה יצאתם ידי חובתכם כו' עכ"ל ולפ"ז היו הגוים נאמנים בשבוע' בדינינו שנתנו למשה במצות אייזק מ"מ אין ממש בתשובתו כי הרב מחק זה מתשובתו כי לא טען כן בע"פ וכתב לי הרב שאמר לשני הבעלי דינים אם ישנו טענות ותשובת בכתב בתוספת או בגירעון ממה שטענו בע"פ שרוצה לעשות נקודות על אותו דבר כדי להוודע שלא לדון על אותו דבר א"כ הודה בע"פ שלא ציוה אייזק לגוים דבר רק אמר להם ואלפוה שיקרא ואמר לגוים שאייזק ציוה לו לקבלם לאבד ממונו של אייזק. וכן מוכח קצת דהגוים לא שמעו מאייזק ש"ד כי הגוי קראפט טען במשפט שנתן המעות למשה ופסק המשפט שיחזור וישלם לאייזק ואם היה טוען הגוי אמרת לי ליתן למשה ועשיתי מצותיך לא יצא חייב ובדוחק יש ליישב שמא לגוים אחרים אמר אייזק ולזה לא אמר ומה שטען משה בעל פה אם עשה שלא כדין אז לא מחויב דבר רק מה שחטא להק"בה. גם בזה נראה דפגע ולא נגע מה שאיתא בספרים אך טעותא הוא בידו ואין הנדו' ד"ל. איתא בהגוזל קמא בתשוב' דמחלק בין גרמי לגרמא דיש גרמא דאינו חייב ויש שהוא חייב וז"ל והא דקאמר מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא כו' משמתינן ליה משמע שאינו חייב לשלם. משום דהפסד בגרמא ואינו משלם כו' אפי' לר' מאיר דדן דינא דגרמא משום דלא אסרי' ולא מידי משום דמצי למימר אמת העדתי כי ידעתי בודאי שאתה חייב ליה לגוי כו' אע"פ שזה אמר לא הייתי חייב לגוי אין לחייבו בכך המ"עה כו' מ"מ משמתינן ליה משום שאין הדבר ידוע לנו שבדין העיד אם לאו אבל בתרי לא הואיל וידוע שהיה חייב לגוי בדין עשה שהעידו כו' ע"ש עכ"ל עובדא דידן לא דומה להאי דהתם חד סהדי מחייב ישראל לשלם לגוי שלא כדין ואם הוי שנים מחייבים הישראל כיון דאין נוגעים בעדות לכך נמי בחד פטור מלשלם משום דאמר אמת העדתי אבל הכא האי משה נוגע בעדות דאם לא העיד לגוים אז היה נפסק הדין במשפט שחייב לשלם לאייזק מעותיו כאשר נפסק כבר לאייזק כאשר הזמין למשפט הגוי קרפט ואותו גוי ג"כ טען שנתן למשה ומ"מ פסק המשפט בווירצבורק שח שחייב לשלם לאייזק לכן אם לא העיד משה להגוי ויצאו חייבים אז חזרו אותם גוים על משה ותבעו ממנו כל אות' הזיקות שגרם להם שקבל המעות מהם שלא כדין ומזה מתיירא משה ולכך העיד לגוים מה שהעיד להנאת עצמו להציל ממונו בממון אייזק ולסכן גופו וממונא ומאחר דנוגע בעדות אמינא אפי' אם היו שנים כגון אם היה עוד עד אחד עם משה וקבלו שניהם המעות מן הגוים והעידו לגוים שאייזק ציוה להם לקבלם מאחר דהיו נוגעים בעדו' כדי שלא יתגלגלו הגוים עליהם א"כ מה שהעידו לגוים עשו להנאת עצמו לכך אין עדותו בדינינו וכן איתא בכמה דוכתי דבקל בטל עדות ע"י שנוגעים בעדות כדאי' בהאיש מקדש. אמר רבא א"ר נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו כו' וכן בדיני ממונות מאי קסבר רב נחמן אלימא קסבר המלוה חבירו בעדי צריך לפרוע בעדים נוגעים בעדות נינהו. והיכי מהימני לומר נתננום למלוה דאי אמרו לא פרענום ליה אמר להן פרעו אלא קסבר המלוה כו' א"צ לפרוע בעדים מיגו דיכולים למימר אהדרינהו ללוה יכולים לומר פרענו למלוה והשתא דתקנו רבנן שבועת היסת כו' משתבעי שלוחים שפרעו למלוה והמלוה משתבע דלא פרעו וצריך הלוה לשלם למלוה כדין חנוני אפנקסו כו'. ופרש"י התם דמש"ה אין השלוחים נאמנים לומר פרענו למלוה ואפי' בשבועה כיון דהם צריכי שבועה נפקי מתורת עדות שהרי נוגעים בעדות קצת אע"ג דהאי לא דומה לעובדא דידן מ"מ מייתינן דקל חשבי' נוגע בעדות והתו' מקשינן שם וא"ת ויפטר הלוה את העדים ויהא נאמנים מהשתא כדאמר בפ' ח"ה ליסלקי תרי מנייהו ומתרצינן מ"מ דסילוק לא מועיל שם ע"ש. וכה"ג איכא טובא ומ"מ מייתי' אנא האי דהוה קצת חידוש אמאי לא הוי עדים נאמנים בשבועה שנתנו למלוה והוי כמעט הלכתא בלא טעמא אלא שבקל יבטל העדות ע"י כל דהו דהוי נוגעי' בעדות וכן מוכח הכא מתוך מעשיו של משה שהעיד מחמת ירא' ממונו או צד אחר דלמה לא שאל רשות ועצה מן הרב והקהל עירו והגיד להם המאור ובקש לילך עמו אל אל העיצה לבטל הגדת העדות רק אזל בשרירות לבו בלי התרת רב וקהל והעיד מזה מוכח דעביד ברצון בלא כפיי' מחמת שמתיירא מן הגוי ועוד קרוב לוודאי אם היה רוצה לדחות מעליו. שלא היה צריך להגיד היה כח בידו לבטל כי העיצה מרוטנבורק היא עצה חשובה ולא דינ' דמגושת' והדיוטו' ולא מרע חזקייהו כלל ואם לקח משה עמו טובי הקהל או אפי' הוא יחידי והצעו לפניהם דברים של טעם במה דחיו לא הכריחו אותו כגון שאי' דינינו להגיד יודי אלא בפני בעל דבר וכן עדיין לא ירד למשפט בווירצבורק כי שמא לא יבא לכלל הגדת עדות ומתי שיכתוב הנה המשפט אעשה המוטל עלי מדינה וכה"ג אמתלאו' ותוך כך היה לו להזהיר לר' אייזק הוא או הקהל או להתרות בו שיפשר אבל כה"ג לילך בחשאי והעיד מובן במושכל הראשון שהגיד בלי דחייה והכרחה כ"כ מחמת יראת ממונו אע"ג דאיתא בסמ"ק וז"ל בזמן הזה ישראל שיודע עדות לגוי על ישראל צריך להעיד לו לפני שופטים גוים אם יתבענו הגוי עכ"ל אין זה זכות למשה דזה ג"כ מיירי דלא יכול להשמט כלל וכן מסתמא צריך לאמלוכי בטובי העיר גם להתרות לישראל ומיירי ג"כ דאינו נוגע בדבר לכן מאחר דהוא נוגע בעדות והעיד להנאת עצמו אין להאמינו לומר אמת העדתי ועדותו כמאן דליתא אפי' היו שנים בדינינו ומ"ה הזיק לאייזק בעדותו בדיניהם וגם הפריז על המידה ופוער פיו בהגדת עדותו יותר מכדי צרכו להיצר ולהזיק לאייזק וז"ל דאז האב ער נאך אינן אלוו ווען אייזק וואלט דאש געלט ניט נעמן כו' עכ"ל זה תוספ' דברים ללא צריך כל המוסיף גורע וכאלו תוספות סיכן לאייזק גופו וממונו כי העיד בזה שאייזק יודע וממאן מלקבל אבל אם לא הגיד זה היה יכול אייזק להשמט בדיניהם לומר לא ידעתי שמשה קבלם וג"כ היה מצי משה להעיד סתם אפי' אם נשאל ע"ז בפני העיצה לבאר זה היה מצי להגיד כתבתי לו כתב עובר ושב לאייזק והודעתיו שקבלתיו אפש' לא בא הכתב לידו או לא היו עוברי' ושבים שאוכל להודיע לו וכה"ג אז היה ניצל אייזק מכל סכנה והפסד וגם ההוא משה לכן במה שהוסיף והגיד שלא לצורך עם אותו תוספ' מוסר את האייזק בידי גוים וגדול מכולן אייזק טען פעמים ושלש ע"ז שמשה העיד עליו שקר בזה וז"ל. וע"ז אמ"ץ תעיין בעדות של משה ששיקר וז"ל אייזק וויל דאז געלט ניט איין נעמן כו' עכ"ל וכן טען ג"כ קודם לכן וגם אח"כ כתב שעדות משה שקר וכזב וכל זה לא שם משה על לבו ואוטם אזנו מלשמוע ועיניו מלראו' ולבבו מהבין מלהשיב בביאור מילין היה לו להשיב אייזק טען שהעדתי שקר לא כי רק אמת העדתי כך וכך היה המעשה כו' איך גמגם בלישנא ופסק לנפשיה וז"ל אייזק קבל לכ"ת שהעיד עליו עדות בעש"ג כו' מה שהעדתי עליו כדין עשיתי כו' עכ"ל. וזה כפל ושילש ותו לא מידי ושאר טענות ודברים לא השיב מאומה כאילו הודה לדבריו ע"כ ראוי לקנסו ולייסרו שבע על חטאתו עם תשלומי נזק ואפי' אם העיד אמת הגדיל לשונו אשר לא כדת כדפרי' כ"ש וק"ו אם העיד שקר עם יתר כללי ופרטי דביארתי ודבעינן לבאר וכן כתב טענות הגוים בתוך העדות וז"ל זא וואלטן אויך די גמעלטן שולדנר דאז ניט ווידר נעמן אין דער איינונג זיא האפן זיא האבן אין דאז געלט גווערט כו' זהו ג"כ יתור גמור שאמר זיא האפין כו' מה צריך להטעים דבריהם אלא נראה מחשבתו וכוונתו מתוך מעשיו ואמרי' בס"פק דכתובות דאין מחזירין אבידה לגוי ופי' רש"י דאמרו חכמים כל המחזיר אביד' לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וכן איתא במרדכי פרק הגוזל בתרא מכ"ש שאין לסייע לגוים וליתן להם יד וסעד לחטוף את ישראל ואפי' אם אינו נוגע בדבר לא היה לו להגיד עדות בערכאו' בלי רשות רב וקהל ובלי התראת לאייזק מכ"ש עתה שדעתו להציל את עצמו בממונו של אייזק כדפרישית וגדול מזה איתא באגודה בהגוזל בתרא וז"ל. נמצא בשם הר"ם שני יודים שהכו זא"ז והלך השלטון לב"ה וציוה להקהל לגזור חרם להגיד אין להם לגזור להציל עצמו בממון אחרים אם יכולין בשום פנים להתפשר ואם אין יכולים יעידו ויפרעו לניזק כל הזיקות עכ"ל ש"מ דאפי' התם חייבי' לפרוע לניזק מכ"ש הכא ואפי' אם לקחו מתחילה ישראל וגוי על עניין אחד ונתייחדו לכך לעדות מ"מ אין לישראל להגיד בלי התראה לבעל דבר יודי כאשר כתב ראבי"ה וז"ל והיכא שלקחוהו כמו שרגילין ליקח יודי וגוי על ענין אחד ונתייחדו לכך לעדות צריך להעיד מפני חילול השם רק יתרה לישראל תחילה ויאמר לו שיעיד עכ"ל ש"מ דצריך התראה מכ"ש הכא דאמר אייזק דכל דברי משה שקר ולא ציוה לגבו' חובותיו ולא שום עסק והשתדלות בשלום:

ומה שטען משה אח"כ דברי הבל ונאמר אל תען וגו' מ"מ בקיצר אבאר להוציא מלבו שלא יאמר לא שמתי אותם דברים אל לבי להבין מה שטען וז"ל ועוד האריך בדברים שכמה הזיקות בא לידו מתוך עדותי לאחר מכאן לא היה יכולת בידי לצוות לאותה גוים שכנגדו שלא להראו' עדותי רק לפני המשפט ואח"ז שיבאו כמה היזיקות אקווה שאיני חייב לו כלו' כיון דבדין עשיתי עכ"ל מאלו טענות ודברים מוכח שמשה לא חש לקימח' ועליו נאמר מרבה דברים מרבה שטות כי דבר זה חובותו שכתב וז"ל לא היה יכולת בידי לצוות כו' שלא להראות עדות כו' עכ"ל משמע הא היה יודע שום תיקון היה עושה ומדאצטריך דצריך לצוות ש"מ דיודע משה שעדות זו גורם לאייזק היזק לאחר מכן במקומות אחרים ואהנותן להגוים העדות ומזיק לאייזק ומרביץ עליו הארי וגוים אלמים ולא יודע משה עד היכן ההיזק מגיע והוי כאלו מסר את גופו לכך היה לו להשמיט מלהגיד וזה ק"ל. ואיתא נמי סוף הגוזל בתרא בתשובת ר' אפרים ור' יואל וז"ל ונ"ל דטעם הוי דמוסר רודף הוא אע"ג דלא מחוי אלא ממון חבירו מחמירי' ביה טפי מהיכא דאפיק איהו ממון חבירו בידים ושדיא בנהרא או שורף שטרותיו של חבירו או גדישו לא קטלינן והיכא דאחוה אחוה בעלמא אממונא כל דהוא קטלינן ליה והטעם משום דרודף הוא להרוג חבירו מה תוא כיון דנפל אין מרחמין עליו אף ממונו של ישראל כיון דנפל בידי גוים אין מרחמין עליו וכשנפל בידיהם כל דהו מעלילים עליו כ"כ עד שלסוף בא כמה פעמי' לידי סכנת נפשות עכ"ל ומאן דמסהיד לגוי מדמי למסור בפ' הגוזל קמא בתשובה שהבאתי לעיל וז"ל. האי דמסהיד לגוי משמתינן ליה הואיל ומרויח לגוי ולישראל מפסיד מכוער הוא ודומה לישראל מסור דמורידין אותו אע"ג דשאר מזיקין אפי' גנב אין מורידין כו' והלכך דינו חמור מכל המזיקים הואיל והעיד על ישראל עכ"ל. א"כ כיון דלפי דבריו ידע דכתב העדות שנתן להגוים להגיד סכנה הוא לכך היה לו למנוע מליתן עדותו ועוד הי' יכול לתקן שלא ליתן כתב עדותו לגוים היה לו לומר לגוים. לא אגיד שלא בפני אייזק אלך עמכם לווירצבורק לפני המשפט ולהגיד שם בעל פה לפני אייזק ולשון משה משמע דוקא בכתב עדות מזיק וז"ל לא היה יכולת בידי לצוות שלא להראות שטר עדותו עכ"ל משמע אבל אם לא היה כתב עדות בידו לא היה סכנה הגם אם יכול משה לתרץ האי משמעות הלשון מ"מ האמת כן ותולה בסברא דלא הוי סכנה כ"כ. וגם היה טובת אייזק שהלך משה אליו שמה ולדבר עם אייזק ולהתרות בו ראה לפניך כך וכך אני רוצה להגיד עדות אם היה כח לאייזק לפשר עם הגוים בקל ובלא היזק וסכנה קודם שהגיד כדלעיל ואפי' לפי טעותו שכתב שלא היה יכול להשמט כו' מ"מ אחר הגדת העדות וכתיבתו וחתימתו היה לו להזהיר את אייזק הלא נאמר אל תעמוד על דם ריעך כדאיתא בפרק המניח בשמעתתא דקדרי' דאפי' נתקל לאו פושע הוא ולא היה יכול לעמוד אמר רב נחמן דחייב שהיה לו להזהיר מכ"ש הכא דפושע גמור מראשית ועד אחרית:

גם מ"ש משה וז"ל לא הי' יכולת בידי לצוות כו' שלא להראות עדותי רק לפני המשפט עכ"ל משמע מלשונו דאם היה יכולת בידו אז לא הוי סכנה לגמרי וז"א דכל מה שנעשה בפני המשפט הוי מילי דפרהסיא ומפורסם וגלוי לכל והוי ג"כ סכנה כיון שראו ושמעו כ"ע הכתב לפני המשפט ועוד טען משה וז"ל וגם האריך וכתב שלא ידע שנתנו לו הגוים כלו. גם מוכח מתוך הכתב ששלח אלי הכמוס בידך שידע מ"מ הזיד ופשע ותבע אותה עכ"ל. מה אעשה לו לעצור במילין מי יוכל דמלמד לשונו לשון שקר ותרמית וראוי לייסרו על דעובר על לאו גמור לא תשקרו כו' דבהדיא כתב אייזק איפכא שנודע לו אבל לא ע"י משה וז"ל, וכאשר קבל מן הגוים המחייבים נודע לי ע"י אחי כו' ולא האמנתי כלל כי משה לא הודע לי דבר כו' עכ"ל וכן איתא בכה"ג בכתב שכתב אייזק למשה וז"ל איך לוש דיך ווישן דאז קראפט פון אויך הוט מיר הער אנפוטן ער האב דיר געלט געבן עכ"ל גם מזה מוכח דמשה לא הודע לו דבר וגם שכתב וז"ל ומוכיח מתוך הכתב ששלח אלי שידע מ"מ הזיד ופשע כו' עכ"ל ופליאה גדולה עליו מדוע הוא הוציא הכתב דאית ביה זכותו של אייזק ופשיעותו של משה הא דאמרי' בפ"ב דב"מ מסתמא לא מייתי אינש חובת לנפשיה אם לא שהיה מוכרח להוציא הכתב ע"י גזירת הרב הדיין כי מתוך אותו כתב מוכח דמשה לא הודע דבר לאייזק וגם שאייזק מיחה בו שלא לעשות עוד לגבות את שלו כדלעיל ומ"מ כתב עתה והזיד ופשע כו' אדרב' משה הזיד ופשע שקיבל אח"כ חובות של אייזק אך מ"מ יש ליישב דברי משה זה שכתב והזיד ופשע שקאי על אותו קראפט שידע אייזק שמשה קיבל ממנו מעות ומ"מ הזמין אותו אך מאותו דבר לא בא היזק לאייזק כלום כי הוא מנצח לגוי במשפט כדאיתא בטענות אייזק עוד כתב משה וז"ל ואף לפי טענותיו המרומאים שטוען שלא ציוה אותי לגבות חובות היה לו לפחד להזמין אותו עד שהיה שואל אותי מאיזה גוי גביתי כי גם זה הבל ורעות רוח כיון דלא ציוה אותו לגבות. א"כ מ"צ לשאול אותו ממי גבה. ומנ"מ לאייזק בגביית משה החובות וכי בשביל שחטף משה חיובא שלו שלא בציוויו יניח אייזק מלתבוע את שלו בתמיה. מכל הני טעמי' נראה דחל על משה חיובא שלומים נזק נגד מה שגרם לו לאייזק כבר ביארתי שחייב לשלם כל הגירעון וההפסד בחובו' שלו ועתה אבא לבאר שאר היזיקות. איתא בפ' הכונס בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא ופי' האלפס דמיירי כגון שיש לו עדים שמסר אותו ואיבד את ממונו ואין אנו יודעים כמה אבד מי עבד תקנת נגזל במסור דמשתבע ושקיל או לא ועלתה בתיקו וכל תיקו דממונא לקולא עכ"ל האלפס אבל ר"ת פסק ואם יש עדים שהזיקו ואינם יודעים כמה ישבע שכנגדו ויטול ע"ש. עוד פר"ת דהך בעיא מיירי כשהמוסר מכחיש הנמסר כו'. אבל אם המוסר עצמו אינו יודע כמה הפסד ישבע הנמסר כמה הפסיד ויטול ע"ש והאריך אך המרדכי כתב דהמיימוני פסק דכל המזיק או מוסר ממונא דחבריה ואינו יודע כמה ישבע הניזק או הנמסר ונוטל וכן בספר חפץ כתב דעשו תקנת נגזל במסור דאע"ג דאיתא בתשובת מהר"ם בפ' החובל וז"ל ראובן שתבע את שמעון שמסר לו ויש לו עד א' כו' ישבע שמעון להכחיש העד לפני הגוים דאפי' מוסר בעדים בעיין היא אם עשו תקנת נגזל במסור וסלקו בתיקו והמע"ה וישבע שלא הפסיד על ידו כו' עכ"ל מ מיירי שאמר שמעון שלא אפסדי' ולא ידעינן כמה אז אמר מהר"ם דישבע שלא הפסיד על ידו אבל היכא שלא אמר שמעון שלא יופסד ישבע הנמסר ונוטל כדאיתא בתשובה בפרק הפרה באחד שעשה סעודה והזמין ראובן ובני ביתו. והכה בעל הסעודה כו' ושמעון מסר את ראובן עד שהעליל עליו השופט על ראובן עד שהפסיד החוב שחייב לו השופט וז"ל. אם אין יודעים כמה היה החוב שוה כו' אז ישבע ראובן הנמסר כמה היה שוה ויטול אע"ג דלא עבדי' תקנת נגזל במסור לישבע וליטול מ"מ בעדות כל דהו מגבי' דאלת"ה איך יכולין העדים לידע כמה הפסיד מעולם אלא מפי הגוים אשר פיהם דיבר שוא כו', אלא ש"מ בעדות מסור הקילו חכמים בכמה דוכתיה כגון בעדות אשה ובעדות בכור כו', מכ"ש בממון דהפקר ב"ד הפקר למיגדר מלתא עכ"ל לא דומה להא דאמרי' דהאי גברא דמפקיד כסא דכספא אתי גנבי עליה כו' אי אדעתא דכספא אתו פטור כו' כל זה מיירי דאנסיה להרגו כדאיתא במרדכי וז"ל דכוותי' כו' שמעתתא דאנסו גוי והראה ממון פטור היינו מחמת אונס נפש אבל מחמת אונס ממון חייב לשלם. דהא עדים שחתמו שקר מחמת אונס ממון חשבי' רשעים ופסולים לעדות כגזלנים. ומחמת נפשות כשרים וה"ה נמי לענין לשלומי דמחמת ממון מחייבים לשלם ומחמת נפשות פטור עכ"ל. וכן גבי חמרא דסליק לספינות כו' פטריה רבא מלשלם החמור ופריך אביי הא מציל עצמו בממון חברו וכתבו התוס' והמרדכי והאגודה ע"ז המציל עצמו בממון חבירו חייב לשלם ואפי' הציל נפשו בסכנת נפשות וכל זה כתבתי לרווחא דמלתא דעובדא דידן זה משה האיש כוונתו להציל ממונו בסכנת גוף וממון חבירו ויתר טעמים כדפ"ל פי' הגוים באים על שניהם ממ"נ דאם לא הגיד להם משה עדות כרצונם אז היו באין עליו כל יציאת השחדים שהוציא אייזק ושאר יציאות אשר כתב אייזק שהוא בערך ו' זהובים או מעט פחות חייב משה לשלם. כאשר פר"ת דהבעיא מיירי דוקא דהמסור מכחישו כו' אבל אם המסור אינו יודע כו' ישבע הנמסר כדלעיל. אע"ג דר"י פליג עליו ומפרש דהבעיא אפי' כשהמסור אינו יודע לזה הסכים האשר"י כדאיתא בטור ח"ה בסי' פ"ט ובסי' שצ"א יש ליישב לקרב הדיעות דר"י מיירי שהמוסר יודע ההפסד אך אינו טוען דאי בנמסר רק שמא לכן מאחר שמכחישו קצת לא ישבע הנמסר וכן הלשון בטור וז"ל ור"י פי' אפי' אין המסור טוען ודאי לא ישבע הנמסר עכ"ל וע"ש משמע ודאי הוא דלא טוען רק ספק וכן מוכח בתשובה שהביא הרא"ש בטור על ר"י וז"ל וששאלת על לאה הטוענת על ראובן שמסרה בידי גוים כו' מה שתוכל לברר ע"י עדי' שהפסידה יפרע לה וישבע ראובן שאינו יודע שהפסידה יותר כו' עכ"ל ש"מ דמיירי ר"י והרא"ש בכה"ג דיודע קצת לכך שייך שבועה אבל בעובדא דידן שהיה משה בריטבורק ומצודתו פרוסה בווירצבורק כי הצית האש בעירו ואזלא ומכלה גם גופא של אייזק בווירצבורק כ"ע מודה דישבע הנמסר אך אייזק צריך לישבע בנקיטת חפץ שהוא בשביל העדות אותה הוצאה בלי טו"מ כדין כל הנשבעין ונוטלין דבעי' לאישתבועי בנקיטת חפץ כעין שבועה דאורייתא מה שהוציא כדפרי' אע"ג דאיתא בפ' הגוזל בתרא בתשו' מהר"ם על מי שמעמיד חברו ערב לגוי דפסק מהר"ם דעליה דידיה רמיא לסלוקי אפילו הגוי מעליל עליו שלא כדין כו' מיהו נ"ל שאין נאמן לומר כך וכך הוצאתי ליתן לגוי להתפשר עמו אפילו בשבועה לא יטול כו' היה לו להתפשר בעדים כו' עכ"ל התם היינו טעמא דהוי מילי דפרהסיא ולא בעי צניעותא כי הגוי אינו מתבייש ליטול וגם אינו מבוהל כ"כ דצריך מהירות לפשר לכך היה לו לפשר בעדים אבל שחדים. וכה"ג צריך ליתן בחשאי וכהעלמה בפרט בעובדא דידן דמילתא דתלוי במשפט:

וגם בהול הוא (פי' אייזק) על נפשו וכן צריך למהר טרם יתגלה ויצא הקול ויתר טעמים א"צ עדים על היציאה כמה הוציא כיון שידוע שוודאי נמסר ע"י עדותו דהוי כתוא. מכמר כיון דנפל בידי גוים בעלילה גדולה כזה וגם היציאה אינה הרבה כ"כ לפי התואר וסיבה התגלגלות העניין:

אך אפילו אם יש לאייזק עדות על היציאה מ"מ צריך אייזק לישבע כדאיתא באותה תשובה ע"ש:

וגרעון החובות שצריך משה לשלם כאשר כתבתי לעיל: ועריכנו אנשים חכמים היודעי' להעריך לפי אשר הוא בטוח ששוה החוב למכור ואי ליתא מאן דידע להעריכו אז אם משה ידע החיוב להעריכו כמה שווין לימכר ישבע משה שבועת היסת כמה הם שווים וישלם לו הגירעון וההפסד אכן ישכח למשה להפוך השבועה על אייזק וישבע אייזק ויטול וצריך לישבע בנקיטת חפץ כדלעיל ואותו ב' שבועות יש לכלול גירעון החובות והוצאת השחדים אע"ג דאיתא בתשובת מהר"ם פרק הפרה שישבע הנמסר כמו שהבאתי לעיל מכל מקום איתא איפכא בתשובת מהר"ם בפ' החובל וז"ל ואם אין עדים כמה היה שוה החוב ישבע שמעון כמה הזיקו וישלם ומן המותר פטור כו' ע"ש לכן נתתי הברירה ביד משה ומצי איהו למישבע:

ויש לי חילוקים דלא קשה דברי מהר"ם דידיה אדידיה וקטן היריעה לבאר:

ואם לחשוך אדם לומר כיון דמשה גרם היזק לאייזק הוי כמו מסור ויהא פסול לשבועה הא ליתא כדאיתא בסוף הגוזל בתר' במרדכי על ההוא שותא כו' אזל חד מנייהו מסרה כו' משמתי' ליה עד דמייתי לבי דינא כו' וכתב המרדכי וז"ל אכל אין נקרא מסור לכך משמתינן ליה כו' דלא מצינו בתלמוד מסור אלא שיתכוין להזיק אבל זה נתכוין להוציא את שלו כו' עכ"ל ה"נ האי משה נתכוין להציל את עצמו כדלעיל ואין לומר שאני התם דמצי למימר אין מסרי ודידי מסרי כדמקשה התם אביי לרבא. דה"נ מצי משה לומר אין הגדתי להציל את שלי הגדתי אף על גב דגורם העדות היזק לאייזק התם נמי גורם ההיזק דמתוך כך העליל הגוי עליו ע"ש ועוד הטעם שיהיב המרד' שלא הוי מסור. אלא במתכוין להזיק לחבירו זהו גם כסות עינים למשה וכן איתא באגודה ריש ב"ק וז"ל ופר"י מה שמסור חייב זהו היינו מטעם קנס כו' וה"א אותה שלא הציל את שלו שהנאה לבד מגוים אבל אדם שיש לו דין על חבירו ומציל את שלו בדיני גוי לא מיקרי מסור לקנסו כו' או להיות נאמן עליו בשבועה כו' עכ"ל ע"ש ומה שטען אייזק וז"ל בטחתי בכ"ת שיקוב הדין כו' לפייס שהבאיש ריחו בעיני הערלים בווירצבורק ובעיני השר שרודף אותי מאותו יום והלאה כו' עכ"ל לא באתי לדון ע"ז כי השר רחוק ממני ואפשר לא בא לידי כך ויתר טעמים אשר עמדי לכן אשמרה לפי מחסום לעת הזאת אך אבוא כמזכיר ברמז האי דינא:

איתא בפ' הגוזל בתרא אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ארע' לגוי אמיצרא דבר ישראל חברי' כו' משמתינן ליה. עד קבול עילויה כל אונסה דאתי מחמתי' דאמר לי' ארבעית לי' ארי אמיצרא ואית' בתוס' ובמרדכי פרק לא יחפור דההוא דזבין ארעא כו' מיירי דישראל חברו רוצה לקנות הקרקע אבל אי לא בעי חברו לקנות מותר עכ"ל הלכך התם ראוי להענישו דאין לו שום ריוח בהרביצת ארי אבל הכא עשה משה להנאת עצמו להציל את שלו כדפרי' לכן יש צד פטור אכן גם יש צד חיובא וגם צ"ע בתשו' מהר"ם וז"ל שמעון שטען על ראובן שהוציא עליו קול לעז בפני גוים מפסול מטבע כו' אע"ג דפסקינן דאין דינא דמסור חל על משה לפסלו לשבועה מ"מ יחוש לעצמו כי פשיעה גדולה פשע וחטאתו כי רבה שעל ידו הופסד ממונו של ישראל וזה עשה בלי עצת ורשות רב והקהל וכל הני פרטי וכללי שפרשנו לעיל. וגם היה לו להזהיר לאייזק ואיתא בטור ח"ה בסיומא דספר וז"ל הרואה את חברו טבע בים כו' או ששמע שגוים או מסורים חושבים עליו רעה ולא גילה אוזן חבירו והודיעו כל כיוצא בזה עובר על לא תעמוד על דם רעיך כו' עכ"ל אפילו היכא דלא בא העלילה על ידו מכ"ש הכא עובדא דידן וגדול' מזה איתא בסוף הגוזל בתרא בתשו' מהר"ם וז"ל כתב מהר"ם על רבי אפרים שהלך בערכאות ש"ג וקבל על ר' יואל להכריחו שיעשה לו דין יודי ומתוך כך קבל ר' יואל על ר' אפרים והפסיד ממון של ר' אפרים במסירתו כו' ר' אפרים לא עשה טוב בעמיו וראוי לימתח ע"ג העמוד כי הלך בעש"ג תחילה להכריחו שכנגדו ואע"פ שלא הכריחו אלא לדת יהדות לא היה לו לעשות דבר זה אלא על פי קהלות או ע"פ גדולים שבמלכות ויקבל עליו ללקות או ליתן ממון לפי אשר ישיתו עליו רבותינו שבמלכות עכ"ל. וכעין זה איתא בהגוזל קמא שדן מהר"ם בראובן שעיכב חובותיו של שמעון עד שעשה לו ד"י כו' ע"ש וכן איתא בהג"ה פ' המניח על הא שהיה לו לשמטו ולא שימטו כו' ע"ש:

מכ"ש הכא עובדא דידן שר' משה חייב להתחרט ולקבל עליו תשובה וחרטה וילך אל הרב עירו ויעשה ככל אשר יורה אותו ואל יטה ימין ובזה יכופ' עון ואל תשיבני אמאי לא משמתי' הכ' זה משה האיש הלא אפילו בעלמא דליכא חיובא דממונא משמתינן ליה על דאזיל למסהיד לגוי הכא דחמיר טפי דפסקי' דחייב נמי לשלומי ממון לא כ"ש דמשמתינן לי' הא ליתא להאי קושי' דהוא הנותנת דלא נקטינן לכובסי' ושקילנא נמי לגלימא דתרתי לא עבדי' דמשום רשעה אחת מחייב לי' ולא מחייבים משום שתי רשעיות וכיון דקבל עליו הדין ונחית לקמיה דיינא עם אייזק מה"ל למיעבד טפי לשלם לו ההיזק כדפסקי' ולא דומה להא דאמרי' האי בר ישראל דזבין ארעא לגוי אמיצר דישראל חבריה דמשמתי' כו' עד דקביל עליה כל אונסה כו' התם היינו טעמ' דמדינא לא חייב לו ממונא בב"ד ומשום קנסא דעשה שלא כהוגן כייפינן בשמותי עד דקביל עליו אבל הכא ירד לדין עם אייזק ויצא חייב לשלומים בזה נסתלק אך כדי לצאת ידי שמים מוטל על משה לקבל חרטה ותשובה לפני הרב כדפרי' כלל היוצא מפסק זה וסיומא דמילתא דרך קצרה משה צריך לשלם לאייזק היזקו הוצאת שחדים שיוציא אייזק ושאר יציאות להשתיק ולסלק מעליו הצרה והאונס והסכנה שבא לו ע"י עדותו של משה אך אייזק ישבע שבועה בנקיטת חפץ כעין שבועה דאורייתא כדין כל הנשבעין ונוטלין כדפ"ל וגירעון מן החובות צריך להעריך כמה הם שוים לימכר ע"י אנשים היודעים להעריכו ואם ליתא מאן דידע אז יש הברירה רה למשה לישבע שבועת היסת כמה הם שוים ויפרע לו הגירעון או מצי להטיל השבועה. על אייזק שישבע כמה הם שווים ויפרע לו משה הגירעון וההפסד ואם ישבע אייזק אותו שבועה צריך ג"כ לישבע בנקיטת חפץ אך יש לכלול הכל בחד שבועה היזק השחדים והערכת החובות וגרעונו הכל כדלעיל והצור ית' יאיר עינינו במאור תורתו ויצילנו משגיאות ויאריך חיים דרבנן עם כל ישראל. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו כדמבקש השפל משה טרוד משה לוי מינץ:

נכתב ונחתם פה ק"ק בבנבעיק רכט"ל בחדש אב

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה