שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
מג
שלמא רבה לגבר' רבה אהו' האלוף מוהר"ר זלמן שי' כאשר שאלתני מי שהוא אבל על אביו או על אמו אם יכול להתפלל ביום המילה בבוקר כיון דההיא יומא דשמחה שנאמר שש אנכי על אמרתך וגו' ואין אנו אומרים תחנה בבוקר מהאי טעמא ולכך יש מוחים לאבל להתפלל:
נ"ל דטעות הוא ולא מצאו ידיהם ורגליהם למיקם בהאי מילתא דהא כל אפי שווים דאבל מתפלל בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה בערב ולא ראינו מעולם למחות באבלים להתפלל אע"ג דח"ה מן התורה ועשה דרבים ושמח' לכל ישראל וכן דוחה אבילות אם מת לו מת בח"ה מ"מ מתפללים בהן אבל מק"ו שמחת מילה שהוא שמחת יחיד וגם אפי' לאבי הבן גופא אם אירע לו אבל ביום המילה היה צריך להתאבל מכ"ש דלא דחינן אבל מלהתפלל ואפילו לאבי הבן גופיה אינה שמחה שלימה משום דאיכא צערה לינוקא לכך אומרים למנצח ואינה רק שמחת מצוה ופשיטא דלא מחינן אבל להתפלל וא"ל מח"ה אינה ראייה דאדרבה משום שהוא שמחה דרבים גם לאבל. לכך שרי להתפלל ז"א דלגבי נפשיה ליכא שמחה דהא דברים שבצנעה נוהג. וכל דבר דליכא בפרהסי':
אך בבקר בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה נמנעים אבל להתפלל משום דהלל אינו מתפלל אלא מתוך שמחה לכך אין לאבל להתפלל כדתני' בפרק ערבי פסחים נביאי' ראשונים תיקנו להו לישראל שיהא או' אותו על כל פרק ופרק על כל צר' וצרה שלא תבוא עליהם כשנגאלים אמרו אותה גאולת' וכן אית' בסא"ז וז"ל אין קורין באבל כלל הלל עכ"ל. מ"מ זכורני בימי חור' בהיותי בעיר לוקא' ושמה הוו כמה רבנים מהר"ר משה כ"ץ ז"ל דהיה למדן מופלג ומהר"ר אברהם ביש כין ויתר לומדים ומהר"ר אברהם ביש כין היה אבל על אביו או אמו והתפלל תדיר וגם בר"ח שחרית התפלל מן ישתבח עד אחר שהתפלל י"ח בלחש ואז בא החזן ועמד במקומו והתפלל י"ח בקול רם והלל וקריאת התורה ותפילת מוסף הכל מתפלל החזן וכן ראיתי בחנוכה בלילה הראשונה שונה מתפלל האבל אך להדלקת הנרות שיש בהן ברכת שהחיינו שראוי לברך מתוך שמחה יש מהניחין (צ"ל מהנדזין) ואמרי' דאחר דלאו אבל ידליק הנרות:
וכן זכרני בהיותי במענץ שהיה מהר"ר זוילין ז"ל אבל על אביו והתפלל בערב חנוכה והיינו נושאים ונותנים בדבר אם האבל ידליק ג"כ הנירות או אחר שאינו אבל ונשאר המסקנה שראוי ונכון שאחר ידליק הנרות:
וכן ניהגתי אח"כ בכל מקום מתוך אגודת חברי' ורבותיי:
ואי טעמא שלהם לדחות האבל להתפלל ביום המילה דהמוהל מתפלל ויש אומרים סמך לזה רוממות אל בגרונם וגו' הא ליתא ולא נמצא דרשה זו בשום דוכתא רק הקטפים והדרשנים אומרים זה:
ואותו קרא נדרש בברכות הכי א"ר אלעזר כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר רוממות אל וגו' מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דעניינא שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וגומר ובפסוק נדרש לעניין דברי תורה:
ר' יודא אומר חרב פיפיות שני תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ כלומר למי הוא רוממות אל מי שלומד כו' ר' נחמיה אומר חרב הוא שאוכלת בשני צדדיה ונותנת חיים בעה"ז ובעה"ב לכן אמינא האי מנהגא דלא מקוים ולא מצינו בשו' דוכתי אין סברא כלל לומר שמבטל הא חיוב' דמחויב בנו לומר קדיש דכל מנהג' דלאו מנהג וותיקים אין לסמוך עליו כדאיתא בריש הפועלים ומייתי ראייה מן הירושלמי וז"ל מנהג מבטל הלכה וכתב בא"ז דווקא מנהג שנהגו ע"פ חכמי המקום פי' מנהג וותיקים אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה ה"ל טועה בשקול הדעת וכן כמה מנהגים גרועים לא אזלי' בתרייהו כו' עכ"ל וכן פר"ת בריש ב"ב וכן איתא בתשובת ר"ת. לר"י מאורלינש וז"ל גם כתב שאין לשנות המנהג מפני הלעז מנה"ג זה גיהנם למפרע שאם שוטים נהגו חכמים לא נהגו עכ"ל. והאי דמתפללים אבל הוא מצד חיובא ואית ליה סמך כדאיתא במדרש דר' עקיב' דרא' חד גברא דטעון טעוני' דעצים כו" ו בכמה דוכתי פשיטא דאין דוחין האבל להתפלל מחמת האי כן מנהג אף ע"ג שיש מקומות שיש מנהגים משונים זה מזה בההוא עניינא דקדיש דיש מקומות דאין אורח אומר קדיש כ"א פעם אחת ותושבים דוחים האורחים לומר קדיש וכן יש מקומות דאין מניחין האבלים להתפלל כ"א פעם אחת או פעמים אפילו הם תושבים בשבועה זה יש כח לכל קהילה או מדינה לעשות תקנה כרצונם ולהסיע על קינתה:
וכן איתא בתשובת מהר"י מולן סג"ל ז"ל. ויהיב טעמא לשני המנהגים וכתב דכיון דכל מילי דמתא מוטל על התושבים להחזיק הקהילה על יסודה ותיקונה ומכונה וכל מילי דהוצאת ב"ה עליהן מוטל להשכיר חזן ולקנות ס"ת ושאר מילי דמתא לכך מן הנכון הוא דתושבים דוחים את האורחים. וכן הא דיש מקומות דנהגו דלא להתפלל אבל כי אם פעם אחת בשבועה או פעמים וכה"ג גם לזה יש טעם משום דכמה אבילים עמי הארץ אשר אינם יודעים לומר הברכות והתפילה כתיקונם ואומרים טעותא ואיכא זילותא שעומדים. כל השבוע ומתפללים לכך תיקנו אפילו על היודעים להתפלל שלא יתפללו כל השבוע משום דלא ליתי לאנצויי כדאית' האי טעמ' על הא דעתה החזן קורא בתורה ולא הנקראים לס"ת אפילו היודעים לקרות משום דכמה בני אדם מחזיקי' את עצמם כיכולים כו' ואי היודעים קורין אז גם כן הם רוצים לקרות ואתי לאנצויי וגם שלא לבייש שאינם יודעים כדאיתא בסוף מסכת בכורים דתקנו דכהן יקרא הפרשה ארמי אובד אבי משום שלא לבייש כו' וכן יסד הפייט במערב דשבועות בביכור וז"ל כן מקרין קורין איני יודע מלהכסיפה. אבל היכא דליכא מנהג קבוע על פי חכמים וליכא שום תקנה קבוע שעשו בני המדינה או קהילה פש פשיטא דאין מוחין לאבל להתפלל והמוחה באבל כאלו מוחה באדם מלעשות מצוה וכאלו גוזל המת כדאיתא בה"ג בפרק ע"פ וז"ל דאמרינן במדרש כל השותה מים במנחה בשבת כאלו גוזל. מתים כו' ורבינו משולם הנהיג כו' והשיב לו כי מצא במדרש דגריס כל השותה בע"ש במנחה וטעמא משום דעייפו מן הדין שסבלו כל השבועה ושותים לכך היה מקפיד לשתות במנחה בע"ש וכן איתא בהג"ה במיימו' פ"ל מכ"ש הכא דקדיש הוא נחת רוח למת ומצילו מדינה של גיהנם ומעליהו מכ"ש וק"ו שאינו למנוע האבל להתפלל ותו לא מידי רחוי"ל כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:
ענין ריב שלח לו מה"רל ורנ"ק לפסוק וכן פסק זאת