אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

מא

מ

כאשר באתה לפנינו האשה מרת יונטה ממדינות עולזוש' שכולה וגלמוד' מבלי בעלה. ר' נתן אילוזשר וספרה לנו אשר בעלה הלך ממנה ע"י אשר נגרש בגייסו' גע"קן ונפרד ממנה דרך אהבה איך שרוצה לשוט מעיר לעיר וממדינה למדינה על. פתחי נדיבי עמינו גומלי חסדים להביא טרף ומזון לפרנס' אשתו הנ"ל ובני ביתו ועתה יתר מעשרה שנים אשר יצא מאשתו ובניו אשר אהב ואומדנ' דמוכח הוא דניטל הוא מן היודים בעו"ה או בשבי או במיתה כי לפי הנר' אם אם היה עדיין בחיים ובלי עיכוב ועיקל לא עזב את אשתו אשר אהב וביתו כ"כ. זמן רב כאלמנות חיות ונתקיים בה נבואת ירמיה אשר חזה על ירושלים שנאמ' היתה כאלמנה וגו' וכאשר דרשינן בפ"ג דב"מ א"ר אלעזר ממשמע שנאמר הרגתי אתכם איני יודע שנשיכם אלמנות כו', אלא מלמד שנשיהם מבקשים לישא ואין מניחין כו' ואותו רבי נתן הנ"ל בעל אשה הנ"ל הפקיד מעותיו בארץ לועז ביד החר' לזן אחיו של הר"ג מהר"ר ענשכין ש' וכאשר רא' ההוא ר' לזן שלא בא הר' נתן הנ"ל אחר מעותיו כמה שנים דרש וחקר אחריו ואחר יורשיו לכן צוני לאחיו ר"ג הנ"ל לדרוש אחר הדבר כי ידוע להם שממדינת אילזוש הי' ההוא ר' נתן הנ"ל וכן עשה ההוא מהר"ע הנ"ל בחיי אחיו וגם אחר מות אחיו ר' לזן הנ"ל כי איש תם וישר הוא וחפץ להחזיר ממון לבעליו ולהוציא מתחת ידו מה שאינו שלו וכת' הדבר למהר"ר שמואל טריווש ש"י וליתר נכבדים ארץ לדרוש אחר יורשי ר' נתן הנכתב לעיל ועתה באתה לפנינו האשה האומללה מרת יענט' הנ"ל ובידה הביאה ראייה שהיא הית' אשת ההוא ר' נתן הנ"ל מה"ה ר"ג ור"מ ר' שמואל טריווש ש"י וכן מהר"ר שמואל מונטרל שי' ומן הנכבד החר' מיינשטר בילווזנגא וכן גם כתבו שידוע להם וגלוי לכל שאבד' כל אשר לה בגייסות ובכלל זה שטר כתובה שהיתה לה מן בעלה הנ"ל נאבד ג"כ ומהר"ר שמואל מונטרל כתב שמנהג' במדינ' ליטרגנן לעשות כתובה בתולה אלף זהובים לפחות ובאתה האשה הנ"ל לר"ג מוהר"ר ר"ע ותובע' ממנו הממון שהפקיד בעלה לאחיו הנ"ל לתת לידה. ובאתה בטענה אלימתא לזכות בנכסים ממ"נ כי וודאי הוא מת לפי אומדנ' דפרישות מאחר שלא בא ואת"ל עדיין הוא בחיים צריך ליתן אותו ממון הנ"ל משום מזונותיה שחייב לה בעלה ועתה. יותר מ' מי' שנים שלא נקט בדעתה לשלוח יד באותו מעות כל זמן שהי' רוח בקרבה בבריו' גופה להמציא די סיפוקה במעשה ידיה וגם גדלה ופרנסה בתה ובנה בן בתה הכל אותן השנים ועתה באתה בימים ולא יכולה עוד להספיקה במעשה ידיה ע"כ באתה עתה ליקח לרשותו מעות הנ"ל לכלכל שיבתה ור"ג מהר"ע אמר לזאת האשה מאחר שהמעות בידו והוא בעל דבר לא רצה להכניס ראשו ליתן לידה המעו' אם לאו ע"י רב או ב"ד כי הדבר צריך תלמוד וחילוקים יש וצריך פנים וגם חלש הוא ל"ע שלא יכול לעיין במילתא כפי הצורך ובקש ממני הפעוט חדל אישי' לעיין במילתא לתקנת האשה וברצון רוצה להוציא המעות רק שיהא נקי מה' ית' ומישראל הנה ד"ת לא ידעתי אך נ"ל ע"ז אע"ג דבזה רוב גאונים שווים שאשה אלמנה. שאבדה כתובתה גובה כתובתה כדאיתא במרדכי סוף הכותב על הא דתנן הוציא גט ואין עמה כתובה כו' כותב בעל החפץ אשה שאבדה כתובת' ונתאלמנ' או נתגרשה גובה אפילו תוספת' ומביאים ב' או ג' כתובת מקרובותי' ונותנין לה הפחותה שבהן. וכן איתא בסוף הנושא במרדכי מר' שמשון בר אברהם דפסק כר' יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד כו' וכן פסק מהר"ם הלכה למעשה וכן כל גדולי אשכנז וצרפת ואפי' תוספת גובתה דעא' הוי להו כב"ד של כהנים שהיו כותבים ד' מאות זוז וכן כתב ראבי"ה ע"ש מ"מ הכא בעובדא דידן אפילו אם היה כתובתה בידה ורצתה לישבע על כתובתה כתקנות חכמים אין לתת לה הממון מחמת פרעון כתובה דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים שכתוב בה כשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וזאת האשה צריכה להיות יושבת עיגונה כל ימיה שמא בעלה עדיין בחיים שלא שמעינן שום נדנוד או גילוי משום אדם שמת או טבע בנהר או גררתו חיה וכה"ג אע"פ דלפי אומדנא אמרינן אלו היה בחיי' ודאי לא איחר כ"כ מלבא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דלא עדיפא הא עובדא דידן מעיר שהקיפה כרכום וספינה מטורפת בים והיוצא לידון ותנן בפ"ג דגיטין שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה כרכום והיוצא לדון כו' שהן בחזקת קיימים ואפי' עיר שכבשוה כרכום כו' והיוצא ליהרג נותנין עליו חומר' החיים והחומרא המתים והתם אפילו לקולא דאוקמינן בחזקת חיים והוי גט והתו' מקשי' מ"ש דפ' המפקיד דחיישי' למיתה גבי ההיא סבתה דאישתבאי איהי וחד ברת' דאמרי' דילמא שכיב סבתה ולא מוקמינן אחזקת חיותה ומתרצין גבי שבוייה חיישינן טפי לחומר' לפי שעשו להם יסורים אבל גבי גט מוקמי' בחזקת חיותה א"כ. ה"נ אוקמי' אחזקת חיותה וכן לחד תירוץ שמתרצין דגבי גט הקילו משום עיגונא וכן גבי תרומה וקרבן אבל גבי סיבתה דלא שייך עיגונא חיישי' למיתה ומעתה תמצא לומר ה"נ חייש למיתה ז"א דהתם חייש לחומרא כו' כדאיתא בתוס' וז"ל אבל הכא אדרבה החמירו בנכסי' יתומים להחזיר' ובתה וברת' במיתה כו' ע"ש אבל משום חששה דמיתה יהבינן לה הממון דהוי קולא בתמיה וגם לאידך תירוץ דאמרי דגבי סיבתה דחיישינן למיתה דהגיע לגבורות ואמר רב הונא בפ"ג דגיטין ל"ש אלא זקן דלא הגיע לגבורות וכן שאלתי את פי האשה מרת יענט' הנ"ל ואמרה לפי תומה דלפי דעתה דבעלה הוא למעלה מס' שנים א"כ הנה הגיע לגבורות מ"מ מאן נימא לן להוציא ממון מחמת זה דגבי סיבתה הוי חייש לחומרא כדפ"ל ועוד שמא עובדא דידן למעלה מגבורות ואמרי' כיון דפלג פלג כדאיתא בפ"ג דגטין וכן התוס' פרק המפקיד סתרי חד תירוץ זה ע"ש וכן איתא במרדכי סוף יבמות דכתבו ה"ג וז"ל אם נפל ע"פ עדים במים שאין להם סוף נחתי יורשי לממון דגבי ממון אמרי' חייתה וגבי איסורה כגון להנשא החמירו עכ"ל ש"מ דכה"ג דיש עדים אז יורדים היורשים לנכסים וכן בה"ג איתא התם היכא דהתירה להנשא ע"י עדות גוי וכה"ג נוטלת כתובתה אבל בעובדא דידן דפשיטא דצריכה לישבע עמנו כי אין ראיה ולא עדות שמת או נהרג פשיטא דלא נוטלת כתובתה:

ומה שכתב בטענות מזונות ובאת לגבות ממון הנ"ל גם בזה חילוקים יש אתמר בפ' בתרא דכתובות ר' אמר פוסקים מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקים כו' אמר שמואל ומודה לי אבא בג' חדשים הראשוני' מ"ט שאין אדם מניח ביתו ריקם ופסקו שם הלכתא פוסקים מזונות כרב וצריכין אנו לבאר החילוקים דאי' שם כשמע בו שמת כ"ע לא פליגי' דפסקינן ליה כי פליגי בלא שמעו בו שמת ופליגי דוקא דנפרד ממנה באהבה ואז אין לה מזונות ג' חדשים הראשונים מטעם דלעיל אבל נפרד מתוך קטטה אנן' סהדי דמבריח הכל ממנה כו' ע"ש במרדכי ועתה עובדא דידן הדין עם האשה לפסוק לה מזונות מכאן ולהבא אבל השנים שעברו פשיטא דלית לה כח לתבוע אפילו רב מודה בזה כיון דהספיקה במעשה ידיה ויתר טעמים ואיתא בפרק אלמנה ניזונות א"ר יוחנן משום ר"י בן זמרא אלמנה ששהתה ב' וג' שנים ולא תבעה מזונותיה אבדה מזונותיה כו' ופרש"י הטעם מדלא תבע' וודאי מחלתה אמר רבא לא אמרן אלא למפרע אבל להבא יש לה ואמינא אפילו אלמנה דלא מצי היתומים למימר לה צאי כו' אפ"ה. אבדה למפרע מטעם מחילה כפרש"י מכ"ש אשה שהלך בעלה ממנה דאיכא תרי דשמא אמר לה צאי כו' וכן ודאי מחלתה לגבי בעלה כדי לחבבה. וכן דעת נשים לקמץ כל זמן שבעלה חי' וק"ל. ובעובדא דידן נפרד בעלה ממנה באהבה ובר מן דין דלא יהבינן לה אלא ע"י שמסרו לה ב"ד כדתנן אשה שהלך בעלה למ"ה ועמד אחר ופירנס את אשתו תנן אמר איבד מעותיו כו' ופסקינן הלכתא כוותיה ופסק מהר"ם דאין חילוק בין אב לאחר ואע"ג דבירושלמי מחלק בין אב לאחר דהא ר' דוסא פליג התם כו' ומספיקא לא מפקינן ממונא כך כתב מהר"ם כו' ע"ש אע"ג דרש"י פסק היכא דלוותה בין מאביה בין מאחר כגון שאמרה הלויני ואני אפרע אז המלוה תובע ממנה והיא תובעת את בעלה אך מחלק שם ה"מ היכא דאית לה טענה כו' והבעל לא טען שא שאמר לה צאי ומאחר דהוא בפנינו. ולא טען צאי אנן לא טענינן ליה אבל הכא עובדא דידן דליכא לפנינו הבעל וששהתה כבר שנים הרבה פשיטא דלא יהבינן לה מה שלוותה למפרע וכן כתב הסמ"ג שנוהגים שתלווה האשה בב"ד וכן איתא בתשובות ר"י ראובן הלך למ"ה והפקיד מעות ביד שמעון וציוה לו שלא ליתן לאשתו כו' כ"א לבתו ע"ש והאריך ופסק שיכולה האשה לתבוע מזונות מאותו ממון ז"ל ומה שאמרתי שהדין עם האשה לתבוע מזונות מאותו ממון לא ליטול מה שלוותה ואכלה קודם שפסק לה ב"ד מזונות כי אחר שפסק לה יש לה משל בעלה משם ואילך מה שפסק לה ב"ד כו' ע"ש אע"ג דהמיי' בפי"ב והאלפס בפ' בתרא דכתובות פסקו דמה שלוותה אפי' שלא בפני ב"ד צריך לפרוע מ"מ אפשר דסבר כראבי"ה דפי' משום ריב"א. וצריכה לפרש שם הלוואה ובפני שני עדים מלוה אך התוס' פליגי על האלפס ומיימוני ומפרשים הא דאמר לקמן לוותה ואכלה ועמד' ומיאנה כו' ודייקי' טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה מיירי כשפסק לה ב"ד עיין בהג"ה מיימוני ובמרדכי וכן נמי משמע בלשון רש"י ועוד יש לחלק תאמר דוקא כשבא הבעל כייפינן לי' לפרוע מה שלוותה שלא על ידי ב"ד אבל שלא בפניו אין ב"ד יורדין לנכסיו לפרוע מה שלוותה שלא ע"י ב"ד וכן משמע בהדיא לשון המיימוני והאלפס ע"ש ועוד יש לחלק ביתר חילוקים ועת לקצר כי דרשתי האש' הנ"ל אם לוותה הרבה ואמרה שאינה חייבת כ"כ דבר חשוב ואכן בזה ליכא נדנוד שהדין עם האשה הנ"ל לתבוע מזונות מן הממון הנ"ל מכאן ולהבא לכן צריכנא לבאר הא דינא אתמר פ' אלמנה ניזוני' כיצד מוכרת א"ר דניאל בר קטינ' אמר רב הונא מוכרת לי"ב חודש ולוקח מפרנס אחד לל' יום רב אדא אמר מוכרת לששה חדשי' ולוקח מפרנס אחד לל' יום. ופסק אמימר הלכתא מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחד לל' יום ש"מ דאין נותנין לידה פרנסה רק כדי ל' יום ואין לומר תאמר דוקא אלמנה אבל אשה שהלך בעלה למ"ה נותנים לה יותר ז"א מניין לחלק ועוד הא אדרבא הא עדיפא טפי כדאי' במרדכי על מעשה בכלתו של ר' שבתי שתפסה דסקי' מליאה מעות ולא הי' כח ביד חכמים להוציא מידה וע"ש. ומחלק שם דמש"ה אין כח לחכמים משום דתשבע על פרעון כתובתה כו'. מעתה עובדא דידן שמא לא באה לידי שבועה כאשר אבאר לקמן אי"ה:

ועוד איתא שם לאו דוקא אלף זוז רק מה שראויה לה לי"ב חודש וכן אם באתה זאת האשה לתבוע מזונות יש דיעות שצריכה לישבע אע"ג דהלכתא כחנן דתנן מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אמר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה הא איתא במרדכי ה"מ כששמעו בו שמת וברור שסופו לישבע על גביית כתובתה. אבל בלא שמעו בו שמת שמא היא תמות בחייו ולא תבא לעולם לידי גיבוי הלכך נשבעת מיד ונוטלת אך איתא בטור א"ע דפוסקין לה בלא שבועה אפי' בלא שמעו בו שמת ובנידן דידן הי' ראוי להקל גם איתא שם בטור יש גאונים פסקו דאין פוסקים לה עד שתביא כתובתה דשמא מחלה עליה ואין לה מזונות אבל הרמב"ם והרא"ש פסקו אפי' אין כתובתה בידה ע"ש. עד הנה אסיקנא בהאי דינא דאיתא לקמן לפי הנראה ועתה אדבר בתקנה למצא תרופה להאומללה הזאת. אשר שכולה וגלמודה כאלמנות חיות זה כמה שנים וכן הוא תקנתה כאשר יש לה בת מבעלה ואין לה שום יורש יותר הראוי לירש הנכסים אחר מותה כ"א אותה הבת א"כ האי ממון שלה ושל בתה:

מעתה הקרוב לודאי שבעלה אזיל לעולמו ושבק חיי לרבנן ולכל ישראל צריכה האשה הזאת לשוב לביתה ולדבר על לב בתה שגם היא תשלח אחר ממון אשר יש ביד ר"ג מהר"ע אז מדינא צריך מהר"ע ליתן הממון לרשות הבת כי היא יורש' את אביה אם נתרצה זאת האשה מרת יענט' לתת לבתה כח לתבוע הממון ומבין שתיהם תגבו הממון. והבת תהא מוחזקת בהנכסים מטעם אפוטרופוס משום דשמא אביה קיים והיא תפרנס את אמה מאלו נכסים ותתני לה פרנסה אחת לל' יום כדפ"ל ותתנו שתיהם פטורין מחילי' למהר"ע האם והבת אע"ג דגם בזה יש חלוקים שמא האב עדיין קיים ואמרינן היורד לנכסי רטושים מוציאין אותו מידו מכ"ש שאין נותנין לידו וכן פלוגתא דרב ושמואל אם מורידין קרוב לנכסי שבוי ופליגי בלא שמעו בו שמת אבל כששמעו בו שמת ד"ה מורידין ואע"ג דהלכת' כשמואל דמורידין מ"מ כ"ע מודה ביוצא לדעת דאין מורידין דהיינו נכסי רטושי' מ"מ הכא יש למצא צדדים לתקנ' האשה דהא פליגי היינו דוקא במקרקעי מטע' דלמא אחזיק בהו ההוא קרוב אפי' באחי אמו ואפי' עביד עטרא כדאי' בגמ' שם, ואיתא בתוס' אע"ג דאמרי' בעלמא קלא אית לה מ"מ הכא החמירו בנכסי יתומי' וכן איתא בתוס' דגבי קרוב לא אסיק הקטן אדעתי' לומר לו אייתי ראי' שזה הגיע לחלקו וסבר שאמר אמת. אבל גבי נכרי אסיק אדעתי' לומר לו אייתי ראי' ע"ש בתוס' וכל זה דוקא במקרקעי אבל במטלטלי אין ריוח ברחוק יותר מהקרוב. כאשר כתב רב צמח גאון עיין באלפס דברי רב צמח גאון וכן איתא בשם ר"י הזקן וז"ל אבל במטלטלי עדיף לאוקמי קרוב דהא אין ריוח לאוקמי רחוק דאחר נמי מצי לאחזוקי כיון דלא בעי חזקה וכ"כ ר"ח וכ"כ ר"י הזקן עכ"ל אע"ג דתניא בגיטין ריש הניזקין דאין עושין אפוטרופא נשי' ועבדים וקטנים כו' א"כ עובדא דידן אין לתת הנכסים לרשות הבת בכח אפוטרופא. ודוחק לתרץ הא דאין ממנין ה"מ במקרקעי דצריך טורח גדול אבל במטלטלי מוקמינן דלא מבואר אותו חילוק בברייתא במאי מיירי ואי דייקי' בי' נראה דמיירי נמי במטלטלין ועליה קאי דאין עושין נשים כו'. אכן נ"ל דאינה קושיא דהא אין ממנין נשים לאפוטרופא זהו מטעם דנשים עצלניות הן ואין דרכן לצאת ולבא כדפרש"י וזהו דוקא כשאין להם חלק באותם נכסים ואין בהם שום תפיסת יד כלל אז אין ממנין אותו ב"ד לאפוטרופא אבל היכא דיש להן חלק בהן או תפיסת יד אז שפיר ממנין דמיגו דטרחי בחלק דידה טרחי בכולהו. וראיה מההיא עובדא דההיא סיבת' וברת' דאישתבאי דאמר אביי היכי לעביד לוקמי לנכסי בידא דאחת דלמא שכיבא סיבת', ואין מורידין קרוב לנכסי קטן אמאי לא מגל' אביי עוד קושי' דאין לאוקמי הנכסים בידא דאתת' משום דאין ממנין אשה לאפוטרופא אלא צ"ל מש"ה לא פריך זה. דמאחר דיש בהן חלק בנכסים שפיר מוקמינן מטע' דפרש"י וכן יש ראיה מהא דאיתא בפ' יש נוחלין דאמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשתה אלא אפוטרופא וזה אחת מתלת מילי דהוי כהלכתא בלא טעם כדאי' בגיטין סוף פ"ק ובפרק מי שמת ופרשב"ם ז"ל דכיון דלא שייר לפניו מידי איכ' למימר להכי כתב שיהיו כל בנים מחלקים לה כבוד כו' הילכתא בלא טעמא כו' שאנו סותרים את המתנה מדעתינו כו' עכ"ל ואי אין ממנין נשים כלל ולא הוי בשום פנים טובת יתומים אין סברא לסתור המתנה ולדון אותה דעשה מלתא דלא הוי בי' שום זכות וטובת ליתומים לעשו' אפטרופא ולעשות מילתא דכדי ודלית בי' שום תועלת אע"ג דגם דלא שכיח דלא לשייר מידי לבניו מ"מ אין לדונו לומר דהי' דעתו לעשות אפטרופא ולסתור המתנה בהא מלתא דכדי ודלית בי' צורך אע"כ דלפעמים הוי טובת היתומים כי הא דאית לה חלק באותה נכסים פרעון כתובתה. לכך דנין אותה שעשתה אפטרופא דמיגו דטרחי' בדידה כו' וכן מצינו בכמה דוכתה דתנן בפ' מי שמת האשה שהשביח' הנכסים השביחה לאמצע:

ואם אמרה ראו מה שהניח בעלי כו' ופריך בגמרא אשה מאי עבידתא ופירש רשב"ם וז"ל מאי עבידתא או תטול כתובתה ותלך לה או תטריח קמי יתמי ותהא ניזונות ומעשה ידיה שלהן עכ"ל ומשני הגמ' באשה יורשת כו' ופרשב"ם וז"ל אם אמרה ראה מה שהניח לי בעלי ונתרשלו ב"ד או יורשים להשביעה כ' ע"ש בגמרא ובפרשב"ם משמע דוקא היכא דאמר' ראו כו' חשבי' דהב"ד נתרשלו בנכסי יתומים אבל לא אמר' הא לא איכפת להו דהוי הנכסים ברשות האשה דשפיר טרחה בהו כיון דיש לו חלק בהן דהוא כתובתה וכן איתא בגמ' שם כשמשני באשה יורשת דפריך פשיטא ומשני מהו דתימא לאו אורחא למיטרח אע"ג דלא אמרה ראו קמ"ל פי' קמ"ל דאורחא למיטרח. וכן אח"כ פריך פשיטא על הא דתנן אם אמרה ראו כו' ומשני מהו דתימא בההיא הנאה דנפקי עלה קלא דאמרו טרחה קמיה דיתמי אחולי גבייהו קמ"ל. פי' דלא אחולי ש"מ דאורחא למטרח וכן משמע בפ' הכותב דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה או מחזר' לבית חמיה. ולא נעשית אפטרופא אין היורשים משביעי' אותה כו' ש"מ דאורחא לעשות אפטרופא בכה"ג כשיש לה חלק בהנכסים וכן משמע מסיפא דברייתא דהניזקין דאין עושין גופא נשים כו' ואם מינו אבי יתומים הרשות בידה מדנקט לשון רשות משמע דשפיר עביד והוי טובת היתומים וכן בגמ' שם הנהו יתמי דהיו סמיכי גבי ההיא סיבתה כו' אתי קרוביה קמיה דרב נחמן אמרו לי' מאי עבידתא פרש"י מי מינה אותה למכור כו' משמע דלא מינה אבי יתומים ומ"מ החזיקה רב נחמן על האפטרופס וכן עתה מעשים בכל יום שאנשים חשובים ממנין נשותיהם ולאפטרופא על בניו ולא שמענו פוצה פה ומצפצף לומר דלאו שפיר עביד א"כ ה"נ עובדא דידן מכ"ש ק"ו דשפיר דמי לעשות הבת אפטרופא על נכסי אביה דיש לה כח תפיסת יד מתרי צדדים דאביה קרוב לודאי דאזלא לעלמא ועוד דאמה זקנתה גם היא רצונה לאחותי הבת בנכסיה ואין תפיסת יד גדול מזו וק"ל לכן מאחר דמהר"ע חפץ להוציא המעות מתחת ידו עכ"פ מאחר דעוקר קביעת דירתו ממדינות זו וקבע דירתו למדינת לוע"ז והבת היא גדולה ואמרי' אפטרופוס לדיקנני לא מוקמי' ומפרשי התוס' לאו חייבו הב"ד לטרוח למצא ולהדר אחר אפוטרופא. לכן מצי מהר"ע ליהבי הנכסים לבת בהתר' האם כדפרשי' ובדיניה עושה שנתן להבת כדפרשתי כי אם הפקיד הממון ליד אחר אז לאחר זמן באי' עליו הבת והאם בתביעו' אלומתו' לאמור לו מי התיר לו לתת ממון שלנו ביד אחר דאין רצונינו שיהא פקדונינו ביד אחר לכן לפי השגתי ושכלו' דעתי יצא מהר"ע ידי חובתו בזה שנתן הממון להבת ולאם באופן כאשר ביארתי ויען אשר מהר"ע לא רוצה להוציא הממון מתחת ידו כי אם ע"פ הדין ובאו לפני לדון על כן פסקתי הא דלעיל לפי השגתי ורחמנא ליצלן משגיאות ויאיר עינינו מאור תורתו ושלו' על ישראל כח"פ משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה