שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
לט
כאשר באו לפני הנראה גומפרכט בכרך עם הרר"ש כ"ץ והחר' גומפכין ז"ל סג"ל לדין ובררו וקבלו אותי לדיין על חילוק דבריהם ברצון שניהם לקבל הדבר לדון לפע"ד ובכן נתרציתי לדון ביניהם אך ד"ת לא ידענא מ"מ את אשר בלבבי לפע"ד אפסוק ביניהם:
מה שטען הנר' גומפרכט ובא על הרר"ש כ"ץ מכח שותפות. והרר"ש כ"ץ השיב דלא הוי שותף. אלא שליח וסרסור בעלמא נ"ל דהדין עם ר' גומפרכט דהרר"ש כ"ץ הוי כמו שותף אע"ג דלית לי' זכייה להרר"ש כ"ץ בההוא בית מ"מ דמי שכירות הבית מוטל על שניהם:
כל אחד סך הקצוב לו מש"ה הוי שותפים בההוא דמי' וכיון דהחר"ג ס"ל נתחרט בשכירות הבית וכאשר אמר דמתחילה שהשכיר הבית כדי לעשות נחת רוח להרר"ש דא"כ מוטל על שניהם למיהדר אחר המשכירים את הבית וכשנודע הדבר לה"ר גומ' ביקש ר' מאיר להשתדל עם הררש"ך כאשר מבואר בהטענות:
והרר"ש נתרצה וגמר הדבר עם ר"מ פשיטא כלו' מה שעשה הררש"ך דהוי כאלו החר' גו' ס"ל נעשה דהא הרר"ש עב' כ"ד ע"פ החרגו' בשאילותו ועצתו וגדול' מזו אמרי' בפ"ג דגיטין בג' פרקי' מוכרי' את התבואה כו' למאי הלכתא לשותפים ופרש"י דבג' פרקים הללו למכור בלא דעת חבירו וא"צ לאימלוכ' כו' ואם מכר ונתייקר' אין עליו כלום. ש"מ מה שעשה השותף עשוי ולא מצי למיהדר בי' והמקח קיים אע"ג דר"ת ור"ח מפרשים שם בענין אחר מ"מ אינם סותרים דברי רש"י והאמת כך בפירושו וכן בפ' חזקת הבתים דקאמר שותף כיורד ברשות דמי וכן בפ' מי שהיו נשוי בתשו' מהר"מ וז"ל כל מה דעביד שותף במילי דשותפי' כיורד ברשות דמי בין לזכות בין לחוב' עכ"ל ואי' שם אפי' בשדה שאינו עשוי ליטע צריך לשלם ההוצאה וכן בהגוזל בתרא האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה"מ בשותפות כו' ע"ש וכן בכמה דוכתי'. אע"ג דאמר הרר"ש דכבר נסתלק משותפותו מיד כשבא החר"ג ואמר לו דידע בע"ה שרוצה להשכיר הבית. הא ליתא דמאותו בע"ה שדיבר הר"ג הוא הבע"ה שדיבר ר"מ ושניהם לדבר א' נתכוונו. לכך לא נסתלק משותפות עד שנגמר הדבר ע"י ר' מאיר, וכן מוכח קצת מדברי מהרר"ש עצמו דהוא עדיף משליח בעלמא דהא אמר דיש לו בטחונות על מה שמחוייב מדינא ואם היה שליח בעלמא למה לו הבטחון ולכך אין לדמותו לחנוני וק"ל ואאת"ל דהוי בדבר הזה שליח של ר' מאיר מ"מ הוי נמי שליח של הר"ג ס"ל כי הלך ג"כ בטובתו ומה שלא התחיל הר"ג. ס"ל בשליחות זה משום דלא ידע שיש אדם שרוצה לשכור הבית וליתא למילתא דהרר"ש שכתב שהלך דוקא בשליחות של ר' מאיר דנראה הדברים דכל מה שעשה הר"ש דעיקר עשה לטובת הר"ג כיון דהר"ג עשה עמו טובה בהא מלתא וכן מוכח מרוך לישנא דאמר קיימא לי וכפל הדברים לטובת הר"ג. ומעתה מוטל על הר"ג לקיים כאילו הוא עצמו נדר לר' מאיר דק"ל שלוחו של אדם כמותו. וא"צ ע"ז לא קנין ולא עדים אי ליכא כפירה אך מה שרוצה הר"ג לחזור משום דלא קבל קנין זה אפרשינן לקמן אי"ה וכן איתא במיימוני פ"א דה' שלוחי' וזה לשונו האומר לשלוחו צא ומכור לי כו' ועשה שליחותו ועשה כל מעשיו קיים ואין צריך קנין ולא עדים אלא באמירה ואין העושה שליחות בלבד וא"צ עדים אלא לגלו' הדבר אם כפר אחד מהן כו' עכ"ל:
וכן במיימ' בה' אישות ובמרדכי ובאלפס פ' התקבל וכן בס"א בפ"ב דקדושין ובכמה דוכתי':
מ"ש הרר"ש כ"ץ דלא קבל הר"ג קנין ע"כ רוצה לחזור ואומר דהביא הוא בחזקת הר"ג הכא עובדא דידן יש לחלק דאותה בית ג"כ לא היה בחזקת הר"ג ס"ל כי כשהלך לעירונים ואמר שלא רצה לישאר בהבית מיד לא הוי להר"ג שום זכייה בהבית על שנה הבאה נהי דחזר ואמר להעירונים שרצה לישאר בבית מכל מקום לא עשה על שנה הבאה שום חזקה חדשה או כסף כמו שקנה מגוי אלא דר בו על שכירתו של שנה זו ואותה דירה שדר בו לא שמיה חזקה לשנה הבאה וכה"ג איתא בתשו' ראבי"ה בפ' האומר בקדושין וז"ל על אשה שהשכירה בית מראובן לדר בו מפסח כו' והכניסה בביתו קודם פורים ולא אמר לה קני מעכשיו בחזקה זו כו' וחזר בו קודם פסח דיכול לחזור בו עכ"ל ש"מ מה שדר בה לא הוי חזקה וכל שכן הכא בעובדא דידן מה שדר בו הר"ג דלא הוי חזקה דמה התם דהיה הבית בחזקת ראובן והיה בידו להקנות לאשה עתה מיד ואפ"ה לא קנתה במה שדר בה כ"ש וק"ו הכא דלא הוי להעירונים בהכי שום זכות באותה שעה דמצי להקנות להר"ג דהא הבית מושכ' להר"ג עד כלות השנה כ"ש דלא קנה הר"ג הבית במה שדר בו על השנה הבאה וכן אמרי' בפרק האשה שנפלה גבי ההוא גברא דנפלה לו יבמה דאמ' איבעית פליגי מהשתא כו' ואמר רב אשי דלא מועיל אע"ג דאמר ר' יוחנן משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דקנה התם בידו הכא לאו בידו ש"מ היכא דלאו בידו להקנות ליה לא מהני משיכה ה"ה נמי קניית קרקע דדומה לזה כדאית' בתשובה וסוף התשובה דצריך המחזיק לגלות שלשם חזקה. הוא מתכוין ואפילו כי מכוין לאלתר להחזיק לא מהני בלא אמר ליה מעכשיו אפילו במילתא דאיתא בידו ואאת"ל דאמרו העירונים קני מעכשיו ותרצה לומר דאקני בידו להקנות כיון דהגוף הבית שלהן או כיון דבא הבית לידן בכלות השנה כדאי' חילוקים אילו פ' אע"פ דקאמר וז"ל התם גופא ופירא בידו דלוקח (פי' מיירי באומרת יקדישו ידי לעושיהם) הכא גופה בידה הוא כו' עכ"ל ש"מ ע"ש מ"מ מצי למימר דהקדש שאני דהוא ע"י אמירה בעלמא לכך חייל הדיבור על הזכות דאית ביה בההוא ביתא דאמירת להקדש עדיף ממסירת להדיוט כדאיתא בתשובה מה"רם בפ' שור שנגח ד' וה' ע"ש. אבל גבי הדיוט דצריך לעשות חזקה לא מצי לעשות עתה חזקה במידי דליתא עתה שלו ועוד הכא כיון דהבית בלאו הכי של הר"ג זהו גריעותא של הר"ג ודומה כאלו אמר לו לך ועשה חזקה בבית דידך כדי לקנות בית זה דבלאו הכי איתא בידו לנעול ולגדור כאשר ייטב בעיניו אם לא שעשה דבר חדש לשם קנייה. וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא דהכא לא נעשה מידי רק שאמר לעירונים שרוצה לישאר בהבית מ"ת הכא עדיפא דכיון דהבית כבר היה בחזקת הר"ג ומאחר שחזר ואמר להעירונים שרוצה לישאר בבית הדרא למילתא קמייתא וממילא נקנית ליה הא מילתא בלאו טעמא דהא כשחזר ובא הר"ג ואמר להעירוני שרוצה לישאר בהבית היה כח לעירונים לומר הן או לאו או להוסיף שכירות ככל אשר ייטב בעיניהן מן הדין ולא היה מועיל חזקה קמייתא. ומעתה אח"כ שרוצה לישאר בו לא חזר וניעור חזקה קמייתא דתיהוי שלו וברשותו דהא היה כח בידו לחזור בו ולומר שלא רוצה לישאר בו כיון שהוא קודם התחלת השנה וראיה דלא הוי ממשות בדיבור שאמר להעירונים שרוצה להחזיק הבית על שנה הבא כיון דהוא קודם התחלת השנה והי' כח בידו לחזור בו דהא חמיו של הר"ג בא להרר"ש אחר שאמר הר"ג להעירון שרוצה להחזיק ק הבית קודם התחלת השנה ואמר לו שרוצה ליתן לו רביעית מזהו' לפטור את חתנו הר"ג מן הנדר שנדר לו להשכיר הבית א"כ ש"מ דלא מועיל חזק' קמייתא והי' כח להר"ג לומר להעירונים שלא לישאר הבית כיון שהוא קודם התחלת השנה ולכך נמי לא מצי הר"ג לבא מכח דיניהם לומר דינא דמלכותא קנה (נ"ל גר' או) אבל באמירה בכה"ג כאשר מוכח מתוך דברי חמיו של הר"ג כדלעיל וכן דרשתי אחר הדבר בעירונים יודעים דתם ואמרו לי ג"כ הכי דהיה כח להר"ג לחזור בו כיון דהוא קודם התחלת השנה ולא עשה רק באמיר' בעלמא ומעתה כיון דהר"ג לא הוי בי' שום חזקה בהבית קודם התחלת השנה ובתוך כך נדר הרר"ש והר"ג להנר' גומ' להסתלק מן הבית והי' הדין נותן דזה כן דיכול אדם לסלק את עצמו בדיבור בעלמא. מדבר דלא הוי בידו עדיין כדאמר בריש הכותב ובפ' חזקת הבתים דאי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך כו' ואמרי' בגמ' מאי כתב אומר ומיירי בלא כדמוכח התם ש"מ אפי' בלישנא גרוע מועיל להסתלק באמירה בעלמא מכ"ש בלישנא טובה כדעובדא דידן וכה"ג איתא במרדכי בפ' המקבל בתשוב' ר' שמחה דבדברים בעלמא יכול המצרן לסלק את עצמו דדוקא כשא"ל זיל זבין יכול המצרן לסלקו דהוי הלוקח שלוחו ומה שא"ל זיל זבין הטעם כדפרישית דהיה מתרץ המצרן שמא יעלו לי' הבעלים בדמים מרובים אבל אי א"ל זיל זבין לנפשך לא בעינן לי' זכה הלוקח ומיירי בלא קנין כדמוכח באותה תשובה והיינו נמי טעמא דמצי לסלק את עצמו מדבר שלא בא לידו. וכן איתא נמי בתשובות מהר"ם בריש הכותב אע"ג דאין אדם מקנה דבר שב"ל יכול לסלק עצמו מדבר שב"ל אע"ג דהכא הר"ג ג"כ לא עשה עדיין שום חזקה בההוא ביתא רק נעשה עירין סמוך על אותה בית ובתוך כך התחיל שנה אחרת. ומש"ה החזיק בו הר"ג ס"ל אח' הנית"ל בתחלת שנה זו אי משום ההוא חזקה רוצה הר"ג ס"ל להחזיק הבית א"כ לא גרע הר"ג מעני המהפך בחרדה ובא אחר והחזיק בו כו' כדאיתא בפ"ק דב"מ ובחזקת הבתים ובקדושין בפ' האומר ופרשב"ם שם גבי נכסי גו' הרי הן כהפקר דמחזיקי' בו נקרא רשע אע"ג ג דמן הפקר זכה מ"מ כיון דזה הוציא מעותיו על ההוא בית נקרא רשע ה"נ הר"ג נעשה עירון דוקא על ההוא ביתה ונעשה הגמר והפסק ואפי' לפר"ת דפי' דלא מקרי רשע דאיהו דאפסיד אנפשיה שהוציא מעותיו קודם שמסר לו השטר או שאר חילוקי' אשר מחלק שם:
מ"מ הכא גרע טפי מכל הני דהתם כיון דהר"ג הבטי' להנר' גומ' להניח לו הבית וסילק עצמו לגמרי מן הבית קודם התחלת השנה ובתוך התחלת השנה ובתוך כך מהדר הר"ג אחר הבית והוציא ע"ז ע"פ של הר"ז כי סמכה דעתו של הר"ג כיון שהבטיחו ואח"כ רוצה להחזיק דן בר מן דין הר"ג דלא קיבל קנין ע"ז כי אין זה טענה נכונה והגונה כי קי"ל כר' יוחנן דאמר דדברים שיש בו משום מחוסרי אמנה היכא דסמכה דעתה כגון מתנה מועטת והכא עדיפא מדברים בעלמא כיון שהבטיח להניח לו הבית. ור' מאיר אמר לו בפי' שרוצה להוציא מעות ע"ז ולעשות עירון וכן עשה מעשה על ככה. ועוד הרר"ש והר"ג חפצים בו כמו הנר' גומפ' או יותר כיון דנתחרט בזה שהשכירו הבית וכאשר אמרו בפי' וכאשר מוכח מתוך דברי הרר"ש שאמר לר' מאיר קיים לי ואקיים לך וק"ל ונהי נמי דהוי כדברי הרר"ש דלא הוי רק שליח מ"מ שייך לקבל מי שפרע מי שמחוסר אמנה בדבר הנעשה ע"י שליח אם חוזר בו המשלח כאשר כתב ראבי"ה בפ' הזהב:
ולא איתפרש דינא מי שמחוסר אמנה היכי ליעביד. אכן גבי מי שפרע לעיל מיניה מפו' בתוס' דעשרה יוחסין:
וכן בתשובה בפ' הזהב איתא דש"ץ יעמוד על המגדל ואמר מי שפרע כו' ה"ה נמי גבי מחוסר אמנה הכי הוא דדבר הלמד מעניינו הוא:
ומ"ש האי בדיניה והאי בדיניה, וכן שמעתי על ר"ג מהר"ם ס"ל ז"ל דעשה מעשה בכה"ג והכא בעובדא דידן ראוי להחמיר ולא להקל ואם הר"ג ס"ל רוצה לישאר תוך הבית. על כל זאת אז צריך הר"ג לסלק הנר' גומפ' מן ההיזיקות השחדי' והמס מן חצי שנה דקי"ל כר"מ דדן דיני' גרמא בכה"ג היכא דברי היזיק' ויש לדמו' להא דאמרי' השוכר את הפועל וחוזר בו כו' דאין לו עליו אלא תרעומת ומקשי ר"י הא קי"ל כר"מ ומתרץ דמיירי דמצי להשתכר במקום אחר כו' אבל אם לא מצאו להשתכר נותן לו שכרו כו' ה"נ הנר' גומ' נעשה האי עירון על בית זה דוקא מטעמא דידיה דיהיב למילתא. דלא שייך לו כלל אלא להיות אצל אחיו וכפלו לתנאי כמה זימני':
ומ"ש הרר"ש וז"ל ואף מה שאמר שלא ידור כלל רק בבית הזה בטלה דעתו כו' איך שמשא ומתן במקומינו אפי' דר בקצה העיר זוזי דאינש כו' בלא טורח שכיחי בתים למיגר כו' עכ"ל. כל אילו דברים זכות וראיה להנראה גומפ' דמ"מ התנה דוקא על בית זה ולא על בית אחר כלל מטעמא דידיה דהא איכא בתים טוב' למיגרי ומ"מ חפץ דוקא בזה כו' א"כ הוי כמו פועל דלא יכול להשתכר במקום אחר דנותן לו שכרו ה"נ כיון דהתנה הנראה גימפ' דוקא בבית זה ולא באחרת הכל לפי התנאי ואין לומר לא דמי לפועל דהתם הבע"ה עשה ההיזק דמיד כשאמר לפועל עשה עמי היום ונתרצה הפועל נעשה ההיזק כלו' לא צריך הפועל לעשות שום מעשה אח"כ אבל הכא אחר שנדר הרר"ש להנרא' גומפ' הבית לא נעשה עדיין שום הזיקא עד שהלך הנראה גומפ' וגמר העירונים ומעתה עיקור גרמא ההיזק גרם הנר' גומפ' הא ליתא דמה שהלך הנר' גומפ' לעשות העירונים הלך ג"כ לטובת הרר"ש והר"ג דהוי כשלוחו כיון דהם מתחרטים בהבית ומהדרים אחר משכירים כדי להפטר מדמי שכירותו וע"ז הלך הנראה גומפ' לעשות העירונים ואח"ז חזר החר"ג מש"ה חייב לשלם ההיזק ומכח האי טעמא לחודי' נראה דחייב הר"ג לשלם בלא טעמא דגרמא דהנר' גומפ' הי' שלוחו של הר"ג והרר"ש לעשות העירונים כדי שיפטרו המה מדמי שכירות הבית והוי כאלו אמרו לשליח לך והוציא מעות עלינו כדי כדי שנפטרו מדמי שכירות הבית והלך השליח ועשה שליחות בלי שנוי ואח"כ חזרו לכך פשי' דחייבי' לשלם השליח כל מה שהוציא ע"ז:
ועוד נר' דהכא משום גרמא חייב נמי דכל האי חילוקים דאי' בתשוב' פ' הגוזל איתא הכא דברי הזיקא וגם ההיזק הי' בשעת מעשה. דכל זמן שלא חזר הר"ג לא נעשה להנר' גומפ' שום היזק וכל אותה זמן לא הי' הבית בחזקת הר"ג מטעמים דלעיל כיון דסילק את נפשו מן הבית קודם התחלת השנה וכל מה שדר בה לא עשה לשם חזקה:
א"כ אח"כ כשבא הר"ג וחזר בו ואומר שרוצה להחזיק הבית לעצמו כבר נעשה העירונים א"כ ההיא שעתה נעשה ההיזק בשעת חזרה ואז ברי הזיקא ואיקרי נמי בשעת מעשה ודומה למחיצת הכרם שנפרצה כו' דאמרי' שם דכיון דע"י יאוש אסור הזרעים הוי כמו שעת מעשה. וגם האלפס כתב גבי מראה דינר לשלחני כו' דאי מוכח מלתא דעלי' קסמוך לא צריך לאודועי' לחייב לשלם. והנה עובדא דידן מוכח ומוכח הוא ועוד האי גרמא דידן גרוע טפי משאר גרמות כדאיתא באותה תשובה הואיל ומרויח לגוי ומפסיד לישראל ע"ש. אבל אם החר"ג רוצה לישאר בהבית ואותה בעל הבית רוצה לעמוד בחוץ אז טרם כל מילי צריך אותו בע"ה לקבל עליו על אמיתותו בלי ערמה ומרמה ע"ד ב"ד שהמניח (נ"ל שהמניעה) הוא דוקא מצד זה ולא מטעם עסק או נולד אחרת. כ"א דוקא מחמת זה שלא רצה החר"ג לפנות לו הבית. אכן אם אותו בעל בית רוצה מ"מ לבא ולדור כאן ולשכור בית אחרת אע"פ שנשאר הר"ג תוך הבית ע"ז לא באתי לידון כי הנראה גומפ' אמר זימנין סגיאין שאחריו לא רצה לבא כלל בעת הזאת כ"א תוך הבית הזה אף אם לא יראה ולא ימצא בדברי גומפ' אז אדין ביניהם כפי התואר והענין בעת ההיא:
ועתה באתי להשיב תשובה על מקצת דברי הנראה גומפ' הרר"ש לפי סברתו ומה שטען הנראה גומפ' וז"ל תצוה עליו לפנות הבית כו' כיון שאמר לפני רב העיר וטובי הקהל כו' עכ"ל ור"ל הנראה גומפ' דהוא כמו קניי' דלא מצי למיהדר ביה אין נראה דוקא. אם טובי העיר עושים שוספשר או כה"ג כל מה שנעש' על ידם ההוא הוי כמו קניי' אבל אם שומעים דבר מפי שני' דרך העברה בעלמא ולא ע"ד וועד אין בו ממש וחזקה להחשיב כמו קניין וכן משמע בתשובת מהר"ם וז"ל וכ"ש במעמד טובי העיר לא בעי קניין אם עושי' שום פשרה עכ"ל. מ"ש הרד"ז וז"ל לפי דבריו יש לו סברות וטעמים כו' עכ"ל וכן אח"כ כתב וז"ל בקשתי לצאת ושלא לחזור. אך מיאן ונתן טעמים וראיות תשובות חבילות עכ"ל:
לא ביאור שום טעם ואפי' הי' נותן טעם לדבריו לומר דעתי הי' ע"מ כן או כה"ג אינו כלום כי דברים שבלב אינן דברים כדאיתא בכתובות פ' אלמנה ניזונית ובקידושין פ' האיש מקדש אף גם הטעמים אשר נותן דמשום חתן הדר בבית חמיו אינ' נוהגין עתה כאשר כתב הוא עצמו. וגם דוקא חתן הראשון כדאיתא שם בערבי פסחים וכן הטעם שכתב משום עשה. דכיבוד דברי רוח הוא וק"ל מ"מ הי' להחר"ג לקיי' דברו ולשכו' בית אחר' המבלי בתי' במעגנץ כאשר כתב הוא עצמו וז"ל הלא המקום הזה בתים וחצרות כו' לבד בתים קטנים וגדולים. כו' עכ"ל ומה אית ליה למימר שאין צריך להעלות בדמי' או שמא מפסיד מערופי שלו אי משום הא היינו חזרת משום פסידה דממעט ממון דהיינו משום יוקרא וזולא וגריע טפי הכא בעובדא דידן דאלו הדברי' לא נתחדשו ונולדו אח"כ אלא בתחילה היה יודע ג"כ וגם הלא כתב הוא עצמו וז"ל אף אמ"ן יודע איך המש' ומתן במקומינו אפילו היה דר בקצה העיר כו' עכ"ל הלא אמר רב לרב כהנא הפוך בנבילות' ולא תהפיך במילי ומ"ש וז"ל ומעולם לא הזכיר ר' מאיר נגדי רק שהוצרך להוציא שחדים על ככה לעשות עירון ולא הזכיר שום נתינת המס ואמרתי אל לבי כו' עכ"ל אומר אני כיון דאמר לעשות עירון זהו פי' לעשות המס כאשר מובן בכל העולם ולישנא דעלמא הכי הוא ומה ששם ההר"ש על לבו לעשות עירון על תנאי כבר כתבתי דברים שבלב אינם דברים ואע"ג דמקצת בעלי בתים עשו העירוני בתנאי הלא ג"כ יש מהן עשו בלא תנאי לכן לא מיקרי שינוי הוא משאר שוכרים ואיפשר אפילו אותם שעשו תנאי עשו משום שהיו פוסחים על על שתי סעיפים בשעת עירוני' ולכן נתנו טעם ואמתלא להפיס דעתן של העירונים שלא יאמרו שבאו לרמות אותה ולא היו מקבלים אותה ואפשר אפילו שינוי הוא משאר שוכרים במידי בהוספה או בגריעות' בזה לא הפסיד זכותו רק שלא שינה דבר מן התנאים אשר היו ביניהם כי הנר' גומ' סמכה אדעת' עכ"פ שיקיימו דבריהם מאחר שהיה טובתם כאשר הותנה ההר"ש בפי' קיימא לי ואקיים לך:
ומ"ש וז"ל וכי אפשר שישכיר מס דווקא על בית זה ולא הודיעני בכמה כו' עכ"ל זה מילתא דתומהן הוא כי מה נפקותא היה להרר"ש להודיעו דמסתמא בההיא שעתא לא עלתה על דעתו לאהדורי:
ומ"ש וז"ל והיאך מצי למימר שסומכו עלי כו' ואשר כמה פעמים הזהירני ר' מאיר לילך ולהושיב אל הר"ג והזכיר שמו כו' עכ"ל זה אינה ראייה דר' מאיר מתיירא שמא הרר"ש לא דיבר כל הדברים להר"ג ברור היטב ויסמוך הרר"ש על דעתו ששמע מהר"ג ס"ל מתחיל' שנתחרט בשכירות הבית ושמא תוך כך לבשה רוח אחרת הר"ג ורוצה לישאר תוך הבית או יכפור הר"ג הדברים אשר היה בינו לבין הרר"ש ואז יהיה להנר' גומ' תערומת עליו וזה לא ניחא לר' מאיר דתיהוי להנר' גומ' תערומת עליו אע"ג דהרר"ש צריך לשלם אז כל ההיזק מ"מ לא נתקרר בזה דעת הנר' גומ' כי הוא חפץ בבית לוי לכן הזהירו לילך להר"ג ולכך ג"כ אינה ראייה מ"ש וז"ל את"ל שאמרתי תסמוך עלי ותמצא בשום דוכתי דמהני כו' ה"מ כשיש בידו לתקן כו' עכ"ל הכא מיקרי בידו לתקן דאפי' אם הר"ג ס"ל כפר כל הדברים או שאמר להרר"ש בתנאי וכה"ג מ"מ היה ביד הרר"ש לתקן ולסלק הנר' גומ' מכל הזיקונו ואז עשה הרר"ש ככל אשר מוטל עליו ויצא י"ח:
ועוד איקרי בידו לתקן דהיה לו ליקח בטחונות מהר"ג כגון ע"י ק"ס וכה"ג ואי לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשיה כיון דאמר שיסמוך עליו. אך הראייה שהביא הרר"ש מן צא וקדש לי אשה כו' דאיהו לא מצי לקדש כו' אינה דומה כלל דהתם מיירי דהמשלח גופיה לא מצי למקדשי הני קרובות בההוא שעתא דעשאו שליח משום דהוי הקרובה נשואות לכך מותר עתה בהו המשלח אע"ג דעתה הן פנויות ומת השליח מ"מ מותר בהן כיון דמתחילה בשעת שעשאו השליח לא עשה. שליח להני נשי כי לא הי' אפשר בההוא שעתא לקדשם ומעתה אפילו אם מקדש השליח אח"כ אחת מהן כשהיו פנויות אינה מועיל דלא עשה שליח מתחילה לכך כי בשעה שעשאו שליח לא היו ראוים לקידושין וכן איתא בהדיא הטעם בפ' הריני נזיר ובאלפס ובס"א בפ' האיש מקדש אבל כל מה שאדם יכול לעשות בעצמו מצי לשווייה שליח וכן פלוני שזרק צרור לים ליתא בלהבא זהו משום דלא הוי שבועה ביטוי אלא כשהן וודאי בידו בשעת שבועה ואינו תולה באחרים וזה בשעת שבועתו לא שמע מפלוני כלום ושמא ההוא פלוני נשבע כבר שלא רצה לזרוק צרור לים או שונא לו ולא רצה לזרוק לכך הוי ש"ש דבשעה שיצא מפיו הוי שוא אבל הכא הבטיחו הר"ג ואמר שרוצה לסלק את עצמו מן הבית וגבי פלוני שזרק צרור אפשר אם מתחלה שמע מפלוני שרצה לזרוק צרור לים כה"ג הוי נמי ביטוי:
ומ"ש וז"ל אף מה שאמר שלא ידור כלל רק בבית הזה בטלה דעתו כו' ולא מצי למימר בההוא ביתא ניחא לי טפי כו' עכ"ל כבר כתבתי דהנראה גומפ' יהיב טעמא למלתא דניחא ליה בההוא ביתא וכן התנה בפי' וקפיד וכפליה לתנאי כמה זימני ומאי דאתני אתני וע"כ הוה קפידא דהא שכיחא בתים הרבה פה כאשר טען הרר"ש עצמו ועוד שאלתי הרר"ש איך נקט בדעתי' מה דעת של ההוא ב"ה דמהדר דוקא על בית זה והשיב לי אמינא בלבי זקן הוא וצריך לישב דוקא סמוך לב"ה. אבל התם סתמא דמלתא לא הוה קפידא וגם לא התנה דוקא לעשות עמו ועוד מה אולמיה האי ב"ה מהאי ב"ה והמעשה שהביא מן הטור אינה ראיה דמשכון שהניח לא הוי כלום כדאמר בפרק קמא דקדושין מנה אין כאן משכון אין כאן אם כן הוי דברים בעלמא וגם לא ברי היזיקא דרוב בשטרות יהיה או פלגא ופלגא וגם לא סמכי דעתו דשמא יהא הפסידו מרובה כאשר היה האמת:
ובמתני' (צ"ל ובמתנה) ומרובה לית ליה משום מחוסר אמנה וגם אפילו בשעת חזרה לא הוי ברי הזיקא דאפשר דאח"כ נתייקרו טריפות ויעלו לו לאותה דמים אשר שם מתחילה אבל הכא הר"ג לא נתן להנר' גומ' מאומה אלא אדרבא קיבל ממנו מתנה שיפטר מדמי שכירות הבית לכך סמכה דעתה כדלעיל ומה שהביא ראיה מן המלמד שחזר כו' ליתא אלא כשקנו מידו כו' עכ"ל אינה דומה כלל דהתם מיירי ששם המלמד קנס עליו אם חוזר והוי אסמכתא דהוי דאי וכן איתא בהדיא בסמ"ג אך המרדכי קיצר דברי הסמ"ג והיה הדין נותן דאפילו ע"י ק"ס לא יהא מועיל אם לא הטעם שנתן הסמ"ג לכך לא שייך כלל עובדא דידן:
ומה שהביא ראיה מההיא תשובה דאיזהו נשך תשובה דמצא אינו דומה כלל דמוכר לא חייב מאומה דהוי אסמכ' כדאי' שם ואע"ג דא"כ אמר תנו לא הוי קנין בטעות כדאיתא שם ולכך לא הוו שם אפי' מחוסר אמנה הם האריכו אבל אני באתי בקצרה וק"ל ומ"ש וז"ל אני הנרדף גומ' מתרעם וקובל על הנר' גומ' שגורם היזק הניכר כו' מיד נפטר הדר"ש כו' לתת לסיוע ב' זהובים עכ"ל ע"ז א"צ להשיב עתה כי לא באין לפני עתה לידון על ככה סיומא דמלתא אכתוב למען ירוץ הקורא בו אם הר"ג רוצה להחזיק הבית ואז אם אחיו של הנר' גומ' רוצה לישאר בחוץ אז צריך אחיו של הנרא' גומ' לקבל. עליו בפני ב"ד כאשר הוא שם בלי עומד על דעתו שהמניעה הוא דוקא מצד זה ולא מטעם עשק או נולד אחרת כ"א דוקא מחמת זה שלא רצה הר"ג לפנות לו הבית והוי הר"ג מחוסר אמנה וכן צריך ש"ץ להכריז בב"ה בשע' שאומרי' אשרי וז"ל גומפכין חזר בו מדבריו שאמר שרוצה להניח הבית לגומפרכט לכך הוא מחוסר אמנה וכן גם ישלם הר"ג להנר' גומ' שחדים והמס מחצי שנה אך אם העירונים רוצה להעליל את הנר' גומ' ולתבוע המס מכל השנה מ"מ אינה חייב הר"ג לשלם כ"א המס של חצי שנה. כי אין זה דינא דמלכותא כו' והנר' גומפ' ילך עם הרר"ש והרר"ג לנסות עם העירונים בכל מאמיצי כחם בלי עו"ע אם יכולים להשתדל עמהם שימחלו על המס לגמרי. ואל ימאן הנר' גומ' כלל להשתדל בטובה לכל צרכיה ותוך ג' ימים יהי' יהי' הבריר' להרר"ג לברור אחד מן הדרכים ואם בירר לפנות הבית יהיה לו זמן ל' יום. ואם יבא איזה חילוק ביניהם בפסק הלזה הן בחילוק ביאור מקצת הדברים או שלא מבוארים היטב לכל צרכיהם בכלל ופרט אז יבאו לפני ואפרשנו. ואל יעשה שום אדם פי' לפירוש ובכן יהי' שלום על ישראל ואיש על מקומו יבא בשלום כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:
זה טענות גומפרוכט בכרך על פסק הנ"ל: