אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

לח

לז

יען אשר אני רואה דמקצת בני אדם נושאים סנדליהם לב"ה ואיכא זילות רבה מכמה טעמים כדבעינ' לפרושי לכן אני אבאר בקיצור ולעשות גדר והרחקה שלא לעשות עוד תנן בפ' הרואה פרק בתרא דברכות לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובסנדלו ואפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו וכו' וכן תנא בריש פ"ק דיבמות וטעמא בכל הני משום שהוא דרך גנאי ועראות כדאי' שם אכן בסנדלו ובמנעלו איכא איסורא טפי משום דמדבק בהו מידי דמאיס וכל דבר דמאיס ילפינן ק"ו משק דאפי' לפני מלך ב"ו אין דרך לילך לפניו במידי דמאיס ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכן מדבק בה צואה והוי ריח שיש לו עיקר ואסור להתפלל כשהן שם. ובהני דינים א"צ להאריך ומהאי טעמא יש ארצות שאין מתפללים רק יחפים בלא מנעלים. אכן באלו מדינות אין דרך ולאו אורח ארעא לילך יחף וגנאי הוא לכן אין חולצין מנעלים ומ"מ יש ברוב מקומות לפני ב"ה ברזל או עץ לקנח בו המנעלים כדי לנקותם מכל צוא' וטינוף אבל סנדלים אין יכול כ"כ לנקות' כי הם מחוקקים למטה. ועוד דאין אדם מקפיד כל כך דרך הוליכה לדרוס על כל מיני טינוף בסנדלו כי אדם מסירן מרגלו בביתו כשירצה. ואינה מקפיד אם הם מטונפים. ומעתה כשמכניס אותו לב"ה מכניס טינוף לב"ה ועוד כשאדם דם נוגע בהם לנשאם בב"ה הי' ראוי ליטול ידיו אח"כ וב"ה שלנו נקרא מקדש מעט וצריך לנהוג בו קדושה וזכרני כשהייתי פה בק"ק בנבערק בימי חורפי שהי' תקנה על פי גדולים מקודם שלא לישא הסנדלים לב"ה. ומחמת שיש כמה מבולבלים או ליצנים המבלבלים הסנדלים או מטמינים או לוקחים אותה כדי לצעורי וכה"ג לכן היה גם באותה תקנה ע"פ החרם שלא ליקח שום אדם סנדלים של חבירו או לבלבלן או כה"ג. עתה באתי לחדש אותה תקנה ולהחזירה ליושנה וכן ג"כ אני מסכים עם אותו חרם. ומזהיר אני כל בר נש שלא לפרוץ גדר לישא סנדלי' לב"ה וכן שלא לבלבלן או ליקח הסנדלי' והשומע לי יתב' מא"ה ב"ה כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

עיין לקמן אחר תשובה זו סידרתי תורף הטענות ועי"ז בקל להבין הפסק:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה