אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

לז

לו

עוטה כשלמה אורה יצילכם מכל צרה לאלופי התורה ואמירת' אמיר' ברורה וכל טוב מהן לא נעדרה והאדון יציל אותך מכל רע גזירה:

האנשים הישרים אשר מידתיהם כשרים עמודי ארץ עומדי בפרץ מורי נבוכים בערץ' מרנן ורבנן ריש גלוותא יצ"ו:

והנה מרנן ורבנן ריש גלוותא מהודענא לכון על דבר הגט שנתן הח"ר מענכן בן הנ"ר מאיר וויישנויא לבת הח"ר זעמיל עפשטיין:

ואנכי השפל חדל אישים הייתי הסודר לסדר הגט והי' לי קצת ספיק' בשם ר' זעמל והוא נקרא משולם לס"ת והוא שם הקדש שנתן לו אביו בשע' מילתו:

והכינוי של חול של משולם הוא זלמן הוא השם שנתן לו אביו ואמו מעריסתו בשב' שהולכ' עמו לב"ה שקו' הו"ל קרייש וזהו עיקר שם של כינוי מההוא גברא. על שם משפחתו כאשר מצינו הרבה זלמן שנקראים משלם ומקצת זלמן נקראים שלמה ויש יקותיאל ויש אליקים כל אחד ע"ש משפחתו ויש לההוא גברא עוד כינוי והוא זעמיל שניתן לו אח"כ וע"ש היופי קורין לו בני אדם הכי כלו' נקי ולבן כסולת נקייה ורוב העולם קוראי' אותו זעמיל ופורת' זלמן והייתי מסופק אם יש לכתוב זלמן קודם לזעמיל כגון משלם הלוי המכונה זלמן והמכונה זעמל כיון דזלמן עיקר השם אע"ג דזעמל הוי רגיל טפי או אם לכתוב זעמיל קודם ולקמן אבאר הטעם:

וכן הייתי מסופק אם לכתוב חד המכונה על שניהם כגון המכונה זלמן זעמיל:

או תרי המכונה כגון המכונה זלמן והמכונה זעמיל והי' פה בלא"ה ה"ה מ הרן עפשטיין סג"ל ושאלתי ממנו כל הספיקות ושקלנו וטרנו בדבר עד שגמר דעת מהר"ן לכתוב משלם הלוי המכונה זלמן והמכונ' זעמיל:

וכן ג"כ הי' מסקנתי ודעתי במיעוט שכלי ואח"כ כתבתי הדבר לר"ג מהר"ד שפרינץ ושאלתי ממנו אם לכתוב חד המכונה או תרי המכונ' והשיב לי דדעתו לכתוב תרי המכונה וכן שאלתי מהרר' מאן שי' והאריך לי מאוד אם צריך לכתוב תרי המכונה. והי' שקיל וטרי' דדיי חד מכונה על שניהם ומ"מ בסוף רפי' בידי ונתתי הגט וכתבתי רייכצא בת משלם הלוי המכונה זלמן והמכונה זעמיל וגם חבירי י אשר פה עמדי הסכימו לכתוב תרי המכונה אכן בזה לא היינו שוה דיש הי' דעתו לכתוב זעמיל קודם ודעתי הי' לכתוב זלמן קודם וכן כתבתי וטעמא דידי אע"ג דרובא דעלמא קורין אותו זעמיל וה"ל למיכתב זעמיל קודם כדאמרי' גבי ההיא דקרינן לה רובא מרים ופורתה שרה דכתבי' מרים וכל שום כו' וי"ל דשאני התם דהוי שני השמות עיקר לכך כתבינן שם הרגיל קודם אבל בנדון דידן דזלמן הוי העקר דוקא דהוא שם דקורין לו ע"ש משפחתו אע"ג דזעמיל רגיל כתבינן העיקר קודם כדאמר גבי מי שנשתנה מחמת חולי אע"ג דקורין אותו תדיר בשמו הראשון כתבי' שם האחרון קודם דהוא העיקר ש"מ דהעיקר עדיף ף מרגיל אע"ג דיש לחלק ולומר תאמר שאני התם דכוונת דההוא גברא לעקור שם הראשון ע"י שם האחרון הנותן לו בחוליו מחמת שינוי השם דשינוי השם שינוי מזל ולכך כותבין שם האחרון קודם אע"ג דאינה רגיל אבל בעובדא דידן הוי זעמיל ג"כ קצת עיקר דלא עקר ממנו. מ"מ דומה קצת. כיון דסוף סוף זלמן עיקר טפי כיון דהוא השם דקורין לו ע"ש משפחתו ועוד דההוא משלם נמי בימי חרפותו כשעמד על דעתו לא רצה להשי' לשום אדם דקורין אותו זעמיל כדי לעקור אותו שם:

ול"ל אדרבה מזו תוכיח איפכא דהאחרון הוי דוקא עיקר דהא נשנתנה שמו מחמת חולי הוי שם האחרון עיקר וא"כ הוי לי' למיכתב זעמיל קודם. זה אינו דומה כלל דוקא התם הוי שם האחרון עיקר הנותן לו בחליו כדי להשתנות מזלו לטובת החולי דשינוי השם שינוי מזל ודעתו לעקור שם הראשון ממנו אבל הכא מה שקורין אותו זעמל ע"ש היופי אינו ברצונו ואדרבה אינה ניחא לי' כדפי"ל. ועוד דלא בא רק להוסיף ע"ש הראשון מחמת יופי ולא לעקור שם הראשון. ולכך שם דקורין לו אבהתנא הוא הוי עיקר השם ועוד דכל איגרת דשלומי' חותם שמו הלוי זלמן זעמיל זלמן קודם ואח"כ זעמיל:

ועוד דחותם שמו זעמיל לאו דכוונתו דשמו כך. רק לראשי תיבות על עיקר שמו ולכך הוא עושה נקודות על זעמל בכל הכתבים כי זעמל ר"ת זלמ"ן עפשטיין משלם לוי. ואל תשיבוני מה ראי' יש דחותם שמו זלמן באיגרת שלומים הלא קריאת השם שקורין לו בני אדם עדיף ממה שהוא חותם. וראי' שכתב בס"א. וכן בטור א"ע דאם חניכית ניכר לכל והכל קורין אותו בו אלא כשהוא חותם או קורא בתורה. אז סגי לכתחילה בחניכה לחודיה. אבל איפכא לא מצינו בשום מקום דכשר לכתחילה בשם שהוא קורא בתורה או חותם בו בלא חניכה:

א"כ ה"נ זעמל יהא עדיף מזלמן דאע"ג דחותם שמו זלמן מ"מ קורין אותו זעמיל תדיר ויהא עדיף לאקדומי זא"ק כלל הא דקריאת שם עדיף מחתימותיו זהו דוקא מיירי בשם דחותם בשטרות דהוא שם הקדש שלו דומה לקריאת התורה:

ואותה חתימה בא לפרקים ואינו תדיר בכל עת ומשום הכי אותה חתימה אינה נעשה עיקר. וניכר ע"י חתימת שטרות ומיירי דשאר איגרות שלומי' חותם ע"י סימן או בכה"ג ולא חותם בשטר בהאי שם של חול שלו:

לכך קריאת השם כינוי של חול עדיף מחתימת שם הקדש שקורין בו בתורה או חותם בשטר אבל מאן דחתי' תדיר בשם החול אפי' באיגר' שלומיו ותשובותיו ושאלותיו ואז ע"י אותו החתימה ניכר באותה שם מש"ה נעשה אותו שם עיקר ע"י איגרת שלומיו ותשובותיו ושאילותיו:

וכן איתא בטור א"ע דנקט בפי' חתם בשטר וז"ל אלא כשהוא חותם בשטר או קרא בתורה כו' עכ"ל ועוד דסתם חותם פי' שטרות או הזמנה או כה"ג דאית ביה אפוקי ממונא:

וראי' מפרש"י דמשני פירושו על הא דמתרץ הגמ' פ' השולח ופ' בתרא דגיטין בדייסקי דבפ' השולח פי' על דייסקי שאילו' ותשובו' ושלומית:

ובפ' בתרא דגיטין קאמר הגמ' דרב חתים בדייסקי מן הצד ושם פרש"י וז"ל כשהי' מזמין האנשים והסופר כתב להם איגרת ההזמנה בשמו והוא חותם פעמים מן הצד עכ"ל:

ולמה לא פי' נמי הכא שאילות ושלומיו כמו שפי' בהשולח, אלא צ"ל דהכא נקט הגמ' חותם וזה אינה פי' אלא מלתא דאית ביה אפוקי ממונא כגון הזמנ' דדומ' לשטר ש"מ היכא דנקט לשון חותם אינ' פי' שלומיו ושאילות:

וכן בפ' השולח לא מצי לפרש הזמנה דכיון דמדיין לא פקיעין לא מועיל אותה חתימה להזמנה או למילתא דאית בי' אפוקי ממונא:

ועוד נ"ל דאאת"ל דשניהם שווים ועיקר מ"מ הוי סברא להקדי' זלמן כיון דזלמן הוא העיקר מן השם הקדש דזלמן הוא הכינוי ע"ש המשפחה וכיון דצריך לכתוב משלם קודם כתבינן אותו שם לגמרי וכל היוצא ממנו והוא זלמן ואין סברא לחלק השם לחצאין וליכתוב זעמיל ביניהם וכעין זה כתב מהרי"ק מנורבערק ז"ל דכתבי' הכינוי של חול גבי שם הקדש דידיה היכא דיש לאדם ב' שמות קדש כשנשתנ' שמו ע"י חולי וכל שם הקדש יש לו כינוי בפני עצמה. וז"ל יש לכתוב משה המכונה ליווא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג עכ"ל. ועוד אי כתבי' זעמיל קוד' הוי קצת נראה כמזוייף מתוכו דה"א אפי' דזעמיל כתיב גבי משלם מ"מ אין אותו הכינוי הוי כינוי של משלם אלא ע"ש היופי ואי כתבינן אח"כ מכ"ש זלמן הוי נראה דהוא ג"כ הוי שם כינוי בפני עצמה ולא ע"ש הקדש:

או ה"א איפכא דאפי' זלמן דהוא כתוב לבסוף הוא הכינוי של של שם הקדש מכ"ש זעמיל דכתיב גבי שם הקדש הוא הכינוי של של שם הקדש והוה אמינא דשניהם הוי הכינוי של שם הקדש:

וזהו ליתא והוי כמזוייף מתוכו:

ומה שכתבתי תרי זימני המכונה ולא כתבתי זלמן זעמיל זהו הסברא מאחר דתרי כינוים דהוי לההוא גברא לא הוי בענין אחד דזלמן הוי שם כינוי משם הקדש וזעמיל הוי שם כינוי בעלמא על שם היופי ולא שייך לכתוב חד מכונ' על שניהם דהוי משמע דשניהם הוי כינוי של שם הקדש וזהו ליתא ובלאו האי טעמא סברא לכתוב תרי המכונה דמ"ש מאדם שיש לו ג' שמות מלשון הקודש דכתבינן תרי מתקרי כשנשתנה שמות ב' פעמים מחמת חולי וכן עשה ר"ג מהררזק מנורברק ז"ל הלכה למעשה דבא לידו אדם שנשתנה שמו ב"פ מחמת חולי וכתב אנא משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל כו' ה"נ לענין כינוי שמות דחול כתבי' נמי תרי המכונה דמ"ש אכן שמא יש לחלק דשאני התם דאחרון אחרון בא לעקור שם שלפניו לכך צריך לכתוב שני דמתקרי וכן מ"ש מעיר שיש לה שני נהרות כתבינן תרי זימנא על נהר כגון על נהר פלוני ועל נהר פלונית ולא כתבינן על נהר פלו' על נהר פלוני דשמא יש לטעו' דחד נהר הוי ויש לה ב' שמות או כה"ג טעותים ה"נ יש לטעו' דהשני כינויים הוי בענין א' כלומר דהוי שניהם הכינוי של קדש או כה"ג טעותי' ומה"ט נמי כתבתי המכונה תניינא בוי"ו ברישא והמכונה זעמיל ולא כתבתי המכונה זעמיל בלא וי"ו כאשר כתבינן נמי ועל נהר פלוני בוי"ו כשיש לעיר ב' נהרו' דכתבי' בשניה ועל נהר בוי"ו ולא על נהר בלא וי"ו. והנה אחר נתינת הגט שמעתי דיש מגמגמים במסתרים באמרם אם הם נתנו הגט כך וכך היו עושים אמנם לא קראו תגר וערעור בפני, מ"מ הוא לעג וקלס בפני ההמון וזהו מאמרם ותרעומתם דאמרי דלא ה"ל למיכתב זלמן כלל מאחר דאותו שם נשתכח מרוב בני אדם ומש"ה הוי שפיר טפי לכתוב זעמל לחוד כי מי שראה זלמן בגט סבר שהוא איש אחר כך דעת המתלונני' וכן נמי דעתי דאת"ל צריך לכתוב שניהם. היה לו לכתוב זעמיל קודם וכן מרננים לא היה לי לכתוב תרי המכונ' אלא ה"ל לכתוב המכונה זעמל זלמן וכן כתבתי שם האשה רייכצא בתרי יודין מרננים עלי היה לי לכתוב ריכצא בחד יוד הנה מרנן ורבנן לעיל כתבתי טעמי דידי במקצת לפי מיעוט שכלי ועתה אתחיל ואדבר לרווחא דמילתא כי עת לחשות ועת לדבר וכמדו"ל שהעיקר רינון על שכתבתי זלמן לגמרי. הנה מרנן ורבנן זה ידע לכל בני משפחתו וכל המגודלים אצלו דנקר' זלמן בינקותיה וכן עדיין יש בני אדם דקורין לו זלמן וכן הוא חותם עוד היום שמו זלמן בכל איגרות דכתב בכל המדינות וכן מאן דמכיר שורש משפחתו יודע דמשלם של אותה משפחה נקראים זלמן וא"כ אם לא נכתב בגט רק המכונה זעמיל ולא זלמן אז מי שהוא מכיר שורש משפחתו או מי שיודע דנקרא זלמן בינקותא או מי שיודע שחותם את עצמו זלמן וראה הגט דלא נכתב בו זלמן הוה אמרי דאין זה הגט של ההוא גברא דהוא משפחת עפשטיין כי משלם באותה משפחה נקראי' זלמן וזה נקרא זעמל אבל כשכתב שניהם ליכא לא למיחש למטעי אע"ג אפי' אם יש דלא יודעים דנקרא זעמיל או יש דלא יודעים דנקר' זלמן מ"מ ע"ז לא מתמיהים דיכולים ליישב. דג"כ נותן לו ההיא שם ע"ש המעשה או מחמת היופי או כה"ג וכן איתא בס"ת בהדי' כה"ג לכתחל' צריך לכתוב אפי' שם שאינו יודע כלל באותו מדינה שנכתב וניתן הגט רק במדינה אחרת יש לו שם אחר אע"ג דהכתיב' והנתינה הוי במקו' אחד ובאותו מקום אינו ניכר כלל שם דמדינה אחרת ובאותה מדינה אחרת אינה מכירין השם של הכתיבה והנתינה וז"ל אבל לא מתחזק בתרי שמיא משונה מקום שאשתו שם. ממקום שעמד הבעל וגירש באחד מהם כשר כגון שהבעל ואשתו ממקום אחד או אפילו בשני מקומו' וקורין אותו במקום שהבעל עומד כמו במקום שהאשה עומדת או בשם אחד או בשני שמות שהשם שכתב בגט קורין אותו בו במקום שעמד הוא ובמקום שהיא עומדת אע"פ שיש לו עוד שם אחר בשאר מקומות שאינם מכירים במקום הכתיבה ובמקום הנתינה וגם שם של מקום שהוא עומד והיא עומדת שכתב בגט אינה ניכר בשאר מקומות אפ"ה כשר דאין לחוש בלעז של שאר מקומות אבל לכתחלה צריך לכתוב ג"כ שם של שאר מקומות עכ"ל והביא ראיה מירושלמי וכן הביא המרדכי מס"ת בקיצור וכן הסמ"ג א"כ ש"מ דלכתחלה צריך לחוש אפילו ללעז של שאר מקומות וצריך לכתחילה לכתוב בגט שם של שאר מקומות אע"ג דאינו ניכר אותו שם במקום כתיבה ונתינה כ"ש וכ"ש עובדא דידן דבמקום כתיבה ונתינה הוי במקום א' ובאותו מקום ידוע דנקרא זלמן בינקותו כי ההוא גברא משתדלן ואיש אמיד ויש לו עסקים מרובים ותמיד כותב איגרות לרוב בני המדינה וכותב באיגרת זלמן זעמל וכן מי שמכיר שורש משפחתו ושאר טעמי' דלעיל וגם ש"מ מס"ת עדיף טפי לכתוב כל השמות. אע"פ שאינם מכירים כלל ולא חוששים למי שאין מכירים דיש לו עוד שם שיאמר זהו אינה בעלה של זאת האשה דמסתמא נתן על לבו דיש לו עוד שם אע"ג דהוא אינה מכיר אותו שם. אלא אדרבה צריך לכתוב כל השמות דטפי יש לחוש לשאר בני אדם או מדינה דמכירין דיש לו עוד שם ואם לא נכתב אותו שם יאמרו שהוא איש אחר ולכך צריך לכתוב כל השמו' וכן ממתני' דבראשונה היו משנים שמו כו' כמו שמפרש הברייתא בגמרא ראיה קצת דהוא ביודא וגירש את אשתו שבגליל ושם דיודא אינו ניכר בגליל ושם דגליל אינו ניכר ביהודא צריך לכתוב שניהם משום לעז וקשה למה לא הוי עדיין לעז דבני יהודא כשרואים עוד שם דגליל בגט שאין מכירים ההוא שם יאמר אין זה בעלה וכן בני גליל כשרואים שם דיהודא אלא ש"מ ודאי נותנים על לבם דודאי יש לו עוד שם בשאר מדינות אבל אינה ראיה מזה כ"כ וק"ל אבל מס"ת שהבאתי לעיל יש ראיה וא"ת הא אינה ראיה כלל מס"ת דהא דצריך לכתוב שניהם אע"ג דלא איתחזק בתרי שמי זהו מיירי דיודעים שפיר בכל מקום שיש לו ב' שמות אבל אינם יודעים במקום כתיבה וחתימה מהו השם של מדינה אחרת וכן באותה מדינה אחרת אינם יודעי' מהו השם של מקום כתיבה ונתינה ולכך ודאי נותנים על לבם דזהו השם שיש לו במקום אחר וליכא לעז אבל אם יש לאדם ב' שמות ואינה יודע לגמרי למקצת בני אדם דיש לו עוד אחד מהשמות אז ודאי אסו' לכתוב שניהם משום לעז דכ"כ לא נותנים על לבם דיש לו עוד שם הא ליתא דמלשון רש"י מוכח בהדיא בפרק השולח דפי' דלא ידעי' כלל במקום הכתיבה והנתינ' שיש שיש לו שם אחר וז"ל והוא דאיתחזק אבל לא איתחזק שיש לו שני שמות א"צ לכתוב וכל שם שיש לו, ואפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי גט כשר. יצא למקום אחר שאינו ביהודא וגליל מגורשת משום דבאותו מקום לא הוי מוחזקים שיש לו ב' שמות עכ"ל מדקאמר רש"י לא איתחזק שיש לו ב' שמות משמע מלשונו דלא יודעי' כלל שיש לו ב' שמות מדלא פי' לא איתחזק מהן השני שמות וכן לשון רש"י אח"כ וז"ל משום דבאותו מקום לא היה איתחזק שיש ב' שמות מ"ת דבהא פליגי רש"י וס"ת דלפי שיטת ס"ת מצינו לפרושי לא איתחזק פי' אינה מכיר מהו השם אבל יודעים שיש לו שם אחר ולכך טוב לכתחילה לכתוב שניהם דכיון דיודעים שיש לו עוד שם ודאי נותנים על לבם דזהו השם שיש במקום אחר אבל לפי שיטת רש"י דפי' אבל לא איתחזק דיש לו ב' שמות כו' דלא יודעים כלל שיש לו שם אחר במקום אחר אסור לכתוב שניהם ז"א חדא דלשון הגמרא לא משמע הכי דמשמע לשון הגמרא והוא דאיתחזק צריך לכתוב שניהם אבל לא איתחזק לא צריך אבל אי עביד הוי שפיר טפי ועוד דהכי פירש"י בהדיא כאשר הבאתי לשונו לעיל וז"ל א"צ לכתוב וכל שם שיש לו כו' עכ"ל משמע דא"צ אבל אי עביד שפיר טפי מדלא פי' אסור לכתוב וכל שום וכו' א"ת לעולם היכא דאין מכירין שיש לו עוד שם במקום אחר אסור לכותבן לפי שיטת ס"ת דהס"ת סבר כמו ר"ת דלא כתבי' וכל שום וחניכה כמו בהלכות גדולות אלא כותבין בפי' הב' שמות כגון פלו' עיקר השם דמתקרי' פלו' שם הטפל ולכך היכא דאין מכירין כלל דיש לו עוד שם אסור לכתוב שם השני משום לעז אבל רש"י סבר דלא כתבינן רק וכל שום וחניכה ולא כותבין בפי' שם הטפל ולכך אפי' היכא דאין מכירין כלל שיש לו עוד שם כתבי' וכן שום וחניכה דבזה אין נפקותא. דהא ה"ג תקנו בכל גטין לכתוב כל שום וחניכה אע"ג דפעמים בודאי ליכא שום כינוי וחינוך וקצת מוכח מתוך רש"י דסבר דלא כתבי' בפי' שם הטפל רק וכל שום וחניכה גבי רובה מרים ופורתה שרה כו' פי' רש"י וז"ל מרים צריך לכתוב בגט דהוא עיקר והדר וכל שום וחניכה כו' עכ"ל מדלא פי' מרים צריך לכתוב ברישא ש"מ דס"ל דוקא מרים כתבינן ולא שרה זה אינו קשה דנהי דסבר רש"י דלא צריך לפרש שם הטפל מ"מ מצינו למימר דס"ל כר"ת בזה מ"מ היכא דודאי אין לו שום כינוי וחינוך דאסור לכתוב וכל שום וחינוך דטעמא מא דר"ת שיאמרו אין זה בעלה של אשה זו שאו' בעל אין שום כינוי וחינוך לו ויוציא לעז א"כ לרש"י נמי היכא דאין מכירין כלל למה כתבי' וכל ש"ו תאמר יוציא לעז אלא נ"ל דלא יוציא לעז אלא כשיודעים בודאי דאין לו שום חינוך וכינוי אבל באיפשרות שיש לו שם אחר בשאר מדינה ליכא לעז ועדיף טפי לכתוב כל ש"ו כדפ"ל דודאי נותנים על לבם שיש לו עוד שם ה"נ ס"ת נמי עדיף טפי לכתוב כל השמות אפי' של שאר מדינה. אע"ג דאין מכירים כלל דכיון שיש איפשרות שיש לו עוד שם בשער מדינה ליכא לעז. ותדע דכן הוא דרש"י מצית סבר בזה כר"ת כדפרי' דאל"כ למה הקשה ר"ת דבריו דוקא על ה"ג ה"ל להקשות על רש"י אע"כ צ"ל דדוקא לה"ג קשה דתיקנו בכל טופסי גיטין הכי ועוד איכא טעמים טובא דלא איכפת דכתיבנ' מילתא יתירתא בגיטא משום סימן דהא כמה לשונות תיקנו גאונים לכתוב בגיטין משום סימן אע"ג דלא הזכיר בתלמוד. וכן אפי' אם לא הזכיר שם המובהק כלל כשר כדתנן בפרק המגרש דכתבי' חניכות כו' ופי' בערוך ואע"פ שלא כתב שם המובהק ומפרש בהלכות גדולות שיהא כותבין חניכתו וחניכתה לכתחלה ולא יותר וכן נמי איתא בס"א וז"ל ומיהו אם חניכתו ניכר לכל והכל קורין אותו בו אלא כשהוא חותם או קורא בתורה קורין אותו בשם המובהק אז סגי בחניכתו לחודיה עכ"ל וכן איתא נמי בטור א"ע בשם הרא"ש ומוסיף על דא וכ' דאפי' בחניכה דשם משפחה סגי ש"מ דחניכות לחודיה סגי לכתחלה ומ"מ אנו נהגינן לכתוב כל השמות שיש להם ואע"ג דלא צריך כדפ"ל ואפשר דסברי ה"ג דלא צריך להזכיר שם אביהם כלל אין סברי ה"ג דחניכתו דמתני' פי' ראש משפחה כמו שפירש"י בפ' בתרא דגיטין ור' יואל כדאיתא במרדכי בריש פ"ג דגיטין דאב ובנו או אשה ואביה דחד חינוך הוי להם דלכל המשפחה הוי חד חינוך ומתגרשים בעידי מסירה כאשר כתב ר' יואל דאל"כ במה אנו ידעי' באיזה מן המשפחה גירש. אבל אי סבר ה"ג כר"ח ור"ת דמפרשים בפ' בתרא במתני' דחניכה פי' שם לוואי של האיש עצמו ושם של האשה עצמה ליכא להוכיח דלמצריך שם של אביה כלל תאמר צריך להזכיר לכל הפחות נמי החינוך של אביה אבל לא אתי למעוטי דלא צריך להזכיר שם של אביהם אלא כתבי' ג"כ החינוך של אביהם ומרש"י גופה ליכא להוכיח דלא צריך להזכיר שם של אביהם דרש"י גרס במתני' דפ' בתרא כך היו נקיי הדעת כו' דקאי על חתימ' העדים דחותמין פב"פ ולא כתבי' עד ולא כאשר גרס ר"ח ור"ת דגרס נקיי דעת כו' קאי על חניכתו ועל חניכתה כו'. אכן מטור א"ע יש להוכיח דכתב בחניכה שם משפחה סגי לכתחילה. ש"מ דסבר בהא כרש"י דחניכתו וחניכתה דמתני' פי' שם לוואי של משפחה וסבר נמי כגירסת ר"ח ור"ת דנקיי הדעת כו' קאי על חניכתו וחניכתה. וכ"כ ר' יואל כדאי' במר' בריש פ"ג דגטין אי לא מסתפינן מחברי' אמינא אפי' לא הזכיר שם האיש ושם האשה בגט כשר ומשמע מתוך דבריו אפי' לכתחילה כשר אם הזכיר שם האיש והאשה אע"ג דלא הזכיר שמות אביהם דכתב וז"ל. ומיהו לכתחילה צריך לכתוב שמותן עכ"ל ושמות אביהן לא הזכיר ואיתא נמי בטור א"ע בשם הרא"ש דאפי' לא הזכיר שם אביהם כלל כשר ומי' מזה אינה ראיה כ"כ דשמא פי' כשר בדיעבד אלא מהא דלעיל איכא ראיה גמורה, ובפרט באילו מדינות דכתבינן בכל גיטין וכל ש"ו דאית ליה ולאבהתיה פשיטא דלא צריך לכתוב כל השמות ומ"מ נהגינין אנו לכתוב כל השמות שיש להם אע"ג דלא הוי צריכות והוי מילתא יתירת' וא"כ מאחר דמדינא לא צריך אלא אנו נהגינן לבאר היטב משום חששא רב יוסף בן שמעון ויתר טעמים לכך אין נפקותא דכתבי' טפי טובה. אאת"ל דלא הוי צריך למיכתב לכן אין נפקותא שכתבתי זלמן אאת"ל דלא צריך דהא אפי' אם שינה במילתא דלא צריך לא מפסלא כאשר הוכח ר"ת מפ"ב דכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין וזה הוכחה ברורה וסמיכת דהא איתא בטור א"ע דר"ת עביד פעם מעשה והכשיר בשינוי מקום הלידה וכן הוא בסמ"ג וכן בתוס' פ' הזורק ויהיב טעמא למילתיה בטור א"ע דוקא בשינוי מקום עיקר הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל דכל אדם נקרא ע"ש עיקר דירתו ממקום פלוני וכשרואין שינוי מקום אומרים לא הוא גירש אלא אחר גירש כיון דהשינוי גלוי ומפורסם אבל מקום לידת האיש אינה ידוע ואינה נקר' ע"ש מקום לידתו וליכא חששא א"כ מק"ו בנו של ק"ו עובדא דידן אאת"ל דלא ידוע ונשתכח מרוב בני אדם דנקרא זלמן מ"מ ליכא חששא ועדיף טפי לכתחילה לכתוב דשמא יש אחד מודע ששמו היה זלמן וכשלא היה זלמן נכתב בגט יוציא לעז כדמפ"ל דהא אפי' אם יש ודאי שינוי במקום לידה כשר כיון דלא מפורס' וידוע ומאן דחזי סבר דנולד מאותו מקום אע"ג דאינ' יודעים מאיזה מקום נולד מק"ו הכא עובדא דידן דליכא שינוי מאן דחזי דנכתב זלמן בגט נותן על לבו דיש לו ג"כ שם זה אע"ג דלא ידע ואפי' לראבי"ה דכתב בשם אביו ר' יואל דהיכא דשינה מקום הלידה נמי פסול ופליג על ר"ת. הכא גבי עובדא דידן מודה והא דפליג על שינוי מקום לידה זהו מטעם מדמה שינוי מקום לידה למקום דירה דיש ודאי שינוי למאן דמכירין מקום לידתו וליכא ליישב בשינוי כלל דמאן דמכירין מקום לידתו וחזו שינוי מקום לידה אמרי לא בעלה של זה מגרש אלא אחר אבל היכא דיש ליישב השינוי מודה ראבי"ה ותדע דכן הוא דאת"ל דראבי"ה פסל בכל ענין אפי' היכא דאינה ודאי שינוי א"כ הוי ק' איך הבין ראבי"ה הראיה של ר"ת דקאמר הגמרא אמנה שבשטר ה מעידים כו' אע"כ צ"ל דהתם נמי ליכא ודאי שינוי דיש ליישב השינוי לכך כשר השטר דמאן דאינו מכירו סבר דהוא כהן לפי האמת ומאן דמכירו דאינו כהן ונכתב כהן בשטר נתן לב לתרץ האי כהן אינה פי' שהוא משפחת אהרן אלא פי' ל' גדולה כלומר ממשפחות גדולים וחשובים כמו ובני דוד כהנים וכן ממלכת כהנים וכן כהן מדין דמתרגמי' רב' דמדיין וכן פרש"י בסדר דויגש ובסדר דוישמע יתרו או מיישבים הגט שם חניכה כן הוא וכה"ג מ"ת א"כ מאי מיבעיא לן בגמרא הא דאפילו את"ל דאכולי מילתא אסהידו מ"מ אינם מעלים ליוחסי' דתאמר האי כהן אינה פי' ממשפחת אהרן רק ל' גדולה וא"ק דפשיטא מאן דלא מכירו אם הוא כהן אם לאו ודאי אינה מפ' האי כהן אלא כהן ממש ממשפחת אהרן כרוב כהנים שבתורה אבל מאן דמכירן דודאי אינו כהן צריך ליישב האי כהן אינה כהן ממש כדי לייש' השטר ולכך מיבעיא לן הגמרא אי אכולי מילתא קא מסהדי אז לא היה לעדים לחתום האי שטרא דשמא ילך זה עם שטרו למקום שאין מכירין אותן ומעלי' אותו ליוחסי' אלא ודאי הוא כהן ממש או דילמא אמנה שבשט' כו' ודוחק לו' לתרץ דראבי"ה סבר דיש חילוק בין שטרות לגיטין דכמה זימני מביא ראיה משטרות אגיטין אפי' להקל כדאשכחן בסוף פרק המגרש בתשובת ר' ישעיה הגדול וז"ל על עסק גט שכתב בו י"ב לירח פלוני ולא כתב בו שנים עשר אין בכך כלום כו' ובפרק גט פשוט אמר רב פפא פשיטא ספל למעלה וקפל למטה הכל הולך אחר התחתון אלמא גם בשטרות הוי רגילים לכתוב גמטריא אלמא מייתי ראיה משטרות אגיטין ובפ' השולח נמי מוכח דאין חילוק דפריך ובסימנים לא והא רב צייר כוורא כו' מה פריך תאמר דוקא בגיטין התקין ר"ג דצריך לפרש שמותיהן אבל בשטרות לא כדקתני במתני' ובברייתא בגמ' בהדיא דוקא בגטין מ"ת הגמר' יודע שפיר דחותם רב הכי אפי' בגטין ז"א וראיה מפ' בתרא דפריך והא רב חותם מן הצד כו' וס"ד דחתי' אפי' גיטין ושטרות ומתרץ בדייסקים כו' ש"מ דסתמא תלמודא לא ידע איך הוה ענייני חתימות דרב ודוחק לומר דבשמעתתא דהכא ידע ובשמעתתא דלקמן בפ' בתרא לא ידע אע"כ צ"ל דפריך שפיר אפי' אי חתימת רב בשטרות דפרכינן משטרות אגיטין והכי פריך והא רב צייר כוורא ש"מ דשטרות מותר בסמנים א"כ יהא נמי גיטין מותר בסימנים ש"מ דרוצה למילף גיטי משטרו' להקל מ"ת הגמרא פריך איפכא דפריך מגיטין אשטרות לחומרא דכיון דגיטין אסור יהא שטרות נמי אסור הא ליתא דא"כ לא מתורץ צורת דשמעת' ולישנא דגמרא דהגמרא נקט וסמנים לא בתמיה והא רב צייר כוורא כו' לשון ובסימנים לא כו' משמע וסימנים לא הוי מותר בתמיה והא רב צייר כוורא ש"מ דסימנים מותר אם כן יהא בגיטין נמי מותר אבל אי פריך אמאי סימנים מותר בשטרות והא גיטין אסור לא ה"ל למינקט כלל ובסימנים לא אלא ה"ל לאתחולי הקושיא והא רב צייר כוורא כו' אז מצי לפרושי אמאי צייר כו' והא קתני בגיטין אסור וק"ל ועוד אע"כ אין חילוק דא"כ מאי פריך אח"כ מעיקרא במאי פקיעי' מאי פרי' ת תאמר פקיעו' בשטרות דאשטרות לא התקין ר"ג דצריך לפרש שמותיהן או מ"צ לאוקמי בדייסתקי תתרץ דפקיעי בשטרות וכן פרש"י בהדיא על הא דפריך במאי פקיעי וז"ל במאי פקיעי שאלו חותמיהן בשטרו' ל"ל מעיקרא דהא אמרת התקינו עכ"ל ומה פריך תאמר דוקא בגיטין התקינו דחמור אע"כ צ"ל דאין חילוק דכיון דהתקין בגיטין ה"ה בשטרות דאת"ל דשטרות הוי מותר ע"י סימן ה"ה גיטי' מ"ת לכך פריך במאי פקיעי כו' דלישנא גט דנקט ר"ג במתני' ובברייתא פי' אפי' שטרות דשטרות נמי אקרי גט כאשר אמרי' התוספו' בריש פ"ק דגיטין דשאר שטרות נמי איקרי גט ומביאים ראיה מפ' השולח ממתני' דאין העדים חותמי' על הגט אלא מפני תיקון העולם זא"ק פשיטא התו' מוכיחים שפיר דגט דקתני ר"ג מיירי נמי בשטרות דאל"כ מה פריך במאי פקיעי תאמ' בשטרות כאשר נמי פרש"י וז"ל בשטרות רות ל"ל דהא אמר' התקינו עכ"ל אבל מ"מ קשה מנלן לגמרא גופא להקשות אי הוי חילוק בין גיטין לשטרות תאמר גט דקתני ר"ג איירי דוקא בגט אשה ולא בשאר שטרות כיון דקתני גט סתם כדאי' בפי' בגליון בגרש גיטין וז"ל ברוב מקומות לא קרי לשאר שטרות גט סתם אלא גט חוב עכ"ל וכן משמע נמי לשון התו' וז"ל דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם איירי בגט אשה עכ"ל אבל אין ראיה כ"כ מן התוס' דתאמר דעת התוס' דאמר גט סתם איירי בגט אשה זהו פי' איירי נמי בגט אשה לאפוקי ההוא דפ' המקבל דתניא וכן לגיטין ומפרש בגמרא דמיירי דוקא בגיטי ממון אבל מ"מ מצינו למימר דדעת התו' דכל היכא דקתני גט סתם איירי נמי בשאר שטרות אבל הגליון פי' בהדיא לא קרי שטר גט סתם וכן נ"ל חילוק זה דאל"כ מה מחדש הגיליו' על התו' וכן פרש"י נמי בפ' בתרא דגיטין דאין חילוק בשטרות וגיטין גבי הא דפריך והא רב חתום מן הצד כו' ומתרץ אלא רב בדייסקי ופרש"י וז"ל אלא רב כי חתום מן הצד לא בגיטין ולא בשטרות אלא בדייסקי' כו' ולמה לא פרש"י דחתי' בשטרות מן הצד ול"ל דסבר רש"י דלשון דייסקי' לא משמע שטרות דמני ליה ומניין לו וע"ק הגמרא גופי' ה"ל לתרץ כי חתום מן הצד בשטרות אלא ש"מ אין חילוק. ול"ל דיודע הגמרא דלא חתים רק בדייסקי' דהא מעיקרא ס"ד דחתים אפי' בגיטין ומקשן ותרצן שקלו וטרו בפירוקי' וקושיו' עד דצריך לתרץ ולאוקמיה דברי רב בדייסקי' ש"מ דלא ידע הגמרא באיזה ענין הוי חתימת דרב ועוד ראיה מפ' המקבל דפליג רב הונא ורב חסדא היכא דבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין ואמר רב חסדא דשליש נאמן ואמרינן התו' וז"ל אי' לפרש דנאמן מטעם מיגו דאיבעי עביד כו' מאי דקאמר כו' דבלא מיגו מהימניה רבנן לשליש כדמשמע בפ' זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקידה גבה שטרא ואמרה פרוע הוא. ולא מהימנ' רב נחמן כו' וליכא מיגו וא"ה פריך רבה מסמפון כו' והמני' רב נחמן בלי שום מיגו עכ"ל ש"מ דהתו' מוכיחים משטרות אגיטין לקולא דאל"כ מאי מוכיחים תאמר בגיטין צריך מיגו וכן יש להוכיח בכמה דוכתי ועת לקצר ועוד הוכחה דלא איכפת לן בייתורים בגיטין דבכל מדינות ריינוס כתבינן שם העיקר ושם הטפל בפי' כגון פלוני עיקר השם דמתקריא פלוני שם הטפל וזהו כפר"ת וכתבינן נמי בכל גטין וכל ש"ו דאית ליה ולאבהתיה כו' כתקון ה"ג א"כ הוי נראה קצת בתרי חומרי דסתרי אהדדי דהא לא נראה לר"ת לכתוב בכל גטין וכל ש"ו משום לעז ומ"מ כתבינן תרווייהו כדי לצאת ידי שניהם אע"ג דקצת התרן ומ"מ כתבי' דכיון דלא הוי צריכותא למיכתב. דדי לכתחלה בעיקר השם אין אנו חוששין אם הוא קצת סתרן וכ"ש עובדא דידן והנה לא כתבתי כל זה רק שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלק ולומר דזלמן נשתכח לגמרי ולא ה"ל למכתבי' אבל האמת כאשר כתבתי לעיל דהשם זלמן ידוע לכל המגודלים אצלו ומאן דמכיר משפחתו או יודע חתימתו וכל הטעמים הנ"ל ועוד הוא עצמו החזיק את עצמו בשם של זלמן ואומר דעיקר שמו כך וכעין זה פרש"י פ' השולח על הא דקאמר רב אשי והוא דאתחזיק כו' וז"ל אין לנו אלא שם שקרא הוא בעצמו בפנינו כו' ביהודה היו יודעים כו' לפיכך הוצרכו לכתוב כל שמותיו שהחזיק עצמו בהן עכ"ל. ש"מ דתולה בחזקת דידיה מה שהוא מחזיק את עצמו וכו':

ומה שכתבתי רייכצא בתרי יודין ויש כותבין בחד יוד זהו טעמא דכל מי שנולדה ונתגדלה בגליל התחתון קורין אותה בחירק ריכצא בלשון קלילא וכל מי שנולדה באלו מדינות קורין אותה ברחב שפתיים בצירי רייכצא. וכן שלחתי ושאלתי הרבה אנשים היודעים לכתוב לישנא דעלמא ואשכנ' בהאי מדינות ורובם עונין ואומרים כאחת רייכצא בתרי יודין ומיעוטא דמיעוטא אומרי' בחד יו"ד ובזה כל אפי שוים דקורין באלו מדינות בצירי אבל בהא איפליגו איך דרך לכתוב חד יו"ד או בתרי יודין ואמינא בתרי יודי"ן עדיף טפי והוי ידים מוכיחים דליכא למיטעי בי' כלל דהוי הברה אחה כיון דקורין אותו כ"ע בצירי אבל אי כתבי' בחד יוד אז איכא ביה למטעי ולקרות בחירק וזה ליתא דכ"ע בהאי מדינה קורין בצירי וכעין זה איתא בתשובת ריצב"א בפ' המגרש על גט הבא מארץ הגר דכתבי' על נהר שנא וה"ל למיכתב שיונא וכתב וז"ל כך הוא לשונם לומר שנא כי גם בלשוניו קורין לפעמים בלא יוד עכ"ל א"כ הכא נמי מכ"ש עובדא דידן דכ"ע קורין בצירי דטוב לכתוב בתרי יודין דבזה ליכא כלל הערה אחרת אפי' לאותם דסברי דכתבי' בחד יוד ואמרי' בתרי יודין הוי לגמרי ברחב שפתיים כמו במדינת פייארין מ"מ ליכא הברה אחרת וגבי נהר שנא אע"ג דקורין פעמים בלא יוד מ"מ קורין אותו קרוב לצירי ולא לגמרי בשבא אלא כמו חטף סגול וזהו נ"ל דאל"כ למה לא כתב ריצ"בא גם בלשונינו קורין לפעמים שנא דלא קאמר רק בלא יוד משמע דקורין קרוב לצירי וקרוב לשבא:

ועוד צ"ל הכי דלא הוי סברא שיהא מרוחק כל כך הלשון בחד מדינה שיהא קורין בצירי ויש לגמרי בשבא דקאמרים בלשונינו פעמים קורין כו' ומ"מ כשר ולא אמרי' שמא קורין אותו לגמרי בשבא והוי הברה אחר' א"כ מכ"ש עובדא דידן כדפ"ל אע"ג דאינה ראי' גמורה דבשם הנהר תאמר לא איכפת לן קצת שינוי כיון דלא צריך למיכתב בגט לגמרי כאשר כתב ר' אביגדור כץ ז"ל בתשובה בסוף המגרש וז"ל ושם הנהר לא מצינו שטבעו חכמים בגטין. אא"כ יש עיר אחרת ששמה כשמה כו' וכיון שאם חיסר כשר שינוי נמי כשר עכ"ל מ"מ ראיה קצת מטעם אשר נתן ריצב"א וז"ל כי גם בלשונינו כו' כדמפו' לעיל ובכן יסגה שלומה ויפיש חייהון לכולהו רבנן ולכל ישראל כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

היה בדעתי לשלוח האי כתב בהראיות וטעמים בכל אשר בארתי לרבנן פן יוציאו המרננים עלי קול רינון איך שנתתי גט שיש בו גמגומים ולא בא לידי כי המרנן היה ר"ג מהר"ז בינג ס"ל והוא שלח אחרי וכן באתי אליו ושקילנא וטרי' בכל החילוקים דלעיל וייטב בעיניו טעמא דידי והודה לדברי וכן עשיתי מעשה בפניו וכן הוה גופא דעובד' הר"ר זעמל לקח לו אשה מר' שורכיין ארנהום ומתקוט' עמה תדיר ובעת ההיא הי'ר"ג מהרר"זב ס"ל הנ"ל בק"ק ורנקבורט בבית הר"ר זעמל ולמד שם אותו חורף ונתגבר הקטט ביניהם ופישר מהר"ז שיתן לה גט ומהר"ז הנ"ל לא רצה ליתן הגט. כי המשיך ידו מליתן גטין ושלחו אחרי לק"ק מענץ לבא ליתן הגט וליתן לי סך נכון ומהר"ז עצמו בקשני לבא והשבתי למהר"ז בזה הלשון אתה מר ידעת שהיה לי חילוק עם כתב בשמות הר"ר זעמל בכך וכך כשסדרתי הגט שנתן הח"ר מענכן לבת הר"ר זעמיל. ועתה אם תניחני לסדר הגט בשמות ה"ר זעמל כאשר סדרתי גט הראשון אז ברצון אבא ואסדר הגט ואם לאו הגם תתן לי כל הון ביתך חלילה לי לפגום כבודי ולהוציא לעז על גט הראשון שסדרתי וכן אני מובטח בכתב שגם אתה מר אל תוציא לעז על גיטי לסדר הגט בענין אחרת על דרך זה כתבתי למהר"ז באריכו' וחזרו ושלחו אחרי ציר מיוחד וכתב לי מהר"ז עצמו לבא לסדר הגט כרצוני וכן באתי שמה וסדרתי הגט ונתתי הגט כגט הראשון וז"ל אנא משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל בן יעקב הלוי. ומהר"ז עצמו עמד אצלי כשסדרתי ובמעמד לומדים והקהל בשעת נתינת הגט ליד האשה הנ"ל. האי תקנה עשיתי כשהייתי דר בק"ק בבנבערק:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה