אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

לו

לה

התם מקדושת מזבח מפקא מקדושת כהן לא מפקא להו פי' דאע"ג דהוי בעל מום צריך ליתן לכהן אבל הכא גבי רב מרי דמקנה גוי והוי לי' שותפות גוי ופטר לגמרי ומפקע מקדושת כהן ולכך נענש. ארבע' אימא רב מרי ידע לאקנויי' כו' פי' האי א"א פליג אתירוץ קמא וקאמר לעולם אין חילוק בין קדושת מזבח להפקעה קדושת כהן ולכך נענש דכ"ע לא ידעי':

האידנא אר"ת שטוב להקנות לגוי כו'. פי' טוב להקנות האם לגוים דליכא הפקע הקדושת כהן מ"ת א"כ אמאי קאמר האידנא הא אפי' בימיהם נמי שרי כאשר פר"ת אח"כ דקאמר דמש"ה נענש דמקנ' לגוי אוזן העובר עצמה א"ק דבימיהם היו בקיאים למיעבד כדרב יודא עדיף טפי כדי לפקע מקדושת כהן ומכל מקום אם מקנה האם אפי' בימיהם לא ראוי ליענש כרב מרי:

ועוד בימי רב מרי היו בקיאים לעשות כדרב יודא כו' ר"י פליג על ר"ת דלית לי' חילוק בין קניית אם לולד דכיון דע"י כן מפקע מקדושת כהן מ"ל באם מ"ל בעובר דר"י הולך לפי שיטתו דאית לי' עי"א והוי הכל כמו חד גוף אלא לכך נענש דכיון דהי' בקי לעשות כרב יודא אבל ר"ת דמחלק לעיל בין הפקע' האם לעובר הולך לפי שיטתו דס"ל עלי"א ואיפשר דמכאן שמעינן דס"ל ר"ת עלי"א ולאידך לישנא נמי דקאמר דנענש רב מרי משום דכ"ע לא ידעו לאקנויי י"ל נמי דרב מרי שהי' יודע לעשות כרב יודא לא הי' לו לעשות דבר שיכולין להטעות פי' האי א"א מרויח דאין ראוי ליענש בשביל הפקע קדושת כהן אי ליכא תקלה דליטעי בי' אינשי אע"ג דפ"ב דבכורות משמע דרב יודא עדיף מלאקנויי כו' כאשר הביא הס"א לעיל נהי דכן הוא מ"מ אין ראוי ליענש בשביל כך. ועוד אר"ת דרב מרי לא הי' מקנה אוזן העובר לגוי דהוי דשב"ל כו' אין להקשו' אמאי לא מוכח ר"ת דלא מיירי הכי דאל"כ לא הי' מועיל משיכת האם לעובר לפי סברת דס"ל עלי"א אע"כ צ"ל דמקנה לו האם במשיכה כדי לקנות אוזן העובר. די"ל דמזה אין להוכיח דמצי למימר דמיירי בכפות כדאיתא באשר"י וא"ז לכך צריך להוכיח מהא דהוי דבר שלא בא לעולם. אבל אין לפרש משום הכי פי' ר"ת מוכח דהוי דשב"ל דאין לו להוכיח מעלי"א דשמא רב מרי סבר כמ"ד י"א א"כ קשה מנלן נמי להוכיח מדשב"ל תאמר רב מרי סבר כמ"ד אדם מקנה דשב"ל ה"מ כשבא לעולם דאיתמר המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא דבר שבא לעולם יכול לחזור בו משבא לעולם אינו יכול לחזור בו רב נחמן אמר אף משבא לעולם יכול לחזור בו כו' מעתה כיון דאפי' לרב הונא לא קנייה קודם שבא לעולם אז משבא לעולם תו לא חל הקנין דקדושת בכור בא קודם או קדוש' וקניי' באי' כאחד אכן י"ל דבכור לא קדוש עד שיצא רוב' והקניי' מתחיל מיד כשיצא אבר אחד והא חילוק דפר"ת עתה דרב מרי לא מקנה אוזן העובר דהוי דשב"ל צ"ל לעול' לר"ת בין בתירוץ קמא בין בתירוץ בתרא נא' משה טרוד משה לוי מינץ:

לשון מתני' וברייתא וגמרא דבכורות:

דתנן אמר רשב"ג הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת היתה מניקה פי' והבא אחריו פטורה מן הבכורה ותניא בברייתא בהמה מניקה מן הגוי הבא אחריו בכור מספ' מפני שרחמת אע"פ שאינ' יולד' רשב"ג אומר הדבר בחזקתו וכן הי' רשב"ג אומר הנכנס לתוך עדרו בלילה, וראה בעשרה בחמש עשרה מבכרות ושאינה מבכרות יולדת למחר השכים ומצא זכרים תלוים בזקינות ונקיבות תלוים במבכרות אין חוששין שמא בנה של זו באה אצל זו ובנה של זו באה אצל זו איבעי' להו מאי דבר בחזקתו דארשב"ג דאינ' מרחמ' אא"כ ילדה הא דאוליד (ס"א חיישי' מרחמה או דלמא דידה מרחמה דלאו דידה לא מרחמה ונ"מ לענין (למילק' עלי' משום אותו) ואת בנו אי אמרת דלאו דידה נמי מרחמה לא לקי מאי אמר רבה בר חנה א"ר יוחנן ראה חזיר כרוך אחר רחל פטו' מהבכורה ואסור באכיל' עד יבא מ"צ ופרש"י חזיר כרוך אחר רחל דבוק בה ומניקתו פטו' מהבכור' הבא אחריו כרשב"ג דלא מרחמה אא"כ ילדה ואסור באכילה כרבנן דחיישי' לרחומי עכ"ל כך לשון מתני' כולי רשבג"א הלוקח בהמה מניקת מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת הי' נכנס לתוך עדרו וראה המבכרת מניקות ואת שאינה מבכרות מניקות אין חוששין שמא בנה של זו בא אצל זו ושמא בנה של זו בא אצל זו ת"ש נכנס לתוך עדרו וראה המבכרות מניקות ואת שאינה מבכרת אינה חוששת שמא בנה של זו בא לו אצל זו אמאי ליחוש דלמא רחומי רחים במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמי דלא דידה:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה