שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
לט
אמ"ץ אשא עיני אל ההרים ואזעק על. מה"רר שמעון כ"ץ מחמת הבית שדר בתוכו בעל כרחי ושלא כרצוני הנר' הנר' גומפכין ואותו בית יצא מרשותו לרשותי בקדושה ובטהרה כאשר אבאר בעז"ה בראשי פרקים ויעלה לזכרו לפני האלהים כי בלאו הכי אדני משה יודע גופא דעובדא וסיומא דמילתא. והנה מר כאשר נודע בשערים בגלוי ולא בסתר שדעת החר' גומפכין היה בדעת שלימה ומיושבו' בדלא אניסנא שלא לישאר בביתו כלל וכלל. עכ"ז אמרתי אל לבי שמא הר' גומפכין מוציא קול ואין בו ממש והלכתי לאהו' הר' מאיר וויישנויא אשר הוא פה משתדלן ומוחזק עם היערנים והצעתי לפניו ענייני ובקשתי אותו שילך אל מהר"ש לשאול אותו בשפ' ברורה אם ישאר החר' גופמכין בביתו או לאו כי מהרר"ש ג"כ הוא משותף באותו בית כיון שנתן ב' זהובים לסייע להחר' גומפכין לשנה ואלמלא אותה ב' זהובים שנתן לו סיוע לא נשאר גומפ' בביתו:
ג"כ אמר הנר' גומפכן למהר"ש לטובתו ולהנאתו אשאר בביתי כדי שישכור חתנך בית אחר במקום אשר יבחר ותדע שלטובתו והנאתו אני מכוין אם ימצא איש אח' שרוצה לדור בביתו בכל עת שתוכל למצאתו אצא מן הבית ואתה תהיה נקי מן הסיוע כי אין רצוני בבית אלא בטלתי רצוני מפני רצונם. וכן שאל ר' מאיר למהר"ש איך יהיה משפט הבית אם עליך להשכיר הבית או לאו ואמר הר"ש הן כי הח' גומפכן אינה דר באותו בית אלא למעני ואם אתה יודע איש החפץ בו בבית יהיה לו:
ואז אמר הנר' מאיר ידעת איש אחד הרוצה לגור במקום הזה למען הבית הזה. ואז אמר הר"ש הן עשה בי שמחים אנחנו הח"ר גומפ' ואני ע"ז וכאשר שמע החר' מאיר דברי מהר"ש הלכנו יחד עם העירונים לפעול ואפ"ה דאגנו שמא ילבשו רוח אחרת והלך החר' מאיר אל ההר"ש ושאל אותו אם דעתו מחמת הבית כתמול שלשום כי אנכי רוצה לעשות איש נכרי עירון דוקא על הבית הזה כזו וכזאת שאל ר' מאיר למהר"ש כמה פעמים והרר"ש אמר על כל דיבור ודיבור אמן יהא והבית יהא שלו וגם אתה תדבר אלי אם אתה רוצה בו ואתה תקיים דיבורך וגם אני אקיים ור' מאיר אומר אקיים ואקח הבית לאיש הבא ועל כל הדברים האלה אשר דבר מהר"ש הלכנו יחד ועשינו את אחי עירון ובערב כשבאנו לחצר ב"ה באו כולם ואמרו מ"ט על העירונים לאיש הבא ור' מאיר אמר אם עדיין דעתכם בגזירה שוה מחמת הבית ואז אמר בפה ובלשון אחד שניהם יחדיו מהר"ש ור' גומ' את דברינו לא נפיל ארצה. כי עדיין רצונינו הוא והדבר הזה נעשה בפני רבים. והנה מר עתה הם נופלין מדבריהן כאשר שמעתי ואקוה שאתה תדרוך אותם שיהיו קיימים ונאמנים בדבריהם כיון שאמרו הן קודם המעשה ולאחר המעשה כדי שלא יגרום לאחי הזיקות גדולות ואתה מר ידעת את כולה אמרתי אספרה והיא עצמה מספר ונאמר עוד בפי מילין אדבר וירוח. לי אנובב בפה ובלשון עם הספר כי רישא וסיפא אתה יודע וכל ר"ז לא אנס לך והנה אמ"ץ עמך עיצה ותושייה להעמידה באורח ישרה שלא יהא האמת נעדרת כי לא יעשה כן בישראל לעשות מהן לאו ונא אמ"ץ פקח עיניך וראה את שוממותינו בעיר הזאת הבעלי בתים מועטים והעול כבוד עלינו מהכיל ואנו מחזרים אחר בעלי בתים שישאו בעול עמנו ובדבר הזה הם גורמים לנו ולכל. העיר היזקות ע"כ מר תצוה עליו לפנות הבית מיד כיון שאמרנו לפני רוב הקהל ש"י ובטוחים אנחנו במהר"ש שאינו מוציא מידו דבר שאינו מתוקן ויוכח אמש לאחר שהתחלנו בדין כאשר שמע מר כי כן הדין מת"ח שאינם משנים דבריהם כ"א בתלת מילי:
ונאמר האר עינינו בתורתיך ופרו' לנו למען טובך למי הדין והאמת. כי אדני חכם כמלאך השם להצדיק את הצדיק ובזה עלינו ירבה שלום רבה וכסאך יהא נכון לנצח טוב סחרו טוב טעמו לעשות משפט עבדו ומשפט עמו דבר יום ביומו וישב מש"ה לשפוט את העם בדברי נועם וטעם חוק ומשפט שם לו להחזיק איש בשלו מה"רר משה ס"ל יצ"ו:
וזה תשובה מהר"ש וגומפר':
אמ"ץ אנכי סרסור הנרדף בקול עלה נדף ואנא שליחותי' קא עבידנא כאשר שמע הרבי מאיר אשר בשליחותו הלכתי מפיו של ה"ר גומפ' ס"ל בסוף גמר הענין ששליחותי' קעבידנא בהכשר וכתיקון.. ומה לי לעשות עוד אם הוא חזר בו ולפי דבריו יש לו סברות וטעמים וראיות ולא שניתי בשליחתי כלום כי לא התנה עמדי ולא ציווה לי ליקח ממנו קנין דלא מצי למיהדר ביה ויש לדמותו לחנווני על פנקסו דא"ל את האמנתיו דלא אמרת לי' בסהדיה הב לי' ולא מצי ב"ה למימר היו לך לתקן שליחות וליקח עדים וכן איתא בהדיא בר"י ב"מ בתוס' כיון דלא הזכיר עדים כלל דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' וכן פסקו הגאונים ה"ה אם אמר אדם הלויני ק' זהו' ופרע בעלי חובי ג"כ שניהם נשבעים ונוטלים ולא מצי למימר מדוע לא פרעת בפני עדים וכהנה רבות. כ"ש וכ"ש הכא כאשר טוענת בעצמו אשר הוא בעצמה בדלא אניסנא ביטל רשותו ולא רצה לישאר בביתו עד אשר בקשתיו בבקשה גדולה ואיך סבור הייתי שיעלה בדעתו וילבש רוח אחרת וס"ד אמ"ץ מעולם לא הלכתי אצל שום אדם שישכור הבית אך בשליחותו של הר' מאיר הלכתי כדלעיל ובכל פעם כאשר שלחני אצל החר"ג לראות אם דעתו עוד כבראשונה בכל פעם חזרתי שליחתי אצלו ולא שנותי בהצעת דברי אשר יצא מפי הר"ג ומה לי עוד לעשות:
אף מ"ש וז"ל כי מהר"ש גם הוא משותף באותו בית כיון שנתן ב' זהובים סיוע עכ"ל מעולם לא היה הבית בידי וברשותי ולא נקרא שמי עליו ולא החזקתי בו לא בנעל ופורץ גדר ולא בקניין בתים ולא בק"ס כ"א ע"פ החר"ג את אשר יפנה דעתו ולטעת או לעקר ואשר נתתיו לו לבקש אותי שישאיר בו בזה לא היה לי אפילו תפיסת יד בגו ההוא ביתא אך הדמים אשר נדרתי לו כל כוונתי לא היה רק שארשה להשיב בתי וחתני בבית אשר יוכשר בעיני כי העירונים לא רצו ליתן רשות לחתני לדור בבית אחר עד יתיישב הבית הזה של העירונים של החרג' ומיד כשנתרצה החרג' לישאר בביתו הרשוני העירונים להשיב בתי כאשר אכשר בעיני וכן עשיתי, ע"כ לאו בעל דברים דידי הוא ויתר על כן מי פילל זאת ויחיש עתידות איש אשר כמותו אשר אין נח לשבתו כ"א בבית הזה והלא המקום הזה הרבה בתים וחצרים פתוחים לתוכה עומדים במיטב ומיושבי קרנות כגון הבית ולנקבוריט' הוענכעט' ורנקברט' (פירש כך שמו' הבתים העומדים לשכור). כל אלו בתי ערי חומה לבד בתי קטנים וגדולים כרצון איש ואיש:
לא נביא אני ולא בן נביא אני להעלות בדעתו שיהא איש אחד בעולם לגור במגענ"ץ ואין שמה לא בית ולא פלטין ולא ביעקתי אשר יכשר לו רק אבית הזה:
ואדרבה הבית הזה תושבי העיר סביב לו מכל צד ומה טובו אהליך בראותה שאין פתחיהם מכוונים:
זה הוכחה הנכר' לכל שציערתי את עצמי כל הצער הזה לתת קצת משלי כדי שלא יכריחו העירונים לחתני לגור בו. אע"פי שנהניתי הייתי בישיבת בתי בסמוך לו לא חפצתי לקחתו כלל וכלל לפי שביניהם התושבים דלעיל:
ואע"פ שאמר ר' מאיר נגדי שחפץ בבית הזה אמרתי שמא כדי לזרז הרבה הדבר וגם בשביל לעשות לי טובה כיון שידע שהוצרכתי לתת סיוע להחר"ג. ובודאי אלו ידעתי שזה יאמר ביאתי בשביל הבית הזה הרביתי עליו ריעים והזהרתיו על אחת אפים יותר ממה שעשיתי והייתי לוקח ממנו קניין אע"פ שאין הדין נותן שנתחייבתי להיות אסיק אדעתיה בשום קניין בעולם כדלעיל או משכתי ידי ממנו לגמרי מן הסרסרות שלא יפנה דעתו לדעת אחרת פעמים רבים שאלתיו מן האיש הלזה ומה שמו. והשיבני פלוני שמו ולמה תשאל לשמו והוא פלאי יען יושב במקום א' ודואג אם יתפרסם הדבר פן יעכבו עליו נושים המקום הזה ולא פירסם. לי שמו ע"כ מה שאין השכל משיג להיות שום איש מדור תהפוכת כמו זה החרה לאחרים היטב לו לגור דווקא באותו בית מי ראה ומי שמע כאלה. ועוד אך היזקות גדולות אשר כתבתי איני יודע מה הוא כי מעולם לא הזכיר מאיר נגדי רק שהוצרך להוציא שחדים על ככה לעשותו עירון ובלשון הזה שמעת מר עצמך ממנו פעם אחת ולא הזכיר שום נתינת המס מאומה אמרתי אל לבי דעתי לעשותו עירין לגור בתנאי ובע"מ שאם לא יבא אז לא יחול עליו שום חיוב המס. וכן עשו מהר"ן וסיעתו ושאר גואלי וטובי אשר דאגו כולם פן ענוש יענושו להיות נתספים על דבר חובת המקום והתנו כולם באר היטב שלא יתחיל שום צד עירנית אם לא יבואו הנה. והדברים מוכחים היו גם בענין הזה אחרי שמתיירא היה מעיכוב המקום כדלעיל שלא השכיר אלא בע"מ כו' וכי איפשר שהשכיר המס דווק' על אותה בית ולא הודיעני בכמה וכי דרכו של אדם שישכיר על חבירו ולא יודיעוהו בכמה אע"ג שהשחדי' אשר הזכיר ג"כ לא פירש בכמה אין זה ראייה כי כבר גלוי וידוע שא"צ להביא רק ב' או ג' זהובים לכל היותר אבל בנתינת המס איכא במקומינו מקצת נותנים ל ומקצת עשרים כו' כאשר אדו' יודע ע"כ יש להבין ולהשיג שלא היה כוונת שכירת המס על הבית הזה כו' ולאו עלי' דידי קסמיך ופשיטא היה לי שבכלל לא ישנה שכירות משאר השוכרים כדפ"ל ואף אם הוא עומד ושינה עם שכירתו שלא לשכור בע"מ איהו דאפסיד אנפשיה על מי מוטל לתקן את אשר עיוה באותו שעה דאיחרטנא בהון החר"ג א"ר מאיר וזוגתו איפשר ב' זהו' או מעט יותר אשר נתן לשוחד אותו נתן תתן ולא הזכיר מעולם שום מס כלל. הגם פעמים אשר רבי מאיר נגדי וגם לגיסי פלוני איפשר על גומפכ' יוטל שיחזיק הבית עוד כל ימי הקיומים מבלתי יכולת בידו לצאת ממנו כל ימי מגר ומשך הקיומים ובכל אלה לא הזכיר המס ומה לו לר"ג גומפ' לגלגל דברים אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ועוד האריך בראיות וטעמים זה טורח להעתיקו ומתוך הפסק שלי נראה מקצתן כי אתווכח ואשיג עליו ועיקר ראייתו היה כיון דלא לקח קניין יכול לחזור בו ואינו חייב לשלם וכן ע"ז ראייתו כיון דהרר"ש רק שליח ולא היה בידו לתקן לכן פטור ג"כ הרר"ש מלשלם: