שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
לד
יהי שלמא וחיים אריכי לר"ג נ"י מהר"ר איסרלן יצ"ו הנה מ"ץ הורני על עובדא דמתרמי באתרא דידן בענין בכור בהמה טהורה באחד שהיה לו פרה. והיתה חולבת קודם עיבורה ואח"כ נתעברה אצלו ואזל ומכר הולד לגויה במעות בלא משיכה וילדה הפרה זכר ונודע לנו הדבר נתננו ונשאנו בדבר מקצת בני הישיבה נוטה דעת להתיר וחשבינן כמו דיעבד דהמיימוני פסק דחלב פטור ואת"ל אינו פטור מ"מ מעות קני לר"ל ועוד אפילו לר' יוחנן מועיל מעות כמו בולד דאין בו במה למשוך כדאית' במרדכי פ' הזהב ויתר צדדים דלא צריכנא לבאר ואין דעתי נוטה להתיר כלל דמה"רם פסק כר"ת דחלב אינו פוטר וכן איתא בתוס' ובמרדכי דכי פרק בתרא דיבמות וכן במרדכי פרק השוכר ובפ"ק דחולין ובהזהב. ואיתא במרדכי קטן פ"ק דחולין דכל אשכנז נוהגים כמהר"ם דחלב אינה פוטר' ומה שמכרו במעות נמי נראה דאינה מועיל דהא מהר"ם מצריך משיכה ומעות וכן הסמ"ק אבל בסמ"ג ויתר פוסקים פסקו משיכה לחודיה ש"מ דא"ז הוא יחיד לגביה הני אע"ג דר' חיים כתב בתו' דהזהב דאפשר דלר' יוחנן מהני נמי מעות בגוי ומוקי עמיתך למעט גוי מאונאה הא תוס' מקשינן עליו וסתרו דבריו וגם לא כתב רק אפשר ומהר"ם גופיה דמחמיר ומצריך משיכה וכסף אפשר דס"ל כר' יוחנן דגוי במשיכה רק שמחמיר כרש"י לכתחילה וכן משמע בלשון במרדכי בפ' הזהב דקאמר ומה"ר במחמיר ומצריך מעות כו' כי רש"י פסק כו' ומשמע דמחמיר כרש"י אבל משיכה עיקר וגם נ"ל דזה לא מיקרי דיעבד לעשות מעשה להכניס בספק איסור כרת לשחוט קדשים בחוץ וגם הגאון מהר"י מולין ס"ל ז"ל כתב בתשובה אשר מעתי' בשולי האיגרת הזה דחלב אינה פוטר כר"ת וגם הוריני מר אם צריך כהן לקבלו מן הישראל כיון דלאו ודאי בכור הוא זה מבואר בתשובה מהר"י ס"ל ז"ל וכן אם יכול להשכיר הבכור לגוי או לאו הנה האיר עינינו בכל הא כדת מה לעשות:
וגם הוריני מר אם חייב אדם בי"ט להחזיר הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כמו בשבת או לא. ונ"ל ראיה קצת דאינו חייב כדאיתא בהג"ה במיימ' פ"ב דה"ל תפיל' וז"ל גרסינן במסכת סופרים פי"ח מן הדין לתרגום לטף ונשים כל סדר וסדר והנביא של שבת לאחר קריאת התורה וזהו שאמר בשבת מקדימין לבא כו' ומאחרים לצאת כדי שישמע פירושו של סדר אבל בי"ש כו' ומקדימין לצאת שאין מן הדין לפרש להם דאמר רב לא מוקי אמור' עליה מיומי טבא לחבריה עכ"ל ומכאן משמע דלא צריך אכן אינה ראיה גמורה דקאמר שאין מן הדין לפ' כו' משמע מן הדין ליכא הא מנהג איכא ועוד דקאמר לפ' להם משמע להמון עם א"צ הא כל אחד לעצמו יתרגם ויפרש. ועוד קצת ראיה דאי' בהג"ה בסוף פ"ג במיימוני דה' תפילה מרב ביבי בר אביי דסבר לאשלומינהו לכולי פרשת' דכולי שתא כו' ור"ח גרס להני פרשיות. דכלה פי' ד' פרשיות של אלול כו' ואם היה צריך גם להחזיר הפרשיות של של י"ט הוי טפי מד' אכן יש ליישב דשמא עיקר הדרשה היה בשבת לכך לא היה לו פנאי אבל בי"ט היה לו פנאי להחזיר הפרשה אכן לפי הטעם שכתב אח"כ באותה הג"ה דילמא לא יכוין דעתים בב"ה כו' ולפי האי טעמא היה גם נכון להחזיר בי"ט ואת"ל דא"צ להחזיר בי"ט מ"מ איבעי' ליה בשבת בח"ה אם חייב הוא לתרגם כי כפי הנראה דחייב בי"ט שמא הטעם דלא מתרגי' משום דמאחרים לבא משום דצריכים לתקן מאכלם ולכך לא הטריחו כ"כ בב"ה אבל בשבת אזלי האי טעמא נ"ל דצריך לתרגם אמנם אין הלשון משמע כן וק"ל. גם הוריני מר אם מותר למחוק אותם שמות הנכתבים בסידורים ובתפילתם והם נרשמים כעין שני יודין ועל גביהם וי"ו כי הטעם דכתבי' הכי משום דוי"ו ושני יודין עלה מניינו כ"ו כמו שם של ד' אותיות וגם ב' יודין וי"ו הוא שם לכך הוא סברא לומר דיש בו שם קדושה ואסור למחוק:
או דלמא י"ל דמשום הכי כתבי' הו"ו עקומה ושבורה והפוכה וגם למעלה מן היודין כדי דלא להוי כתיבה גמורה ומותר למחוק וגם יש כותבין ב' ווי"ן אחד למעלה ואחד למטה ואז הוא ל"ב כנגד ל"ב נתיבות החכמה אז נראה דאין בו כ"כ קדושה:
ונא מ"ץ הודיעני הפשט בסמ"ג איתא במצות אשת אחי האב כו' ומנה השניות ואיזה יש להן הפסק וכתב ברובן לשון המיימוני ממש רק בח' מוסיף על המיימוני וז"ל ואשת אחי האם בין מן האב בין מן האם רק שמן האב בלבד ומ האם אין להם הפסק עכ"ל ולשון המיימוני אשת אחי האם בין מן האב בין מן האם עכ"ל הנה מה שמוסיף הסמ"ג. רק שמן האב בלבד איני מבין הפשט הלא איתא בגמרא אמר רב ד' נשים להם הפסק אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב ובזה כ"ע מודה וליכא מאן דפליג רק פליגי באשת אחי אבי אביו מן האב דיש לו שורש דאורייתא ומ"מ מכשיר אמימר דאיתפלג דרא ובזה יש. דיעות אי הלכתא כאמימר. אבל מן האם ליכא מאן דפליג ואי לא כתב הסמ"ג לישנא בלבד אלא היה כותב בהאי לישנא רק שמן האב ומן האם אין לה הפסק מצינו ליישב דסבר הסמ"ג כשיש אחוה גמורה מן האב ומן האם אין להם הפסק אפי' באשת אחי אמו והא דקאמר דיש הפסק זהו אשת אחי האם מן האב לבד או מן האם לבד:
אבל מאחר דכתב הסמ"ג וז"ל רק שמן האב בלבד ומן האם כו' קשה להבין וגם סוגיא דשמעתא לא משמע דיש חילוק אם יש אחוה מצד אחד או מב' צדדים דאל"כ מאי פריך מאי שייר כו' נימא שייר הא ודוחק לי' שמא בדורו' אחרונות גזרו כדאיתא בתוספות על אשת אחי האם מן האם ועוד דאז לא פשט שפיר מהא דמונה שיתסר לאיסור' נימא דהן תמניא דמתניתין ושיתא דר' חייא ואשת אחי האם מן האם דפשיט' לאיסור' ואשת אחי האם מן האב ומן האם דאין לו הפסק, ולא תתרץ שינוי' דחיק' אי כתיב להתיר כו' אפילו לפי' ריב"ם דפי' הא דמשני הני תרתי חדא חשוב להו זהו אשת אחי האם מן האם ואשת אחי האב מן האב אז בציר ליה חדא מ"מ לא מוכרח לומר כן אלא מכח קושייתם דשיסתרי הווין אבל מ"מ הוי עדיף טפי אם היה תרי כדס"ד מעיקר' הנה מר על כל הני דשאיילנ' השיבוני ולמדוני תורתך העמוקה ובפרט בעניין בוכרא דההוא ספיקא עתה לפנינו ועסיקנא ביה ומחמת נחיצת הציר לא אוכל להאריך אך לפעם אחרת אבאר עוד את אשר בלבבי טעמים דידי חבילות חבילות לאיסורה. י"ג מלכות לע' באי' ת"ת משה טרוד משה לוי מינץ:
על כל הני שאילותא שהשיב לי הרב כדמבואר בתשובה אשר כתב לי וכן הסכים לאיסורא על האי בוכרא ע"ש ומ"מ שאילה בתרא שקשה לי הפשט מן הסמ"ג כתבתי תשוב' הרב' בשולי האיגרת הזאת להגלות ולהתוודות שכן הסכים דהוא קושיא גדולה: