שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
כט
והנה אמ"ץ הוריני הא דאמרינן דסומא באחת מעיניו כשר להעד (נ"ל לדון דיני ממונות ובפ' בא סימן דר' יוחנן הוי ההוא סמאי בשכונתי' דר' יוחנן כו' הוריני אם גם הוא כשר לדיני נשים כגון להיות דיין לחליצה דשמא מאחרי דהוא איסורי יש להחמיר בהא כרבי מאיר דמקיש ריבית לנגעים או לא. ואת"ל דיש להחמיר בחליצה מ"מ בגט שהובא שצריך לתת גם לפני ג' ש"מ מאחר דהוא ב"ד הוי מדרבנן וקיום שטרות מדרבנן. ועוד הלכתא כרבי יוחנן דאמר בפני ב'. אין להחמיר כ"כ לפסול בסומא באחד מעיניו או אמרי' ל"ש וקצת ראיה דכשר במיימוני פ"ב דה' סנהדרין וז"ל דקאמר אם היה אחד סומא בא' מעיניו דכשר מש"כ בסנהדרין עכ"ל א"כ קאמר סתמא כשר. וכן בחשן משפט קאמר כשר סתמא מ"מ אח"כ בפ"ד דסנהדרין משמע איפכא דקאמר וז"ל חכם מופלא שהוא סומא באחת מעיניו אף על פי שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכין אותו לדיני ממונות לפי שאינו ראוי לכל הדברים עכ"ל ש"מ דקאמר דהוא כשר דוקא לדיני ממונות ובס"א נמי קאמר דיני ממונות אכן בשאר מומי הגוף כגון חיגר או קיטע וכה"ג מסתמ' ליכא ספיקא דודאי כשר. אע"ג דבדיני נפשות צריכין להיות מנוקים מכל מום דילפינן מקרא מ"מ בשאר דינים כשר וכן משמע במיימוני דקאמר וז"ל ב"ד של ג' אע"ג שאין מדקדקים בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל א' מהם ז' דברים עכ"ל מדקאמר ב"ד של ג' משמע ב"ד דצריך ג' אין מדקדקין וכן הביא זה חשן המשפט. אך שמא י"ל דיש להחמיר בדיני נשים דהוא איסורא בהאי הוי דינא כדיני נפשות אע"ג דבשאר דינים הם מחלקים וראבי"ה כתב בספרו דסומא באחת מעינו לא יהא דיין לחליצה אך מצינו כדברי ר"ת דמכשי' סומא באחת מעינו וכן נמי דאיתא במיימוני פ"ד דה' חליצה ונ"ל דיש להחמיר כדי להוציא נפשיה מפלוגתא ויהא החליצה אלימתא וכשירה בלי גמגום אך ידעת מר הלכה למעשה הודיעני ושלום למר ולתורתו כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ: