אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

כג

כב

כאשר שאל מהר"א לוריא על הפקדון אשר הוא ביד פלוני מאן דהוא אשר הופקד לו ע"י אשה בעלת בעל וההיא אשה עיקרת הבית ונושאת ונותנת בבית כמעט יותר מבעלה וכשהביאה האשה הפקדון לנפקד נתנה לו סתמא ולא אמרה דהממון שלה או של בעלה אך מוכח מלתא דהי' של בעלה כי היה בידיעת הבעל כאשר הביאה כתב בידה מבעלה אשר כתב לנפקד למסור ליד אשתו הך' זהובים שחייב לו אותו נפקד וכשקבלה האשה הך' זהובים נתנה אותה ך' זהו' עם יתר זהובים לה. הוא פקדון ואמרה לו סתמא תקבל אלו מעות ואני אתנם לך במתנה גמורה ולא אמרה בפי' אם בשליחות בעלה נתנה לו או מעצמה אך מוכח מלתא דבשליחות בעלה עשתה מכח כתב דלעיל וגם אח"כ כתב הבעל לנפקד שרוצה הבעל לשלוח לו ח' זהו' למלאות הסך ובשעת נתינה הזהירה האשה את הנפקד שלא להגיד לשום אדם והבין בטוב שכל זה דרך הברחה, ואח"כ בקרוב ד' שבועות הלך לעולמו בעל האשה והניח חיים לכל ישראל והאשה ההיא נשבעת על כתובת' וגבתה כל כתובתה עד פרוטה אחרונה ולא הגידה ליורשים מאומה מן הפקדון אשר ביד פלוני מאן דהוא עכ"ל השאלה וגם בעל פה אמר לי ה"כ אייזק שי'. השליח המביא לי כתב השאילה יותר גלוים ושאל מהר"א ממנו ליד מי יחזיר הנפקד הממון ליד האשה או ליד יורשים כי הנפקד לא עלה בדעתו להחזיק הממון הנ"ל מחמת נתינת האשה שנתנה לו הממון במתנה כדלעיל רק דעתו להחזיר לבעליו אשר יש לו זכות לההוא ממון יורשים או האשה:

ונ"ל אם לא היה שום גלוי רק שנתנה האשה סתמא לנפקד מ"מ הי'. כמה ספיקות לכאן ולכאן והא דאמרי' קבל מן האשה יחזיר לאשה אפשר ההוא מיירי דאומרה בפירש בשעת נתינה לנפקד אלו מעות תחזירם לי דאינם של בעלי אבל נתנה סתמא אמרי' כיון דהיא. נושאת ונותנת בנכסי בעלה סתמא דמלתא של בעלה הם ויכול להיות דלכתחילה יכול הנפקד להחזיר לבעל דיכול לומר לא שמתי על לבי דהוא שלה אע"ג דמשמע במרדכי דסתמא מיירי דאיתא שם קיבל מן האשה יחזיר לאשה דשמא ניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן מדקאמר שמא ש"מ דהיא נותנת לו בסתמא דאי אמרה בפי'. שלי הם אז מאי לשון שמא מ"מ מזה אין ראיה די"ל דלעולם דאמרה שלי הם ואחד נתן לה סתמא וסבורה דהם שלה דלאו כל נשי דינא גמירא דידיעה מה שקנתה אשה קנה בעלה מ"מ אי לאו דאשמעינן דיחזיר לאשה ה"א מדינא היה לו להחזיר לבעלה דמה שקנתה אשה קנתה בעלה אמר לך לכך יחזיר לאשה דהיה לנפקד לשום על לבו שמא אחר נתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אבל נתנה לנפקד סתמא ולא אמרה דשלה הם יכול להיות דפשיטא דזה קיבל הפקדון בחזקת הבעל או איירי דאמרה בפי' לנפקד קיבל אלו מעות והם אינם שלי ולא של בעל אלא אדם אחר הפקיד בידה אבל אם נתנה סתם לנפקד אפשר דמני לכתחלה להחזיר לבעל. ואם הפשט כן דהיכא דנתנה סתמא דהם של בעל אז סברה לומר אפי' אמרה האשה אחר כך שלי הם אינה נאמנת דזה קיבל המעות בתחילה בחזקת הבעל ויתר חילוקים וצדדים יש לי אך אין צריך לפרטן בההוא עוביא וגם מהר"ם כתב אם קודם שנשאת הפקידה הממון אז נאמנת לומר של פלוני הם מיגו דמצי שקלה ויהבה ליה אבל משנשאת הפקידה כיון דבזמן הזה כל נשים נושאת ונותנת בתוך הבית פשיטא דלא מהימנה לומר שלי הם ולא של פלוני הם כו' ועתה האי עובדא לפי הנ"ל דלית דין צריך פנים דודאי של יורשי הבעל הם דהא מוכח ומוכח דהפקידה בחזקת בעלה מכח תרי כתבים אשר כתב הבעל לנפקד וגם הבעל רצה להוסיף מדילי' למלאות הסך. ועוד זאת האשה אם איתא דהם שלה הי' לה לפ' בהדיא לנפק' דהם שלה מאחר דהי' רגלים לדבר דהם של בעל בכתב אשר הביאה היא עצמה לנפקד ועוד מוכח דשל בעל הם כאשר אמר הנפקד שהבין מתוך דעתה שעשתה להבריח וגם אמר לי הנ"ר אייזק הנ"ל דבההוא זימנא אשר נתנ' הפקדון לנפקד הי' בעל' חולה והיה לה חששה אשר יאמרו הרופאים אשר ימות באותו חולי. וכן הוה א"כ מוכח דעשתה להבריח הנכסים דאל"כ הוה לה לפרושו מאחר דבעלה היה בחזקת סכנה ואמרי' בעובדא דדביתהו דרבה בר בר חנה דאמרה כיפי למרת' דבני ברתיה כו' א"ד הכי אמר לה אי אמידה עשה בפיר' פרשב"ם אי אמידה שיש לאשתך אהובים שנתנו לה ע"ש שלא יהא לך חלק בהן עשה בפי' ואי לאו כו' ואם כן האי איתתא לא אמודה כאשר כתב מהר"א לוריא פ' והאי ממונא דבר חשוב הנה כתבתי דעתי לפום ריהטא ולא בדקדוק אך הדיין מהר"א הוא יודע תוכן הענין ויכול לדרוש אחר הדבר להצדיק הצדיק כו' להשיב הממון לחזקת בעליו ע"פ הדין והאמת וגם צריך לדקדק ולעיין מה משפט האשה על דבר השבועה שנשבעת על כתובתה ולא גילתא בההוא זימנא ההוא פקדון אשר ביד הנאמן מאן דהוא ושלום על כל ישראל התמימים והישרים כ"נ וכ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה