שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
כב
לענין שאילת דמר אין לי פנאי כלל לדקדק בו כראוי ומ"מ באתי בקצרה דרך משא ומתן קצרה. ע"ד לענין האשה אשר פיטרתה לגמרי כו' גם נ"ל ע"ד אשר כתב מר אם היא עצמה לא שעבדה נפשה דעליה אינה מוטלת לפרוע חובות בעלה כדאיתא בפ' נערה דהיא בעלת חוב שהוא חייב לה הכתובה ואינה חייבת בקבורת בעלה והוא נקבר מן הצדקה, וכן איתא בתשובת מהר"ם אכן על היתומים מוטל לפרוע חובת אביהם א"כ לפום ריהטא כיון דאביהן שיעבד נפשיה לשר שלהן. ליתן לו קיצות לזמן הקצוב במאי יפטרו והשר בא עליהם מכח דינא דמלכותא שנדרו לו לדור תחתיו י' שנים וליתן לו מס הקצוב אע"ג דאפשר בדינינו פטורים היתומים כיון דנאנסו כדאי' בפ' האומנין לאה השכיר בית ומתה והיורשים אינם רוצים לשלם רק מה שדרה בה והשיב ב מהר"ם אם לא נתנה כל השכירות פטורים ממה שלא דרה בה כיון שנאנסה מ"מ דינא דמלכותא אינה כן אע"ג דיש צד ליפטר היתומים מטעם אשר כתבת אם ירצה גם שמעון ליקח רשות אפשר לא יקפיד השר על פריעת המס זהו אינה ודאי ולכך אין לסמוך ע"ז אם לא שיודע בודאי וסתמא דמילתא אע"ג דאמרי' כן מ"מ אם היו רואה דרוצי' כולם לעקור יבקש תאנות לגבות מס מהם א"כ נשתתפו יחד בהמס והשר אז אינו מקפיד ממי נטל אם בני ראובן יעקרו יוכבד ויוטל הדב' על שמעון כאשר אמר השר בפי' וז"ל והשיב השר שישוו עצמ' ביניה' כו' רק שלא יפסיד. וגדולה מזו אמרי' ואיתא בתשובות פ' הגוזל בתרא וז"ל ויכול להיות דאפי' אם אמר המלך מעצמו פלו' לא יתן כלום אעפ"כ חייב לפי שמה הוא מקיל הוא מכביד על אחרים ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חבירו כו' עכ"ל ע"ש ואיתא ג"כ שם פרע מנת המלכה פרש"י שם היו ד' שותפין בגורן והביאו הג' חלקים לביתו והרביעי נמצאת בגורן פרע מנת המלכה בשביל כולם ואיתא בירושלמי אמר ריב"ל אין אדם נתפס על חברו וחייב ליתן לו כו' אלא כסף ארנונות וגולגולת רב אמר אפי' הי' ראובן חייב שאר חובות ותופס המלוה את שמעון בעבורם כו' וק"ל כריב"ל כו' עד אבל אם תפשו בשביל ארנונ' וגולגולת שהי' ראובן חייב לגבאי המלך ופרע ישראל בעבורו חייב ראובן לפרוע לו וכבר בא מעשה לפני ר' שמחה כו' וריב"א הודה לדבריו. ונ"ל דלא שייך הכא לומר דשותף חולק שלא לדעת חברו דלא אמרי' הכי אלא היכא שבלאו הכי נאבד חלק של אחד מהם ועמד השני והציל חלקו או אם אחד מהם פשע קצת וע"ז אמר הגמרא כגון זה שותף חולק כו' ובתשובות מהר"ם איתא בס"ג ז"ל ראובן ושמעון דרים תחת שר אחד והי' להם חוב בשותפות ויוצא ראובן משם וכועס השר עליו ואמ' השר לשמעון חלקך אסייע שיפרע כו' וכה"ג במקום איבוד חולק שלא לדעת חברו כו' וכן שנים שיש להם חוב יחד והחוב מקולקל וצריך להוציא הוצאות ואחד רוצה והשני אינו רוצה יכול לחלק שלא לדעת חברו ויאמר לעצמי אני מציל כו' עכ"ל וכן תשובת מהר"ם בהגוזל בתרא. דהמלך נותן מקצת עיירות לבנו דאיתא ג"כ שם דשותף חולק כו' היכא דאית לי' פסידא וזהו גם כן משום דההוא חילוקא הוי בלא גרמת' ודעתו:
מה שכתב מר אם היתומים חייבים ליתן משטרי ירושה זה נ"ל דפשיטא חייבים כאשר כתב דהא הזכיר בו לשון ירושה מסתמא דנהגו לכתוב כן וז"ל אכן אם יאתו בנ' הזכרים ליתן להם בחצי חלק כו' א"כ מוכח דאביהם לא נתן להם טפי מחצי חלק זכר וזה אומדנא דמוכח וכן ראי' מכתובת אמם שהוא חוב על אביהם שנוטל' כתובה בראשונה ואח"כ יתן להם כחצי חלק הנז' אם אביהם חייב לאחרים. או מסים יפרע תחילה ואח"כ יקחו כחצי חלק זכר והם (צ"ל והבו) דלא לוסיף עלי' וגם בשטרי של ג' מאות נסתפק אני ודעתי נוטה טפי לחיוב מלפטור. ותרי חילוקים יש חדא אם שכרו הקיומים קודם שנעשו השטרות א"כ החיוב של שר קודם ומ"מ עשה השטרות לכל אחת ג' מאות א"כ יש קצת הוכחה כאלו אמר אע"ג דחייב אני להשר המס מ"מ תנו השטרות של ג' מאות לכל א' והוה כמו שאמר אל תנכו מן השטרות מס השר אכן ש"מ י"ל דעתו שיתן להם לכל אחד ג' מאות והמס יתנו כל אחד לפי ממונו כי המס הוא טובת כולם שיש להם קיום ושיור תחת השר. ואם השטרות נעשו קודם שנעשה המס אז יש סברא שנתחייב האב המס ושכר קיומים. כדי להציל כל ממונו וממון בניו ובנותיו שירשו ושיטלו בחוב שטרותיה' אז נ"ל סברא שיתנו חלקם לסעד המס. ומ"מ מהאי טעמא אין לחייב' האלמנה ליתן סעד למס וק"ל ומאח' שיש צדדים לכאן ולכאן א"כ השר חשיב מוחזק בכל הנכסים כדאיתא בתשובות מהר"ם פ' לא יחפור וז"ל אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מונח כו' ומדקאמר בטפסא דמלכא מונח כו' אלמא חשוב המלך כמוחזק בו עכ"ל ש"מ א"כ כולם באין להוציא ממון מן השר ומשום הכי כל אחד יתן חלקו לפי מעותיו:
ומחמת הבכור איתא בהדיא ביש נוחלין דאם יוצא עליהם שטר חוב נותן בו הבכור פי שנים. ואם אמר איני רוצה ליטול פי שנים ואיני רוצה לפרוע בחובת שנים רשאי מ"ל חוב זה ומ"ל חוב אחר והכא בנדון דידן דשמעון הוא עצמו הבכור וטענותיו שאביו נשתתפ' לו לי' שנים והוי חוב גמור לפי טענותם א"כ למה לא ישלם פי שנים ואשר כתב מר דפשיטא דאינה חייב נ' זהו'. כן נמי נ"ל דדמי פריעת כתובה אמו לבד ינכה מן הסך ואז יתנו בתפיסת הבי' מכל הנכסים קודם חילוק מס שחייב אביהם להשר חוב גמור גם ה' לו בן נשוי לבד הבכור שמעון שלא דר באותה עיר. אף הבן הגדול אשר לא דר תחת השר כי גם הוא חייב לפרוע חובת אביו. ומ ומעתה תוכל את להוסיף על שמעון ולפי הנראה לכ"ת לפי עשרו וכה"ג. אך אם ברור הדבר שהשר אינו מקפיד כלל שיעקור כולם ויפטרו מן המס ושמעון אומר שאינו רוצה לעקור וע"מ כן נשתתף עם אביו ראובן דוקא לי' שנים ולא בע"א כלל ולולי זה טרחתי אחר יישוב אחרת צ"ע אם הוא טענ' להוציא בשביל זה ממון וסברא דאינו נאמן אפילו בשבועה אך זהו סברא ודינא בלי ספק שיתחייבו שניהם המס עוד שנה או שנה וחצי כדי לגבו' חובותיו לפי הנרא' צריך לכ"ת לפי אומד הדע' וזו אומדנ' דמוכח דעל מנת כן נשתתפו וחזרני בזה ונ"ל דאפי' אם השר אמר בפי' אם תעקרו כולכם תפטרו מכאן והלאה וידוע לנו שדעת השר הכי:
מ"מ חייבין בני ראובן לשלם להשר מה שנדר אביהם כי ראובן ושמעון שניה' יחד השתדלו הקיומי' ושניה' נדרו לפרוע להשר המסר. ועתה נהי דבני ראובן אומרים אנוסים אנו ולא יכלנו לשאר. מ"מ יכול שמעון לומר אני רוצה לישאר וליתן להשר חלקו כי אנוס אני ולא אוכל לעקור מן העיר ולצאת מחמ' הפסד ממונו. אע"ג דמתוך כך השר רוצ' לישאל כל המס מה איכפ' לזה שמעון דמאי חזית שתאמר לשמעון תעקור גם אתה כדי להציל בני ראובן מהמס אדרבה תאמר לבני ראובן תשאר אתם כדי להציל שמעון מאונסו או השתדלו בהשר שיפט' אתכם כי ראובן עיקר המשתדלן ועובי הקור' הוא ואיש אומד טפי מבנו שמעון כפי הנראה וראיה הוא נתן חמשים לשנה וזה שלשים אע"ג דהשר אינו חושש אם ילכו לדרכם בני ראובן ורוצה להתגולל ולהתנפל המס כולה על שמעון אין זה דינא דמלכותא כי אם גזילה דמלכותא כי מסתמא ראובן עיקר בעל המעשה שנדר להשר המס כדפי'. אפי' אם הם נעשו ערבים זה עבור זה מכ"ש אם לא נעשו ערבים זה לפני זה וק"ל ומחמת הנחיצה לא אוכל לבאר ולדקדק בכל הדבר כפי הצריך ואם שגיתי וטעיתי חזרני בי ולבך כלב ארי וכל רז לא אנס לך ובך יסגה שלום כו' אהו' משה טרוד משה לוי מינץ: