אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

כא

כ

יצו ה' אתך את הברכה לאהו' ה"ה מהו' יעקב איינשטט ש"י הצור ברוך ש"י בא אלינו עם הגט והרשאה ודקדקנו בו והיה כתיקונה וכראויה וביום נתינת דקדקנו בו טובה בכל דבר ובחתימת העדים כאשר ראוי ודינה לעיין בכיון בכל לב ובנפש בעסק גיטין וקדושין ומצאנו דאחד מעידי הגט ואחד מעידי הרשאה הם שני בשני ופסולים להעיד זע"ז וכשמצאנו זאת נפג לבינו ונבהלה נפשינו ושקלנו וטרנו בדבר שאירי ה"ה מהר"ש כ"ץ ש"י ואנכי עם בני הישיבה חבירינו ש"י ועלתה בידינו בקרוב הדבר להיתר אך לא מלאינו לבינו מעש' לכתחילה. בלי שאילת רבותי' הקרובים אלינו דקשישה מנינם ועדיפה מינן בחכמה ובמניין ונמלכנו לשאל הוראה מהם ומהר"ש כ"ץ הלך בעצמו לר"ג מהר"ז בינג אופנהיים ש"י ויחדנו ציר לק"ק ורנקבורט לה"ה מה"רן ס"ל ש"י ועל דגלו עמו מהר"ר אנשיל ש"י ועמו הר"ר זנוויל ש"יאש דר שמה וטרחנו ויגענו ולא מצאנו הסכמה מרבותי' לעשות מעשה לכתחילה כי כשר הדבר ולא תעשה ולא רצו להכניס ראשם בזה וכשראינו ושמענו דעתן לקחנו ק"ו וכ"ש בעצמינו שלא לעשות מעשה וחזרנו השליח ברוך ש"י אליך בלי נתינת הגט. וההוא שליח ברוך נתן הגט וההרשאה בידי תורת פקדון ולקח סימנים מובהקים בהן. לכן ראה ועס' ברבותי' דק"ק נרבורק אם רוצים להסכים ליתן גט זה והם יהיו באגודה אחד שלשה הראשי' שמה והם ר"ו מה מה"ררד שפרינץ ובא"י מה"ררד ורנק וה"ה מה"ררז ס"ל וכן רבותי מריגנשפורק ר"ג מהר"י ברונ' ור"ג מהרר יונה אך אם אין כולם בהסכמה אחת ליתן הגט. אז אין אנו נכנס ראשינו בזה ותסדר גט אחר:

והנה אבאר קצת דעתי לפע"ד נראה דלית ביה מיחוש דעידי הגט ועידי הרשאה שני עדות הן ואינה תלויה זה בזה דעידי הגט מעידי' על הגט עידי הרשא' מעידי' על השליחו' שעשה הבעל האי ברוך להיות שלוחו וההרשאה לא הוי כלל קיום על הגט להעיד דהגט כשר הוא ושנכתב ושנחתם כדינא דלשליח מהימנ' רבנן כשאמר בפ"נ ובפ"נ, כי השליח לא צריך להביא לא שטר ולא עדים שעשאו הבעל שליח אך הורגלו לכתוב ההרשאה משום דכתב ביה שנתן לו רשות לעשות כמה שלוחים כדאיתא בסמ"ק ולקמן אבאר אאת"ל דהוי קיום כשר אך ההרשאה לא הוי מטעם קיום כלל וכ"ת ע"כ הוי ג"כ משום קיום דהא כתוב בהרשאה וז"ל וגט שנעשה עליו פב"פ שליח להלכה כו' נכתב ונחתם בפלו' מתא כו' ועדיו החתומים בו פב"פ כו' עכ"ל זה לא כתבינ' משום קיום אלא משום סי' שיעידו עידי הרשאה שעל גט זה נעשה שליח ולא על גט אחר והוא כאלו העידו דהגט שנעשה עליו פב"פ שליח יש לו נקב בצד אות פלונית וראיה דכתבי' גם והגט שנעשה עליו פב"פ שליח נכתב ונחתם בפלוני מתא כו' כך וכך בחדש דאי זה לא כתבינן משום קיום רק משום סימן כדפרשתי ועוד דלא העידו עידי הרשאה דמכירי' חתימ' עידי הגט רק כתבו בפנינו מסר פב"פ גט לשלוחו פב"פ ואח"כ כתוב בו ועדיו החתומים פב"פ ופב"פ. ומזה ליכא שום הוכחה דהגט אינו מזוייף תאמר הבעל מסר הגט בפני עידי הרשאה שלא בפני עידי חתימה דהלכו להם עידי חתימה ושמא זייפו הבעל אע"כ מהימנינן לשליח דנכתב ונחתם כהלכתא כשאמר בפ"נ ובפ"נ ועוד דלא הוי משום קיום דהא עידי חתימות הם עצמם יכולים להיות עדים על השליחות וכן איתא בתיקון מהר"ר ליפמן מולהויא ז"ל וז"ל וגט שנעשה עליו פב"פ שליח כו' נכתב ונחתם כו' לבריאת עולם אנו ח"מ פב"פ ופב"פ עכ"ל אך אנו נהגינן ליקח ד' עדים שנים על הגט ושנים על ההרשא' ואאת"ל דהוי קיום. מ"מ הא יכול לקיים השטר בקרובים כדאיתא במרדכי בסוף פ"ב דכתובות אכן יש מצינו לדמות דהוי כאילו נפיק נכי ריבעא אפומא דחד סהדא דהאי מאיר בר יוסף (צ"ל שניאור) מעיד על קרובו החתום על הגט והוי כאלו העיד מר מרדכי בר' מאיר על חתימ' עצמו דהוי כחד גוף מאחר שהם קרובי' א"כ מעיד זה שניאור חצי דבר וגם מעיד ההוא שניאו' עם חבירו החתו' עמו על ההרשאה על עד שני החתום על הגט משום הכי הוי כאילו נפיק נכי ריבעא מפומה דחד שניאור:

אך נ"ל דלא דומה כלל בשלמא אם האי מרדכי עד הגט מעיד על חתימתה עצמו. והאי שניאור וחבירו מעידי' על חתימת עד שני החתום על הגט אז נפיק נכי ריבעא כו' דהעד מרדכי מעיד חצי דבר ושניאור וחבירו מעידים ח"ד. אז מעיד שניאור ריבעא. ומרדכי עד הגט חצייה אז אילו שנים הוי חד עדות מעידים נמי ריבעא כדאיתא במיימ' בפ"ח דה' עדות ע"ש:

או אם האי שניאור נאמן לבד על חתימת קרובו וגם מעיד עם חבירו החתו' עמו על הרשאה על חתימת עד שני החתום על הגט אז נפיק א אפומי' נכי ריבעא כו':

אבל מאחר דהאי שניאור אינו נאמן כלל להעיד על חתומת קרובו בלי חבירו החתום עמו על ההרשא' א"כ לא נפיק אפומה דשניאור רק חצי דבר כמו על פומה דחבירו מ"ת אה"נ אדם נאמן על קרובו להעיד על חתימ' בלא אחר עמו והא דאמרי' בסוף פ"ב דכתובות א"ר הונא בריה דרב יהושע והוא שיש גדול עמו זהו קאי על המתני' דתנן אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנן זה כתב ידו של אבא כו' אבל אם הוא גדול מעיקרא נאמן להעיד בלא אחר עמו הא ליתא וזיל בתר טעמא דלמ' יהא קרו' עדיף מנכרי אפי' אדם שהוא צדיק גמור אינו נאמן. לבד לקיים חתימה והא דעדים צד קרובו דקטן נאמן להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו על קרובו ולא קטן דעלמא זהו משום דרגיל מעצמו תמיד ובודאי מכירו כדעביד הגמרא צריכותא דאי אשמועינן אביו משום דשכיח גבי כו' וראי' דהא נאמן על רבו אע"ג דהוא קרובו וכן איתא במיימוני בריש פ"ח דצריך אחר עמו וז"ל מעיד קרוב על כתיבת קרובו כיצד שטר שראובן ושמעון כו' ובא בנו של ראובן ואמר זה כתב ידו של אביו ובא בנו של שמעון ואומר זה כתב ידו של אביו הרי אלו כשני עדים כו' ואם נצטרף עמהם שלישי המעיד על כתיבת יד שניהם נתקיים השטר עכ"ל וכתב סתמא. ומיירי אפי' הם גדולים וההוא ד דינא דאלו נאמני' להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כתב אח"כ מיד ע"ש:

וגם אין לפוסלו מטעם דכיון דאנו נהגינן ליקח ד' עדים על הגט וב' על ההרשאה ועידי ההרשאה. צריכין להיות עידי המסירה ומעתה הכא מאחר דשני' מהם קרובים לא הוי רק ג' עדי' דעד הגט מרדכי הוא כמו שניאור עד הרשאה ולא הוי ד' עדים. וגם נ"ל דזה אין נפקותא והוי כאלו ראובן ושמעון היו עדים על הגט ושמעון ולוי היו עדים על השליחות הי' כשר דשמעון מצטרף הכא והכא כדתנן במתני' פ' התקבל וז"ל האשה שאמר' התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שאמרו בפנינו אמרו כו' ושנים שאמרו כו' אפי' הן הראשונים הן האחרונים או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם עכ"ל ש"מ דא' יכול להצטרף לכאן ולכאן:

מ"ת לעולם בתחילת המעשה צריך ד' עדים רק כשבא לינשא ולהביא העדים לפנינו להעיד על הגירושין לא צריכנא להביא לפנינו כל הד' עדים אלא ג' עדים אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים הא ליתא כדמשמע לשון רש"י וז"ל או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחר שלישי. נעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם עכ"ל ש"מ דמשמע לשונו דהשלישי הוקבע לעד להצטרף עמהם ע"ש עוד יש יותר צדדים לכאן ולכאן וא"ל פנאי להאריך יותר וא"ל רק שלום י"ל כ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה