שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
יג
ואתה מר תלמדיני מתורתך והאר עיני ע"ד דבר ארבע כנפות שנפסקו א' מכנפותיו ואם בא אדם לעשות בו ציציות היה צריך לעשות בד' כנפות המרוחקים אם נאמר שנפסלו הציצית שבו וא"כ אחר שנתפר צריך לעשות בו ציצית אחרים מטעם תעשה ולא מן העשוי או לא איקרי כה"ג תעשה ולא מן העשוי. וזאת התשובה שהשבתי בין גאולה לגאולה יעמוד ריוח והצלה לבן דודי האלוף מהו' יודא ש"י ראשית דבר אפתח פי בדבר הלכה לתת על המערכה להשיב על שאילותך במרוצה ולא למיגדר פרצה כי לא באתי, לפסוק הלכה למעשה. רק לאהבתה אעשה לחוה דעתי לפי מיעוט שכלי הלא מצער היא ותחי נפשי ואשר שאלתה וז"ל מארבע כנפות שנפסק אחד מכנפותיו ואם בא אדם לעשות בו ציצית היה צריך לעשו' בו בד' כנפות המרוחקים אם נאמר שנפסלו הציציות שבו וא"כ אחר שנתפר צריך לעשות בו ציצית אחרים מטעם תעשה ולמ"ה עכ"ל איני כדי לפסוק הלכה למעשה. אך לאהבתך אשיבך הנ"ל לע"ד קיצרתה שאילתך מאוד וסיתמתך אך אני אבאר קצת מה שכתבת וז"ל ואם בא אדם לעשות בו ציצית היה צריך לעשות בד' כנפות המרוחקים עכ"ל. זה הלשון משמע אם בא עתה לעשות ציצית בעוד שהוא נקרע יעשה בע"א מבראשונה וזה ליתא הלא אותם ד' כנפות אשר בו הציצית בראשונה גם עתה מרוחקים הם יותר מאידך קרנות אשר נולדו בו ע"י הקריעה ומעתה כשנקרע אם הי' ציציותיו הראשונים כתיקונו די בזה אע"פ דהם מרוחקים ואין (נ"ל אם כן היכא שאין) בו ציציות ובא לעשות בו ציציות בעוד דהוא נקרע אז ממילא צריך לעשות באותה קרנות המרוחקים דהיינו נמי קרנות ראשונים בהיותו שלם ואח"כ כתבת וז"ל אם נאמר שנפסלו הציציות שבו כו' עכ"ל תמיהני למה נפסלו הציציות שבו עתה קודם תפירה אכן מזה אשר כתבת מן ההוא דלעיל נראה דדעתך דמאחר דנקרע חד מן הכנפות ונחלק רובן מעתה הכי הוא כאלו נקרע לגמרי ונחלק לשנים ונעשה בשני בגדים ואת"ל דכן הוא מ"מ איני יודע למה נפסלו הציציות שבו כאשר אבאר לקמן. ומ"ש וז"ל ואם אח"כ שנתפר צריך לעשות בו ציציות אחרות מטעם תעשה ולמ"ה דאמר רב יודא טלית שנקרע חוץ לשלש יתפור תוך שלשה ר' מאיר אומר אל יתפור וחכמים אומרים יתפור ושוין שלא יביא אפי' אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ופרש"י וז"ל ממקום אח' ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה עכ"ל טעמא דפסול משום תעשה ולא מ"ה כשיביא אמה על אמה ממקום אחר כדאיתא בהדיא במיימוני ובמרדכי כדלקמן ורש"י נמי סבר הטעם כך כדמשמע לשונו דפי' וזה לא היה מבגד זה בשעת עשייה עכ"ל משמע שהפסול הוא משום תולמ"ה וכן משמע נמי לשונו אח"כ דפי' באידך ושוין וז"ל ושוין שמביא תכלת מתיר ציצית מטלית אחר ותולה בה והכא ליכא תולמ"ה דהא צריך לחזור ולכורכ' ולתקנה כבתחילה עכ"ל מדפי' הכא ליכא תולמ"ה משמע הא ושוין דרישא הוי משום תעשה ולמ"ה ועוד מסתמא רש"י לא פליג על כל הפוסקים דמפרשי' הטעם הכי אע"ג דרש"י פי' וז"ל משום דעל כנפי בגדיהם בעינן כו' עכ"ל משמע דזהו גורם הפסול משום דהוא בגד אחר מ"מ סבר רש"י דהעיקר פסול הוי דוקא משום תולמ"ה אך קשה לי למה נקט הברייתא אמה על אמה ממקום אחר מנ"מ אם הוא מבגד זה ולתני דנחלק לשנים והדר תפרה למה לא נקרא ג"כ תולמ"ה לכך פרש"י דוקא ממקום אחר פסול דאז נעשה הבגד מחדש ונקראת תולמ"ה אבל אותו בגד עצמה לא מקרי תולמ"ה ומעתה ש"מ אפי' אם נחלק טלית לגמרי וחזר ותפרה יכול להיות דשרי כדמשמע לשון רש"י וכן איתא במיימוני נמי וז"ל נפסק הכנף שיש בו ציצית חוץ לג' אצבעות תופר במקומה וע"ז הביא ההג"ה אמר רב יודא טלית שנקרע כו' עכ"ל מדנקט המיימוני לישנא דנפסק דמשמע דנחלק לגמרי לשנים דנפסק לגמרי משמע ולכך משנה לשונו ולא קאמר נקרע כרב יודא וכן משמע נמי מדקאמר תופרה במקומה דאי עדיין מחובר פשיטא במקומה ש"מ דסבר נמי המיימוני אפילו נחלק לגמרי ותופרה במקומה לא מקרי תולמ"ה כיון שהוא מאותה בגד ולתפר באותו מקום עצמו אך לא מלאני לבי לעשות מעשה בכה"ג אא"כ מחובר קצת. כי המרדכי משמע דצריך להיות מחובר וז"ל שלא יביא אמה על אמה ובה תכלת ממקום אחר דהוי מן העשוי ודוקא ממקום אחר אבל אם נקרע הטלית למעלה מג' ועדיין מחובר לבגד תופרו עכ"ל הרי כתב דצריך להיות מחובר אך קצת בתחילת דבריו משמע איפכא דקאמר ודוקא ממקו' אחר כו' ומלשון זה משמע דלא צריך חיבור אם לא הוי ממקום אחר וצ"ע אבל מ"מ בהא כל אפי' שוין אם מחובר קצת דשרי וכמדומה לי שיש ליישב המרדכי דהא והא איתא ולא קשה רישא וסיפא דמצי למימר אם נחלק לשני' לגמרי ודעתו לחברה אז שרי אפי' אם נחלק לגמרי.. לכך קאמר ברישא ודוקא להביא ממקום אחר משמע הא באותה בגד עצמו שרי אפי' נקרע לגמרי אבל אם נקרע ואין דעתו לחברה אז היה כוונת' שלא לתפור עוד ונמלך אח"כ לתופרה ולחבר אז צריך להיות מחובר קצת דאל"כ הוי כמו בגד אחר כיון דנתייאש מלחברה והוי תולמ"ה אבל אם מחובר קצת שרי מ"מ ומצינו כעין זה דתולה בכוונה ובמחשבה דאמרינן הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל הראשונה מתיר את הראשונה והיא כשירה. ואם נתכוין להוסיף אפי' אם חזר וחתך אחת משתיהם פסולה כו' משום תעשה ולמ"ה ש"מ דתולה בכוונה. ואמרי' נמי גבי מחיצת הכרם שנפרצה אם נתייאש' הבעלים ממנה הרי זה קדוש ש"מ דתולה ביאוש כה"ג ה"נ מצינו למימר דתולה במחשבה כאשר כתבתי לעיל דשמא דעתך. מאחר דנחלק הוי כאלו נחלק לשנים וחשיב כשני בגדים אמינא אפי' אם נחלק לגמרי לשנים ולא רוצה לחברם עוד ודעתו לעשות בכל אחת ד' ציצית בפני עצמו ומ"מ אין דעתו כלל שפסולים ציצית הראשונים שונים אלא יוסיף על כל א' שני ציציות וכשירה. וכן נמי טלית גדול המצוייצת כהלכתה ונחלק לשנים לעשות ממנו ב' טליתות לא פסלו הציציות שבו וראיה דאמר רבא הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה משום תעשה ולמ"ה ש"מ דוקא כה"ג הוי תעשה ולמ"ה דבת ג' לא מעולם בר חיובא כלל הא אם הוי בר חיובא בתחילה לא דאל"כ יאמר רבות' היה בת ד' בבגד גדול ובו ציציות ונחלק לב' דפסולי' הציציות הראשונים מכ"ש בת ג' דלא הוי מעולם בר חיובא. אע"ג דיש להשיב על האי ק"ו דשמא בת ג' עדיפא דהיה בדעתו להשלים לארגו לד' כנפו' ולעשות בגד גדול כאשר איתא בהדיא בחבורי' הראשוני' למאי דס"ד מעיקרא דקאמר חסידים הראשונים כיון שארגו בו שלש על שלש היו מטילים בו כו' מ"מ האי דינא נמי ה"מ למימר על בת ד' כגון מי שיש לו בגד גדול ודעתו לעשות ממנו ב' טליתות ועשה בו ציציות בד' כנפיהם ואח"כ חתכו לשנים פסולים הציציות הראשונים משום תולמ"ה אע"ג דהוי בתחילה בת חיובא וגם היה בדעתו לחלק לשנים. מכ"ש בת שלש וק"ל ועוד קצת מוכח מדקאמר ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר כו'. אמאי לא קאמר רבות' ושוין שלא יקח אמה על אמה מן הבגד שיש בו ד' ציצית דאז הציציות הראשונים פסולים ושוין שלא יחלק הטלית לשנים וכה"ג וכ"ש הא ועוד יש קצת הוכחה מלשון רש"י גבי טלית כפולה ועת לקצר כי לא באתי רק לישא וליתן ואי לא מסתפינא מרבותיי וחבירי אמינא מלתא הא דקתני ברייתא ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה עכ"ל אמינא הא דפסול משום תולמ"ה זהו דוקא אותה ציצית אשר באותה אמה על אמה אבל הג' ציצית אשר בבגד גדול אינם פסולות וכן יש לי קצת ראייה והרבה פעמים דנתי ע"ז ודקדקתי בה ביני לבין עצמי ויש לי צדדים וראיות חמודות וטעמים לכאן ולכאן לכן באתי בקצרה בהאי דינא וב"כ יסגא שלמה לב"ד אהו' כ"נ משה לוי מינץ:
זה שאלתי מר"ג מהור"ר זלמן בינג וכתבתי דעתי