אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

יב

יא

יחי אדוני לעד וקרסולך לא ימעד. לריש גולה בר ישראל נשיא הנשיאי' מ"ו מהו' ישראל איסרליין יצ"ו. ע"ש כל חוני דג"ל ד"מץ ושותי מי מים חיים הנה א"מץ באתי למיתבע אולפנ' מפומא דמר הלכה למשה מסיני והודיעוני כל ימי היה לי תמהון על אותם כהנים שלא רוצים לעלות לדוכן ויוצאים מבה"כנ למה עומדים בחוןץ עד שיסיים ברכת כהנים כי לפי דעתי היו יכולים לחזו' לב"ה מיד כשהש"ץ מתחיל מודים כי הטעם שיוצאים לחוץ זהו משום שלא יאמר להם לעלות כי אז היו צריכים לעלות כדילפינן מואמור להם ולכך יוצאים לחוץ כדאמר ר' שמעון בן פזי קאי בין עמודי ר' אליעזר נפיק לבראי ומעתה כשהתחיל הש"ץ מודים יכולים ליכנס בב"ה כי אמרי' כל כהן שאינו עוקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה ודוחק לפרש הפשט דשוב אינו עולה מעצמו אבל אם אומרים לו לעלות צריך לעלות דוחק הוא זה דהא ילפינן מן וישא אהרן את ידיו ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה וגו' ומסתמא אהרן מעצמו עלה זהו דוחק דלא לישתמט חילוק זה בשום דוכתי ועוד שמא י"ל דגם לאהרן אמר לעלות כדי שיהא מצווה ועושה. דמצוה טפי משלא אמרי' לו דגדול מצוה ועושה כו' דעתה כיון דאמרי' לעלות מוכרח הוא לעלו' בע"כ דאל"כ היה עובר כדילפינן מן ואמור להם אבל אם לא אמרינן לו לעלות נהי דמ"מ מקיים מצוה מ"מ מיעב' הוא דלא עוב' ואת"ל דכן הוא מ"מ היו יכולין לכנוס אחר התחלת ברכת כהנים או אחר שקרא ש"צ כהנים והתחילו הכהנים הברכה וכן מצאתי במרדכי של רבינו שמשון דיכול ליכנס אחר שקרא ש"ץ כהנים וז"ל כהן שאינו יכול לישא כפיו כגון שהוא אבל תוך י"ב חדשים יצא חוץ לב"ה קודם שיתחיל ש"ץ רצה עד אחר שאמר החזן כהנים ואז ישוב לב"ה ובשם הר"ר יעקב משפירא עכ"ל וכן משמע בא"ח ע"ש וכן הוריני א"מץ כשהכהן יחיד עולה לדוכן שמעתי י"א שאינו יכול לברך בא"י אמ"ה אקב"ו כו' ויעלה בלא ברכה ונותנין טעם לדבריהם. דכיון דכתוב בסמ"ק דיחיד אינו עובר אפילו אומרים לו לעלות דכתיב אמור להם לשון רבים, א"כ אינו חייב לעלות והויא ברכה לבטלה ונ"ל דאינו כן דנהי דלא עובר מ"מ מקיים מצות עשה אם עולה כדמשמע לישנא דסמ"ק גופיה דקאמר אינו עובר משמע מעבר הוא דלא עביר הא מ"מ מצוה הוא דרמיא עליה מדלא קאמר אינו חייב לעלות ועוד דהא אפילו נשים דפטורות ממצות שזמן גרמא מ"מ מברכין כיון למכניסין עצמן לחיוב מכ"ש הוא. ועוד יש להוכיח דליתא דהא כהן שעלה ג"פ ביום יוצר מוסף נעילה מברך בכל פעם אש"קבו דלא שמעתי מעולם פוצה פה ומצפצף נגד מנהג זה אע"ג דאיתא בהדיא בהג"ה במיימוני וכמה דוכתי דאם עלה פעם אחת ביום דשוב אינו עובר אפי' אומרי' לו עלה מ"מ מברך תלתא זימנא בחד יומא ומשמע ג"כ במיימו' דכהן אחד מברך וז"ל אם היה ג הכהן המברך א' מתחיל לברך מעצמו וש"ץ מקרא מלה מלה וכו' עכ"ל מדקאמר מתחיל לברך משמע דקאי אברכה שמברך אש"קבו ולא קאי על ברכת כהנים לו' לך שיתחיל מעצמו יברכך דהא קאמר אח"כ וש"ץ מקרא וכו' אכן אינה ראיה גמורה דיש לדחות ולומר לעולם קאי על ברכת כהנים ולומר לך דתחילת מלה של ברכת כהנים דהוא יברכך מתחיל מעצמו בלא מקרא ואח"כ מיברכך ואילך מקרא לו מלה מלה. וכן משמע אח"כ מתוך המיימוני גבי שנים דאין מקרא להם מלה ראשונה דהוא יברכך רק מיברכך ואילך וז"ל היו שנים או יותר אין מתחילין לברך עד שיקרא להם ש"ץ תחילה ואומר כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא להם מלה מלה על הסדר עכ"ל משמע דמקרא מיברכך ואילך מדקאמר והם עונים ואומרים יברכך אחר קריאת כהנים והוא מקרא כו' ולא אמר איפכא והוא מקרא להם והם עונים מלה מלה ואומרים יברכך וכן לעיל מיניה משמע ג"כ דמקרא מיברכך ואילך וז"ל ומגביהים ידיהם נגד כתפיהם ומתחילים יברכך וש"ץ מקרא אותם מלה מלה כו' עכ"ל אכן י"ל אף את"ל גבי שני' דעת המיימו' כמו שכתבתי דמקרא דוקא מיברכך ואילך מ"מ גבי כהן אחד אין סברא לומר הפשט הכי אלא הש"ץ מקרא לו הכל מ"ש יברכך משאר מלות בשלמא גבי שנים יש ליישב דעת המיימוני דלא צריך להקרא מלה ראשונה דסבר כיון דקרא לשנים כהנים. הוה כאלו אמר להם כהנים אמרו יברכך לכן א"צ להקרא להם יברכך רק מיברכך ואילך אבל גבי חד דלא קרא מתחיל' כהני' למה הוא לא יקר' לו מלה ראשונ' כמו שאר מלות וכן הודיעני מ"ץ כשיש כהנים בעיר אחת ושונאים דזה לזה ואחד מהם אינו רוצה לעלות לדוכן עם חבירו ונותן טעם לדבריו ואומר דאינו מחוייב לעלות דכיון דהם אינם באהבה כי אם בשנאה אין סברא ונכון שישתתפו יחד לברכת כהנים שהוא הבאת שלום והם אינם בשלום זה עם זה. ונ"ל דא"ז דברים של טעם דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. דכל אחת עושה מצוה המוטלת עליו כי כל אחד יכול לעשות מצותו בלא חבירו ואינה תלויה זה בזה ואפי' אם אין שם כהנים אלא אותם שנים אז הם אגודים יחד קצת דאלו לאחד אינו קורא כהנים ולב' קורין מ"מ משום הא אינן תלוים זה בזה רק הש"ץ קורא להן אתם כהנים כל א' יעשה כאשר מוטל עליו. ואף את"ל דמשום הכי נקראו אגודים יחד מ"מ אין בכך כלום דאפי' מודרים הנאה זה מזה מותרים לעשות מצוה יחד דמצו' לאו ליהנות ניתנו ולא דמי לג' שנדרו הנאה זה מזה דאין מצטרפים לזימון וק"ל וא"ת דאינו חייב לעלות עם שונאו או אינו רוצה לעלות לדוכן עם שונאו הוריני מ"ץ אותה שאינם רוצים לעלות עם חבירו אם יכול לכוף חבירו לחלוק עמו הנשיאות כפים. לומר לו עלה אתה ליוצר ואני למוסף כי האידך אמר אני א איני רוצה לבטל מצוותי ואעלה לדוכן בכל פעם כאשר מוטל עלי ולא איכפת לי אי אתה עולה עמדי ואי אתה ממאן לעלות מאי איכפת לי ולאו כל כמינך לבטל מצותי בשביל שטותך ולפי הסברא נ"ל דאין יכול לכופו לבטל מצותו וכי אמרינן לאדם חטא ולא תקיים מצותך בשביל שיזכה חבירך בתמיה אע"ג דכי עולה פעם אחת ביום שוב אינו עובר מ"מ נהי דלא עובר מצו מיהא עביד בכל פעם וראיה כדפ"ל דבכל פעם מברך אקב"ו וכו' וכן הוריני מ"ץ על מגילה שקצת פרשיותיהן פתוחות ואיתא במיימוני בהלכות מגילה בתשובת מהר"ם דכל פרשיותיהן סתומות עכ"ל אם יש נפסלה בשביל כך והדין נותן דפסול כי דבר זה פסול בס"ת אם יעשה סתומה פתוחה או איפכא ומגילה אית לה כל דין ס"ת רק בדבר אחד דנקראת איגרת שלא צריך לתפור הכל בגידין אכן ש"מ מה שכ' דפרשיותיהם סתומות שמא דעת מהר"ם דלכתחילה טוב לעשות סתומות אבל אין פסול בשביל זה כי הטעם נ"ל דצריך לעשות סתומה משום דדמיא לאיגרת וא"כ אפשר דפי' לכתחלה כי גם בהרבה אגודו' (ר"ל אגרות) איכא הפסק גדול הדומה לפתוח' וגם הוריני מר אשר בא לפני ס"ת שהיה בה הרבה יריעות שאין בה כ"א עמוד אחד ביריעה א' אבל העמודים היה רחבים בתיקונן כשאר עמודי' ודקדקתי בכמה פסקים וכלם כתבו לשון הברייתא שלא יעשה יריעה פחות מג' דפין ולא יותר על שמנה ולא מבואר בשום מקום אם כשר בדיעבד אם לאו. והנה נ"ל דכשר בדיעבד כי המיימוני פ"י מונה י' דברים שאחד מהם פסול וזה אינו מן המנין וכתב אח"כ ושאר כל הדברים למצוה ולא לעכב ועוד יש להוכיח מן ההוא ברייתא דקתני בד"א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי' פסוק א' בדף א' ומסתמא האי בד"א קאי אסיפא דעלה קאי דקתני נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין כו' לא יחלק ג' לכאן כו' ועל זה קאי בד"א כו' לאורויי לן דבסוף הספר יכול לעשות יריעה אחת מדף אחד והאי פי' לכתחלה ומעתה אין סברא דבסוף הספר כשר לכתחלה. ובתחילה או אמצע הספר פסול אפי' בדיעבד ונ"ל דהאי בד"א כו' קאי אמיצעתה דקתני לא ירבה בדפין מפני שנראה כאיגרת כו' ועל זה קאי בד"א כו' לאורויי לן דיכול לקצר השיט' לעשות פסוק אחד בדף אחד ולשון דף דקתני הברייתא פירש עמוד ללמדך דיכול לעשות העמוד קצר כאיגרת. ומ"מ צריך להיות בכל יריעה ג' עמודים אפי' בסוף הסדר הא ליתא דמוכח מן המיימוני דקאי על דקתני נז נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין כו' דבפ"ט דהלכת ס"ת הביא וסיד' הדין הדין של בריית' הרישא והסיפא ועלה סידר האי בד"א כו' ודילג שם הדין דלא ירבה בדפין כו' דהוא האמצעית של הברייתא ואותו דין סידר בפ"ז דלא ירבה בדפין כו' אלא ג' למשפחותם. ש"מ דסבר המיימוני דהאי בד"א כו' לא קאי אמצעיתא וגם לשון המיימו' משמע מיניה וביה דדף פירש יריעה ומותר בסוף הספר בדף א' ביריעה א' דקאמר וז"ל ועושים אותה דף לבדה ותופרים אותה עם שאר יריעות עכ"ל מדקאמר ותופרים כו' ש"מ דפי' הכי ועוד קצת מוכח מן הברייתא דהאי בד"א כו' על הסיפא נזדמנה לו כו' דעלה קאי בלי הפסק דאי קאי דוקא על האמצעית לא ירבה בדפי' כו' אז הוי ק' למה הפסיק בברייתא כי בהפסק זה איכא תרתי לריעותא חדא ה"ל למיתני לא ירבה בדפי' כו' בסוף גבי בד"א כיון דעלה קאי. ועוד איכא עתה ריעותא דהרישא והסיפא הוא חד דין זה הופסק עתה באמצעית. אע"כ נ"ל דהאי בד"א קאי על הסיפא נזדמנה לו כו' ועתה מתורץ הכל דלא קא מוקים האמצעית בסוף אחר בד"א די"ל דהא בד"א כו' הוי כמו פירושה דמחלק בין תחילת הספר לסופו לכך סברא לעמוד בסוף הברייתא וגם לא קשה תתחיל הבריתא באמצעיתא ולא ירבה בדפין כו' דזה לא שייך כלל להתחיל כיון דעדיין לא קתני כמה דפין יהיה ליריעה ולכך צריך להתחיל הברייתא בהא עשה יריעה בת ג' דפין כו' וכן צריך להפסיק באמצעיתו ולא ירבה בדפין כו' ולמתני בסוף נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין משום דבד"א קאי עלה או י"ל דהבד"א כו' קאי נמי אאמצעיתא כאשר אבאר לקמן מרש"י. לכך לא מוקי המיצעתא אחר בד"א כו', ומ"מ מסתמא דסבר נמי האי ברייתא דצריך לקצר השיטים בסוף הספר אם נזדמנה לו פסוק אחד דהאי ברייתא מסתמא לא פליג אאידך ברייתא דקתני לא יגמור הש"ת באמצע הדף א"כ אם נזדמנה לו פסוק א' בסוף צריך לקצר וכן פירש רש"י בהדיא בפרק הקומץ וז"ל מקצר השיטים והולך עד שיגמו' לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה (אשר עשה משה לעיני כל ישראל) אע"ג דלשון רש"י משמע בהדיא דהאי בד"א קאי על המיצעתא וז"ל בד"א דלא ירבה בדפים ולא ימעט בדפים בתחילת הספר אבל בסופו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה ואפי' דף א' יעשה מכל היריעה כו' עכ"ל, מ"מ נ"ל דסבר רש"י דקאי נמי על הסיפא דהא פירש וז"ל אלא פסוק אחד יכתוב בכל היריעה אפילו דף אחד יעשה מכל היריעה עכ"ל מנ"ל לרש"י הא דיכול לעשות דף א' מכל היריעה תאמר לעולם צריך להיות ג' עמודים ביריעה. ולא אתי הבד"א כו' אלא ללמדך דיכול לקצר השיטין אעפ"כ צ"ל דסבר רש"י דקאי נמי על הסיפא דעלה קאי נזדמנה לו כו' דאל"כ למה הפסיק. ומ"מ פירש"י דקאי נמי אאמציעתא דכן צ"ל דקאי נמי אאמצעיתא דאל"כ ה"ל לאוקמיה האמצעית' אחר בד"א כו' ואפשר המיי' מחולק בסברא זו עם רש"י וסבר דקאי הבד"א כו' דוקא בסיפא ולכך חילק הדינים של ההיא ברייתא בתרי פירקי כדפי' לעיל וכן יגדל מלכותא לעד כ"נ וכו' ת"ת אהו' משה טרוד משה הלוי מינץ:

בן דודי האלוף ה"ה מהור"ר יהודא מינץ ס"ל יצ"ו שאל ממני וזה לשון השאלה:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה