אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

יא

מקצת תקנות קהילות שום

שלמא רבה לאהו' ה"ה מהו' זנוויל ש"י הנה אהובי כאשר שקלת וטרדת בפלפולך בההיא עובדא דדיני אסמכתא יפה את ויפה טעמך אך קשה להעמיד הדבר על סוד גדול להוציא ממון בכה"ג מחמת רוב דיעות וחילוקים אשר צדדו גאוני עולם ולפני ר"ה בא לידי הכתב ובהאי זימנא לא היה לי פנאי אפילו לקרות הכתב בדיוק כ"כ מחמת הרבה עסקים ורצים וצירים אשר באו לי וגם לעסוק בענייני תפלה ודשייך לו ועתה דקדקתי קצת בדבר ואשיב בקצרה דרך משא ומתן לבסומי כהלכה אבל לא בע"א כלל כי לא הוטל הדבר עלי, וגם אפשר שיש יתר טעמים לאותה שכנגדן:

הנה כאשר כתבת וז"ל ויש ראיה מן הג"ה המתחיל הכי פסק בנדרים כו' וע"כ כל אותן הגאונים מיירי בלא איתפיס או בלא מעכשיו דהא ר"י סבר דלא צריך איתפיס כו'. והוא נמי דא"צ מעכשיו כלל תמיהני מנין לך האי ה"ה דכתבת' מאן דלא צריך איתפיס לא צריך נמי מעכשיו דאינו תולה זה בזה כלל כל הגאונים המבוארים באים דלא צריך תפיסה זכוותה לאפוקי המיימוני והאלפס דכתבו כההוא גאון דצריך דוקא תפיסה זכוותה ובהאי סברא פליגי. דההוא גאון מפרש הגמרא דנדרים דפסק הלכתא אסמכתא קנה והוא דקנה מיניה בב"ד חשוב אותה הלכתא קאי אכעין עובדא דלעיל מיניה דההוא גברא דאיתפיס זכוותא בבי דינא כו' ומ"מ צריך קנו מיניה ובית דין חשוב אבל בלא איתפס לא מצינו דמועיל אפילו קנו מיני' וב"ד חשוב כך דעת הגאון ומיימוני והאלפס אבל ר"י ושאר גאונים סברי דהגמ' פסק הלכת' סתמא בכל ענין בין איתפיס בין לא איתפיס מועיל קנין וב"ד חשוב. אבל מצינו למימר דכ"ע מצי סברי דלא קרי קניין כלל בלא מעכשיו דק"ס אינו ע"מ להקנות לאחר זמן בתר דהדרא סודרא למריה לכדר"ח כדבעינן לפרושי לקמן אכן אינ' תולה כלל זה בזה וכן איתא בדברי ר"י גופיה בתוס' בפ' איזהו נשך דמוכח ההוא אסמכתא דאיזהו נשך דאי נמי עדיף משאר אסמכתא דבההיא אסמכתא מועיל מעכשיו בלא ב"ד חשוב אבל לא מועיל בעלמא מעכשיו בלא ב"ד חשוב דשאר אסמכתא לא קני אלא בב"ד חשוב דבנדרים אמרי' הילכתא אסמכתא קני כו' וסתם קנו מיניה היינו בקנין סודר וק"ס אינה אלא מעכשיו דלא מהני לקנות בו לאחר זמן כיון דבההיא שעתה כבר הדרא סודרא למריה ואפ"ה קאמר בשאר אסמכתא אפילו מעכשיו לא קני אלא דוקא בב"ד חשוב עכ"ל וכן איתא נמי במר' ותו' אלפס ובהגהת מיימוני בפ' י"א ומתוך דבריך ראיתי שאתה מבין הפשט מן התוס' דא"נ דסתם קניין אפי' בלא פירש מעכשיו הוי כאלו אמר מעכשיו דכתבת וז"ל ועוד לפי רוב רבותי' אז ק"ס כמו מעכשיו כאשר איתא בתו' לר"י באיזהו נשך כו' עכ"ל ואם דעתך כך אין אני מודה לך והתו' אמ' וז"ל וסתם קנו מיני' היינו ק"ס וק"ס אינה אלא מעכשיו עכ"ל ואם מכאן ראיית' אינה ראיה וה"פ סתמא דמילתא היכא דנקט הגמרא וקנו מיניה זהו הפי' ק"ס כלומר כל היכא דאיתא בגמרא קנו סתם פי' ק"ס. וזהו אינו אלא דצ"ל מעכשיו דבתר דהדרא סודרא כו' אבל אם לא אמר בפי' מעכשיו אינו כלום אכן לעיל מיניה במכתבה אינה משמע דבריך כך אלא משמע דתרצה לומר דא"צ מעכשיו וכדפי' לעיל דברי ר"י יש לפרש תשובות מהר"ם דבסימן ג' וכן דברי ר' שמשון בסמ"ג כדמשמע לשונו וז"ל דאפי' במעכשיו אינו מועיל קנין בשאר אסמכת' כו' עכ"ל מדקאמר אפי' מעכשיו אינו מועיל קנין כו' ש"מ דיש קנין דאינה פירש מעכשיו וק"ל וכן איתא בדברי ר"י בהדיא בהג"ה במיימוני דפ' י"א דצ"ל מעכשיו וז"ל אמנם ר"י פי' דאפי' דאמר דב"ד חשוב קנה היינו כשאמר מעכשיו עכ"ל ש"מ דקאמר בפי' דצ"ל מעכשיו וכן אח"כ קאמר באותה הג"ה ובמרדכי לכי וז"ל אמנם בשידוכין כיון דמנהג שלם הוא לקנות בסודר הערבנו' מן החוז' אפי' בלא מעכשיו קנה עכ"ל ש"מ דסתם קניין אינה פי' מעכשיו וכן משמע נמי בהג"ה במיימוני במרדכי גבי שידוכים וז"ל אמנם שידוכים כיון דמנהג להקנות בסודר כו' אפי' בלא מעכשיו קנה עכ"ל וכן איתא נמי באותו הג"ה ובמרדכי וז"ל אבל הני שנותנים זה כנגד זה קנו כו' אע"ג דלא הוי ב"ד חשוב ולא אמרינן מעכשיו כו' עכ"ל ש"מ דצ"ל מעכשיו וכן באגודה פרק גט פשוט איתא נמי הכי וז"ל בנדרים אשכחן והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס בב"ד חשוב והוא דאמר מעכשיו עכ"ל ואין לומר תאמר האגודה סבר כר"ח הא ליתא דפ' איזהו נשך כתיב בהדיא דברי ר"י ומעתה בעי' לפרש דברי ר"ח אך סבר דסתם קנו דאיתא בגמרא פירש בלא מעכשיו כאשר אבאר. איתא בסמ"ג וז"ל מפר' בנדרים שאסמכתא שקנו מידו עליה בב"ד חשוב הרי הוא קנה ופסק ר"ח אע"פ שלא אמר מעכשיו והוא שיתפוס זכוות' בב"ד עכ"ל ואמינא דר"ח מפרש הגמרא דנדרי' הא דקאמר והוא דקני כו' איירי בקנין בלא אמר מעכשיו ולא סבר כר"י ודעימי' דסבר דהיכא דנקט סתם קניין פירש מעכשיו אלא סבר ר"ח סתם קנין פי' בלא מעכשיו אע"ג דסבר ר"ח כההוא גאון הוא דפסיק הלכתא אסמכתא קני והו' דקני כו' זהו מיירי דוקא באותה דאיירי לעיל מינה מ"מ סבר קנו פירש בלא אמר מעכשיו אבל אמר מעכשיו סבר ר"ח דמועיל אפי' בלא איתפיס כדאיתא בסמ"ג אחר כן וז"ל ופסק ר"ח שאם לא התפיס זכוותא לא קני אף בב"ד חשוב מאחר שלא אמר מעכשיו עכ"ל משמע אבל מעכשיו מועיל אפי' בלא איתפ' לכך אין להקשות אמאי מועיל בלא איתפיס לר"ח והלא הוא פסק כההוא גאון וההוא גאון סבר האי דינא דנדרים ליתא אלא באיתפס דיש ליישב כדפרי' דר"ח מפרש הגמרא דמיירי בלא אמר מעכשיו לכך צריך איתפיס אבל באומר מעכשיו א"צ מיתפיס. והגאון גופיה לא ביאר דבריו אם סתם קניין פי' מעכשיו כר"י או לא אפש' דסבר כר"ח לגמרי כדפרי' או שמא י"ל דההוא גאון סבר בזה כר"י דסתם קנין פי' מעכשיו ואפ"ה צריך איתפיס ואפ"ה יש לדקדק הא בלא איתפיס אפי' קנו בב"ד חשוב ומעכשיו לא מהני ופליגי עם ר"י ודעימי' בזה דהם סוברים דגמ' שפסק סתם דקנה אפי' בלא איתפיס כדפרי' לעיל ולפירושי' דידיה סבר ר"ח יותר קנין בדין אסמכתא מר"י בהאי דינא דלר"ח קני איתפיס בקני מיניה בב"ד חשוב בלא מעכשיו ולר"י צריך דוקא מעכשיו ולפום ריהטא לא משמע הפשט הכי במרדכי ובהגהת מיימוני פי"א וכתבו וז"ל ובאלפס פ"ג פסק גאון דהאי דינא ליתא אלא במיתפיס זכותה לחודיה כו' ור"ח פסק כאותו גאון כו' עכ"ל משמע שבאים להחמיר על דברי ר"י ודעימי' דלעיל מיניה ז"א ק' כאשר אבאר וע"כ בלא"ה צ"ל דר"ח מיקל טפי מר"י כדאיתא בתו' אלפס בהדיא וז"ל ופסק ר"ח כו' אסמכתא במעכשיו קני אבל בלא מעכשיו לא קני אפי' קנו מיניה בבד"ח אלא ההיא דנדרים דאיתפיס זכוותא בב"ד אבל בלא איתפיס בב"ד לא קנה אפי' בב"ד חשוב בלא מעכשיו אבל מפסק ר"י משמע אע"ג דאיתפי' בעי בד"ח ומעכשיו וקניין עכ"ל ש"מ דאיתא בהדיא דר"י מחמיר ובעי מעכשיו ולר"ח לא צריך וכן איתא בהג"ה במיימוני וע"ש וכן משמע קצת במרד' אך בקיצור קצת ע"ש:

ויש ליישב המשמעות דהג"ה והמרדכי דהם רוצים להביא ראיה מר"ח דבא להחמיר בזה דפסק כההוא גאון דההוא דנדרים איירי דוקא באיתפיס זכוותא לאפוקי ר"י ודעימיה דמפרשים ההוא דנדרים מיירי אפילו בלא איתפיס ומאחר דהאלפס והמיימוני וההוא גאון סברי דמיירי דוקא במיתפס מצינו למימר. דסברי בזה כר"י דסתם קנו פי' מעכשיו א"כ לדידהו צריך מיתפס וקנו מיניה בבד"ח אבל בלא איתפס אפילו בבד"ח וקנוי מעכשיו לא מועיל זה חומרא מייתי ראיה הגה והמרדכי והוי ג' מחלוקת בדבר לר"י ודעימיה סברי ההוא דנדרים מיירי בין באיתפס בין בלא איתפס אך מיירי באומר מעכשיו אבל בלא מעכשיו אפי' באיתפס לא מועיל ור"ח סבר כההוא גאון דמיירי דוקא במיתפס. אכן הוא סבר סתם קנין פי' בלא אמר מעכשיו ולכך צריך איתפס אבל באומר מעכשיו מועיל אפי' בלא איתפס וההוא גאון והאלפס והמיימוני סברי כר"ח דמיירי דוקא באיתפס אכן מצינו למימר דסברי כר"י בזה דסתם קנין פי' כאומר מעכשיו א"כ לדידהו בלא איתפס אפי' מעכשיו וקנו בבד"ח לא מועיל אכן אפשר דסברי לגמרי כר"ח ואז הוי תרי מחלוקת. אכן מאחר דלא ברירא לן דעתו י"ל שמא סברו כר"י ודעימי' ואז בלא איתפס אפי' מעכשיו וקנו מיניה בב"דח לא מועיל אכן מ"מ ליכא שום דיעה דסבר דמועיל קנו בב"ד חשוב בלא מעכשיו ובלא איתפס לאפוקי עובדא דידן דהוי בלא מעכשיו ובלא איתפס ולפי זה אין לך ראיה מכל הני דאיתא שם כגון משחק בקוביא או שאר המראות דמועיל לר"ת בקנו זה לזה בתר דחזר ר"ת בספר הישר דכל זה פירש באומר מעכשיו בסתם קני אבל בלא מעכשיו לא מועיל אפי' התם דשניהם מפסידים או שאר חילוקי' דמחלק התם דאגב דבעי למקני גמר ומקני מכ"ש עובדא דידן דהוי אסמכתא גמור דהמירו דקאמר אם לא יתן הגט יתן לקנס כך וכך דהעיקר המעשה הוא הגט ואי לא יתן הגט יתן כך וכך אבל המשחק בקוביא בההוא מעות גופי' המירו ומעתה מה שכתבת וז"ל ועוד דנראה ליישב דאלפס והמיימוני לא פליגי על נידון דידן כו' דכל דבריהם קאי על מי שפרע מקצת חובו כו' דחד מפסיד צריך מיתפס כו' אבל נדון דידן דהתנה זה נגד זה ואין צריך מיתפס כו' עכ"ל. ע"ז א"צ להשיב כדפיר' לעיל. ועוד וכי על שינוי זה ניקום ונסמוך להוציא ממון ומה שכתבת וז"ל ותדע דאל"כ היה קשה ר"ת אדר"ת דר"ת פסק בספר הישר דלא צריך איתפס ואח"כ פסק כההוא גאון דצריך איתפס כו' עכ"ל טעות קחזינא נא במרדכי דידך ובהאי בתרא שהוא ר"ח דפסק כאותו גאון ונתחלפה מרדכי דידך חי"ת בתי"ו וכן במיימוני בהג"ה פ' י"א איתא ג"כ אותו לשון קצת. דאיתא במרדכי וז"ל ור"ח פסק כאותו גאון כו' עכ"ל. וכן בסמ"ג מחלק משום ר"ח בין איתפס ללא איתפס כדאמר מעכשיו ומה שכתבת אח"כ וז"ל אלא ודאי הא דפסק ר"ת כמו רב צמח כו' היינו כשהתנו זה כנגד זה כו' עכ"ל תמיהני לתרץ הכי הלא רב צמח ודעימיה מפרשים הגמרא דנדרים דפסק הלכתא דאסמכתא קניא כו' וההיא סוגיא מיירי לעיל מיניה דוקא בחד מפסיד דההוא גברא דאיתפס זכוותא ומה שייך לו' דהם מפ' הגמרא דמיירי בדבר חדש ולא קאי נמי על הא דלעיל והג"ה ומרדכי מתחיל בההיא דנדרים וכתבו דבריהם ע"ז:

ומה שהבאת ראיה דעובדא דידן דדומה למלמד דחזר דלא חשיב אסמכתא כיון דמפסיק ק בחזרת אמרי' נהי דדומה האי עובדא דידן למלמד מ"מ אין לך ראיה כלל לקנוס דגבי מלמד נמי. אם שם המלמד עליו קנס אלפא זוזא לא מצינו שחייב ליתן האלפא זוזא. רק ישלם מה שיפסיד הבעל בית כגון אם צריך להשכיר לו מלמד אחר וליתן לו שכירות טפי זהו משלם המלמד וכה"ג וזה לא שייך הכא וכן איתא בהג"ה בהדיא באלפס פרק המקבל וז"ל ההוא גברא דקיבל ארעא כו' וא"ל אי אובירנא יהיב לך אלפא זוזי כו' אמר רבא אסמכתא כו' ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר כו' אשלם ממיטב התם לא קאמר מילתא יתירתא כו' ומסתברא לן דחייב ליתן שיעור מאי דעביד בשווה דלא קאמר רבא דהוי אסמכתא ולא קני אלא בההוא שיעור יתירתא דה"ל גוזמא ולא קני אבל שיעור יהיב ליה מאי דעביד בשווה כו' דהא תנן שמין כו' ה"נ לענין אלפא זוזי מאי דמוסיף על שיעור דראוי' לעשות האי דהוי אסמכתא אבל שיעור דראויה לעשות איתא בכלל אלפא זוזי ושעבוד' משתעבד בגוה ומחייב בה כו' עכ"ל וכה"ג נמי גבי מלמד לא משלם כל הקנס רק מאי דמפסיד ודבר זה לא שייך בעובדא דידן מ"מ להרא"ש דהשיג על האלפס וכתב היכא דגזים במילתא יתירתא בכה"ג לא משעבד נפשיה בכלום אפי' במאי דפסיד לא משלם אם לא שמחויב מדינא דכל דבריו כמאן דליתא דמי וז"ל אני לא הבנתי ראיו' הא דמייתי ראיה ממתני' ליתא דבמתני' כתב לו אם אוביר כו' ואם לא כתב לא מחייב מדתלי טעמא שכן כתב אבל הכא דא"ל יהיבנא לך אלפא זוזי כו' אלא גזים ולא שיעבד נפשיה על השאר כו' אלא כל דבריו כמאן דליתא דמי ואין כאן שיעבוד של כלום ונ"ל דבריו לא מטעמיה אלא כדמפורש לעיל שכיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב חייב לשלם מאי דאפסיד הלכך ה"נ כשתסלק דבריו ותעמוד על דינו משלם מאי דמפסיד עכ"ל הרא"ש ומ"ש וז"ל מאחר שלא נעשה בפני ראש העיר לא הוי ב"ד חשוב נ"ל דלא צריך כו' ה"מ אם לא נעשה באפי תלתא אז בעינן גדול העיר כו' אבל בלא ראש העיר סגי בשא' חשובי תלתא עכ"ל אפי' דחילק זה אמת דג' חשובי' או סמוכים לחבר טוב כמו ראש ישיבה לחוד בלא חשובים עמו אך אפשר דצריך דוקא ראש העיר אכן משמע מתוך דבריו דסבר דראש ישיבה לחוד מועיל אפי' אם אין שני' עמו. זה לא נ"ל כלל דאין ב"ד פחות מג' והא דאיתא במרדכי ומיימוני דב"ד חשוב הוא החשוב שבעיר זהו פירש ותרי עמו אפי' בימיהם דהוי מומחים ויחיד מומחה יכול למידן ביחידי מ"מ לא מיקרי ב"ד אלא כל היכא דנקט ב"ד סתם פירוש ג' והראיה שהבאת' מתשובת מהר"ם דסי' ג' אינה ראיה כלל ואדרבא מאותה תשובה מוכח דלא הוי ב"ד פחות מג' וו"ל וכותב הסופר ב"ד ולכל הפחות ליבעי ג' וחשובי העיר עכ"ל. ש"מ דבעי ג' להיות ב"ד ומ"מ מועיל מטעם שמבואר באותה תשובה מאחר דנהגו עתה לכתוב כל שטרות הכי הוי כאלו הודה דהוי בפני ב"ד חשוב והודאת בעל דין כק' עדים דמי כדאיתא באותה תשובה וז"ל ואפי' אם לא הוה בפני ב"ד חשוב כיון דטופס שטרות הוא לכתוב ב"ד חשוב וכן נהגו העולם לכתוב. ואיהו אמר לכתוב שטר כדרך שרגילין לכתוב הוי כאלו הודאה בפניהם שהקנה לו בב"ד חשוב והודאה בעל דין כו' עכ"ל ש"מ דמטעם דמשום דציוה לכתוב כדרך אבל בלא זה לא מועיל פחות מג' וכה"ג איתא במרדכי פרק אע"פ דכתבי' בשטרות ונתן לו ד' אמות קרקע בחצירו אע"פ שאין לו קרקע אלא כיון שהודה הוי כק' עדים ועובדא דידן לא ציוה לכתוב שטר שכתב בתחילת האיגרת וז"ל וכיון דהיה במעמד אנשים חשובים לא היה בדעתינו לכתוב שום כתב כו' עכ"ל. א"כ בעובדא דידן מצינו למימר דצריך ראש העיר ותרי עימיה דאז הוי בד"ח וגם יראה לי לפי מכתבך דלא הוי שם ג' כשרים דליהוי ב"ד דכתבת' דהוי שם ה' חשובים. א"כ דל אנת מר דפסול את מצד קורבה כמדומה לי וכן דל הרר אברליפא והה"רי שטן דהם עדים ואין עד נעשה דיין אע"ג דק"ל דרבנן נעשה דיין מ"מ הכא הוי להוציא ממון הוי כמו דאורייתא ועוד תאמר בדיני אסמכתא אוקימנה אדאורייתא ולא נשאר רק התרי וותיקי' הרר"ל והרר"ק ותרי אינה ב"ד ולא תאמר תשובו' מהר"ם דסי' ג' דזימנין לא הוי אלא תרי וכתבו ב"ד זהו מטעם דפרי' דהודאת בעל דין כו' כיון דציוה לכתוב שטר והכא לא ציוה לכתוב שטרא דנימא הכי ולא היה בדעתכם לכתוב כאשר כתבת בראש האיגרת וכן איתא בהדיא בסוף אותה תשובה וז"ל אבל היכא דסהדי כתבו השטר ע"י קנין שבפניהם אע"ג דלא אמר להם כתבו לי שטרא וכתבו כך בקניין ב"ד חשוב ודקניין לא היה בב"ד חשוב אם היה נודע דבר זה ע"פ ב' עדים שלא היה בב"ד חשוב ושלא ציוה להם לכתוב השטר לא היינו מוציאי' ממון בזה השטר כו' ע"כ ש"מ היכא דלא שוה לכתוב השטר לא מועיל ומ"ש וז"ל ומאחר שלקח קניין ליתן גט כדמתחיל הכתב אלה דברי הקניין ובסוף נמי כתב כו' א"כ מדכפל משמע דהוי תרי גווני קנין ודומה להא דאמרי' בגט פשוט גם מנה למעלה כו', ש"מ אע"פ דהתחתון עיקר מ"מ מדכפל וכתב העליון אז נילף מיניה. כגון אם חיסר אות אחת כדמפ' התם בגמ' כגון חנן מחנני כו' עכ"ל אין הנדון ד"ל כלל דהתם מתני' אתי ללמדנו דאף ע"ג דיש שינוי בשטר והתחתון עיקר ה"ל למימר דהוי תרי גברי וינתן הממון לתחתון ולא לעליון קמ"ל דמאחר דלא חסר רק אות אחת ילמדנו תחתון מעליון כדאיתא בסמ"ג וז"ל שנינו שם כתו' בו למטה מאתים כו' אם כן למה כותבי' את העליון שאם תמחוק אות אחת מן התחתון ילמוד מן העליון ומפרש בב"מ כגון שהיה בעליון חנני או ענני ובתחתון ענן או חנן בידוע שהוא שם העליון. אבל לא ילמוד תחתון מעליון שתי אותיות עכ"ל וקמ"ל מתני' שלא תאמר שיתן הממון לתחתון וכן פי' רשב"ם בפ' גט פשוט וז"ל אבל לא בשתים כגון ח' מחנני ונ' מענני שתי אותיות לא חיסר הסופר ונותנין הממון למי ששמו כך כמו שכתוב בתחתון עכ"ל אבל בנ"ד דלא הוי רק כפל מילי לית דין ולית דיין דליהוי משום כך תרי מילי. דכמה עניינים כפלינן בשטרות משום שופרא דשטרא וק"ל ולפי דבריך שכתבת וז"ל אלא הוי קנין בפני עצמה כלומר שיתן הגט אפי' אם נתן הקנס כו' עכ"ל וק' א"כ על מה חל הקניין הלא הוי קניין דברים ועוד וכי יהיה קניין חמור מחרם ושבועה מי שנשבע ליתן גט שמתירין אך ע"ז יש להשיב מאחר דהכא יש אמתלא להאשה בטענת ברורה לא שייך התרה, אכן יש לחלק בין קניין לשבועה וק"ל ומה שכתבת ואם לא יתן גט אז מיקרי עבריינ' ויליף ויליף תחתון מעליון כמו שהקניין מן הגט יהא קיים אף קנייה מן הקנס יהא קיים כו' עכ"ל תמיהני לפי דבריך דהוי תרי קניינים מה שייך לומר דתולה זה בזה. וכי משום הקניין של גט קנה לדבריך דלא הוי אסמכתא למה נאמר שנקנה נמי הקניין של קנס שהוא אסמכתא ומה שייך ללמוד תחתון מעליון בשלמא התם במתני' דג"פ הוי שפיר דילפינן תחתון מעליון דהוי עליון פירש של תחתון דהוי חד גברא וזה לא שייך הכא כלל וק"ל וגם לא דומה כ"כ לתשובה דמי שמת באחד שהקנה לחברו בק"ס קרקע ומטלטלין ומעות כו' וק"ל וגם לשם איכא ג' מחלוקת בדבר ואיכא למימר אפי' מאן דאית ליה התם קנה היינו משום דכבר היה הדבר ביד הקונה ואשר הקשה כ"ת וז"ל ואותו גאון ג"כ חולק על רב האי מדכתב ואותו גאון ג"כ חולק על רב האי משמע דשני גאונים הם וכתוב באלפס בפ' איזהו נשך כתב וז"ל ופר"ח בשם רב האי דאסמכתא במעכשיו קני כו' משמע דאותו גאון דפסק ר"ח כוותיה היינו רב האי עכ"ל הדין עמך וחסרון הוא קושיא דידך אך הקושיא גדולה יותר מאשר כתבת דק' רב האי על רב האי דאיתא במרדכי דכי בהג"ה ובמיימוני וז"ל אבל רב האי חולק כו' וכתב כל מקום שתמצא בתלמוד. והלכתא אסמכתא קניא כו' אלו דברי רבי יוסי וכל דבריו בזה להדיא בשילהי עכ"ל ובתו' אלפס פסק ר"ח בשם רב האי דאסמכתא קני כו' א"כ קשה רב האי על רב האי וכמדומה לי ששמעתי דתרי רב האי הוי ואחד נכתב האי וא' נכתב האי ונ"ל ליישב דודאי ההוא גאון דאלפס ורב האי תרי גאונים הוו ורב האי ואותו גאון לא פליגי בפשטיה דגמרא דכמו דאותו גאון סבר דההוא דינא ליתא אלא בתפיסה זכוותה כן הוא הפשט לרב האי אך רב האי מוקי הגמרא אליבא דרבי יוסי ולכך ההוא דינא ליתא. וההוא גאון מוקי הגמרא אליבא דהלכתא והלכתא דהוא כר' יהודה סבר דאיך יתכן דפסק' דתלמוד' יהא דלא כהלכתא כאשר כ' מהר"ם אבל תרווייהו בין רב האי בין ההוא גאון אית להו דהגמרא מיירי דוקא בתפיס' זכוותא ופליגי על ר"י ודעימיה דמוקי ההוא הלכתא דקנו אסמכתא אפי' בלא איתפס ומעתה התוס' ואלפס דאיתא שם דכתב ר"ח בשם רב האי דאסמכתא קנו כו' זהו פי' לפי פשט הגמ' אבל רב האי לא סבר כההוא הלכתא דאתא ההוא הלכתא כר' יוסי ולית ההוא דינא. ור"ח גופיה סבר דההוא דינא איתא כההוא גאון דאלפס והלכתא הכי והתו' ואלפס לא מביאין ראי' מרב האי דקמפרש פשט דגמרא דאיירי דוקא באיתפס הנה יש סעד לכתו' ממרדכי קטן בפרק א"נ דכתב וז"ל בנדרים פסק דאסמכתא קניא היכא דקנו בב"ד חשוב והוא דלא אניס. ובזה שוין כל גדולי הדור לכדרב האי גאון ז"ל שחולק בשער מקח וממכר בשער י"ו ופסק ר"ח דקנו מיניה בב"ד חשוב בלא מעכשיו לא מהניא ור"י אומר דמהניא עכ"ל אכן ש"מ דלר"י לא בעי מעכשיו אכן יש ליישב דמיירי בכה"ג דמכר שדה כההוא דאיזהו נשך דפריך דההיא אסמכתא עדיפא משום דהוי כעין מכר וגם עשה לו טובה ושם מהניא קנו מיני' בב"ד חשוב בלא מעכשיו דמאחר דמהני מעכשיו בלא ב"ד חשוב ה"ה נמי דמהני ב"ד חשוב בלא מעכשיו וא"ל רחוי"ל ויגדל שמך כ"נ וכ"נ אהו' משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה